מסכת בבא בתרא - הערות והארות

[בתבונה]

כביכול הוא טעה ולא הבין שמדובר בעיכוב ביורוקרטי אלא בחוסר התנגדות , בכל מקרה לא יכלו להאשים אותו כמורד אלא כפזיז או טיפש

[נתן]

כמדומני שמדייקים מדברי רש"י אלו דטעם הרחקת ד' אמות הוא משום כלאים ולא משום עבודת האילן, ולפי הגההה זו ליכא ראי' אולם יש לעיין אם א"א לדחות הראי' בלאו הכי.

[בתבונה]

מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור
וברש"י אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני (דף כו.) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם "דבהכי הוי כלאים"
ויש להעיר,
א) מדוע בניית הגדר כולו על בעל הכרם (ועיין תוספות) ולא הבנתי ככל הצורך
ב) ראיתי בגליון הגמרא של מו"ר הגאון רב מרדכי גיפטר ז"ל שהגיה ברש"י דצ"ל ובהכי הוי כלאים בוי"ו ולא בדל"ת,
ויש לעיין מה כוונתו בההגה זו,
והאם מצינו גירסא זו בכת"י או שאחרים הגיהו כן בספריהם. נא לציין, תודה.

א. כוונת תוס' שבעל הכרם נחשב כפולש לתחום חבירו כי שיעור הרחקת 4 אמות בכלאי הכרם משום ששיעור עבודת מחרשת הכרם היא עד 4 אמות מהכרם, ולכן כשאין מחיצה נאסרים הזרעים ונחשב כאילו בעל הכרם פולש לשטח בעל התבואה ומזיקו.
ב. בגירסא דבהכי משמע שטעם המשנה בפ' שני להרחקת 4 אמות הוא משום חשש כלאים, אמנם שם מדובר גם כשאין כלאים כלל, ובגרסא ובהכי כנו שמצינו שם ששיעור עבודת הכרם הוא 4 אמות כך גם לעניין כלאים השיעור הוא 4 אמות.

רש"י בבא בתרא ב ע"א
אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני /בבא בתרא/ (דף כו) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם דבהכי הוי כלאים.

בבא בתרא כו ע"א
. לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו - אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, אחד גפנים ואחד כל אילן.
וברש"י שם
סמוך לשדה חבירו - בין שדה הלבן בין שדה האילן וטעמא כדי עבודת הכרם שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו.

[ע. התשבי]

דיחוס החשמונאי אינו קיים אלא יחוסו הוא עבד

הורדוס לא היה עבד המיוחס לבית חשמונאי, אלא עבד אצל בית חשמונאי.

[הגהמ]

לא ברור לי ההבדל בין עובדות להלכות. והשוה גם מש"כ התוס' כה"ג בבכורות (לד: ד"ה בעא):

ואומר רבי דשלשתם שאל בבת אחת והש"ס קבע כל אחת במקומה כפי מה ששייכא

[מיללער]

בעובדא דבנימין הצדיק שהיה גבאי צדקה, ואחר שלא היו מעות בהקופה ושמע שאשה ושבעה בניה מתים בשני בצורת, עמד ופרנסה משלו, לימים חלה ונטה למות המליצו עליו מלאכי השרת בבי"ד של מעלה ונקרע גזר דינו

לכאורה זה חיוב של לא תעמוד על דם רעך, אם יש לו ממון להציל אשה וז' בניה ממיתה הרי צריך לבזבז כל ממונו שלא לעבוד על לא תעשה, ומה היינו רבותיה?

[עזריאל ברגר]

האם פשוט שאדם צריך לתת כל ממונו על לאו זה, ולא אמרינן חייך קודמין, ובפרט בשני רעבון?

[בברכה המשולשת]

הרי זה הנדון העקרוני המפורסם של המהרש"ם וכל הדיון בעקבותיו

[מה שנכון נכון]

המהרש"ם בח"ה סימן נד.

לא הבנתי את עיקר השאלה. מי אמר שרבותיה היא שעשה לפנים מה"ד.
יש שכר גם על המצוות המחויבות. וגודל השכר תלוי גם בגודל התוצאה של המעשה, ובגודל הנסיון.

[שמואל דוד]

המהרש"ם בח"ה סימן נד.

לא הבנתי את עיקר השאלה. מי אמר שרבותיה היא שעשה לפנים מה"ד.
יש שכר גם על המצוות המחויבות. וגודל השכר תלוי גם בגודל התוצאה של המעשה, ובגודל הנסיון.

[מיללער]

האם פשוט שאדם צריך לתת כל ממונו על לאו זה, ולא אמרינן חייך קודמין, ובפרט בשני רעבון?

בגמרא לא נאמר שסיכן את חייו בשביל להחיות את האשה וז' בניה

[מיללער]

המהרש"ם בח"ה סימן נד.

לא הבנתי את עיקר השאלה. מי אמר שרבותיה היא שעשה לפנים מה"ד.
יש שכר גם על המצוות המחויבות. וגודל השכר תלוי גם בגודל התוצאה של המעשה, ובגודל הנסיון.

שייך להעלות את תשובתו של המהרש"ם הנ"ל?

[שמואל דוד]

המהרש"ם בח"ה סימן נד.

לא הבנתי את עיקר השאלה. מי אמר שרבותיה היא שעשה לפנים מה"ד.
יש שכר גם על המצוות המחויבות. וגודל השכר תלוי גם בגודל התוצאה של המעשה, ובגודל הנסיון.

שייך להעלות את תשובתו של המהרש"ם הנ"ל?

איני יודע איך לשלוח צילומים לפורום

אני יכול לשלוח לדוא"ל

[אוצר החכמה]

תלחץ למטה על קבצים מצורפים תלחץ על הכפתור הוסף קבצים תבחר את קובץ התמונה. ואחרי שההעלאה הסתיימה (הקו הסתיים ) כמה שניות בדרך כלל. תעשה שלח להודעה.

[יושב קרנות]

מהגמרא המקבילה בקידושין

[שמואל דוד]

Screenshot_20170202-210318.png (986.43 KiB) נצפה 2691 פעמים

Screenshot_20170202-210336.png (1007.91 KiB) נצפה 2691 פעמים

Screenshot_20170202-210344.png (972.2 KiB) נצפה 2691 פעמים

[מיללער]

יישר כח להרב ר' שמואל דוד על הטירחא בהעלאת דבריו הק' של המהרש"ם

לפי"ז צריכים לומר שבנימין הצדיק בזבז יותר מחומש ממונט בשביל הצלת המשפחה וזו הוא חשיבותיה שעשה לפנים משה"ד, או שנכנס בספק סכנה כי לא ידע מה יולד יום ואולי לא יהי' לו ממון לעצמו לאח"ז, וזה אינו מחויב מטעם לא תעמוד שהרי חייך קודמין.

[מיללער]

למה פירש"י מוהל ולא כפשוטו?

אולי מפני שבימיהם רופא היה נזעק לבית החולה ולא שהחולים באו לבית הרופא וממילא אינו שייך לכאן? ומה עם מוהל, האם הביאו ילדים אל המוהל למהולי ולא שהמוהל בא אל הילד?

[בקרו טלה]

כבר כתבו המפרשים (עי' במחצית השקל וכוס הישועות) דאל"ה היינו אומן

[מיללער]

כבר כתבו המפרשים (עי' במחצית השקל וכוס הישועות) דאל"ה היינו אומן

אומן בדר"כ הוא מקיז דם, למעשה במס' שבת מצינו שגם מוהל נקרא אומנא (האי אומנא דלא מייץ וכו') איפה מצינו שמוהל נקרא רופא?

ובכלל, הברייתא מונה והולך כמה מיני אומנות שמביא בני אדם לבוא לתוך החצר, ורופא ומקיז דם שני אומנות נפרדות הם

[בקרו טלה]

עבודה זרה כו: עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא כותי ורופא עובד כוכבים ימול עובד כוכבים ואל ימול כותי דברי רבי מאיר

[שמואל דוד]

בב"מ קט פירש"י אומן מוהל תינוקות
ועיין חו"מ סימן קנו ובב"י ב"ח ופרישה שם וע"ע בסמ"ע וט"ז שם
ועיין רמב"ם דעות סוף פרק ד ובנו"כ שם וע"ע ברמב"ם פרק א סנהדרין בסופו ובלח"מ שם
ועיין מרכבת המשנה פ"ב סנהדרין
וע"ע בחידושי רמ"ש בבא בתרא כא

[מיללער]

כבר כתבו המפרשים (עי' במחצית השקל וכוס הישועות) דאל"ה היינו אומן

אומן בדר"כ הוא מקיז דם, למעשה במס' שבת מצינו שגם מוהל נקרא אומנא (האי אומנא דלא מייץ וכו') איפה מצינו שמוהל נקרא רופא?
ובכלל, הברייתא מונה והולך כמה מיני אומנות שמביא בני אדם לבוא לתוך החצר, ורופא ומקיז דם שני אומנות נפרדות הם

עבודה זרה כו: עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא כותי ורופא עובד כוכבים ימול עובד כוכבים ואל ימול כותי דברי רבי מאיר

תודה

מעניין שרש"י כ' שם על רופא: שיודע למול. ונראה מדבריו שפירוש רופא ממש אלא מכח עסקו ברפואות יודע למול. אולם במנחות מב. פירש"י רופא: מוהל

[מיללער]

בב"מ קט פירש"י אומן מוהל תינוקות
ועיין חו"מ סימן קנו ובב"י ב"ח ופרישה שם וע"ע בסמ"ע וט"ז שם
ועיין רמב"ם דעות סוף פרק ד ובנו"כ שם וע"ע ברמב"ם פרק א סנהדרין בסופו ובלח"מ שם
ועיין מרכבת המשנה פ"ב סנהדרין
וע"ע בחידושי רמ"ש בבא בתרא כא

ממש א ראגאטשאווער גאון!

אפשר זענט איר כאטש מעתיק טייל פון די ציונים וואס איר ברענגט דא?

[שמואל דוד]

הספרים שציינתי נמצאים בכל מקום ולכן לא העתקתי,
עכשיו אין לפני ספרים הנ"ל

ע"ע במלבי"ם ברמב"ם הלכות דעות

[שמואל דוד]

למה פירש"י מוהל ולא כפשוטו?

אולי מפני שבימיהם רופא היה נזעק לבית החולה ולא שהחולים באו לבית הרופא וממילא אינו שייך לכאן? ומה עם מוהל, האם הביאו ילדים אל המוהל למהולי ולא שהמוהל בא אל הילד?

ראיתי בשערים מצויינים בהלכה עמ"ס ב"מ (כמדומני בדף פה) בשם הגרשז"א ז"ל שביאר הא דאמר שמואל נהירין לי שבילין דרקיעא כשבילי נהרדעא, וקשה מדוע היה בקי בשבילי דנהרדעא, ותירץ משום שידוע ששמואל היה רופא ודרכו ללכת לבתי החולים שבנהרדעא ודוק ודפח"ח

[מיללער]

לדוגמא עיינתי בחו"מ קנ"ו וב"י וב"ח ופרישה שם, ומצאתי רק הערות בזה שהטור פירוש רופא אומן בשונה מפירש"י, אבל הרי כאן היתה הדיון על רש"י ועל פירושו שפירוש רופא = מוהל, ולא מצאתי משהו שם שיתרץ או שדן בזה

וטירחא זו למה?

[שמואל דוד]

ב"ח: אחד מבני החצר וכו' ברייתא בפרק לא יחפור ופירש רש"י רופא מוהל אומן מקיז דם ומדברי רבינו נראה דרופא אומן דבר אחד הוא כלומר רופא שהוא אומן פירוש מקיז דם וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ו משכנים ונראה דרבינו נמשך לשיטתו שכתב בסעיף ח' דלאו דוקא מלמד תינוקות דה"ה לכל מילי דמצוה כגון לחלק צדקה או להתפלל בעשרה א"כ מוהל נמי לא יכלו לעכב עליו וא"כ בע"כ רופא שהוא אומן קאמר ולכך לא קאמר או אומן כמ"ש או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם אבל לרש"י דדוקא מלמד תינוקות ומשום תקנת יהושע בן גמלא שלא יחזור הדבר לקלקולו אבל לכל מילי דמצוה יכול למחות וכמ"ש ב"י לדעת רש"י ולפי זה רופא או אומן או גרדי או מלמד וכו' קאמר" ופי' רופא מוהל אומן מקיז דם דהכי משמע פשטא דברייתא"

[שמואל דוד]

הב"ח כתב שפשוטו של ברייתא כפרש"י

[שמואל דוד]

לדוגמא עיינתי בחו"מ קנ"ו וב"י וב"ח ופרישה שם, ומצאתי רק הערות בזה שהטור פירוש רופא אומן בשונה מפירש"י, אבל הרי כאן היתה הדיון על רש"י ועל פירושו שפירוש רופא = מוהל, ולא מצאתי משהו שם שיתרץ או שדן בזה

וטירחא זו למה?

לא הבנתי מדוע עיון בטור הוי טירחא בשבילך

[מיללער]

הב"ח כתב שפשוטו של ברייתא כפרש"י

עיי"ש עוה"פ ולא כתב אלא שפשוטו של הברייתא משמע כפירש"י שרופא ואומן הם שני דברים נפרדים דלא כהטור, אבל לא נחית לזה שפירש"י רופא = מוהל, ולא כפשוטו רופא לרפאות חולים, שעל זה אנו דנין

ובאם כבודו אינו מבין למה זה נקרא טירחא, האבן מיר נאך אויסצוגלייכן מלפני זה, אבל לכה"פ לי זה מפריע כששואלים בדבר אחד ספציפי, והשני זורק ציונים מענין לענין שלא באותו ענין ועוד בלי להביא מה שנראה משם לגוף הנידון, וזה מטריד מטריח ומייגע

כנלפע"ד

[שמואל דוד]

אם רופא היינו לרפואת חולים אז הוי דומה למקיז דם שנעשה ע"י רופא

[מיללער]

זה כתב הב"ח?

ואם מסברא, כבר הקדימו הרב בקרו:

כבר כתבו המפרשים (עי' במחצית השקל וכוס הישועות) דאל"ה היינו אומן

[שמואל דוד]

סליחה על הטירחא, כוונתי היתה לעזור לך בהציונים ולא חשבתי שבציון מראה מקומות יהיה טירחא

[שמואל דוד]

חכם אחד כתב לי דאין מעכבים על רופא נפשות מטעם פיקוח נפש

[שמואל דוד]

לדוגמא עיינתי בחו"מ קנ"ו וב"י וב"ח ופרישה שם, ומצאתי רק הערות בזה שהטור פירוש רופא אומן בשונה מפירש"י, אבל הרי כאן היתה הדיון על רש"י ועל פירושו שפירוש רופא = מוהל, ולא מצאתי משהו שם שיתרץ או שדן בזה

וטירחא זו למה?

גם הפרישה העיר בדברי רש"י

[מיללער]

ומודה ר"ה באתרא דמוברי באגי דדי לו בחזקת אכילת שנים מפוזרות, וכ' הרשב"ם אפ"ה השנה שהוביר אינה עולה לחזקה וצריך לשמור שטרו יותר מג' שנים.

לכאורה לפי הטעם שג' שנים מזדהר אינש בשטריה טפי לא מזדהר כיון שראה שלא מיחה, וכל הטעם שמפוזרות אינה חזקה הוא מפני שהמערער טען דגלית אדעתך דלאו דידך כיון שלא זרעת, אבל במקום דמוברי אין לו הטענה הזה א"כ למה לא מיחה בג' שנים ולמה יצטרך הלוקח לשמור שטרו יותר מג' שנים?

וכה"כ כתבו התוס' בעמוד ב' ד"ה ומודה ר"ה דבחנותא דמחוזא דליממא עבידא לליליא לא עבידא צריכים חזקה ו' שנים עיי"ש

ומשמע שם מדברי התוס' שזה משום לא פלוג ובלשונם "משום דכמו שאר בנ"א הדרים שם שאינם חנוונים בעו ג' שנים ביום ובלילה ה"נ חנוונים בעו ג' שנים שלימות דהיינו ו' שנים" ע"כ. ולפי"ז באתרי דכולי עלמא מוברי באגי אולי סגי בג' שנים כולל השנה שהוביר?

[כדכד]

יש לו תרוץ למה לא זרע ג"ש רצופות אבל המערער לא צריך למחות אם רואה שבאותה שנה לא זרע ורק אחרי שיזרע ג"ש לפי המנהג אז יש לו חזקה כי השתמש ג"ש

[מיללער]

יש לו תרוץ למה לא זרע ג"ש רצופות אבל המערער לא צריך למחות אם רואה שבאותה שנה לא זרע ורק אחרי שיזרע ג"ש לפי המנהג אז יש לו חזקה כי השתמש ג"ש

המערער לא צריך למחות אלא פעם אחת בג' שנים, למה לא מחה בשנים שכן זרע?

[שמואל דוד]

נחלקו הראשונים בזה, עיין מאירי
וע"ע ברמב"ן ורשב"א