פה לשטן

[עושה חדשות]

הם עומדים ומתפללין והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר רבון העולמים הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים אמר אביי לא מבעי ליה לאינש למימר הכי דאמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן ואמר רב יוסף מאי קראה שנאמר כמעט כסדום היינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום

פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא על שמואל למישאל טעמא מיניה חזנהו לטופרי דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו אמר ליה אי בדידיה הוה מי מזלזלת ביה כולי האי הואי כשגגה שיצא מלפני השליט ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים דאמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו

האם חובה להיזהר גם בזמנינו? לכאו' כן.
האם מה שמקדימים לומר "אני לא רוצה לפתוח פה לשטן אבל אם יהיה כך" זה מועיל?
מה גבולות הענין, ואיך בכל זאת אפשר להזכיר אפשרות רעה מבלי לפתוח פה לשטן?

[סגי נהור]

ידוע...

[מאיר נפתלי]

תוכל לכתוב לנו מה כתוב על המצבה? זה לא ברור.

איפה הוא קבור?

וואי מענין.

יישר כח גדול על התמונה המענינת.

[סגי נהור]

איש גלמוד שעלה לארץ יחד עם בני עירו שהתיישבו במושבתנו [פתח תקוה], והתבטא כעשרה ימים לפני פטירתו [כאשר הוקצה שטח לבית הקברות] בהיותו בריא ושלם ואמר שהוא לא היה מתנגד להיות הראשון בבה"ק הזה.

[סטפנסקי]

יש לע' מה הדין לפתוח פה בבדיחותא שממש ניכר שלא ברצינות?

[אריך]

כדאי לזכור דבר נוסף, שבסוגיא במו"ק מבואר שכשם שאין לומר ע"ע דבר רע, דברית כרותה לשפתיים, כך יש לומר ע"ע דבר טוב, מה"ט, שהרי למדו דברית כרותה ממה שאמר אברהם "ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה" ואסתייעא מלתא ושבו. הרי שאדרבה המקור לברית כרותה הוא בדברים טובים.
ולא רק על עצמו אלא גם לאחרים יאמר דיבורים טובים.
ולכן כדאי להתרגל להגיד דיבורים אופטימיים, כי הם פועלים. כגון: אדם הולך לעבור טיפול רפואי, כדאי לומר: אני אבריא בקרוב. (ולגבי אמירת בע"ה זה עוד נושא). וכן יאמרו לו אחרים. ואין זה סוגיא של "ברכה", או "תפילה", אלא פעולת הפה.

[מאיר נפתלי]

לדעתי כדאי להוסיף למשפט הנ״ל בעזרת ד׳, ולא לומר בלי זה.

יש לשאול - האם למשל בבחירת ניק גם יש ענין לא לבחור שם שלילי מהחשש הנ״ל?

[מן השורה]

שימו לב שעל המצבה הנ"ל כתוב 'איש ישר בר אוריין הישיש'.
ועוד, לפי התאריך ,י"ט תשרי, אז עשרה ימים קודם הוא בעיו"כ.

כבר אמרו שהנשמה מרגישה בדבר.

[עושה חדשות]

עוד לא קיבלתי את העזרה אליה נצרכתי.
אפרט את השאלה, כמה דוגמאות של משפטים, ותאמרו מה ראוי ומה לא רצוי.
1. "אם ח"ו תהיה תאונה בדרך, אז..."
2. "לא רוצה לפתוח פה לשטן אבל אם תהיה תאונה בדרך, אז..."
3. "נתאר לעצמינו שבדרך תהיה תאונה, אז..."
4. "צריך להיות ערוכים גם לתרחיש של תאונה בדרך..."
ועוד כיו"ב.

[אוצר החכמה]

אבי זללה"ה היה מקפיד שלא יאמרו לילד אתה תיפול. אלא תיזהר שלא תיפול.

[הגיונות]

בספר על תולדותיו של החתם סופר (עמ' 93) מסופר שאשתו של החתם סופר נפטרה בגיל צעיר, בבדיקת חמץ מצא החתם סופר צוואה שכתבה ותלה את סיבת פטירתה בכך, משום 'אל תפתח פה לשטן' (ומעניין לציין שיש האומרים שכתיבת צוואה היא דווקא סגולה לאריכות ימים).

ב'חבל נחלתו' (חלק יב סי' ד) כתב בנושא של 'פתיחת פה לשטן', ויש לעי' שם אולי כתב בפרטיות בנידון דידן.

[אוהב&דעת]

החת"ס באמת היה מקפיד מאד בדברים אלה, ודומני שנהגו בישיבתו להתענות כאשר החלו ללמוד מס' חולין.
וידועה תשובתו לרע"א בנושאים אלה. ואצטט את הקטע הרלבנטי.
"יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושית בהלכות שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון ני' ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ ובהתגולל בעפר קרני שבוע העברה עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו ומו"ח הגאון דלא קפיד ולא קפדי' בהדי' יעבור עיונו עליו בשובע שמחות או יניח הדברים עד ט"ב שחל להיות בשבת הבע"ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה א"כ גם יבולע המות לנצח ופשיטא דליכא תו קפידא." (שו"ת חתם סופר חלק ב יו"ד סימן שמו )

[מאיר נפתלי]

עוד לא קיבלתי את העזרה אליה נצרכתי.
אפרט את השאלה, כמה דוגמאות של משפטים, ותאמרו מה ראוי ומה לא רצוי.
1. "אם ח"ו תהיה תאונה בדרך, אז..."
2. "לא רוצה לפתוח פה לשטן אבל אם תהיה תאונה בדרך, אז..."
3. "נתאר לעצמינו שבדרך תהיה תאונה, אז..."
4. "צריך להיות ערוכים גם לתרחיש של תאונה בדרך..."
ועוד כיו"ב.

לפחות ביחס לספק 1 מתבאר בברכות ס. שגם כשאומרים ׳אם׳ יש חשש של פתיחת פה כו׳, דאיתא התם - ואם יארע כו׳ דבר קלקלה ועוון תהא כו׳ אמר אביי לא לימא אינש הכי דלא לפתח פומיה כו׳.

[לעומקו של דבר]

עוד לא קיבלתי את העזרה אליה נצרכתי.
אפרט את השאלה, כמה דוגמאות של משפטים, ותאמרו מה ראוי ומה לא רצוי.
1. "אם ח"ו תהיה תאונה בדרך, אז..."
2. "לא רוצה לפתוח פה לשטן אבל אם תהיה תאונה בדרך, אז..."
3. "נתאר לעצמינו שבדרך תהיה תאונה, אז..."
4. "צריך להיות ערוכים גם לתרחיש של תאונה בדרך..."
ועוד כיו"ב.

לפחות ביחס לספק 1 מתבאר בברכות ס. שגם כשאומרים ׳אם׳ יש חשש של פתיחת פה כו׳, דאיתא התם - ואם יארע כו׳ דבר קלקלה ועוון תהא כו׳ אמר אביי לא לימא אינש הכי דלא לפתח פומיה כו׳.

אכן, אבל השאלה הייתה במקרה של הוספת הלשון "חס וחלילה/ושלום". שנראה שכל כולה הומצאה עבור עניין זה דפתיחת פה.

[לעומקו של דבר]

עוד נקודה
viewtopic.php?f=7&t=1607

[פרי יהושע]

עוד משהו.
כמדומני שבירחון ניסן עשוי להיות תשובה בנושא זה על "אם מותר לקנות תרופות לשעת הצורך" מהרב אלחנן פרינץ שליט"א (לפי המפתחות "שונות" עמוד קע"ב).

[אליהו בן עמרם]

עוד לא קיבלתי את העזרה אליה נצרכתי.
אפרט את השאלה, כמה דוגמאות של משפטים, ותאמרו מה ראוי ומה לא רצוי.
1. "אם ח"ו תהיה תאונה בדרך, אז..."
2. "לא רוצה לפתוח פה לשטן אבל אם תהיה תאונה בדרך, אז..."
3. "נתאר לעצמינו שבדרך תהיה תאונה, אז..."
4. "צריך להיות ערוכים גם לתרחיש של תאונה בדרך..."
ועוד כיו"ב.

אולי לא עיינתי די הצורך, אך נראה לכאורה מסוגיית הגמ' בברכות י"ט - ס' ובכתובות ח: ועוד, לבאר עניין זה כך:
השטן, תפקידו לקטרג על חטאים ועוונות בפני הבוי"ת.
הקב"ה נוהג עימנו במידת ה"רחמים", והוא "נושא עוון ועובר על פשע" "ארך אפיים ורב חסד", ואילו השטן תמיד רוצה שתחזור "מידת הדין" באמצעות הדגשת החטאים והפשעים, שמטים את הכף לעונש.
"לפתוח פה" משמעו - שאדם יודה בעצמו, שיש בידו עוון ומגיע לו עונש. ואז השטן "קופץ על המציאה", שהרי האדם בעצמו הודה שבעל עוונות הוא, וכובד עוונותיו מכריעים להענישו.
ועוד, נתחדש בכמה מקומות, שמספיק להזכיר "חורבן ביהמ"ק" או "נגע" בעור או בבית, שברור שבאים על האדם בגלל עוונותיו, וכבר בזה פותחים פה לשטן להשטין על העוונות, ולפיכך מגיע אותו עונש שדובר עליו.
אבל, העיקר הוא להכניס ב"פיו" מקום להשטין על החטאים והעוונות. כי זה תפקידו.
ועוד, שיש זמנים רגישים יותר, שלא להזכיר בהם חטאים. כגון: לא לאכול "אגוז" בר"ה (בגי' חטא) ולא להתוודות על חטאים בר"ה כל עוד לא נתערבב השטן בתקיעת שופר (עיין חכמת שלמה סי' תקפ"ד).

אך מכאן ועד להימנע מלומר, "אל תלך על קצה שפת הנהר, כי תיפול לנהר" - נראה כי רחוקה הדרך... (אלא אם ברור שכל מי שנפל לנהר כי הלך על הקצה ולא נזהר, הוא נענש על חטאיו...ואז בעצם כאילו הודה שחטא ומגיע לו עונש נפילה זה)

אגב, בחכמת שלמה הנ"ל סייג את "פתיחת הפה" דווקא לדיבור ולא ל"מחשבה", כי השטן אינו יודע מ"מחשבות", ולכאורה לפי זה הו"ה בלשון זרה, שאינה ידועה למלאכים...

ועוד, שאם אכן יש זמנים "רגישים יותר" להזכרת חטאים בכל מיני אופנים (כגון: אכילת "אגוז" בר"ה), א"כ כדאי להזהר ביותר בשעת הסכנה, שאז השטן מקטרג...(וצריך לדון עד כמה, אך זה בוודאי לא שמענו, להימנע מאכילת "אגוז" בשעת הסכנה...)

[אליהו בן עמרם]

מהרש"א (חידושי אגדות תענית ח ע"א): "ונראה לפרש ע"פ גירסת הילקוט דה"ג כל המצדיק עליו הדין מלמטה מצדיקין כו', וע"פ מ"ש פ"ק דכתובות רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא משתה אחרונים לא לימא משום דאל יפתח אדם פיו לשטן, וכמפורש שם שהדבור גם בדרך הדמיון מעורר את מדת הדין על האדם עד שהשטן מקטרג להיות החוטא מודה בדבר שראוי לכך כו' עיין שם, והא ודאי שעל העונש העבר ובא על האדם ודאי יהיה האדם מצדיק עליו הדין, אבל להבא שראוי לבא עליו עונש אל יהא האדם מצדיק עליו הדין שהוא ראוי לעונש כזה, שזהו פותח פיו לשטן, אלא יבקש רחמים אולי יתעשת לו הקב"ה, ולזה אמר כאן המצדיק עליו הדין להבא הרי מושך ומעורר מדת הדין עליו מלמעלה להצדיק עליו הדין מלמעלה".

[עזריאל ברגר]

יש כמה דינים:
א. לא לפתוח את פיו לשטן בהזכרת עוונות.
ב. לא להזכיר דבר שלילי על מי שלא רוצים ברעתו - "כאדם המקלל עצמו ותולה קללתו באחרים", וכלשון הנפוצה בחז"ל שמדברים על "שונאיהם של ישראל", ואפילו "שניצחו אומות העולם את עצמן" (במקום שמבחינה לשונית היה צריך להיאמר "את ישראל"), ועוד רבות כהנה. וזה שייך ל"ברית כרותה לשפתיים", שהזהירו חז"ל בריבוי מקומות שלא להגיד דברים כאלו אפילו לא בדרך תנאי.
ג. לשמור על לשון נקיה (ולהגיד "לא טהור" וכדומה, במקום "טמא"), כמבואר בסוגיית ריש פסחים.
ד. שלא לבשר במפורש בשורות לא-טובות (אלא ברמז) כמבואר שם.
ה. שלא לבשר בכלל בשורות לא-טובות אם לא מפני הצורך (כמבואר בפוסקים הקדמונים, שמי שנפטר קרובו - לא צריכים להודיעו בכלל, אא"כ מדובר בבנו שצריך להגיד עליו קדיש. וזו מההלכות שצריכות חיזוק גדול בדורנו ואכמ"ל).

[עושה חדשות]

תודה לכולם.
האם יש שכתבו לקשר בין הענין הנ"ל ובין הא דהחלומות הולכים אחר הפה?

[יאיר]

"לא רוצה לפתוח פה לשטן אבל אם תהיה תאונה בדרך, אז..."

אחד בא לחבירו בשבת בבוקר ואומר לו "חוץ מכבוד השבת..אני מוכר את הרכב"...
שואל השני "חוץ מכבוד השבת..בכמה?" עונה לו הראשון "חוץ מכבוד השבת..20,000"..
אומר לו השני "חוץ מכבוד השבת..אחשוב על זה.."
במנחה בא השני ואומר לו "חוץ מכבוד השבת..חשבתי על זה ו..כן מתאים לי, אני רוצה!"
אומר לו הראשון "חוץ מכבוד השבת..מצטער, אי אפשר"...
שואל השני "חוץ מכבוד השבת...למה???"
עונה לו הראשון "חוץ מכבוד השבת..כבר מכרתי..."

[אליהו בן עמרם]

מהרש"א (חידושי אגדות תענית ח ע"א): "ונראה לפרש ע"פ גירסת הילקוט דה"ג כל המצדיק עליו הדין מלמטה מצדיקין כו', וע"פ מ"ש פ"ק דכתובות רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא משתה אחרונים לא לימא משום דאל יפתח אדם פיו לשטן, וכמפורש שם שהדבור גם בדרך הדמיון מעורר את מדת הדין על האדם עד שהשטן מקטרג להיות החוטא מודה בדבר שראוי לכך כו' עיין שם, והא ודאי שעל העונש העבר ובא על האדם ודאי יהיה האדם מצדיק עליו הדין, אבל להבא שראוי לבא עליו עונש אל יהא האדם מצדיק עליו הדין שהוא ראוי לעונש כזה, שזהו פותח פיו לשטן, אלא יבקש רחמים אולי יתעשת לו הקב"ה, ולזה אמר כאן המצדיק עליו הדין להבא הרי מושך ומעורר מדת הדין עליו מלמעלה להצדיק עליו הדין מלמעלה".

אגב, במהרש"א רואים, שגם אם ידבר על עונש כלשהו שיכול שיבוא עליו, אך יוסיף בקשת רחמים, אין בזה בעיה של "פותח פה לשטן".
וכדוגמת האומרים: אם נעשה כך וכך עלולה לבוא עלינו רעה זאת וזאת - ה' ירחם.

[עושה חדשות]

יעקב אבינו אמר -
אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו.
אולי ימושני וכו' והבאתי עלי קללה.

[עושה חדשות]

כתובות ח:
פתח ואמר: אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד, נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים, אחינו, בעל נחמות ינחם אתכם, ברוך מנחם אבלים. אמר אביי: רבים שתו לימא, רבים ישתו לא לימא, משתה ראשונים לימא, משתה אחרונים לא לימא, דאר"ש בן לקיש, וכן תנא משמיה דר' יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן; אמר רב יוסף: מאי קרא? כסדם היינו לעמורה דמינו, מאי אהדר ליה? שמעו דבר ה' קציני סדום וגו'.

יש בזה חידוש דכה"ג נחשב פתיחת פה לשטן, והרי זהו דרכו של עולם שאנשים מתים, והרי לא הזכיר דבר זה במסויים על אף אחד.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ספר חתם סופר על מסכת כתובות דף ח/ב
תנו לבבכם לחקור את זאת. יראה דהאבילות הוא על הגוף, אבל הנשמה היא קיים לנצח מאירה באור העליון לא נבראת בבריאת של גוף כי היא חלק אלהי ממעל מאז צפונה שם עד הגיע עת צאתה לעוה"ז כאורח נטה ללון, עד עת החזירה לאכול מלחם אביה. ולא יאמר אדם תינח בדורות הראשונים אבל אנחנו כחמורים ומופסדים ח"ו לא יאמר כן כי בכל דור ודור שתלן הקב"ה לצדיקים ולא יאמר אדם צדיקים שמתו בדורות האחרונים מפסידים שאינם מתעדנים זמן רב כ"כ כמו דורות הראשונים שכבר הם מתעדנים ימים רבים זה לא ידמה כי אין הקב"ה מקפח והכל לפי הערך והשיעור והמקום העדן ההוא הוא למעלה מבחי' הזמן. ונבוא אל המכוון בעזהי"ת. בהקדים כי הנשמה היא בכינוי נקבה לגבי הגוף כדכתיב משוכבת חיקך שמור פתחי פיך והיא הנשמה, והעדן הצדיקים נקרא משתה כמ"ש במס' שבת משל למלך שעשה סעודה לעבדיו, ובזוהר בהילולא דרשב"י. והא"ש והכי קאמר המדוכאין באבל הזה לשון זכר ר"ל אבילות של מיתת הגוף הכלה. תנו לבבכם לחקור את זאת חלק הנשמה שהיא נצחית ותתנחמו מאבילכם כי זאת עומדת לעד, מכאן ואילך לא תאבד באבידת הגוף. וגם נתיב הוא מששת ימי בראשית כי לא נבראת בבריאת הגוף רבים ישתו בנועם העליון רבים מצדיקנו ועוד רבים ישתו ולא נאמר אנחנו חמורים אנן. ולא יאמר נמי שיש עול בחקי' ח"ו שאחרונים מפסידים זמן עדנם לא כן אלא כמשתה ראשונים כן משתה אחרונים ממש משוער לפי ערך. והיינו דאמר אביי אל יפתח פה לשטן כיון בפשטיותו י"ל דקאי אמיתה ממש ולא אשכר הצפון והשארת הנפש. וי"ל דפליגי בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן אי לע"ל יבולע המות לנצח ממש ויחיה לעד או לא דהא איהו לא קאמר אלא רבים ישתו והיינו אחר שיאריכו וירבו כחול ימים ואין כאן פתיחת פיו לשטן. אמנם אביי ס"ל דלא לימא כן אולי נזכה לביאת המשיח ולעולם התקון ויבולע המות לנצח לגמרי ולא יראו אנשי דורינו המות כלל כי יחיו לעד ע"י ביאת המשיח ואליהו ז"ל שיהיה בב"א