משה ובני ישראל כתב:אני מצפה לקרוא עוד תגובות לגבי הטענות שבמאמר ההוא והחילוקים שהכותב הנ"ל קובע שיש בין הפסיכולוגיה ליהדות, האם הם נכונים או שהוא סתם כתב.
בינתיים מאמר ב.
איני יודע מה אפשר להתייחס במאמרים האלו, ועוד שאם המאמר הקודם סבל 'רק' מאי דיוקים, שגיאות בטעות או בכוונה ואי הכרת התחום, במאמר השני כתובים שטויות להדיא במיוחד במכתב שבראש המאמר.
כותב המכתב בטוח שהוא ורק הוא יודע איך לטפל בבחורים, זו הנחת היסוד...
הדבר השני הוא, שבמאמר הקודם היה מוסבר היטב מה היא שיטת הפסיכלוגיה (באמת?) ומהי שיטת התורה (אולי חלקית ביותר...)
נקודה מעניינת שהוא מעלה שם - שהוא טעות שאסור להכות את הילד, את זה אנחנו יכולים לשלוח אותו להרבה מתלמידי הבעל שם טוב וגם הוא בעצמו ממה שנמסר שפסלו את שיטת ההכאות או לכה"פ צימצמו אותה עד לכדי מינימום, ולא רק הם אלא רבים מגדולי התורה וההוראה בדורנו בפרט. הוא טוען שהוא מתעסק בתחום החינוך, איני יודע אבל רבים מהמתעסקים בתחום הזה עדים לתוצאות הכואבות של שיטה זו. ציטוטים מהמדרש אנחנו יכולים להביא עליו בעצמו מה שהוא לא מקיים, אלא מאי? זה יותר נוח ופשוט להאשים את חז"ל בכשלונות בלי לרדת לסוף דעתם הרחבה מיני ים - בעיני ראיתי איך עושים כך 'מחנכים' בלי שום בושה...
גם ההגנה האובססבית על הורים ומורים שאינם הולכים בדרך הישר בעיניני חינוך תוך כדי שמוש במצוות 'כיבוד הורים ומורים' מזוויעה, עד כדי כך שהוא מסוגל להצדיק. כמובן שאין לבוא אל הילד בגישה שההורים והמחנכים שלו טועים ואינם סמכות, אם הוא רוצה מקורות מתחום הפסיכולוגיה דווקא לעניין זה שהוא מתקיף אותה בו לא חסר...
וגם הדבר המגוחך שהוא בונה תיאוריה שלמה על כך ש'אני מתאר לעצמי שאצל החילונים לא מצויים קורסים להעצמה אישית' - באמת...
לגבי תגובת בעל המאמר זה פשוט כמו שכבר הזכרנו קודם שהכל מגיע מחוסר הכרה של התחום (הדבר בולט במיוחד שהוא אפילו לא יודע מי היה פרויד יהודי חילוני או גוי...) תוך כדי רצון עז להכפיש אותו בשביל להצדיק התנהגות שרירותית ולעיתים מזיקה במעטה צדקני.