הגותו של הגאון רבי משה שפירא זצ''ל - אשכבתיה דרבי

[ליטוואק פון בודאפעסט]

למה יש צורך לקפוץ מסביב הנושא? שואלים על שמו"ת ולא על העיקר.

לימוד החכה נועדה לדעת את המעשה אשר יעשון. לימוד לומדעס הוא גישה להלכה לדעת אחך לדמות מילתא למילתא כדי להכריע בהלכה. מה היא התוצאה, ל לימוד מחשבה? במה נקרא תורה המביאה לידי מעשה?

הרבה שאלו את זה, והגיע איזה שחחן, אשר שיחתו היא להציב את הרמ"ש נגד ילדי הברזיליים המתמחים בדברים זולים ופלוגתת החצירות, כאילו שם מקור חיינו והם בעלי המוסר שפשטו את הרגל ולכן הוקם גוף חדש של מחשבה. הייסט׳ס לפי דבריך, אלו שנהרו לשיעורח הרמ"ש, היו מפטפטים אודות פוליטיקה לולי מה שלמדו שם. אכן תועלת מעולה.
פה יש קצת רמה, ומדברים ושואלים ופורקים. ואכן התלבנה הסוגיא קצת, עכ"פ עבורי.

[סעדיה]

העירו פה שתי הערות נכבדות אשר אין לפוטרם כלאחר יד.

ראשית כל, מנלן ש'תורתו של ר' משה' בכלל 'תורת אמת' היא? או במילים אחרות, איך מבררים אמיתיות?

זאת שנית, מהו היחס הנכון לבעלי מחשבה מול בעלי הלכה מול למדנים? וכמה ראוי להשקיע בכל חלק מחלקי התורה?


לגבי ההערה השניה הובאו דברי הרמח"ל בדרך חכמה.
והנה כבר כתב המדרש תלפיות (אות ד' ענף דין)

ועוד נטיתי ידי בקן קולמוסי בדרכי המוסר לברר הדברים שכתבתי בראיה ברורה שלא יטה האדם אזן למיעץ לו שלא יעסוק בחכמות הרמות כי אם בתלמוד בלבד כל ימיו או בדין בלבד וכיוצא בזה כי הוא עיקר הכל.
דע כי אין בפיהו נכונה ושקר כל אמרי פיו.
הלא תראה שכל שהוא מחזיק עצמו שהוא בקי בתלמוד הנה עצתו בפיו אל תלמוד כי אם תלמוד בלבד ולא עוד, ומי שהוא בקי בדין יועץ לאמר אל תעסוק כי אם בדין בלבד, ואם הוא בקי באגדה אומר קח נא את עצתי לעסוק בהגדה בלבד, וכן הבקי בדקדוק וכן בכולם.
ובהיות כן אם זה מדבר אמת זה מדבר שקר, ובהיות כך איך ישמע לזה או לזה.
על כן העצה הנכונה בעיני אלוקים ואדם לעסוק בכל חכמות התורה גדולה וקטנה למען יזכה לכלם אם יבינם ואם לא ילמדם לעת"ל כמדובר ולא יישאר בבושת וכלימה כמ"ש.
אך קח עצת כולם ואחוז מזה וגם מזה ולמוד תלמוד ודין ודקדוק ומדרש וחכמת האמת, כי כל אחד המעיד על אחת מדבר אמת באותה בחינה.

והובאו דבריו בהסכמת הגרש"ד לספר 'שפת אמת' לרב"צ כהן.

והיוצא מדבריו שכל מי שעיקר גדלותו הוא בתחום מסויים רואה בו חזות הכל.

על כן אין תועלת בהבאת דברי רבינו הרמח"ל והרח"ו מצד אחד, ודברי החזו"א באמו"ב מצד שני, ודעת הגרא"מ שך והגרנ"פ מצד שלישי.

מה שכן ראוי להביא היא דעת מי הוכר כמופלג בכל בשוה, כגון הגר"א וכדו', מה היה דעתם ומה הורו לתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהם.
[למי שמעדיף דעות מגדולי זמנינו, יש להביא מאלו שידם בכל משלה כדוגמת הגר"ש פישר.]

[איש לוי]

נראה שיש כאן כאלו שיש להעריך ביותר את זה שהמתינו עד כלות השבעה כדי לפרוק את אשר על ליבם כנגד גישת המחשבה...
יש לציין כי מן הסתם הם מתגוררים באיזור בני ברק, שכן כמים הפנים לפנים

ולגופו של עניין
דרך המוסר פשטה את הרגל בדורנו, צריך לדון ולעיין מדוע, אבל זו המציאות
ומכאן עולה שצריך תחליף, [שכן הנפש כמהה למשהו חיצוני מלבד לימוד התורה ואכמ"ל]
התחליף הבני ברקי הוא למצוא כמה שיותר 'תעסוקה' מסביב לתוכן הרוחני, לגדל פיאות גדולות ככל היותר, ניתן לרקוד ימים, להתעדכן בפוליטיקה העדכנית מה הרב א אמר על רב ב ואיזה מכתב הוציא רב ב על רב ג כמו כן אפשר לעשות הסבה מקצועית לחסידות, לעדכן בכל תנועה שהמנהיג עשה, ולעודד סגידה אישית
ניתן כמובן גם להחמיר שלא לשתות חלב מבהמה שאכלה ספיחי שמיטה ושאר עניינים
לחילופין ניתן למצוא עיקרי דת חדשים כגון מלחמת חורמה נגד גיוס בנות/בנים או להלהיט את הצעירים עם הפגנות

הרבה דרכים ואנחנו לא נושענו

אינני נמנע על ציבור הב"ב, ומ"מ חושבני שדיבורים הללו לא מתאימים כלפי האנשים שנדונים כאן, העיסוק כאן אינו בא להצדיק את האנשים שלא אוכלים דגים ששטו בשבת או ראו מראות אסורים וכיוצ"ב חומרות למיניהם כנגד המתעסקים ב'מחשבה' כפי שנראה מתגובתך, הנדון כאן כלפי עיסוק במחשבה כדבר מרכזי וכדבר מוחלט, ואילו כל השאר הוא דבר שולי, האימרה של 'מוישי' שהתיחסות לאלו שלא מתעסקים ב'מחשבה' הוא תחושת רחמנות על הפיספוס של החיים, מרחיקה לכת................

[מוישי]

אכן רחמנות, ויפה הוסיף היא שיחתי. אבל עיקר הנקודה שרציתי להדגיש היא התחושה של אלו שזכו כלפי אלו שלא זכו. כלומר; 'אנחנו יותר מכם' אנחנו הגענו למקום שאתם לא מסוגלים לגעת.

[גביר]

שאלתי פעם את מו"ר הרב יוסף ציינוורט זצ"ל [למי שאינו מכיר - תלמיד חכם עצום וצנוע, חסיד ירושלמי ממוצא טברייני מגזע קרלין] בנוגע ליחס שבין לימוד ש"ס ללימוד מחשבה, ואמר לי שאמנם בעבר שררו גישות שהעמידו במרכז את לימוד המחשבה, והביא כדוגמא את דעת 'חובות הלבבות' [ואולי גם את רמח"ל, ואם גם לא הביא, ודאי שאף הוא דוגמא טובה לכך], אולם כיום ברור שההנהגה הרגילה היא להעמיד במרכז את לימוד הש"ס והפוסקים [אוסיף שהוא עצמו היה בקיא גדול הן בזה והן בזה].

[אריך]

כתגובה לאריך,
אני שמח על ענייניות הדיון, יש"כ על הדברים.
הסכמנו שיש בעיה, ולגבי פתרונה דעתך שיש כאן ב' 'סימנים' או 'חזקות'.
ברשותך אתחיל מהשני, אתה מגיע עם גישה ש"הדברים מדברים בעד עצמם" והם שישפטו, אז בדיוק זה הנושא! אם ניתן להסתברות והגיוניות של שיטה או דרך להחליט שיש כאן משהו אפשר להגיד קדיש על היהדות וחסל, כל הדרכים המסוכנות והרחוקות ביותר מתחילים הלא בסטיה הגיונית, פירות השיטה אינם יכולים להעיד על כלום, הבע"ת של ר' משה הם ללא ספק מפעל עצום אבל איו בזה כלום בכדי להוכיח על עצם שיטת המחשבה כי אין קשר בין הדברים, זה שהרבה יהודים מרגישים מרוממים מהשיעורים וכו' אינו מורה על כלום לענ"ד, ברור שהתחזקו וכו' אבל מנלן שהכל אמת? יש חב"ד ויש ברסלב ויש פחד יצחק ויש סלונים ויש הרב קוק, ובכל מקום יש עובדים שמתעלים במסגרת המקום והסביבה הרוחנית בה הם גדלים, ולכן מה זה אומר? שכולם צודקים והכל אמת? ברור שאין כאן שום הוכחה.
לגבי הטענה השניה שהעלית והיא מסורת ומסירה מדור דור וכו', הנה במחילה, ברור שר' משה זצ"ל עם כל גאונותו העצומה לא הגיע למדרגת הגדולים אשר בארץ, עד שנאמר שמפיו אנו חיים והתקבל בעם ישראל וכו', לכן ההשוואה למהר"ל והגר"א ממש מיותרת, אדרבא, הרב ש"ך למשל השמיע בקורת על השיטה ואף הביע התנגדות שקטה, כמו כן שמעתי מתלמיד הרב דסלר זצ"ל שמילא פיו שחוק כששמע באומרים שרמ"ש קיבל ממנו בלחישה סתרים ואמר לו עד פה תבוא וכו', באומרו הלא רמ"ש היה אז כבר שיתסר כבר שיבסר בהסתלקות הרב דסלר, וד"ל.
כך שאין כאן באמת מסירה מדוד לדור ולא הסכמת חכמי הדור שכל ב"י נשענים עליהם, וכעת אני חושב כפראפזה על דברי רמ"ש בשיעור של קבלו ידעתי, שכל ה500 שנה שלא למדו ככה ולא הסבירו כך ולא הכירו את השפה הזאת והרי הדברים כלל לא 'מסתנכרים' אתם ועם משנתם, הם בעצם רבים מול יחיד והלכה הרי כרבים.
וברצינות, קשה מאד לקבל מקודש מקודש את הדברים, ובלי לקדש אותם אין להם ערך כאמור, וד' יראנו נפלאות מתורתו.

א. לא הסכמתי שזו 'בעיה'. רק כתבתי שזו שאלה טובה. כי אכן ישנו הבדל בין צורת הלימוד של שמעתא לאגדתא.

ב. הבאתי מהר"ל וגר"א כדי להראות נקודה זו, שגם דבריהם לא נאמרים מכח 'הכרחים' של קושיות ותירוצים, אלא מכח השגה.

ג. לענין המסורת. לא יודע מנין החלטת שהרב דסלר והרב שך (בלי גרשיים) הם מהגדולים אשר בארץ, ור' משה לא.

ד. בהנ"ל. כשאומרים מסורת לא מתכוונים להעתק הדבק, אלא שתלמיד קולט את תורת רבו ואח"כ בונה את השיטה שלו. על שיטת ר' משה ודאי שלא ניתן לומר שהוא חידש משהו עקרוני. מאות בשנים שיש ענף כזה בתורה. אלא שהוא רענן את הדברים והתאים אותם לשפה שלנו. משום סיבה זו, בין היתר, "נדלקו" עליו.
העיקר הוא שהוא לא צמח מהאויר. הוא שימש את רבותיו (ראו לשונו בהסכמה לאפיקי מים), ויש עמדי גם סיפורים בגו, ובנה את תורתו בעוצם כוחו הנפלא.

ה. אגב, מי שרוצה לראות איך תורתו של ר' משה מעוגנת במקורות, יעיין נא בספרי 'אפיקי מים' ויראה איך הדברים לובשים צורה של שטיקל תורה. אך שוב, לא זו הנקודה.

ו. מילה אחת אומר, שיש אנשים שכנראה זכו לחלק זה בתורה בגלגולים קודמים, ולכן לא מבינים ולא יבינו את השיח והשיג. אתה יכול להתלהב עד כלות מאיזה שיעור של ר' משה או דומיו, ולהראות לאותו אדם, והוא יסתכל עליך כתרנגול בבנ"א. אני מכיר כאלה אנשים. וכל אחד יראה לנכון לדרוש את חלקו בתורה, ולכבד את אלה שחלקם שונה.

[עפר לרגלם]

לא בטוח מי התרנגול ומי הבן אדם.
אפשר להתלהב מהסברים מאוד עמוקים ועדיין הם יהיו בס"ה כמו התכלת של הראדזינר - מה שיוצא בסוף יצירה חדשה יש מאין והיה יוצא אותו הדבר גם בלי חז"ל.
ולכן מימד ההתפעלות לא בהכרח מורה שיש כאן איזה אמת עמוקה, ויכול להיות שיש כאן אדם חכם אבל אין קשר בין דבריו לדברי חז"ל [בלי להתכוון למישהו מסוים].

וכמובן יש את העניין של נקודת המוצא, שאין ספק שלא היה עד למהר"ל מישהו שחשב שכל פרט בסיפורי אגדות של חז"ל חייב לבטא רעיון מהותי, והביאו הרבה פרטים מן המאורע גם אם אינם משמעותיים כ"כ, [ושלא לדבר על ההקצנה של השיטה עד לפרטי פרטים של הצורה איך ובאיזה מילים סיפרו זאת חז"ל], ואם הנחה זו נכונה זה אומר שכל פרשנות שתיאמר על פרטים אלו היא להכניס פרשנות לפה של מי שלא התכוון לומר משהו בכלל, וזה שוב חוזר לכך שאולי חכמה יש כאן אבל אין לה בהכרח קשר לדברי חז"ל.

[עפר לרגלם]

נושא נוסף שיש אצל הרבה מבעלי המחשבה [ושוב בלי להתכוון למישהו מסוים], הוא הסינתזה המזויפת בין כל חכמי ישראל, לבנות מאמר על פירוש הגר"א כאן ופירוש המלבי"ם שם בתוספת מהר"ל ורמח"ל וכו' וכו', ובסוף יש כאן מאמר בנוי לתפארת שהוא סלט אחד גדול של הרבה חכמים שכל אחד חשב אחרת לגמרי מהשני ושיטת האחד הפוכה מהשני, ופתאום נהפכו לאחדים בידיך.

[לעומקו של דבר]

, שאין ספק שלא היה עד למהר"ל מישהו

אפשר שכן (ולא בטוח בכלל), אבל מהמהר"ל עד "עפר לרגלו" לא היה מי שפקפק בצדקת דרכו של מהר"ל, ואם הנחה זו נכונה וכו'

[עפר לרגלם]

סליחה ומחילה ממש לא פקפקתי בדבריו, אבל שיטתו היא שלא כשיטת מי שקדמוהו.

התבוננתי שוב וראיתי שאולי באמת הדברים מנוסחים באופן לא ראוי. [אבל סהדי במרומים שלא התכוונתי לשמץ של זלזול בדבריו].

[לעומקו של דבר]

סליחה ומחילה ממש לא פקפקתי בדבריו, אבל שיטתו היא שלא כשיטת מי שקדמוהו.

התבוננתי שוב וראיתי שאולי באמת הדברים מנוסחים באופן לא ראוי. [אבל סהדי במרומים שלא התכוונתי לשמץ של זלזול בדבריו].

אנוכי לא התכוונתי להכות על הקדקוד, רק הסברתי שברגע שזה התקבל באומתנו אין שום ראיה ממה שלפנ"כ לא התגלתה הנקודה הזו. כשם שזה לא ראיה כנגד החסידות, דרך הלימוד של הגר"ח, המוסר, וכו'

[אריך]

לא בטוח מי התרנגול ומי הבן אדם.
אפשר להתלהב מהסברים מאוד עמוקים ועדיין הם יהיו בס"ה כמו התכלת של הראדזינר - מה שיוצא בסוף יצירה חדשה יש מאין והיה יוצא אותו הדבר גם בלי חז"ל.
ולכן מימד ההתפעלות לא בהכרח מורה שיש כאן איזה אמת עמוקה, ויכול להיות שיש כאן אדם חכם אבל אין קשר בין דבריו לדברי חז"ל [בלי להתכוון למישהו מסוים].

וכמובן יש את העניין של נקודת המוצא, שאין ספק שלא היה עד למהר"ל מישהו שחשב שכל פרט בסיפורי אגדות של חז"ל חייב לבטא רעיון מהותי, והביאו הרבה פרטים מן המאורע גם אם אינם משמעותיים כ"כ, [ושלא לדבר על ההקצנה של השיטה עד לפרטי פרטים של הצורה איך ובאיזה מילים סיפרו זאת חז"ל], ואם הנחה זו נכונה זה אומר שכל פרשנות שתיאמר על פרטים אלו היא להכניס פרשנות לפה של מי שלא התכוון לומר משהו בכלל, וזה שוב חוזר לכך שאולי חכמה יש כאן אבל אין לה בהכרח קשר לדברי חז"ל.

ברוך הבא!

הביטוי כתרנגול בבנ"א לא בא לזלזל אלא להראות על חוסר תקשורת מוחלט.

מבחינתי מספיק מהר"ל, ואין בודקין מן המזבח ולמעלה. אבל באמת כבר היה לעולמים, ראה חי' אגדות לרשב"א. ומכל מקום מה זה משנה, וכי תרצה לשלול את דרך מהר"ל?

ואחזור שוב, דברים פשוטים וברורים: כל חכם אמיתי, אשר מחובר למסורת התורה, שדורש כוונת חז"ל והם דברים מסתברים ונעימים לאזני ת"ח, הרי אלו הם דברי תורה. ומי שמוצא בעצמו חיבור לדברים, שיבוא, ומי שלא, לא. ותל"מ.

[לעומקו של דבר]

נושא נוסף שיש אצל הרבה מבעלי המחשבה [ושוב בלי להתכוון למישהו מסוים], הוא הסינתזה המזויפת בין כל חכמי ישראל, לבנות מאמר על פירוש הגר"א כאן ופירוש המלבי"ם שם בתוספת מהר"ל ורמח"ל וכו' וכו', ובסוף יש כאן מאמר בנוי לתפארת שהוא סלט אחד גדול של הרבה חכמים שכל אחד חשב אחרת לגמרי מהשני ושיטת האחד הפוכה מהשני, ופתאום נהפכו לאחדים בידיך.

כנ"ל זו טענה אפשרית והרבה יותר בין סינתזה בין הגדרה של ראש ישיבה או חכם בן זמננו (מכל שיטה), לבין מחלוקת אביי ורבא, רמב"ם וראב"ד.
תורת משה אחת היא, וכל החכמים דיברו על התורה, ואם דברי כולם אמת אז דברי כולם קשורים ואחודים, בין מרובד זה ובין מכיוון אחר.

[לעומקו של דבר]

רחמנות על מי שלא זכה, יכולה להיות אצל הקיצוניים מבני כל שיטה, על מי שלא זכה ל"שפיץ" שלהם.
ושימוש בזה בדיון על השיטה הוא דמגוגי.

[אריך]

נושא נוסף שיש אצל הרבה מבעלי המחשבה [ושוב בלי להתכוון למישהו מסוים], הוא הסינתזה המזויפת בין כל חכמי ישראל, לבנות מאמר על פירוש הגר"א כאן ופירוש המלבי"ם שם בתוספת מהר"ל ורמח"ל וכו' וכו', ובסוף יש כאן מאמר בנוי לתפארת שהוא סלט אחד גדול של הרבה חכמים שכל אחד חשב אחרת לגמרי מהשני ושיטת האחד הפוכה מהשני, ופתאום נהפכו לאחדים בידיך.

נכון, ישנה בעיה כזו אצל אנשים ברמה לא גבוהה. ולכן יחפש אדם חכם בעל שיעור קומה שיודע לבנות נכון, ולא יערבב דברים לא קשורים.

[ספרים וועלט]

, שאין ספק שלא היה עד למהר"ל מישהו

אפשר שכן (ולא בטוח בכלל), אבל מהמהר"ל עד "עפר לרגלו" לא היה מי שפקפק בצדקת דרכו של מהר"ל, ואם הנחה זו נכונה וכו'

האם הרמב"ם, למשל, היה מסכים עם צדקת דרכו?

[גביר]

נושא נוסף שיש אצל הרבה מבעלי המחשבה [ושוב בלי להתכוון למישהו מסוים], הוא הסינתזה המזויפת בין כל חכמי ישראל, לבנות מאמר על פירוש הגר"א כאן ופירוש המלבי"ם שם בתוספת מהר"ל ורמח"ל וכו' וכו', ובסוף יש כאן מאמר בנוי לתפארת שהוא סלט אחד גדול של הרבה חכמים שכל אחד חשב אחרת לגמרי מהשני ושיטת האחד הפוכה מהשני, ופתאום נהפכו לאחדים בידיך.

לענ"ד אין בכך כל רע, אדרבא, להפך, כל עוד יודעים שזוהי יצירה חדשה ושישנן שיטות שונות.

[לעומקו של דבר]

, שאין ספק שלא היה עד למהר"ל מישהו

אפשר שכן (ולא בטוח בכלל), אבל מהמהר"ל עד "עפר לרגלו" לא היה מי שפקפק בצדקת דרכו של מהר"ל, ואם הנחה זו נכונה וכו'

האם הרמב"ם, למשל, היה מסכים עם צדקת דרכו?

ברור שלא, ורבש"ע מה הקשר.

[בן מלך]

איש ספר,
כפי שכבר כתבתי לעיל, אינני תלמיד של ר' משה ואין לי עניין להגן על דמותו/שיטתו וכיו"ב.
הביקורת המרומזת שכתבת (עם דירוג מאוד ברור "לצורך הדיון") על בעלי המחשבה בכלל ור' משה בפרט, מבוססת על הנחות יסוד מסוימות של עיקר וטפל, וכתוצאה מהן דירוג מסוים ושאלת השאלות של חושים בן דן, יסוד החסידות ושורש העבודה: מי מקפיד יותר על שמו"ת או על מעבר לפני המתפלל.
ואכן ראוי לכתוב בבהירות: הנחת היסוד הזו שנויה במחלוקת. יש תפיסות אחרות שרואות את הדבקות בה', את אהבת ה', את אהבת התורה, את החיות במצוות, את המידות הטובות, את ההשגות הרוחניות - כעיקר. ופחות מזה את הדקדוק הקפדני בהלכה, ועוד פחות מזה עיון בסוגיות בלי מגע להלכה.
וכעת, אם הייתי נוהג לשאול שאלות חושים בן דן, הייתי שואל: מי מבין הקבוצות הנ"ל בוכה יותר על חורבן ביהמ"ק, מי חווה יותר לעומק את מעמד הר סיני, מי תופס נכון יותר את המשמעות של יציאת מצרים, מי מקיים יותר את "שוויתי ה' לנגדי תמיד" ו"בכל דרכיך דעהו", מי מתרחק יותר ממחלוקת, מי עוסק יותר ב"לתקן עולם במלכות ש-די", וכן על זה הדרך.

ולכן החזרה על שאלת חושים בן דן אכן איננה אלא אטימת אוזניים ועיניים מראות את שורש העניין.

[איש_ספר]

הרב בן מלך

אני חס על זמנך על זמני ועל זמן הקוראים לחזור רצוא ושוב בלי שום תכלית. ולכן אכתוב בקיצור ובכן:
האם מופרך בעינך שיש אנשים שחושבים שדקדוק הלכה (ודוק, כי המדובר על דקדוק הלכה ולא על פרומקייט) עומד בדרגה גבוהה יותר מאשר חיות במצוה? האם לא סביר בעינך, שיש מי שסבור ששיעור דקדוק הלכה בחוג מסוים מלמד על טיבו ומהותו? הבנו שבעינך המדרג שונה לחלוטין, אבל למה לא תאפשר למי שסבור אחרת לבדוק בכלים שלו? תמהני.

לעצם הענין, אם שגיתי במשהו, הרי זה בכריכת דיון כללי ויסודי לדמותו של נשוא האשכול, בשעה שכידוע לא מדובר בחידוש שלו. העובדה שבכ"ז כרכתי את הנידונים, הרי היא משום שלעיל עלתה שאלה על מידת השפעתו מול משפיעים מוסריים אחרים וכו'. אכן בכ"ז נראה שיש חידוש בדרכו של ר' משה, לא רק בהישגים שלו, שהם פרי כשרונותיו הגאוניים אלא גם ביחסו הכללי, זו פרי התרשמות שלי אבל כיון שלא זכיתי להמנות על שומעי לקחו אני יודע שערכה מוגבל אם בכלל.

אכן ראוי להוסיף ולתקן רושם שגוי, והיא נקודה חשובה מאד, שפלא שלא הדגישו אותה עד לרגע זה, (אולי חמק ממני מאריכות האשכול) והיא שר' משה כאדם גדול, (מצורף לזה רמיזותיו של התוכן על דרכו להלך נגד השומעים במה שמתאים להם), היו לו מעגלים שונים של תלמידים, החל משנה ופירש'ניקס למחצה לשליש ולרביע, קלי עולם, שהגדרתם כאפיקורסים היא לאו דוקא בשל שנאתם לת"ח... עד לתלמידים מופלגים, בעלי מדרגה, צנועים ומופלאים, כדוגמת אותו חכם שהעליתי דברי בנו עליו, וישנם עוד כידוע, וכמובן שמקצה לקצה ישנם בתווך תלמידים רבים הגונים. לכן כשבאים למדוד את השפעתו והשפעת דבריו של ר' משה על תלמידיו, יש לקחת בחשבון את כל הקשת הרחבה הזו של תלמידים, ולנסות להתעלם מקולות הרקע והצרמוניה של אותם קלים, שקולם גדול בהרבה ממשקלם כידוע.

ברוח דברים אלו כתב לי תלמיד אחד באישי

אסביר לך נקודה מסויימת. היחס הוא בדרך כלל הפוך, ככל שהתלמידים היו יותר קרובים לר' משה, הן ברמה האישית והן ברמת הלימוד איתו, הדבר פחות מוחצן ופחות אנשים ידעו מזה. לעומת זאת, כל מיני אנשים שבאו פעם בשבוע לשמוע הרצאה מרתקת והיו חוזרים עליה בשולחנות שבת - בצורה די מפוהקת כמו שכתבת - הם כביכול נתנו את הרושם לעין כל שהם תלמידי ר' משה, בעוד שבפועל לא נגעו ולא פגעו.
כתלמיד שלו בשבע עשרה שנה האחרונות נתקלתי בתופעה זאת לא אחת, והייתי צריך לנשוך שפתיים ולהבליג.
דומני שהרב נשר מיטיב להגדיר במילותיו את הטעון הגדרה, וניכרים דברי אמת.
בנוגע לסיפור שהבאת, הגם שניסית לטשטש דומני שאני יודע במי מדובר, ואכן האיש היה בן עליה צנוע ומעלי, כשהרבים ידעו רק את התמדתו הנוראית בהכנת שיעורים, ובמסירות נפשו לישיבה, ורק אחרי מותו, וכך שמעתי כשבאתי לנחם, נודע באלו השגות הוא חי.
לא אשכח גם את ההספד שר' משה נשא עליו בהלוויה ....

אקווה שבזה תיקנתי רושם לא נכון שהיה עשוי לעולות מדברי, ובזה אני פורש מהדיון, ועם כל מי שחש שלא בנוח מדברי, סליחה ומחילה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

זה גופא שהמהר"ל התקבל על כלל ישראל, אינו ברור כ"כ. לא על הצדיק המהר"ל, רק על דרכו באגדה יש לשאול. מאז הופעתו לאור עולם, מי התעניין בו? מי למד אותו? לא מובא בשיטתיות בהרבה ספרים, כ"א דרך אגב, וכל צורת הלימוד הזה אין לה הרבה עבר. עכ"פ כפי מיטב ידיעתי. הרב הוטנר חידש אותו, וזהו. אני לא רואה שיש כאן היסוטריה ומסורת שאין להרהר אחריה.

[לייטנר]

זה גופא שהמהר"ל התקבל על כלל ישראל, אינו ברור כ"כ. לא על הצדיק המהר"ל, רק על דרכו באגדה יש לשאול. מאז הופעתו לאור עולם, מי התעניין בו? מי למד אותו? לא מובא בשיטתיות בהרבה ספרים, כ"א דרך אגב, וכל צורת הלימוד הזה אין לה הרבה עבר. עכ"פ כפי מיטב ידיעתי. הרב הוטנר חידש אותו, וזהו. אני לא רואה שיש כאן היסוטריה ומסורת שאין להרהר אחריה.

viewtopic.php?p=310265#p310265

[אסיר ציון]

הרב אריך, בדיוק על ההנחה הזו שכל ת"ח שמפרש דברי חז"ל באופן סביר והדברים מתקבלים על לב ממילא מי שמדבר אליו יבוא וישמע, בדיוק על ההנחה הזו אנו דנים, ולא מצאנו כיוצא בה אצל שלפנינו אלא אצל אותם שפקיע שמייהו כגדולי הדור.
אם התקבלות הדברים אצלך נובעת מכך שאין הבדל בעיניך ברמה התורנית והסמכותית בין רמ"ש להרב שך, אז אני מבין אבל רוב מנין ובנין אינו רואה כך את הדברים, הדיון כאן הוא ממש חשוב, איך מגדירים תורה במובן האמיתי ואיך אפשר לגשת לדברי חז"ל, אם אשאל לדוגמא את הרב נשר מדוע אינו הולך לדלות ולצמוח מתורת חב"ד למשל, הוא יענה לי את אותו נהסבר מדוע איני הולך בדרך רמ"ש וזה בדיוק הנידון.
כפי שכתבתי למעלה אין טעם להביא לדיון בני עלחה זצ"ל ושליט"א שהתעלו בעקבות הרב ז"ל כי אין זה מודד כלל לאמיתות השיטה, כמו שרעיונות הרב קוק אינם נעשים אמת מסיני כי הרי פוק חזי לאן זה הוביל את הגרי"מ חרלפ למשל.
בנוגע לדבריו הילדותיים ומשטמתו של היא שיחתי ל'בני ברק', אין טעם בדיון, כמו שיראה המעיין, אם יש דברים ענייניים אפשר להעלות אך אין לראות כאן במה לפריקת תסכולים, צפון וימין אתה בראת.
הרב אפרקסתא העלה נקודה של הקוהרנטיות, איני בטוח כלל שזה נכון שבשיטת רמ"ש ובדרשותין היתה קוהרנטיות ברור שבהצגת הדברים כך היה נראה ובזה היה אמן בלתי רגיל, אך האם נסית פעם באמת לבדוק כיך זה מסתדר עם כל המקומות בתנ"ך ובחז"ל, דוקא לי היה רושם שלא היה מתיישב, באמת צריך לחקור לולי הרטוריקה ואמנות הדיבור של רמ"ש האם היו לדברים עצמם קונם כפי שיש היום, אך זה נושא ארוך ואכמ"ל כרגע.

[לעומקו של דבר]

זה גופא שהמהר"ל התקבל על כלל ישראל, אינו ברור כ"כ. לא על הצדיק המהר"ל, רק על דרכו באגדה יש לשאול. מאז הופעתו לאור עולם, מי התעניין בו? מי למד אותו? לא מובא בשיטתיות בהרבה ספרים, כ"א דרך אגב, וכל צורת הלימוד הזה אין לה הרבה עבר. עכ"פ כפי מיטב ידיעתי. הרב הוטנר חידש אותו, וזהו. אני לא רואה שיש כאן היסוטריה ומסורת שאין להרהר אחריה.

המהר"ל, ר"ל דרכו באגדה, התקבל מאוד - כרב'ה ממש - בקעלם (או אולי כבר אצל הגרי"ס?!) ומשם למיר פוניבז' (בא"י) וכו', בפולין ע"י פשיסחא ומשם קאצק גור וכו', ברוסיא ע"י בעה"ת (כידוע "מפי ספרים" הכוונה למהר"ל) וכו', בא"י הראי"ה ובית מדרשו (העירני הקישור של לייטנר), לא יודע אם צריך הרבה יותר.

ואם רצונך להסתייג ממנו כלך לך אצל ר"ש פישר ואם תגלגל שם הלאה תראה מה שהבאתי מהגרש"א.

[לעומקו של דבר]

הרב אריך, בדיוק על ההנחה הזו שכל ת"ח שמפרש דברי חז"ל באופן סביר והדברים מתקבלים על לב ממילא מי שמדבר אליו יבוא וישמע, בדיוק על ההנחה הזו אנו דנים, ולא מצאנו כיוצא בה אצל שלפנינו אלא אצל אותם שפקיע שמייהו כגדולי הדור.
אם התקבלות הדברים אצלך נובעת מכך שאין הבדל בעיניך ברמה התורנית והסמכותית בין רמ"ש להרב שך, אז אני מבין אבל רוב מנין ובנין אינו רואה כך את הדברים, הדיון כאן הוא ממש חשוב, איך מגדירים תורה במובן האמיתי ואיך אפשר לגשת לדברי חז"ל, אם אשאל לדוגמא את הרב נשר מדוע אינו הולך לדלות ולצמוח מתורת חב"ד למשל, הוא יענה לי את אותו נהסבר מדוע איני הולך בדרך רמ"ש וזה בדיוק הנידון.
כפי שכתבתי למעלה אין טעם להביא לדיון בני עלחה זצ"ל ושליט"א שהתעלו בעקבות הרב ז"ל כי אין זה מודד כלל לאמיתות השיטה, כמו שרעיונות הרב קוק אינם נעשים אמת מסיני כי הרי פוק חזי לאן זה הוביל את הגרי"מ חרלפ למשל.
בנוגע לדבריו הילדותיים ומשטמתו של היא שיחתי ל'בני ברק', אין טעם בדיון, כמו שיראה המעיין, אם יש דברים ענייניים אפשר להעלות אך אין לראות כאן במה לפריקת תסכולים, צפון וימין אתה בראת.
הרב אפרקסתא העלה נקודה של הקוהרנטיות, איני בטוח כלל שזה נכון שבשיטת רמ"ש ובדרשותין היתה קוהרנטיות ברור שבהצגת הדברים כך היה נראה ובזה היה אמן בלתי רגיל, אך האם נסית פעם באמת לבדוק כיך זה מסתדר עם כל המקומות בתנ"ך ובחז"ל, דוקא לי היה רושם שלא היה מתיישב, באמת צריך לחקור לולי הרטוריקה ואמנות הדיבור של רמ"ש האם היו לדברים עצמם קונם כפי שיש היום, אך זה נושא ארוך ואכמ"ל כרגע.

לטעון על סיבות צדדיות להתקבלות דעתו, כמו רטוריקה, אפשר להמשיך כמובן עם האלו שמחשבנים איך הרב שך הצליח לתפוס כי נכנס בתקופה מסויימת ובשיטה כזו וכו' וכו', וכך אפשר לעלות למעלה ואם באנו לבדוק אחר...

על חב"ד לכאו' כששואלים ליטאי רגיל הוא עונה לא כך הקרוני רבותי, אבל על ר' משה "רוב מנין ובנין" סבורים שאין כאן שינוי רדיקלי, הכל במסגרת המקובל. וזה שזה שינוי רדיקלי לא הוכח כלל ואדרבא הדוגמאות של הרב דסלר וכו' רלוונטיות מאוד לעניין זה.
ולכן לא התנגדו למשל לחידוש דרך הלימוד של ר' חיים, של ר' שמעון, וכו' כי לא ראו בזה משהו רדיקלי בעקרונות האמונה (כמובן ששם גם אימצו בחום אבל זו כבר סוגיא אחרת למה החליטו לאמץ, והאם הגר"ח הביא את אותם ראיות מש"ס ופוסקים לדרך הלימוד שלו שאתה דורש מר"מ שפירא להביא לדרכו שלו)

[לעומקו של דבר]

אגב, אולי אפשר להשאיל את הסרגל דשמו"ת ולפני המתפלל גם לאשכול על הגרד"ל והחוג?

[לעומקו של דבר]

לשון הגרמ"ש על מהר"ל - https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?173272& בהסכמה

[לעומקו של דבר]

פעם העלו כאן ואני מעלה שוב

[אסיר ציון]

לעומקו, הנושא כאן אינן שינוי רדיקלי או לא, לא מדברים כאן מנקודת 'השקפה', העניין הוא האם יש כאן דרך נכונה בלימוד תוה"ק.
דרך הלימוד של הגר"ח וכו' ג"כ אינו עניין כי בסך הכל זה נשאר בתחום העיון המוכר, משא"כ כאן מדובר על שפראך חדש לגמרי והוצאת דברי חז"ל מפשוטם להבנה שלא ברור אם היא בכלל קיימת.
לא טענתי שההתקבלות בכלל ישראל של ר' משה בעייתית בגלל הרטוריקה, זה לא היה הנושא כי ברור שדרכו לא התקבלה באופן שאין לערער אחריה,
הטענה היתה כי עצם המושגים המופשטים לא ברור שהיו נענים בכזאת אהדה לולי התפאורה שמסביב, וזו טענה נקודתית שאינה שייכת לעצם הנדון על הסמכות.
------

לגבי מה שהעירו כאן על הגאווה אותה חשים אלו שחושבים שהם הזוכים להבין פנימיות מתן תורה למשל וכו'
ברור שיש מצוה מדאוריתא של זכירת יצי"מ, וברור שיש מצוה דאוריתא של זכירת מעמד הר סיני, אם נדון איך הדרך הראויה לחיות את הדברים, בעיניי הציבור הליטאי המרכזי ההולך בהשקפת רבותינו, הח"ח שצחק כשהמחיש לעצמו את מכת שחין או הגר"י לוינשטיין שסידר סטנדרים בשביל לחיות את קריעת ים סוף - זה הדרך.
הגרי"ז מבריסק שהיה חוזר אחר התפילה ברגשי לבת קודש על פסוקי מתן תורה או החזו"א שבירך ברכת אשר בחר כל בוקר במשך זמן רב ומאמץ לקיים את דברי הב"ח המפורסמים בכוונת הברכה -זה הדרך.
כל הרעיונות הנשגבים יפים מאד ומעניינים, אבל אי אפשר לכפות את הדעה שזה עיקר היהדות.

[בן מלך]

הרב בן מלך

אני חס על זמנך על זמני ועל זמן הקוראים לחזור רצוא ושוב בלי שום תכלית. ולכן אכתוב בקיצור ובכן:
האם מופרך בעינך שיש אנשים שחושבים שדקדוק הלכה (ודוק, כי המדובר על דקדוק הלכה ולא על פרומקייט) עומד בדרגה גבוהה יותר מאשר חיות במצוה? האם לא סביר בעינך, שיש מי שסבור ששיעור דקדוק הלכה בחוג מסוים מלמד על טיבו ומהותו? הבנו שבעינך המדרג שונה לחלוטין, אבל למה לא תאפשר למי שסבור אחרת לבדוק בכלים שלו? תמהני.

לעצם הענין, אם שגיתי במשהו, הרי זה בכריכת דיון כללי ויסודי לדמותו של נשוא האשכול, בשעה שכידוע לא מדובר בחידוש שלו.

כל שכתבתי הוא שהצגת המדרג הזה כמוחלט שנוי במחלוקת.
סביר בעיני שיש אנשים שחושבים וכו', ושהם בודקים בכלים שלהם. מה שלא סביר, הוא הצגת המדרג הנ"ל כמוחלט וככזה שכל החוגים ודרכי עבודת ה' צריכים 'להתיישר' לפיו.
ואכן הדיון הוא כללי ואינו נוגע לר' משה, שאצלו באופן אישי - אינני יודע מה היה המדרג - אבל הוא 'עובר את המבחן' גם של אלו שלא הכירו והבינו את דרכיו ודבריו.

[לעומקו של דבר]

לעומקו, הנושא כאן אינן שינוי רדיקלי או לא, לא מדברים כאן מנקודת 'השקפה', העניין הוא האם יש כאן דרך נכונה בלימוד תוה"ק.
דרך הלימוד של הגר"ח וכו' ג"כ אינו עניין כי בסך הכל זה נשאר בתחום העיון המוכר, משא"כ כאן מדובר על שפראך חדש לגמרי והוצאת דברי חז"ל מפשוטם להבנה שלא ברור אם היא בכלל קיימת.
לא טענתי שההתקבלות בכלל ישראל של ר' משה בעייתית בגלל הרטוריקה, זה לא היה הנושא כי ברור שדרכו לא התקבלה באופן שאין לערער אחריה,
הטענה היתה כי עצם המושגים המופשטים לא ברור שהיו נענים בכזאת אהדה לולי התפאורה שמסביב, וזו טענה נקודתית שאינה שייכת לעצם הנדון על הסמכות.
------

לגבי מה שהעירו כאן על הגאווה אותה חשים אלו שחושבים שהם הזוכים להבין פנימיות מתן תורה למשל וכו'
ברור שיש מצוה מדאוריתא של זכירת יצי"מ, וברור שיש מצוה דאוריתא של זכירת מעמד הר סיני, אם נדון איך הדרך הראויה לחיות את הדברים, בעיניי הציבור הליטאי המרכזי ההולך בהשקפת רבותינו, הח"ח שצחק כשהמחיש לעצמו את מכת שחין או הגר"י לוינשטיין שסידר סטנדרים בשביל לחיות את קריעת ים סוף - זה הדרך.
הגרי"ז מבריסק שהיה חוזר אחר התפילה ברגשי לבת קודש על פסוקי מתן תורה או החזו"א שבירך ברכת אשר בחר כל בוקר במשך זמן רב ומאמץ לקיים את דברי הב"ח המפורסמים בכוונת הברכה -זה הדרך.
כל הרעיונות הנשגבים יפים מאד ומעניינים, אבל אי אפשר לכפות את הדעה שזה עיקר היהדות.

אתה החלטת מה בתחום המוכר ומה לא. שוב ושוב אתה מניח הנחות בלי לבססן.

ואיך הגעת לכפיה? כמדומני שלפי האשכול הזה, הכופים הם לא תלמידי ר' משה אלא ההיפך
(ועל הגאווה כבר כתבתי דברים פשוטים)

[ליטוואק פון בודאפעסט]

זה גופא שהמהר"ל התקבל על כלל ישראל, אינו ברור כ"כ. לא על הצדיק המהר"ל, רק על דרכו באגדה יש לשאול. מאז הופעתו לאור עולם, מי התעניין בו? מי למד אותו? לא מובא בשיטתיות בהרבה ספרים, כ"א דרך אגב, וכל צורת הלימוד הזה אין לה הרבה עבר. עכ"פ כפי מיטב ידיעתי. הרב הוטנר חידש אותו, וזהו. אני לא רואה שיש כאן היסוטריה ומסורת שאין להרהר אחריה.

המהר"ל, ר"ל דרכו באגדה, התקבל מאוד - כרב'ה ממש - בקעלם (או אולי כבר אצל הגרי"ס?!) ומשם למיר פוניבז' (בא"י) וכו', בפולין ע"י פשיסחא ומשם קאצק גור וכו', ברוסיא ע"י בעה"ת (כידוע "מפי ספרים" הכוונה למהר"ל) וכו', בא"י הראי"ה ובית מדרשו (העירני הקישור של לייטנר), לא יודע אם צריך הרבה יותר.

ואם רצונך להסתייג ממנו כלך לך אצל ר"ש פישר ואם תגלגל שם הלאה תראה מה שהבאתי מהגרש"א.

כלל ישראל, על שכבותיה וגווניה, סובלת סטיות קלות אם אך אין נוגעים בבת עיניהם. היו תמיד תנועות מן הצד שהשתמשו בדברים מחודשים וגישה מחודשת ולא נהיו נחלת הכלל. אחד מהם הוא פרשיסחא, כידוע לכל חסידים מגאליציה, והשנית היא מוסר, כידוע לכל יוצאי ליטא שלא היו אלא תנועה צדדית שלא השליכה הרבה שרשים ביהדות, ועכשיו נעלמה כליל. היו בכל המקומות ענקי הרוח ואנשים בעלי חידוש, כטבעם של מקומות אלו, אמנם לידי נחלת הכלל לא הגיעו.

וממקום שבאת, שם אני יכול להביא ראיה.

[נשר]

אין לי מה לתרום כל כך בשלב הזה, שלכאורה הכל כבר נאמר.

אבל, אפשר להתבונן בנקודה אחת.

ר' משה שפירא הוא דמות שמה שהדמות שלו אומרת לפני הכל, יש מה לקבל אצל כולם! יש מה ללמוד מכולם. התורה רחבה, האמת לא נמצאת רק בפינה זו או פינה אחרת.
הרי זה מה שהוא כותב בהקדמה לאפיקי מים, כל ימי הטיתי אוזן לשמוע!
כל אחד ואחד כאן מוזמן לשמוע איך הוא מספיד את ר' מאיר חדש ומדבר בערגה על המידות שלו, ועל איך שהוא התחנן בפניו שידבר ור' מאיר היה שותק. איך הוא הספיד את ר' נחום, ודיבר על השקיעות העצומה. איך הוא מספיד את ר' ברוך שמעון ומספר בעיניים דומעות, שהוא עצמו אמר לרב"ש, שאצלו כל תוס' מקבל טעם של רעק"א!
איך הוא מספיד את ר' חיים שלמה ליבוביץ', ומדבר על בעלי אסופות שנאספו.
הוא יכל להגיד אני לא קשור אני משהו אחר.

מביאים הקלטה, ומחליטים שהוא היה נגד הח"ח. אחר כך מגדירים אותו כמשהו אחר, שונה.

רבותי, ר' משה שפירא הוא פרח שגדל בעולם הישיבות, בעולם שלנו, לא חייבים לשמוע אותו, ולא חייבים להסכים איתו. אבל צריך לזכור שהוא מיצג את הרב דסלר, את הבריסקרוב, את אביו הטעלזאי, את סלבודקא, את פוניבז', מכולם הוא קיבל, הוא לא זלזל, לא מתח ביקורת, הסתובב אצל כולם וקיבל מה שהתאים לנפשו הכמהה.
הא' ב' שלו זה כבוד התורה וחכמיה, כבוד תלמידי חכמים.
עם מי הוא ישב בשיעורי קבלה? עם גדולי הדור שליט"א.
מה לומדים בכוללים שלו? נשים ניזיקין קדשים טהרות בעומק העיון. מה הוא לימד בבית התלמוד? על מה בחן אותו חמיו כשלקחו לחתן? מה הוא היה מדבר עם הילדים שלו ועם הנכדים שלו? רק בלימוד! לאיפה הוא שלח אותם? לבריסק, לפוניבז'. למקומות ששם לומדים בצורה מאד מאד שמרנית ומקורית. אסור לשכוח את זה.

נכון שיש מקום בהחלט לביקורת על סגנון השומעים וכל מיני כאלה שלא מצאו ציאורים אחר לתאר אותו רק ע"י משלים מעולם האוכל והציור האומנותי. אבל זה לא אומר על האיש.

[לעומקו של דבר]

זה גופא שהמהר"ל התקבל על כלל ישראל, אינו ברור כ"כ. לא על הצדיק המהר"ל, רק על דרכו באגדה יש לשאול. מאז הופעתו לאור עולם, מי התעניין בו? מי למד אותו? לא מובא בשיטתיות בהרבה ספרים, כ"א דרך אגב, וכל צורת הלימוד הזה אין לה הרבה עבר. עכ"פ כפי מיטב ידיעתי. הרב הוטנר חידש אותו, וזהו. אני לא רואה שיש כאן היסוטריה ומסורת שאין להרהר אחריה.

המהר"ל, ר"ל דרכו באגדה, התקבל מאוד - כרב'ה ממש - בקעלם (או אולי כבר אצל הגרי"ס?!) ומשם למיר פוניבז' (בא"י) וכו', בפולין ע"י פשיסחא ומשם קאצק גור וכו', ברוסיא ע"י בעה"ת (כידוע "מפי ספרים" הכוונה למהר"ל) וכו', בא"י הראי"ה ובית מדרשו (העירני הקישור של לייטנר), לא יודע אם צריך הרבה יותר.

ואם רצונך להסתייג ממנו כלך לך אצל ר"ש פישר ואם תגלגל שם הלאה תראה מה שהבאתי מהגרש"א.

כלל ישראל, על שכבותיה וגווניה, סובלת סטיות קלות אם אך אין נוגעים בבת עיניהם. היו תמיד תנועות מן הצד שהשתמשו בדברים מחודשים וגישה מחודשת ולא נהיו נחלת הכלל. אחד מהם הוא פרשיסחא, כידוע לכל חסידים מגאליציה, והשנית היא מוסר, כידוע לכל יוצאי ליטא שלא היו אלא תנועה צדדית שלא השליכה הרבה שרשים ביהדות, ועכשיו נעלמה כליל. היו בכל המקומות ענקי הרוח ואנשים בעלי חידוש, כטבעם של מקומות אלו, אמנם לידי נחלת הכלל לא הגיעו.

וממקום שבאת, שם אני יכול להביא ראיה.

למה כבודו מקשקש, במחילה.
המוסר לא התקבל בקנאות אבל אין היום "ליטאי" שאינו מחובר למוסר וקיבל ממנו משהו ויקבל בכבוד את מה שיש למוסר להגיד לו. מי שהייתה לבסוף תנועה צדדית שלא התחשבו בה הייתה תנועת ההתנגדות למוסר.
פשיסחא היא האב הרעיוני של רוב חסידות פולין.
חב"ד הייתה כמובן תנועה של חלק גדול מאוד מחסידי רוסיה.

יש לך אולי מישהו שהתקבל יותר?

[דודי צח]

כבר נזכרה שיטתו של אי"ס בדפים הראשונים של אשכולנו דידן, עוד בחיים חיותו

אני לא יודע מה הרב שך עשה או לא עשה, ו'המקורות' של שיבר שיודעים לצטט בדיוק מה נאמר בתוך החדר, הם משונאיו של הרב שך כניכר מבין השורות.
אני רק זוכר בימי בחרותי, שהבחורים המוכשרים שהלכו לשיעור הקבוע של הגרמ"ש בשיעור באור שמח, לא היו אלו שהיו במתח לימודים גדול של סדרי הישיבה ולימודיה, (בלשון המעטה) כלומר היה כאן בהחלט התעסקות על חשבון התכנים של הישיבה. אני לא אומר זאת כביקורת על הגרמ"ש, שאפילו להגיד כלפיו "קטונתי" זו סוג של גאווה, אבל בהחלט שמי שראה עצמו אחראי על צביון הישיבות היה אמור לטפל בבעיה הזו.

[נשר]

כבר נזכרה שיטתו של אי"ס בדפים הראשונים של אשכולנו דידן, עוד בחיים חיותו

אני לא יודע מה הרב שך עשה או לא עשה, ו'המקורות' של שיבר שיודעים לצטט בדיוק מה נאמר בתוך החדר, הם משונאיו של הרב שך כניכר מבין השורות.
אני רק זוכר בימי בחרותי, שהבחורים המוכשרים שהלכו לשיעור הקבוע של הגרמ"ש בשיעור באור שמח, לא היו אלו שהיו במתח לימודים גדול של סדרי הישיבה ולימודיה, (בלשון המעטה) כלומר היה כאן בהחלט התעסקות על חשבון התכנים של הישיבה. אני לא אומר זאת כביקורת על הגרמ"ש, שאפילו להגיד כלפיו "קטונתי" זו סוג של גאווה, אבל בהחלט שמי שראה עצמו אחראי על צביון הישיבות היה אמור לטפל בבעיה הזו.

וזה מה שטורחים להסביר כאן, שגם ר' משה הסכים עם זה, שיהיה ברור. הוא ממש ממש הסכים עם זה שזה לא צריך להיות על חשבון המתח הלימודי.

[אריך]

כבר נזכרה שיטתו של אי"ס בדפים הראשונים של אשכולנו דידן, עוד בחיים חיותו

אני לא יודע מה הרב שך עשה או לא עשה, ו'המקורות' של שיבר שיודעים לצטט בדיוק מה נאמר בתוך החדר, הם משונאיו של הרב שך כניכר מבין השורות.
אני רק זוכר בימי בחרותי, שהבחורים המוכשרים שהלכו לשיעור הקבוע של הגרמ"ש בשיעור באור שמח, לא היו אלו שהיו במתח לימודים גדול של סדרי הישיבה ולימודיה, (בלשון המעטה) כלומר היה כאן בהחלט התעסקות על חשבון התכנים של הישיבה. אני לא אומר זאת כביקורת על הגרמ"ש, שאפילו להגיד כלפיו "קטונתי" זו סוג של גאווה, אבל בהחלט שמי שראה עצמו אחראי על צביון הישיבות היה אמור לטפל בבעיה הזו.

מעשהו של הרב שך מובן.
עם זאת, נשמע מדברי הכותב קשר בין התרופפות מתח הלימודים לשיעור רמ"ש, ואני אומר שאותם בחורים היו חלשים במתח הלימודים עם ר' משה ובלי ר' משה, ובלעדי השיעור הם לא היו עושים משהו יותר טוב. וזה ברור כלפי רוב הבחורים האלה.
כך גם בנוגע לאותם אנשים שהרמה ההלכתית שלהם לא משהו, ובאים לשיעור. אז מה אתם רוצים, שגם זה לא יהיה להם?

[לעומקו של דבר]

המשך הסכמות, עיין כאן https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?159101&
אגב הוא תלמיד להגר"י דיוויד וגם ללהבחל"ח להגרמ"ש.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

נשר - רציתי להגיד מה שאמרת, מכיוון ההפוך. מישהוא טען שלומדים אומרים שהלומדות הוא העיקר, הלכיסטען טוענים שההלכה הוא העיקר וכו׳. אמנם כאן אינו כן. הרמ"ש הודה שהעיקר הוא ההשתקעות בבשר ויין של סוגיות עמוקות בש"ס ולא באגדה. אז גם לשיטתיה אין לנו ראיה מהצלחה במחשבה.

לעומקו של דבר - תלמד קצת היסטוריה. פרשיסחא היתה פסולה אצל רוב החסידים, רק שברבות הזמן אין הבדל שכל פרשיסחא נשכחה, אז למה להתנגד לה? וכ"ה בענין מוסר. המוסר היחיד שיש היום הוא אצל בעלות תשובה, שיש להם וועדים לתיקון המדות אצל רב בעל תשובה המתמחה בהיסטוריית היהודים וכמה פתגמים של הרב קוק. סדר מוסר בישיבות אין לה קשר למןסר, וגם כמעט שאין לה קשר למציאות. קיימת היא בפתק שעל הקיר.

[אריך]

סדר מוסר בישיבות אין לה קשר למןסר, וגם כמעט שאין לה קשר למציאות. קיימת היא בפתק שעל הקיר.

הפרזת. יש בחורים שלומדים מוסר ברצינות. אני מכיר גם אברכים שעושים כך.