האם כסף שנמצא בכותל למוצא או לאיבוד בים או לצדקה לכותל וכו?

[שלח]

אם אדם מצא כסף בכותל, האם נגיד שיש אנשים שרוצים לתת זאת לכותל או שנגיד שיש אנשים שרצו להקדיש זאת ואו שצריך להשמידו או לפדותו או ששיך למוצא?האם יש פה ספק ואז ספיקא דממונא או דאיסורא חשש הקדש מה הדין?

[בברכה המשולשת]

מה ההו"א שרוצים להקדישו לבה"ב של בהמ"ק?

[משה נטע]

למה אין לזה דין רגיל של מוצא מעות בשוק? אין היום רוב אנשים שמביאים מעשרות והקדשות לירושלים.
וגם בכותל מה שתורמים הוא בדרך כלל סכום קטן ממה שמחזיקים בכיס.

[אפשר]

יש לקחת בחשבון שהכותל הוא גם בית הכנסת, וא"כ יש בזה הנידון דמצא מעות בבית הכנסת, עי' קצות נתיבות ריש סימן ר בשם האגודה, ויש גם תשו' חת"ס. באופן שניכר שהוא ודאי מעות צדקה אולי יש ג ם נידון לשנות מצדקה לצדקה,ודן בזה בקצוה"ח כמדומני סוף סי' ריב או ריא.

[נקדש את שמך בעולם]

ראיתי כמה פעמים תיירים נוכרים שדחפו בין אבני הכותל שטרות כסף, ובפשטות התכוונו לתתו לגבוה, וא"כ לכאורה אסור.

[קו ירוק]

תיירים אין דעתם להקדיש לגבוה, הם רואים בזה כמין סגולה. הם לא נתנו לגזבר אלא הניחו שם.
ואם מאן דהוא ימצא שם כסף - זיכוהו מן השמים..

[נקדש את שמך בעולם]

תיירים אין דעתם להקדיש לגבוה, הם רואים בזה כמין סגולה. הם לא נתנו לגזבר אלא הניחו שם.
ואם מאן דהוא ימצא שם כסף - זיכוהו מן השמים..

זה חשש דאוריתא של מעילה, מאיפה את יודע בביטחון האם דעתם להקדיש או לא, ואפילו תימא שעושים זה כסגולה, מה משמעות הסגולה יתכן שחושבים שכשם שמקובל לכתוב לקב"ה מכתבים ולהניח שם כך גם יש לעשות כאשר רוצים לתת לו כסף.

[אתה חונן]

מחילה על הסטת הנושא
אך האם יש מקורות קדומים למנהג להניח פתקים בכותל או בקברים?

[אפשר]

תיירים אין דעתם להקדיש לגבוה, הם רואים בזה כמין סגולה. הם לא נתנו לגזבר אלא הניחו שם.
ואם מאן דהוא ימצא שם כסף - זיכוהו מן השמים..

לפי הפוסקים שהקדש ובית הכנסת אינו זוכה מדין חצר.

[קו ירוק]

תיירים אין דעתם להקדיש לגבוה, הם רואים בזה כמין סגולה. הם לא נתנו לגזבר אלא הניחו שם.
ואם מאן דהוא ימצא שם כסף - זיכוהו מן השמים..

זה חשש דאוריתא של מעילה, מאיפה את יודע בביטחון האם דעתם להקדיש או לא, ואפילו תימא שעושים זה כסגולה, מה משמעות הסגולה יתכן שחושבים שכשם שמקובל לכתוב לקב"ה מכתבים ולהניח שם כך גם יש לעשות כאשר רוצים לתת לו כסף.

מי שאינו יודע להקדיש איך יקדיש, ואיך יהיה בזה מעילה.
אם הוא רוצה לתת להשם כסף שיתן.. ואם תמצא אותו תשתמש בו להנאתך, אבל זה לא לבדק הבית ולא לקדשי מזבח.

הרב אפשר הלכה פסוקה המוצא בבתי כנסיות הרי אלו שלו. אא"כ הכותל עצמו בתוך הר הבית ויש יד להקדש, ובחצר המשתמרת

הרב אתה חונן, אא"ט האוה"ח כבר מזכיר שאנשים נהגו כך.
וברור שזה מנהג אוילי. מה צריך בכלל להרחיב בזה הדיבר.

[נקדש את שמך בעולם]

מי שאינו יודע להקדיש איך יקדיש, ואיך יהיה בזה מעילה.
אם הוא רוצה לתת כסף להשם שיתן.. ואם תמצא אותו תשתמש בו להנאתך, אבל זה לא לבדק הבית.

דעת להקדיש זה לא דעת מיוחדת שניתנה רק לישראל, אלא כל שהגיע לגיל שיש בו דעת ואמר שנותן משהוא לשמיים או למקדש, נתפס בקדושה.

רמב"ם ערכין וחרמים א' י' י"א
עַכּוּ''ם שֶׁאָמַר דָּמַי עָלַי אוֹ דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי נוֹתֵן כְּפִי נִדְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹפֵל לַלִּשְׁכָּה שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מִן הָעַכּוּ''ם נְדָבָה אוֹ נֵדֶר לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת אוֹ בֶּדֶק יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד ג) "לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת" וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (נחמיה ב כ) "וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם":
וּמַה יַּעֲשֶׂה בָּהֶן. יִבָּדֵק הָעַכּוּ''ם עַל דַּעַת מִי נָדַר. אִם נָדַר עַל דַּעַת יִשְׂרָאֵל יוֹצִיאוּהוּ בֵּית דִּין בְּמַה שֶּׁיֵּרָאֶה לָהֶם חוּץ מִבֶּדֶק הַבַּיִת וּבֶדֶק יְרוּשָׁלַיִם. וְאִם אָמַר לַשָּׁמַיִם נָדַרְתִּי יִגָּנְזוּ:
מעילה ה' ט"ו
קָדְשֵׁי עַכּוּ''ם אִם לְבֶדֶק הַבַּיִת הִקְדִּישׁוּ מוֹעֲלִין בָּהֶן. וְאִם קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הֵן אֵין בָּהֶן מְעִילָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּקָּרְבָּנוֹת (ויקרא א ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אֲבָל אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

ושוב, למה להקל ראש באיסורי דאוריתא חמורים.
הרי על ספק איסורי דרבנן מקובל לעשות כל מיני טצדקי להחמיר חומרות מחומרות שונות ופתאום פה להקל מסברת הלב

[קו ירוק]

ראה גם רמב"ם פ"ה ממעילה הט"ו.
ופשיטא שגוי אינו מתכוין היום לקדשי מזבח ואינו יודע מה זה
(ולשון 'לשמים' שכתב הר"מ, הוא לגבוה או לקדשי בדק הבית - לקדשי מזבח). אין מושג נותן להשם..

[נקדש את שמך בעולם]

ראה גם רמב"ם פ"ה ממעילה הט"ו.
ופשיטא שגוי אינו מתכוין היום לקדשי מזבח ואינו יודע מה זה
(ולשון 'לשמים' שכתב הר"מ, הוא לגבוה - לקדשי מזבח). אין מושג נותן להשם..

כבר ציטטתי בהודעה קודמת את הרמב"ם במעילה.
ובמחילה מכב' תורתו מה שכתב בדעת הרמב"ם דלשון "לשמים" היינו קדשי מזבח, אינו נכון, כי מקור דברי הרמב"ם הם מהגמ' בערכין דף ו' (כן כתב הכסף משנה)
"אמר רב יהודה אמר רב עובד כוכבים שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אי בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים מיתיבי עובד כוכבים שהתנדב קורה ושם כתוב עליה בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים"

תרומה מכריו אולי עוד יכול להתפרש על מנחות, אבל קורה וודאי הכוונה לבדה"ב.

וכן הבין רש"י בסוגייא שם

" אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה. שלמקום שתרומת ישראל הולכת תלך זו. ל"א שישראל אמר לי להפרישה וראשון שמעתי: טעונה גניזה. ואסורה בהנאה דחיישינן שמא בלבו לשמים לשם הקדש הילכך יגנז ובזמן הזה עסקינן דהקדש אסור בהנאה כדתניא בכורות (דף נג.) אין מקדישים ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו: : לשמים. להקדש ובזמן הזה אין לו תקנה:

בסוגיא שהביא רש"י "אין מקדישין ואין מעריכין בזמה"ז ודאי הכוונה בדק הבית כמו שפירש רש"י בעבודה זרה י"ג

ואין מחרימין. קסבר סתם חרמים לבדק הבית דפלוגתא היא [בערכין] (דף כח:) וכיון דהשתא ליכא בית המקדש אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעילה:

מנין הביטחון הזה אשר בטחת "אין מושג נותן להשם" בדאוריתא עסקינן תביא מקור לדבריך.

[קו ירוק]

הר"מ שהבאת מפ"א מערכין הי"ב: ואם אמר לשמים (שבפשוטו זה כולל בין בדק הבית בין מזבח) נדרתי יגנזו.
ובפ"ה ממעילה הט"ו: קדשי גוים אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהן. ואם קדשי מזבח הן אין בהם מעילה מן התורה וכו'
וזו כוונת הרמב"ם גם בהלכ' ערכין, הנ"ל.
אבל לשמים בעלמא, מאן דכר שמיה. תינח אם נשאלו והוא יאמר לבדה"ב או מזבח, אבל בפשוטו נכרי היום אינו יודע מעניני הקדשה לבדה"ב ומזבח.

[אפשר]

לכאו' עכו"ם שמניח בכותל לא גרע מנותן לבית הכנסת, דהא יודע שאין בית המקדש ואין קרבנות ואין כלום.
ובזה יש הלכה מפורשת בשו"ע יו"ד סי' רנט ס"ד, עובד כוכבים שהתנדב מנורה או דבר אחר לבית הכנסת, מקבלים ממנו. והוא שיאמר: בדעת ישראל הפרשתי אותה. ואם לא אמר כן, טעון גניזה. והוא נדון גם בסימן רנד.
ועתה כתב בט"ז סי' רנט דטעון גניזה, שמא בלבו יחשוב לעבודת כוכבים וב"י הביא בשם רמב"ם הטעם שמא בלבו היה לשמים כלומר להקריב בהם קרבן דוקא מה שלא עלה ע"ד ישראל:
ויל"ד אם יחשוב לעכו"ם שייך בזמנינו, אבל להקריב קרבן, אף שלכאו' טכנית א"א, אבל גם בשו"ע א"א, וחוששים.

אך יש כאן עוד נידונים, דלכאו' רובא ישראל, וא"כ אזלינן בתר רובא, וצריך לדון מדין כל דפריש וקבוע, וכן בדיעבד אי נאסף האם יש ביטול ברוב, כמו בגמ' יומא נו, וכן מדין מטבע אי בטיל [תוס' סוף מעילה ומשנה למלך].

[נקדש את שמך בעולם]

הר"מ שהבאת מפ"א מערכין הי"ב: ואם אמר לשמים (שבפשוטו זה כולל בין בדק הבית בין מזבח) נדרתי יגנזו.
ובפ"ה ממעילה הט"ו: קדשי גוים אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהן. ואם קדשי מזבח הן אין בהם מעילה מן התורה וכו'
וזו כוונת הרמב"ם גם בהלכ' ערכין, הנ"ל.
אבל לשמים בעלמא, מאן דכר שמיה. תינח אם נשאלו והוא יאמר לבדה"ב או מזבח, אבל בפשוטו נכרי היום אינו יודע מעניני הקדשה לבדה"ב ומזבח.

מצאתי סמך לשיטתך בבית יוסף יורה דעה רנט

"אבל בספר התרומות שער מ"ו ח"ג כתוב שאם הקדיש בזמן הזה מסתמא לעניים או לבתי כנסיות הוא כך פסק הר"י ן' מיגאש בפרק בית כור עכ"ל. וגם בתשובות להרמב"ן סימן רס"ט כתוב המקדיש סתם בזמן הזה אין הקדשו לבדק הבית לפי שאין עכשיו מכירים בהקדש הבית והרי היא כאותה ששנינו (נדרים יח:) סתם תרומה בגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירין בתרומת הלשכה"

אמנם שם מיירי באדם שיודע שהרגילות היא לצדקה, אבל בנדון דידן כשהוא שם בקיר ורוצה לתת להשם ודאי אין כוונתו לצדקה,
לפי דעתך אין דבר כזה לתת להשם ומה שאמרו "סתם חרמים לבדק הבית" היינו שאנו אומדים שכך הייתה דעתו,
אולם לפי הבנתי הכוונה שאמנם הוא התכוון בסתמא לתת להשם אבל הדין עלינו להשתמש בזה לבדק הבית וככה אנו נותנים את זה להשם, ועל כן להבנתי גם גוי שלא יודע כלל ממציאות בדק הבית עדיין נתפס בקדושה.

אשמח אם תבסס את דעתך על פי מקורות, בינתיים לא ראיתי סיבה ללמוד כך.

[קו ירוק]

שוחחתי עם עוד כמה ת"ח, המשותף היה שלא נמצא הלכה כזו ברמב"ם. מקדיש מתנה להשם.
אמנם כולם אומרים (גם אני) שניתן לחפש במאגר 'אוצה"ח'..

הרב אפשר.
אבל מניין לך שהם מתכוונים לבית הכנסת?
אפי' ישראל בכה"ג לא מתכוין, כי יכול לתרום לקופות הצדקה הרבות.
בפשוטו כוונתם שמתפלל להשם, ונותן לו מתנה כדי שיעשה רצונו - עובר לבקשתו בכתב..