למה "עובר" נחשב דשלב"ל?

[עושה חדשות]

בשו"ע חו"מ סי' רט מבו' שא"א למכור עובר של בהמה כי זה דבר שלא בא לעולם, וכך נקטו הרבה אחרו' בדעת השו"ע, (ויש חולקים).
והדבר תמוה מאד, מה בין למכור את ריאותיה או רגליה של הפרה ובין למכור את עוברה. (בעיה ותיקה וידועה).

כעת ראיתי בענין זה סברא מעניינת ב'גבורת אנשים' להגר"י ענבל, ז"ל "ונראה מזה שכיון שמתייחסים אל העובר כדבר שממתינים עד שיצא כדרך הטבע, ולא כמיועד למכירה ולאכילה כמות שהוא בדומה לשאר איברי האם, הוא מופקע מדיני המשפט עתה וכו' ויש להוסיף ג"כ שאפשר שמכיון שהשינויים בין עובר לבין בהמה הנולדת גדולים מאד, לא מועיל קנין במצב שלעומת העתיד בו יממשו את הקנין, נחשב שאין עדיין כלום".
שני הסברות מצאו חן בעיני, אשמח למצוא את הדברים בסגנון כזה או אחר אצל האחרו'.

[אפשר]

עיי"ש בנתיבות סק"ב על אתר.

[עושה חדשות]

הנתיבות אכן חולק. אבל מה הביאור להמסכימים?

[בינוני]

שער המלך הלכות נדרים פרק יב הלכה י
ומ"מ מאי דמשמע מדברי הלח"ם דבהמה מעוברת חשיב דבר שבא לעולם, הא מילתא צריכא רבה, שהרי הטור ז"ל בח"מ סימן ר"ט כתב בהדיא דאם אמר מה שתלד בהמתי או שפחתי מכור לך, אפי' היתה השפחה או הבהמה מעוברת לא קנה, וכן משמע מסתמיות דברי רבינו ז"ל בר"פ כ"ב מה' מכירה דין א', וכן נראה שהוא דעת התוס' ז"ל בפ"ק דבכורות גבי ההוא דרב מארי הוה מקנה אודנייהו, ועיין בס' בני יעקב דס"ו ע"ד, ולפי דעתם ק' מתני' דפ' כיצד מערימין... ואולי נאמר דקדושת דמים שאני, דמההיא שעתא חל עליה קדושה, ואף על גב שלא בא לעולם, מ"מ הרי בהמה זו שוה יותר בדמיה מפני העובר שבה ואותו היתרון הוא מקדיש וכמו דאיתא בעולם דמי, משא"כ במוכר עובר בהמתו שתכלית הקנין לא בא אלא לכשיולד, דכל זמן שהיא במעי בהמה זה אינו רוצה בקניינה, כנ"ל לחלק לפי חומר הנושא.

[אפשר]

הנתיבות אכן חולק. אבל מה הביאור להמסכימים?

כוונתי בציון, לא שהוא חולק, אלא לכך שהוא מקשה להדיא את הקושיא, ואפשר להביאו בשמו.
ויתכן שבקהלות יעקב ריש בכורות כתב כא' מסברות הרב הנ"ל, [בלבוש אחר].

[איש טלז]

אגב
יל"ע כיון דמבואר בגמ' דלהקנות לבנו עובר מהני וליכא חסרון דדבר שלא בא לעולם [כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו]
א"כ יש עצה פשוטה למכור החמץ לבנו העובר [ותליא בנידון האחרונים אם איכא לעובר איסור ספיה ובפשוטו ליכא ] וא"כ ישאר החמץ ברשותו וצ"ע

[עזריאל ברגר]

אגב
יל"ע כיון דמבואר בגמ' דלהקנות לבנו עובר מהני וליכא חסרון דדבר שלא בא לעולם [כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו]
א"כ יש עצה פשוטה למכור החמץ לבנו העובר [ותליא בנידון האחרונים אם איכא לעובר איסור ספיה ובפשוטו ליכא ] וא"כ ישאר החמץ ברשותו וצ"ע

א. יש לדון לגבי המקנה לבנו עובר - מתי חל הקנין:
אם חל בשעת מעשה הקנין - יש מקום לשאלתך.
אבל את"ל שלא חל הקנין עד שיוולד - א"א להיפטר בזה מחמץ בפסח.
ב. לכאורה עדיין "בכל גבולך" קרינא ביה, ואסור מדאורייתא, וצ"ע.

[יושב קרנות]

הדבר פשוט שמקנה עובר אינו קונה בשר אלא את צורתו ותואר (וכעין זה ברק"א שם אלא שכתב לגבי קידושין אך קיים גם במכירה).

[עזריאל ברגר]

הדבר פשוט שמקנה עובר אינו קונה בשר אלא את צורתו ותואר (וכעין זה ברק"א שם אלא שכתב לגבי קידושין אך קיים גם במכירה).

לגבי קידושין - יש פחות מקום לשאלה, כי היא עדיין לא ראויה להתקדש, ודומה לדבר שאינו ברשותו (כמו המוכר את מה שעתיד לרשת מאביו וכיו"ב).

[מיללער]

בשו"ע חו"מ סי' רט מבו' שא"א למכור עובר של בהמה כי זה דבר שלא בא לעולם, וכך נקטו הרבה אחרו' בדעת השו"ע, (ויש חולקים).
והדבר תמוה מאד, מה בין למכור את ריאותיה או רגליה של הפרה ובין למכור את עוברה. (בעיה ותיקה וידועה).

כעת ראיתי בענין זה סברא מעניינת ב'גבורת אנשים' להגר"י ענבל, ז"ל "ונראה מזה שכיון שמתייחסים אל העובר כדבר שממתינים עד שיצא כדרך הטבע, ולא כמיועד למכירה ולאכילה כמות שהוא בדומה לשאר איברי האם, הוא מופקע מדיני המשפט עתה וכו' ויש להוסיף ג"כ שאפשר שמכיון שהשינויים בין עובר לבין בהמה הנולדת גדולים מאד, לא מועיל קנין במצב שלעומת העתיד בו יממשו את הקנין, נחשב שאין עדיין כלום".
שני הסברות מצאו חן בעיני, אשמח למצוא את הדברים בסגנון כזה או אחר אצל האחרו'.

לכאורה לפי מה שביארו הראשונים בסוגיא דהמזכה לעובר, דהחסרון של דשלב"ל אינה מצד עצם חלות הקנין דהווה כמו קנין על לאחר ל' יום דמהני, אלא משום דלא סמכא דעתיה, א"כ פשוט להבין למה עובר מיקרי דשלב"ל שהרי אינו רוצה לקנות את העובר במעי אמו אלא את העובר לכשיוולד והלידה הווה דשלב"ל ולא סמכא דעתיה

ולפיכך אם אמר בפירוש שרוצה לקנות את העובר עכשיו כשהוא במעי אמו מהני אף למ"ד אאמדשלב"ל ולכן הדין שיכולים להקדיש עובר במס' תמורה וליכא חסרון של דשלב"ל

[מיללער]

הדבר פשוט שמקנה עובר אינו קונה בשר אלא את צורתו ותואר (וכעין זה ברק"א שם אלא שכתב לגבי קידושין אך קיים גם במכירה).

לגבי קידושין - יש פחות מקום לשאלה, כי היא עדיין לא ראויה להתקדש, ודומה לדבר שאינו ברשותו (כמו המוכר את מה שעתיד לרשת מאביו וכיו"ב).

בזכרוני שהרמב"ם פוסק דבהוכר עוברה מקודשת העובר אף שפוסק כמ"ד דאין אדם מקנה דשלב"ל

ואם כסברתו דמר שעובר אינה בגדר חלות קידושין מאי מהני בזה הוכר עוברה.

ובאמת, למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מה דמהני לקדש את העובר כשהיא עדיין במעי אמה בוודאי שחלות הקידושין לא חלין אלא לאחר הלידה, כמו בכל קנין של דשלב"ל שחל רק לאחר שבאו לעולם, והא דלא מהני למ"ד אאמדשלב"ל הוא רק משום דלא סמכא דעתא, וא"כ בהוכר עוברה אם נאמר דמהני אף אליבא דמ"ד א"א מקנה דשלב"ל הוא משום דבזה כבר סמכא דעתיה אבל החלות בוודאי לא יהי' אלא לאחר הלידה, ונפק"מ שיכול לחזור בו קודם שנולדה.

אולם מה שיש להסתפק הוא אם למ"ד אדם מקנה דשלב"ל שהדין הוא שיכול לחזור בו קודם שבאו לעולם וחלות הקנין הוא רק לאחר שבאו לעולם, וא"כ אם הקנין היה בשטר צריך להיות השטר בעולם בשעת חלות הקנין, מה יהי' הדין אם אמר 'מעכשיו ולכשיבואו לעולם' מי מהני הקנין למפרע, או כיון שלמעשה בשעת הקנין לא היה הדבר בעולם אי אפשר שיחול הקנין באופן של למפרע.