כתוב בפרשתינו{ט,כב}: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעולה והשלמים.
ראה ברמב"ן כאן שהעיר על דברי רש"י כאן שהביא דברי התו"כ (שם,ל): ויברכם - זו ברכה סתומה שאין אתה יודע, וחזר הכתוב ופירש להלן יברכך ה' וישמרך עד וישם לך שלום. [וכן נראה בפשטות מדברי הגמ' במגילה יח,א ובסוטה לח,ב, וע"ע ירושלמי תענית ד,א] דלפי דבריו תהא פרשת דבר אל בניו ואל אהרן כה תברכו בחומש הפקודים קודמת לזה, ויעו"ש שצידד בזה.
ואולם בפשוטו יתכן לומר דאמנם אהרן ובניו עדיין לא נצטוו על ברכת כהנים בתורת מ"ע, ומ"מ קיים זאת אהרן עד שלא ניתנה וסידר הברכה אחר העבודה כמו בבית המקדש. וכן ראיתי שהעלה בספר אמרי יוסף [ספינקא] דרושים ליום ה' דסוכות דרוש א, יעו"ש שביאר לפי"ז ענין האהבה האמור כתנאי לעיכובא בברכת כהנים.
וכן נראה בלשון התו"כ כאן הוא: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם – באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאות כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים, ע"כ. משמע שעד אותה שעה עדיין לא חל דין כהונה לאהרן ולבניו לענין ברכת כהנים ורק מאותה שעה זכו בזה, ואהרן בירך את העם שלא ע"פ ציווי לברכם אלא מעצמו בירכם, ועי"ז זכה בזה לו ולדורותיו לעולם.