הגותו של הגאון רבי משה שפירא זצ''ל - אשכבתיה דרבי

[נשר]

לתועלת המבקשים.
השתרבב לקול הלשון שיעור של רבנו זצ"ל, שנשמע שנמסר במסגרת מצומצמת יותר.
מי שרוצה לשמוע וקשה לו השתיקות והאריכות, יכל לשמוע שיעור מהיר וקולח, השפה כמובן יותר לשה"ק ולא עברית צחה. ווהענינים נאמרים בפחות "לבושים".
שיעור נפלא ביותר על מכת ברד. פרשת השבוע!!

נמצא בענינים שונים - מכת ברד.

[משוש דורים]

אני עוקב כאן אחר הדו שיח של חרשים שנתהוה בעמודים האחרונים, ונראה לי שפספסו את הנקודה.
בתוקף תפקידי אני נפגש עם בני נוער וגם אברכים צעירים, ובכל פעם מזדעזע מחדש.
גידלנו דור של שומרי תורה ומצוות, של לומדי תורה, ואפי' קצת ת"ח, אבל אינם יהודים.
כלומר, אין להם שום משמעות ליהדותם, לא אומר להם כלום שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
זה לא רק שעושים את המצוות מצוות אנשים מלומדה, אלא שאחת להם מי היה אביהם אם יעקב או נחור.
אנשים לא למדו להכיר את האור שביהדות, את התוכן העמוק שבה, את המציאות שעליה דיבר הכוזרי שכמו שהאדם נבדל מן הבהמה כן היהודי נבדל מן הגוי.
אין ספק שהתשתית של היהודי לפני הכל היא הזהות וההזדהות העמוקה עם מה שהוא עושה, האמונה בבורא העולם וההליכה לפניו בכל תחומי החיים, בכל דרכיך דעהו, בלי זה כל התורה והמצוות עומדים על יסוד רעוע.
היום בדור האינטרנט אין שום דרך לשמור על החומות שהעמידו מייסדי עולם התורה והישיבות, אם לא ניתן לאנשים טעם חיות ושמחה, ובעיקר משמעות למה שהם עושים, אנו נאבד את כל דור העתיד.
צאו וראו מה ארע לפני 100 שנה בהמוט מוסדי תבל בתקופת המלחמה הראשונה, כל קהלות ישראל נחרבו וכל הנוער התפקר, לולי ה' צב' הותיר לנו שריד כמעט, אחד מעיר ושנים ממשפחה, אזי היה ח"ו נשתכח שמו הגדול מתחת השמיים.
בין הנושרים בשנים האחרונות ישנם רבים שאינם מהקלאסיקה של הנושרים בעבר, (קרי, אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם דרישות המערכת), אלא אנשים רבים שהצליחו בישיבות ובחצרות, אך אין להם את הטעם והאהבה לתורה ולמצוות, אין להם שום חיבור פנימי למה שהם עושים, ובשלב מסויים הם מרגישים בתחפושת, וגם פיתויי היצר קורצים להם, והם נוטשים ונושרים.
לו היה להם טעם ואהבה למצוות, לו היו מתהלכים בהרגשה פנימית של 'ויגבה לבו בדרכי ה'', אין ספק שזה לא היה קורה.
המסגרת השמרנית שיסד מרן הרב שך היא חשובה מאד, אבל אין לה שום קיום אם לא יצקו לתוכה תוכן, אם לא תהיה לבן תורה את הרגשת הרוממות והערך ללימוד התורה, אם לא יהיה לחסיד את ההערכה לעבודת התפילה, אם לא יהיה לחזונאישניק, את ההבנה כי הליכות עולם לו ית', אזי כל זמן שהמסגרת תעריך אותם ותתמוך בהם הם יעשו מה שנדרש מהם, אבל כל רוח מצויה תערער את כל הבנין.

ר' משה לקח אנשים וחיבר אותם לשמים, לא לכל אחד התאים סגנונו, יש עוד אנשים שכאלו, היה את רי"א ויינטרויב, את רי"ש זילברמן ולהבל"ח בניו ותלמידיו, יש את המשפיעים החסידיים, רצ"מ זילברברג, ר"א בידרמן, ר"ל מינצברג, ועוד רבים וטובים גדולים וקטנים, איש איש וסגנונו, שהצד השוה שבהם הרגשת הרוממות ונתינת הערך לתורה ולמצוות ולכל עולמו של היהודי.

הציבור הגדול והמגוון שר' משה הצליח לגעת בו, החל בבני עליה ות"ח, המשך בבעלי בתים, בבעלי תשובה, ובאנשים רחוקים, הוא המעיד עד כמה הרעב והצמא גדולים לשמוע את דבר ה', לחפש משמעות לחיים, יש אנשים שזה השפיע עליהם לדקדק במצוות, להרבות חיילים לתורה, ויש שהיו יותר רחוקים, אבל זה חיבר אותם ליהדותם ולבוראם, יצר אצלם חיבור לרוחניות, לאהבה את ה' ולרצות לדבוק בו, ולהיות יהודי.

מי שלא הבין זאת, הוא פשוט מנוון רוחנית, הוא יכול להיות ת"ח, אבל אני מסופק אם הדור הבא שלו יהיה להם איזה שהוא קשר ליהדות.

[אפשר]

לענ"ד יש חשיבות להעמיד הדברים על בוריים מתחילתם, הדיון כאן קצת מתנהל ברמת התוצאה, וכרוב הדיונים, הוא שיחת חירשים, מי שהיה שם וטעם אינו מוכן לשמוע אחרת, ומי שלא היה שם אינו מבין איך אפשר ללכת לשם. בקיצור זה בא מבית וזה בא מבחוץ.
ובכן רצוני להביא גישה חדשה, מבית ומבחוץ, כאחד שהיה שם והבין רצונם והלך לנפשו. ובכן נתחיל כרצון ר' משה מקבלת התורה, כשהתורה ניתנה, אם נדבר בגדול וגס, קיבלנו ספר שהיא מלא חוקים ומשפטים לעשותם, וגם הרבה דברי אגדה ומוסר, אזהרות וכיוצא איך להיות מחובר ליר"ש ודביקות ה' וכו'. נקרא לראשון תורה, ולשני עבודה.
והנה מעצם תורה שבכתב ושבעל פה, כוונתי תנ"ך, שני התלמודים, מדרשים, [כעת לא נתייחס לספר יצירה ספר הקנה הבהיר אותיות דרע"ק ודומיהם], ספרי הראשונים טור ב"י שו"ע ונו"כ, וספרי הראשונים על היראה כעין שערי תשובה וכדומה, אין סיבה להניח שיש בתורה משהו מעבר לשכל והגיון הפשוט.
כוונתי, כמו שאם נשאל ילד בן ארבע למה שלא לאכול משהו שנפל על הרצפה והתלכלך, וכן למה לא לעבור את הכביש בעצימת העינים, והוא יתרץ לנו בהגיון ושכל פשוט, ויבאר המגרעת בדבר, אותו תשובה נקבל גם מהחכם המופלג הגדול ביותר, גאון או פרופסר [אני מקווה]. עכשיו זה מה שנקרא הגיון ושכל פשוט וישר.
והיה אפשר לומר שכל התורה אשר בידינו, כל התורה מצוותיה וכלליה, וגם דרך העבודה וכו', הכל מתנהל לפי ההגיון והשכל הפשוט. וכן היו באמת דורות דורות אנשים שחיו חיים שלמים ומלאים, ומהם כאלו שהפכו מדברנא דאומתיה וכדומה, שלא ידעו מעבר לזה כלל, כל חייהם התנהלו על ההגיון הפשוט. לגבי לימוד התורה למדו הספרים הנ"ל, ולגבי העבודה ומוסר קיבלו ג"כ מאגדות החז"ל וספרי הראשונים או אחרונים הפשוטים, כמו שע"ת אורחות צדיקים וכדומה.
ואמנם במשך השנים נתערער דבר זה כמה וכמה פעמים, ע"י כמה חכמים גדולים, וע"י קבוצות מקבוצות שונות, הרבה מהם התקבלו פה אחד ע"י כל ישראל והרבה מהם נהדפו. נתחיל בדבר שהתקבל הכי הרבה וגם משליך הכי הרבה על כל המערכת, ושגם גרם בעקיפין לחלק גדול מהבלבול והעירפול מסביב, אשר היום כל אחד שבא בשער התורה ועבודה אינו יודע זו היא שיבה זו היא ביאה.
והוא הנכבד מכולם, קבלה, נסתרות התורה, זוהר כתבי אריז"ל, וכו'. הקבלה לימדה אותנו ששום דבר כבר לא פשוט, בכל דבר ודבר, בכל מצוה ומצוה יש פנימיות אין סוף, כל התפיסה שלנו ברבש"ע ובמידותיו השתנו מקצה אל קצה, שידוד מערכות שלא היה כדוגמתו. יש אשר אפילו הקצינו בקבלה לומר שכל דברי רש"י הם ראשי תיבות לסתרי תורה וכו', עד שהפכו כל הנחה פשוטה לבל להיות עוד פשוט.
זה ענין אחד שהתחדש לאו דווקא לגבי צורת החשיבה, אלא בעיקר מצד החומר שבידינו לשנותו בתכלית ממה שהיה לכאו' בתחילה. ואמנם אע"פ שהזוהר נמצא בשנים מאוחרות יותר, מכ"מ הסכימו עליו רוב הראשונים שהוא ברייתא קדומה, וא"כ מוכרח להיות שבאמת יש פנימיות בתורה, וכבר לפני מציאת הזוהר היתה קבלה מסוג אחר, וכמבואר ברמב"ן עה"ת, וקיום תורת היסוד היתה תמיד והיה מוכח כבר מהברייתות כמו אותיות דרע"ק ספר יצירה וכיוצא, ומזה היה מוכרח שמה שאנו רואים בפשטות בתורה, אינו בדיוק כמו שאתה חושב, אבל מכ"מ במשך הדורות העלימו קצת עין משינוי התפיסה שבדבר. וזה בעצם זה שינוי מהותי שהתקבל בכל ישראל, מקיר לקיר, [פרט למכחישי הזוהר שנמצאים עד ימינו אנו ותולים עצמם במטפחות הספרים וכיוצא].
הענין השני של צורת החשיבה, שבעצם היה אפשר לחיות חיים פשוטים עם שכל הישר והפשוט, גם עבר מאורעות ושינויים רבים, הרבה חכמים באו והכניסו חכמת הפילוסופיה ככלי להבין את התורה, ושאר חכמות, דרכים הן בנגלה והן בנסתר, דרך המחשבה שאנו עוסקים בו, החילוקים הפלפול וכו', דרכו של הגר"ח בהבנת לימוד הנגלה, שלא היה לפניו, וכו' וכו'.
הדרכים שנתחדשו היו הן בחלק התורה, והן בעבודה, ואמנם בעבודה אע"פ שבמשך השנים היו דרכי חשיבה חדשים, כמו מורה נבוכים, ומהר"ל. מכ"מ ספרים אלו לא נתפסו כדרך, אלא סוג מסויים של חשיבה, והיו מחוץ למחנה במידה מסויימת, אבל כלל ישראל כמקשה נותר על דרך הפשוט שמתנהל בפשטות בלי זעזועים וקבוצות. היינו המרכז הוא לימוד הנגלה עד תומו, ולימוד כ"א כפי הקבלה באופן מבוקר, עם עבודת ה' פשוטה ורגועה.
כשאורו של האריז"ל האיר על העולם נשתנו הענינים לגמרי, אמנם לא ברמת הציבור, אבל ברמת הפרט, שניתוספו לישראל הרבה יחידים שעיקר עסקיהם היתה בקבלה, והתחילו הדברים לצאת מפשטותם, ואז עם הבלבולים של שבתי צבי עד החסידות, המצב כבר היתה בתסיסה.
במידת מה ההתפלגות הגדולה שאנו רואים היום, התחיל בחסידות, החסידות למעשה פתחה דרך חדשה באופן של לימוד הקבלה שהשליך לגבי הלמעשה, ונתערבו בו גם מדרכו של המהר"ל וכדלהלן. ונעשו ע"פ זה קבוצה שלימה שתופס היהדות בצורה אחרת לגמרי ממה שהיה נהוג עד אז. ואמנם כיון שהחסידות שמה יד על כמה נקודות, הן קבלה, והן איך לנהוג על פיה בלמעשה, נעשו בין החסידים עצמם ריבוי של קבוצות. וזה לא נגמר בזה, אלא בזה אחר זה באו התפלגויות שונות, כמו תנועת המוסר שגם גרם לפילוג בין קומץ הליטאים שנשארו. במוסר גופא, ר' ישראל העמיד שני יסודות, ראשית חלק הלימוד כפשוטו שפתים דולקות, וגם חכמת המוסר, שבזה התפלגו קלם סלובדוקה נובהרדוק, שכ"א בנה דרך החיים ושיטה לנהוג ולחיות על פיה.
ואמנם יצויין ששיטת המוסר שהיתה נהוגה, אע"פ שגדוליה חיו בצורה אחרת מהעולם הפשוט, ואחד כמו ר' ירוחם היה תפוס במושכלות כל היום, ולא בלימוד גפ"ת, כמו תלמידיו שעות אחר שעות [ומסתבר שלכן יצאו הגדולים כמו ר' לייבל קובנער בזמנו נגד, מפחד שהנה עוד חסידיות], מכ"מ הם לא השפיעו על הציבור לשנות את החיים, הם לא באו לישיבה לעצור סדר א' וכדומה, אלא בסה"כ הכניסו רוח חדשה בעצמות היבישות [כלומר שהחשש לבסוף לא יצא לפועל, או שלא הצליח או שמתחילה לא היתה מיועדת לשנות את החיי]. אבל עדיין היה אפשר לקבל ולהסכים לנוכחות של בעלי מוסר בחייך, ועדיין לנהוג כל החיים באופן הפשוט והמקור מזה אלפיים שנה, ולכן יהודי כמו הרב שך, שעיקר עיסוקו היה בלימוד הנגלה [אף בזה נמשך אחרי השינוי של הגר"ח, ולא עשה כמו שעשו אלפיים דור], מכ"מ בענין המוסר גרס להישאר על אופן והדרך פשוט, ועם נכונות לתבל את זה בשיטת המוסר, כיון שאין זה מקצין ומשליך על כל החיים.
ואמנם בעלי מוסר שהגדישו את הסאה, כמו הרב דסלר לדעת הר' שך, או ר' יצחק הוטנר וכדומה, הם כבר היו מחוץ לקונצנזוס, ואלו כבר הוגדרו כחסידים, ברמת גרמת השינוי שלהם על חיי הפרט, היינו שגרמו לדרך החיים ושיטה חדשה שיכולה להוליד קבוצתיות וכיוצא [אע"פ שכמעט ולא הצליח לעשות כן].
ועתה במאמר המוסגר – במשך השנים כולם, כמובן היו מלחמות על כל מיני דרכים. למשל עמד יהודי כמו החזון איש, והוא נלחם בשתי חזיתות, ראשית הוא גרס למחוק כל המוסר מן העולם, ודאי שיטת המוסר היתה פסולה בעיניו, ורצה להעמיד שיטת החיים על קיום הדינים בלבד, יבשות לחלוטין, אמנם לגבי לימוד מוסר של התחזקות, [אפילו עם שפתים דולקות], לא שמענו שהחזו"א התנגד, ואדרבה תמך בלימוד ספרים כמו שע"ת ומסילת ישרים [בהבנתו הפשוטה], מכ"מ גרס שהחיים, שיטת החיים, ודרך החיים, צריך להיות מבוסס על קיום שו"ע, ומעט מעט על חלק האגדה, והעבודה, לזה השאיר את החיובים הפשוטים של קיום המצוות ותפילה שיעשו את העבודה, וכמו שביאר בספר או"ב שע"י קיום המצוות מגיעים לחלק העבודה ג"כ. גם בבריסק מצאנו כעין זה לגבי חובת הלבבות וחלק העבודה.
החזו"א גם נלחם באופן של דרך הלימוד, היינו דבר אחד נשאר פחות יותר מימות משה רבינו עד זמן הגר"ח, הלימוד הנגלה ע"י השכל הפשוט והברור, לחלק בסברא מסתברא, לדמות בסברא מסתברת, לראות כל מה שכתוב שהוא לא יותר ממה שכתוב וכו'. ואמנם גם לזה קמו מערערים כמו ר' יעקב פולק וכיוצא, אבל בגדול הוא נשאר בהוייתו, ורק התעדכן קצת, כיון שאחד בונה ע"ג השני, וא"כ היה מן הצורך להגיע לחילוקים יותר דקים ויותר דקים, עד שבשנת תר"ל לדוגמא היא עמדה פחות יותר שכשאחד התיישב לכתוב, הוא יכול היה לכתוב על דרך הרמב"ן, ורק שהיה בזה רעננות ועדכניות כלפי השנים שבהם עמד.
הגר"ח בא ושינה מן היסוד כל הדרך לתפוס ולהבין דבר, הוא הכניס חשיבה חדשה של חפצא גברא וכדומה, שאע"פ שיש לו הרבה רגלים בספרים שקדמוהו [כמו נתיבות], מכ"מ כשיטה להבין כל דבר לא היה נהוג לפניו [הוא לא בא בחלל ריק, כי הרבה קושיות וסוגיות הוכיחו שמוכרח להיות כאן דברים מעבר, וא"א לפטור כל הקושיות וכל הדיוקים בדחק]. החזו"א נלחם גם בזה, ורשמית רצונו היה להחזיר עטרה ליושנה, במקום זה לכאו' לדעת רבים חידש דרך חשיבה חדשה משל עצמו, ואכמ"ל.
ועכשיו נחזור קצת לדרך העבודה, הנה בעבודת ה' בעצם באו ספרי הקבלה ושינו התפיסה הפשוטה, שיש רבש"ע בשמים, ואנחנו עבדים או בנים ומבקשים את צרכינו, והוא משגיח עלינו ומיטב ומעניש וכו', והם בנו ענין הצמצום, וענין של ספירות ופרצופים, וממילא נולד מזה שכל פעם שאני עושה האפצ'י בארץ מזדעזעים עולמות עליונים, וכל פעם שאני ח"ו עושה איזה עבירה נגרם למעלה הירוס עולמות וכו', וכן הבליטו ענין של נשמת ישראל חלק אלוק ממעל, וכדומה, וכידוע לכל הבא בשערי נפש החיים וכל ספרי החסידות.
באו החסידים ועשו מזה דרך, וממילא נתהפכו קצת דירוג חשיבות היהדות, אם עד כה חשב כל יהודי שהעיקר הוא תורה תפילה יראת שמים וחטא מידות טובות ואמונה, הנה מעתה ריענו את הרשימה וזה התחיל משהו כמו אמונה אהבת ה' שמחה דביקות בצדיק וכו'. ואז כל חכם בא עם רשימה שלו, בברסלב גרסו שהחמש הראשונות הם אמונת הצדיק התבודדות/תפילה אמונה בה' שמחה. ובקוצק גרסו אמונה אמת תורה, בחב"ד הדגישו את הדעת, ובהונגריה את השבת ואת הצדיק, וכו'.
והנה בשולי מחנה החסידים קמו להם כמה דרכים שעירבו דברים שהחידוש שבהם לא בהכרח יוחסו לבעש"ט, והם ספרי חב"ד שעסקו הרבה בקבלה כפשוטו, ר' צדוק ושפת אמת שדרכו על דרך המהר"ל וכדומה. וספרים אלו הם בסה"כ דרך הלימוד שונה בספרי הקבלה, והם היסוד לדרך המחשבה. יצויין שבמהלך השנים, אמנם גדולי החסידות, קדושים אשר בארץ המה, הגו ועסקו בספרי קבלה, מכ"מ תלמידיהם הבאים אחריהם, זנחו לגמרי ספר הזוהר וכתבי האריז"ל, ובנו במה בכתבי החסידים לבד, דהיינו חבדיים לא לומדים קבלה, אלא ספרי חבד, ובגור לומדים ר' צדוק ושפ"א בלי קבלה ג"כ, כי הספרים האלו ינקו מהקבלה, אבל אינם פירוש לקבלה, ולכן הם ספרים שעומדים בזכות עצמם, ואפשר לבנות שיטת החיים מצד הספרים אף בלי שום הכנה ועיון בספרי הקבלה עצמם.
כאמור גם הליטאים היו להם דרכים במוסר, אבל זה לא היכה שרשים חזקים, ובפרט אחרי המלחמה כמעט לא נשאר דבר מזה. ואז באו כמה חכמים ובסה"כ ייבאו וגיירו חלק מהחסידות לתוך דרך העבודה הליטאית, וקראו לזה דרך המהר"ל ודרך המחשבה. אבל בסה"כ רעיותיהם כולם נמצאים בחב"ד ר' צדוק ושפת אמת, אבל כדרך החכמים גם הם חידשו הוסיפו וגרעו כפי חכמתם.
עכשיו כל מי שיבוא ויאמר שאלו שהם בדרך המחשבה לא חידשו כלום, או 'מה באת להגיד', או ש'אין בזה שום תוספת לעבודת ה'', לא טעם מדרך זה מעולם, כי כמו שכל אחד רואה שהחסידים חיים בפלנטה אחרת, כך בעצם צריך להיות מי שתופס מחשבה למרכז חייו, ואמנם כיון שדרך המחשבה של ר' הוטנר ור' משה ודומיו נאמרו לציבור הליטאי שמטבעו נלחם עם החסידים על השינויים שעשו, נמצא שבעצם נוצר כאן דרך חסידות חדשה ומבוקרת, היינו להשאיר את לימוד הגפ"ת למרכז חיים, וכן דקדוק הדין וכיוצא במרכז, אבל להוסיף לזה ולתבל את החיים עם דרך עבודה, וכמו שבחב"ד ממש אין שום רמז ללמעשה, אבל זה מרומם ומשנה את האדם [ומה קרה לחבד'צקער אני לא יודע], אתה לא חי בעולם קטן, אתה רואה עולם עמוק ותמונה אחרת לגמרי.
ואמנם פשוט שכמו שאצל החסידים נחלשה דקדוק בהלכה, כך גם אצל בעלי המחשבה, ואין כאן שאלת דן בן חושים, והנה תפסתי אותך, כי זה להדיא כך, כי כל עולמם של בעלי המחשבה גורס, היא הדבר הפשוט שכל מי שעוסק בדקדוק דינים על פי פשוטיהם וכו', הם עוסקים בטפל ולא בעיקר. ואמנם החסידים הרחיקו לכת, ובעלי המחשבה המעלה שלהם שהם כן נתנו חשיבות גדולה ומרכזית לדקדוק בהלכה, אבל היכן שהוא, ותמיד יש את המקום הזה, היכן שיש התנגשות, כי האדם מוגבל, אז להיכן יכניס את הכוח שלו, להכין את סוכות ע"י חיפוש אתרוג ל"ו שעות, או להכין לפנימיות של סוכות, אחד בא ע"ח השני, האם ראש השנה אצלו הוא כמות התקיעות שהוא ישמע לצאת דעת הראב"ד והעיטור, או המלכת מלכותו ית' וכיוצא. צריכים להשקיע כוחות, והשאלה היכן נשקיע, ובעלי המחשבה לצורך זה בפירוש היו צריכים למצוא מקום לא לדקדק כ"כ.
הזכירו כאן שבעל המחשבה נותן עיניו בצד זה וכו', זה סתם שטוית, כי בודאי יש בעלי תאוה ויש אנשים שכל עסקיהם לא ישנה אותם במאומה, גם אצל מקובלים וגם אצל אדמורים, וכמו שכתוב בשע"ת, אם האדם לא יעורר את עצמו מה יועילו התוכחים והמוסרות, דהיינו האדם יכול להיות שקוע ומונח לגמרי במוסר, אבל מה יועילו אם לא יעורר עצמו, וכן במחשבה וכן בקבלה, וכן במוסר פשוט, וכן בלימוד, יש אנשים שהם שקועים בבוץ כל ימיהם, והם ראשי ישיבה וגדולים וכו', אבל הבעיה שהם מעולם לא התעוררו, וא"כ אי"ז תלונה כלל על בעלי מחשבה אלא על כולם.
ועכשיו לר' משה, לענ"ד מי שאומר שר' משה היה כחידוש של ר' חיים בריסקער, חי בעולם מאוד קטן, ר' חיים אף שיש בסיס לסוג חשיבה שלו בספרים מסויימים, אבל ודאי לא מצאנו שיהיה שיטת חשיבה, ושכל התורה יוכל להילמד על פי דרך זה, וזה שינה מקצה כל הדור, [אומרים בשם ר' אלחנן שאמר לעת זקנותו שלתלמידיו הצעירים והקטנים מסוגלים להגיד כלאחר יד הגדרות למדניות שהוא בהיותו אברך היה צריך לעמול שבוע שלם להשיגו, כי עדיין לא היה רווח כלל סוג החשיבה]. אבל ר' משה למי שבקי בתורת החסידות, [ובמשך השנים יצא לי ללמוד הרבה הרבה מספרות החסידות], היה חב"ד ר' צדוק ושפת אמת, ותו לא, ובהם כבר כלולים המהר"ל. היו לר' משה שני חלקים מרכזיים, אחד שגרס שבכל פירוש יש קשר, ובכל קשר יש פירוד, בקיצור אע"פ שנראה כך למעשה בפינמיות יש כאן ענין שונה והפוכה, וזה מבוסס על מהר"ל ר"צ ושפ"א, ואז היה לו חלק לדון על תכונות הענין, כמו החמה היא מאירה ומחממת ולכן היא כזאת או כזאת, צחוק הוא נגרם ע"י תכונה זו וזו, שזה תורת חב"ד.
אמנם ר' משה לא היה קטלא קניא, אז הוא שינה מקצה לקצה כל ההגשה, היינו שהיה מסוגל לבנות מערכות שלימות שלפניו לא בנוהו אף אחד כמותו, וגם היה לו היקף אדיר. [אבל מי שהיה אצל ר' יואל כהן, או אפילו ר' חיים שלום דייטש ואח"כ שמע את ר' משה לא הרגיש וואוו!! מהיכן בא, הדברים זרמו כלאחר יד]. אבל החידוש הגדול של ר' משה, מה שאני עכ"פ לא ראיתי אצל אחרים, היה שראית שהדברים הם לא דברים חיצוניים אצלו, זה באמת נכנס לכל הישות שלו, והוא לקח הכל רציני מאוד, למשל אחד שמסתובב במעיינות נצח של רח"ש דייטש, לא יודע אם הוא בג'ונגל או לא, פעם הלכתי לראות איך הם מתפללים שחרית, זה היה נראה תיאטרון, וכן אפילו במקומות ליטאים, האדם שזה היה דורעך און דורעך עד דכדוכה של נפש היה ר' משה. וחלק גדול מצד החלק הבריסקאי שבו שקירקע אותו למציאות, ולדקדוקי החיים. ונראה גם שמצד היותו נטוע לגמרי בעולם של חשיבה חדשה ועצמאית, לכן הוקיר בריסק והגר"ח, ולא הביט אל דרכו של החזו"א שהיה אצלו כאומר מן הישן, הוא אהב את החדש ואת ההתחדשות, הברק והחשיבה מחוץ מחוץ.
מה ששאלו כאן עם לר' משה היה מראי מקומות, חושבני שהשאלה הזאת מבטאת החוסר הבנה הכי גדולה בר' משה, אילו ר' משה היה נותן מראי מקומות או אפילו אומר אותם, היה נהפך דבריו לעוד דרוש, ועוד שטיקעל תורה, כל עיקרו של ר' משה היה לבסס דבריו כדרך בעבודת ה', כדרך איך להסתכל על העולם, הוא בד"כ דיבר על דברים מרכזיים, ואפילו אם דיבר על בני בניהם, לא הפירוש בתפילה כאב לו, אלא היסוד שבדברים היה חשוב לו.
אני אישית עזבתי אותו, כי חשבתי שהסברא הישרה אומרת להידבק אחר הרוב ואחר הפשוט, כמו שהיה בכל הדורות, כי זה הכי קרוב להיות אמת, והכי רחוק מלהיות מסוכן, בקיצור קרוב לשכר ורחוק מהפסד. גם לא הבנתי בדיוק איך אפשר להימשך אחריו, כאילו, ועתה לאן? הרי כל כמה שנים צץ לך משפיע חדש, שהוא בסה"כ תערובת ומתכון אחר של כל מי שקדמוהו, קח לדוגמא את קולגר, הוא ברסלב וחב"ד, קח ר' צבי מאיר, הוא ספרי חסידות גליציינים עם מוסר באופן של חיזוק. אז מפני שר' משה עשה לעצמו מתכון מהר"ל חב"ד שפת אמת, אז נעשה כאן דרך חדשה. לא הבנתי להיכן צריכים לקחת אותו. ובשלמא אם אתה מאותו שורש נשמה, וזה מה שמבריק אצלך בסדר, אבל אם אתה מחפש מה שמשה רבינו חיפש בהר סיני. מהיכי תיתי?

[אפשר]

אני עוקב כאן אחר הדו שיח של חרשים שנתהוה בעמודים האחרונים, ונראה לי שפספסו את הנקודה.
בתוקף תפקידי אני נפגש עם בני נוער וגם אברכים צעירים, ובכל פעם מזדעזע מחדש.
גידלנו דור של שומרי תורה ומצוות, של לומדי תורה, ואפי' קצת ת"ח, אבל אינם יהודים.
כלומר, אין להם שום משמעות ליהדותם, לא אומר להם כלום שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
זה לא רק שעושים את המצוות מצוות אנשים מלומדה, אלא שאחת להם מי היה אביהם אם יעקב או נחור.
אנשים לא למדו להכיר את האור שביהדות, את התוכן העמוק שבה, את המציאות שעליה דיבר הכוזרי שכמו שהאדם נבדל מן הבהמה כן היהודי נבדל מן הגוי.
אין ספק שהתשתית של היהודי לפני הכל היא הזהות וההזדהות העמוקה עם מה שהוא עושה, האמונה בבורא העולם וההליכה לפניו בכל תחומי החיים, בכל דרכיך דעהו, בלי זה כל התורה והמצוות עומדים על יסוד רעוע.
היום בדור האינטרנט אין שום דרך לשמור על החומות שהעמידו מייסדי עולם התורה והישיבות, אם לא ניתן לאנשים טעם חיות ושמחה, ובעיקר משמעות למה שהם עושים, אנו נאבד את כל דור העתיד.
צאו וראו מה ארע לפני 100 שנה בהמוט מוסדי תבל בתקופת המלחמה הראשונה, כל קהלות ישראל נחרבו וכל הנוער התפקר, לולי ה' צב' הותיר לנו שריד כמעט, אחד מעיר ושנים ממשפחה, אזי היה ח"ו נשתכח שמו הגדול מתחת השמיים.
בין הנושרים בשנים האחרונות ישנם רבים שאינם מהקלאסיקה של הנושרים בעבר, (קרי, אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם דרישות המערכת), אלא אנשים רבים שהצליחו בישיבות ובחצרות, אך אין להם את הטעם והאהבה לתורה ולמצוות, אין להם שום חיבור פנימי למה שהם עושים, ובשלב מסויים הם מרגישים בתחפושת, וגם פיתויי היצר קורצים להם, והם נוטשים ונושרים.
לו היה להם טעם ואהבה למצוות, לו היו מתהלכים בהרגשה פנימית של 'ויגבה לבו בדרכי ה'', אין ספק שזה לא היה קורה.
המסגרת השמרנית שיסד מרן הרב שך היא חשובה מאד, אבל אין לה שום קיום אם לא יצקו לתוכה תוכן, אם לא תהיה לבן תורה את הרגשת הרוממות והערך ללימוד התורה, אם לא יהיה לחסיד את ההערכה לעבודת התפילה, אם לא יהיה לחזונאישניק, את ההבנה כי הליכות עולם לו ית', אזי כל זמן שהמסגרת תעריך אותם ותתמוך בהם הם יעשו מה שנדרש מהם, אבל כל רוח מצויה תערער את כל הבנין.

ר' משה לקח אנשים וחיבר אותם לשמים, לא לכל אחד התאים סגנונו, יש עוד אנשים שכאלו, היה את רי"א ויינטרויב, את רי"ש זילברמן ולהבל"ח בניו ותלמידיו, יש את המשפיעים החסידיים, רצ"מ זילברברג, ר"א בידרמן, ר"ל מינצברג, ועוד רבים וטובים גדולים וקטנים, איש איש וסגנונו, שהצד השוה שבהם הרגשת הרוממות ונתינת הערך לתורה ולמצוות ולכל עולמו של היהודי.

הציבור הגדול והמגוון שר' משה הצליח לגעת בו, החל בבני עליה ות"ח, המשך בבעלי בתים, בבעלי תשובה, ובאנשים רחוקים, הוא המעיד עד כמה הרעב והצמא גדולים לשמוע את דבר ה', לחפש משמעות לחיים, יש אנשים שזה השפיע עליהם לדקדק במצוות, להרבות חיילים לתורה, ויש שהיו יותר רחוקים, אבל זה חיבר אותם ליהדותם ולבוראם, יצר אצלם חיבור לרוחניות, לאהבה את ה' ולרצות לדבוק בו, ולהיות יהודי.

מי שלא הבין זאת, הוא פשוט מנוון רוחנית, הוא יכול להיות ת"ח, אבל אני מסופק אם הדור הבא שלו יהיה להם איזה שהוא קשר ליהדות.

הרבה הרבה שנים סברתי כמוך, ורציתי לסבור כמוך, אבל יש קושיא אחת שנושפת בעורפי, והוא שני מקומות גידוליי, בריסק וחזו"א, שאני גדלתי על ברכיהם, ואני מעיד עלי שמים וארץ [ח"ו לא בלשון שבועה], שהפוך והפוך בה, ולא תמצא בה שום פנימיות, [יש קצת אריכות להסביר מה כן יש שם, כלומר מהו מקום האמונה והרבש"ע], אין להם שום ענין בטעמי המצוות וכיוצא,
ומכל מקום....
אחוזי הנשירה שם נמוכים מאוד מאוד.
בבריסק כמעט אפסי, ואצל החזו"אניקים יש יותר, אבל עדיין קרוב לכמעט אפסי
[מה שנשרו מהחזו"אניקים אברכים שנעשו שקצים ממש, כמו צ.ד. ור.ב. וכיוצא, זה ענין אחר, והוא בא משורש גבוה של אפיקורסות, ואין כאן מקומו כלל. כאן שייך לענין הנוער].

[אפשר]

עוד קהילה שמנפצת את התזה הזאת, היא קהילת פרושים, אשר היא יבישה עוד יותר משנים הנזכרים, שאין שם כמעט מעבר לדף גמ' ומשנה ברורה, אף לא המו"מ שבאמצע, וכל חלק האגדה והמוסר שלהם, הוא מהשיח המצוי ביותר, והבנה שלהם בעמקות התורה והמצוות הם קליין קעפעלדיג מאוד, ומכ"מ כמעט אפשר לברך עליהם כולך יפה ראיתי ומום אין בך.
מישהו העיד בפני לאחרונה, שבביה"כ פרושים למעלה מהר צבי שזה העורק הראשי, אין שם משפחה אחת עם נושר, כשהפצרתי בו למצוא לפחות אחד, נזכר באחד שהיה קצת קצת לא בתלם, שאלתי הוא התחתן והולך עם שטריימעל אמר לי, בודאי גם שטריימעל גם פיאות, וגם לומד בכולל, גם אשתו בלי פאה וכו', אז שאלתי א"כ במה הוא שונה, חשב קצת, ואמר האמת אני לא יודע בדיוק.

[מוישי]

אני עוקב כאן אחר הדו שיח של חרשים שנתהוה בעמודים האחרונים, ונראה לי שפספסו את הנקודה.
בתוקף תפקידי אני נפגש עם בני נוער וגם אברכים צעירים, ובכל פעם מזדעזע מחדש.
גידלנו דור של שומרי תורה ומצוות, של לומדי תורה, ואפי' קצת ת"ח, אבל אינם יהודים.
כלומר, אין להם שום משמעות ליהדותם, לא אומר להם כלום שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
זה לא רק שעושים את המצוות מצוות אנשים מלומדה, אלא שאחת להם מי היה אביהם אם יעקב או נחור.
אנשים לא למדו להכיר את האור שביהדות, את התוכן העמוק שבה, את המציאות שעליה דיבר הכוזרי שכמו שהאדם נבדל מן הבהמה כן היהודי נבדל מן הגוי.
אין ספק שהתשתית של היהודי לפני הכל היא הזהות וההזדהות העמוקה עם מה שהוא עושה, האמונה בבורא העולם וההליכה לפניו בכל תחומי החיים, בכל דרכיך דעהו, בלי זה כל התורה והמצוות עומדים על יסוד רעוע.
היום בדור האינטרנט אין שום דרך לשמור על החומות שהעמידו מייסדי עולם התורה והישיבות, אם לא ניתן לאנשים טעם חיות ושמחה, ובעיקר משמעות למה שהם עושים, אנו נאבד את כל דור העתיד.
צאו וראו מה ארע לפני 100 שנה בהמוט מוסדי תבל בתקופת המלחמה הראשונה, כל קהלות ישראל נחרבו וכל הנוער התפקר, לולי ה' צב' הותיר לנו שריד כמעט, אחד מעיר ושנים ממשפחה, אזי היה ח"ו נשתכח שמו הגדול מתחת השמיים.
בין הנושרים בשנים האחרונות ישנם רבים שאינם מהקלאסיקה של הנושרים בעבר, (קרי, אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם דרישות המערכת), אלא אנשים רבים שהצליחו בישיבות ובחצרות, אך אין להם את הטעם והאהבה לתורה ולמצוות, אין להם שום חיבור פנימי למה שהם עושים, ובשלב מסויים הם מרגישים בתחפושת, וגם פיתויי היצר קורצים להם, והם נוטשים ונושרים.
לו היה להם טעם ואהבה למצוות, לו היו מתהלכים בהרגשה פנימית של 'ויגבה לבו בדרכי ה'', אין ספק שזה לא היה קורה.
המסגרת השמרנית שיסד מרן הרב שך היא חשובה מאד, אבל אין לה שום קיום אם לא יצקו לתוכה תוכן, אם לא תהיה לבן תורה את הרגשת הרוממות והערך ללימוד התורה, אם לא יהיה לחסיד את ההערכה לעבודת התפילה, אם לא יהיה לחזונאישניק, את ההבנה כי הליכות עולם לו ית', אזי כל זמן שהמסגרת תעריך אותם ותתמוך בהם הם יעשו מה שנדרש מהם, אבל כל רוח מצויה תערער את כל הבנין.

ר' משה לקח אנשים וחיבר אותם לשמים, לא לכל אחד התאים סגנונו, יש עוד אנשים שכאלו, היה את רי"א ויינטרויב, את רי"ש זילברמן ולהבל"ח בניו ותלמידיו, יש את המשפיעים החסידיים, רצ"מ זילברברג, ר"א בידרמן, ר"ל מינצברג, ועוד רבים וטובים גדולים וקטנים, איש איש וסגנונו, שהצד השוה שבהם הרגשת הרוממות ונתינת הערך לתורה ולמצוות ולכל עולמו של היהודי.

הציבור הגדול והמגוון שר' משה הצליח לגעת בו, החל בבני עליה ות"ח, המשך בבעלי בתים, בבעלי תשובה, ובאנשים רחוקים, הוא המעיד עד כמה הרעב והצמא גדולים לשמוע את דבר ה', לחפש משמעות לחיים, יש אנשים שזה השפיע עליהם לדקדק במצוות, להרבות חיילים לתורה, ויש שהיו יותר רחוקים, אבל זה חיבר אותם ליהדותם ולבוראם, יצר אצלם חיבור לרוחניות, לאהבה את ה' ולרצות לדבוק בו, ולהיות יהודי.

מי שלא הבין זאת, הוא פשוט מנוון רוחנית, הוא יכול להיות ת"ח, אבל אני מסופק אם הדור הבא שלו יהיה להם איזה שהוא קשר ליהדות.

צריך למסגר את הדברים ולתלות אותם בראש חוצות ולהכות בהם על ראש המחנכים שאיבדו דורות של יהודים ולבכות ולבכות ולהסיק את המסקנות המתבקשות ולחזור על הדברים ולהזכיר לכל מי ששכח יהדות מהי.
צריך לנעוץ הודעה זו בראש הדך הראשי של הפורום שלא ימלט אחד שלא יודע דבר כה פשוט

[סעדיה]

הרב אפשר,
מאיפה לקחת את הלעז על ר' ירוחם?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אני מבין את דבריך, משוש דורים, אמנם לא הבנתי הקשר להרמ"ש, כפי שתורותיו מוצגות ברחוב. אכן יש לענין לחזור על יסודות הדת ועניני אמונה, כשמונה פרקים להרמב"ם, כוזרי, מורה נבוכים ועוד. אמנם ספרי המהר"ל והיסודות של הרמ"ש לא נראה בהם המענה לבעיא זו.

אכן יכול להיןת שיש בה כדי להשקיע, וברבות הימים ובעידן ריתחא מרויח המקשיב להרמ"ש בחייו הרוחניים, וזה מה שאנחנו מבקשים לשמוע

[דודי צח]

אפשר,
ניתוח יפה ודי מדויק. מקיף היטב את הענין

נקודה נוספת, לעומת כל המתרעמים על התרחקות כביכול של בעלי מחשבה כמו ר' משה מדקדוק הלכה וכו' וכו'. הנה זה באמת תמצית טענותיו של החזון איש באמונה ובטחון על בעלי המוסר, אשר יודעי דבר מספרים כי התכווין לר' אייזיק שר. הנה הזלזול של ר' אייזיק על לומדי התורה 'הרגילים' - פסח ודילג לגמרי על ר' משה, שהיה אוהד את התורה הקונבציונלית, הרגילה, היה מחבב את הוגי התורה צעירים ומבוגרים גם יחד. בלי שום התנשאות של ממש [אדרבה, תלמידיו שכל אחד קיבל ממנו מינון אחר, אצלם יש אולי איזה ביטול על העממיות של לומדי התורה]. וכאמור אף נולד לתוך הקבוצה, ועוד כאמור אף מסר שיעורים למדניים בכל חלקי המסכתות הישיבתיות (30 שנה בישיבת טורדא).

אמנם עצם העיסוק בדור האחרון שלנו סביב תורת המחשבה, הנה הצימאון הזה מעיד כאלף עדים, שהגיע הזמן שגם ציבור בני הישיבות צריכים להכניס קצת לחלוחית לנשמתם ולתודעתם, שכפי דעת הרבה מומחים (שאיני נמנה ביניהם) הנשירה נמצאת יותר במקומות ובמגזרים שהחינוך הוא תובעני ומוקפד, מרובה ביבשושית בעבודת ה' ובטעמו וראו כי טוב ה' (שדווקא הרב שך היה גדול בזה בכל שיחותיו). והפרדוכס הגדול שהחזו"א עצמו היה אדיר בהשקפה [לפי עדות מקורביו לא היה יום שלא דיבר איזה הערה וביקורת השקפתית על אישים וחוגים], אך החוג שמתהדר בשמו, ביטל כמעט לגמרי את העיסוק בתורת ההשקפה והערכים. ונעשה מהיבשים בקרב הציבור של בני הישיבות.

[דודי צח]

עוד קהילה שמנפצת את התזה הזאת, היא קהילת פרושים, אשר היא יבישה עוד יותר משנים הנזכרים, שאין שם כמעט מעבר לדף גמ' ומשנה ברורה, אף לא המו"מ שבאמצע, וכל חלק האגדה והמוסר שלהם, הוא מהשיח המצוי ביותר, והבנה שלהם בעמקות התורה והמצוות הם קליין קעפעלדיג מאוד, ומכ"מ כמעט אפשר לברך עליהם כולך יפה ראיתי ומום אין בך.
מישהו העיד בפני לאחרונה, שבביה"כ פרושים למעלה מהר צבי שזה העורק הראשי, אין שם משפחה אחת עם נושר, כשהפצרתי בו למצוא לפחות אחד, נזכר באחד שהיה קצת קצת לא בתלם, שאלתי הוא התחתן והולך עם שטריימעל אמר לי, בודאי גם שטריימעל גם פיאות, וגם לומד בכולל, גם אשתו בלי פאה וכו', אז שאלתי א"כ במה הוא שונה, חשב קצת, ואמר האמת אני לא יודע בדיוק.

על הרגע נזכרתי בשלושה. א' תפ... מביתר. י"א הל... מבית שמש. ועוד אברך צעיר כ'

[ליטוואק פון בודאפעסט]

זה שבבריסק אין נושרים איננה ראיה. בריסק עדיין איננה מפלגה, המוסדות שלה הם חדשים, ומשפחות המקורבים ושאר זבל החצירות התפתחת עדיין. כאשר יגדל ויתחרה עם בעלז טעלז גער וסקווער, אז נוכל לדעת איזה מפלגה הצליחה יותר.

[דודי צח]

לתועלת המבקשים.
השתרבב לקול הלשון שיעור של רבנו זצ"ל, שנשמע שנמסר במסגרת מצומצמת יותר.
מי שרוצה לשמוע וקשה לו השתיקות והאריכות, יכל לשמוע שיעור מהיר וקולח, השפה כמובן יותר לשה"ק ולא עברית צחה. ווהענינים נאמרים בפחות "לבושים".
שיעור נפלא ביותר על מכת ברד. פרשת השבוע!!

נמצא בענינים שונים - מכת ברד.

הרגע חיפשתי ולא מצאתי

[היא שיחתי]

לפני שנאשים את כל העולם בבעיית הנשירה, ונפצח בנבואות זעם על העתיד המר הצפוי לצאצאיהם של אלו שלא זכו לאורו של הגר"מ, ...

תתבייש

[ליטוואק פון בודאפעסט]

הגריד"ס היה מייעץ לתלמידיו, שכאשר הם מתארסים ידרשו בסוגיא בקדשים, כי שם 'המשנה הוא כבר החידוש'.

בענייני הרמ"ש, הייתי סקרן לדעת, מי שמתמחה כבר בכתבי המהר"ל והגר"א, מי שיודע ענייני אגדה עם המהרש"א וכדו', והיה לו איזה גישה להם, האם גם הוא התפעל ממנו כ"כ? בקיצור האם הברק שלו היתה המראה מקומות שלא היו מוכרים לאברך רגיל, או שהוא שפך להם איזה תוכן או הבנה שעשה אותו מקיף יותר?

את המאמר שהביאו לפרשת שמות, רובה מהמהר"ל. אם היינו יודעים המהר"ל בעצמינו, מה היה ניתוסף לנו?

אני לא רוצה להקניט, אני באמת רוצה לדעת מה יש לכם להגיד עליו.

[תוכן]

רמ"ש היה חידוש לא משנה כמה מהר"ל וגר"א הכרת. לשמוע אותו מדבר בענייני אגדה, היה תענוג רוחני בלתי ניתנת לתיאור.

[ברוך יעקב]

לכל הדנים
יתכן שתמצאו מענה לספיקות ולצדדים המופיעים בכאן [במקומו של ר' משה זצ"ל ובצורך בהתחדשות שיטות המוסר ועוד במשך הדורות האחרונים], בהספדו של ר' יהושע אייכשנטיין שליט"א בישיבת היכל יצחק.
(פחות מעשרים דק')
http://www.kolhalashon.com/New/Media/PlayShiur.aspx?FileName=5011-20170112-201000-%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2_%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9B%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%9C_%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7.mp3&ShiurNum=27

[בן מלך]

הרב משוש דורים, דבריך נפלאים ביותר, והלוואי שיחדרו לכלל הציבור.

הרב אפשר, הניתוח נפלא. למסקנתך אינני מסכים כלל, ואי-נשירה יכולה להיות מכל מיני סיבות. אמנם לדידי הנשירה אינה המבחן, אלא אדרבה כיצד נראית היהדות אצל אלו שנמצאים בתוכה.

[איש_ספר]

לפני שנאשים את כל העולם בבעיית הנשירה, ונפצח בנבואות זעם על העתיד המר הצפוי לצאצאיהם של אלו שלא זכו לאורו של הגר"מ, ...

תתבייש

אני לא הייתי מעיז לעלות על דל שפתי נושא זה בפומבי, מכמה סיבות, אבל הרב מחולת המחנים הוא מהכותבים החשובים כאן שדבריו תמיד שקולים ומדודים וסתימת הפיות מכוערת ואין לה מקום.

[פרי יהושע]

באמת דבריו של מחולת המחנים במקרה זה הם סמל לגועל נפש

[עפר לרגלם]

ומי שרואה דברים אלו כראויים להיאמר והוא נגד סתימת פיות, אולי אפשר כבר לדון על דרכו של הרב שך בגלל הסתכלות בבית פנימה.
ודברי כיעור אלו אינם יכולים לעבור בלא מחאה.

[משוש דורים]

אני עוקב כאן אחר הדו שיח של חרשים שנתהוה בעמודים האחרונים, ונראה לי שפספסו את הנקודה.
בתוקף תפקידי אני נפגש עם בני נוער וגם אברכים צעירים, ובכל פעם מזדעזע מחדש.
גידלנו דור של שומרי תורה ומצוות, של לומדי תורה, ואפי' קצת ת"ח, אבל אינם יהודים.
כלומר, אין להם שום משמעות ליהדותם, לא אומר להם כלום שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
זה לא רק שעושים את המצוות מצוות אנשים מלומדה, אלא שאחת להם מי היה אביהם אם יעקב או נחור.
אנשים לא למדו להכיר את האור שביהדות, את התוכן העמוק שבה, את המציאות שעליה דיבר הכוזרי שכמו שהאדם נבדל מן הבהמה כן היהודי נבדל מן הגוי.
אין ספק שהתשתית של היהודי לפני הכל היא הזהות וההזדהות העמוקה עם מה שהוא עושה, האמונה בבורא העולם וההליכה לפניו בכל תחומי החיים, בכל דרכיך דעהו, בלי זה כל התורה והמצוות עומדים על יסוד רעוע.
היום בדור האינטרנט אין שום דרך לשמור על החומות שהעמידו מייסדי עולם התורה והישיבות, אם לא ניתן לאנשים טעם חיות ושמחה, ובעיקר משמעות למה שהם עושים, אנו נאבד את כל דור העתיד.
צאו וראו מה ארע לפני 100 שנה בהמוט מוסדי תבל בתקופת המלחמה הראשונה, כל קהלות ישראל נחרבו וכל הנוער התפקר, לולי ה' צב' הותיר לנו שריד כמעט, אחד מעיר ושנים ממשפחה, אזי היה ח"ו נשתכח שמו הגדול מתחת השמיים.
בין הנושרים בשנים האחרונות ישנם רבים שאינם מהקלאסיקה של הנושרים בעבר, (קרי, אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם דרישות המערכת), אלא אנשים רבים שהצליחו בישיבות ובחצרות, אך אין להם את הטעם והאהבה לתורה ולמצוות, אין להם שום חיבור פנימי למה שהם עושים, ובשלב מסויים הם מרגישים בתחפושת, וגם פיתויי היצר קורצים להם, והם נוטשים ונושרים.
לו היה להם טעם ואהבה למצוות, לו היו מתהלכים בהרגשה פנימית של 'ויגבה לבו בדרכי ה'', אין ספק שזה לא היה קורה.
המסגרת השמרנית שיסד מרן הרב שך היא חשובה מאד, אבל אין לה שום קיום אם לא יצקו לתוכה תוכן, אם לא תהיה לבן תורה את הרגשת הרוממות והערך ללימוד התורה, אם לא יהיה לחסיד את ההערכה לעבודת התפילה, אם לא יהיה לחזונאישניק, את ההבנה כי הליכות עולם לו ית', אזי כל זמן שהמסגרת תעריך אותם ותתמוך בהם הם יעשו מה שנדרש מהם, אבל כל רוח מצויה תערער את כל הבנין.

ר' משה לקח אנשים וחיבר אותם לשמים, לא לכל אחד התאים סגנונו, יש עוד אנשים שכאלו, היה את רי"א ויינטרויב, את רי"ש זילברמן ולהבל"ח בניו ותלמידיו, יש את המשפיעים החסידיים, רצ"מ זילברברג, ר"א בידרמן, ר"ל מינצברג, ועוד רבים וטובים גדולים וקטנים, איש איש וסגנונו, שהצד השוה שבהם הרגשת הרוממות ונתינת הערך לתורה ולמצוות ולכל עולמו של היהודי.

הציבור הגדול והמגוון שר' משה הצליח לגעת בו, החל בבני עליה ות"ח, המשך בבעלי בתים, בבעלי תשובה, ובאנשים רחוקים, הוא המעיד עד כמה הרעב והצמא גדולים לשמוע את דבר ה', לחפש משמעות לחיים, יש אנשים שזה השפיע עליהם לדקדק במצוות, להרבות חיילים לתורה, ויש שהיו יותר רחוקים, אבל זה חיבר אותם ליהדותם ולבוראם, יצר אצלם חיבור לרוחניות, לאהבה את ה' ולרצות לדבוק בו, ולהיות יהודי.

מי שלא הבין זאת, הוא פשוט מנוון רוחנית, הוא יכול להיות ת"ח, אבל אני מסופק אם הדור הבא שלו יהיה להם איזה שהוא קשר ליהדות.

הרבה הרבה שנים סברתי כמוך, ורציתי לסבור כמוך, אבל יש קושיא אחת שנושפת בעורפי, והוא שני מקומות גידוליי, בריסק וחזו"א, שאני גדלתי על ברכיהם, ואני מעיד עלי שמים וארץ [ח"ו לא בלשון שבועה], שהפוך והפוך בה, ולא תמצא בה שום פנימיות, [יש קצת אריכות להסביר מה כן יש שם, כלומר מהו מקום האמונה והרבש"ע], אין להם שום ענין בטעמי המצוות וכיוצא,
ומכל מקום....
אחוזי הנשירה שם נמוכים מאוד מאוד.
בבריסק כמעט אפסי, ואצל החזו"אניקים יש יותר, אבל עדיין קרוב לכמעט אפסי
[מה שנשרו מהחזו"אניקים אברכים שנעשו שקצים ממש, כמו צ.ד. ור.ב. וכיוצא, זה ענין אחר, והוא בא משורש גבוה של אפיקורסות, ואין כאן מקומו כלל. כאן שייך לענין הנוער].

הציבור הבריסקאי והחזונאישניקי הוא ציבור שבבסיסו הוא מאד חזק, ז"א היו שם הרבה אנשים רציניים מאד, עם המון גאוות יחידה, הדור הראשון שנתלקט לשם הרגיש שהוא בונה את היהדות החרדית, זה היה גם אנשים שתכונת נפשם התאימה ליובש הזה, וליקוב הדין את ההר.
הדרך הזאת אינה מתאימה להמון, ברגע שהציבור הופך להמוני, נדבקים בו כל החוליים של הציבורים האחרים. כבר היום יש נשירה (אם כי מועטה) בקרב המשפחות החזקות הבריסקאיות וכ"ש בבני ברק אצל נכדי תלמידי החזו"א. (ולא אתן שמות השמורים עימי מפני הכבוד).

[אפשר]

רצוני לשנות קצת את התמונה שהצטיירה ע"י מחולת ע"פ יודעי ומכירי.
הרב הנ"ל לא התכוון כלל להטיל דופי בגר"מ, להיפך הטרגדיה כואב לו יותר מכל אחד אחר כאן מחמת סיבות אישיות.
אבל הוא כן התקומם נגד מש"כ משוש שתוצאת הנושרים הוא מחמת מי שאינו הולך בשיטת הגר"מ וכדומה, ולזה כתב מש"כ, וכוונתו שלדעתו אפשר שהוא להיפך, ודרכו של הגר"מ היה לו את היכולת לגרום לתוצאה הפוכה, והוא ברמת הביצוע של הדרך למי שאינו בשל לכך.
[אני מבין שיש כאן טענה של, אף על פי כן, וכדומה, ואינני בא להסכים או לזכות, אלא להסביר ולשנות את התמונה].

[אפשר]

הרב אפשר,
מאיפה לקחת את הלעז על ר' ירוחם?

לעז?!? כמדומה שמעולם לא כתבתי שבח גדול יותר, והרמב"ם במורה ושאר הראשונים דיברו בשבח מי שראשו תפוס במושכלות למעלה מן הכל. בכ"א השבח הזה קראתי בכמה דוכתי, [אם חשוב מקור מדויק אחפש בזמן האפשר] שר' ירוחם היה יכול לעסוק במחשבה אחת שש שעות רצוף, ואמר כמה פעמים על רעיונות שאמר בשיחה השבועית שעמל על הבנין והמערכה כ"ד שעות בלי הפסק, וכדומה.
מש"כ אח"כ בענין ר' לייבל קובנער בזמנו, אין הכוונה לזמנו של ר' ירוחם, כי פשוט והקדימו במאה שנה, כמדומה נפטר בשנת תרי"א, אלא כוונתו בזמנו של החלת שיטת המוסר, בזמן שר' ישראל הסתובב בקובנה בצעירותו, כידוע ששנת תר"ד היה שנת מפנה.

[משוש דורים]

אני מבין את דבריך, משוש דורים, אמנם לא הבנתי הקשר להרמ"ש, כפי שתורותיו מוצגות ברחוב. אכן יש לענין לחזור על יסודות הדת ועניני אמונה, כשמונה פרקים להרמב"ם, כוזרי, מורה נבוכים ועוד. אמנם ספרי המהר"ל והיסודות של הרמ"ש לא נראה בהם המענה לבעיא זו.

אכן יכול להיןת שיש בה כדי להשקיע, וברבות הימים ובעידן ריתחא מרויח המקשיב להרמ"ש בחייו הרוחניים, וזה מה שאנחנו מבקשים לשמוע

כבר הדגשתי בדברי, שכל אחד יש לו את החיבור שלו, יש אנשים שמתענגים על מבנה עמוק בנוי לתלפיות של ר' משה, ויש המתענגים על סערת הרגשות של רצ"מ זילברברג.
יש האוהבים את הגותו הפשטנית של ר"ל מינצברג, ויש שאוהבים את הפשט שבסוד של ר' נתן רוטמן.
כולם אהובים כולם ברורים, אף שהם שונים בתכלית זה מזה, אך הצד השוה שבכולם, שהם מרימים את האדם טפח מעל הקרקע, ונותנים למעשיו משמעות ומימד עמוק ורוחני.

[איש_ספר]

ומי שרואה דברים אלו כראויים להיאמר והוא נגד סתימת פיות, אולי אפשר כבר לדון על דרכו של הרב שך בגלל הסתכלות בבית פנימה.
ודברי כיעור אלו אינם יכולים לעבור בלא מחאה.

מי שיטען שפרשית אפרים שך מלמדת שהרב שך לא היה מומחה לחינוך הילדים, אין מזניחים אותו כלל. אף שאינו מוכרח כמובן.

[ישנו]

וכן ר' ישראל, והנצי"ב, ועוד רבים מגדולי ישראל.
ומכיוון שהדבר אפשרי לכה"פ לשלילה כמו לחיוב, ובפרט שהוא עניין של צער גדול, למה להזכיר עניינים אלו.

[איש_ספר]

[קצת גוזמא להפוך את מאיר בר אילן למשומד...]

בהחלט לא מוכרח, אבל, כמו שהבחין אפשר, מי שכתב למעלה, שאם דרכו של ר' משה וכיו"ב לא תתקבל, הציבור החרדי נידון לכליה, הוא שהזמין תגובה מתבקשת זו.

[סעדיה]

ומי שרואה דברים אלו כראויים להיאמר והוא נגד סתימת פיות, אולי אפשר כבר לדון על דרכו של הרב שך בגלל הסתכלות בבית פנימה.
ודברי כיעור אלו אינם יכולים לעבור בלא מחאה.

מי שיטען שפרשית אפרים שך מלמדת שהרב שך לא היה מומחה לחינוך הילדים, אין מזניחים אותו כלל. אף שאינו מוכרח כמובן.

וידוע הסברו של הרב שך עצמו.

הא מיהת אין מישהו שיבוא ויסביר את דרך חינוכו של הרב שך כדרך המצלחת מנוע את תופעת הנשירה.

[משוש דורים]

רצוני לשנות קצת את התמונה שהצטיירה ע"י מחולת ע"פ יודעי ומכירי.
הרב הנ"ל לא התכוון כלל להטיל דופי בגר"מ, להיפך הטרגדיה כואב לו יותר מכל אחד אחר כאן מחמת סיבות אישיות.
אבל הוא כן התקומם נגד מש"כ משוש שתוצאת הנושרים הוא מחמת מי שאינו הולך בשיטת הגר"מ וכדומה, ולזה כתב מש"כ, וכוונתו שלדעתו אפשר שהוא להיפך, ודרכו של הגר"מ היה לו את היכולת לגרום לתוצאה הפוכה, והוא ברמת הביצוע של הדרך למי שאינו בשל לכך.
[אני מבין שיש כאן טענה של, אף על פי כן, וכדומה, ואינני בא להסכים או לזכות, אלא להסביר ולשנות את התמונה].

עיקר דברי אינם על הנושרים, יותר כואב לי על אלו שמחוברים לעץ החיים במעשיהם, ואין בהם לחלוחית של יהדות.
אנשים העוסקים בתורה שצריכים להיות המאושרים על פני תבל, והם מתהלכים מדוכאים וממורמרים.
אנשים ששם שמים צריך להתאהב על ידיהם, ועיניהם יוצאות מחוריהם על כל תוספת בניה של השכן.
אנשים השומרים שבת כהלכתה, אך מעולם לא זכו לטעום את מעין עולם הבא שבה.
יש אנשים שבאמת כל חייהם בהוויות דאביי ורבא והם מאושרים מכך, והלוואי ויהי חלקי עמהם, אך לרוב הציבור אין זה מספיק, והם צריכים יותר חיבור והזדהות, לא לשם קריאת שמו"ת, אלא לשם הבסיס הראשוני של יהדותם, וע"ז נסובו דברי.
(לא הייתי נדרש לנקודה הכאובה שהועלתה, אך בקצרה אומר, כי מי שיודע את הרקע הכללי, מבין שאין לזה קשר למנוח הגדול, ואדרבה יבין באיזה תנאים קשים צמח וזכה לגדלותו, וכבוד א' הסתר דבר, ואכמ"ל).

[סעדיה]

[קצת גוזמא להפוך את מאיר בר אילן למשומד...]

כבר אמר הח"ח שהוא [ערוגת הבושם] לא הכיר את אביו.

[ישנו]

ובלי קשר לזה, כנראה לא לזה הנצי"ב ציפה, ומכאן שלא הצליח בחינוך...
וכמובן אין להיכנס לדיון פרטני. כשהנושא היה להטיל עניין כאוב כזה על דרכו של ענק שבענקים, וגם אם זה היה נכון אין ראוי לומר כך.

[ש. ספראי]

תופעת הנשירה, פנים רבות לה. עוד הרבה לפני חסרון המעלות הרמות שהזכירו כאן.
א. הרחוב. מעולם לא היה הרחוב כה קורץ וכה בהישג יד וכיס. מכשיר קטן בכיס, באוזן או בעינים, וכבר קשה לדבר על רוממות, אהבה ויראה. גם הפרושים ממכשירי שיקוץ, הרבה יותר נגישים לענינים שלא נכנסו מעולם למפתן הישיבה. אם בדור שלנו התמודדו עם רדיו ועיתונים חילונים, היום מתמודדים עם דברים קשים פי אלף.
ב. המספרים. לא יתכן שכל כך הרבה בחורים יהיו מסוגלים לשבת וללמוד כל כך הרבה שעות ביום. לא כולם מסוגלים. לא את כולם מעניין ללמוד גפ"ת וראשונים. אני מסתכל לפעמים על בחורים , שיושבים מולי כתרנגול בפני אדם ואתה ממש מרחם עליהם. לא, לא הצלחנו לחבר את כולם לכך שממש יעניין אותם מה מתרץ הנתיבות על 2 שאלות התוספות על רבנו תם. מה אפשר לעשות? גם המחנך הטוב ביותר לא יצליח לחבר את כולם לכך שהויכוח בין אביי ורבא על 'שדה שאינה עשויה לבורות' ממש יטריד אותם.
ג. ואז, כשהגפ"ת לא מדבר אליהם, לא מחייה את נשמתם ולא מצית בהם אור ואהבה, הם מנסים להתחבר לדברים אחרים. ומה הם הדברים האחרים?...
ד. וכאן לכאורה מגיעה התשובה: אז הבה נחבר אותם להשקפה יהודית, לשיחות משובבות לב, לסיפורי יום יום יהודיים מחזקים ולעובדות על גדולי ישראל. נו, אז עושים זאת חצי שעה ביום, אולי נוגסים בעוד שיעור ומרוממים אותם עם דברים שכאלו. אך הרי מדובר במסגרת ישיבתית, ובמסגרת כזו, הרי דא גזירת אורייתא שחייבים, בכל מתכונת שהיא, ללמוד בעיון ובבקיאות, עוד ועוד ועוד. ללא שיעורים ונושאים סדירים אחרים.
ה. ואולי אפשר לאפשר, בדרך של כבוד, גם ללמדם שעתיים ביום אומנות המתאימה להם, כדי שיפרקו את תיסכולי הטיפש- עשרה, כדי שיהיה להם סיפוק ממשהו שאינו כולל רק הקשבה וניתוח, ריכוז ועיון שכלי. אבל לא, לא מתאים, כולם צריכים ללמוד באותה מתכונת. יהרג ואל יעבור...
ו. לא דיברנו על כושר גופני וכדורגל, שטוב להרבה בחורים, שזקוקים להת ומאידך, הם יכולים להוריד אחרים מרמתם.
ז. ברוב הישיבות לא מדברים על נושאים יהודיים בסיסיים. לאחרונה אירגן אברך מאלעד הרצאות לבני הישיבות בנושאי אמונה והשקפה בסיסייםבאלעד, לבני הישיבות. ביהמ"ד לא הכיל את כמות הבחורים שנהרו אליו מהישיבות הליטאיות הטובות בעיר ("תורה בתפארתה", "כנסת יחזקאל" ועוד ישיבות ספרדיות). אותה מתכונת נערכת בשבועות האחרונים בבית וגן בירושלים, ומגיעים עשרות בחורים, להקשיב להרצאות ממרצי ערכים ודומיהם. אך לעת עתה אין לכך גושפנקא רשמית של הגדולים (למרות הנסיונות. גם שלי...) וההרצאות מתקיימות בבתי כנסת צדדיים. הבחורים יושבים שעות בליל שישי, מתווכחים, דנים ויוצאים עם תשובות, ומגיעים בשבוע הבא שוב. נורה אדומה?
ח. בישיבות רבות חסרה החוויה. כן, החיבור, השירים, הזיץ המשותף, הרגש. אם בחור לא מצליח להתרגש מקצות החושן, לדאבון לב. אולי נחבר אותו לשבת קודש, לזמירות, לזיץ חסידי גדוש בוורטים ורעיונות גבוהים.
ט. בקיצור: ישנם אלפי אלפי בחורים עם עיניים בורקות מסברא ודף גמרא, תפילה ומוסר. אך הריבוי הטבעי המבורך של צעירנו מחייב אותנו לצאת מהקופסה, לפתוח מסגרות מחברות יותר לאלו שצריכים חיבור שונה מעט, מתכונת אחרת, פחות לוחצת, פחות דורשת. כי אם לא נחבר אותם ליד הסטנדר, הם ייצאו ל'שירותים', יוציאו מהכיס ויצפו במשהו שלא היינו רוצים שיצפו בו.

[י. אברהם]

הרב ספראי
עיין בס' שתולים לבית ה' לרי"מ פליסקין ותמצא נחת.

[חוקר ודורש]

תופעת הנשירה, פנים רבות לה. עוד הרבה לפני חסרון המעלות הרמות שהזכירו כאן.
א. הרחוב. מעולם לא היה הרחוב כה קורץ וכה בהישג יד וכיס. מכשיר קטן בכיס, באוזן או בעינים, וכבר קשה לדבר על רוממות, אהבה ויראה. גם הפרושים ממכשירי שיקוץ, הרבה יותר נגישים לענינים שלא נכנסו מעולם למפתן הישיבה. אם בדור שלנו התמודדו עם רדיו ועיתונים חילונים, היום מתמודדים עם דברים קשים פי אלף.
ב. המספרים. לא יתכן שכל כך הרבה בחורים יהיו מסוגלים לשבת וללמוד כל כך הרבה שעות ביום. לא כולם מסוגלים. לא את כולם מעניין ללמוד גפ"ת וראשונים. אני מסתכל לפעמים על בחורים , שיושבים מולי כתרנגול בפני אדם ואתה ממש מרחם עליהם. לא, לא הצלחנו לחבר את כולם לכך שממש יעניין אותם מה מתרץ הנתיבות על 2 שאלות התוספות על רבנו תם. מה אפשר לעשות? גם המחנך הטוב ביותר לא יצליח לחבר את כולם לכך שהויכוח בין אביי ורבא על 'שדה שאינה עשויה לבורות' ממש יטריד אותם.
ג. ואז, כשהגפ"ת לא מדבר אליהם, לא מחייה את נשמתם ולא מצית בהם אור ואהבה, הם מנסים להתחבר לדברים אחרים. ומה הם הדברים האחרים?...
ד. וכאן לכאורה מגיעה התשובה: אז הבה נחבר אותם להשקפה יהודית, לשיחות משובבות לב, לסיפורי יום יום יהודיים מחזקים ולעובדות על גדולי ישראל. נו, אז עושים זאת חצי שעה ביום, אולי נוגסים בעוד שיעור ומרוממים אותם עם דברים שכאלו. אך הרי מדובר במסגרת ישיבתית, ובמסגרת כזו, הרי דא גזירת אורייתא שחייבים, בכל מתכונת שהיא, ללמוד בעיון ובבקיאות, עוד ועוד ועוד. ללא שיעורים ונושאים סדירים אחרים.
ה. ואולי אפשר לאפשר, בדרך של כבוד, גם ללמדם שעתיים ביום אומנות המתאימה להם, כדי שיפרקו את תיסכולי הטיפש- עשרה, כדי שיהיה להם סיפוק ממשהו שאינו כולל רק הקשבה וניתוח, ריכוז ועיון שכלי. אבל לא, לא מתאים, כולם צריכים ללמוד באותה מתכונת. יהרג ואל יעבור...
ו. לא דיברנו על כושר גופני וכדורגל, שטוב להרבה בחורים, שזקוקים להת ומאידך, הם יכולים להוריד אחרים מרמתם.
ז. ברוב הישיבות לא מדברים על נושאים יהודיים בסיסיים. לאחרונה אירגן אברך מאלעד הרצאות לבני הישיבות בנושאי אמונה והשקפה בסיסייםבאלעד, לבני הישיבות. ביהמ"ד לא הכיל את כמות הבחורים שנהרו אליו מהישיבות הליטאיות הטובות בעיר ("תורה בתפארתה", "כנסת יחזקאל" ועוד ישיבות ספרדיות). אותה מתכונת נערכת בשבועות האחרונים בבית וגן בירושלים, ומגיעים עשרות בחורים, להקשיב להרצאות ממרצי ערכים ודומיהם. אך לעת עתה אין לכך גושפנקא רשמית של הגדולים (למרות הנסיונות. גם שלי...) וההרצאות מתקיימות בבתי כנסת צדדיים. הבחורים יושבים שעות בליל שישי, מתווכחים, דנים ויוצאים עם תשובות, ומגיעים בשבוע הבא שוב. נורה אדומה?
ח. בישיבות רבות חסרה החוויה. כן, החיבור, השירים, הזיץ המשותף, הרגש. אם בחור לא מצליח להתרגש מקצות החושן, לדאבון לב. אולי נחבר אותו לשבת קודש, לזמירות, לזיץ חסידי גדוש בוורטים ורעיונות גבוהים.
ט. בקיצור: ישנם אלפי אלפי בחורים עם עיניים בורקות מסברא ודף גמרא, תפילה ומוסר. אך הריבוי הטבעי המבורך של צעירנו מחייב אותנו לצאת מהקופסה, לפתוח מסגרות מחברות יותר לאלו שצריכים חיבור שונה מעט, מתכונת אחרת, פחות לוחצת, פחות דורשת. כי אם לא נחבר אותם ליד הסטנדר, הם ייצאו ל'שירותים', יוציאו מהכיס ויצפו במשהו שלא היינו רוצים שיצפו בו.

יש"כ לרב ספראי על הדברים הנפלאים טוב מוקדם ממאוחר אבל חוששני שמתכונת ישיבות של היום שכל ישיבה מתעקשת שהיא למצויינים בלבד ומשלמים מאות אלפי שקלים לרשמים שיביאו להם את "ההכי טובים" וכאן הבן שואל מי אמר שמצוה גדולה לתת לבעלי מוטיבציה לגדול זה חשוב ונעלה האם זה שנותנים לבחור טעם בעולם של תורה ולא יורד לבאר שחת האם זה לא יותר מצוה? נכון שזה לא מביא כבוד ואולי השקעה יותר כי הכי קל זה לזרוק כל בחור שקצת מזייף אבל עדיין אני מאמין שיש רמים ואנשי צוות אם ירא"ש ולש"ש.

[ש. ספראי]

הרב ספראי
עיין בס' שתולים לבית ה' לרי"מ פליסקין ותמצא נחת.

אכן, אנחנו חברים טובים כבר כמה שנים....
אתמול הוא שלח לי במייל חלק מספרו הבא.

[י. אברהם]

אפשר לקבלו, או שזה פנימי.

[לייטנר]

ובלי קשר לזה, כנראה לא לזה הנצי"ב ציפה, ומכאן שלא הצליח בחינוך...

וכך גם ביחס לרב שך.

[ישא ברכה]

בע"ה

אכן כמעט כל החכמים דפה מסכימים עם החיסרון הגדול שיש בציבור הרחב ובמיוחד בעולם הישיבות בעניני אמונה וידיעת ה', וכן בפיתוח קשר ויחס חי ופעיל עם בורא העולם. (שתי בעיות שיש להם הרבה משותף, אבל הם שניים. כי לא כל בעל השכלה באמונה וידיעת ה' יש לו קשר לו יחס וקשר עם בורא עולם, וכן להיפך, ושניהם נצרכים כי הא בלא הא לא סגי ולא אפשר).

ואין ספק כי חייבים מהפך בתחום לימודי האמונה ומחשבת ישראל בישיבות בפרט ובציבור בכלל. חייבים למסור שיעורים מסודרים (ולא רק שיחות התעוררות שהם גם נצרכות) באמונה, מא' ועד ת', החל בהסברת הבסיס איך אנו יודעים שיש בורא לעולם, המסורת של התגלות הבורא במעמד הר סיני וביציאת מצרים לעיני כל עם ישראל, המסורת העוברת מדור לדור מאבא לבן, והמשך בידיעת תכלית הבריאה והעתיד לבוא, מצוות היסוד (ידיעת ה'-אמונה-אהבה-יראה-דביקות-ביטחון). ובאמת כידוע התנ"ך הוא המקור להכל, ומיום שעזבו לימוד התנ"ך הדרדר מאד מדריגת האמונה וידיעת ה', ואכמ"ל.

לשנות את העולם, זה קשה. אבל בבית אנחנו יכולים. אני משתדל בביתי, להעלות את הנושא ולאפשר דיון פתוח בלי לפחד. הלוא האמונה בבורא עולם הוא דבר שעובר מאבא לבנו, ואנחנו כמעט ולא מייחדים לכך יחס מסוים כדי שנעביר את האמונה לבנינו. ראוי לנצל את הזמן של השובבי"ם שאנחנו לומדים את כל סיפור יציאת מצרים עד השיא במעמד הר סיני, ולהעביר את זה לילדינו. וכך על כל עיקרי האמונה. (ואם האבא מרגיש שלו עצמו העסק לא ברור, אז זה הזמן לברר לעצמו. לשבת כמה ימים ולברר את הדברים כראוי).

פעם שמעתי שיעור מר' יצחק שלמה זילברמן בו הוא מפרט ארבע יסודות עיקריים שצריך לחיות סביבם כל החיים. א' יש בורא עולם שברא את הכל והוא כל יכול היה הוה ויהיה. ב' בורא עולם הוא טוב וכל רצונו הוא להטיב. ג' בורא עולם בחר בעם ישראל שהם יכירו אותו וידעו אותו ויעשו רצונו ובזה ישיגו וידבקו בו, והם יקבלו את הטוב הבסיסי. הברית הזאת ניצחית. (כך שבסוף יהיה טוב). ד' בורא עולם גילה את האמצעים להשגת הטוב בתורתו התנ"ך והקבלה (הש"ס וחכמי ישראל). והמקור לכל זה הוא ממעמד הר סיני ויציאת מצרים.

כמדומני שהוא אמר שצריך לעשות כל כמה זמן סדר בכל היסודות האלו, ולהעמיד אותם מחדש. מאיפה אני יודע ולמה זה חייב להיות כך ואין אופציה אחרת.

כ"ז בחלק של לימודי האמונה וידיעת ה', ויש את החלק הנוסף של לחיות עם בורא עולם, לחשוב על האלוקים, אהבה יראה ודביקות, וזה נושא נוסף.

[ש. ספראי]

אפשר לקבלו, או שזה פנימי.

הוא שלח לי את זה כחבר. לא להפצה. סליחה.

ולדברי הרב הנ"ל: סיפר לי לאחרונה אחד מעוסקי הרישום בישיבת קול תורה, שהגרמ"י שלזינגר הגיב על בקשות רשמים למיניהם, במשפט הבא: "מעולם לא חיפשנו בקול תורה בחורים מצוינים ועילויים. חיפשנו כאלו שמתאים לישיבה שלנו".
את האמת אומר שגם אני שיניתי כיון חשיבה רק לאחר שהתחלתי ללמד בחורים. בחודש הראשון ראשי היה בעננים מאלו ששאלו שאלות מבריקות ותירצו קושיות של אחרונים. ואט אט התחלתי להבין שיש לי כאן עסק עם עשרים נשמות אהובות של הקב"ה.
היה לי בחור שמאד כעסתי על חוסר ריכוזו ופיטפוטיו, ואז פגשתי את המלמד שלו בכתה ח', שסיפר לי, ממש במקרה, על נסיונותיו הקשים והמרים של אותו בחור בבית ההרוס שלו, על כך שהוא מתנזר מאינטרנט, למרות שהוריו בעד פלורליזם ואינטרנט ללא שום חסימה, ועל כך שהוא נלחם בעור שיניו לא לפגוש חברים רעים, שחלקם ברחוב וחלקם רקובים בתוך המסגרות הישיבתיות.
על בחור שלא ממש מתחבר, גיליתי כעבור חודשיים שאמו חלתה במחלה הנוראה וכל הבית מסתובב, ועוד הרבה סיפורי אימה, גם על בחורים משיעורים אחרים, שנקשרתי איתם.
זוהי מלחמה יומיומית בלתי פוסקת, דילמות עם נפשות. לא תמיד יש תשובה לכל דילמה ריגעית.
בחור העתיק היום במבחן, וקיבל 96. אבל הוא לפחות העתיק. היה אכפת לו. הוא למד כל הסדר היום כדי להצליח, למרות שארבעה ימים הוא חלם. מה עושים?
בחור שהקשיב כל השבוע ונלחם על הקשבה ולימוד בכל הסדרים, אך קיבל 88. מאד כאב לו. מאד. מה תעשה לו? תעלה ציון? תמתין שהקב"ה יתן לו יותר כשרון?...
בחור לא הקשיב כל השבוע, אבל הוא מקבל תמיד 100, מהחזרה השבועית. מה 'דינו'?...
בחור מעד. תגלה לראש הישיבה והוא יסולק, ואז מה?
בחור מטיף לגיוס לצבא ומשפיע על חבריו (!!!!). האם זוהי משובת ילדות מטופשת של גיל 16, ללא שום כיסוי, או משהו שמחייב חריש עמוק יותר? להגיב או לבטל?
כל נידנוד עפעף יכול לגרום שינוי, לשבט או לחסד. לא יאומן. האם מחנכים הם מלאכים? צריכים לסמוך בכל רגע על האינטואיציה העכשוית?

רב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא, א"ל: שבקתיה להימנותך? אמר ליה: הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא נמי דעתאי עלויהו.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

לחברי פורום זה מסתמא אין צורך, אבל חברתי פעם סדר ללמוד ענייני אמונה מן המקור, עבור אברכים שלא למדו ולא פגשו ספרים כאלה בחדר וישיבה. עי׳ http://www.kaveshtiebel.com/viewtopic.php?t=9965]=url]כאן[/url]

לא נראה שבישיבות יעשו מזה עסק, דברים אלו הם נחלת הפרט ומחיובים בין אדם לעצמו, שכל אחד ימצא בעצמו מה שממלא את חסרונו.