איש_ספר כתב:חכם עדיף. דומה לזה.
התקשיתי, בד' הה"מ שכ' בפ"ד מיו"ט הי"ח שלא מצינו שהקלו באיסור תיקון דרבנן אלא בטבילת כלים טמאים שנטמאו בולד הטומאה, לפי שטבילת כלים טמאים כל עיקרם אינו אלא תיקון קלוש שהרי חזי לטמאים. אבל שאר איסורי דרבנן אסור לתקנם כיון דסו"ס לא חזיא.
וק"ק, הנה דימוע שחובת הרמתו אינו אלא דרבנן ואף קודם דימוע מותר לכהנים ואעפ"כ אסור בשבת. (לחולקים על ר"י וגם לר"י לא התירו משום דרבנן).
ומסתמא יש לחלק בין חזי לטמאים שהם רוב העולם לחזי לכהנים שהם מיעוט.
פרי יהושע כתב:יפה, אבל לא מהתוס' בב"ק ולא מהכוזרי יש ראיה לנדון דידן, נכון שדנים על דין ספק טומאה שהוא דין מסויים בטומאה שברה"ר לא מפשינן טומאה, ורה"י צריך להחמיר בו לעניין טומאה, [והיל' מסוטה י"ל בה] ולגבי זה אמר הכוזרי שכיום בטל דיני הטומאה ורק איסור לבעלה יש, וכן תוס' בב"ק דיבר כלפי דין ספק טומאה וכולי, אבל מכאן ועד לומר שלא חשיב כתיקון כלפי היטהרותה לבעלה ירחק הדרך, אלא שיש לעי' למה נטילת ידים לא חשובה כתיקון, ואולי אם באמת אין כאן ממש חפצא דטומאה שנהיה מטוהר לא הוי תיקון, וכאן קל אף יותר מנטילת ידים לומר שאין האישה עכ"פ כלפי לאסרה על בעלה צריכה לדין טומאה בעצם, ומצד שני הלא עכ"פ היא טמאה, והיא מטהרת ע"י טבילתה וזה שאין אנו נוהגים כיום בדינים אלו, האם זה פותר הבעיה, אולי בדרבנן יש להקל.
פרי יהושע כתב: [כידוע שיטת הקידוד אינה מועילה לשיח התלמודי העמוק].
איש_ספר כתב:להערתו היפה של הרב פרי יהושע, אמאי נט"י לא תחשב מתקן מנא, מצאתי לע"ע ברצ"ב
איש_ספר כתב:הנה סיכום הענין מעטו הבהירה של הרב זווין
איש_ספר כתב:חילקתי לעצמי שדימוע מותר לכהנים, ולא נאסר להם כלל, אבל דמאי לעניים הוא סוג של שעת הדחק. אבל בלי ללמוד דמאי, זה סתם פטומי מילי.
איש_ספר כתב:קושיא נאה ויפה, וחוץ מספר אחד בן זמנינו לא מצאתי למרבה הפלא:
לבית שמאי במשנה ביצה יז ב, שאדם אסור לטבול בשבת ויו"ט, איך קיימו עונת ת"ח? והרי בזמנם עדין נהגה תקנ"ע, וכי עמדו בטלים מתורה ותפילה עד מוצ"ש?
אני רוצה להוכיח מזה שנטמא בשבת מודו ב"ש.
ישנה קושיא ידועה כיו"ב של המג"א על אוכלי חולין על טה"ק עם סעודה שלישית. ואכ"מ.
ומעתה לפי''ז לבית שמאי דס''ל דאינו רשאי לטבול בשבת, וצריך לטהר את עצמו קודם השבת, א"כ שוב אינן רשאין לשמש מטותיהן בשבת זו, שהרי יהיו בעלי קרי ולא יהיו רשאין לטבול בשבת, וממילא שוב לא יהיו טהורין גם ביו"ט, שהרי צריך טבילה והערב שמש, וא"כ לבית שמאי בטלה מצות עונה בשבת זו מכל ישראל, ועל זה אמרו בית הלל דאינו כן, ואין צריך לבטל מצות עונה בשבת זו, ויטבלו למחר בשבת ויהיה להם הערב שמש כו'
פייערמאן כתב:איש_ספר כתב:קושיא נאה ויפה, וחוץ מספר אחד בן זמנינו לא מצאתי למרבה הפלא:
לבית שמאי במשנה ביצה יז ב, שאדם אסור לטבול בשבת ויו"ט, איך קיימו עונת ת"ח? והרי בזמנם עדין נהגה תקנ"ע, וכי עמדו בטלים מתורה ותפילה עד מוצ"ש?
אני רוצה להוכיח מזה שנטמא בשבת מודו ב"ש.
ישנה קושיא ידועה כיו"ב של המג"א על אוכלי חולין על טה"ק עם סעודה שלישית. ואכ"מ.
ראה בחכמת בצלאל (פתחי נדה) דף כ"ט: דאם א"א לפני שבת מותר אף לב""ש, אמנם בפתיחת הפרדס רמונים לסי' קצ"ז כתב,ומעתה לפי''ז לבית שמאי דס''ל דאינו רשאי לטבול בשבת, וצריך לטהר את עצמו קודם השבת, א"כ שוב אינן רשאין לשמש מטותיהן בשבת זו, שהרי יהיו בעלי קרי ולא יהיו רשאין לטבול בשבת, וממילא שוב לא יהיו טהורין גם ביו"ט, שהרי צריך טבילה והערב שמש, וא"כ לבית שמאי בטלה מצות עונה בשבת זו מכל ישראל, ועל זה אמרו בית הלל דאינו כן, ואין צריך לבטל מצות עונה בשבת זו, ויטבלו למחר בשבת ויהיה להם הערב שמש כו'
ובאמת צ"ע אמאי דוקא בשבת זו, וכמו שהקשה מע"כ.
אוצר החכמה כתב:הגר"ר מרגליות התקשה בזה ויותר איך אוכלי חולין בטהרה קיימו מצוות עונה בשבת ולכו"ע שהרי גם טבול יום אסור. והתירוץ שלו שלכן התירו לת"ח להאפיל בטליתו ביום.
איש_ספר כתב:ישנה קושיא ידועה כיו"ב של המג"א על אוכלי חולין על טה"ק עם סעודה שלישית. ואכ"מ.
איש_ספר כתב:גוף הקושיא אפשר לתרץ בכמה אופנים
א. נטמא בשבת מותר אף לב"ש. (ע"פ ביאור הגר"א)
ב. בע"ק שחיובו דרבנן מותר לטבול אף לב"ש (ע"פ מג"א)
ג. טבילת קרי מותר אף לב"ש (משמעות הירושלמי ביצה, "שכן אדם טובל לקיריו ועי' חרדים שם).
ד. ע"ד רחוק: תשעה קבין מותר אף לב"ש.
איש_ספר כתב:קושיא נאה ויפה, וחוץ מספר אחד בן זמנינו לא מצאתי למרבה הפלא:
[/b].[/size]
פייערמאן כתב:כמדומני שברדב"ז מבואר שא"א למכור עבד לקרוביו.
איש_ספר כתב:אולי סו"ס עליתי על משהו שלא רמיזא...
הלכה שאין הש"ץ מוציא בתפילה את מי שאינו בקי. ולכן מי שלא התפלל כלל אינו יכול לצאת מן הש"ץ.
ואעפ"כ, מי שטעה בתפילה, כגון שהחסיר הזכרה שחוזרים עליה (יעו"י, טל ומטר) יכול לצאת מן הש"ץ. (טוש"ע סי' קכד ס"י).
ויעו"ש בב"י שאפי' החסיר ברכה שלימה, יכול לצאת מן הש"ץ. ויעו"ש במ"ב שאפי' טעה ולא אמר משיב הרוח, יכול לצאת מהש"ץ, ואין אומרים שהרי זה כמי שהחסיר ג' ברכות ראשונות.
עד כאן הלכה פסוקה ופשוטה (אף שיש חולקים בראשונים ואחרונים על כל פרט שכתבתי).
וכאן הבן שואל.
המתפלל תפילה של חול בשבת, לסוברים שאינו יוצא, האם יכול לצאת מן הש"ץ או שחשוב כלא התפלל? (לדידי פשוט שיכול)
המתפלל תפילה של חול במקום מוסף, האם יכול לצאת מן הש"ץ או שחשוב כלא התפלל כלל? (כמובן שיש להאריך אבל לכאורה לא רמיזא בהדיא)
איש_ספר כתב:ומנין פשוט לי שיכול לצאת מן הש"ץ?
מדברי מרן בכס"מ. עי' כס"מ פ"י מתפילה ותשתומם. שם כתב מרן בתוקף גדול שלא יתכן לסבור שהמתפלל של חול בשבת ולא הזכיר שבת כלל יצא, (ולא ראה מרן דברי הראשונים שלא נדפסו בימיו שנקטו כן, שיצא, בדעת הרמב"ם!) ומה מקור מצא לו מרן שיש חיוב להזכיר שבת בתפילות לענין דיעבד? דלא גרע מר"ח שיש להזכיר יעו"י בעבודה!
כלומר לא מצא מרן מקור חזק יותר להזכרת שבת.
ואם כך, אם לענין יעו"י בר"ח הטועה יוצא מהש"ץ למה לא ייצא מי שהתפלל בשבת שחרית של חול? אחרי שמרן הקדוש עצמו השוום?!
סגי נהור כתב:איש_ספר כתב:ומנין פשוט לי שיכול לצאת מן הש"ץ?
מדברי מרן בכס"מ. עי' כס"מ פ"י מתפילה ותשתומם. שם כתב מרן בתוקף גדול שלא יתכן לסבור שהמתפלל של חול בשבת ולא הזכיר שבת כלל יצא, (ולא ראה מרן דברי הראשונים שלא נדפסו בימיו שנקטו כן, שיצא, בדעת הרמב"ם!) ומה מקור מצא לו מרן שיש חיוב להזכיר שבת בתפילות לענין דיעבד? דלא גרע מר"ח שיש להזכיר יעו"י בעבודה!
כלומר לא מצא מרן מקור חזק יותר להזכרת שבת.
ואם כך, אם לענין יעו"י בר"ח הטועה יוצא מהש"ץ למה לא ייצא מי שהתפלל בשבת שחרית של חול? אחרי שמרן הקדוש עצמו השוום?!
ראיה זו איני מבין. למד הכס"מ החמור מן הקל, ומר בא אפוא להפוך הק"ו על פיהו וללמוד הקל מן החמור?!
איש_ספר כתב:הכס"מ לא בא ללמוד חמור מקל, אלא לומר ששבת אינה פחותה מראש חודש. וג"א מבקש להשוותם.
איש_ספר כתב:אין כאן לא חומרא ולא קולא אלא אמירה עקרונית שהזכרת שבת בתפילה היא מדין הזכרת מעין המאורע. ומעבר לזה אין לנו מקור נוסף.
ודלא כדברי הרב אפשר שהזכרת שבת היא משהו אחר ו"לית ליה מחול כלום" וכל מיני הגדרות שהם יפות לשיעור של ליל שבת בחניכי, ולא מעבר לזה.
והלכה פסוקה שהמתחיל ברכה של חול בתפילת שבת גומרה משום ששבת ראויה לי"ח ברכות, רק שמשום טורח ציבור הקלו (או משם שאילת צרכים או טעמים נוספים). הרי שיש לה משהו מחול...
איש_ספר כתב:המתפלל תפילה של חול בשבת, לסוברים שאינו יוצא, האם יכול לצאת מן הש"ץ או שחשוב כלא התפלל? (לדידי פשוט שיכול)
ואת"ל שיכול לצאת מהש"ץ: המתפלל תפילה של חול במקום מוסף, האם יכול לצאת מן הש"ץ או שחשוב כלא התפלל כלל? (כמובן שיש להאריך אבל לכאורה לא רמיזא בהדיא)
כהן כתב:ההנחה שחסרון הזכרת שבת דינה כחסרון הזכרת ר"ח מבוארת להדיא בטור הנ"ל, שהביא את דברי רב משה גאון שמי שהתפלל ערבית של חול בשבת יוצא מהש"ץ ותמה הטור דהן אמנם הדבר דומה לשכח להזכיר ר"ח שיכול לצאת מהש"ץ מ"מ א"א לצאת במעין שבע ואח"כ הביא הטור דברי רב נטרונאי שגם בלא התפלל כלל יוצא מהש"ץ ועליו תמה דהרי הוא בקי, ומבואר להדיא דבהתפלל לא קשיא ליה דהוא בקי וכמו בשכח ר"ח
גם הנידון הידוע של חכמי פרובינצא בשכח וצריך להשלים הוא בין בשכח הזכרת ר"ח ובין בהתפלל תפילת חול בשבת כמבואר בתוס' בברכות
והספק של אי"ס בדין מוסף הרי תלוי האם גם במוסף הדין שיכול לצאת בתפילת חול [באופן שמזכיר שבת במנחה] וכבר דובר בזה למעלה
כהן כתב:ההנחה שחסרון הזכרת שבת דינה כחסרון הזכרת ר"ח מבוארת להדיא בטור הנ"ל, שהביא את דברי רב משה גאון שמי שהתפלל ערבית של חול בשבת יוצא מהש"ץ ותמה הטור דהן אמנם הדבר דומה לשכח להזכיר ר"ח שיכול לצאת מהש"ץ מ"מ א"א לצאת במעין שבע ואח"כ הביא הטור דברי רב נטרונאי שגם בלא התפלל כלל יוצא מהש"ץ ועליו תמה דהרי הוא בקי, ומבואר להדיא דבהתפלל לא קשיא ליה דהוא בקי וכמו בשכח ר"ח
גם הנידון הידוע של חכמי פרובינצא בשכח וצריך להשלים הוא בין בשכח הזכרת ר"ח ובין בהתפלל תפילת חול בשבת כמבואר בתוס' בברכות
והספק של אי"ס בדין מוסף הרי תלוי האם גם במוסף הדין שיכול לצאת בתפילת חול [באופן שמזכיר שבת במנחה] וכבר דובר בזה למעלה
איש_ספר כתב:קושיא נאה ויפה, וחוץ מספר אחד בן זמנינו לא מצאתי למרבה הפלא:
לבית שמאי במשנה ביצה יז ב, שאדם אסור לטבול בשבת ויו"ט, איך קיימו עונת ת"ח? והרי בזמנם עדין נהגה תקנ"ע, וכי עמדו בטלים מתורה ותפילה עד מוצ"ש?
אני רוצה להוכיח מזה שנטמא בשבת מודו ב"ש.
[/b].[/size]
איש_ספר כתב:כהן כתב:ההנחה שחסרון הזכרת שבת דינה כחסרון הזכרת ר"ח מבוארת להדיא בטור הנ"ל, שהביא את דברי רב משה גאון שמי שהתפלל ערבית של חול בשבת יוצא מהש"ץ ותמה הטור דהן אמנם הדבר דומה לשכח להזכיר ר"ח שיכול לצאת מהש"ץ מ"מ א"א לצאת במעין שבע ואח"כ הביא הטור דברי רב נטרונאי שגם בלא התפלל כלל יוצא מהש"ץ ועליו תמה דהרי הוא בקי, ומבואר להדיא דבהתפלל לא קשיא ליה דהוא בקי וכמו בשכח ר"ח
גם הנידון הידוע של חכמי פרובינצא בשכח וצריך להשלים הוא בין בשכח הזכרת ר"ח ובין בהתפלל תפילת חול בשבת כמבואר בתוס' בברכות
והספק של אי"ס בדין מוסף הרי תלוי האם גם במוסף הדין שיכול לצאת בתפילת חול [באופן שמזכיר שבת במנחה] וכבר דובר בזה למעלה
תודה רבה מאד על המקור הנוסף לענין גדר הזכרת שבת בתפילה.
לגבי הספק השני, ודאי שתחילת הדיון הוא מחלוקת האמוראים ראשונים ואחרונים אם הזכרת עניני העבודה מעכבת, אבל יש עדין מקום ספק: לסוברים שההזכרת עניני העבודה מעכבת, האם הרי זה כהזכרה המעכבת כטו"מ ויוע"י, שהמחסירן יכול לצאת מהש"ץ, או שלדעתם הוא עיקר מטבע של תפילת מוסף שהמחסרו הרי זה כלא התפלל כלל. וצ"ע.
דורש מבקש כתב:איש_ספר כתב:קושיא נאה ויפה, וחוץ מספר אחד בן זמנינו לא מצאתי למרבה הפלא:
לבית שמאי במשנה ביצה יז ב, שאדם אסור לטבול בשבת ויו"ט, איך קיימו עונת ת"ח? והרי בזמנם עדין נהגה תקנ"ע, וכי עמדו בטלים מתורה ותפילה עד מוצ"ש?
אני רוצה להוכיח מזה שנטמא בשבת מודו ב"ש.
[/b].[/size]
לדעת השיטה המובא בשיטמ"ק בכתובות ס"ב: ד"ה מערב, שמיום רביעי נחשב ערב שבת א"ש.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: א. חיים, ישבב הסופר ו־ 253 אורחים