יש סיפור שכנראה משובש מעט וקשה להבנה, אציע אותו בפניכם שתעזרו לי בפיענוח, כדי שאוכל לעורכו באופן קריא וברור, ויחד עם זה שיהיה תואם לאמת ולמקור עד כמה שאפשר.
שימו לב בכתב יד שהכותב כשמתאר את הסיור בעולמות פותח בגוף שלישי – נסתר, עובר למדבר – גוף ראשון, וחוזר לנסתר – גוף שלישי. אך מצד שני כותב: "עשיתי שוב סיור" "ועוד פעם סייר" שנראה הכוונה לאותו אחד.
מוצש"ק פרשת החודש ר"ח ניסן תש"י ירושלים ת"ו
הרב מאפטא השאיר צוואה לשני בניו, אחד ר' ישעיה יוסף [ ר' יוסף משה] והשני לא ידוע השם [ר' מאיר זינקובר], שאחד ינהג בכסא הרבנות והשני יסתובב מעיר לעיר ויאסוף כסף. אז החליטו החסידים שזה שצריך לאסוף כסף יסע פעם באיזה זמן לעיר, ושמה הנכבד יעשה סעודה לכבוד בן הרב מהאפטא ושם על המקום יאספו את הכסף במקום וביום אחד.
נסע בן הרב לעיר אחת והודיעו שם והכינו (בעל האכסניא) סעודה שלימה והודיעו לבני המקום שיבואו. לפני מועד האסיפה באה ידיעה ע"י רץ שר' מאטלי מטשרנוביל בא למקום, ובעל האכסניא היה מחסידיו המקורבים של ר' מוטלי, אז הוא תיכף רץ לקבל פני ר' מאטלי, ובן הרב שמע אז גם כן יצא לחוץ לעיר וקיבל פני ר' מאטלי והלך לפני הקלעס שר' מאטלי נסע והיה נכנע לפניו ובדרך ארץ וכבוד כעבד לפני רבו. וכל הזמן ר' מאטלי לא שם לב כמעט לבן הרב מהאפטא, וכולם ישבו לסעודה.
כשגמרו את הסעודה, שאל בן הרב מהאפטא את ר' מאטלי מה הוא הסיבה שאין אתה שם לב אלי כלום, לכבוד אבי לכהפ"ח מגיע לי איזה תשומת לב.
ר' מאטלי ענה לו - אספר לך מאביך שהוא סיפר לי:
שפעם עלה להיכלות העליונים וראה שם בהיכל אחד חלון והציץ בפנים, וראה שם נשמות טהורות מאוד, וביקש לקחתם ולהביאם לעולם הזה. ניגש אליו זקן אחד ואמר לו תהיה זהיר מאוד ואני חושש שלא כדאי, כי אפשר להפסיד.
עברו כמה שנים ועשיתי שוב סיור בהיכלות, וראיתי בהיכל ההוא 7 נשמות קדושות וטהורות, ניגשתי להביא אותן לעולם הזה, והזקן הזה עוד פעם אמר לי הדיבורים האלה ובכל זאת לקחתי אותם והצלחתי בהם.
עבר כמה זמן ועוד פעם סייר והסתכל בהיכל והוא ראה שהנשמות האלו אינן שמה.
ואני אחת מהנשמות האלו. אז מובן לך ?
דרכים שונות להבנת הסיפור:
1. בלשון נסתר זה האפטער רב, ולשון מדבר זה על רבי מוטלה שהוא לקח , וחוזר שוב שהאפטער כבר לא מצא את הנשמות. בדרך זו יש רווח כי זה דומה לגירסה של ספר אוצר ישראל, בפרט זה שרבי מוטלה לקח נשמות אלו.
אך לא מדוייק הלשון "ועשיתי שוב" כיון שזה אדם אחר, ובעיקר לא מובן - שבסיום לא מתאים "אני אחת מהנשמות האלו" אלא "אני לקחתי נשמות אלו".
2. שהכל מדובר על האפטער רב, והכותב לא דקדק בלשון מדבר ונסתר, ולכן כתב סיירתי שוב. אבל לא מובן ההסבר של רבי מוטלה, במה הוא עדיף, הרי גם האפטער רב לקח נשמות מאותו עולם.
ואולי לזה כיוון, שלידת בן זה (ר' יוסף משה) הייתה, בסיור הראשון או השלישי, ולכן הוא לא מנשמות העולם ההוא.
גירסת ספר אוצר ישראל מרבי ישראל רוזנצוויג ז"ל מביא כפי ששמע מרבי יוחנן מרחמסטריוקא זצ"ל:
פעם היה רבי יוסף משה בן הרב מאפטא על הדרך באיזה אכסניא, בינתיים הגיע רבי יצחק מסקווירא בן רבי מרדכי מטשרנוביל, אמר רבי יוסף משה עם רבי יצחק כאן אני מוכרח ללכת מכאן, היות ואבינו ציוה עלינו שנתנהג בדרך ארץ לפני בניו של רבי מרדכי מטשרנוביל.
ושאלו את הרב מאפטא, ומה עם הבנים שלך ?
אמר הרב מאפטא:
כשהייתי אברך ביקשתי להמשיך נשמות והיה לי עליית נשמות, וראיתי בשמים חבילת נשמות שהזהירו מאוד, ביקשתי לקחתה. ניגש אלי זקן אחד ואמר לי: אברך אל תקרב הלום ולא ניגשתי.
אחרי שנה ביקשתי שוב להמשיך נשמות, ניגש אלי הזקן ואמר לי מחבילה זאת אני מזהירך שלא תיקח. אמרתי לו הלוא אני רואה שכבר חסר מהחבילה, אמר הזקן: היה כאן אברך ששמו רבי מרדכי מטשרנוביל וגם אותו הזהרתי, אך הוא כן המשיך נשמות מחבילה זו.
לכן הזהיר הרב מאפטא את בניו שיתנהגו בדרך ארץ כלפי בניו של רבי מרדכי.