הגותו של הגאון רבי משה שפירא זצ''ל - אשכבתיה דרבי

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ג' ינואר 10, 2017 11:32 pm

הובא למעלה קישור לספר יפיק תבונה שי"ל ע"י ישיבת נחלת דוד שם נכתב על תולדות אביו רבי יצחק מאיר זצ"ל שכיהן כמשגיח בישיבה
שהיה אחיו של רבי שרגא פייבל שפירא הי"ד ראש ישיבת היידה בבלגיה ורבי שמחה זיסל שפירא זצ"ל מירושלים בני רבי אברהם שפירא משקודויל

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' ינואר 11, 2017 12:09 am

לי ידוע שאמר פעם שאצל הגרי"ז הוא ראה הנהגה של רב עם תלמידים.

לגבי ההפרעות בשיעורים,
צריך להבין, ר' משה היה מאמין גדול, דברי חז"ל לא היו אצלו מליצה והוא חי את דבריהם כמציאות גמורה.

ולכן כשהוא לימד תורה לתלמידים עמדו לנגד עיניו כל מה שכתוב על צורת לימוד התורה ועל דרך המסירה מרב לתלמיד.
הוא האמין באמת שאם יש תלמיד שאינו הגון, הוא כזורק אבן למרקוליס, והוא באמת פחד מזה!

הוא האמין שיש צורה איך מלמדים תורה. וזה מחויב המציאות.

כשהוא אמר את הדברים להלן הוא האמין בהם בכל לבו.

כשם שמכריזים בת פלוני לפוני, כך מלמדים את האדם לפני לידתו את כל התורה כולה. וכל ימי חייו הוא צריך לחפש את בת זוגו את כוחותיו הרוחניים הוא צריך להשקיע בתוך חלקו בתורה, וע"י כך להוליד את פירותיו הרוחניים שהם תלמידים, חדושי תורה ומצוות, ולדות רוחניים. את כל כוחותיו צריך האדם להשקיע בתוך ביתו, ובתוך חלקו, עפ"י התכלית אליה הוא נוצר.

מבוארים כאן ג' דרגות (עיין במהרל בנתיב התורה שהאריך בזאת). א. המלמד את בן חבירו כאילו עשאו – וזה כפשוטו שנתן לו חיים ומציאות. ב. כאילו עשאם לדברי תורה – דהיינו השם של דברי תורה לא נגמר עד שנתגלו לאדם הלומד אותם. מבואר כאן להדיא שאין למוד לאחר –עובדה העומדת מחוץ לדברי תורה הנלמדים, אלא עצם הלמוד וההעברה של הד"ת לאחר יש עליהם שם של דברי תורה, כאילו עשאם לד"ת זהו הגמר של הדברי תורה לחול עליהם שם תורה בשלימות. הלמוד לאחר. והביאור, כפי שנכתב לעיל, שהרי החפצא של תורה היא להתגלות למקבלי התורה, ולכן העברה לתלמיד של ד"ת הידועים כבר לרב – קרויה תורה. ג. כאילו עשאו לעצמו - וזה כולל את שני הדברים הקודמים, אלא שנוסף פה עוד ענין שהעשיה של דברי תורה חלה במלמד. דהיינו הד"ת שלו אין להם השלמה אם הם אינם במדרגה של תורה חסד – של התפשטות החוצה, ואף שהם כבר נמצאים אצלו אך כיון שלא נתגלו עדיין לאחר הרי שחסר בד"ת שלו, וחסר במקבל תורה שבו.

וזה אפילו לא טיפה מן הים הגדול של דבריו בענין זה של מצוות תלמוד תורה.

פעם ביקש ממנו אחד מתלמידיו להכניס את חברו לשיעור, אחרי תקופה של שנה בערך מאז שהשיעור התייסד, אמר לו ר' משה, אתה רוצה לומר לי שלא התקדמתם כלום בשנה הזו? איך הוא יכול להכנס באמצע?

והיתה לו רגישות גדולה בנושא, כי הוא ידע היטב, שיש הרבה שנמשכים לחיצוניות של הדברים, ובאים כדי להרחיב את האינטליגנציה התורנית שלהם, ולא באמת באים לבקש את ה', ולבנות את רוחניותם.

כשאדם הגיע באמצע שיעור, מבחינתו זה היה כמו להגיע באמצע התפילה, זה שאתה אנוס זה לא מחזיר לתפילה את צורתה. הצורה כבר לא תהיה שלמה.

בן ירושלים

היום בקרתי אצל הגאון המובהק ר' שמחה הלוי שיף שליט"א לרגל צאת ספרו שערי שמחה על כתובות - גיטין. מהמעט שעיינתי הגאון הנ"ל לומד את הסוגיות המרכזיות בעיון נמרץ וכאחד הלמדנים הגדולים אשר נמנה עוד על שרידי דור דעה. הספר הוא תמצית שיעוריו במשך למעלה מיובל שנים בכולל שעמד בראשותו ובישיבות בהן כיהן ובפרט בנזר התורה וכמובן איתרי. תענוג להיתקל ב"לומדס" הבריא והעמוק כפי ששמענו ממנו לפני רבות בשנים בישיבה.
מובן שהשיחה מטבע הדברים התמקדה ברובה בידיד נעוריו הגר"מ שפירא זצ"ל. מקצת מן הדברים שנאמרו הושמטו מטעמים שונים.
ר' שמחה ור' משה היו בשיעור אחד בישיבת חברון , חברי חדר אחד, אכלו על שלחן אחד. הרקע של שניהם דומה - בתל אביב. בשלב מסוים ר' משה הציע לעבור כבחורים ללמוד אצל ר' מיכל פיינשטיין בכולל בת"א (שניהם ישנו בבית). ר' משה למד שם זמן אחד ור' שמחה המשיך תקופה ארוכה יותר.
מה שמיחסים את ר' משה לגרי"ז אינו נכון, הוא לא היה מגיע לגרי"ז ור' שמחה היה מגיע לבד. היתה לר' משה אימה ופחד וכבוד ת"ח בצורה מיוחדת במינה כלפי כל גדו"י, אבל אצל הרב מבריסק זה היה בדרגות שלא תתוארנה. הוא מרוב אימה ופחד וכבוד לא יכול היה להיכנס לגרי"ז ובודאי שלא לדבר איתו בלימוד.
לאחר פטירת ה"רב" והחלו לכנות אותו "הגרי"ז" ר' משה לא היה מסוגל לסבול זאת "מה הוא שמן מכונות"? כינוי זה היה בו מן הזלזול בעיניו.
באותה עת עדיין ר' משה לא נכנס לעולמה של מחשבה. רק כשלמד עם ר' בערל שוורצמן נכנסו לעולם הקבלה והמחשבה.
ר' שמחה טוען שכשאמר ר' משה שיעורים בחולין זה היה ברמה אחרת מהשיעורים שמסר בהלכות ת"ת (שם הוא היה בשיא מיטבו).
ר' משה סיפר לו שהציעו לו להיות משגיח בפוניבז' אך שמע שהרב שך ניטרל זאת. הוא הגיע בחליצת נעליים לרב שך לקבל נזיפה כי חשש שהוא מקפיד עליו. הרב שך אמר לו שהוא מתנגד לדרך מסירת השמועסים שלו כי זו לא דרך המוסר המקובלת בישיבות. ר' משה השיב שהוא בדרך של הרב דסלר. הרב שך אמר לו שגם הרב דסלר שינה מהדרך המקובלת בישיבות ולדעתו א"א לשנות ולהכניס דרך זו.
עוד הוסיף הרב שך שהוא חושש שבחורים ישימו את עיקר עיונם במחשבה ויזנחו את דרך הלומדעס של ליבון הסוגיה בעיון ולכן זה מסוכן בעיניו.
כשר' מרדכי אליפנט הגיע בסערה לארץ הוא ריכז סביבו קבוצת אברכים ללמוד איתם ושילם להם בעין יפה (הרבה מעבר למה שמקובל). בקבוצה היו בין היתר רמ"ש דיסקין (סימוניק), ר' שלום פוברסקי, ר' משה שפירא (שהיה עוד בחור). הם התחילו ללמוד בקמניץ כשר' מרדכי "לא פסיק פומיה מגירסא כפשוטו". רעיתו הרבנית גולדי היתה מביאה לו סנדביצים לארוחת ערב כשהוא ממשיך כל הזמן בלימוד עם חברותא תוך כדי אכילה חפוזה.
בתחילה ר' משה העריץ את ר' מרדכי והיה ממש שמש שלו. בינתיים גבה טורא ביניהם ור' מרדכי עשה מאמצים עילאיים להתפייס איתו ולהחזיר המצב לקדמותו אך זה לא צלח .
בעניני מחשבה כשהתעוררו לר' שמחה שאלות אז הכתובת היתה ר' משה (מדובר בכל זאת בחסיד גור, והכתובת היתה ר' משה הליטאי).
טוען שר' משה שלט גם במחשבה של העולם החסידי ובפרט בבעל התניא.
בשעתו, התעוררה התנגדות גדולה אצל המקובלים הליטאיים כמו ר' ישראל אל'ה וינטרויב לרבי מלובביץ על רקע דברים שהתבטא ובהם כביכול ייחס לעצמו הגדרות אלוקיות. ר' משה הטיל כל כובד משקלו בענין, הוא הוכיח שביטויים מעין אלו כבר נאמרו בעבר ע"י גדו"י ועל גדולים. הוא הצליח קצת להנמיך האש.

שיהיה לזכות הגאון ר' שמחה בן ביילא לרפו"ש ואורך ימים בימינה

הפשוט בפשטותו

אפשר כתב:
הפשוט בפשטותו כתב:והרב 'אפשר', נא ונא להיזהר בכבודו של מי שבגיל 10 לערך ידע את מה שאתה עתיד לדעת בגיל 120.. לא מדובר כאן בתופעה, מדובר כאן במשהו חריג במינו, משהו שאין לו אח ורע! בעובדות ובידיעות קצת קשה כנראה לפרוך אותו, הוא מהיחידים בדור שכשאתה שומע ממנו וקשה לך קושיא חזקה או מידיעה וכדו' אתה לא יכול לומר ולחשוב שהוא טעה, אלא ברור שהחסרון בשואל!! כל רז לא אניס ליה, בחז"ל, בראשונים, בהיסטוריה ובהכל!
קצת זהירות בכבוד תלמידי חכמים מהיחידים בדור! גם את ב'יתד' לא היה עליו כותרת ראשית ולא שמעת עליו יום יום בחיי חיותו.. כנראה שהצליח בזה...

א. נזהרתי ביותר על כבודו.
ב. תודה על הברכה לאריכות ימים.
ג. כל דבריך הם בסתירה מפורשת נגד מה שר' משה אומר שם, שבתורה אין כזה דבר להיכנע לתכתיב אף למי שגדול ממך לאין ערוך, אדרבה יש להביע הדעה הנגדית, ולכן כתבתי השגתי הענינית לדבריו, ואף אם הוא גדול לאין ערוך נגדי, אי"ז אלא כמו שהוא דיבר על החזו"א שחולק על המג"א.
ד. ההבדל ביני לבין הגר"מ הוא הרבה יותר קטן מההבדל בינו לבין החזו"א ובן בנו של ק"ו לגבי החפץ חיים [ובאמירתי זו לא נדבק בי שמץ גאוה, וגם לא מיעטתי במשהו מכבודו], וא"כ כמו שהוא היה משוחרר כלפי החזו"א והמשנ"ב, כך בהתאם.
וסליחה על שהוכרחתי לחלוק גם עליכם, אם כי מסתמא לא הגעתי לשמינית שבשמינית ממך.

לא התכוונתי עד כדי כך... בסה"כ התכוונתי לומר שאין זה שיעור של עוד אחד, עוד שיעור בנושא, אלא יש להתייחס לדבריו בכובד ראש ובמשקל יתר!
מבין דבריך ניכר שגברא רבה אתה ובר אוריין. לא התכוונת לחלוק...
לא הגעת לשמינית שבשמינית מכיון שאני כ"כ קטן שאיני מתחלק לשמונה ושוב לשמונה...
אגב, שמינית שבשמינית זהו סיבה לגאווה, והיית צריך לומר שהגעת רק לשמינית שבשמינית...

הגרח · הודעהעל ידי **הגרח** » ד' ינואר 11, 2017 12:49 am

יש ביטוי חריף שמיוחס לר' משה על האדמור מאמשינוב
בכל מה שקשור לזמני התפילות שלו
"מגיע לו פעטאש(מכה) אבל אין בדורינו מי שראוי לתת לו.
יש לזה ניחוח של "קוצק "ועל דא ודאי קא בכינא

סטפנסקי · הודעהעל ידי **סטפנסקי** » ד' ינואר 11, 2017 12:53 am

יש לר' משה מאמר על חינוך בספרו של הרב יצחק לורינץ אודה מאוד למי שיעלה את זה יש בדברים ממש מן החידוש

תבונה1 · הודעהעל ידי **תבונה1** » ד' ינואר 11, 2017 1:10 am

אפשר כתב:בענין מה שאמר כמעט על גבול הזלזול בגדלותו של המשנ"ב, והביא שהוא לא כתב אפילו תשובה אחת לרפואה בשום ענין להלכה, [סתם עובדתית זה לא נכון יש תשובות להלכה], ואילו הרוגוצובער כתב לאלפים, אבל הלכתא כהמשנ"ב וכו', והאריך.
אז שלום רב, יש שני סוגי לומדים, יש לומדים לעומק ויש לרוחב, יש ת"ח גם בזמנים הקדמונים, שלמדו מקצוע מקצוע, ולא למדו כל התורה ירושלמי תוספתא וכו', והעולם נהנה משניהם. וזה לא מגרע אחד מהשני, ונאמר כך, המשנ"ב הרי כתב על סימן לב עד סימן לו בחצי שנה, וכמש"כ אחד מהמסכימים, בחצי שנה זו למד האור שמח מסתמא פעמיים ש"ס בבלי, ופ"א ירושלמי ויישב מאתיים רמבם קשים, אבל לאחר החצי שנה, אם היה הולך ומדבר עם הח"ח על הלכות תפילין, אף שיודע כל דברי חזל, ומסתמא כל דברי התוס', זה לא היה עומד לו ביום הפקודה, ופשוט שהיה יוצא בבזיונות מעם הח"ח לענין הל' תפילין.
וכמובן שצריך שלימות מסויימת מקודם, א,א להיות ע"ה מוחלט וללמוד מקצוע מקצוע, אלא דרוש בקיאות מינימילית בכל התורה, שבזה אין חולק שהח"ח היה שולט היטב כמבואר מכל ספריו, אבל אח"כ הח"ח הקדיש שלשים שנה לערך למפעל משנ"ב ואולי עוד כעשר שנים לשאר ספריו כח"ח ואהבת חסד. אבל אח"כ לא הייתי ממליץ לבוא ולהתווכח עמו, כי דבריו חוצבו מתוך הסלע, משא"כ שאר הגאונים שאמנם למדו כל התורה עשרות פעמים, וראשם עף מענין לענין קל כנשר, אבל הרבה פעמים זה לא החזיק אפילו מים. [ואפשר שיש גם חילוק כשרון בין הח"ח לאו"ש, אבל זה ממש לא משנה כ"כ].
ואפשר שאילו הח"ח לא היה ממוקד כ"כ על טובת הדור והציבור, אפשר שהיה לומד בצורה של האו"ש ואז היה עולה עליו פי אלף, מאן יימר שלא התמיד ויגע יותר ממנו [מה שאמר ר' משה שהאו"ש יגע בתורה יותר מהח"ח, זאת מנין לו, הח"ח היה שיא העיון, וכמו שמספר בנו בספרו, שלפעמים לא היה רשאי לעיין מרוב עיון ע"פ הרופא, וגם ידוע שהדיבוק קראו התנא הגדול שזה מעיד על התמדתו].
ועכ"פ העולה מזה, שתשובות להלכה אכן שולחים למי שיכול לענות כמין ימא לטיגנא וחסר לו רק העט, ולא הספרים, וכהאו"ש ורוגוצובער, אבל לקבוע הלכות לדורות מאן יימר?
הנתיבות הוא מהיחידים שממש כיסו כל התורה וזכה להיות הלכה כמותו בכ"מ [חוץ מחושן משפט בבני ברק וכידוע], וכן החזו"א והט"ז וב"ח, חוץ מהם רוב רובם של חכמי ישראל שזכו שיקבעו הלכה כמותם, [לאו דווקא הלכה כמותם, כוונתי שצריך להתחשב בדעתם להלכה], לא הצליחו לכתוב על הרבה, הפרי מגדים לדוגמא היה דעתו לכתוב על המון נושאים אחרים ולגמור על שו"ע ,כמו שמספר בהקדמה, אבל בה המוות והקדימו, וגם הח"ח היה אומר כששאלוהו מה עם יו"ד, שאם יתנו לו עד שלשים שנה הוא יכתוב. ועכ"פ כל החילוק הוא בין אם עסקו לעומק בענינים שלמדו, או ריחפו קצת מענין לענין, ועיקר הדגש היה על לימוד כל התורה.

ראיתי את הנכתב כאן על האור שמח וכמדומני שדבריך על האור שמח עברו כל גבול של חוצפה.
האם אי פעם התייגעת על סימן באור שמח להבין דבריו עד היסוד?
להגיד שדבריו לא מחזיקים אפילו מים, ולבטל את כל דבריו של אחד מגאוני הדורות שכאילו לא ידע ללמוד סוגיא ביסודיות, ולומר בפרהסיא שכל דבריו הינם עורבא פרח בהינף יד מבטלת זה מעשה חוצפה שלא יתואר.
האם האור שמח לא ידע מהו לימוד יסודי? האם הוא היה חסר שיקול דעת? האם לא היה בעל סברא ישרה? על מה הינך מדבר?
אין לי מושג מי יותר גדול המ"ב או האו"ש ומי היה מנצח את מי אבל זלזולים כאלה שדבריו לא מחזיקים אפילו מים הוא אחד משלבי הרמב"ם בסוף טומאת צרעת.
לא יכולתי לשתוק על בזיון התורה.

אתה חונן · הודעהעל ידי **אתה חונן** » ד' ינואר 11, 2017 1:26 am

לדוגמא בעלמא נקטיא,
לא נראה לי שהיתכוון בזה לאו"ש אלא שא"א להוכיח מגאוניות ליסודיות
(ופשוט שהאו"ש היה יסודי אלא שלא שייך לדמות אחד שהשקיע שנים בנושא מסוים ברמת היסודיות)
אני מסכים שהיה לו לחכם הנ"ל להיזהר בדבריו יותר
וגם היה לו לנקוט בלשונות יותר מכבדים

גם זו לטובה

עיקרי דברי הרב "אפשר" על המ"ב והחזו"א נכונים.
א' הגם שכמובן היה מעלות לאו"ש והגרח"ע שלא היו למ"ב (וגם בהלכ' תפילין היה להם מעלות שאין למ"ב וכמובן גם להפך) ואכמ"ל.
ר' משה אמר "האו"ש היה נחשב כעמוד התורה והח"ח כעמוד העבודה" הגם שיש בדבריו קצת גוזמה, מ"מ חושבני שכיום המ"ב נחשב עמוד התורה [וכך סבר החזו"א] ויש הרבה להאריך על שינוי הדורות.
ב' החזו"א חולק על הרמ"א יותר בקלות מקודמיו, אולם יש לזה יסוד ושורש בביהמ"ד של הגר"א ותלמידיו, ווכמד' שהגר"ד מקרלין שהיה נחשב עד מאוד בדור שלפני החזו"א, היה חולק ביתר עוז על הקדמונים ועוד פחות עיין ועסק בדברי תורתם של האחרונים.

נ.ב הרב "אפשר" כתב שיש תשובות מהמ"ב, אשמח לדעת איה מקומם.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ד' ינואר 11, 2017 1:54 am

אולי התכוון לזה (אמנם קשה להגדיר זאת 'תשובה להלכה'):

: אבני שהם - מכתב החפץ חיים בענין רבנו תם.png (38.86 KiB) נצפה 14067 פעמים

אך עיקר הנידון לא הבנתי. אם היה החפץ חיים כותב את ה'ביאור הלכה' בתור 'תשובות' אז כבר לא היתה טענה זו?

או שמא הטענה היא על העדר תשובות בענייני אבן העזר החמורים (עגונות וכיוצא)?

מאור עינים · הודעהעל ידי **מאור עינים** » ד' ינואר 11, 2017 2:14 am

בן ירושלים כתב:מה שמיחסים את ר' משה לגרי"ז אינו נכון, הוא לא היה מגיע לגרי"ז ור' שמחה היה מגיע לבד. היתה לר' משה אימה ופחד וכבוד ת"ח בצורה מיוחדת במינה כלפי כל גדו"י, אבל אצל הרב מבריסק זה היה בדרגות שלא תתוארנה. הוא מרוב אימה ופחד וכבוד לא יכול היה להיכנס לגרי"ז ובודאי שלא לדבר איתו בלימוד.
לאחר פטירת ה"רב" והחלו לכנות אותו "הגרי"ז" ר' משה לא היה מסוגל לסבול זאת "מה הוא שמן מכונות"? כינוי זה היה בו מן הזלזול בעיניו.
באותה עת עדיין ר' משה לא נכנס לעולמה של מחשבה. רק כשלמד עם ר' בערל שוורצמן נכנסו לעולם הקבלה והמחשבה.

בשעתו, התעוררה התנגדות גדולה אצל המקובלים הליטאיים כמו ר' ישראל אל'ה וינטרויב לרבי מלובביץ על רקע דברים שהתבטא ובהם כביכול ייחס לעצמו הגדרות אלוקיות. ר' משה הטיל כל כובד משקלו בענין, הוא הוכיח שביטויים מעין אלו כבר נאמרו בעבר ע"י גדו"י ועל גדולים. הוא הצליח קצת להנמיך האש.

לומר שהוא לא היה אצל הגרי"ז, זה פשוט להכחיש את החי[ הנפטר] כל מי שזכה לשמוע ר' משה ציטט הרבה שמועות שהוא בעצמו שמע מהגרי"ז כרגע אינני זוכר עובדות שהוא שאל אבל א"א לומר שהוא לא היה שם,
קשה לומר שר' משה הטיל את כל כובד משקלו בענין הרבי מלובביץ, חושבני שבהספידו את הרב שך הוא הזכיר שרק הוא שחי את יחוד ה', יכול היה להילחם ע"ז בחוד ובחנית,

אפשר · הודעהעל ידי **אפשר** » ד' ינואר 11, 2017 6:53 am

תבונה1 כתב:ראיתי את הנכתב כאן על האור שמח וכמדומני שדבריך על האור שמח עברו כל גבול של חוצפה.
האם אי פעם התייגעת על סימן באור שמח להבין דבריו עד היסוד?
להגיד שדבריו לא מחזיקים אפילו מים, ולבטל את כל דבריו של אחד מגאוני הדורות שכאילו לא ידע ללמוד סוגיא ביסודיות, ולומר בפרהסיא שכל דבריו הינם עורבא פרח בהינף יד מבטלת זה מעשה חוצפה שלא יתואר.
האם האור שמח לא ידע מהו לימוד יסודי? האם הוא היה חסר שיקול דעת? האם לא היה בעל סברא ישרה? על מה הינך מדבר?
אין לי מושג מי יותר גדול המ"ב או האו"ש ומי היה מנצח את מי אבל זלזולים כאלה שדבריו לא מחזיקים אפילו מים הוא אחד משלבי הרמב"ם בסוף טומאת צרעת.
לא יכולתי לשתוק על בזיון התורה.

אע"פ שהשתלחת נגדי חינם, כי לא היה לי שום כוונה כזו נגד האו"ש, וגם לא ברמז, אבל כיון שיש אפילו מקום רחוק לפרש כן, הייתי מחוייב בכל מחאה ונזיפה, כדי להדוף אלפית של משמעות, ואודה לך מאוד על כך.
ועתה אתקן הרושם, ודאי אין כוונתי כלל ועיקר לאור שמח וגם לא לצפנת פענח, אלא כמו שכתבו כאן לסנגר בעדי, שכתבתי בלהט הכתיבה אחת ממגרעות הלימוד של כל התורה כולה, אשר מצאנו לפעמים שהדורך בזה אין דבריו עומדים איתן כמי שהוא מתעמק בענין אחד עידן ועידנים.
אבל ודאי האור שמח או שום חניכא אחרינא דאית ליה אינם שייכים כלל, וכל עיקר כוונתי בכל דברינו היה רק להאיר נקודות החוזק של הח"ח, נגד מה שאמר ר' משה שכאילו כל מעלתו של הח"ח מגרעת היא, ולזה אמרתי שלפעמים יכול להיות להיפך.

אפשר · הודעהעל ידי **אפשר** » ד' ינואר 11, 2017 7:06 am

גם זו לטובה כתב:עיקרי דברי הרב "אפשר" על המ"ב והחזו"א נכונים.
א' הגם שכמובן היה מעלות לאו"ש והגרח"ע שלא היו למ"ב (וגם בהלכ' תפילין היה להם מעלות שאין למ"ב וכמובן גם להפך) ואכמ"ל.
ר' משה אמר "האו"ש היה נחשב כעמוד התורה והח"ח כעמוד העבודה" הגם שיש בדבריו קצת גוזמה, מ"מ חושבני שכיום המ"ב נחשב עמוד התורה [וכך סבר החזו"א] ויש הרבה להאריך על שינוי הדורות.
ב' החזו"א חולק על הרמ"א יותר בקלות מקודמיו, אולם יש לזה יסוד ושורש בביהמ"ד של הגר"א ותלמידיו, ווכמד' שהגר"ד מקרלין שהיה נחשב עד מאוד בדור שלפני החזו"א, היה חולק ביתר עוז על הקדמונים ועוד פחות עיין ועסק בדברי תורתם של האחרונים.

נ.ב הרב "אפשר" כתב שיש תשובות מהמ"ב, אשמח לדעת איה מקומם.

כן מעיד בנו במכתבי ח"ח עמ' 87, ובעוד דוכתי שם. וגם שם סימן פג תשובה להלכה מהחפץ חיים, וכל מי שעוסק בהל' גניזה יודע שזו תשובה יסודית, שהרבה מדיני גניזה של עיתונים וכו' הנהוג בימינו נחתכים ע"פ מכתב זה, ויעויין גם ספר גנזי קודש בזה.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ד' ינואר 11, 2017 8:28 am

אפשר כתב:וגם שם סימן פג תשובה להלכה מהחפץ חיים, וכל מי שעוסק בהל' גניזה יודע שזו תשובה יסודית, שהרבה מדיני גניזה של עיתונים וכו' הנהוג בימינו נחתכים ע"פ מכתב זה, ויעויין גם ספר גנזי הקודש בזה.

: מכתב החפץ חיים - גניזה.GIF (25.29 KiB) נצפה 13981 פעמים

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 11, 2017 8:29 am

בן ירושלים כתב:ר' משה סיפר לו שהציעו לו להיות משגיח בפוניבז' אך שמע שהרב שך ניטרל זאת. הוא הגיע בחליצת נעליים לרב שך לקבל נזיפה כי חשש שהוא מקפיד עליו. הרב שך אמר לו שהוא מתנגד לדרך מסירת השמועסים שלו כי זו לא דרך המוסר המקובלת בישיבות. ר' משה השיב שהוא בדרך של הרב דסלר. הרב שך אמר לו שגם הרב דסלר שינה מהדרך המקובלת בישיבות ולדעתו א"א לשנות ולהכניס דרך זו.
עוד הוסיף הרב שך שהוא חושש שבחורים ישימו את עיקר עיונם במחשבה ויזנחו את דרך הלומדעס של ליבון הסוגיה בעיון ולכן זה מסוכן בעיניו.

אין זה אלא תימה.
דרך המקובלת בישיבות?!
ר' ירוחם שכל שיחותיו מחשבה שבמחשבה הוא לא דרך מקובלת?! או מהרי"ל בלוך בטלז? ועוד ועוד.
פשוט שלא אמר הרב שך כזה דבר.
הטעם האמיתי הוא השני, שאכן מתקבל על הדעת. אני לא הייתי ממליץ לבחור להשקיע משמעותית בתחום זה. שיבנה את עצמו היטב בשמעתתא קודם לכן. (עם זאת, יש לשקול היטב אם למנוע בכוח מי שבכל זאת נמשך לכך. כי לך תדע מה יהיה התחליף...)

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ד' ינואר 11, 2017 8:35 am

ראה לעיל.

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 11, 2017 9:00 am

לא הבנתי מה ציינת.
הדברים שכתבתי כ"כ פשוטים, ואיך בכלל אפשר לספר סיפור שכל אחד שיש לו טיפה ידע בהיסטוריית הישיבות יודע שזה בדיחה. ועוד לעשות מהרב שך מושא לבורות כזו.
[אגב שציינת לסיפור שהרב שך סנט בר' משה בתור בחור למה לקח מסילת ישרים ולא שערי תשובה. כמובן שזה אגדה תינוקית, ובלא"ה נמי, מה רע במסילת ישרים בתור מוסר פשוט, וכי הוא לקח דעת תבונות או קל"ח?]

בן פורת · הודעהעל ידי **בן פורת** » ד' ינואר 11, 2017 9:03 am

בן ירושלים כתב:באותה עת עדיין ר' משה לא נכנס לעולמה של מחשבה. רק כשלמד עם ר' בערל שוורצמן נכנסו לעולם הקבלה והמחשבה.

אכן. כשהזדמן לי להסיע אותו אחרי הספד על הגר"ד שוורצמן זצ"ל, שם הוא סיפר ש'למדנו ביחד הרבה מאד', שאלתי אותו מי היה הרב'ה של הרב שוורצמן בפנימיות.
הוא אמר לי: 'הוא למד לבד, הוא היה יושב ולומד וכותב, הוא היה ממלא מחברות כך הוא היה לומד'.

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ד' ינואר 11, 2017 9:14 am

זרוק מרה - כחודש לפני חתונתי, ואני באמצע שיעור-כללי של ר' משה, וכמדומני אפילו יושב בשולחן הראשון ומשתתף עירני בשיעור. לפתע מגיע שליח ולוחש לי כי אבי שליט"א מחכה לי למטה, וקורא לי. ראיתי שלהגר"מ עצם ההודעה עבורי מפריע לו. התלבטתי דקה אחת, האם להזניח את אבי - שזו היתה כמדומה הפעם הכמעט יחידה שטרח להגיע אלי עד לישיבה - בנוסף לכך היה מדובר בתכנון מוקדם שלו ללכת עמדי לצורך הכנה לחתונה. גמרתי אומר, לעזוב את השיעור לטובת כיבוד אב. קשה לי לתאר את סגנון הגערה וההומור העוקצני שלו כלפיי, שהנני זוכר עד היום....
תקופה ארוכה היתה לי נקיפות מצפון בנוסף לשאלה נימוסית ואידיאולוגית ודרך-ארץ, מה עדיף היה לי לעשות. (יש לכם דעה בענין זה?)
אם כי בדיעבד אחרי שהתברר לי כי אצל ר' משה הגערה הזו נובעת מתקיפות יתר בכל סדר התנהלות שיעור, עפעס דבר זה הרגיע אותי מעט משום מה.

חכמתו או רוח קדשו? - בימים האחרונים טרום 'מלחמת המפרץ' בשנת תשנ"א, אחרי השיעור, ניגשנו אליו קבוצת בחורים יחד עם אחד מראשי הישיבה, לשאול אותו כדת מה לעשות ואיך להכין עצמינו לקראת המלחמה המדוברת בחוצות עם ועדה. מי שזוכר, כל הבתים הודבקו ביריעות ניילון ופסי דבק אטום, עם מסכות גדולות ומגושמות בכל פינת חדר. ר' משה אמר, נו נו, יהיה קצת 'בומבאלאך' [פצצות נפץ] ותו לא מידי. אל נא תכערו את עצמכם עם 'גראבע מאסכעס' [מסכות מגושמות] וכיעור כל הבית. אך זאת נא תיזהרו, להתרחק מעט מן החלונות, מפני ההדף המסוכן, עד כאן דבריו הקצרים.
הדברים הללו היו נראים כהזויים ממש, ניחא אם היה אומר שלא תהיה שום מלחמה ושום פצצה, נו. בכך היה מצטרף ללהקת חוזי העתידות שהיו אז בקרב הארץ. אבל הוא כמו זילזל בכל עוז בכל פחד הנשק הכימי - שזה היה האיום העיקרי והכי מדובר ברחוב, כאשר אף אחד לא עלה בדעתו שלבסוף יפלו כאן בארצנו 39 טילי סקאד בעלי חומר נפץ רגיל ומוכר. זה היה מין חלום שאף אחד לא חשב על הכיוון. כולם דיברו או על נשק כימי מפחיד או על לא-כלום.
ולבסוף, כדבריו כן היה. שום כימי ופימי, כל האוקונומיקה והיריעות והמסכות התבררו כחג פורים שמח. אך מה שכן היה, פצצות הדף בכל מיני מקומות בארץ, בפרט באיזור המרכז. שבנס ידוע לא הותיר אחריו הרוגים (אולי אחד) - אבל אכן התברר כי הדבר היחיד שהיה ראוי לעשות הוא 'להתרחק מן החלונות' ותו לא מידי.
בכל הארץ, כל מיני באבות עד גדולי הדור, אף אחד לא דיבר בכיוון הזה בכלל. היו כל מיני 'מבטיחים' שונים ומשונים. כנ"ל גם אצל פרשנים למיניהם.
אינני יודע עד הלום אם זה נבע אצלו מאיזה הומור חריף שהצליח לו.. או חכמה מופלגת של ניתוח המהלכים בעין ההיגיון.. או למצער - רוח הקודש נוססה בקרבו.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' ינואר 11, 2017 9:18 am

שמעתי מרבותי שהאו"ש למד י"ח שנים י"ח שעות ליום, וכל הזמן למד כאילו הבית בוער. (כשבית בוער ממהרים להוציא משם כל מה שאפשר בשיא המרץ והזריזות, וכך למד האו"ש.) פירוש הדבר, שהאו"ש היה מפורסם ליגיעו בתורה. לא שמעתי כאלו סיפורים על החפץ חיים, אם כי בודאי כן שמעתי איך שהיה לומד בהתמדה שבת אחרי הסעודה 8-9 שעות ברציפות בלי לקום מהכסא. בזמנו האו"ש היה ידוע כגדול הדור והחפץ חיים לא היה נחשב כמוהו, ויש סיפור מפורסם על יחס האו"ש לח"ח ואכ"מ. רא"ז גורביץ (אביו של הגר"א) אמר, שפשוט שהאו"ש היה יותר גדול מהגר"ח.

אם נניח היה ויכוח על הלכות תפילין בין הח"ח והאו"ש, מי היה מנצח, זאת שאלה תיאורטית עם יותר מדי משתנים, ואני לא חושב שיש איזו שהיא תועלת אפילו לנסות לענות על שאלה זו.

הח"ח זכה ונקבע הלכה כמותו, ולפי מה שלימדונו רבותינו זה קשור לא רק לאיכות ספריו ולרוב יגיעתו, אלא גם לקדושתו וחסידותו.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' ינואר 11, 2017 9:22 am

דודי צח כתב:חכמתו או רוח קדשו? - בימים האחרונים טרום 'מלחמת המפרץ' בשנת תשנ"א, אחרי השיעור, ניגשנו אליו יחד עם אחד מראשי הישיבה, לשאול אותו כדת מה לעשות ואיך להכין עצמינו לקראת המלחמה. מי שזוכר, כל הבתים הודבקו ביריעות ניילון ופסי דבק אטום, עם מסכות גדולות ומגושמות בכל פינת חדר. ר' משה אמר, יהיה קצת 'בומבאלאך' [פצצות] ותו לא מידי. אל נא תכערו את עצמכם עם 'גראבע מאסכעס' [מסכות מגושמות]. אך זאת נא תיזהרו, להתרחק מעט מן החלונות, מפני ההדף המסוכן, עד כאן דבריו. הדברים הללו היו נראים כהזויים ממש, ניחא אם היה אומר שלא יהיה שום מלחמה ושום פצצה, נו. אבל הוא כמו זילזל בכל ענין הנשק הכימי - שזה היה האיום העיקרי והכי מדובר ברחוב, כאשר אף אחד לא עלה בדעתו שלבסוף יפלו כאן בארצנו 39 טילי סקאד בעלי חומר נפץ רגיל. זה היה מין חלום שאף אחד לא חשב על הכיוון. כולם דיברו או על נשק כימי או על לא-כלום.
ולבסוף, כדבריו כן היה. שום כימי ופימי, כל האוקונומיקה והיריעות והמסכות התבררו כחג פורים שמח. אך מה שכן היה, פצצות הדף בכל מיני מקומות בארץ, בפרט באיזור המרכז. שבנס ידוע לא הותיר אחריו הרוגים (אולי אחד) - אבל אכן התברר כי הדבר היחיד שהיה ראוי לעשות הוא 'להתרחק מן החלונות' ותו לא מידי.
בכל הארץ, כל מיני באבות עד גדולי הדור, אף אחד לא דיבר בכיוון הזה בכלל. היו כל מיני 'מבטיחים' שונים ומשונים. כנ"ל גם אצל פרשנים למיניהם.

כידוע שר' חיים קנייבסקי אמר שלא יהיה כלום, ואף פתח את החלונות באזעקה הראשונה. ואמרו אז שר' שך היה לו טענות על ר' חיים, מנין לו.

אדם אחד נהרג ישירות מהסקאדים והוא היה מחלל שבת מפורסם שהיה מציק לתושבי בני ברק. כמדומני שגם כמה אנשים נחנקו למות מהמסכות. ואמרו אז שהרבה נשים הפילו.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ד' ינואר 11, 2017 10:35 am

תוכן כתב:אדם אחד נהרג ישירות מהסקאדים והוא היה מחלל שבת מפורסם שהיה מציק לתושבי בני ברק.

יש לתמוה איך ניתן להמציא אגדות על אירוע לאומי שהיה בימי חיינו אנו, וקשה מדברי הראשונים ז"ל כידוע, וצ"ע.

(במלחמת המפרץ נהרגו שלשה אנשים מפגיעת טיל. עוזיאל פרימן תושב קרית ביאליק, איתן גרונדלנד תושב רמת חן, ושרה משעלי משכונת התקווה. יש להניח שלפחות אחד מהם היה מחלל שבת, כמו רוב תושבי ישראל, אבל מי מהם הוא אותו מציק מפורסם לתושבי בני ברק? בנוסף היו (בערך) שלשה-עשר מקרי חנק כתוצאה משימוש לא תקין במסכה, ועוד כמה עשרות אנשים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה כי לקו בליבם בשהותם בחדר האטום וכדומה. כל זה מתועד באתר נפגעי פעולות איבה, עם פרטים מלאים על כל אחד ואחד מן האנשים)

לעומקו של דבר

הגרח"ק אמר שבכל הארץ לא יהיה כלום או רק בב"ב?
==
להביא את טעלז כדוגמא ל"קלאסיקה של עולם הישיבות" זה כמובן מעשה לסתור. ובדיוק עכשיו הוזכר מעט מזה גבי אביו של ר' משה.
במיר, כשבחור היה מוכרח לקבל העלאה ב"חלוקה", היה הולך לר' ירוחם לספר לו שמכיוון שהחלוקה כאן לא מספיקה, הוא מוכרח לעבור לטעלז... ר' ירוחם היה נאלץ להעלות את החלוקה.
====
הסיפור דלמעלה קצת צולע, כי ע"ז שהרב שך לא רצה שיהיה משגיח בפונביז' אין קשר לחלוץ נעליים.
===
וג"כ לעשות צד השווה ר' ירוחם הרב דסלר ור' משה זה קצת מרחיק לכת, לא כן?

ידידיה · הודעהעל ידי **ידידיה** » ד' ינואר 11, 2017 11:45 am

ברזילי כתב:
תוכן כתב:אדם אחד נהרג ישירות מהסקאדים והוא היה מחלל שבת מפורסם שהיה מציק לתושבי בני ברק.
יש לתמוה איך ניתן להמציא אגדות על אירוע לאומי שהיה בימי חיינו אנו, וקשה מדברי הראשונים ז"ל כידוע, וצ"ע.

(במלחמת המפרץ נהרגו שלשה אנשים מפגיעת טיל. עוזיאל פרימן תושב קרית ביאליק, איתן גרונדלנד תושב רמת חן, ושרה משעלי משכונת התקווה. יש להניח שלפחות אחד מהם היה מחלל שבת, כמו רוב תושבי ישראל, אבל מי מהם הוא אותו מציק מפורסם לתושבי בני ברק? בנוסף היו (בערך) שלשה-עשר מקרי חנק כתוצאה משימוש לא תקין במסכה, ועוד כמה עשרות אנשים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה כי לקו בליבם בשהותם בחדר האטום וכדומה. כל זה מתועד באתר נפגעי פעולות איבה, עם פרטים מלאים על כל אחד ואחד מן האנשים)

20 שנה למלחמת המפרץ
בעוד יומיים ימלאו 20 שנה למותו של איתן גרונדלנד, ההרוג היחיד מטילים במלחמת המפרץ הראשונה. דווקא העובדה הזו, הופכת את אלמנתו, אביבה, לבודדה עוד יותר. בשיחה עם ציון נאנוס היא מספרת על הקושי להתמודד עם האובדן, לבד

http://mobile.mako.co.il/news-channel2/ ... d21004.htm

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' ינואר 11, 2017 12:03 pm

ברזילי כתב:
תוכן כתב:אדם אחד נהרג ישירות מהסקאדים והוא היה מחלל שבת מפורסם שהיה מציק לתושבי בני ברק.
יש לתמוה איך ניתן להמציא אגדות על אירוע לאומי שהיה בימי חיינו אנו, וקשה מדברי הראשונים ז"ל כידוע, וצ"ע.

(במלחמת המפרץ נהרגו שלשה אנשים מפגיעת טיל. עוזיאל פרימן תושב קרית ביאליק, איתן גרונדלנד תושב רמת חן, ושרה משעלי משכונת התקווה. יש להניח שלפחות אחד מהם היה מחלל שבת, כמו רוב תושבי ישראל, אבל מי מהם הוא אותו מציק מפורסם לתושבי בני ברק? בנוסף היו (בערך) שלשה-עשר מקרי חנק כתוצאה משימוש לא תקין במסכה, ועוד כמה עשרות אנשים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה כי לקו בליבם בשהותם בחדר האטום וכדומה. כל זה מתועד באתר נפגעי פעולות איבה, עם פרטים מלאים על כל אחד ואחד מן האנשים)

וההוכחה שלך שזה סיפור לא אמיתי, זה בגלל שבאתרים ההם לא הביאו שהנ"ל היה מחלל שבת להכעיס? או שבגלל שמדובר בשלשה אנשים, אז זה כבר פחות משמעותי. בכל מקרה, כך שמעתי את הסיפור, ואולי הוא באמת צמח קרנים וזנב. אני לא יודע.

אבל יש להתייחס למה שרמזת, והוא הקושיא מדברי הראשונים. וכוונתך כמובן, לדברי הכוזרי. אלא שאתה בעצמך ההוכחה לדברי הכוזרי. כי אכן אתה צודק שהבאתי סיפור לא מדויק, ויכול להיות שהוא סתם מפונטז. אבל הנה ברגע שהבאתי סיפור זה, שלפת חרבך מנרתיקה, וקטלת את הסיפור ללא רחם. הא לך הוכחה חד משמעית, שהמצאות אינן מחזיקות מעמד.

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 11, 2017 12:22 pm

לעומקו של דבר כתב:וג"כ לעשות צד השווה ר' ירוחם הרב דסלר ור' משה זה קצת מרחיק לכת, לא כן?

הצד השוה שבהן שאינם אומרים מוסר פשוט, שעל זה היה הנידון. וחזר הדין.

ביעתא בכותחא

אריך כתב:
בן ירושלים כתב:ר' משה סיפר לו שהציעו לו להיות משגיח בפוניבז' אך שמע שהרב שך ניטרל זאת. הוא הגיע בחליצת נעליים לרב שך לקבל נזיפה כי חשש שהוא מקפיד עליו. הרב שך אמר לו שהוא מתנגד לדרך מסירת השמועסים שלו כי זו לא דרך המוסר המקובלת בישיבות. ר' משה השיב שהוא בדרך של הרב דסלר. הרב שך אמר לו שגם הרב דסלר שינה מהדרך המקובלת בישיבות ולדעתו א"א לשנות ולהכניס דרך זו.
עוד הוסיף הרב שך שהוא חושש שבחורים ישימו את עיקר עיונם במחשבה ויזנחו את דרך הלומדעס של ליבון הסוגיה בעיון ולכן זה מסוכן בעיניו.

אין זה אלא תימה.
דרך המקובלת בישיבות?!
ר' ירוחם שכל שיחותיו מחשבה שבמחשבה הוא לא דרך מקובלת?! או מהרי"ל בלוך בטלז? ועוד ועוד.
פשוט שלא אמר הרב שך כזה דבר.
הטעם האמיתי הוא השני, שאכן מתקבל על הדעת. אני לא הייתי ממליץ לבחור להשקיע משמעותית בתחום זה. שיבנה את עצמו היטב בשמעתתא קודם לכן. (עם זאת, יש לשקול היטב אם למנוע בכוח מי שבכל זאת נמשך לכך. כי לך תדע מה יהיה התחליף...)

הרב שך היה מהפכן גדול, אך נטה תמיד להסתתר תחת "מה שמקובל מדור לדור".

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 11, 2017 12:38 pm

לא הבנתי. מה שאתה בעצם אומר שהרב שך אמר דבר שגלוי לכל שאינו נכון?

מוישי · הודעהעל ידי **מוישי** » ד' ינואר 11, 2017 1:28 pm

ר' שלמה פישר מספיד היום ב5 בבית אולפנא רוממה רחוב הרב חדש 12

חוקר ודורש · הודעהעל ידי **חוקר ודורש** » ד' ינואר 11, 2017 1:50 pm

בן עזאי כתב:מודעה על הספד מחר:

מקווה שזה יהיה מוקלט בקול הלשון.

אפשר · הודעהעל ידי **אפשר** » ד' ינואר 11, 2017 1:53 pm

תוכן כתב:שמעתי מרבותי שהאו"ש למד י"ח שנים י"ח שעות ליום, וכל הזמן למד כאילו הבית בוער. (כשבית בוער ממהרים להוציא משם כל מה שאפשר בשיא המרץ והזריזות, וכך למד האו"ש.) פירוש הדבר, שהאו"ש היה מפורסם ליגיעו בתורה. לא שמעתי כאלו סיפורים על החפץ חיים, אם כי בודאי כן שמעתי איך שהיה לומד בהתמדה שבת אחרי הסעודה 8-9 שעות ברציפות בלי לקום מהכסא. בזמנו האו"ש היה ידוע כגדול הדור והחפץ חיים לא היה נחשב כמוהו, ויש סיפור מפורסם על יחס האו"ש לח"ח ואכ"מ. רא"ז גורביץ (אביו של הגר"א) אמר, שפשוט שהאו"ש היה יותר גדול מהגר"ח.

אם נניח היה ויכוח על הלכות תפילין בין הח"ח והאו"ש, מי היה מנצח, זאת שאלה תיאורטית עם יותר מדי משתנים, ואני לא חושב שיש איזו שהיא תועלת אפילו לנסות לענות על שאלה זו.

הח"ח זכה ונקבע הלכה כמותו, ולפי מה שלימדונו רבותינו זה קשור לא רק לאיכות ספריו ולרוב יגיעתו, אלא גם לקדושתו וחסידותו.

ממש טיפשי ליכנס ולהשוות, וזה גם לא היה הכוונה שלי, הכוונה היתה שאדרבה גם לי יש רבותינו, והם הורונו שלא מדמים אחד לשני, והח"ח לא היה נחשב לא בדורו ולא בדורות שלאחריו כמי שחסר לו בתלמיד חכם, רק בסה"כ היה סגנון אחר, וזה הכל. ומטעם זה הוא לא התפרסם בסגנון האור שמח, על דרך לבו כלב הארי, עיניו כאפיקים בשני התלמודים כו כו' עד"ז, כי פשוט הקדיש סגנונו וזמנו לסוג מסויים שיצא מזה הלכה לדורות.
ידוע לי שאר הסיפורים שאתה מספר, אבל אני הבאתי לך מהדיבוק שאמר שהוא תנא גדול, וביארו אז בני הדור שזה מחמת התמדתו העצומה של הח"ח [יש ספר שערי אמונה כמדומה שם מאריך בכל הפרטים ואולי גם בנחלת אליהו], לא רק ח"י שנים, אלא כל ימי חייו, וכפי שמתאר בנו בספרו, והובא בריש משנ"ב עוז והדר שהיה לומד כל ימי חייו י"ב שעות רצופות, מאחד עשרה עד אחד עשרה, ומסתמא גם לפני אחד עשרה למד.
ודווקא מה שהבאת מחדד הנקודה, הח"ח למד הכי להיפך מהרגשה שהבית בוער, אלא כמו שאין שום דבר בוער בעולם כלל, והקדיש כל זמנו לכל בירור של כל הלכה.
בכ"א אין כאן נקודה להשוות או לדמות, רק לומר שהח"ח היה רחוק מלהיות קטלא קניא, ורק השקיע עצמו ולימודו בצורה אחרת לגמרי.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' ינואר 11, 2017 2:04 pm

אני נזכר בדבר מעניין.
בביתו של ר' משה תלו שלוש תמונות. הלשם, הח"ח והרב מבריסק.

ביעתא בכותחא

אריך כתב:לא הבנתי. מה שאתה בעצם אומר שהרב שך אמר דבר שגלוי לכל שאינו נכון?

לא לגמרי.
הרב שך החליט כל פעם לאיזה כיוון דעתו נוטה, ובמקום לתלות זאת בעצמו נתלה באותם גדולים מדורות קודמים שדעתו בעניין זה כדעתם.

אגב, בתחום לגמרי אחר, אך קשור למה שנכתב כאן באשכול בנושא הח"ח, הח"ח עושה זאת רבות במשנ"ב.
במקרים רבים במקום לכתוב את הכרעתו, הוא מביא רשימת אחרונים שזאת דעתם ולכן כך פוסק, למרות שבסעיף הבא הוא יכול להתעלם מאותם אחרונים.

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 11, 2017 2:14 pm

אני מעדיף שלא לחשוב שהרב שך סבר שר' משה זצ"ל לא יודע את העובדה שרבים מהמשגיחים האגדיים של עולם הישיבות טרום השואה היו דומים יותר לר' משה מאשר לשיחות הרב שך, אלא שפשוט לא אמר זאת הרב שך (מאד אופנתי להדביק לרב שך טענה של 'נגד המסורת', וכבר אתה הרגשת שדוקא הוא דוגמה לההיפך).
חבל שמתווכחים על דברים פשוטים, ואחזור שנית: ר' משה זצ"ל דרך בעקבי הרב דסלר ור' ירוחם ומהרי"ל בלוך והאלטר מקלם, שדיברו באופן מרומם ומחשבתי. ואדרבה, למי שהטריח עצמו לשמוע אותו, ולא ניזון משמועות ואגדות, יודע שהרבה מוסר פשוט היה בדבריו. הרבה הכאה על הראש על מידות רעות ועל חיפוש האמת וכו'.

מוישי · הודעהעל ידי **מוישי** » ד' ינואר 11, 2017 2:16 pm

ביעתא בכותחא כתב:
אריך כתב:לא הבנתי. מה שאתה בעצם אומר שהרב שך אמר דבר שגלוי לכל שאינו נכון?

לא לגמרי.
הרב שך החליט כל פעם לאיזה כיוון דעתו נוטה, ובמקום לתלות זאת בעצמו נתלה באותם גדולים מדורות קודמים שדעתו בעניין זה כדעתם.

אגב, בתחום לגמרי אחר, אך קשור למה שנכתב כאן באשכול בנושא הח"ח, הח"ח עושה זאת רבות במשנ"ב.
במקרים רבים במקום לכתוב את הכרעתו, הוא מביא רשימת אחרונים שזאת דעתם ולכן כך פוסק, למרות שבסעיף הבא הוא יכול להתעלם מאותם אחרונים.

וכבר אמר החזוא אפשר למחוק את כל השער הציון ולכתוב במקומו ישראל מאיר הכהן מראדין

לעומקו של דבר

אריך כתב:אני מעדיף שלא לחשוב שהרב שך סבר שר' משה זצ"ל לא יודע את העובדה שרבים מהמשגיחים האגדיים של עולם הישיבות טרום השואה היו דומים יותר לר' משה מאשר לשיחות הרב שך, אלא שפשוט לא אמר זאת הרב שך (מאד אופנתי להדביק לרב שך טענה של 'נגד המסורת', וכבר אתה הרגשת שדוקא הוא דוגמה לההיפך).
חבל שמתווכחים על דברים פשוטים, ואחזור שנית: ר' משה זצ"ל דרך בעקבי הרב דסלר ור' ירוחם ומהרי"ל בלוך והאלטר מקלם, שדיברו באופן מרומם ומחשבתי. ואדרבה, למי שהטריח עצמו לשמוע אותו, ולא ניזון משמועות ואגדות, יודע שהרבה מוסר פשוט היה בדבריו. הרבה הכאה על הראש על מידות רעות ועל חיפוש האמת וכו'.

עזוב שניה את הסיפור,
אתה מכיר מישהו שחושב שהשיחות של ר' משה זה השיחות של ר' ירוחם? נו באמת.

ירושלים · הודעהעל ידי **ירושלים** » ד' ינואר 11, 2017 2:24 pm

וכבר אמר החזו"א אפשר למחוק את כל השער הציון ולכתוב במקומו ישראל מאיר הכהן מראדין

במחילה, היכן אמר, וזו מנין

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 11, 2017 2:26 pm

לעומקו של דבר כתב:
אריך כתב:אני מעדיף שלא לחשוב שהרב שך סבר שר' משה זצ"ל לא יודע את העובדה שרבים מהמשגיחים האגדיים של עולם הישיבות טרום השואה היו דומים יותר לר' משה מאשר לשיחות הרב שך, אלא שפשוט לא אמר זאת הרב שך (מאד אופנתי להדביק לרב שך טענה של 'נגד המסורת', וכבר אתה הרגשת שדוקא הוא דוגמה לההיפך).
חבל שמתווכחים על דברים פשוטים, ואחזור שנית: ר' משה זצ"ל דרך בעקבי הרב דסלר ור' ירוחם ומהרי"ל בלוך והאלטר מקלם, שדיברו באופן מרומם ומחשבתי. ואדרבה, למי שהטריח עצמו לשמוע אותו, ולא ניזון משמועות ואגדות, יודע שהרבה מוסר פשוט היה בדבריו. הרבה הכאה על הראש על מידות רעות ועל חיפוש האמת וכו'.

עזוב שניה את הסיפור,
אתה מכיר מישהו שחושב שהשיחות של ר' משה זה השיחות של ר' ירוחם? נו באמת.

כנראה שוב לא קראת את דבריי. ומ"מ אחזור שלישית, וזו הפעם האחרונה (בל"נ):
הנידון הוא האם ר' משה בסגנונו חידש דבר שלא היה במסורת הישיבות.
והתשובה היא חד משמעית: לא. הסגנון המופשט, המחשבתי, העמוק, ההולך סביב סביב, הוא היותר מרכזי בעולם הישיבות הליטאי. דוקא המוסר הפשוט יותר הוא נחלת המגידים וכדומה שמחוץ לעולם הישיבות.
כמובן שביחס לאופי הדיבור וסגנונו הפרטי, לא הרי ר' ירוחם כהרי האלטר מקעלם, ולא הרי זה וזה כהרי ר' משה רוזנשטיין, או כהרי הרי"ל בלוך ובניו הרא"י והרא"מ, ולא הרי כולם כהרי ר' משה שפירא זצ"ל, שלשמחתנו לא העתיקו זה מזה את הסגנון. אך כולם כולם עסקו במוסר בדרך גבוהה ופנימית יותר.

[נקודה נוספת חשובה: דיברנו על מוסר. אבל לא תמיד צריכים להגדיר זאת כמוסר. יש גם לימוד דברי תורה שבאגדה לא למטרת מוסר אלא כדברי תורה. כמו שיש שמעתתא יש אגדתא. וכמובן שהדבר משיק מאד למוסר ולתיקון האדם, אבל יש כר נרחב לעיסוק הזה כשלעצמו. ובדברי ר' משה זצ"ל, היו פעמים שלא ירד כלל ליישום המעשי, והיו שיעורים שנטו בכיוון המוסרי יותר].

מוישי · הודעהעל ידי **מוישי** » ד' ינואר 11, 2017 2:27 pm

ירושלים כתב:וכבר אמר החזו"א אפשר למחוק את כל השער הציון ולכתוב במקומו ישראל מאיר הכהן מראדין

במחילה, היכן אמר, וזו מנין

מפי השמועה

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' ינואר 11, 2017 2:32 pm

הרב אריך היקר!

אני הקטן הכרתי היטב את ר משה שפירא, הטרחתי עצמי לשמוע אותו ואני לא ניזון משמועות ואגדות.

ר' משה שפירא לא אמר מוסר!
אם הדברים שאמר חיזקו אותך ורוממו אותך, זה לא אומר שזה שייך לדרך המוסר.

ר' משה עסק באמונה, בקבלה, בעומק המונח בדברי חז"ל, בדרכי הבורא. ולכתימצי לומר, בעל מחשבה. אבל הוא לא שייך לבעלי המוסר.

אני לא מבין למה זה כשלעצמו חסרון, רמב"ן על התורה זה מוסר? דעת תבונות זה מוסר? ספר משלי זה מוסר? ברור שיש דברים העוררים את האדם אבל אין להם שייכות לבעלי המוסר, וכשנלחמו שבמוסר לא נלחמו בשלמה המלך שכתב את משלי!

ר' ירוחם היה שייך בהחלט לבעלי המוסר, והרב דסלר גם. ר' משה לא אמר מוסר.

הוא היה מצטט את ר' ירוחם כמו שהוא ציטט הרבה גדולי הדורות כי בכל מקום יש מה למצוא, לא הלך בדרכם.

והראיה הגדולה ביותר, שאם בדברי ר' משה היה מוסר, לא היו נמשכים אחריו כל מיני....

פורום אוצר החכמה

מי מחובר