מוישי כתב:אפשר להצביע בבירור על מגמה מסוימת העולה מריכוז כל הנקודות שמרכיבה תמונה מכוערת ועצובה. קשה לומר, אבל כיום אצל רוב רובדי הציבור, גם חלקי העבודה המעשית הנוגעת עבודת ה' הנוגעת לחיים המעשיים, אינה אלא הצגה, גוף ללא נשמה, הכל חלול, וכשהבור רק אין בו מים נחשים ועקרבים יש בו.
...
נעשה סקר בין בחורים צעירים, אברכים בשנות השלושים ועד מבוגרים שעברו את רוב שנות חייהם, מאין אתה ואנה תלך, מה התכלית שלך בחיים, מה אתה רוצה להשיג, אפס!
אפשר להסתכל על בחורים ואברכים ולראות איך מה שחשוב להם זה איך יראו ומה יאמרו עליהם. ולפעמים הפחד הוא באמת מוצדק למשל שמחמת זה לא יתקבלו ילדיו לחיידר או כיו"ב, אבל זה עצמו אבסורד, שמסננים על כל חריגה פעוטה. ואמנם יש בזה גם מעלה עצומה של שמירה על המסגרות הקיימות וחשש לחרוג מהמוסכמות המקובלות, אבל המצב הוא קיצוני ומביא לידי הרבה רעות חולות.
אמנם עבר זמן מההודעה הזו, ובכל זאת יש להעיר כמה הערות.
1. רחמנות על הכותב, שהסביבה שבה הוא חי מלאה באנשים צעירים בינוניים ומבוגרים שאין להם שאיפות ואינם יודעים מאין באים ולאן הולכים ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. איך אפשר להסיק מכך מסקנה מוטעית כל כך שכל הציבור החרדי הוא כזה? היית בלבם של כל אחד ואחד? הקשבת לרגשותיו הפנימיים? בחנת לבבות וגלית עמוקות?
2. אכן יש בעיות בממסדיות ובהיצמדות למסגרת במקום לפנימיות. אכן אנשים טועים לחשוב על מה יאמרו במקום מה השם יאמר. במה זה שונה מכל הניסיונות שהיו בכל דור ודור? מאז ומעולם היו ניסיונות ליחידים וניסיונות לציבור, פעמים שהיו ניסיונות גלויים ופעמים נסתרים. מאז ומעולם נדרשו עובדי השם להילחם במפריעים, שפעמים נראה לו כתלמיד חכם ופעמים כליסטים מזוין. גם הנושא הזה של מה יאמרו, הוא נושא עתיק יומין: יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. רבינו, עד כאן? לא הדור שלנו המציא את זה, ולא הממסדיות החרדית, כפי שקראו לה פה, אחראית לבעיה הזו.
אין חולק שכל אחד צריך להעמיק עוד ועוד בעבודת השם הפנימית שלו ולהתרומם למדרגות גבוהות יותר; כל נער בר מצווה מתברך 'שתזכה לעלות במעלות התורה והיראה'. גם אם זה איחול בנאלי, הוא אמיתי ונכון, ואין שום הצדקה לבוא ולהטיל רפש בציבור כולו, בהתאגדות הציבורית ובפריחת עולם הישיבות, גם אם יש בינינו כאלו שמזלזלים בעבודה הפנימית, באמת או לדעת הרואים אותם.
3. אצטרף לכל הקוראים להגדיר את השאלה אחרת: "דרכים לחיזוק עבודת השם הפרטית של כל אחד ואחד" או משהו דומה.
4. כתב הכותב: "כמו כן מוסכם ואין חולק שישנה שליטה מסוימת של קומץ גועליים מועדות רבנים, קופות צדקה, ועיתונאים המזבלים את דעת צעירינו בכל מיני רעיונות מוזרים כביכול בשם 'ההשקפה' והדת". בגלל זה צריך למצוא דרכים חדשות? רק כי אנשים מחפשים כסף, לעצמם או לעניי קופתם, ובשם העניין אינם בוחלים בשטויות במקרה הטוב (וד"ל)? זו ההוכחה שהדור "משוגע"? כל אחד שעומד על דעתו לומד להתייחס לדברים באופן הראוי.
5. ואי אפשר בלי התייחסות ל'נבואה' של הכותב, שברור שהדברים הולכים להשתנות, בהנהגה וכו' - כי הציבור מאס בדרך ובמסגרת. לאור הנכתב לעיל, מילים נוספות מיותרות.