הרע במיעוטו כתב:שכניה בן יחיאל כתב:על ברסלב אני שמעתי (מאנשים ששמעו ממנו אישית) דברים שונים מהמסופר כאן, ואיני רוצה לפרטם מחשש לחוסר דיוק.
אבקש ממי שיודע דברים מדויקים שיכתוב.
בזהירות הנדרשת שלא לעוות את הדברים שנמסרו לי:
בצעירותי נמשכתי מאוד לספר ליקוטי מוהר"ן ובמידה מסוימת גם לברסלב, וכליטאי הרגשתי נבוך והרגשתי שזה לא "עובד" לי בעיקר בנקודה של מעלת הצדיק והתבטלות לצדיק וכו'
ביקשתי מר' משה זצ"ל שיגיד לי את דברו וכה אמר לי : הספר הוא יקר ביותר, ואין מניעה מללמוד בו, אבל כל מה שקשור לעניין מעלת הצדיק והצורה שבה ברסלב משווקת כיום תשים בצד - לא פירט לי יותר אבל זהו תוכן הדברים.
עוד אמר: סכנת נפשות לדבר על זה, אך כשיחיד בא ושואל אינני רשאי שלא לומר לו.
והזכיר את דברי הגמ' האומר לחברו דבר הרי הוא בבל יאמר עד שיאמר לו אמור וכו'
כעת כמדומה אפשר ואולי גם זהו רצונו שיאמרו הדברים
שאלת תם כתב:הרע במיעוטו כתב:שכניה בן יחיאל כתב:על ברסלב אני שמעתי (מאנשים ששמעו ממנו אישית) דברים שונים מהמסופר כאן, ואיני רוצה לפרטם מחשש לחוסר דיוק.
אבקש ממי שיודע דברים מדויקים שיכתוב.
בזהירות הנדרשת שלא לעוות את הדברים שנמסרו לי:
בצעירותי נמשכתי מאוד לספר ליקוטי מוהר"ן ובמידה מסוימת גם לברסלב, וכליטאי הרגשתי נבוך והרגשתי שזה לא "עובד" לי בעיקר בנקודה של מעלת הצדיק והתבטלות לצדיק וכו'
ביקשתי מר' משה זצ"ל שיגיד לי את דברו וכה אמר לי : הספר הוא יקר ביותר, ואין מניעה מללמוד בו, אבל כל מה שקשור לעניין מעלת הצדיק והצורה שבה ברסלב משווקת כיום תשים בצד - לא פירט לי יותר אבל זהו תוכן הדברים.
עוד אמר: סכנת נפשות לדבר על זה, אך כשיחיד בא ושואל אינני רשאי שלא לומר לו.
והזכיר את דברי הגמ' האומר לחברו דבר הרי הוא בבל יאמר עד שיאמר לו אמור וכו'
כעת כמדומה אפשר ואולי גם זהו רצונו שיאמרו הדברים
איך כל מה שמספרים כאן על הערכתו לברסלב - מסתדר עם מה שסיפרו לעיל שנסע בסמוך לציונו של מוהר"ן באומן והחליט לא להשתטח שם ולעומת זה האריך את דרכו בכדי להשתטח על ציון בעל התניא?
שאלת תם כתב:הרע במיעוטו כתב:שכניה בן יחיאל כתב:על ברסלב אני שמעתי (מאנשים ששמעו ממנו אישית) דברים שונים מהמסופר כאן, ואיני רוצה לפרטם מחשש לחוסר דיוק.
אבקש ממי שיודע דברים מדויקים שיכתוב.
בזהירות הנדרשת שלא לעוות את הדברים שנמסרו לי:
בצעירותי נמשכתי מאוד לספר ליקוטי מוהר"ן ובמידה מסוימת גם לברסלב, וכליטאי הרגשתי נבוך והרגשתי שזה לא "עובד" לי בעיקר בנקודה של מעלת הצדיק והתבטלות לצדיק וכו'
ביקשתי מר' משה זצ"ל שיגיד לי את דברו וכה אמר לי : הספר הוא יקר ביותר, ואין מניעה מללמוד בו, אבל כל מה שקשור לעניין מעלת הצדיק והצורה שבה ברסלב משווקת כיום תשים בצד - לא פירט לי יותר אבל זהו תוכן הדברים.
עוד אמר: סכנת נפשות לדבר על זה, אך כשיחיד בא ושואל אינני רשאי שלא לומר לו.
והזכיר את דברי הגמ' האומר לחברו דבר הרי הוא בבל יאמר עד שיאמר לו אמור וכו'
כעת כמדומה אפשר ואולי גם זהו רצונו שיאמרו הדברים
דרדקי כתב:
גאון מאויים, ידוע שכח קליטתו היא שלא במושגינו המצומצמים, מקרוב ומכלי ראשון אני יכול להעיד על ידיעתו הרבה בכל כתבי הפילוסופיה בבקיאות ועיון מבהילים. וכן על ידיעתו הרבה בכל חכמות הטבע. אלא שלא כאן המקום.
נשר כתב:
כתבו שהוא שנא טפשות, זה נכון מאד, אבל ראיתי גם איך שהוא מתייחס יפה לכל מיני אנשים מסכנים, ודבר ידוע שהיה לו את כל הסבלנות שבעולם לנוער נושר
אפשר כתב:
[לקינוח סעודה שאלו כאן כמה, שהגראי"ס שונה מהגרמ"ש וכו', ואני בעצמי כתבתי שאינם דומים, אלא הגרמ"ש דומה לגרי"ז כפי המסופר, רצוני להוסיף פרט אחד, וגם באישי נדנדו לי לדבר, אבל אקצר ביותר, כי הגראי"ס הוא מהענינים ארוכים, ואעתיק רק מילה אחת שכתבתי תמול בענין, בשורה התחתונה, הגעשטעל של הגראיס היא בעצם רצינית אין סופית כמו הגרי"ז, ומה שאנו מוצאים אותו בשיחותיו מגיע להתבדחות וכדומה זהו סטייה, אבל סטייה שכבר אביו החזיק בו במקצת, וירושה היא לו מאביו ולא מאבותיו, והוא גם בהרבה משום לבו אונסו. [אבל שאר גדולי בריסק אין להם מאומה מזה, אלא נשאר כבימי הגרי"ז רצינית תהומית ומורת רוח גמור מהמסביב].
אבל בגדול הגעשטעל הוא ממש הגעשטעל של ר' משה, מי שרואהו הולך בשבת בבוקר על רחוב פרי חדש, מוקף בעשרת בניו, רואה את אותו געשטעל, את אותו אי - שביעת רצון על כל הבריאה שהיה גם על פני ר' משה].
מלאעולם כתב:תמיד חזר על כך שכל הדברים בעולם נקראים "דברים" מפני שיש להם דיבור, לכל דבר יש דיבור, כל דבר אומר לנו משהו, הוא ידע לקחת כל דבר סתמי ולהוציא ממנו את הדיבור שלו, הוא ידע להוציא מהשגרתי והסתמי את הדיבור, את השירה, את האמירה, ופתאום הסתמי והשגרתי היה כמו להאזין לסימפוניה של בטהובן, הייתה לו אוזן שומעת לשמוע את הדיבורים שטמונים בדברים, והייתה לו יד אמן שידע להוציא את זה החוצה במשיכת מכחול אחת.
אפשר כתב:[לקינוח סעודה שאלו כאן כמה, שהגראי"ס שונה מהגרמ"ש וכו', ואני בעצמי כתבתי שאינם דומים, אלא הגרמ"ש דומה לגרי"ז כפי המסופר, רצוני להוסיף פרט אחד, וגם באישי נדנדו לי לדבר, אבל אקצר ביותר, כי הגראי"ס הוא מהענינים ארוכים, ואעתיק רק מילה אחת שכתבתי תמול בענין, בשורה התחתונה, הגעשטעל של הגראיס היא בעצם רצינית אין סופית כמו הגרי"ז, ומה שאנו מוצאים אותו בשיחותיו מגיע להתבדחות וכדומה זהו סטייה, אבל סטייה שכבר אביו החזיק בו במקצת, וירושה היא לו מאביו ולא מאבותיו, והוא גם בהרבה משום לבו אונסו. [אבל שאר גדולי בריסק אין להם מאומה מזה, אלא נשאר כבימי הגרי"ז רצינית תהומית ומורת רוח גמור מהמסביב].
אבל בגדול הגעשטעל הוא ממש הגעשטעל של ר' משה, מי שרואהו הולך בשבת בבוקר על רחוב פרי חדש, מוקף בעשרת בניו, רואה את אותו געשטעל, את אותו אי - שביעת רצון על כל הבריאה שהיה גם על פני ר' משה].
שכר המדי כתב:זה שהגרי"ז היה מתוח ואף זעף זאת עובדה ברורה שאין מי שחולק עליה או מכחיש אותה. שקר גמור הוא לומר כי לבני ביתו הוא היה חביב ורך כקנה, לא מיניה ולא מקצתיה.
דודי צח כתב:
עקבתי אחרי ראי"ס בשמחה משפחתית שהיתה בבית מדרשו, באופרוף ושוב פעם בחתונה, ומצאתי שהוא מלבין שינו ונוטף שמחה ועליזות, כמובן עם החוג המצומצם של צאצאיו משפחתו ומכריו הקרובים. [אם כי תמהתי יותר מקצת, מדוע הרבה לחשושים ובדיחות נאמרים בין 'הגדולים' שם דווקא בעת אמירת קדיש וחזרת הש"ץ (כאשר בקריאת התורה יש שקט מוחלט)]. אבל בגדול ראיתי עליו יותר שמחה מאשר על דודו רמד"ס שאכן רואה אני אותו הרבה ומעולם לא זיהיתי עליו בת שחוק. אך מי יימר שגם אביו מולידו היה כך.
שכר המדי כתב:זה שהגרי"ז היה מתוח ואף זעף זאת עובדה ברורה שאין מי שחולק עליה או מכחיש אותה. שקר גמור הוא לומר כי לבני ביתו הוא היה חביב ורך כקנה, לא מיניה ולא מקצתיה, אך לא כאן המקום לדון על זה.
כמה פעמים אפשר להסיט את הדיון שוב פעם לבריסק?
עדותו של הרב נשר על הערתו של הגרמ"ש "בנחת" לבעל המצלמה אינה תואמת כ"כ את המציאות. כל אחד יכול לשמוע את זה בקול הלשון באחד משיעורי י"ז בתמוז [אינני זוכר כעת מס' שיעור], והתקיפות שם נשמעת היטב.
מה שמדהים שם הוא דבר אחר: מיד - ברגע כמימריה - חוזר הגרמ"ש לדבר באותו טון רגוע ושליו בה היה מוסר את שיעוריו כאילו כלום לא קרה.
לגבי בני ברק:
הגרמ"ש אמר לבנו: בשתי ערים אל תקנה דירה בשופו"א, באילת, ו... בבני ברק. [כמובן שהדברים נאמרו בדרך של הלצה, בבקשה לא להיעלב ולהתחיל לנהל דיון סוער בדברים].
בדרך אגב אעיר רק, [ובבקשה לא להסיט את הדיון שוב לאותו נושא], כי בשיעור המדובר של 'קבלו דעתי' אשתמיטתיה לכאורה להגרמ"ש מכתבו הברור של מרן החזו"א עצמו נגד אי-מי שהעיז לכתוב כי המגן אברהם טעה בדעתו. יש שם כרגיל לשונות זהב, עיין קו"א ח"ג סי' מד.
[ולמי שרוצה - זהו בערך לשונו לפי זכרוני: 'ח"ו, דברי המג"א ברורים... המג"א הוא רבינו ואנו כולם תלמידיו, ואשרי מי שזוכה להיות מתלמידיו'].
אריך כתב:בהספדו של ידידי שזכה לקירבה אצל הרב, סיפר שאמר לו הרב: איני איש של אהבה, אני איש של כבוד.
וזו התבטאות מאד חשובה להבנת הנהגת הרב ומשנתו:
כבוד.
ובלשונו: כ-בוד. (הטעמה על הכ"ף).
וכמה הרבה היה מדבר על מושג זה, ובלא לאות היה חוזר על דברי הרז"ה: "מצינו בכמה כתובים שהנשמה נקראת כבוד".
גישתו לתורה, לכל דבר, ולכל אדם היתה באופן זה. גם התביעה הגדולה שהעמיד לזולתו באה ממקום של כבוד, שהואיל ואתה בעל ערך, נדרש ממך להבין ("להשתדל להבין"), ולהתנהג כיאות. קלילות היתה זרה לו.
והיה רגיל להביא שכבוד בגימ' לב - לב נתיבות חכמה.
{להבנתי: חכמה מראה מהות כל דבר. מעמיקה בתוכנו של כל מושג. ובעצם בכך מעניקה לו כבוד, היינו משמעות ותוכן יקר}
אפשר כתב:בס"ד
משהו עמד לי בשרוול בעירפול, והתחדד אצלי והנני כותב,
קמו כאן התנגדות, למה אתה מחלל את ההספד, ואני בעניותי לא הבנתי, וכי מה חילול קודש יש, הרי בסה"כ באתי להציע דבר מרכזי מחיי הגר"מ, שהיה ניכר לכל מי שהכירו בטוב.
ובכן התחדד אצלי, וזה לא רק לענין הגר"מ, אלא כל תלמיד אצל רב בזמנינו, וגם משליך על מפלגתיות, וגם שאר דעות והשקפות [כגון מה שעכשיו מקרוב באו לעלות להר הבית, ומצאו להם תומכים ממה שרב פלוני לא שאג אסור אלא צעק וכיוצא].
הרבה בני אדם כמהים, כמהים לפעמים לשלימות, לחיפוש בעבודת ה' וכיוצא, [ויש, כמו אנשי הר הבית, אנשי תכלת ודומיהם, שכמהים להיות יוצא דופן, מקורי, מהפכני], לכן הוא מסדר לעצמו משנה סדורה בראש, ואח"כ הוא כבר ימצא שכולם תומכים בשיטה שלו, וכל מה שזז נעשה לו לתניא נמי הכי. זה החלק הפשוט הידוע לכל.
ועתה מה שהתחדד, יש אנשים שבאיזה שהוא שלב הם מצאו מה שחיפשו, והם מתנחמים על עמל של שנים, ודבקים בדרך או במורה דרך, וירא כי טוב מאוד, והחיים עולים על מסלול, ומנבוכים למורה. אבל מידי פעם צץ לו קושיות, הרי לפי הדרך שלי העדכני נמצא שאני קצת מיקל בהלכה פלונית, או שהוא רואה קושיא ברבו שהוא לא מתאים לפרופיל שבנו לו בחיידר על אדם גדול, כי יש בו דבר פלוני וכיוצא. ועל פי רוב בן אדם לא יכול לקיים בעצמו מעשה ר' ברוך בער בר' חיים, או מעשה רבי זירא בארץ ישראל, פשוט להשכיח את כל הקודם, ולאתחל מחדש, כאילו כאן נבראתי. או עכ"פ לפצל, זה ישאר קושיא, תיקו, צ"ע, ואני בעיקר יעסוק במה שאני כן מבין. ולכן הוא צריך למצוא פיתרון לכל הבעיות החדשות שצצות לו על הדרך החדש, שבעצם צריך להיות כולו אור.
ובכן הוא פונה לאחד משני אפיקים, או שהוא מתעלם לגמרי, הוא לא רואה הוא לא יודע, או שהוא מתרץ כל מיני תירוצים, בקיצור מדחיק. יופי, יש מתעלם ויש מדחיק. והיינו כי יש על המשקל כל האושר שלי בחיים, בתורה ביראה אמונה ומידות וכו, ולפעמים יש בהם הנאות גשמיות ג"כ, שטעלע, חברה, מפלגה, והעיקר זהות. ומצד שני עומד קומץ של שאלות, היתכן שהרב שלי יאמר כך יעשה כך, והלא הרבי בחיידער כיתה ב' אמר שאסור להגיד כך, אז מדחיקים ומתעלמים, והרכבת נוסעת הלאה, ויהי בשלום נפשי נשיתי כל קושיא.
סליחה, אבל יש כאן כמה תלמידי ר' משה שהם בדיוק עונים לגדר הזה, ר' משה היה בריסקער, שהיה לו בפירוש מורת רוח מכל העולם, והיה לו מורת רוח מהחינוך והדרך של הרבה הרבה קהילות ומגזרים. כל אחד יודע וזוכר ומכיר את תנועת השפתיים שהיה עושה פעמים רבות באמצע שהיה מדבר, תנועה שכולה אומרת "למה אני עמל", "לא מבינים אותי", "אין כאן מי שיבין", "ממילא כולם הפוך על הפוך", כל אחד ראה את זה וכל אחד ידע את זה, והוא לא הסתיר את המורת רוח שלו מהדור, ואת המורת רוח של הבריות.
הוא בפירוש לא בא מנקודה של "הכל טוב", ובוא נתחזק ביחד, כמו כ' מיילעך בידרמאן למשל, [שלכן יש לו אלפים אלפים, ונעשה לקונצזוס בימינו], הוא שפך מרורות על הקיים ועל העבר. ולכן כמו שהוא התייחס כך לנו, לשומעיו, ובפרט למי שאינו שומע לו. כך היה לו דעה מגובשת על כל גדולי ישראל, וגם על גדולים שקדמוהו.
ועכשיו אני עומד ותוהה במין מחשבה זועקת, מה הפגם, מה הפגם שיהיה ביקורת על החזון איש או על המשנה ברורה, או אפילו על הגר"א, יש פגם אם בא חכם שמילא כריסו בש"ס ופוסקים ומהרהר, בקול רם או בקול ענות חלושה, איך יתכן שחכם פלוני עשה כך או סבר כך. מהמחוזות שאני גדלתי, היינו מחוז חזו"א, ואפילו בריסק, זה יסוד היהדות, לבקר, לבדוק, ולדעת, זהו בסה"כ הדעת שר' משה כל כך ביקש מאיתנו, שנהייה ברי דעת, לקנות דעת. ובמקום זה כולם נזעקים, שא שא, לא לכבודו, לא כאן המקום. אז היכן המקום בבית הכסא!?!
ולמה אין זה בכלל הספד, הלא את מי איבדנו היום, תורת משה ישאר לנצח, כמו שתורת הש"ך איתנו היום, וכמו שהתורת הרשב"א איתנו היום, וכמו שראינו שתורת מהר"ל נעשה לו עידן חדש בימינו, וא"כ וכי נסתמו מעיינותיו של משה, הלא לא נלקח ממנו אלא גופו בלבד, ובא נרימה נהי ובכי על איבוד הגוף. החלקים שאני מדבר עליהם, המורת רוח, תנועות השפתיים, דעתו הנחרצות התקיפה והזעופה, הבריסקאות שבו, זהו מה שאיבדנו, ועוד איך איבדנו, אם גדולי תלמידיו באים לכאן ואומרים שא שא. על דא ודאי קבכינא.
משה אמת ותורתו אמת, וישאר לעולם, אבל גם מה שהוא ביקש להבין, להשתדל ולהבין, למה את זה צריך לזרוק, ולדבוק רק במשנתו שבשיחותיו, וכי חלק הגופני שבו אין בו חשיבות. למה נזעקתם, אתה יודע למה, כי בניתם תמונה וציור איך ר' משה צריך לראות, ומה אתם צריכים ממנו, ושאר חלקי ר' משה זרקתם לפח.
ובכן לא כן אני, אני רוצה להבין, ואני משתדל להבין, איך הוא אכל, איך הוא דיבר, למה אחז כך ולמה לא.
יש לי עוד הרבה דברים בגרוני, [גם רציתי לנתח קצת סיבת עזיבתי], אבל סליחה התאכזבתי מדרישת הציבור והרמה, גם באשכול הגרד"ל כתבתי אחוזים בודדים ממה שהיה בדעתי וברצוני לכתוב, כי אין איש שם על לב, ואין אוזן המטה לשמוע. וכמעשינו שם כך מעשינו כאן, ואם רבו עלי חבירי וביטלו דעתי אני לתלמודי אחזור, [אע"פ שאליבא דאמת שבאישי קיבלתי יותר תומכים ממתנגדים].
[לקינוח סעודה שאלו כאן כמה, שהגראי"ס שונה מהגרמ"ש וכו', ואני בעצמי כתבתי שאינם דומים, אלא הגרמ"ש דומה לגרי"ז כפי המסופר, רצוני להוסיף פרט אחד, וגם באישי נדנדו לי לדבר, אבל אקצר ביותר, כי הגראי"ס הוא מהענינים ארוכים, ואעתיק רק מילה אחת שכתבתי תמול בענין, בשורה התחתונה, הגעשטעל של הגראיס היא בעצם רצינית אין סופית כמו הגרי"ז, ומה שאנו מוצאים אותו בשיחותיו מגיע להתבדחות וכדומה זהו סטייה, אבל סטייה שכבר אביו החזיק בו במקצת, וירושה היא לו מאביו ולא מאבותיו, והוא גם בהרבה משום לבו אונסו. [אבל שאר גדולי בריסק אין להם מאומה מזה, אלא נשאר כבימי הגרי"ז רצינית תהומית ומורת רוח גמור מהמסביב].
אבל בגדול הגעשטעל הוא ממש הגעשטעל של ר' משה, מי שרואהו הולך בשבת בבוקר על רחוב פרי חדש, מוקף בעשרת בניו, רואה את אותו געשטעל, את אותו אי - שביעת רצון על כל הבריאה שהיה גם על פני ר' משה].
איש_ספר כתב:בהמשך קצת לדברי הליטוואק:
האם נכונה התחושה שכל נסיון של תלמידיו להטעים משהו מתורתו אחרים שאין להם שייכות לאיש, נידון לכשלון?
במשפחתי ובמשפחת אשתי היו כמה בני עליה שהיו דבוקים בו, זכור לי היטב את הסיטואציה שמי מהם חוזר על איזה רעיון ששמע השבוע בשיעור
וכל הסובבים כובשים פיהוק עמוק ופותחים את אישוני עיניהם לרווחה לבל תשלוט בהם שינה.
האם אכן מדובר בתופעה ידועה? ומה ההסבר לכך?
נשר כתב:אתמול תיאר לי מישהו מבוגרי בית התלמוד, איך היה נראה המצב בזמן הרב הוטנר, כאשר הוא היה נכנס באמצע סדר, כל ההיכל היה משתתק וקם מלא קומתו, הוא היה צועד צעדים מדודים לעבר המקום שלו, ורק אחרי שהתיישב והתחיל ללמוד, חזרו כולם לתלמודם. אצל ר' בערל שוורצמן זה לא היה שייך כי הוא היה יוצא ונכנס וגם נגד את אישיותו אבל הרב הוטנר היה יושב ולא היה זז במשך שעות ארוכות. (לא קשור לעיל, אבל כתבתי)
ספרן כתב:https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/15894403_1816317048633053_4237316442396261702_n.jpg?oh=2b421e23495ff5c161c1b4552c563bae&oe=58E01AD7
איש_ספר כתב:בהמשך קצת לדברי הליטוואק:
האם נכונה התחושה שכל נסיון של תלמידיו להטעים משהו מתורתו אחרים שאין להם שייכות לאיש, נידון לכשלון?
במשפחתי ובמשפחת אשתי היו כמה בני עליה שהיו דבוקים בו, זכור לי היטב את הסיטואציה שמי מהם חוזר על איזה רעיון ששמע השבוע בשיעור
וכל הסובבים כובשים פיהוק עמוק ופותחים את אישוני עיניהם לרווחה לבל תשלוט בהם שינה.
האם אכן מדובר בתופעה ידועה? ומה ההסבר לכך?
אביא דוגמא נוספת ששמעתי ממנו פעם. באיזה יום בירך יעקב את עשו? בזוהר כתוב שזה היה בראש השנה, במדרש כתוב שזה היה בפסח. מישהו שכח להעביר את התאריך הנכון? היה פה בלבול? הוא אומר, האירוע הזה הוא אירוע של דין. יש שני צדדים למטבע, מי צריך לקבל את הברכות. והעולם כולו עומד וממתין. יש פה ציור, איך נראה ראש השנה. במלים אחרות – המלים שלי – לא באים לומר לך מתי זה היה. אלא באים לצייר לך כיצד אתה צריך להרגיש בראש השנה. מה זה ראש השנה בשבילך. ולהיפך, אם אומרים לך שזה פסח, אומרים לך שהאירוע הזה הוא פסח. כמו שבפסח נאמר, או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים. עם ישראל היה בתחתית המדרגה, זרקו את הילדים שלו ליאור. והקב"ה בא ונשא אותנו על כנפי נשרים. כך, באופן הזה, הקב"ה בא לביתו של יצחק, כאשר הברכות היו, מבחינת המציאות החיצונית, לגמרי של עשו – והקב"ה בא והפך את הקערה על פיה. אז הנה, יש לך יום שהוא גם פסח וגם ראש השנה. – יש תמיד סכנה שמישהו בסוף ישאל, נו, אז מתי זה באמת היה?
עושה חדשות כתב:אני מצטט מתוך שיעורו של הרב פייבלזון המובא לעיל:אביא דוגמא נוספת ששמעתי ממנו פעם. באיזה יום בירך יעקב את עשו? בזוהר כתוב שזה היה בראש השנה, במדרש כתוב שזה היה בפסח. מישהו שכח להעביר את התאריך הנכון? היה פה בלבול? הוא אומר, האירוע הזה הוא אירוע של דין. יש שני צדדים למטבע, מי צריך לקבל את הברכות. והעולם כולו עומד וממתין. יש פה ציור, איך נראה ראש השנה. במלים אחרות – המלים שלי – לא באים לומר לך מתי זה היה. אלא באים לצייר לך כיצד אתה צריך להרגיש בראש השנה. מה זה ראש השנה בשבילך. ולהיפך, אם אומרים לך שזה פסח, אומרים לך שהאירוע הזה הוא פסח. כמו שבפסח נאמר, או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים. עם ישראל היה בתחתית המדרגה, זרקו את הילדים שלו ליאור. והקב"ה בא ונשא אותנו על כנפי נשרים. כך, באופן הזה, הקב"ה בא לביתו של יצחק, כאשר הברכות היו, מבחינת המציאות החיצונית, לגמרי של עשו – והקב"ה בא והפך את הקערה על פיה. אז הנה, יש לך יום שהוא גם פסח וגם ראש השנה. – יש תמיד סכנה שמישהו בסוף ישאל, נו, אז מתי זה באמת היה?
[size=95]זהירות - סכנה! הריני שואל בזאת: אז מתי זה באמת היה?
או במילים אחרות, יש איזה בעיה לפרש את המחלוקת הזו כפשוטה?
איש_ספר כתב:בהמשך קצת לדברי הליטוואק:
האם נכונה התחושה שכל נסיון של תלמידיו להטעים משהו מתורתו אחרים שאין להם שייכות לאיש, נידון לכשלון?
במשפחתי ובמשפחת אשתי היו כמה בני עליה שהיו דבוקים בו, זכור לי היטב את הסיטואציה שמי מהם חוזר על איזה רעיון ששמע השבוע בשיעור
וכל הסובבים כובשים פיהוק עמוק ופותחים את אישוני עיניהם לרווחה לבל תשלוט בהם שינה.
האם אכן מדובר בתופעה ידועה? ומה ההסבר לכך?
שכר המדי כתב:זה שהגרי"ז היה מתוח ואף זעף זאת עובדה ברורה שאין מי שחולק עליה או מכחיש אותה. שקר גמור הוא לומר כי לבני ביתו הוא היה חביב ורך כקנה, לא מיניה ולא מקצתיה, אך לא כאן המקום לדון על זה.
איש_ספר כתב:בהמשך קצת לדברי הליטוואק:
האם נכונה התחושה שכל נסיון של תלמידיו להטעים משהו מתורתו אחרים שאין להם שייכות לאיש, נידון לכשלון?
במשפחתי ובמשפחת אשתי היו כמה בני עליה שהיו דבוקים בו, זכור לי היטב את הסיטואציה שמי מהם חוזר על איזה רעיון ששמע השבוע בשיעור
וכל הסובבים כובשים פיהוק עמוק ופותחים את אישוני עיניהם לרווחה לבל תשלוט בהם שינה.
האם אכן מדובר בתופעה ידועה? ומה ההסבר לכך?
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 349 אורחים