פרשת שקלים - ושקל אשא בבית נכון ונשא

[הא לחמא עניא]

ידוע הווארט של אחד מאדמו"רי בעלזא [איני יודע מי אומרו] על הפיוט "ושקל אשא בבית נכון ונשא", דהרי כל אחד תרם מחצית השקל ולא שקל, ולמה כתיב "ושקל אשא", אך הסביר רעיון נורא שהרי במצות שקלים נאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, וליהודים היה השתוקקות ורצון חזק לתרום יותר, מה עשו, הביאו לגזבר שקל שלם, והדין הוא שאם הגזבר צריך לפרוט את השקל יש להוסיף ע"כ קלבון, ועכשיו כשהביאו שקל אזי היהודים יכלו להוסיף קלבון, וזהו מה שאומרים "ושקל אשא".
ממש א מויראדיגע ווארט. השי"ת יעזור לנו שגם אנחנו נזכה לתשוקה בעבודת השם.

[פלגינן]

דומני קישרו זאת גם לתחילת הבית: 'אור פניך עלינו אדון נשא / ושקל אשא / בבית נכון ונישא', שמאחר ומדקדקים על עצמם יותר מהחיוב, הר"ז כדרשת רב עוירא איך לא אשא להם פנים שמדקדקים על עצמם עד כזית וכביצה ומדקדקים על עצמם יותר מהחיוב, ואף כאן מבקשים שאדון ישא פניו כי 'ושקל אשא' וכו'.

[חד ברנש]

ידוע הווארט של אחד מאדמו"רי בעלזא [איני יודע מי אומרו] על הפיוט "ושקל אשא בבית נכון ונשא", דהרי כל אחד תרם מחצית השקל ולא שקל, ולמה כתיב "ושקל אשא", אך הסביר רעיון נורא שהרי במצות שקלים נאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, וליהודים היה השתוקקות ורצון חזק לתרום יותר, מה עשו, הביאו לגזבר שקל שלם, והדין הוא שאם הגזבר צריך לפרוט את השקל יש להוסיף ע"כ קלבון, ועכשיו כשהביאו שקל אזי היהודים יכלו להוסיף קלבון, וזהו מה שאומרים "ושקל אשא".
ממש א מויראדיגע ווארט. השי"ת יעזור לנו שגם אנחנו נזכה לתשוקה בעבודת השם.

כשאני רואה כזה ווארט, עולה בי מחשבה: היה או לא היה.
האם באמת האומר ראה ברוח קדשו, שכן היה במציאות, או שהוא אמר זאת ב"דרך אפשר", ובעיקר כדי לעורר את ישראל ליראת שמים.
מה אתם חושבים?

[בקרו טלה]

ידוע הווארט של אחד מאדמו"רי בעלזא [איני יודע מי אומרו] על הפיוט "ושקל אשא בבית נכון ונשא", דהרי כל אחד תרם מחצית השקל ולא שקל, ולמה כתיב "ושקל אשא", אך הסביר רעיון נורא שהרי במצות שקלים נאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, וליהודים היה השתוקקות ורצון חזק לתרום יותר, מה עשו, הביאו לגזבר שקל שלם, והדין הוא שאם הגזבר צריך לפרוט את השקל יש להוסיף ע"כ קלבון, ועכשיו כשהביאו שקל אזי היהודים יכלו להוסיף קלבון, וזהו מה שאומרים "ושקל אשא".
ממש א מויראדיגע ווארט. השי"ת יעזור לנו שגם אנחנו נזכה לתשוקה בעבודת השם.

דומני קישרו זאת גם לתחילת הבית: 'אור פניך עלינו אדון נשא / ושקל אשא / בבית נכון ונישא', שמאחר ומדקדקים על עצמם יותר מהחיוב, הר"ז כדרשת רב עוירא איך לא אשא להם פנים שמדקדקים על עצמם עד כזית וכביצה ומדקדקים על עצמם יותר מהחיוב, ואף כאן מבקשים שאדון ישא פניו כי 'ושקל אשא' וכו'.

אכן כן אי' בשם מהר"י מבעלזא

[כדכד]

איני כדאי לחלוק על אף אחד ובפרט לא על אדמו"ר מבעלזא, איברא שבפשט י"ל שכיון ששקל הקדש כפול היה ממילא מחצית השקל בשקל הקדשש הוא "שקל" בשקל הרגיל ושפיר שייך לומר "ושקל אשא".

[בקרו טלה]

בשער יששכר [מונקאטש - מאמר השקלים אות כ"ט] כתב לבאר בשם חכ"א על פי מה דאי' ברמב"ן פר' כי תשא (ל, יג) וז"ל "ויתכן שעשו בזמן בית שני מטבע של כסף של ב' דינרים כדי שיהא מצוי לתת לגזבר ההקדש ולא יצטרכו לקלבון, וקראו לזה המטבע שקל".

[לעומקו של דבר]

הוורט של מהר"י מבעלז מתחיל בשאלה: איך שייך לומר "אור פניך נשא", בשעה שנשיאות פנים שייכת רק במחמירים עד כזית ועד כביצה, אבל במחצה"ש נאמר "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".

(דווקא השאלה למה נאמר שקל, לכאו' כן הדרך לקרוא לכל מטבע גם של מחצה"ש בשם "שקל, וע"כ נקראה המסכת "שקלים" והפרשה "שקלים").

[בקרו טלה]

(דווקא השאלה למה נאמר שקל, לכאו' כן הדרך לקרוא לכל מטבע גם של מחצה"ש בשם "שקל, וע"כ נקראה המסכת "שקלים" והפרשה "שקלים").

בשער יששכר [מונקאטש - מאמר השקלים אות כ"ט] כתב לבאר בשם חכ"א על פי מה דאי' ברמב"ן פר' כי תשא (ל, יג) וז"ל "ויתכן שעשו בזמן בית שני מטבע של כסף של ב' דינרים כדי שיהא מצוי לתת לגזבר ההקדש ולא יצטרכו לקלבון, וקראו לזה המטבע שקל".

במעשה רוקח (על משניות שקלים): מצאתי טעם נכון על שציותה התורה מחצית השקל, מפני ששקל בא"ת ב"ש בד"כ, כמנין שם הוי"ה. ובגלותינו בעונינו אין השם שלם, לכך ציותה התורה שיתן כ"א מחצית השקל לכפר עליהם שגרמו בעוונם שאין השם שלם. ולכך לעתיד שיהי' השם שלם יתן כ"א באמת שקל שלם.
ודבר זה מרומז בתורה, באמרו מחצית השקל בשקל הקודש, דלכאורה בשקל הקודש מיותר ועי' בפירש"י, לכן נלענ"ד שהתורה מרמז שלעתיד יתנו שקל שלם! ובתורה תיבת הקדש חסר ו', וכשתחשוב ב' תיבות אלו "שקל הקדש" (בלי וי"ו) תמצא מכוון "בביאת משיח בן דוד", ולכך שינה לשון התורה. וגם קריאת המסכתא "שקלים", שהוא שקל שלם. וגם ביוצר מוסף של פרשת שקלים אומרים ושקל אשא בבית נכון ונשא.

[לעומקו של דבר]

זייער שיין.

[הכהן]

אדאתינן ליוצרות שקלים, למרות שזה כבר מאחורינו:
"אור פניך עלינו אדון נשא" או "נסה"?

[לעומקו של דבר]

אדאתינן ליוצרות שקלים, למרות שזה כבר מאחורינו:
"אור פניך עלינו אדון נשא" או "נסה"?

יש"כ, תמיד היה לי פליאה על הוורט שהרי כתוב "נסה". כשכתבתי כאן ע"ז, הסתכלתי שוב בסידור וראיתי "נשא", ולכן לא הקשיתי הקושיא כנ"ל.

[הכהן]

לכאו' באמת צ"ל נסה כלשה"כ "נסה עלינו אור פניך" ולא כהכלאה של "יאר/ישא ה' פניו".

[לעומקו של דבר]

לכאו' באמת צ"ל נסה כלשה"כ "נסה עלינו אור פניך" ולא כהכלאה של "יאר/ישא ה' פניו".

דברי אמת מדברים בעד עצמם שזהו ממש לישנא דקרא נסה עלינו אור פניך.
האדר"ת בתפלת דוד מעיר על נוסח "נשא" גם שהנוסח "עלינו" ודלא כברכת כהנים "אליך". ע"ש מש"כ.

[לעומקו של דבר]

ז' פירושים על "שקל אשא": http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... id=CM0016A

בס' תפארת חיים כותב כדבריך שנתייסד עה"פ נסה עלינו אור פניך, ואעפ"כ הנוסח בפיוט "נשא!". www.otzar.org/wotzar/book.aspx?52074&pageid=52074_0015.


כאן טוען עה"פ נסה עלינו אור פניך, שמקור הפס' הוא מלשון ברכת כהנים, ונסה או נשא זה אותו הדבר, ומוכיח מלשון הפייטן שכתב נשא!! http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 31&hilite=

[בקרו טלה]

ז' פירושים על "שקל אשא":

מה שהובא בשם הילקוט האורים הנה כעי"ז כתב המהר"י אסאד , דהנה המפרשים הקשו אמאי צריך ליתן דוקא מחצית השקל, ותי' משום דכל אחד מישראל הוא רק כחצי גוף, דבין במשא ומתן ובין בתורה ומצות צריך אדם לחבירו, כי היאך יוכל אדם ללמוד מעצמו, וכן גבי מו"מ, לכך ציוה הקב"ה שיתן רק מחצית השקל כי לא הוי גוף שלם.
והנה אם יבוא משיח צדקנו ב"ב שיהיה כל הארץ מלאה דעה ולא יצטרך אחד לחבירו, וכן לגבי מו''מ, כמו שאמר הנביא והיה כל איש תחת גפנו ותאנתו וכו', ויהיה כל אחד מישראל גוף שלם, אזי יהיו צריכין ליתן שקל שלם. וזהו שאנו מתפללין אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָֹא, ר"ל שה' ישלח במהרה משיח צדקנו אז וְשֶׁקֶל אֶשָּא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּא מטעם הנ''ל.

[דמשק]

ידוע הווארט של אחד מאדמו"רי בעלזא [איני יודע מי אומרו] על הפיוט "ושקל אשא בבית נכון ונשא", דהרי כל אחד תרם מחצית השקל ולא שקל, ולמה כתיב "ושקל אשא", אך הסביר רעיון נורא שהרי במצות שקלים נאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, וליהודים היה השתוקקות ורצון חזק לתרום יותר, מה עשו, הביאו לגזבר שקל שלם, והדין הוא שאם הגזבר צריך לפרוט את השקל יש להוסיף ע"כ קלבון, ועכשיו כשהביאו שקל אזי היהודים יכלו להוסיף קלבון, וזהו מה שאומרים "ושקל אשא".
ממש א מויראדיגע ווארט. השי"ת יעזור לנו שגם אנחנו נזכה לתשוקה בעבודת השם.

כשאני רואה כזה ווארט, עולה בי מחשבה: היה או לא היה.
האם באמת האומר ראה ברוח קדשו, שכן היה במציאות, או שהוא אמר זאת ב"דרך אפשר", ובעיקר כדי לעורר את ישראל ליראת שמים.
מה אתם חושבים?

נזכרתי מדברי הגאון ר' מאיר שפירא על שניים שיושבים ולומדים דברי הגמרא על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף, האחד נתפעל ונתרגש מגודל קדושת יב"ע, והשני התחיל מיד לדון האם נתחייב לשלם דמי העוף...

ולגוף השאלה, כשתבדוק דברי הגה"ק מבעלזא בספרו תראה שאינו אומר מה היה בעבר, אלא הוא מציע מה אפשר להדר ולהוסיף במחצית השקל, וע"ז אנו מבקשין על העתיד שנזכה לעשותו, (ומ"מ תן לי לשער "בדרך אפשר" שכמו הגה"ק מבעלזא זי"ע, מסתמא גם בזמן שביהמ"ק היה קיים היו אנשים שהשתוקקו וחיפשו להוסיף ולהדר במצות והגיעו לעצה הנ"ל, (היו אנשים שרצו לתת כסף להסטייפלר, וביודעם שלא יקח מהם, ניסו בדרך של לקנות ספר בשטר גדול שלא יהיה לו עודף, וכן ידועים עוד סוגי סיפורים כאלו, וכמדומני שהמצאות גאוניות כאלו אינם שייכים דוקא לתרעין דחכמתא שנפתחו רק בשנת ת"ר לאלף הששי))

אך חקירתך עדיין במקומה עומדת 'האם באמת האומר ראה ברוח קדשו שזה היה כוונת הפייטן' וצ"ע...

[דמשק]

בגוף השאלה מהו ושקל אשא, שמעתי דבר נחמד משמיה דהגאון ר' יצחק דוד אלטר שליט"א, דאם יבא משיח עתה, הרי יצטרכו להביא פעמיים מחצית השקל, א' לחודש אדר שאנו עומדים בו, שהוא עוד שייך לשנה זו שאנו עומדים בה, והשני להשנה הבאה שמתחיל מניסן, וע"ז מבקשין שנגאל עתה ואזי ושקל אשא ודפח"ח

[עושה חדשות]

ראיתי השבת בס' "אוצר פלאות התורה" (או משהו כזה), בפרשת כי תשא, שמביא כמה מקורות שהיו מביאים שקל שלם ומבקעים אותו, ותמך דבריו גם על דברי הפייט הנ"ל.

אגב, ראיתי שם ידיעה מענינת, האם היו מברכים על נתינת מחצה"ש? בתש' הרשב"א המפורסמת, מהר"י אבן פלאט, כ' "וכן מתנות כהונה אין מברכין על נתינתן דאין הישראל נותן משלו אלא שהשם יתברך זכה אותן לכהן ומשלחן גבוה קא זכו. ונתינת שקל בשנה כיוצא בו וכדכתיב כי ממך הכל ומידך נתנו לך", אבל מאידך בפי' התפילות לר"י בר יקר כ' "ונראה כמו כן בזמן שהיה בית המקדש קיים והיו נותנין מחצית השקל היו מברכין אקב"ו לתת מחצית השקל".

[בקרו טלה]

איני כדאי לחלוק על אף אחד ובפרט לא על אדמו"ר מבעלזא, איברא שבפשט י"ל שכיון ששקל הקדש כפול היה ממילא מחצית השקל בשקל הקדשש הוא "שקל" בשקל הרגיל ושפיר שייך לומר "ושקל אשא".

[שברי לוחות]

בפשטות קושיא מעיקרא ליתא על הלשון ושקל אשא, שהרי כן הוא לשון חז"ל בכל מקום שוקל את שקלו וכדומה, וכן המסכת נקראת מסכת שקלים

הנני מחפש מי שכותב הערה זו

[נוטר הכרמים]

בגוף השאלה מהו ושקל אשא, שמעתי דבר נחמד משמיה דהגאון ר' יצחק דוד אלטר שליט"א, דאם יבא משיח עתה, הרי יצטרכו להביא פעמיים מחצית השקל, א' לחודש אדר שאנו עומדים בו, שהוא עוד שייך לשנה זו שאנו עומדים בה, והשני להשנה הבאה שמתחיל מניסן, וע"ז מבקשין שנגאל עתה ואזי ושקל אשא ודפח"ח

כ"כ גם בספר פתחי אברהם להגרא"ד אויערבאך שליט"א מטבריא.

בדרך צחות שמעתי מההוא בדחנא, שיש שני מקורות לענין ה'מצ'ינג', האחד, משחצית השקל, נתנו מחצית וזה נקרא שקלים, והשני, אם תעזבני יום יומיים אעזבך.

[מקדש מלך]

איני כדאי לחלוק על אף אחד ובפרט לא על אדמו"ר מבעלזא, איברא שבפשט י"ל שכיון ששקל הקדש כפול היה ממילא מחצית השקל בשקל הקדשש הוא "שקל" בשקל הרגיל ושפיר שייך לומר "ושקל אשא".

לפו"ר אינו נכון. מנה של קודש כפול, אבל שקל זה הסלע הצורי הרגיל שהיה בשימוש, ובלשון תורה נקרא 'שקל'.
מה שכן שמחצית הסלע כונתה בלשון חכמים 'שקל' (כנראה על שם שבה קיימו מחצית השקל) ועל כן אין קושיא.
כך בזכרוני ולא עיינתי כעת.

[הא לחמא עניא]

בדרך צחות:
בזמננו אומרים את התירוץ "ושקל אשא", הרי נותנים רק מחצית השקל?
אלא הכוונה "ושקל אשא" ע"י מצ'ינג.
טוב לחודש אדר

[לענין]

בשער יששכר [מונקאטש - מאמר השקלים אות כ"ט] כתב לבאר בשם חכ"א על פי מה דאי' ברמב"ן פר' כי תשא (ל, יג) וז"ל "ויתכן שעשו בזמן בית שני מטבע של כסף של ב' דינרים כדי שיהא מצוי לתת לגזבר ההקדש ולא יצטרכו לקלבון, וקראו לזה המטבע שקל".

רמב''ן.PNG (118.26 KiB) נצפה 7645 פעמים

[שברי לוחות]

עוד שמעתי, שאחר שקראו פרשת שקלים הרי קיימו בזה ונשלמה פרים שפתינו ונחשב כמו שהביאו מחצית השקל, ואם יבוא משיח ונביא גם בפועל מחצית השקל, נמצא שבסך הכל הבאנו שקל שלם.

[הא לחמא עניא]

עוד שמעתי, שאחר שקראו פרשת שקלים הרי קיימו בזה ונשלמה פרים שפתינו ונחשב כמו שהביאו מחצית השקל, ואם יבוא משיח ונביא גם בפועל מחצית השקל, נמצא שבסך הכל הבאנו שקל שלם.

א שיינע ווארט!