הקצות החושן [סי' רמ"ו ס"ק א] ייסד שישנו חילוק בין דין מזיק ובין תשלום מצד נהנה כשעושה ברשות הבעלים. בדין מזיק, אם עושה ברשות הבעלים, אינו נחשב מזיק כלל ופטור גם בלא דין המחילה של הבעלים, מצד עצם זה שעושה ברשות. ואילו לענין תשלומי נהנה [וגם שמירה, בגמ' ב"ק צג,א עי"ש] צריך מחילה מפורשת.
[וכך יישב שם את קושיית הש"ך על התרומת הדשן שחייב תשלומי נהנה בזן את חבירו משום שלא אמר "ע"מ לפטור", והק' הש"ך שרק כשנתן בתורת שמירה צריך לומר "ע"מ לפטור", ותי' הקצות שכל היכא שישנו תשלום שלא מצד מזיק או גזלן, צריך לומר ע"מ לפטור והוא הדין לנהנה].
וקשה על יסוד הקצות מהגמ' כתובות ל,ב שחיפשה הגמ' היכי תמיצי לפטור קלבד"מ באכילת תרומה, שיהיו באין בשעת אחת, ושלא יתחייב משעת הגבהה בגזילה ואילו חיוב מיתה משום אכילת תרומה, רק בשעת אכילה.
ולפי הקצות משכחת לה שפיר כשאמר לו הבעלים שיאכל, שאינו חייב מדין מזיק אלא מדין נהנה, ושפיר באין כאחד.
יתכן שראיתי את הקושיא כתובה פעם, אך חיפשתי כעת ולא מצאתי.
חשבתי לתרץ שגם על חיובי הנהנה אפשר לחייב משעת הגבהה, וצ"ע.
אודה לחכמים אם יאירו את עיני.