הודעהעל ידי חלמישצור » א' אפריל 30, 2017 10:57 am
מבוכי הגאולה | מורדי מילר
מה עלה בגורלו של הטקסט שהועבר מיד ליד בין תלמידי הגר"א כשהגיעו לשממה שהייתה בארץ ישראל עשרות שנים לפני התנועה הציונית, ושעל פי ציוויו עסקו בחקלאות, בלימודים כלליים ובלימוד הקודש והסוד? * במסע מרתק שברגעים מסוימים הפך גם ללא נעים, אחז בידו מורדי מילר את ההוצאה הראשונה של "קול התור", ערך שיחה מסתורית עם הנער שהעלה לכתב לפני כשבעים שנים את כתבי ר' הלל משקלוב (מתלמידי הגר"א), ואף נכנס שלא ברצונו לתוך ויכוחים סוערים בדבר ייחוס הספר לגר"א ולעדויות על תחזיות תלמידיו על תש"ח כשנת תפנית היסטורית * וזה עוד לא הכל: מתברר שהחלקים האחרונים של קול התור טרם יצאו לאור * מבוכי הגאולה
כבר אחרי חצות הלילה והעייפות מתחילה להתגבר, אך ישעיהו וינוגרד, ירושלמי כבן 85, מזנק במרץ מהכורסה, רוכן אל אחד המדפים התחתונים בארון הספרים שלו ובזריזות מפליאה שולף מתוכו ספר. וינוגרד, ביבליוגרף ואספן ספרים ידוע, הקדיש עשרות שנים לאיסוף דקדקני של ספרים הקשורים בגאון רבי אליהו מווילנה. הוא אף הקים הוצאה, 'כרם אליהו' שמה, שמטרתה להוציא לאור ספרים הקשורים בגר"א. בין היתר יצאו במסגרת ההוצאה סידור 'אזור אליהו - כמנהג רבנו הגר"א' וספר עב כרס בשם 'אוצר ספרי הגר"א' שחיבר וינוגרד. את קירות הסלון מעטרים ציורי דמותו של הגר"א, ובהם ציור שוינוגרד עצמו מצא ושנחשב כיום בעל מהימנות גבוהה בתיאור דיוקנו של הגאון. מאחד הארונות גדושי הספרים העתיקים הוציא בעבורנו וינוגרד ספר שאותו הוא מחשיב ליהלום שבכתר האוסף: 'עטרת צבי' משנת 1722 אשר ניתן מתנה לגר"א (לא ברור אם לרגל נישואיו או לבר המצווה), מרבי יצחק יעקב הכהן שהיה אב"ד (אב בית דין) של קוברין. בהקדשה כתוב: "מתנה לדרשה להבחור התורני המופלא המושלם הגדול, רבי אליהו".
לבסוף, אנו מבקשים לראות את הספר שלשמו באנו: עותק מההדפסה הראשונה של הספר 'קול התור'. גם הפעם מפליא וינוגרד למצוא את הספר באחד המדפים הנידחים, ומהר מאוד מתחוור לנו שלא רק התכנים בספר הגאולה אפופי סוד, אלא גם פרטים רבים הקשורים בספר עצמו. הפרט הראשון הבולט ב'קול התור' הראשון שראה אור אי פעם, הוא העדר עמוד שער ולפיכך גם תאריך פרסום. בספרו של וינוגרד 'אוצר ספרי הגר"א' כתוב כי 'קול התור' הראשון, זה שאנו מחזיקים בידינו, יצא בשנת תש"ח, אך כעת בשיחה עמנו הוא טוען כי ייתכן שהספר יצא לאור בשנת תש"ז. זאת אין לדעת. אך הפתעה גדולה יותר מצפה לנו בזמן הרפרוף בספרון הדק: בעמוד 74 נקטע הספר בפתאומיות, בפרק החמישי, ובאמצע משפט. אנו מחפשים את שאר העמודים, אך לשווא.
ספר 'קול התור' מיוחס לר' הלל ריבלין משקלוב (1757–1838), תלמיד הגאון מווילנה, וכן – הנשיא רובי ריבלין נמנה על צאצאיו. הספר פורש את תורת הגאולה של הגר"א - זו שהניעה את תלמידיו לעלות לארץ ישראל משנת תקס"ח (1808) ואילך, לעסוק בה בתורה, בחקלאות ובקניין אדמות, עשרות שנים לפני קום תנועת הציונות מבית מדרשו של הרצל ולפני "העלייה הראשונה". 'קול התור' גדוש גימטריאות וסודות קבליים, ולצדם הנחיות מעשיות ליישוב הארץ והדגשת החשיבות של לימוד חכמת המדעים. בפרק השלישי למשל מופיע ציווי הגר"א "להתחיל באתערותא דלתתא", כלומר בהשתדלות אנושית במסגרת "האתחלתא דגאולה בעקבתא דמשיחא". כך למשל, כחלק מההתעוררות שהגר"א קורא לה נמנים "קיבוץ גלויות, בניין ירושלים, ביעור רוח הטומאה מן הארץ על ידי נטיעת אדמת הקודש וקיום מצוות התלויות בה (...) גאולת האמת על ידי הקמת אנשי אמנה". על פי הנאמר בספר, הגר"א סבור שמשיח בן יוסף לא ייהרג ואין לפחד לפתוח בפעולות אתחלתא דגאולה. כמו כן נאמר בספר כי בכל אדם יכול להימצא ניצוץ של משיח בן יוסף, בהתאם לפעולות שהוא עושה לקידום הגאולה.
הפנקס שנמצא
בשלב זה אתם בוודאי תוהים איך ספר חשוב כל כך הודפס לראשונה כשהוא חסר? התשובה לכך נעוצה באופן כתיבת הספר והדפסתו. לידת 'קול התור' מתחילה ברב והחזן שלמה זלמן ריבלין המכונה שז"ר (1884–1962), צאצא ישיר של ר' הלל ריבלין משקלוב. שז"ר שהחליט להוציא לאור את 'קול התור' בפעם הראשונה מאז ומעולם, ונעזר בילד בשם אלעזר הורביץ שכתב בהנחייתו את הספר. האם הכתיב שז"ר להורביץ את תוכן הספר, או שמא מסר לידו כתבי יד קדומים שמהם יעתיק ויכין את הספר לדפוס? הגם שהילד הורביץ גדל ונעשה לפרופסור בישיבה-אוניברסיטה שבארה"ב, ועודו חי עמנו כיום, התשובות לשאלות אלו ולרבות אחרות נותרו בגדר תעלומה. עוד נשוב לדון בכך, אך לעת עתה עלינו להיאזר בסבלנות. הילד הורביץ עשה את מלאכתו נאמנה והעלה על הדף, בכתב ידו, את הספר 'קול התור' המוכר לנו כיום. הספר נשלח לדפוס גיליונות-גיליונות ומסיבות שאינן ברורות לגמרי לא נדפס כולו. כך נוצר מצב שבו קיבלו מספר מצומצם של בני משפחת ריבלין עותקים, שאחד מהם מחזיק ישעיהו וינוגרד בביתו, של 'קול התור' כשהוא קטוע. הורביץ עקר בינתיים לארה"ב, שז"ר נפטר והספר כמעט נשכח מלב. עד ניצחון מלחמת ששת הימים.
באווירת הגאולה שהתעוררה לאחר המלחמה עלה זכר הספר ושתי הוצאות שונות הדפיסו אותו בשנת תשכ"ט. הוצאה בבני ברק ובראשה הרב חיים פרידלנדר הדפיסה את הספר ובסופו נכתב באותיות מרובעות: "עד כאן הספיק המו"ל הראשון להדפיס. השלמת הספר שלא נדפסה במהדורה הראשונה נאבדה מאתנו. ה' ימציאנו האבדה הגדולה הזאת". ההוצאה השנייה הייתה של הרב מנחם מנדל כשר, והוא הדפיס את 'קול התור' כנספח לספרו 'התקופה הגדולה'. גם במהדורת כשר נכתב כי "יש לקוות שעל ידי הופעת הספר יתגלו שאר הגליונות החסרים בספר קול התור סוף פ"ה, פ"ו ופ"ז (פרק ה', פרק ו' ופרק ז'; מ"מ), ואז אפשר יהיה להדפיס את הספר כולו בשלמותו".
בשיחה עמנו מעיד ישעיהו וינוגרד כי מפעם לפעם היה פרופ' הורביץ, חברו הטוב מגיל ילדות, מתקשר ומפציר בו שילך ויחפש אחר הפנקס שבו מצוי 'קול התור' בשלמותו ובכתב ידו של הורביץ, אלא שבכל פעם סיבה אחרת מנעה את הדבר. כך חלפו עשרות שנים עד שנכדו של שז"ר, הפרופ' יוסף ריבלין, ימצא פנקס בבית אביו ר' שמואל ריבלין ובו 'קול התור' בכתב יד מסודר ובהיר. בהתרגשות שלח פרופ' ריבלין דוגמה מכתב היד לאלעזר הורביץ על מנת שיאשר לו שאכן מדובר בספר שהוא עצמו כתב בהנחיית שז"ר. הורביץ אישר את הדבר, וכך בשנת תשנ"ד הודפסו לראשונה סוף פרק ה', ופרק ו'. במבוא למהדורה כתב יוסף ריבלין כי "כל הקטעים הללו לקוחים ממחברת שמצאתי בביתו של אבי הרב שמואל ריבלין שיחי'. במחברת זו מצויים גם כל הפרקים שכבר הודפסו. ד"ר א' הורביץ, ששימש את סבי במשך שנים רבות, וכתב מפיו ספרים רבים, אישר לי בשיחה עמו שזה הוא כתב ידו. פרק שישי זה, שלא פורסם עדיין, שייך בוודאי לספר 'קול התור', והוא אחד משני הפרקים ה'אבודים', אשר לא הודפסו על ידי סבי מחוסר אמצעים". באותו שלב נראה היה שנותר פרק אחד, פרק ז', להשלמת הספר המיוחס לר' הלל ריבלין משקלוב.
מחלוקת שמסרבת לדעוך
מאז הגיע הספר לתודעה הציבורית הוא ניצב במוקדה של מחלוקת סוערת, שלא רק שאינה שוככת עם השנים אלא נדמה שהיא רק הולכת ומתעצמת. רבנים רבים, בעיקר מהציונות הדתית, אימצו את הספר וראו בו מקור מהימן לתורת הגאולה של הגר"א. כך למשל הציג לנו הרב ד"ר חגי שטמלר חלקים מהספר 'צבי קודש' חלק ב' (מצוי בימים אלו בשלבי עריכה) ובהם עדויות על יחסו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ל'קול התור'. בספר כתוב כי "שמחתו של רבנו אף גדלה כאשר מיד אחרי מלחמת ששת הימים יצא לאור הספר 'קול התור'. לרגל התכנסות בכותל המערבי במוצאי שבת, אמר רבנו בהתפעלות גדולה: 'מעתה יגדל כוח ד'! דעו לכם שזה עתה יצא לאור ספר זה של תלמידי הגאון, הכולל את כל תורת הגאולה של הגאון, ספר שיאיר את ישראל'".
אלא שכתב היד הקדום ביותר של הספר הוא זה של פרופ' הורביץ ולא של ר' הלל ריבלין משקלוב. מלבד השאלה מה עמד מול עיני הורביץ שכתב את הספר אצל שז"ר, צצות ועולות שאלות מטרידות רבות: אם הספר אכן נכתב על ידי ר' הלל שחי לפני יותר מ-200 שנים, מדוע מעולם לא הודפס לפני תש"ח? כיצד התגלגל תוכן הספר לידי שז"ר? על חלק מהשאלות ניסה שז"ר עצמו לענות. לדבריו לא מדובר בהעתק מדויק, מילה במילה, של ר' הלל, אלא ערוך באופן כזה שיהיה נוח יותר לקריאה. בנוסף ציין שז"ר כי חלקים מהספר קיבל מידי דודו הרב צבי יצחק ריבלין (1853 או 1857 עד 1934), רב, ציוני ומקובל שנודע בכינויו 'דרשן הגאולה'.
בצדק אפשר היה לצפות שספר כה חשוב יוזכר בכתבי תלמידי הגר"א במאות השנים לפני שהופיע בדפוס, אך מחקרים בנושא העלו שלא כך הדבר. ספר בשם 'קול התור' לא הוזכר מעולם בכתובים לפני ההדפסה בתש"ח. וכך, תהליך הכתיבה המסתורי של הספר, בצירוף בעיות הקשורות למונחים לשוניים, הולידו הררי השערות וטענות בנוגע לזהות המחבר ולתקופת חיבור הספר. היו שהגדילו לעשות והאשימו את שז"ר עצמו בזיוף הספר, אך רוב הטענות מדברות על כך ששז"ר כבר קיבל לידיו חומרים מן המוכן ורק דאג לעריכתם. 'מועמדים' לחיבור הספר, מלבד ר' הלל עצמו, היו: בנו של ר' הלל - משה 'מגיד' ריבלין; אביו של שז"ר - ר' יוסף (יושעה) ריבלין שחיבר פזמוני גאולה שחלק מתוכניהם מזכירים את הכתוב ב'קול התור', ודודו של שז"ר - יצחק צבי ריבלין.
הראשונים שיצאו נגד הספר היו רבנים חרדים חשובים. אם הספר אכן נכתב בידי ר' הלל ריבלין משקלוב בשם רבו הגר"א, הרי שאפשר לקבוע כי הגר"א עודד התיישבות ועלייה לישראל, ודיבר על 'אתחלתא דגאולה'. בנוסף, מהספר עולה שהגר"א תומך בלימודי חכמות המדעים. מסקנות אלו, שלא הולמות את תפיסת העולם החרדית, הקימו על הספר מתנגדים מהעולם החרדי. בספר בשם "התקופה בסערת אליהו" מאת הרב ישראל אליהו ויינטרוב, ובו הסכמה מאת הרב אליעזר מנחם מן שך ז"ל, נטען כי הספר גדוש זיופים: "החלטנו להעיר על מכשול לרבים בזמנים האחרונים, והוא הדפסת ספר בשם 'קול התור' ובפרט בהקדמות שנדפסו בתוכו ואודותיו", כתב ויינטרוב, "ומלבד מה שלא הרגישו בזיופי הכתבים הללו עוד אחזו בם לראיה גמורה על דמיוני הבל חללו ותלו שטותם באשלי רברבי תלמידי בית המדרש של הגר"א ז"ל". גם הרב משה שטרנבוך, צאצא של הגר"א ומגדולי הרבנים החרדים, כתב על 'קול התור' כי "יש לפקפק בהרבה דברים המובאים שמה", אם כי הוא מודה ש"מכל מקום נראים הדברים שיש שם גם כמה דברים שאכן יצאו מפי רבנו הגר"א זצ"ל". הרב שטרנבוך תקף את הרב מנחם מנדל כשר, שהוציא לאור את 'קול התור' בתשכ"ט, מבלי להזכירו בשמו, על כך שהוא "מטשטש ומערבב את הדברים עד שלדעתו רבנו אור העולם הגר"א זצ"ל היה 'לאומי' שדרש לעמול ולפעול למען מדינה עצמאית". לדברי הרב שטרנבוך גם אם מצוי גרעין אמת בספר, הרי ש"חוששני טובא שצאצאיו (של ר' הלל משקלוב; מ"מ) שהיו דרשנים הוסיפו בו דברים". מדינת ישראל, לדברי הרב שטרנבוך, היא "מלכות שמחקה בזדון שם ה' בהקמה וכל חוקיה כחוקי עכו"ם (...) לא נוכל לקבל שזו היא גאולתנו העתידה".
כנגד דברים אלו יצא קונטרס בשם 'והאמת נעדרת' שבא להוכיח את מהימנות הספר. בהקדמת הספר במהדורת הרב פרידלנדר נכתב כי "הספר הזה יחיד במינו הוא שכן נותן הוא משמעות לשתי תופעות גדולות ומפליאות המתרחשות בעולם לעינינו. התופעה האחת היא תקומת האומה הישראלית בדורנו – אומה שקרוב לאלפיים שנה גלתה מעל אדמתה ככלי נמאס, פזורה בכל הארצות, טרף לשיני העמים. התופעה האחרת – הקצב המדהים שבו מתפתחים המדעים במאה וחמישים השנים האחרונות". ובנוגע למקור הספר נכתב כי "סוף דבר, כל מי שהאמת נר לרגליו לא ימצא בספר הזה דבר שיספק עליו אמיתתו והיותו כולו מתורתו של רבנו הגר"א". באותה מהדורה הובא מכתב הסכמה מאת הרב חיים שרגא פייבל פראנק, מי שהיה רב שכונת ימין משה, ובו כתב הרב פראנק על "הספר הקדוש 'קול התור' מאדוני אבי זקן זקני הגאון המקובל מוהר"ר הלל בהגאון הצדיק רבי בנימין ריבלעס (ריבלין; מ"מ) משקלוב זצ"ל, המאיר באספקלריא המאירה דרכי הגאולה ומעייני הישועה שנתגלו בעולם על ידי רבו הרב הדומה למלאך ה' צ-באות, רבנו הגר"א זצ"ל".
גם בקרב החוקרים עצמם סוערות הרוחות. יש מי שטוענים כי הספר נכתב בראשית ה-20, כלומר בזמן שכבר פעלה תנועת הציונות ובהשפעתה. כאלה הם פרופ' שלמה ברטל ופרופ' עמנואל אטקס. אטקס, וכמוהו גם החוקר אלי אשד, אף מצביעים על זהות המחבר כרבי יצחק צבי ריבלין, דודו של שז"ר. לעומתם, חוקרים אחרים ובראשם פרופ' יוסף ריבלין, ד"ר אריה מורגנשטרן וד"ר רפאל שוח"ט מתארכים את כתיבת הספר למאה ה-19. המקדים ביותר הוא פרופ' ריבלין, המדבר על ר' הלל כמי שהחל במסורת הגאולה של הגר"א, העבירה מדור לדור עד שלבסוף הועלתה על הכתב בידי סבו שז"ר ב'קול התור': "ר' הלל הגה ורשם רעיונות גאולה מבית מדרשו של הגר"א (...) את הרעיונות הללו העביר לנו ר' משה המגיד" עד ש"הוא עבר אל הרש"ז". אצלו "התרכזו חומרי גאולה אלה ביחד עם מסרים נוספים שהגיעו אליו מר' יצחק צבי ריבלין דרשן הגאולה, כעדותו של הרש"ז עצמו", והוא "נטל על עצמו את המשימה להדפיס את הרעיונות האלה".
מורגנשטרן לעומת זאת שולל את האפשרות שידו של ר' הלל ריבלין משקלוב בספר. כשאנו שואלים את מורגנשטרן מי כתב את הספר הוא עונה "אני לא יודע", ומיד מוסיף כי "חלקים מ'קול התור' חיבר רבי משה מגיד, בנו של ר' הלל". את טענתו זו הוא מגבה בספרו 'השיבה לירושלים' באמצעות ניתוח דקדקני של שמונה מכתבים של רבי משה שפעל בירושלים לאחר משבר ת"ר, משבר שהתעורר כשבניגוד לציפיות לא בא המשיח בשנת ת"ר. מכאן אולי גם שמו של הספר 'קול התֹּר', הרומז לשנת הת"ר (1839–1840). לדבריו, "רבי משה 'מגיד' ראה שהמצב החברתי ב'כולל' הוא 'על הפנים' והחליט ליצור חברה אחידה שלא יהיו בה פערים סוציאליים. בהתחלה זו לא הייתה קבוצה עם שוויון חברתי, והוא הלך והלאים את הכספים וחילק הכול שווה בשווה. בתקופה שלו, מתר"א (1841) ועד תר"ו שבה נפטר, הוא קרא לכולל שלו כולל 'ישורון' שזה מושג שקשור לשוויון. לקחתי את הקטעים האלה של מוישה מגיד ומצאתי אותם ב'קול התור'. אי אפשר לדבר על שוויון חברתי לפני ת"ר".
מסיבות דומות לשל מורגנשטרן הגיע גם הרב ד"ר צחי הרשקוביץ למסקנה כי תאריך חיבור הספר הוא באמצע המאה ה-19, "לאחר המשבר הכלכלי והמדיני הגדול שחוו תושבי הארץ בכלל ותושבי ירושלים בפרט, ומתוך רצון להחיות מחדש את חזון הגאולה של הגאון". אך בניגוד למורגנשטרן הוא אינו מצביע על זהות של מחבר מסוים אלא מסתפק בקביעה שמדובר ב"אחד מגדולי המקובלים שבדור" ולא בהכרח מישהו ממשפחת ריבלין.
המשותף לריבלין, למורגנשטרן ולשוח"ט הוא ההכרה בכך שמקורו של הספר קדום, ושתלמידי הגר"א אכן עלו לארץ על מנת לקרב את הגאולה באמצעות מעשים ממשיים ו'אתערותא דלתתא'.
חשיפה ראשונה: פרק ח'
כאמור, מי שיכול לחדש משהו בתעלומה האופפת את 'קול התור' הוא פרופ' הורביץ, כיום כבן תשעים, אלא שהורביץ מתואר כמי שאינו מרבה דברים, וכפי שציין אחד הגולשים באתר 'בחדרי חרדים' "אם מיעוט שיחה וחברה היא תכונה קבועה אצלו, הרי שבנושא 'קול התור' פיו חתום לגמרי". 53 שנים הוא משמש פרופסור בישיבה-אוניברסיטה, 70 שנים חלפו מאז כתב כילד את 'קול התור' מרבו ר' שלמה זלמן ריבלין, והוא עודנו בשתיקתו. ד"ר מורגנשטרן אמר לי כי חבל אפילו לנסות: "הורביץ לא ידבר אתך", וסיפר שבשנת 1972 כבר היה בארה"ב וניסה לדבר עם הורביץ בנושא, אך ללא הצלחה. אלא שווינוגרד, חברו הקרוב של הורביץ, נחלץ לעזרתנו. הוא הפציר בהורביץ והלה הסכים באופן חריג לשוחח עם 'עולם קטן'.
הטלפון מצלצל. ומצלצל. אין מענה. יום עובר ואנו מנסים שוב. הפעם מורמת השפופרת. אשתו עונה וקוראת להורביץ, הוא בדיוק מסיים תפילת שחרית – התפילין עדיין עליו. דקות מורטות עצבים עוברות עד שקול תוהה נשמע מעברו השני של הקו. לאחר שהבין מי אני ומה רצוני הודיע נחרצות "דיברתי עם מר וינוגרד ואמרתי לו שייתן לי את הטלפון שלך כשיהיה לי זמן, ואני אומר לך מראש שאין לי מה לספר לך". לאחר מכן תיאר - בהסתייגות מופגנת - את המחלוקות האקדמיות הניטשות סביב הספר והביע רצון להתרחק מכל המחלוקת. "אני רוצה לומר לך, יש מלחמה גדולה באקדמיה בכל העניין הזה. ומה שהיה לי לומר אמרתי. חוץ מזה אין לי מה להוסיף שום דבר. שום דבר. יש מלחמה גדולה מאוד אם הספר מזויף או לא... זה לא מעכשיו, וכל מילה שאומרים מתפרשת לאלפי חלקים".
מה דעתך בנוגע להתנגדותו של הרב שטרנבוך לספר?
"זה היה הצד החרדי. אבל זה פג. כל ההתנגדות שלו... הוא חשב שהוא יודע את מסורת הגר"א. הוא ידע את מסורת הגר"א בהלכה, אבל לא בקבלה. הוא כתב מאמר וזה השתתק וזה הכול. אבל באקדמיה עד היום, תפתח את ה'תרביץ' האחרון. מורגנשטרן כתב עכשיו מאמר גדול מאוד. יש מלחמה שלמה".
לך יש צד בנושא?
"אני אין לי צד. אני לא מתערב בכל זה. מה שכתבתי, כתבתי לישעיהו. את הצד הטכני עשיתי. אני לא נכנס לכל האידאולוגיה הזו. אני לא נלחם בזה. אני לא מתווכח עם האנשים האלו בכלל. אין לי כל קשר אִתם, אני לא מדבר עליהם ולא כותב עליהם ולא מתכתב אתם".
ואז, כמשיח לפי תומו, ציין לפתע פרופ' הורביץ כי "'קול התור' חסר שני פרקים, שזה באשמה שלי. עזבתי את הארץ ולא גמרתי את זה. זה נמצא באיזה מקום. ימצאו את זה יום אחד. דברים מתגלים במכירות הספרים. זה יתגלה. מישהו יוציא מזה וכל העולם ידע מה קרה".
חלקים חסרים?! הייתכן שהורביץ התכוון לפרק ו' וז'? הייתכן ששכח שפרק ו' נמצא כבר לפני עשרים שנים בבית הרב שמואל ריבלין והודפס על ידי בנו פרופ' יוסף ריבלין בתשנ"ד? הרי כבר במהדורה של תשכ"ט נכתב שחסרים הפרקים ו' וז', ובמהדורה של תשנ"ד נכתב שפרק ו' נמצא, וכעת חסר פרק אחד בלבד. עד היום איש מעולם לא הזכיר שישנו פרק נוסף שחסר.
אתה מתכוון לפרקים ו' וז'?
"שני פרקים האחרונים לא נמצאו עדיין. ז' וח'. מה שיימצא, יימצאו שני הפרקים. אולי מן השמים עיכבו את זה שלא הדפיסו את זה. אינני יודע. אינני יודע. ודאי יום אחד... מישהו ימכור את זה במכירה פומבית. אני עזבתי את ירושלים והשארתי את הכול באמצע. זה הכול".
אתה זוכר את הפרקים שלא התגלו?
"לא, לא. אני לא יכול לומר שום דבר בעניין זה. כשיתגלו הדברים, אם יתגלו הדברים, אז כל העולם ידע".
אתה עצמך זוכר?
"אני לא יכול לענות לך על זה". וכאן מתנתק הטלפון.
ייתכן שהתנתק בטעות? חייגתי שוב. פרופ' הורביץ מיד אמר כי "אני לא מדבר עם העיתונות בכלל. על שום דבר. אני לא מספר סיפורים. אין לי כל קשר בדברים האלה, אני עוסק בגופו של עניין. זה הכול. רק תדע לך שכל ההתיישבות בגדה, כל האידאולוגיה, כל המנהיגים של התנועה הזו ניזונו מ'קול התור'. אם אתה רוצה לכתוב ל'יום העצמאות' אז זה הדבר הכי חשוב שיש. האידאולוגיה הזו היא שהכניסה אותם לכל זה. כל מנהיגי התנועה היה להם הספר הזה". ואז חזר ואמר "אני אמרתי לישעיהו. בגלל שהוא ביקש ממני. ככה לא הייתי מדבר אליך בכלל. הוא ביקש ממני, ואמרתי שאני רק אומר לך שאין לי מה לומר".
כל עוד לא יימצאו הפרקים החסרים יתמיד הורביץ בשתיקתו. מדבריו נשמע שהוא רואה בכך רצון ה' שסודות הגאולה לא יתגלו עדיין במלואם. "תראה, אם ימצאו את שני הפרקים וידפיסו אז אני אצטרך לכתוב מבוא לכך", הוא מצהיר. ושוב מדגיש שחלקו ב'קול התור' היה טכני בלבד. "אני הייתי טכני שהדפסתי. אילו לא הייתי מדפיס לא היה נשאר שום דבר. בינתיים אנשים עושים פרנסה מזה. תפתח את הספרות המדעית. יש עשרה ספרים שנכתבו על הספר קול התור".
בהתכתבות עם פרופ' ריבלין אישר הלה שישנם חלקים אבודים, אך למרבה הצער אין מי שישפוך אור על הנושא. ריבלין הביע תקווה שאולי הורביץ עצמו ידע איך לסייע בעניין.
תש"ח – שנת הגאולה
בניסיון לשפוך אור על השיחה הלא פשוטה הזו, חייגתי שוב לישעיהו וינוגרד, אולי הוא יצליח לשכנע את חברו. אך וינוגרד המליץ שאתקשר פעם נוספת. מה שירצה – יאמר. שוב צלצל הטלפון, שוב ענתה אשתו ושוב דקות המתנה עד למשמע קולו. גם הפעם סירב הורביץ לדבר על 'קול התור' אך הפעם ביקש למסור לקוראי 'עולם קטן' דברים שלדעתו חשובים להיאמר לקראת יום העצמאות. לדברי הורביץ הגר"א ראה בתאריכים של יום העצמאות ויום ירושלים תאריכים המסוגלים לגאולה – זאת בהתאם לרמזים הקשורים לספירת העומר ועל פיהם היום העשרים לעומר וה-42 לעומר הם ימים יוצאי דופן מבחינת הספירות. לדברי הורביץ, "זה היסוד ל'קול התור'. על פי המסורת מהגר"א במ"ב בעומר אין לשטן שליטה בשערי ירושלים. במ"ב בעומר הירדנים החליטו לסגת מירושלים".
זו מסורת מהגר"א?
"כן, כן. ב'הארץ' כתבתי גם על חשיבות היום הזה, עוד לפני מלחמת ששת הימים, אבל לא ידעתי מה לומר אלא רק מ"ב בעומר".
לדבריו, שז"רדיבר על כך שלפי הגר"א ותלמידיו בשנת תש"ח יהיה שינוי גדול. "גבאי בית הכנסת מספרים שהוא דיבר לפני תש"ח ואמר שבתש"ח יהיה השינוי הגדול. הרמז שהגר"א נתן היה 'הגואל משחת חייכי' שחת = שנת תש"ח. הגבאי הראשי של בית הכנסת שריבלין היה מתפלל בו היה יהודי קצ'לסקי, אבא של נשיא המדינה אפרים קציר. והוא והגבאים מעידים שריבלין אמר שבתש"ח תהיה גאולה".
בסיום השיחה אמר הורביץ כי "אם אתה רוצה לכתוב על יום העצמאות תכתוב כמו שיהודי כותב. הנה הפרטים שחשוב בשבילך, את הנקודות שאמרתי לך עכשיו, אז הנה יש לך דבר שכדאי שהיהודים ידעו. השאר אני לא יכול לומר לך".
מהדורת תש"ו?
שיחתנו עם הורביץ הסתיימה, אך העלילה ממשיכה להתפתח. מעולם לא דמיינו שכתבה שגרתית על ספר המיוחס לתלמיד הגר"א ייהפך במהרה לתעלומה מורכבת ורבת-משתתפים. בשיחה נוספת עם ד"ר מורגנשטרן הוא העלה טענה שיש בידו מהדורה משנת תש"ו, כלומר – המהדורה שבידי ישעיהו וינוגרד משנת תש"ז או תש"ח שעד היום נחשבה המהדורה הראשונה, אינה באמת הראשונה. מוזר? חכו לטענה הבאה: מורגנשטרן אמר כי ישנה כותרת משנה המצויה במהדורה הראשונה שנמחקה במהדורות הבאות. אם כך פני הדברים הרי שאפשר להראות שחלו שינויים בגרסה הנוכחית של 'קול התור', דבר שמעלה כמובן תהיות לא מעטות. עוד באותו הערב, ביום ראשון האחרון (כ"ז בניסן), נסעתי למושב שורש עם ישעיהו וינוגרד שחרף גילו התעקש להצטרף לנסיעה, ועם אריאל סולומון – ממתפללי בית הכנסת של וינוגרד ומי שהפנה את תשומת לבנו לסיפורו המסתורי של 'קול התור' – לביתו של ד"ר אריה מורגנשטרן.
המפגש היה מפרה ומעשיר. למדנו לא מעט על עליית תלמידי הגר"א, ומורגנשטרן חשף לעינינו מסמכים חשובים שמצא ברחבי העולם, אך את הדבר המרכזי שלשמו באנו - העותק של שנת תש"ו - לא מצא. לדברי מורגנשטרן, הוא מסר את רוב ספריו וממצאיו לארכיונים, וכנראה בין הדברים שמסר נמצא העותק של תש"ו. "עד שלא אראה בעיניי לא אאמין", פסק וינוגרד, ואנו שבנו לירושלים.
אף על פי כן, אתחלתא דגאולה
נכון, באיזו שנה בדיוק התחבר 'קול התור' ומי היה מחברו – זאת לא ידוע לנו, אך בפתחו של יום העצמאות חשוב לזכור שגם אם 'קול התור' חובר אחרי זמנו של ר' הלל ריבלין, הרי שהתכנים שבו משקפים מסורת גאולה מבוססת מבית מדרשו של הגר"א. למורגנשטרן חשוב להדגיש שאף ש"לא הוכח הקשר בין הספר לבין ר' הלל", הרי ש"ברור כי מדובר בספר קבלי המבוסס על מסורת תלמידי הגר"א", וכי "אין ספק כי מדובר בעיקרו של דבר בספר אותנטי לחלוטין". וכפי שכתב פרופ' יוסף ריבלין: "רעיונות האתחלתא המיוחסים לגר"א בספר זה, יש להם על מה שיסמוכו, כפי שהדבר מתבטא בפירושיו האחרים של הגר"א, כגון: זוהר, תיקוני זוהר ואחרים".
לדברי מורגנשטרן, הגר"א עצמו ניסה לעלות לארץ ישראל בשנת תקל"ח (1778), עבר דרך אמשטרדם – שם קיווה למצוא כתבים של רבי משה קורדובירו שעשויים היו להביא לפתרון שתי שאלות קשות שעמדו בפניו והיו תנאי בעבורו להמשך מסעו לישראל. משלא מצאם ראה בכך אות משמים ושב על עקבותיו. הגר"א זיהה בזמנו את אתחלתא דגאולה, ביקש לחבר 'שולחן ערוך' של גאולה, לאפשר את הקמת הסנהדרין וליישב את הארץ. הגם שהוא עצמו לא זכה, תלמידיו שהושפעו מתורתו החלו לעלות לארץ.
בגל העלייה הראשון (1808–1813) עלו ארצה 511 תלמידי הגר"א, אך מגפה קשה בגליל הביאה למותם, מלבד 71 תלמידים ששרדו ועברו לצפת. בשנת תקע"ו (1816) עברה קבוצת תלמידים בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב לירושלים, גאלו את בית כנסת 'החורבה' של רבי יהודה החסיד, ובהמשך פעלו להקמת שכונות מחוץ לחומות. חלקו של ר' הלל משקלוב בעלייה, אגב, נותר בגדר תעלומה: בעוד במשפחת ריבלין טוענים כי סבם הגדול הגיע לישראל ב-1816 ושימש בתפקיד הנהגתי, הרי שד"ר מורגנשטרן טוען על בסיס מסמכים ארכיוניים כי ר' הלל הגיע ארצה רק בשנת 1832 – אלא שזו סוגיה נרחבת ומורכבת שראוי לדון בה בהזדמנות אחרת.
בריאיון לאריאל הורוביץ (מוסף שבת של 'מקור ראשון') אמר מורגנשטרן כי "עליית תלמידי הגר"א בנתה למעשה את הבסיס לחידוש היישוב בארץ ישראל. העלייה הזו קלטה עשרות אלפים יהודים עד שהתחילו העליות ה'ציוניות'; היא הוכיחה לאומות העולם שיש ליהודים זיקה חזקה לארץ; היא הוכיחה שיש אופציה לשיבת ציון. כשחובבי ציון מדברים על ארץ ישראל, הם יודעים שיש כבר יהודים בארץ. הם אמנם מתנגדים לדרכם, לאופיים הדתי ולהסתמכות על כספי החלוקה, אבל הם יודעים שיש כאן אנשים. זו התשתית לתנועה הציונית (...) כשהציונים הראשונים התחילו לעלות ארצה הם ידעו שקיימת ארץ ישראל ושיש בה יהודים. ואלה תלמידי הגר"א. בזכותם היה רוב בירושלים באמצע המאה ה־19, ועד היום הרוב הזה נשמר".
בין אם נכתב בידי אדם אחד ובין אם מדובר בהצטברות של מסורות הרי שההכרה בחשיבות ארץ ישראל, בניין ירושלים וההשתדלות האנושית בקירוב הגאולה באה לידי ביטוי ב'קול התור', ושורשיה, כך לדברי מורגנשטרן ואחרים, בגר"א עצמו ובתלמידיו הקרובים. בנתיים נותר לנו לקוות שבקרוב יימצאו חלקיו החסרים של הספר, ואולי עם השלמת הספר, שלו ייכתב מבוא על ידי פרופ' הורביץ, יישמע קול התור בארצנו, הפעם במלוא העצמה.
תודה גדולה לאריאל סולומון על הסיוע בהכנת הכתבה.
