והא איכא נמי מעשה דבת שבע, התם אפרעו מיניה, דכתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים ילד, אמנון, תמר, ואבשלום.... אפרעו מגופיה. דאמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד וכו'.
ובתוספות שם, ששה חדשים נצטרע דוד וכו' - תימה לי א"כ שילם יותר מארבעתים וכו'.
וכתב מהרש"א בחידושי אגדות שם, וז"ל,
ומסיק דאיפרעו נמי מגופיה שנצטרע כו' נראה בזה שאמר ישלם ארבעתים כדין הגונב צאן של חבירו וטבחו דישלם חמשה דהיינו הא' שהוא הקרן ועוד ארבעתים נוסף וה"נ בת שבע שנלקחה מבעלה הוי כעין גניבת הכבשה ולזה נפרע דוד מגופיה שנצטרע דוגמת הקרן, ועוד ד' ילדיו נוסף, ובזה יתיישבו כל מה שדקדקו התוס' בזה ואין להאריך.
ובספר פני מבין על הרמב"ם ריש הל' שאלה ופקדון כתב על דברי המהרש"א, וז"ל, ודברים הללו קשין כגידין דהיכן מצא כן דד' צאן תחת השה דאמר קרא פי' הוא לבד מקרן דבר זה קשה לשמוע והרי להדיא מצינו להיפך וכדכתיבנא וזה פשוט וברור כשמש, וצ"ע. ויעו"ש שמייתי סימוכין לקביעה הפשוטה דארבע צאן וחמשה בקר כוללים גם את תשלום הקרן מדברי הגמ' בפרק מרובה דד' וה' אמר רחמנא ולא ב' וג'.