הודעהעל ידי יושב הארץ » ד' אוגוסט 21, 2019 12:32 am
שיטת הספורנו:
הספורנו בפירושו לתהלים, מתייחס פעמים רבות לקיבוץ גלויות שיהיה קודם לימות המשיח, ומפרט את טיבו ומהותו: מזמור צה: לכו נרננה לד' נריעה לצור ישענו - זה המזמור נאמר על קיבוץ גלויות הקודם לימות המשיח למען יוכלו המון ישראל לשוב בו בתשובה כמבואר ביחזקאל. בואו נשתחוה ונכרעה - אתם פדויי ד' בואו ונשתחוה להודות לשמו עתה על אשר גמלנו ... היום בקיבוץ גליות. ... אתם בני קיבוץ גליות אל תהיו כמותם [כמו דור המדבר] שמעו בקולו להביט נפלאות מתורתו ומצוותיו ולא יגזור עליכם שלא תזכו לימות המשיח כמו שגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ.
מזמור קא: לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה - בזה המזמור הודיע המלך דוד טוב דרכיו כשבקש להשיג את רוח הקודש להזהיר בני קיבוץ גליות וכל חפץ לזכות לימות המשיח שילכו בדרכיו כאמרו זכריה יב, ח והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד.
מזמור קז: הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו - זה המזמור אמר המשורר בלשון בני קיבוץ גלויות שיראו מלחמת גוג ומגוג והתשועה ממנה ואמר שיאמרו אותם הנגאלים אז כי אמנם ד' צריכים להודות כמבואר במזמור וכולם קרו לישראל ועל כולם יודו בקיבוץ גלויות הנגאלים משעבוד מלכויות כי במלחמת גוג ומגוג יאבדו רשעי האומות ופושעי ישראל שלא עשו תשובה בימי קיבוץ גלויות וממנה יושעו הנשארים וכי ראוי גם לבני הגולה להתבונן בכל אלה. יאמרו גאולי ד' בקיבוץ גלויות, אשר גאלם - משעבוד מלכויות ... ישם מדבר - ארץ ישראל שהיתה מדבר כאמרו (ויקרא כו לב) והשמתי אני את הארץ, ישם אותה לאגם מים, ויושב שם רעבים - שבי הגולה וירבו מאד - יותר מהראוי בטבע .. וימעטו - במלחמת גוג ומגוג שיאבדו רבים מישראל, מעוצר רעה ויגון - שלא שבו אל ד' בכל לב בזמן קיבוץ גלויות וחירותם משעבוד גליות אבל פנו איש לבצעו כמנהגם כאמרו עושה מקנה וקנין יושב על טבור הארץ. ... וישם כצאן משפחות - המשפחות הנשארות מישראל ירבה אותם כצאן כאמרו עוד זאת אדרוש לבית ישראל ארבה אותם כצאן אדם. יראו - בשוב ד' שבות ציון וירם קרן משיחו.
מזמור קח: שיר מזמור לדוד נכון ליבי אלקים אשירה ואזמרה אף כבודי, עורה הנבל וכינור אעירה שחר - בזה המזמור התפלל המשורר על קיבוץ גלויות ועל ראשי הדור אז שיוכלו לתקן מעוות ההמון.
מזמור קטז: אהבתי כי ישמע ד' את קולי תחנוני - בזה המזמור דבר המשורר על חורבן בית שני וקבוץ גלויות קודם ימות המשיח והתפלל עליהם.
מזמור קיט: אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ד' - בזה המזמור הנעשה באלף בית אמר דוד המלך שהתורה האלוקית היא דרך החיים מכוון לאשר את ישראל לחיי עולם ובקש רחמים על עצמו ועל ישראל מאת הא-ל יתברך ... וכאשר ברוח הקדש ניבא וראה את צרת שעבוד גלות ואת קבוץ גליות ומלחמת גוג וחבלי משיח וישועתו עמד והתפלל בזה על כולם. רחוק מרשעים ישועה - כי ישועת המשיח דבר רחוק מרשעים כאמרו כי הוא כמו אש מצרף כסף וזה כי חוקך לא דרשו בימי קיבוץ גלויות.
מזמור קכב: שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ד' נלך - בזה המזמור התפלל המשורר שאף על פי שיהיו רבים זוכים לימות המשיח לא יזכו להיות מבני ירושלים שלא יעלו אליה רק המזומנים לה כאומרו כל הכתוב לחיים בירושלים ועם זה יהיה המשיח כמו אש מצרף כסף ומבער פושעי ישראל לא יצא ממנה שום משפט נגד השרידים גם שיהיו בלתי מזומנים לה.
מזמור קכד: שיר המעלות לדוד לולי ד' שהיה לנו יאמר נא ישראל - בזה המזמור התפלל המשורר על בני קיבוץ גלויות שלא יוסיף הא-ל להגלותם ויסיר מתוכם את עובדי כוכבים שלא יסיתו את ההמון ויטו לבבם לדעותם.
מזמור קכו: שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים - בזה המזמור התפלל המשורר שיזכו להיות בקיבוץ גלויות - גם בלתי ראויים לזה.
מזמור קכז: שיר המעלות לשלמה אם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר - בזה המזמור הזהיר המשורר לבני קבוץ גלויות עושים מקנה וקנין כי אמנם לא יספיק הזריזות לקבץ הממון ולשמרו אם לא תהיה שם השגחה אלוקית עוזרת לזה.
מזמור קכח: שיר המעלות אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו - בזה המזמור הזהיר המשורר לבני קיבוץ גלויות שלא יהי רב השתדלותם בקיבוץ הממון אבל יהיה בתורה ובמצוות ובגדול בנים לזה כי בזה יזכו לימות המשיח. מזמור קלד: שיר המעלות הנה ברכו את ד' כל עבדי ד' העומדים בבית ד' בלילות - בזה המזמור מזהיר המשורר את בני קיבוץ גליות שיתפללו שתשוב השכינה לבית המקדש. ... הנה ברכו את ד' כל עבדי ד' - הנה אתם, עתה עבדי ד' ולא עבדי האומות, ברכו את ד' על שהוציא אתכם משעבוד גלויות. העומדים וגו' - אתם תופשי התורה העומדים בבית המקדש גם בלילות לעסוק בתורה, שאו ידיכם קודש - בתפילה אל מקום המקדש, וברכו את ד' - על שהטיב.
מזמור קלה: הללויה הללו את שם ד' הללו עבדי ד' - בזה המזמור הזהיר המשורר את תופשי התורה בדור קיבוץ גליות ללמד דעת את העם ולהכינם לימות המשיח בתורה ובמעשים טובים ולא יסופו עם רשעים עובדי כוכבים ביום הדין ובימות המשיח ויתפלל עליהם בסוף כמאמרו ד' שמך לעולם.
מזמור קמ: למנצח מזמור לדוד, חלצני ד' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני - אחרי ששם המחבר בזה הספר מזמורים מחוברים על אודות קיבוץ גלויות וימות המשיח אשר בם תהיה תשועה לישראל אחר גליות ורעות רבות וצרות כי בקיבוץ גליות יצאו משעבוד מלכויות ובביאת המשיח יאבד גוג ומגוג ויגדל כבוד ישראל לעד שם המחבר הנזכר קצת מזמורים שחבר דוד על עצמו בזמן שגברו עליו צרות רדיפת שאול בכל תוקף וזה היה מעט קודם זמן הצלחתו אשר בה מלך ראשונה בחברון על יהודה לבדו ואח"כ מלך על ישראל כי אמנם כן יקרה לישראל בקיבוץ גליות ובביאת המשיח.
מזמור קמב: משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה - שם המחבר זה המזמור בזה המקום אחר מזמורי קיבוץ גליות וימות המשיח כי כן יקרה להם אחר רוב צרות הגלות במלחמת גוג שיפלו במכמוריו רבים מפושעי ישראל כאמרו ויצא חצי העיר בגולה וישארו צדיקי הדור כאמרו ביום ההוא יגן ד' בעד יושב ירושלים והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דוד כאלקים.
מזמור קמז: הללויה כי טוב זמרה אלוקנו כי נעים נאוה תהילה - בזה המזמור חזר המשורר להודות לא-ל יתברך על קבוץ גלויות שיוציא משעבוד מלכויות.
בפירושו לשיר השירים (ב, יב - ח, יב) כותב הספורנו: לכה דודי - נצא מגלות שעבוד מלכויות, נצא השדה - לשוח בשדה בקיבוץ גליות נלינה בכפרים - כאמרו "יושבים באין חומה ובריח ודלתיים אין להם" (יחזקאל לח יא). נשכימה לכרמים - נתבונן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות נראה אם פרחה הגפן - אם יש יוצא למשנה ולתלמוד בעיון ובמעשה, שם - בצאתי משעבוד מלכויות אתן את דודי לך - אראך אהבתי את שם קדשך כי אמנם הדודאים נתנו ריח - אפילו עמי הארץ נתנו ריח טוב במעשיות על פתחנו - בתי מדרשות, כל מגדים - בעיון ובמעשה, חדשים - דברים שהבינו חכמי הדור מחדש, גם ישנים - שהורו הקדמונים, דודי צפנתי לך - בספריהם. ... השבעתי אתכם - שלא ימהר גוג ומגוג לבוא ולבטל ... מי זאת עולה מן המדבר - יאמר הא-ל יתברך מה היה לה לזאת העולה משעבוד מלכויות בארצות העמים שהיו כמו מדבר לא אדם בו אבל חיות טורפות בלבד, מתרפקת - מכה את עצמה ומתאוננת על דודה על איחור ביאת המשיח שהוא האדון אשר אתם מבקשים (מלאכי ג א) וחפצים כאומרה הלא תחת התפוח בהיותי בגולה מתלוננת בצל שד-י כמו בצל התפוח בעצי היער עוררתיך השתדלתי בתפילותי להביאך ... אחות לנו קטנה - משיב הא-ל יתברך הנה את מצטערת על איחור שריית שכינתי בתוכך וביאת משיחי הנה אפילו בקיבוץ גליות תהיה עדת הצדיקים מועטת, ושדים אין לה - אפילו אותם המועטים אינם מלמדים דעת את העם ובלתי מוחים להשיב מעוון בהיות ההמון אז כולו עוסק בחיי שעה בלבד כאמרו "עושה מקנה וקנין" (יחזקאל לח יב). מה נעשה לאחותנו - אני ומשיחי כי גם המשיח הוא כמו "אש מצרף כסף" (ר' מלאכי ג ב-ג), אם חומה היא - הנה אם יהיה זכותם מספיק להגן על דורם - נבנה עליה טירת כסף - נבנה בית המקדש של כסף שלא תשלוט בו האש ואם דלת היא שלא יסגרו דלת בעדם ולא יחושו לתיקון ההמון, נצור עליה לוח ארז - נעשה להם בית המדרש של עץ ארז נכבד ולא יבנה בית המקדש בזכותם. אני חומה - משיבה עדת ההמון אני השתדלתי במעשי גם בגלות להיות חומה להגן מצרת האויבים, ושדי - חכמי המורים, כמגדלות - כמגדל עוז להגן ולהיות בית מנוס מכל צרה בתפילותם, אז הייתי - ובכן הייתי אפילו בגלות כמוצאת שלום גם שהיתה עת צרה לכן עתה בקיבוץ גליות ראוי שנזכה בזה לביאת משיח צדקנו. כרם היה לשלמה - משיב המלך המשיח: הנה כרם היה לשלמה המלך הקדוש, בבעל המון - בארצות הגויים בגולה "כי כרם ד' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז) נתן את הכרם לנוטרים - חכמי הדור, איש יביא בפריו אלף כסף - כדי שכל אחד מהם יעמיד תלמידים הרבה יגדיל תורה ויאדיר, והנה כרמי שלי לא נטרתי - אותם חכמי הדור שהם שלי ורואי פני הם בלבד לפני שיזכו לעמוד בהראותי כי לא השתדלו להעמיד אשכולות ובכן תלמידיהם מעטים... .