שף ויתיב כתב:אפשר כתב:כל המו"מ מוזר, הרי אידיש הוא כל כולו אי-שפה
כפי שציינו, כל שפה היא אי-שפה, אנגלית היא אי-אנגלו-סקסונית משובשת עם תערובת אי-צרפתית, אוקראינית היא אי-רוסינית עתיקה עם תערובת משובשת של פולנית ורוסית, כל השפות הסלאביות והגרמאניות הן תערובת משובשת של הודו-אירופאית עתיקה ושאר לשונות ואין לדבר סוף.
בקיצור, באידיש אומרים "א שפראך איז א דיאלעקט מיט אן ארמיי און פלאט".
אפשר כתב:ד"מ יוצאי פולין אומרים על רצפה פודליקה שהוא פולנית, ובמאה שערים קוראים לזה די ערד, ובאמריקה די פלאר,
ואצל יוצאי רוסיא - פאָל.
גם אצל יוצאי רוסיא אפשר לשמוע לפעמים פאדאלקע. כמו מילים רבות רוסיות/סלאביות שנשתקעו באידיש. אגב, "ערד" זה אדמה לא רצפה.[/quote]
כוונת דברינו שבאידיש בשונה מהשפות שיצאו מלטינית, מעולם לא חיפשו לעשות 'שפה' בפנ"ע, אלא חיפשו לייחד את הניב של יהודים שיהיה בשונה מהגוים, ולכן הכניסו בו כל מיני סלאנגים, וממילא גם כל מקום הוסיף וגרע כפי המקום והזמן והנוחיות, לא כן ספרדית צרפתית ואנגלית שכ"א שיבש כדי לברוא שפה חדשה. האידיש דומה לאנגלית המדוברת בארה"ב הודו אנגליה ומדינות אפריקה, שהם בבסיס שפה אחת, וכ"א משתמש ומשבש את השפה כפי המקום והזמן.
נשמע לי מופקע לומר שיש שני מקורות שונות לבריאת האידיש, אחת מהסלבים ואחת מהגרמנים, כי הרי בבסיס זה אותה השפה, ומבינים אחת את השניה, זה מוכרח להיות רק הוספת שיבושים וסלנגים כפי המקום והזמן.
ודי בזה לענין הסוגיא דאידיש.
[בענין 'ערד', היא הנותנת, כנראה הבתים מתחילה לא היו מרוצפים וקראו כולם לרצפה ערד, וכשריצפו מילה לא זזה ממקומה. ומסתמא בבני ברק שדוברי אידיש מועטים, וגם מערבבים הרבה עברית בלשונם, לא מופקע לשמוע שאדם יאמר 'לייג דאס אויפען רצפה'].