הודעהעל ידי אפשר » ג' ינואר 10, 2017 3:52 pm
מה שהעלו כאן שיעור בענין לחלוק על אחרונים, במחילה קצת נראה שלא עסק בלימוד ד' חלקי שו"ע לפי הסדר עם הפוסקים.
ראשית מש"כ שלא נמצא בשום מקום שאחרון יכתוב לדייק מדלא תירץ אחרון אחר תירוץ זה ש"מ שסובר כך וכך, דרק בראשונים אפשר לכתוב כן, אבל על אחרונים לא מדייקים כך, ונקט המשנה למלך לדוגמא, [וטעמו דעבודתינו להבין רק ראשונים], אז בשעת מעשה חשבתי שיש אלפי דוגמאות לא כך, ולא אהיה כי רוכלא, רק אביא ממה שלמדתי היום בפתחי תשובה חושן משפט סוף סימן קעו בשם החתם סופר שממש מדייק מהסמ"ע למה לא תירץ כך אלא כך. וכן לאלפים.
מש"כ שהאחרונים מימות הש"ך ואילך, הגר"א ואילך, רעק"א ואילך אינם חולקים על קדמוניהם, חוץ החזו"א, וביאר בארוכות, במחילה זה ממש נגד כל ספרי הפוסקים אשר עמנו היום. הוא האריך בזה ואין בדעתי לחזור על כל מה שאמר, אבל עיקרי דבריו דהש"ך חלק על ראשונים, ורעק"א אף פעם לא, והאריך בקדושת המג"א, ותמה על החזו"א שחולק על הקודמים לו. ובכן פשוט אף שלא חידד הדבר כוונתו לחלוק על הקדמונים בראיות כולם עושים לפני החזו"א, טענתו כנראה, וכן הוא אומר כן לפעמים, שהחזו"א חולק בסברא.
במחילה אבל לענ"ד זה ממש נגד כמעט כל ספרי הפוסקים כולם, הן אמנם שרעק"א היה יחיד ממש בענין זה שהיו דברי הקודמים לו קדוש קדוש קדוש, ואולי אפשר לצרף קצת הפמ"ג שאף שחולק רבות על כולם, מכ"מ הוא עושה כן בעדינות יתירה, אבל חוץ מזה כולם חולקים על כל הפוסקים בין בראיות ובין בלפי מה שנראה.
ובכלל איני מבין מה זה שהחזו"א חולק על סברא לבד על הקדמונים, אני עדיין לא פגשתי קטע בחזו"א שהוא מתחיל, רבותי המג"א אומר כך, אבל יש לי הפתעה, אני בעצמי לבי אומר לי לא כך.
זה נכון שהחזו"א חולק בסברא, אבל הסברא שלו בנויה מכל הסוגיא, וכמו שהוא מבאר במילים קצרות או ארוכות, אכן זה לא מוכרח להיות כהחזו"א, אבל כשהחזו"א כותב שכך נראה לו, א"כ הוא מוכרח אצלו במאת אחוזים. האמת ר' משה הודה שהוא לא בקי בחזו"א, ולכן אולי גם נתפס לחזו"א, שצריכים לדעת איך לקרוא חזו"א, כי החזו"א מדבר מאוד ציורי ופיוטי, גם בעומק הסוגיות, אבל פשוט שכל סברא שלו אינו סתם סברא של זה לא מרגיש לי כך, אלא סברא מצד שכל ריהטא דשמעתתא דיליה הוא כך ולא כך וא"כ זה שפיץ הכרח. הרי כל ראיה אפשר לתרץ ולדחות, ורק שהמביא את הראיה נראה כצד של הראיה ולא כצד של הדחיה, והדוחה נראה לו להיפך.
ובכלל יש כאן לכאו' גם מיעוט עסק בביאור הלכה בכל רחבי אורח חיים, וכן מעקב אחרי דרך הפסק של המשנ"ב, ואבאר בהונגריה וגליציה היה מנהג שאין חולקים על מג"א, הוא היה קדוש ממש, [שמעתי פעם שהמנחת יצחק פסק נגד משנ"ב אלא כמג"א, שאלו היתכן, והוא אמר אני למדתי המג"א לפני שהמשנ"ב נכתב, אם כי לא מסתדר בשנים, אבל זה נכון במהות]. אולם המשנ"ב בעצמו מלבד מה שדחה לערך שלש רבעי הט"ז'ים באו"ח, גם קרוב לארבעים אחוז מהמג"א נדחה להלכה אצלו. והיינו כי דרכו בפסק לקרב כל מי שמקשה טוב או מתרץ טוב איזה קושית המג"א, ואחרון אחרון עדיף, כל מי שלמד משנ"ב בעיון באו"ח יודע שהוא ע"פ רוב מקרב דחיות וקושיות הא"ר פי כמה מהנחות של המג"א. ואפילו דברי המאמר מרדכי ונהר שלום זוכים ליחס גדול, ואם ידחו ביושר דברי המג"א הוא מקבל באהבה, בקיצור הנר לרגלי המשנ"ב הוא מי האחרון מכל השרשרת שמדבר לענין, הן קושיא הן תירוץ, ובזה תם הענין, ואין בעיניו שום קדושה למג"א או ט"ז. [לגבי הפמ"ג יש שינוי יחס בין החלקים המוקדמים כמו הל' תפילין שהוא היה האחרון חביב אצלו, ואילו בחלק ו' וכיוצא פחות]. ויצויין שכ"ה בכל רחבי ד' חלקי שו"ע, בחו"מ אכן הקצוה"ח הוא לא חולק על הקדמונים בסברות רק בהכרחים, גם הש"ך לעולם לא חולק מכח סברא רק מכח דיוקים והכרחים, [אם כי לפעמים עבר דרכו, וכנודע בעגה של לומדי חו"מ], אבל הנתיבות תן לו סברא והוא משסע כל הנקרה בדרכו. וכן הוא בחוות דעת ליו"ד ועוד.
ועכ"פ מלבד רעק"א רוב הפוסקים בכלל לא נתנו משקל לקדושת הקודמים להם ודחו דבריהם בקושיא או בתירוץ, בסברא או בהכרח, והחזו"א לא שינה במאום מענין זה. חוץ מהתעוזה, אבל לגבי תעוזה זו, הרי שוו לו כל באי ביה"מ הגר"א, והאגרות משה רגיל בזה פי כמה מהחזו"א שדוחה דברי הקודמים לו מכח דיוקים וקושיות, ולא כמו החזו"א שרוב קושיותיו הם מחמת ריהטא דהשמעתתא כולה.
[אני לא נכנס לסגנון העיון של החזו"א שע"ז דובר באריכות באשכול הגרד"ל, ונשאר שם עדיין פינה אחת עם ברזילי שצריך לסגור ולא היה בי עדיין כח, אני מדבר עכשיו אחרי שיש לך סגנון עיון, בין מוצדק ובין לא, אבל יש לך מהלך, עכשיו אתה משתמש עם המהלך הזה לחלוק].
בענין מש"כ על הגדלות של האו"ש כלפי המשנ"ב בהודעה הבאה.