דברי הרמב"ם בענין דרשות חז"ל

[שפה ברורה]

סליחה על בורותי
בישמח משה פ' נצבים:
כי כמו שיסד הרמב"ם בענין דרשות חז"ל וגזירה שוה ובפרט דרשות אל תקרי, שהמה סימנים מסורין לזכירה, וכן הסימנים של המסורה, ע"כ.

זה זמן רב שאני מחפש דברי הרמב"ם האלו, כלום אחד מהחברים יכול להחכימני

[ברזילי]

כתב כן (בהקדמה למשנה) גבי אסמכתא שהוא סימן לזכרון של הלכה שהיתה מקובלת בידם, וכן לגבי חלק מן הפירושים המקובלים מסיני שהסמיכום על י"ג מידות הדרש (ובמורה כתב גבי דרשות אל תקרי, שלא באו לפרש כוונת המקראות, אלא כ"מליצת השיר"), אבל לא כל הדרשות בי"ג מידות הן כאלה,לדעתו

[בברכה המשולשת]

ויעויין בדברי הריטב"א בחידושיו לר"ה (טז.) בעניין אסמכתא

[מן השורה]

בספר תולדות אדם ח"א [וגם בהשמטות שנד' בח"ב] יש הרבה על זי' הרמב"ם הזו, וביאור רחב בזה. [אם לא תמצא, אחפש בל"נ בתוך הספר באיזה עמ']

[משה גרוס]

מורה נבוכים ג, מג בעניין ארבעת המינים. לאחרונה פרסם י' לורברבוים בתרביץ מאמרים על היחס של הרמב"ם לדרשות ושם טוען שהרמב"ם שינה את גישתו בעניין ושיטתו זו משקפת את עמדת הגאונים, אך בתחילה העריך ביותר את כל דרשות חז"ל. לאחר קריאה נראה שאין בדבריו ממש כי אין מדובר על אותם הדברים והרמב"ם דיבר על דרשות חז"ל שאינם בר סמכא במקומות שלא דיברו על תיאולוגיה, כלומר דיבורים על הקב"ה, אלא רק במקומות צדדיים, וגם הגאונים דיברו רק על מקומות כאלו, כגון הדפים הראשונים בפרק מי שאחזו בגיטין וכמה דפים בשבת ובכתובות שעוסקים בארכאולוגיה של הרפואה

[שפה ברורה]

ייש"כ לכל המגיבים

בספר תולדות אדם ח"א [וגם בהשמטות שנד' בח"ב] יש הרבה על זי' הרמב"ם הזו, וביאור רחב בזה. [אם לא תמצא, אחפש בל"נ בתוך הספר באיזה עמ']

האם הספר נמצא באוצר?

[אוצר החכמה]

כמובן

[אמסטרדם]

מדין רוב.

[אליעזר שלום]

מדין רוב.

אנא באר את דבריך על מה יסובון

[אמסטרדם]

על מה שכתב רבינו אוצה"ח לפני זה....

[שפה ברורה]

כתב בישמח משה
כי כמו שיסד הרמב"ם בענין דרשות חז"ל וגזירה שוה ובפרט דרשות אל תקרי, שהמה סימנין מסורין לזכירה, וכן הסימנים של המסורה, עכ"ל.
ובקוצר בינתי לא מצאתי דבר זה, ושאלתי פרושה מול הלומדים החשובים, אם יוכלו למצוא מקור לדברים האלו
ייש"כ

[סגן אלוף]

viewtopic.php?f=17&t=17122&p=162654&hilit=#p162654

[הגהמ]

ר"ב עפשטיין הרחיב הדיבור בזה בחלק המבוא לספרו 'מקור ברוך' (עמ' 480 ואילך), ובין השאר כתב שם (בעמ' 486) כדברים האלה:

והרשב"א בפרק ה' מב"ב (עח.) כתב, שכונת חז"ל בדרשות אל תקרא - להסמיכן (להדרשות) על לשונות הכתובים, כדי שלא ישכח זכרון עניניהם, ולא שכונתם לפרש הפסוק כן, עכ"ל;

רציתי לראות הדברים בפנים אבל לא הצלחתי לאתר רשב"א כזה - בין בלשון המצוטט בין בלשון אחר. האם יש למישהו מושג למה הוא התכוון?

[מה שנכון נכון]

כוונתו לפירוש האגדות שם (מוה"ק עמ' קט).

[הגהמ]

ייש"כ. דפדפתי בדפוסים אחרים ולא מצאתי (אולי הוא ציין ע"פ המובא בעין יעקב וכדו').

[עקביה]

המהר"ל בבאר הגולה, תחילת באר ג', עוסק בדברי חז"ל:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ה עמוד א
דרש בר קפרא, מאי דכתיב: ויתד תהיה לך על אזנך? אל תקרי אזנך אלא על אוזנך וכו'.

ומסביר כיצד דבריהם צדקו יחדיו וסוגיא זו אכן מונחת בכוונת הכתוב.

ולעומת זאת הרמב"ם (שהזכיר לעיל ר' משה גרוס) כותב:

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מג
והחלק הראשון נלחם ונתגבר לאמת דרשות לפי מחשבתו ולשמרם ויחשוב שהם ענין הפסוק, ושמשפט הדרשות כמשפט הדינין המקובלים, ולא הבינה אחת משתי הכתות שהם על צד מליצת השיר אשר לא יספק ענינם על בעל שכל, והתפרסם הדרך ההוא בזמן ההוא, והיו עושים אותה הכל כמה שיעשו המשוררים מזמרי השיר, אמרו רז"ל תני בר קפרא ויתד תהיה לך על אזניך, אל תקרי אזניך אלא אזניך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו, ואני תמיה אם זה התנא אצל אלו הסכלים כן יחשוב בפירוש זה הפסוק, ושזאת היא כונת זאת המצוה, ושהיתד הוא האצבע, ואזניך הם האזנים, איני חושב שאחד ממי ששכלו שלם יחשב זה, אבל היא מליצת שיר נאה מאד, הזהיר בה על מדה טובה, והוא כי כמו שאסור לומר דבר מגונה, כן אסור לשמעו, וסמך זה לפסוק על צד המשל השיר, וכן כל מה שיאמר במדרשות אל תקרי כך אלא כך, זהו ענינו.