עושה חדשות כתב:עוד נסתפקתי, האם דירוג שאין לו הגדרה בדיני התורה, בכל זאת אולי יש לו תפיסה בדין הקל הקל תחילה, כדלהלן:
יל"ע במי שהוצרך מחמת פיקו"נ לאכול בשר, והיו לפניו ב' אפשרויות, או אחת מב' חתיכות אחת נבילה ואחת שחוטה, או אחת מתוך ט' כשרות ואחת נבילה, רק דהנבילה היתה קבוע דל"א בה ביטול ברוב, אי איכא עדיפות בהלכות הקל הקל תחילה לאכול מהראשון או לא. וכן ילה"ס בב' אפשרויות דלהלן, אחת ממ"ט כשרות ונ"א נבילות, או אחת מצ"ט נבילות ואחת כשרה.
(ובאמת זה לא שייך כ"כ לאיסורים קלים וחמורים, אלא לריבוי צדדים סטטיסטיים האם הם מהווים סיבה בדיני התורה).
ירושלים כתב:הרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א בס' תפארת יצחק (סי' לא) דן בענין זה דהקל הקל תחילה אם הוא מהתורה, והביא שם דברי המבי"ט בקרית ספר הלכות מאכלות אסורות פרק יד: כל מי שמסוכן מאכילין אותו דברים אסורים, ונראה דהא דאמרינן מאכילין הקל קל תחילה לא הוי אלא מדרבנן, דמדאוריתא אין לך דבר חמור שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז ג"ע ש"ד, כדילפינן להו בדוכתייהו הא שאר איסורין כולהו אין עומדין בפני פיקוח נפש ע"ש.
עושה חדשות כתב:ירושלים כתב:הרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א בס' תפארת יצחק (סי' לא) דן בענין זה דהקל הקל תחילה אם הוא מהתורה, והביא שם דברי המבי"ט בקרית ספר הלכות מאכלות אסורות פרק יד: כל מי שמסוכן מאכילין אותו דברים אסורים, ונראה דהא דאמרינן מאכילין הקל קל תחילה לא הוי אלא מדרבנן, דמדאוריתא אין לך דבר חמור שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז ג"ע ש"ד, כדילפינן להו בדוכתייהו הא שאר איסורין כולהו אין עומדין בפני פיקוח נפש ע"ש.
עיינתי בדבריו שם, ישר כוחך. אין ע"ז עוד מקורות מפורשים?
---
נסתפקתי כשיש פיקו"נ האם צריך להעדיף שגגה מזדון. והיינו ראובן חולה בשבת ונצרך לבשר מבושל טרי, הוא יכול לבקש משמעון היודע את ההלכה שבשבת אסור לבשל, או לבקש מלוי שאינו יודע. האם עליו להעדיף את השוגג מהמזיד? או דבלא"ה גם המזיד הרי הוא יודע את ההיתר של פיקו"נ וא"כ אין בזה חילוק.
עזריאל ברגר כתב:עושה חדשות כתב:ירושלים כתב:הרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א בס' תפארת יצחק (סי' לא) דן בענין זה דהקל הקל תחילה אם הוא מהתורה, והביא שם דברי המבי"ט בקרית ספר הלכות מאכלות אסורות פרק יד: כל מי שמסוכן מאכילין אותו דברים אסורים, ונראה דהא דאמרינן מאכילין הקל קל תחילה לא הוי אלא מדרבנן, דמדאוריתא אין לך דבר חמור שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז ג"ע ש"ד, כדילפינן להו בדוכתייהו הא שאר איסורין כולהו אין עומדין בפני פיקוח נפש ע"ש.
עיינתי בדבריו שם, ישר כוחך. אין ע"ז עוד מקורות מפורשים?
---
נסתפקתי כשיש פיקו"נ האם צריך להעדיף שגגה מזדון. והיינו ראובן חולה בשבת ונצרך לבשר מבושל טרי, הוא יכול לבקש משמעון היודע את ההלכה שבשבת אסור לבשל, או לבקש מלוי שאינו יודע. האם עליו להעדיף את השוגג מהמזיד? או דבלא"ה גם המזיד הרי הוא יודע את ההיתר של פיקו"נ וא"כ אין בזה חילוק.
הלכה פסוקה שאין עושין ע"י עמי הארץ אלא ע"י גדולי ישראל וחכמיהן.
כוונתי במקרה שגם שמעון וגם לוי יודעים שיש כאן פיקו"נ ומכירים את ההיתר של פיקו"נ, ההבדל ביניהם הוא ששמעון מודע לכך דבלאו פיקו"נ איכא איסור בישול בשבת, ולוי אינו יודע את זה. ואי"ז שייך כלל לד' הביה"ל והגרש"ז והחיוב לעשות ע"י גדולים וכו'.עושה חדשות כתב:נסתפקתי כשיש פיקו"נ האם צריך להעדיף שגגה מזדון. והיינו ראובן חולה בשבת ונצרך לבשר מבושל טרי, הוא יכול לבקש משמעון היודע את ההלכה שבשבת אסור לבשל, או לבקש מלוי שאינו יודע. האם עליו להעדיף את השוגג מהמזיד? או דבלא"ה גם המזיד הרי הוא יודע את ההיתר של פיקו"נ וא"כ אין בזה חילוק.
עושה חדשות כתב:עוד נסתפקתי, האם דירוג שאין לו הגדרה בדיני התורה, בכל זאת אולי יש לו תפיסה בדין הקל הקל תחילה
עי"ש עוד. (ואגב אורחיה יל"ע למה רב אחא בר יעקב בעירובין הק' מקרא דאל תפנו, וטפי הו"ל להק' מלאו דאל תאכלו ממנו נא ומבושל, דע"ז מצינו בתוספתא במכות להדיא דלוקין ע"ז).אל תאכלו ממנו נא וכו' ולא תותירו ממנו עד בוקר. דע כי ההבדל בין "אל" ל"לא" הוא: כי "אל" הוא ענין בקשה, כמו שמצאנו מלת "נא" סמוך ל"אל" (בראשית ג, ח; יח, ג; יח, ל ועוד ועוד), ולא מצאנו סמוך ל"לא", כמו "אל נא" שמצוי בתנ"ך. כי "לא" הוא מורה יותר על הציווי. ולכן כל הבקשות להשם יתברך - שאין נופל ציווי עליו - בא במלת "אל", כמו "אל תשכח ענוים" (תהלים י, יב), "אל תתן לחית נפש תורך" (שם עד, יט), "אל תרחק ממני" (שם כב, יב ועוד), "אל תסתר פניך ממני" (שם כז, ט ועוד) וכו'. ולכן מצאנו "ויאמרו לא" (בראשית יט, ב) ולא "ויאמרו אל", כי "אל" אינו ענין החלטי, רק הוא ענין בקשה
אבל אם נשבע לעבור על מצות דרבנן כו' - תמיה לי דלעיל סימן רל"ח ס"ד פסק כרמב"ם דבנשבע לאכול פחות מכזית נבלה חייב בשבועה אף על גב דחצי שיעור אסור מן התורה כיון שאין לוקין עליו מה"ת וכאן פסק דאפילו באיסור דרבנן לא חלה השבועה ... עוד יש לומר כמ"ש בתשובת מהר"ל ן' חביב סימן ק"ג לדעת הר"ן דדבר דרבנן חמיר טפי מחצי שיעור שאסור מן התורה דכשהוא אסור מן התורה הוי מרבוי' דכל דוקא וליכא לאו מיוחד לאיסורו וכל שאין איסורו מפורש חל עליו שבועה (כמו דבר שהוא מה"ת שאינו אלא מדרש חכמים ואינו מפורש בתורה) מה שאין כן כשהוא אסור מדרבנן דאיכא לאו דלא תסור ועוד דדבר שהוא מדרבנן איכא למימר העמידו דבריהם כשל תורה
עושה חדשות כתב:ומה יותר חמור -
איסור חצי שיעור (למאי דקי"ל דאסור מה"ת), או איסור דרבנן?
ז"ל הש"ך יו"ד סי' רלט -אבל אם נשבע לעבור על מצות דרבנן כו' - תמיה לי דלעיל סימן רל"ח ס"ד פסק כרמב"ם דבנשבע לאכול פחות מכזית נבלה חייב בשבועה אף על גב דחצי שיעור אסור מן התורה כיון שאין לוקין עליו מה"ת וכאן פסק דאפילו באיסור דרבנן לא חלה השבועה ... עוד יש לומר כמ"ש בתשובת מהר"ל ן' חביב סימן ק"ג לדעת הר"ן דדבר דרבנן חמיר טפי מחצי שיעור שאסור מן התורה דכשהוא אסור מן התורה הוי מרבוי' דכל דוקא וליכא לאו מיוחד לאיסורו וכל שאין איסורו מפורש חל עליו שבועה (כמו דבר שהוא מה"ת שאינו אלא מדרש חכמים ואינו מפורש בתורה) מה שאין כן כשהוא אסור מדרבנן דאיכא לאו דלא תסור ועוד דדבר שהוא מדרבנן איכא למימר העמידו דבריהם כשל תורה
וכמדומני שהפמ"ג באיזהו מקומן(?) לקח מזה כלל שאיסור דרבנן יותר חמור מאיסור דאו' בחצי שיעור, (והיינו שאין כאן סברא מקומית בהל' מושבע ועומד), וא"כ אולי נפק"מ בזה גם לדין הקל הקל תחילה.
אבל איני יודע אם הכוונה לפ"ז על כל איסור שאינו מפורש בתורה דקיל טפי מאיסור דרבנן המפו' בלאו דלא תסור, או שזה סברא מסויימת באיסורא דחצי שיעור, וכמו שנקט הגרב"ב זי"ע כמובא בקובץ המצורף כאן - viewtopic.php?f=19&t=26106&hilit&p=282586#p282586 בעמוד 6.
אבןטובה כתב:מי שלא עשה הקל הקל תחילה הריהו חייב כאילו עבר על איסור כרת או סקילה בחילול שבת או שרק עבר על דין דהקל הקל תחילה
כתבן כתב:א. עדיף בוודאי לעשות עבור מי שיודע שעושה בגלל היתר של פיקוח נפש: ז"ל הבית הלוי (עה"ת פר' שמות עה"פ וירא אלקים) "מי שהוא פרוץ באחת ממצות ד', אע"ג דלפעמים מתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה, מכל מקום לא מקרי אונס. וכמו בשמירת שבת וכדומה, ולפעמים אנוס הוא לעשות מלאכה, או עבור חולה רח"ל וכדומה, מכל מקום לא מקרי אונס, רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא היה האונס. אבל המחלל שבת כשאינו אנוס, גם במלאכה שהוא אנוס מקרי מחלל, וכן הוא בכל האיסורים".
אמנם לכאורה דבריו תמוהים מאד, שהרי מצינו בגמ' (מנחות ס"ד ע"א): "איתמר, שמע שטבע תינוק בים, ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים, חייב. להעלות דגים והעלה תינוק ודגים, רבה אמר, פטור, ורבא אמר, חייב. רבה אמר פטור, זיל בתר מעשיו, ורבא אמר חייב, זיל בתר מחשבתו". ופירש"י: "דטעמא דרבה דפטר לאו משום דשמע אלא משום דאזלינן בתר מעשיו. והוא הדין אפילו לא שמע. והאי דנקט שמע, לאשמועינן דאפילו שמע, כי העלה דגים בלא תינוק חייב". וכך פסק הרמב"ם (הל' שבת פ"ב הט"ז): "נתכוין להעלות דגים, והעלה דגים ותינוק, פטור, אפילו לא שמע שטבע, הואיל והעלה תינוק עם הדגים פטור". ואולי כוונתו שעכ"פ בדיני שמים נענש על זה.
טעם נוסף לעשות ע"י שומר תורה, כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שמירת שבת כהלכתה מהדורה ישנה פל"ב הערה קכ"ה ובמילואים): "נראה דעדיף טפי לעושת המלאכה ע"י שומר מצוות שכוונתו למצוה, כי ע"י עבריין אשר כוונתו רק עבור בצע, אע"ג דקעביד מצוה, מכל מקום הוה ליה כנתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה" (וצ"ע כנ"ל מהגמ' מנחות שם, על המשך דברי הגרשז"א שם, שכתב: "וגם אפשר דבנדון דידן גרע טפי, כיון שבאמת יש כאן חילול שבת, ויתכן שהרופא אינו נחשב כמחלל שבת, רק אם כוונתו להצלה ולא אם מכוין לתשלום").
מטעם זה פסק הגרשז"א זצ"ל (שלחן שלמה שכ"ח י"ד,ה'), שאסור לרופא להחליף משמרת בשבת עם רופא שאינו שומר תורה, שהרי הרופא שומר התורה עושה מצוה, ואילו הרופא שאינו שומר תורה מחלל שבת.
וכתב עוד (שם פמ"א הערה פ"ד): "עבריין המדליק פנס מפני שמזלזל בשבת קדש, אם נתברר לו אח"כ שלא הציל כלום, יתכן דחשיב כמחלל שבת, כיון שלא חשב מפני שמותר לעשות כן בשבת וגם למעשה לא הציל כלום. משא"כ שומר שבת ודאי יקבל שכר על ההדלקה, אף אם נתברר שלא הציל כלום".
ב. לענין כוונת הרמב"ם במילים - גדולי ישראל: יעוי' בשו"ע הרב סי' שכ"ח שכתב: ""מצוה מן המובחר להשתדל לעשות הכל ע"י ישראלים גדולים בחכמה, ולא ע"י הדיוטות ונשים, כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, ויבואו להקל שלא במקום פיקוח נפש, וגם כדי להורות הלכה למעשה לרבים". וכ"פ במ"ב (שם ס"ק ל"ד).
פרי יהושע כתב:אבןטובה כתב:מי שלא עשה הקל הקל תחילה הריהו חייב כאילו עבר על איסור כרת או סקילה בחילול שבת או שרק עבר על דין דהקל הקל תחילה
שאלה טובה, ומסתמא כבר יש ראיה לך בצידה, מסברא אני אומר שלא חייב, ואפי' במזיד ונתכוון לכך.
עושה חדשות כתב:כידוע ...מאכילין אותו הקל הקל תחילה.
ונסתפקתי מהי דרגת החיוב בזה, וכגון חולה שיכל לאכול איסור לאו ואכל כרת, על מה עבר, והאם איסורו הוא מדאו'.
עוד נסתפקתי, האם כל דירוג של פירכא נחשב 'הקל' לענין זה, וכגון עשה שאינו שווה בכל לעומת השווה בכל, וכיו"ב.
עושה חדשות כתב:ומה יותר 'קל', ביאת נכרית או ביאת נידה?
עזריאל ברגר כתב:פרי יהושע כתב:אבןטובה כתב:מי שלא עשה הקל הקל תחילה הריהו חייב כאילו עבר על איסור כרת או סקילה בחילול שבת או שרק עבר על דין דהקל הקל תחילה
שאלה טובה, ומסתמא כבר יש ראיה לך בצידה, מסברא אני אומר שלא חייב, ואפי' במזיד ונתכוון לכך.
וצ"ת מה בין שאלה זו לבין השאלה שפתחה את האשכול:עושה חדשות כתב:כידוע ...מאכילין אותו הקל הקל תחילה.
ונסתפקתי מהי דרגת החיוב בזה, וכגון חולה שיכל לאכול איסור לאו ואכל כרת, על מה עבר, והאם איסורו הוא מדאו'.
עוד נסתפקתי, האם כל דירוג של פירכא נחשב 'הקל' לענין זה, וכגון עשה שאינו שווה בכל לעומת השווה בכל, וכיו"ב.
יושב סתר כתב:עושה חדשות כתב:ומה יותר 'קל', ביאת נכרית או ביאת נידה?
כבר יש ע"ז אשכול.
כתבן כתב:א. עדיף בוודאי לעשות עבור מי שיודע שעושה בגלל היתר של פיקוח נפש: ז"ל הבית הלוי (עה"ת פר' שמות עה"פ וירא אלקים) "מי שהוא פרוץ באחת ממצות ד', אע"ג דלפעמים מתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה, מכל מקום לא מקרי אונס. וכמו בשמירת שבת וכדומה, ולפעמים אנוס הוא לעשות מלאכה, או עבור חולה רח"ל וכדומה, מכל מקום לא מקרי אונס, רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא היה האונס. אבל המחלל שבת כשאינו אנוס, גם במלאכה שהוא אנוס מקרי מחלל, וכן הוא בכל האיסורים".
אמנם לכאורה דבריו תמוהים מאד, שהרי מצינו בגמ' (מנחות ס"ד ע"א): "איתמר, שמע שטבע תינוק בים, ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים, חייב. להעלות דגים והעלה תינוק ודגים, רבה אמר, פטור, ורבא אמר, חייב. רבה אמר פטור, זיל בתר מעשיו, ורבא אמר חייב, זיל בתר מחשבתו". ופירש"י: "דטעמא דרבה דפטר לאו משום דשמע אלא משום דאזלינן בתר מעשיו. והוא הדין אפילו לא שמע. והאי דנקט שמע, לאשמועינן דאפילו שמע, כי העלה דגים בלא תינוק חייב". וכך פסק הרמב"ם (הל' שבת פ"ב הט"ז): "נתכוין להעלות דגים, והעלה דגים ותינוק, פטור, אפילו לא שמע שטבע, הואיל והעלה תינוק עם הדגים פטור". ואולי כוונתו שעכ"פ בדיני שמים נענש על זה. .
ש. ספראי כתב:ישב אצלי כעת הרב דהקהילה הדת"ל בעירנו יצ"ו הרה"ג רבי אברהם נחשון שליט"א והביא ספרו הנלבב "אחידות ושוני במלאכות שבת", שי"ל השתא ע"י מוסד הרב קוק. ושם דן האם אמרי' הקל הקל תחילה לענין איסור שבת המפורש בתורה למול איסור שאינו מפורש בתורה, והביא דו"ד בזה בחלופת מכתבים עם הגאון רבי אשר וויס שליט"א.
וכעת ראיתי שכבר דן בזה בשו"ת דובב מישרים ח"ג סימן פב ובס' חשוקי חמד שבת דף ב' דן בראיותיו, עי"ש. האם יש עוד חומר בנידון זה?
עושה חדשות כתב:כידוע ...מאכילין אותו הקל הקל תחילה.
ונסתפקתי מהי דרגת החיוב בזה, וכגון חולה שיכל לאכול איסור לאו ואכל כרת, על מה עבר, והאם איסורו הוא מדאו'.
עוד נסתפקתי, האם כל דירוג של פירכא נחשב 'הקל' לענין זה, וכגון עשה שאינו שווה בכל לעומת השווה בכל, וכיו"ב.
עושה חדשות כתב:לא הבנתם את המקרה שדנתי בו. אצטט שוב -כוונתי במקרה שגם שמעון וגם לוי יודעים שיש כאן פיקו"נ ומכירים את ההיתר של פיקו"נ, ההבדל ביניהם הוא ששמעון מודע לכך דבלאו פיקו"נ איכא איסור בישול בשבת, ולוי אינו יודע את זה. ואי"ז שייך כלל לד' הביה"ל והגרש"ז והחיוב לעשות ע"י גדולים וכו'.עושה חדשות כתב:נסתפקתי כשיש פיקו"נ האם צריך להעדיף שגגה מזדון. והיינו ראובן חולה בשבת ונצרך לבשר מבושל טרי, הוא יכול לבקש משמעון היודע את ההלכה שבשבת אסור לבשל, או לבקש מלוי שאינו יודע. האם עליו להעדיף את השוגג מהמזיד? או דבלא"ה גם המזיד הרי הוא יודע את ההיתר של פיקו"נ וא"כ אין בזה חילוק.
עושה חדשות כתב:הרב ש. ספראי, את זה ראית?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 413 אורחים