- מודעה פתחי דעת.gif (104.81 KiB) נצפה 9700 פעמים
מעט דבש כתב:
השתדלנו הרבה, עד כמה שהיד היתה מגעת, והזמן איפשר, לברר את הסוגיות בשרשן, ולדון קמיה מו"ר זצ"ל בהרחבה, פעם אחר פעם, בצדדי הענין הנידון, ולברר היטב את אותן השאלות בפנים שונות, בכדי להגיע לאמיתה של תורה בהבנת דעתו הבהירה בנושאים הנידונים. כך שמתוך השאלות הרבות, ניסינו להגיע לבירור הבנתו של מו"ר זצ"ל בעצם הסוגיא, ומתוך כך להבין לאשורו את הכרעתו העיקרית.
בספר הובאו רק התשובות שזכינו לבררם אצל מו"ר זצ"ל כדבעי, ומחמת כן הבאנו רק את המעט הזך מתוך השאלות השונות, ו'יותר משנאמר כאן לא נאמר כאן'.
מעט דבש כתב:המחבר שליט"א, שידיו רב לו גם בתחום הרפואה, כידוע, מברר היטב בכל תחום הנוגע לבירור המציאות, בהרחבה, המועילה הן לרבנים היושבים על מדין, והן ללומד.
כך למשל יש הרחבה רבתי בנוגע לרשימה ארוכה של טיפולים רפואיים, בהסבר הטיפול ומהותו ע"פ ספרי הרפואה, והדין למעשה אם נאסרת או לא.
בירור מציאותי נרחב בנוגע לבדיקת דם מכה, האם ניתן לסמוך על בדיקת 'אחות' או רופא, כדי לדעת אם יש מכה או לא.
בירור מעניין על 'עוורון צבעים' ומשמעותו לגבי בדיקת מראות (הובא כאן).
הרחבה בנוגע לטיפולי שיניים, מהותו של כל טיפול, והאם הוא מהווה חציצה או לא.
פרק שלם - "דיני וסתות ע"פ דרכי הרפואה" - הסבר נרחב ומפורט מאד, על דרכי הטיפול בתרופות מתרופות שונות לכל מיני מצבים (7 עמודים של שמות תרופות, ודרכי הטיפול בהם, עם ציונים למחקרים רפואיים מקובלים), ודין וסתות בשימוש בהן.
זאת מלבד דיני וסתות שבאו בהרחבה גדולה (כ-200 עמודים), בהסבר בהיר ומפורט, גם למקרים מורכבים.
בירור מציאותי על בגדים סינטטיים, לגבי דיני כתמים.
דיני כלה, עם הסבר מפורט מאד ומציאותי (הוא כותב שיש טעות נפוצה גם אצל מורי הוראה בחלק המציאותי), והוראות הגריש"א לכל התקופה (דיני בדיקות, דיני יחוד בחופת נידה, דיני דם בתולים וכו').
בקיצור, ספר מקיף מאד, בהיר מאד, עם הלכות פסוקות, המקיף את הלכות נדה הן בחלק ההלכתי, והן בחלק המציאותי.
אריך כתב:אך זאת למודעי: בחלק א' של הספר פתחי דעת מחדש המחבר כמה ענינים מעשיים בצורת הבדיקה ועוד, וידוע שמרעיש הרב הנ"ל על כך בשיעורים ומאז שנדפס, גם בספר. הרבה רבנים ומו"צים הורו שזו טעות, ויש בכך חידוש דברים שלא קיבלנו מרבותינו אבותינו ואמותינו. וזה כולל את תלמידי הגרי"ש המובהקים שהורו שאין לבדוק בצורה כזו. (הרב ובר, ר' עזריאל, ועוד). ואף ביררו אצל משפחת הגרי"ש, האם הוא הורה לבנותיו לבדוק באופן שמתואר שם, ונמצא שלא. (במילה אחת: הוא אומר שיש להעביר את הבדיקה על צוואר הרחם. ובשיעורי שבט הלוי ועוד כותבים שאין לעשות כך שמקלקלת עצמה)
מעט דבש כתב:נושא אחד הוא: החיוב לבדוק בכל החורים והסדקים שאפשר להגיע אליהם. חיוב זה מפורש בכל הראשונים והאחרונים.
ודוקא בנושא זה הספר מועיל מאד. מכיון שהוא מסביר היטב את מבנה המקום, כך שתדע האשה מה היא עושה, וגם מציע דרך טכנית קלה להגיע לכל מקום כמחוייב ('תורת ארבע השלבים').
שלב א: תכניס את אצבעה לבית החיצון כשהאצבע מכוונת בכיוון הגב (- הצד התחתון של הבית החיצון כששוכבת על הגב), בכך מגיעה עד כמה שידה מגעת לעומק הבית החיצון.
שלב ב: לאחר שהגיעה בעומק עד מקום שידה מגעת, מניעה את החלק העליון של אצבעה בלחץ קל על קיר הבית החיצון בכדי להפשיט את הכפלים העלולים להיות שם, ובודקת את כל החלק העליון (הפנימי) של בית החיצון. אם אין בסיבוב אחד של ראש האצבע להגיע לכל גובה הקירות בשטח הבית החיצון שמעל צוואר הרחם, תרד באצבעה קצת ותעשה סיבוב נוסף עד שבטוחה שעברה באצבעה על כל הקירות מעל ומול צוואר הרחם.
שלב ג: תמשיך ותקיף עד כמה שיכולה בסיבוב את צוואר הרחם, לאחר מכן תיגע נגיעה קלה בפתח צוואר הרחם, (אך לא תשפשף את צואר הרחם ולא תנסה להכנס איליו שהוא דבר בלתי אפשרי כמעט אצל כל הנשים).
שלב ד: לאחר מכן תתקדם לכיוון היציאה מבית החיצון תוך כדי שמסובב את אצבעה בלחיצה קלה על כל קירות הבית החיצון
ויש לסובב גם בכל משך היציאה, או בכוון הפוך, לסובב מהתחלה ולעומק
לכ"ר הגר' ישראל גנס שליט"א. אחדשה"ט. שמעתי אומרים בשם הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שבדיקה של אשה צריכים לעשות פעם אחת סיבוב וגם עוד פעם כשמוציאה את עד מן הגוף לסובב עוד פעם כשמוציאה. וזה דין גמור, ואנו לא נהגנו ולא שמענו מזה, מה הדין באמת בזה? הדין הזה לא ברור גם אצל לומדי התורה. בכבוד רב, אהרן דויד. תשובה: מכניסים את האצבע עמוק עד מקום שידה מגעת. ומסובבת בכל הצדדים בחורים ובסדקים, כך כתב בספר טהרת בת ישראל ע"פ החזו"א. ואין להוסיף דברים חדשים
בדיקת חו"ס: מעיקר הדין צריך לעשות סיבוב כשהעד בפנים: חצי סיבוב לימין וחצי סיבוב לשמאל. וטוב שגם בזמן היציאה תעשה סיבוב, ואולם לדינא מה שמחייב זו
הכנסה עד הסוף ותנועה סיבובית ותו לא (והסברא - שבזמן שעושה סיבוב הקפלים של הנרתיק מתרחבים וממילא כל טיפת דם תיספג בעד)
ומכניסה את האצבע לאותו מקום בעומק עד היכן שידה מגעת ומטה אצבעה עם העד בעדינות כנגד הדפנות ומסובבת סיבוב שלם וע"י זה היא בודקת היטב בכל החורים והסדקים ואינה צריכה לסובב את עד הבדיקה תוך כדי כניסה ויציאה
היו שטענו שיש בדברים הנ"ל חידוש, ולא מקובל כך מדור לדור שצריכים לבדוק את כל קירות הבית החיצון. אך דרשתי וחקרתי חקירות ודרישות רבות, והתברר בבירור שהדרך המקובלת מקדמת דנא בא"י תמיד לעשות בדיקות בסיבובים בכל הבית החיצון. וכך הרבנית גרינברגר ע"ה, שהיתה מוסרת שיעורים בכל רחבי הארץ לכל החוגים כולל גם דתיים מתחזקים ומסורתיים, היתה מורה כדברים הנ"ל. וכן אחרים חקרו בקהילות שונות בגולה, ומצאו שגם אצלם כך נהגו מדורי דורות עד היום להדריך כן את הכלות. גם העידו רבנים שונים ששאלו את הסבתות שלהם, וכך אמרו שלמדו מאמותיהם, וכך נמסר מדור לדור.
מעשים היו, שטעו ובדקו שלא כדין, בסיבוב רק בחלק העליון של הבית החיצון, ובלא סיבובים ביציאה, והורה מרן זצ"ל שצריכות לחזור ולהפסיק בטהרה כדין. והורה כן גם באופן שעמדו באמצע ז' נקיים. והיו מקרים שהורה כן אפי' אחרי שלנתה אצל בעלה ונכנסה להריון.
ובכל כה"ג, יש לה לפנות למורה הוראה מוסמך, ולקבל הדרכה מה עליה לעשות לפי הפרטים של העובדה אצלה.
ואף הצריך לחזור ולטבול למי שבדקה בסיבוב אחד בסוף הבית החיצון ... מעשים היו שטעו ובדקו שלא כדין בסיבוב רק בחלק העליון של הבית החיצון ובלא סיבובים ביציאה, והורה מרן זצ"ל שצריכות לחזור ולהפסיק בטהרה כדין, והורה כן גם באופן שעמדו באמצע ז' נקיים. והיו מקרים שהורה כן אפי' אחרי שלנתה אצל בעלה ונכנסה להריון
מעט דבש כתב:יש כאן ערבוב של שני נושאים נפרדים.
נושא אחד הוא: החיוב לבדוק בכל החורים והסדקים שאפשר להגיע אליהם...
הנושא השני הוא: האם מקום פתח צואר הרחם חייב בבדיקה (מדובר על נקודה מסויימת באו"מ). נכון אמנם שבשיעורי שבט הלוי כותב שא"צ לבדוק שם, אך המחבר מעיד על מעשה שהיה שהאשה אמרה שהיא בדקה בכל מקום חוץ ממקום זה, והורה הגריש"א שלא עלתה לה בדיקה.
מעט דבש כתב:מעט דבש כתב:יש כאן ערבוב של שני נושאים נפרדים.
נושא אחד הוא: החיוב לבדוק בכל החורים והסדקים שאפשר להגיע אליהם...
הנושא השני הוא: האם מקום פתח צואר הרחם חייב בבדיקה (מדובר על נקודה מסויימת באו"מ). נכון אמנם שבשיעורי שבט הלוי כותב שא"צ לבדוק שם, אך המחבר מעיד על מעשה שהיה שהאשה אמרה שהיא בדקה בכל מקום חוץ ממקום זה, והורה הגריש"א שלא עלתה לה בדיקה.
הנה דברי שבט הלוי הנ"ל. הוא מחמיר בנושא הראשון, ומיקל בנושא השני.
מעט דבש כתב:עוד מדברי הגרד"א מורגנשטרן שליט"א ('פתחי דעת', פרק טו, הערה כח):היו שטענו שיש בדברים הנ"ל חידוש, ולא מקובל כך מדור לדור שצריכים לבדוק את כל קירות הבית החיצון. אך דרשתי וחקרתי חקירות ודרישות רבות, והתברר בבירור שהדרך המקובלת מקדמת דנא בא"י תמיד לעשות בדיקות בסיבובים בכל הבית החיצון. וכך הרבנית גרינברגר ע"ה, שהיתה מוסרת שיעורים בכל רחבי הארץ לכל החוגים כולל גם דתיים מתחזקים ומסורתיים, היתה מורה כדברים הנ"ל. וכן אחרים חקרו בקהילות שונות בגולה, ומצאו שגם אצלם כך נהגו מדורי דורות עד היום להדריך כן את הכלות. גם העידו רבנים שונים ששאלו את הסבתות שלהם, וכך אמרו שלמדו מאמותיהם, וכך נמסר מדור לדור.
מעשים היו, שטעו ובדקו שלא כדין, בסיבוב רק בחלק העליון של הבית החיצון, ובלא סיבובים ביציאה, והורה מרן זצ"ל שצריכות לחזור ולהפסיק בטהרה כדין. והורה כן גם באופן שעמדו באמצע ז' נקיים. והיו מקרים שהורה כן אפי' אחרי שלנתה אצל בעלה ונכנסה להריון.
ובכל כה"ג, יש לה לפנות למורה הוראה מוסמך, ולקבל הדרכה מה עליה לעשות לפי הפרטים של העובדה אצלה.
ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש.
מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה.
...א"צ בדיקה אלא עד שם, עד אותו הפה היוצא מן אותו המעי (ובלשוננו: צואר הרחם), וידוע דעד שם בודקות כל הנשים בלי דוחק וקושי כלל כידוע.
מעט דבש כתב:נראה כאן כאילו הגרי"ש שהורה על בדיקה גם בצואר הרחם הוא המחדש, בעוד שדוקא הצד השני (הגר"ש ואזנר) הוא המחדש.
בשו"ע (יו"ד קצו, ו) כתב:ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש.
וברמ"א:מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה.
מבואר ברמ"א, שצריך לבדוק 'בעומק היטב כפי כחה'; ובמלים אחרות: עד היכן שהיד מגעת.
במציאות, בדרך כלל יכולה האשה בקלות להגיע לצואר הרחם ולבדוק שם, ולמה שתיפטר מבדיקה שם?
מציאות זו היתה ידועה כבר בדורות עברו, וכמו שכתב בתשובות הב"ח החדשות (סימן לד - תשובת הרב משלם):...א"צ בדיקה אלא עד שם, עד אותו הפה היוצא מן אותו המעי (ובלשוננו: צואר הרחם), וידוע דעד שם בודקות כל הנשים בלי דוחק וקושי כלל כידוע.
מעט דבש כתב:נראה כאן כאילו הגרי"ש שהורה על בדיקה גם בצואר הרחם הוא המחדש, בעוד שדוקא הצד השני (הגר"ש ואזנר) הוא המחדש.
בשו"ע (יו"ד קצו, ו) כתב:ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש.
וברמ"א:מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה.
מבואר ברמ"א, שצריך לבדוק 'בעומק היטב כפי כחה'; ובמלים אחרות: עד היכן שהיד מגעת.
במציאות, בדרך כלל יכולה האשה בקלות להגיע לצואר הרחם ולבדוק שם, ולמה שתיפטר מבדיקה שם?
מציאות זו היתה ידועה כבר בדורות עברו, וכמו שכתב בתשובות הב"ח החדשות (סימן לד - תשובת הרב משלם):...א"צ בדיקה אלא עד שם, עד אותו הפה היוצא מן אותו המעי (ובלשוננו: צואר הרחם), וידוע דעד שם בודקות כל הנשים בלי דוחק וקושי כלל כידוע.
נשר כתב:מה הטעם שהורה הגרי"ש לנגוע נגיעה קלה?
האם מדין עד מקום שהשמש דש,ואז יש להקשות הרי היא מגיעה למקום יותר גבוה וכשהיא נוגעת בצוואר הרחם היא לא מגיעה יותר עמוק.
ואם זה מדין חורין וסדקים, למה להסתפק בנגיעה קלה? יש לנגוע מכל צד.
מעט דבש כתב:
מה שפירט זאת הרב מורגנשטרן, הוא רק בשביל להקל על האשה, שכשהיא מכירה את מבנה המקום, ויודעת מה היא עושה, יותר קל לה לבדוק בכל מקום (וכמו שכתב, שהועיל לנשים רבות).
מעט דבש כתב:כאמור, יש כאן שני נושאים.
האחד: האם צריך לבדוק לכל אורך הנרתיק; הצורה לעשות זאת היא לסובב את האצבע או בכניסה, או ביציאה, כמו שכתב הרב ואזנר שצוטט לעיל.
והרב ואזנר כתב בזה במכתב (לגרא"י הופמן, וצוטט ב'פתחי דעת'), שהחיוב הוא "מתחילת כניסת או"מ, עד עומק עד היכן שמגיע, וח"ו לזוז מזה, כי הוא מיסודי טהרתן של ישראל, ונהוג מימות עולם, ואם נשמע מאיזה מקומות שהיו מקילים בזה, היה רק מחסרון ידיעה, ה' יכפר בעדם".
בזה אמנם יש רבנים שהורו לא כך, אלא טענו שמספיק להכניס פנימה, ורק שם לסובב (בעומק הנרתיק), ולא צריך לבדוק לכל האורך (האורך כולו הוא כ-9 ס"מ).
ובזה הגרי"ש הורה בתוקף שהוא נגד ההלכה (ועקרונית הורה אף לחזור ולטבול, ראה לעיל).
מעט דבש כתב:הנושא השני: האם צריך לגעת בפתח צואר הרחם.
הגריש"א הורה, שכיון שהיד מגעת לשם, חובה לבדוק שם (ואם לא נגעה, לא עלתה לה בדיקתה).
הגר"ש ואזנר כתב שא"צ (ראה לעיל), כיון שאין השמש דש שם (וצ"ע לפי המציאות כיום).
בפועל, נשים רבות נוגעות שם, ואינן יודעות שנוגעות שם. יתכן אמנם שאשה לא תגע שם, כיון שתצמד ל'קיר' הנרתיק, וכיון שצואר הרחם בולט פנימה (כבר ציינתי לחוברת אסיא, ואפשר להבין שם יותר), לא תגע בפי פתח הצואר. לכן הדגיש הגרד"מ, שיש לגעת גם שם בנגיעה קלה.
מנין כתב:בענין מה שכתב שאין לסמוך על בדיקת אחיות, זה נגד ההלכה של עד אחד נאמן באיסורים.
מנין כתב:בענין מה שכ' שאין לסמוך על בדיקת אחיות, זה נגד ההלכה של עד אחד נאמן באיסורים.
מנין כתב:בחלק א' בספר מחדש הרבה הרחקות שלא נכתבו עדיין בשום ספר לפניו. כגון שאסור לאיש והאישה לתלות כביסה ביחד; אסור לאיש לשמוע קול נגינת אורגן מאשתו; ועוד ועוד המצאות.
עמקן כתב:מנין כתב:בענין מה שכ' שאין לסמוך על בדיקת אחיות, זה נגד ההלכה של עד אחד נאמן באיסורים.
יש עוד רבנים המפקפקים על בדיקת אחיות אפילו חרדיות. שמעתי בעצמי ממו"ץ [זה היה לפני הרבה שנים ושכחתי מי] שהאחיות לוקחות הרבה עבור הבדיקות ויודעות היטב שבאים להן כדי לשמוע שזה בסדר. ברור מה האינטרסט שלהן להגיד.
מעט דבש כתב:מנין כתב:בחלק א' בספר מחדש הרבה הרחקות שלא נכתבו עדיין בשום ספר לפניו. כגון שאסור לאיש והאישה לתלות כביסה ביחד; אסור לאיש לשמוע קול נגינת אורגן מאשתו; ועוד ועוד המצאות.
רק שכחת שורה אחת שנוספה שם בספר: "כשיש בכך הרגשת קירבה או חיבה".
זו המצאה?
אריך כתב:זה ממש בגדר השמצה. על אחות חרדית לטעון שבגלל כסף היא תתיר כריתות?
מעט דבש כתב:אפשר להגיד הרבה דברים, השאלה היא רק מי האומר. כל הדברים הללו באו בשם הגריש"א (ואגב, לשיטתו אסור גם לאשה לנגן בפני זרים).
מעט דבש כתב:אריך כתב:זה ממש בגדר השמצה. על אחות חרדית לטעון שבגלל כסף היא תתיר כריתות?
בדיוק לתגובות כאלה התכוונתי, כשכתבתי קודם שצריך קודם לעבור על דברי הגרד"מ, ואז להגיב.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 773 אורחים