אוצר החכמה כתב:אדם בעל הבנה ישרה כמר, זו תגובה קצת מאכזבת שמפספסת את נקודת הדברים. הענין הוא שלחברי אכפת כבוד השבת לא פחות ממני, אלא שחרדתו למראה השמות הק' גרמה לו לעשות דבר לא הגון. אצלי הכל הגון כי לא חרדתי מכך מלכתחילה, וניחא לי להיות 'ילד טוב' ולעשות בדיוק מה שכתוב ולזכות לש"י עולמות.
אם משהו מאכזב זה שאתה לא מבין את התשובה.
יהודי שבאמת איכפת לו מרצון הבורא התורה והמצוות כולם שווים אצלו. אין לו מצוות מועדפות לפי חשקו. ומי
שבוחר מה חשוב בעיניו ומה לא מעיד בזה שלא מה הקב"ה רוצה חשוב לו אלא דמיונותיו האישיים.
אוצר החכמה כתב:אבל לפני זה אני יכול לומר דבר אחד. היחיד שהוא צדיק באמת בכל דבריו הוא הקב"ה שכל דבריו אמת וצדק. מי שמקבל אצלו גיהינום זה בגלל שהוא רשע ולא צדיק. ומי שצדיק מקבל שכר טוב. ועוד דבר קטן. הוא גם חכם לא פחות מחברי הפורום הזה. ואת כל ההסברים שלהם שבן אדם חרד כך או כך ואוהב את הקב"ה ובגלל זה עשה גם הוא מבין ולוקח בחשבון.
אוצר החכמה כתב:אם זה היה בדיחה אז צחקתי.
אבל אם ברצינות. מי שמעדיף מצווה אחת ומוכן לעשות עבירה בגלל זה, הוא רשע. מה לעשות.
סטפנסקי כתב:נכתב כבר בעבר ע''י איש ספר (ראה כאן), שקשה מאוד ללמוד ולהוציא מסקנות מסוגיות האגדה. ולענינינו אנו הרי מעשה דיעל הוא סוגיא באגדה והפוסקים לא הוציאו דינים מכך אאל''ט וא''א ללמוד מכך כלום.
על מה שכתבתי לרום מעלתו שאין דרכי להשיב בדברי אגדה, ועל זה הרבה מעלתו במכתבו והאריך להביא כמה גדולים שחברו בדברי אגדה ודרשו בהם כפי השגתם והאריך בזה מאד: הנה אני תמה האריכות הזה למה וכי דברי חז"ל צריכין שבח ומי הוא פתי יסור הנה להחשיך אור גדול וליתן דופי בדברי אגדה וכל דברי בעלי התלמוד כלם ניתנו מרועה אחד ואין בהם דברי ריק ובטל ואם ריק הוא מאתנו הוא לקוצר שכלנו ולחולשת עיני אור השגתנו להשיג מה שרמזו בהם, ובודאי האדם לעצמו כשיש לו פנאי ראוי לחקור בכל כחו גם בדברי אגדה, אבל אני לא אמרתי אלא שאין דרכי להשיב בהם לשואל כי כל דברי רז"ל בדברי אגדה סגורים וסתומים וכלם קשים להבין ואם באנו להשיב בהם אין לדבר סוף ובפרט איש כמוני אשר עול הרבים עלי די שאני נפנה להשיב בדבר הנוגע למעשה. ומה שכתב שהרשב"א פלפל כמה דברים בדברי אגדה ג"כ לא ידעתי מה הודיעני בזה דבר חדש והרי בעין יעקב הביא הכותב את דברי הרשב"א לרוב ואעפ"כ יראה מעלתו מ"ש הרשב"א עצמו בחידושיו למגילה דף ט"ו על מה שכתבו התוס' שאסתר אמרה כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך שעכשיו ברצון והקשו התוס' למה לא גירשה מרדכי ותהיה מותרת לחזור לו ותירצו שגט צריך עדים ומיפרסמא מלתא ויודע למלכות, והקשה הרשב"א בחידושיו דאכתי קשה למה לא גירשה בכתב ידו ומסיים הרשב"א שבאמת קושית התוס' אינה מתורצת אלא שאין מתיישבים בדברי אגדה עכ"ל. הרי שהרשב"א כתב שאין מתיישבים בדברי אגדה:
והנה הואיל ואנן עסוקים ביה נלע"ד יישוב על קושיית הרשב"א ולא שאני מתיישב בדברי אגדה אלא שהוא דבר הנוגע לדינא. דמהרי"ק בתשובה פסק אשת איש שלהצלת הרבים זינתה אף ששפיר עבדה מ"מ אסורה לבעלה והביא ראיה מאסתר שאמרה כשם שאבדתי מבית אבא כו' והביאו הבית שמואל בסי' קע"ח ס"ק ד'. ואני אומר אם לדין יש תשובה שאין ראיה מדברי הגמרא כלל שאסתר נאסרה על מרדכי ופירוש אחר יש לנו בדברי הגמרא ...
ומ"מ גוף דין זה שיהיה מותר לאשת איש לזנות ברצון כדי להציל נפשות אינו תורה, ולא ישר בעיני מה שראיתי באיזה תשובה ולפי שאני לעת עתה בכפר לא אוכל לזכור באיזה תשובה וכמדומה אני שהיא תשובת בית יעקב (סימן לט) באנשים ונשים שהלכו בדרך וקם עליהם ארכיליסטים אחד בשדה עם חבורת ליסטים שכמותו להרוג את כולם וקמה אשה אחת מהם אשה יפת תואר מאד והתחילה להשתדל עם האיש ראש הליסטים בדברים עד שפתתו בחלקת לשונה שנתאוה לה ונבעלה לו ביער מן הצד ועל ידי כן הצילה את בעלה עם כל הנפשות, ופסק בתשובה ההיא ששפיר עבדה ומצוה רבה עבדה ששדלתו לזה להציל נפשות רק שאעפ"כ נאסרה על בעלה והביא ראיה מאסתר. ואני אומר כיון שאמרו רז"ל בכל מתרפאין חוץ מע"ז וג"ע וש"ד א"כ כשם שאין מתרפאין בשלש עבירות הללו כך אין מצילין בהם נפשות ואונס דרחמנא שריה באשה שקרקע עולם היא היינו שהיא אנוסה על גוף הביאה אבל היכא שאינה אנוסה על גוף הביאה ואדרבה היא משתדלת לזה להציל נפשות לא מקרי קרקע עולם ואשה ואיש שוים ותהרג ואל תעבור ואסתר שאני שהיתה להצלת כלל ישראל מהודו ועד כוש ואין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל ישראל מנער ועד זקן מהודו ועד כוש ושם היה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוח הקודש. ויש לי בזה כמה פרטי דינים בקצת להיתר ובקצת לאיסור ואין כאן מקום להאריך בזה:
ומה שרצה לומר ללמוד הלכה למעשה מן אגדה ומדברי המדרש במקום שאין הגמרא סותרת לזה וכתב שבירושלמי איתא שאין למדין לא מן הלכות ולא מן אגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא ועל זה נשען מעלתו לומר כי היכי דמן התוספתות נתבאר בדברי הפוסקים שבמקום שאין בגמרא סתירה לדברי התוספתא למדין ממנה הה"ד מדברי אגדה היכא דלא מצינו בגמרא סתירה על דברי המדרש למדין מן המדרש דהרי כולהו בני בקתא חדא נינהו...
ואמנם אני אומר דאף דהירושלמי כללינהו יחד מ"מ לאו בחדא מחתא מחתינהו ומה ענין המדרש אצל התוספתא התוספתא עיקרה להלכות ולזה היה תחלת כוונת מחברם ור' חייא ור' אושעיא המה יסדוה וכל מגמתם לדיני התורה ולכן במקום שאין סתירה בדברי הגמרא סומכים על התוספתא אבל המדרשים והאגדות עיקר כוונתם על המוסר ועל הרמזים ועל המשלים שבהם והכל עיקר הדת אבל אין עיקר כוונתם על פסקי הלכות לכן אין למדים מהם לפסק הלכה כלל...
סטפנסקי כתב:נכתב כבר בעבר ע''י איש ספר שקשה מאוד ללמוד ולהוציא מסקנות מסוגיות האגדה. ולענינינו אנו הרי מעשה דיעל הוא סוגיא באגדה והפוסקים לא הוציאו דינים מכך אאל''ט וא''א ללמוד מכך כלום. ובמחשבה שניה אולי שורש המח' בין החסידים למתנגדים האם אפשר להוציא מסקנות מסוגיות באגדה.. ומעניין לעניין חז''ל דרשו ששבט לוי מלו במדבר על אף שהיה סכנה ובספורנו כתב שבאמת חלק מתו אולי אפשר ללמוד שמי שבדרגת שבט לוי יכול למול גם כשאין רוח צפונית ואל תת' שמיירי בסכנה מועטת כי על המקרה הזה גופא אמרינן בגמ' שכשאין רוח צפונית אסור למול
פרי יהושע כתב:סטפנסקי כתב:נכתב כבר בעבר ע''י איש ספר שקשה מאוד ללמוד ולהוציא מסקנות מסוגיות האגדה. ולענינינו אנו הרי מעשה דיעל הוא סוגיא באגדה והפוסקים לא הוציאו דינים מכך אאל''ט וא''א ללמוד מכך כלום. ובמחשבה שניה אולי שורש המח' בין החסידים למתנגדים האם אפשר להוציא מסקנות מסוגיות באגדה.. ומעניין לעניין חז''ל דרשו ששבט לוי מלו במדבר על אף שהיה סכנה ובספורנו כתב שבאמת חלק מתו אולי אפשר ללמוד שמי שבדרגת שבט לוי יכול למול גם כשאין רוח צפונית ואל תת' שמיירי בסכנה מועטת כי על המקרה הזה גופא אמרינן בגמ' שכשאין רוח צפונית אסור למול
קודם הסוגי' בנזיר אינה נכללת באגדה, כיון ויש מו"מ של גמ', ועיקרם של דברי הגמ' מופיעים גם בתוס' סנהדרין בסוף פ' בן סורר לעניין אסתר קרקע עולם, ובהחלט תוס' לומדים הלכה.
אבל עבירה לשמה אינו בין כה מהדברים ששייכים להלכה, אף אחד לא בא להסיק שולחן ערוך שבמקרה כך וכך יש לנקוט הנהגה של "עבירה לשמה", זה מהסוג של הדברים שכשעושים באמת רק לש"ש אף שזה עבירה, גדולה היא, וכלשון הגמ', וכל מה שהביאו כאן בביאור הדברים.
הצב''י כתב:ביחס לטענת אוצה"ח שלא יתכן שאדם ייענש על דבר שמצוה וצריך לעשותו, לכאו' ראינו לא כך בתענית חלום בשבת, שודאי האדם צריך להתענות, אך כבר אמרו חז"ל שצריך לשבת תענית לתעניתו, דהיינו שצריך כפרה על אותו דבר טוב שדרוש ממנו לעשות [והתענית תעלה לו במקום הגהינום]. והתוס' (ב"ק צא:) השוו גם לענין זה את נזירות לר' אלעזר הקפר, שנחשב ל'חוטא' מחמת שחטא על הנפש, אך מכל מקום המצוה גדולה מן העבירה, והיינו שאומרים לאדם תנזור, ושוה לך, אף אם תיענש מעט על העברה ותצטרך להביא קרבן עבור זה לכפרה.
סטפנסקי כתב:
איזה הלכה תוס' לומד שם ? גמ' שיש בה מו''מ זה ראיה שלא שייכת לאגדה? מנ''ל
פרי יהושע כתב:סטפנסקי כתב:
איזה הלכה תוס' לומד שם ? גמ' שיש בה מו''מ זה ראיה שלא שייכת לאגדה? מנ''ל
עי' תוס' סנהדרין ע"ד ב' ד"ה והא, שדן שם בסוגי' זו.
אולם זה אינו העיקר, צריך חוש של אבחנה בין הדברים, למה אתה קורא אגדה ולמה הלכה? האם רק לדבר שהובא בפוסקים אתה קורא הלכה?
הכוונה במה שאין למדים הלכה מאגדה, היא כשיש איזה מעשה שבא בגמ' שלא במטרת הלימוד המסוים שאתה בא ללמוד ממנו, ממילא כיון ואינו בא אלא לאגדה א"א ללמוד ממנו הלכה, אבל כשאתה לומד או ממש מצטט את מה שהגמ' עצמה אומרת לא שייך כלל להכליל זאת בכך.
סטפנסקי כתב:פרי יהושע כתב:סטפנסקי כתב:
איזה הלכה תוס' לומד שם ? גמ' שיש בה מו''מ זה ראיה שלא שייכת לאגדה? מנ''ל
עי' תוס' סנהדרין ע"ד ב' ד"ה והא, שדן שם בסוגי' זו.
אולם זה אינו העיקר, צריך חוש של אבחנה בין הדברים, למה אתה קורא אגדה ולמה הלכה? האם רק לדבר שהובא בפוסקים אתה קורא הלכה?
הכוונה במה שאין למדים הלכה מאגדה, היא כשיש איזה מעשה שבא בגמ' שלא במטרת הלימוד המסוים שאתה בא ללמוד ממנו, ממילא כיון ואינו בא אלא לאגדה א"א ללמוד ממנו הלכה, אבל כשאתה לומד או ממש מצטט את מה שהגמ' עצמה אומרת לא שייך כלל להכליל זאת בכך.
המאירי כותב על הגמ' של מוטב יפיל עצמו ואל ילבין שאין למדים מן האגדה .והתוס' שהזכרת רק מתייחס לנקודה מסויימת בסוגיה שם שהוקשה לו מה הבנת קושיית הגמ' והא קמתהנייה מעבירה וכו' אבל על עצם סוגיה דשם על גוף ההיתיר לא קמיירי כלל
עדיאל ברויאר כתב:הצב''י כתב:ביחס לטענת אוצה"ח שלא יתכן שאדם ייענש על דבר שמצוה וצריך לעשותו, לכאו' ראינו לא כך בתענית חלום בשבת, שודאי האדם צריך להתענות, אך כבר אמרו חז"ל שצריך לשבת תענית לתעניתו, דהיינו שצריך כפרה על אותו דבר טוב שדרוש ממנו לעשות [והתענית תעלה לו במקום הגהינום]. והתוס' (ב"ק צא:) השוו גם לענין זה את נזירות לר' אלעזר הקפר, שנחשב ל'חוטא' מחמת שחטא על הנפש, אך מכל מקום המצוה גדולה מן העבירה, והיינו שאומרים לאדם תנזור, ושוה לך, אף אם תיענש מעט על העברה ותצטרך להביא קרבן עבור זה לכפרה.
ספר אור זרוע חלק ד סנהדרין סימן כג-כד
[שם] הנהו קבוראי דקבור נפשא ביום טוב ראשון של עצרת. שמתינהו רב פפא ופסלינהו. פי' רש"י זצ"ל פסלינהו לעדות דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס. ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע. א"ל רב פפא והא רשעים נינהו. סברי מצוה קא עבדינן. והא קא משמתינן להו פירוש על הראשונה וחוזרין ושונין על עבירה. סברי האי דשמתינן משום כפרה הוא על שעברנו ולא משום דניהדר בו. אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה ונשב בנידוי משום כפרה:
ויש שמביאין מיכן האידנא דמכבין דליקה בלילי שבתות. וגזרי' עלייהו תענית או צדקה או מלקות והם שונין ושוב מקבלין הדין דסברי דמצוה קא עבדי כדי שלא יבואו גוים ויהרגו את ישראל. מיהו אני כתבתי בהלכות שבת דהאידנא הואיל ואנו דרים בין הגוים ואיכא סכנת נפשות לא גזרינן עלייהו שום דין
ויש גם נידון ידוע האם מיטמטם ליבו של מי שאוכל דבר איסור שהתבטל לחלוטין בתערובת. ואני מניח שיש שיירצו לדמות עניין זה לנידון שהזכרת.
הצב''י כתב:ביחס לטענת אוצה"ח שלא יתכן שאדם ייענש על דבר שמצוה וצריך לעשותו, לכאו' ראינו לא כך בתענית חלום בשבת, שודאי האדם צריך להתענות, אך כבר אמרו חז"ל שצריך לשבת תענית לתעניתו, דהיינו שצריך כפרה על אותו דבר טוב שדרוש ממנו לעשות [והתענית תעלה לו במקום הגהינום]. והתוס' (ב"ק צא:) השוו גם לענין זה את נזירות לר' אלעזר הקפר, שנחשב ל'חוטא' מחמת שחטא על הנפש, אך מכל מקום המצוה גדולה מן העבירה, והיינו שאומרים לאדם תנזור, ושוה לך, אף אם תיענש מעט על העברה ותצטרך להביא קרבן עבור זה לכפרה.
איש גלילי כתב:כמדומני שכל ההיפוך והחקירה סביב האיש עצמו, עד כמה היה צדיק או רשע, הוא מיותר, ואין בו שום תועלת מלבד מה שעוברים על חרם הקדמונים בלה"ר על המתים.
מה שנוגע למעשה זה 'מורשתו', ואת זה אפשר לחלק לשני חלקים: א. ניגוניו ושיחותיו. ב. מעשיו התמוהים להחריד.
לגבי ניגוניו ושיחותיו, לא מצאתי בהם שום פגם, ואדרבה יש בהם הרבה מאד חיזוק בעבודת ה' (לא מצאתי בספרי שיחותיו שיחה המאריכה בעניין המעלה בעבירה לשמה...). וגם הפרומערס שנמנעים כביכול מלשיר את ניגוניו, שרים בדבקות עצומה 'שפכי כמים ליבך' ו'לולא תורתך שעשועי' וכו', וילדיהם שרים במתק 'מקימי מקימי'.
לגבי מעשיו, אינני חושב שיש מישהו שחושב שיכולה להיות הוראה מעשית לעשות כן חס ושלום, והשאלה אם הוא אישית קיבל למעלה שכר גדול (כדברי האדמו"ר מאמשינוב) או עונש גדול (כדברי ר' שלמה בעצמו), נוגעת לאחד יחיד ומיוחד לבדו, והוא כבר עשה כישר בעיניו א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. אך ברור לכל שאסור לעשות זאת, ותל"מ.
איש גלילי כתב:כתובים שם דברים יותר גרועים ממה שכבר כתוב בספרי איז'ביצא?
לא עברתי על כל ספריו בעיון, הסתכלתי פה ושם, וע"פ מה שראיתי כתבתי.
ראש כתב:ממש פלא איך עד עכשיו לא עלה לכאן הראיון הנוגע ללב של שלמה קרליבך.
איש גלילי כתב:כתובים שם דברים יותר גרועים ממה שכבר כתוב בספרי איז'ביצא?
לא עברתי על כל ספריו בעיון, הסתכלתי פה ושם, וע"פ מה שראיתי כתבתי.
איש גלילי כתב:והשאלה אם הוא אישית קיבל למעלה שכר גדול (כדברי האדמו"ר מאמשינוב) או עונש גדול (כדברי ר' שלמה בעצמו), נוגעת לאחד יחיד ומיוחד לבדו, והוא כבר עשה כישר בעיניו א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.
וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאיהם, ויש להן חלק לעולם הבא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אף על פי שחטאו שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ארץ זו משל כלומר ארץ החיים והוא העולם הבא.
איש גלילי כתב:כמדומני שכל ההיפוך והחקירה סביב האיש עצמו, עד כמה היה צדיק או רשע, הוא מיותר, ואין בו שום תועלת מלבד מה שעוברים על חרם הקדמונים בלה"ר על המתים.
מה שנוגע למעשה זה 'מורשתו', ואת זה אפשר לחלק לשני חלקים: א. ניגוניו ושיחותיו. ב. מעשיו התמוהים להחריד.
ראש כתב:ראש כתב:ממש פלא איך עד עכשיו לא עלה לכאן הראיון הנוגע ללב של שלמה קרליבך.
הריאיון הזה הוא תמלול של ראיון עימו מערוץ 7.
פעם ביקשתי עזרה בהשגת הקלטת הראיון. אולי יש מי שיוכל לעזור.
אריך כתב:עמקן כתב:אריך כתב:הרב דבש, לאור הציטוט מהמי השילוח שהצמדת לסיפור על הרב מבריסק, רואים שהערת הגרי"ז לא מתאימה לדברי מי השילוח, כי לא אמר זה האחרון שבכל עבירה אפשר להוציא ניצוצות, אלא במסויים על הקשר בין זמרי לכזבי, שהיא היתה בת זוגו.
כמו שאפשר לפרש איזה סוד במעשה זמרי אפשר לפרש איזה סוד במעשה פנחס, והגרי"ז התלוצץ על כל המהלך בלי לדקדק אם זה בדיוק כעין מה שכתוב במי השלוח.
באותה מדה אפשר להתלוצץ על כל ווארט על דרך הסוד, ולומר שאותו סוד אפשר לומר גם על דבר אחר. וכמו שאפשר לשמוע לפעמים מאנשים שמתלוצצים על בעלי קבלה ומחשבה, שכל מה שהם אומרים על X אפשר להגיד גם על Y.
רק מה, אם מדובר באדם שמבין בסוד, הרי ההתלוצצות אינה במקומה.
אוצר החכמה כתב:אני לא אמרתי שאדם הוא או שחור או לבן. בני אדם יכולים להיות מורכבים. אבל אני כן אומר, ואחרי דבריך אני חוזר ואומר בכפל כפלים, שרק הקב"ה הוא זה שצודק ואם יש ויכוח בין הקב"ה לבין הרב דעת האברך, הקב"ה הוא זה שצודק.
כלפי מה הדברים אמורים. שאתה אומר שמי שיקרא ספר מסויים על פלוני מסויים (זה בכלל לא חשוב מי הוא) ישנה דעתו עליו מן הקצה לקצה ויתפעל ממעשיו הנשגבים, ובתוך כדי דיבור אתה אומר שאתה מסופק שאולי בשמים ידונו אותו לכף חובה.
אני איני מתפעל מספרים וסיפורים ואין לי שום מושג מה דנים בשמים. אבל ברור לי שמי שבשמים חושבים שהוא רשע הוא רשע, יכול להיות שאדם ייענש על חטאיו ויקבל שכר על מעשיו הטובים. אבל את רמת המורכבות הזאת של להבין שאדם יש בו גם רע וגם טוב וצריך לדון על שני הצדדים, אותה רמת מורכבות שאתה משתבח בה גם הקב"ה מצליח להבין אותה.
עיקר הטענה שלי היא שהמורכבות היא בבני אדם ובהתנהגותם, אבל לא בהיתר ואיסור של הדברים, דהיינו לא יתכן שהדבר יהיה אסור אבל אדם יקבל שכר על אותו דבר בדיוק שבו לא חפץ ה' או דבר שאדם מחוייב בו ונענש על זה שעשאו. יתכן שבמעשה עצמו יש בחינות שונות , והיה ראוי שאדם יפריד אותן וכיוון שלא הפריד נענש, או שנענש על זה שהביא את עצמו לאותו מקום, לדוגמה שהביא עצמו למצב שמותר לחלל שבת משום פקוח נפש, אז עכשיו המעשה מותר וחייב לעשותו אבל יתכן שייענש על זה שגרם לזה ללא צורך. אבל הרעיון הזה שהתורה מצווה לעשות משהו או להמנע ממשהו, אבל אנחנו יותר חכמים ממנה ואנחנו יודעים שאם לא נשמע לה יהיה יותר טוב לעולם מאשר אם נשמע לה, זה בדיוק מקביל לרעיון שאתה מבין את מורכבות הדברים יותר מהקב"ה.
דעת_האברך כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא אמרתי שאדם הוא או שחור או לבן. בני אדם יכולים להיות מורכבים. אבל אני כן אומר, ואחרי דבריך אני חוזר ואומר בכפל כפלים, שרק הקב"ה הוא זה שצודק ואם יש ויכוח בין הקב"ה לבין הרב דעת האברך, הקב"ה הוא זה שצודק.
כלפי מה הדברים אמורים. שאתה אומר שמי שיקרא ספר מסויים על פלוני מסויים (זה בכלל לא חשוב מי הוא) ישנה דעתו עליו מן הקצה לקצה ויתפעל ממעשיו הנשגבים, ובתוך כדי דיבור אתה אומר שאתה מסופק שאולי בשמים ידונו אותו לכף חובה.
אני איני מתפעל מספרים וסיפורים ואין לי שום מושג מה דנים בשמים. אבל ברור לי שמי שבשמים חושבים שהוא רשע הוא רשע, יכול להיות שאדם ייענש על חטאיו ויקבל שכר על מעשיו הטובים. אבל את רמת המורכבות הזאת של להבין שאדם יש בו גם רע וגם טוב וצריך לדון על שני הצדדים, אותה רמת מורכבות שאתה משתבח בה גם הקב"ה מצליח להבין אותה.
עיקר הטענה שלי היא שהמורכבות היא בבני אדם ובהתנהגותם, אבל לא בהיתר ואיסור של הדברים, דהיינו לא יתכן שהדבר יהיה אסור אבל אדם יקבל שכר על אותו דבר בדיוק שבו לא חפץ ה' או דבר שאדם מחוייב בו ונענש על זה שעשאו. יתכן שבמעשה עצמו יש בחינות שונות , והיה ראוי שאדם יפריד אותן וכיוון שלא הפריד נענש, או שנענש על זה שהביא את עצמו לאותו מקום, לדוגמה שהביא עצמו למצב שמותר לחלל שבת משום פקוח נפש, אז עכשיו המעשה מותר וחייב לעשותו אבל יתכן שייענש על זה שגרם לזה ללא צורך. אבל הרעיון הזה שהתורה מצווה לעשות משהו או להמנע ממשהו, אבל אנחנו יותר חכמים ממנה ואנחנו יודעים שאם לא נשמע לה יהיה יותר טוב לעולם מאשר אם נשמע לה, זה בדיוק מקביל לרעיון שאתה מבין את מורכבות הדברים יותר מהקב"ה.
איפה ח"ו כתבתי שיש לי ויכוח עם הקב"ה... למה כת"ר מכניס דברים לפי ומתקיף לפי דברים אלו?!, זוהי דמגוגיה שלא משרתת אף אחד ועלולה לפגוע.
למעשה, אני וכת"ר אומרים כמעט אותו דבר אלא שנותנים דגשים לחלקים שונים. שנינו מסכימים שאם אדם ניצב בפני מעשה עברה והוא חושב שאם יעשה את העברה יהיה בזה רווח לקב"ה ועליו לעשות את העבירה, הריהו טועה ולא זו הדרך ולא זו העיר [וזו היתה טעותו של חזקיה שביקש להימנע מפריה ורביה כשראה מה יצא ממנו ואף היה מוכן למסור נפשו למיתה על כך בחליו אשר חלה, עד שאמר לו ישעיהו בהדי כבשי דרחמנא למה לך]. מצד שני שנינו מסכימים שאדם שעשה מעשה עבירה, וכוונתו לשם שמים או לפחות חלק מכוונתו לשם שמים, יקבל שכר על בחינות וחלקי הטוב שבמעשיו.
הנידון שבפנינו הוא הרש"ק ז"ל שבמודע עשה מעשי עבירה במחשבה שזה רצון ה' בעולם, וכך יגדיל את שמו של השי"ת, ואכן הצליח ברבים ממעשיו לפחות לנראה לעינינו. אני מסכים כאמור שגישה זו אינה נכונה, ויותר מזה – אסורה בהחלט. אבל מצד שני, אחרי שאותו אדם מיוחד עשה זו ולפחות חלק מכוונתו היתה טהורה, גם אתה יכול להסכים שיקבל שכר על חלק ובחינות הטוב שבמעשיו.
מה שעוד אמרתי היה שמי שיקרא את הספר הרבי מקרן הרחוב (ואני אישית ממליץ על כך מאד גם מבחינת שינוי התמונה על רש"ק וגם מבחינת התועלת וההתעלות לקורא), יגלה שהדמות של רש"ק היתה הרבה יותר מורכבת ממה שרוב העולם מכירים מההתרשמות השטחית שיש להם עליו, ורוב ההרכבה היא לצד הקדושה והטוב. ואדרבה, אחרי שכתוב בגמרא וברמב"ם בהלכות תשובה שהאדם נידון על פי רובו, ולא רק דינו אלא גם שמו כצדיק או כרשע תלוי ברוב זכויות או רוב עבירות, מוכח שגם אדם שעשה עבירות גמורות יכול להחשב צדיק בעיני המקום, אם רובו זכויות. והרי זה ודאי שכשם שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה כך גם לא יימנע מלהעניש צדיק על כל עבירה, אך אין זה משנה את שמו של האדם מצדיק לרשע. וכל התורה והנביאים מלאים מכך שהקב"ה תבע את הצדיקים על כל מעשיהם הכי פעוטים ואדרבה מדקדק עמהם כחוט השערה, אבל עדיין צדיקים גמורים הם. [לפני התנפלויות: לא באתי בשום אופן להשוות את רש"ק לצדיקי התנ"ך, אלא רק להביא ראיה לרעיון].
ומעתה, לאחר שתקרא את הספר תגלה בן אדם שהוא רוב רובו זכויות עצומות, ולכן אני אומר שתשנה את דעתך עליו מן הקצה (רשע) אל הקצה (צדיק), וכל זאת מבלי להפחית את חומרת העבירות שעבר.
מה שהסתפקתי ספק ארוך שנים היה לגבי אותם עבירות שכן עבר, איך יתחשבו בהם בשמים. כמה מתחשבים בדין שמים בכוונה של אדם שעשה מעשה עבירה לשם מצוה. [כמובן, הדבר נוגע במישרין לסוגיה הנכבדה של עברה לשמה, מה הגדרים שלה ומתי אפשר להשתמש בזה, וכבר התעוררו רבים באשכול זה על הסוגיה הזו, אך עדיין הדבר צריך תלמוד].
אם אני מבין נכון את דברי כת"ר [למרות שהייתי צריך קצת להבין דבר מתוך דבר, כי נראים הדברים שאינך מוכן לייחס באופן ישיר לרש"ק מעשים טובים, אז אתה מדבר בעקיפין. ובאמת גם דבריך סתומים, כי מצד אחד אתה מסכים שיש בחינות שונות למעשים, ועל כל בחינה תהיה התייחסות נפרדת ומצד שני אתה חוזר ואומר ללא הרף שאם אדם יעשה מעשה שאסור לעשותו ייחשב רשע גמור, ורק לאחר העיון נראה לי שירדתי לכוונתך], אתה מסכים לומר באופן עקרוני שבמעשיו הלא כשרים אשר עשה כגון לחבק נשים ולנשק אותן על מנת לקרבן ליהדות, יקבל שכר על החלק של הקירוב ליהדות, אך בשום אופן לא יקבל שכר אלא להיפך על עצם החיבוק והנישוק [דרך אגב, הוא חיבק גברים כמו שחיבק נשים, והיה זה מתוך אהבת ישראל ולא מתוך תאוה]. ועל כך באה טענתך "דהיינו לא יתכן שהדבר יהיה אסור אבל אדם יקבל שכר על אותו דבר בדיוק שבו לא חפץ ה' או דבר שאדם מחוייב בו ונענש על זה שעשאו".
ועל זה אני אומר שאין אתנו יודע עד מה, וכל המעשים נשקלים בשיקולו של א-ל דעות, ששוקל לא רק את המעשים אלא גם את הדעות מאחורי המעשים, וכפי שהביאו כאן לעיל דוגמאות נפלאות לשני הכיוונים (בלעם מצד אחד, ולהבדיל אאה"ב אהרן הכהן). ואם כן לא יימנע שיכול להיות שיעבור אדם עברה, וייענש עליה, ומצד שני גם יקבל שכר על כוונתו. ושוב, אין כוונתי שמותר לאדם לעשות חשבונות של רווח לקב"ה, וודאי שצריך לעשות כפי התורה והמסורה, אך ביחס לגזר דינו כלפי דיני שמיא יש מקום נרחב לומר שהדברים נשקלים במשקל אחר.
אגב העניין שדובר בו הרבה בתחילת האשכול בעניין המעשה והרצון, ראיתי לאחרונה דבר שהיה לי חידוש גדול בחובות הלבבות בשער עבודת האלוקים, שמפרט שם שתי צורות עבודה, האחת עבודת השכל והשני עבודת התורה, וכתב שם במפורש שעבודת השכל גדולה ועיקרית וחשובה יותר מעבודת התורה, וכל המצוות של התורה לא נועדו אלא להביא את האדם לכך שיוכל לקיים את עבודת השכל. כי נר מצוה ותורה אור, היינו המצווה והתורה היא אור שיאיר לאדם את דרכו להגיע לעבודת ה' על ידי שכלו.
[מצד שני מפרט שם גם את הסיבות שלא די בעבודת השכל לבד אלא חייבים להגיע גם לעבודת התורה והמצוות, כי התאוה עומדת כל הזמן נגד השכל, ואילו האדם היה פועל רק על ידי שכלו היתה התאוה מתגברת על השכל, וגם היה יכול להגיע לטעויות, והתורה מכוונת אותו לדרך הנכונה, עיין שם עוד טעמים בהרחבה].
זכינו לדין שהאומר אין לי אלא קיום ההלכה באופן יבש פספס את עיקר מטרת התורה, וגם תורה אין לו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 224 אורחים