הסימן קריאה עלול להטעות שיש כאן איזה חידוש, כמו עתה נגלה שיש חיבור לתל גריסה וכו' וכמו העלים המחבר עינו מדעת החזו"א בדין כרך שחרב, ובאמת סבי זצ"ל בחיבורו הנדפס לפני כעשרים וחמש שנה, הפך בעניין זה מכל צדדיו וצידי צדדיו ולא מצא שיש בו כדי לחייב קריאה בט"ו ואפילו לד' החזו"א.
סמיכות בני ברק לתל גרישה
תל גרישה הוא מה שנקרא בפי הקהל בשם הר נפוליון, הר זה נמשך ברחובות הנקראים רחובות יואב ורחובות איתמר בהמשך רח' ביאליק ברמת-גן לפני גשר ההלכה, ומשם עד בני ברק יש רצף של בתים. מפריד רק כביש ז'בוטינסקי שרחבו אמנם 45 מטר שיש בו ע' אמה אך אין בו קמ"א אמה.ולתושבי פרדס כ"ץ וקרית הרצוג כביש ז'בוטינסקי אינו מפריד.
בספר הארכיאולוגיה וההיסטוריה של תל אביב-יפו מאת ד"ר יעקב קפלן (תל אביב תשי"ט) בע' 43, כתוב לאמר, בתל גרישה הר נפוליאון נחשפו שרידי ישוב מבוצר אשר נוסד על גבי ישוב עתיק ממנו בן התקופה הכנענית הקדומה. חומת לבני טין מיובשות בשמש שעבייה שלשה מטרים הקיפה את העיר. וגם באנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל ירושלים תשל"א, ח"ב ע' 577, מתואר מבנה החומה הזאת. עוד כתב שם דפר' מזור הציע לזהותו עם גת רימון המקראית יהושע י"ט מ"ה, כ"א כ"ד.
והנה לא מפיהם אנו חיים, אבל אם באמת היינו מחליטים שזוהי גת רימון המקראית היינו יוצאים לרווחה מכל שאלה של סמיכות לאתר זה, כי גת רימון היא מערי הלויים שנתנו להם שבט דן, כיהושע שם כ"א כ"ד, והרי קיי"ל דכל ערי הלויים לא היו מוקפות חומה, עיין ברמב"ם הל' רוצח פרק ח' הל"ח, ובעיקר שם במשל"מ ובאה"ד שם ד"ה ודע, ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי תרפ"א ובעיקר בסופו שם, ובברכ"י סי' תרפ"ח, וברש"ש מגילה דף ה' ע"ב, ואם כן החומה שהם מצאו היא בודאי שריד קודם מימי יהושע וכבר בימי יהושע לא היתה.
אבל לזהות מקום זה עם גת רימון אין זה אלא השערה בעלמא וכמו שרוב ככל מחקריהם הכל בנוי על השערות בעלמא. וא"כ יש לכאורה לחייב בני ברק מדין סמוך לעיר מוקפת חומה או עכ"פ ספק מוק"ח, לשיטת החזו"א זצ"ל והפאת השלחן המחייבים בסמוך לעיר מסופקת.
אמנם יש להסתפק בעיקרו של מקום כזה מבחינה הלכתית, האם מקום שהוא בבחינת שדה נחרש, אם יעידו שהיה במקום הזה כרך מוקף חומה, האם מי שנוטע שם אהלי אפדנו, יתחייב לקרוא בט"ו או לפחות גם בט"ו, או לא. האם נאמר דכמו שלא בעינן חומה שתהיה עכשיו הוא הדין דלא בעינן כרך, ורק בידיעה בעלמא שכאן היה כרך סגי, או דילמא נהי דחומה לא בעינן כעת, כרך מיהא בעינן, ואת"ל דכרך מיהא בעינן, מי סגי בהיה כרך ונחרב לגמרי עד שנעשה שדה ובאו ובנו אותו מחדש, או דילמא כרך מימי יהושע בעינן ואף דלא בעינן אותם הבתים שהיו אז, אבל בעינן דלפחות מקצת בתים שבכל דור יראו קודמיהם באופן שלא יתכן שהיתה תקופה שנחרב לגמרי.
ונראה דיש לפשוט זה מדיוק לשון הירושלמי מגילה, כרך שחרב ונעשה של עכו"ם וכו', שעצם הדין ההוא הוא נושא גדול ברבותינו הראשונים והאחרונים ותלוי כפי הבנת הגירסא בירושלמי, ונפק"מ אם קוראים בו בט"ו, ומה דין הסמוך אליו. אבל בגירסא זו כולם שווים דגרסי ונעשה של עכו"ם, ומשמע דעצם הכרך עדיין קיים, ומשמע דאם גם עצם הכרך אינו קיים יותר ונעשה שדה בור, לא בו ולא בסמוכין קוראים בט"ו.
ובחזו"א סי' קנ"ד סע' ג' השיא כן בדעת המשאת משה (כצ"ל ולא דבר משה) וכתב, דאין הדבר מוכרע. ולקמן נביא דהחזו"א בעצמו לא סבירא ליה דעי"ז בטל הכרך, ומכח דיוק בגמרא ועיין לקמן. אך במקראי קדש להגרצ"פ זצ"ל פורים סי' כ"ה נטה לומר וז"ל, [עמש"כ בבה"ל שם ד"ה או, בשם המשאת משה, שכרך השמם, הסמוכים לו יקראו בי"ד], דהא דנעשה הכרך שמם, היינו לא רק שיצא מרשות ישראל אלא שנחרב לגמרי ונהפך לשדה בור ולא ניכר כלל שהיה שם ישוב, דלא שייך לומר בכה"ג דהסמוך גרירא בתר כרך, וספיקו של הירושלמי הוא רק בחרב ונעשה של עכו"ם, ומדוקדק בזה לשון הירושלמי חרב ונעשה של עכו"ם, היינו שנעשה של עכו"ם, ולא סגי ליה למימר חרב הכרך לחוד, והיינו שבחרב שנעשה של עכו"ם גדר הספק הוא משום שבכרך עצמו אין קורין אבל עדיין יש עליו שם עיר והחסרון הוא רק משום שאין קורין בו, אבל אם נחרב לגמרי ונהפך לשדה בור לא שייך למימר דהסמוך ישאר בקריאת ט"ו. ע"כ.
ואף שבמקראי קדש שם דן בעיקר באופן כזה על הסמוך והחליט דאינו בדין ט"ו, ועל הכרך עצמו שנחרב לשדה בור לא דן, נראה דה"ה הכרך עצמו שהנמצא בשדה בור ההוא קורא בי"ד דבטל שם כרך משם. ובבאה"ל שם [משם הברכ"י] שכתב דכרך של עכו"ם שאין בו ישראל כלל ישראל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט"ו, ע"כ. שם מיירי דהכרך קיים אבל נעשה של עכו"ם, אבל בנעשה שדה בור י"ל דגם המ"ב והפוסק שממנו הובא דין ההוא, מודים דקורא בי"ד, ואף את"ל דגם אז קורא בט"ו הנה באותו באה"ל הביא מקודם דכפר הסמוך לכרך שנעשה שמם, יקראו בכפר בי"ד, והרי על זה אנחנו דנים שבני ברק לכאורה סמוכה לתל ההוא.
ומרן החזו"א זצ"ל שיטה אחרת לו בדין הכרך שחרב שדייק בסי' קנ"ד מלשון הגמרא מגילה ג' ע"ב (עיין לקמן) שגם בחורבנו יש לו דין כרך ופסק כן בסי' קנ"ד סק"ג. וכן פסקו בשונה הלכות סע' ח', וכן בדין הסמוך פסקו שם שיקראו בט"ו. ואף שלא זכיתי להבין ראייתו כל כך ממה שדייק שם מל' הגמרא ד' ג ע"ב: כרך שחרב ולבסוף ישב נידון ככרך, מאי חרב, אילימא חרבו חומותיו, ישב אין לא ישב לא והתניא וכו' אלא מאי חרב, שחרב מעשרה בטלנין, ע"כ. ומקודם יצא ז"ל בהנחה דנראה דבבתי ערי חומה כשחרבו בטל דין מוקף וכשחזר ונבנה חזר הדין. ואח"כ יצא ז"ל בהנחה דלגבי הכרך שחרב אם חזר ונתיישב בודאי חזר לדין מוקף, ואחר ההנחות האלה דייק בלשון הגמרא הנ"ל דכרך שחרב, מכיון שהגמרא אמרה אוקימתא דחרב ר"ל מי' בטלנין ולא אמרה שחרב לגמרי וחזר וישב, משמע שאף בחורבנו נשאר עליו דין כרך עכד"ק. ויש להקשות, ראשית כל אודות ההנחה דבבתי ערי חומה בחזר ונתיישב חזר הדין, דאולי אינו כן, ואף אם תמצי לומר שכן הוא, אולי במגילה אין הדין כן, ואם אין הדין כן שוב לא יכלה הגמרא לעשות אוקימתא שחרב לגמרי מדגם בחזר ונבנה אינו חוזר לדינו, וגם את"ל דבחוזר ונבנה חזר הדין, אפי' הכי עדיין יש לומר דבחורבנו בטל הדין ואוקימתת הגמרא שחרב מבטלנין, לאשמועינן רבותא דאפי' רק חרב מבטלנין, אינו בדין ט"ו בחורבנו. וצ"ע בכל זה.
והנה אף אם נסכים שגם בחרב ממש דינו ככרך בין לענין תוכו ובין לענין הסמוכין, וגם אם נאמר דבחרב ממש בטל דין כרך וכנ"ל ורק בחזרו ונתיישבו חזר דין כרך - ודלא כמו שכתבתי לעיל דאם נאמר דבחרב בטל דין כרך ה"ה דיש להסתפק עכ"פ בחזרו ונתיישבו - נראה דזהו הכל בידוע שכאן קנה מקומו כרך פלוני והיה זה ידוע כל השנים, מה שאין כן בנידון כמו שלנו, שהיה המקום ההוא שדה בור לחייתו יער ויללת תנים במשך מאות בשנים אולי יותר מאלפיים שנה ובא אחד וחפר בקרקע ומצא במעמקי האדמה שיירי חומה וסימנים שהיתה שם עיר, לא מסתבר שאדם שנטה שם אהלי אפדנו על מקום ההוא יצטרך לקרוא בט"ו ואף לא לקרוא יומיים מספק.
וכמו כן גם אם נחליט שבחורבנו אין לו דין כרך אבל בחזרו ונתיישבו שם חזר דין כרך, ודלא כמו שהסתפקתי לעיל, הנה ראשית כל נראה דבמקום שכפי החפירות היה הכרך שם עד היום אינו מקום ישוב והוא ריק מתושבים, ורק סביבותיו בנו בתים, ואף אם נאמר שהבתים שבנו הם כאן על מקומו או על מקצת מקומו, מ"מ אין זה נקרא חזרו ונתיישבו, אחרי ששיירי הכרך ההוא הוא במעמקי האדמה ונשתכח שמו, ועכשיו כל הבתים ההם קראו בשמותם עלי אדמות בשם אחר ואין זכר לראשונים למו, וכי אמרינן כאן קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, אתמהה, באופן דאין כאן אפילו בית הספק.
ועוד דגם אם לא נסכים לכל הנ"ל ונאמר דאעפ"י כן יש למקום ההוא שעל יד החפירות דין סמוך, ויש כאן רצף בתים עד בני ברק, הנה מבדיל כביש ז'בוטינסקי, שהוא אמנם ברחבו אינו קמ"א אמה אבל הוא יותר מע' אמה, וא"כ מי החליט דבעינן לענין הפסק מגילה דוקא קמ"א אמה ואולי די בהפסק ע' אמה לעשות הפסק מאחר דאין מעבירין כל דיני תחומין לכאן, וכדלעיל בשם החזו"א בסי' קנ"ג ג', והחזו"א בעצמו בסי' קנ"א נראה כמסתפק בזה וכתב ע' אמה או קמ"א אמה.
וכנראה דהבית הראשון מעבר לכביש ז'בוטינסקי לצד בני ברק אינו גם בתוך מיל למקום ההוא. (וכל דברינו הם לסברת החזו"א והפאה"ש שיש דין סמוך לעיר מסופקת, משא"כ לדעת האומרים דאין סמוך ונראה לעיר מסופקת כל הנידון אינו מתחיל). וכן יש להוסיף עוד סברת המצריכים י' בטלנים, וליכא שם. ובפרט דלאחר הכל לא נראה לעשות אפי' דין ספק על המקום ההוא, דכמה ספיקות יש בו, דאולי הוא באמת מערי הלויים, ואז שיירי החומה שמצאו שם היא מלפני ימי יהושוע, ובימי יהושע כבר לא היתה, וגם אם הוא מערי הכנענים אולי החומה ג"כ היתה רק מלפני ימי יהושע ונחרבה בימי יהושע, ואולי בכלל נבנתה אחרי ימי יהושע.
ובספר אר"י להגרימ"ט סי' ח', האריך לבאר דבאר"י ישנם שלשה חילוקי דינים לענין קביעת ימי הפורים. א. ירושלים רק בט"ו. ב. עיירות עתיקות שכבר הוחזקו משנים קודמות לנהוג בהן דין מסופקות שבהן קורין בי"ד ובט"ו כגון חברון, שכם, עזה, עכו, לוד, טבריה, יפו, צפת, וחיפה (גם בדברי יהוסף סי' ב' כתב דהמנהג הוא שבכל הערים העתיקות באר"י נוהגים כבערי הספיקות) ובזה כלולים גם הערים שלא היה בהם ישוב יהודים ונכבשו ע"י היהודים כגון אשקלון, אשדוד וכו' שמוחזקות כקרובות למקומן העתיק.
אבל שאר מקומות הגם ששמותם הוא בשמות הערים שבספר יהושע יש לנהוג בהם רק בי"ד, והראיה שגם בעקרון וביהוד הגם שנזכרו שמותן בספר יהושע לא נהגו לקרוא גם בט"ו, והטעם שכל זמן שלא הוחזק שהן הן שאנו מייחסים אותן למקומותיהן, אין לנו להחזיקן מעצמנו, וא"צ לקרוא בהן גם בט"ו. ע"כ. (ואני אוסיף דהרי ביהוד היה גר גדול הדור הגאון ר' מרדכי גימפל יפה מראז'ינאי זצ"ל ולא שמענו שקרא שם גם בט"ו. ועוד דהרי המ"ד בירושלמי (מגילה פ"א ה"א) שכל העיירות שבספר יהושע מוקפות חומה מנאן, הוא דעת רשב"ל, ואיה נפסקה הלכה כמותו ונראה שאינו אלא דעת יחיד) ומעתה כל שכן, במקום שהיה במשך אולי אלפיים שנה מדבר שומם ובא מי שהוא וחפר שם ומצא מה שמצא חומה ובריח, האם על ידי זה יהפך המקום ההוא פתאום אפי' לספק מוקפ"ח, אחרי כמה וכמה ספקות שיש בזה ממתי החומה וכו' וכדלעיל, ואם כן הרי אין לדבר סוף, מחר יחפור מי שהוא במקום פלוני ומחרתיים במקום אלמוני וימצא סימנים של כדי חרס ושיירי חומה, וכידוע שכמעט בכל הארץ במקום שיחפרו ימצאו דבר מה, האם כפי זה תהפך כל הארץ למסופקת, אין זה סברא כלל.
ולאחר הכל, הרי קיים גם כביש ז'בוטינסקי שמפריד מחלק ההוא לבני ברק וכמו שכתבתי לעיל.
ולסיכום אין לחייב את בני ברק לקרוא גם בט"ו מחמת חפירות הר נפוליון מחמת טעמים כדלקמן:
א. סברת כרך שחרב שבטל דינו לגמרי ואף שנתיישב אח"כ אולי י"ל דבטל דין כרך.
ב. גם אם נתיישב אם נאמר שיהיה חייב, אין זה אותו הכרך ופנים חדשות באו לכאן.
ג. אין לחשוש שהיה שם כרך מוק"ח מימות יהושע מחמת כמה וכמה ספיקות.
ד. יש לצרף גם סברת האומרים דבעינן י' בטלנים וליכא.
ה. יש לצרף גם רוחב כביש ז'בוטנסקי שמפריד, הגם שאינו אלא רק יותר מע' אמה.
ו. יש לצרף גם סברת האומר שאם נעשה של עכו"ם ואין קוראין בו גם הסמוכין אין קוראין. וכאן שאין מי שיקרא שם בט"ו והלואי שיקראו הסמוכים שם בי"ד ודומה לנעשה של עכו"ם.