קו ירוק כתב:ובאותו ענין ובענין האשכול, אודות המכתב שהובא לעיל מהרב זלמן קורן שליט"א
viewtopic.php?f=17&t=19997&start=480#p326606ואודות הדיון האם הלובש אבנט ללא תולעת שני וכו' האם זה לעיכובא או לא (הרז"ק טען שהוא עבר על איסורי דאורייתא רבים עקב מעשהו, והיה מי שטען שהג' נצי"ב לא הסכים עם זה). שלח לי הרז"ק:
רעק"א בתשובתו לרב קלישר קבע שאי אפשר לחדש את הקרבנות בהעדר תכלת וארגמן ותולעת שני. דברי הנצי"ב הם ויכוח שיש לו בנושא עם בנו הגר"ח ברלין שסבר גם הוא שהדבר מעכב. אני לא הבאתי את הדבר אלא כדי להדגים את קלות הראש שבה מורים הלכות בעניין. ועיין עוד בזה בחזו"א אבן העזר סי' ב סוף ס"ק ז.
בחזו"א שם גם משמע שדעתו נוטה שתכלת לא מעכב,
לפי דעתו של הרב שטרנבוך גם הרע"א חזר בו וסבר כדברי הנציב, את זה הוא מוכיח מהתכתבות החת"ס והרע"א ביו"ד רל"ו (שהרע"א ביקש מהחת"ס להשתדל לבקש משרי ירושלים שיתנו רשות להקריב , והרי לא היה להם תכלת לאבנט ודנו רק לגבי כך שלא צריך בגדי כהונה לכה"ג מזה מוכיח שסברו שתכלת לאבנט לא מעכב)
אגב זה קצת מוזר במכתב המיוחס לרב קורן נכתב בנחרצות שבגלל אותם בגדי כהונה אותו אחד עבר על כרת מדין מחוסר בגדים ומדין טמא ועל איסור כלאים, וכאן משתמע שכותב המכתב ידע שהנצי"ב כותב ההיפך האם הכותב הסתיר זאת כדי שיבינו שמדובר בקלות דעת?
קו ירוק כתב:ובנוסף: אחד המגיבים באשכול לעיל טען על העלאת העניין של ניסוך המים (במכתבו של הרז"ק): "האיש אחד יחטא" וכו'. וכפי הנראה לא הבין כי זו הייתה רק דוגמא לצורך הגדול לגדור את העניין. (ובאמת כולנו נמנעים מתקיעת שופר בר"ה שחל בשבת, שמא יחטא איש אחד).
ההשוואה לא נכונה
לא גזרו לבטל כל ברית מילה בשבת שמא יעביר ברה"ר לא ביטלו תקיעת שופר כל ר"ה שמא יתקן כלי שיר. לא ביטלו עבודת יום כיפור שמא יהיה כה"ג צדוקי (אף שמשמע שרובם היו צדוקים)
כך גם מעולם לא גזרו בזמן המקדש לאסור כניסה להר הבית מחשש זיבה ושמירת מחנות, אף שהיו עמי הארץ שלא ידעו כלום לא ידעו קרוא וכתוב ולא ידעו ברהמ"ז ולגבי כל שאר הדברים מלבד כניסה למקדש חששו שהם טמאים ושהם בועלי נידות, אפילו כשנכנסו למקדש ברגל היו צריכים להטביל אח"כ כל דבר שהיה חשש שהם נגעו בו.
ובט"ז חו"מ סי' ב יו"ד קי"ז שדבר המפורש בתורה להיתר אין כוח לחכמים לאסור (אפילו לא לצורך שעה -ט"ז חו"מ סי ב
וברור שלא היתה פה גזירה דרבנן, אם אדם היה ניגש לסטייפלער לשאול אותו לגבי הגזירה דרבנן שגזרת, מה הוא היה עונה?!
אמנם ופשוט שגם אם היה לנו בית המקדש והייתה עבודה לא היה עולה על דעת אף רב לאסור כניסה להר הבית כי זהו גופא רוב מצוות התורה ודוקא למנוע כניסה הוא החטא החמור והאיסור הגדול, (גם אם זה בדרך טומאה הותרה/דחויה בציבור)
בדיוק כדבר הזה אלו המקבלים את התכלת של המורקס וגם לא סוברים שיש מניעה הלכתית להקרבה כי מקריבים אע"פ שאין בית , רואים את זה כדבר שהוא עקירת העבודה,
ולכן רבים מאלו ההולכים בתכלת של המורקס תומכים בעלייה להר הבית אלא אם כן משום מרידה באומות.
ראה כאן בדברי הרב אליהו זילברמן מתומכי התכלת שמתנגד לעליה מטעם של מרידה באומות וכן מטעם של לא לפרוש מן הציבור
viewtopic.php?f=7&t=22558&p=311025&hilit=%D7%90%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%95%D7%97%D7%9F#p310884בנוסף ידוע שבשנת תשכז ואח"כ הייתה אז פירצה שעלו אנשים רבים ללא טהרה וללא שמירת גבולי המחנות, כפי שרואים בתמונות המונים רבים בכיפת הסלע.
בעוד שכיום לפי הנשמע העולים היהודים כולם טובלים ומסלול הליכתם הוא במסלולים המותרים.
(לגבי המניעה הלכתית להקרבה בזה"ז מחסרון תכלת החזו"א אבה"ע סי' ב אות' ז') (לגבי כהנים מיוחסים ראה חזו"א שם ובחת"ס יוד רלו וכן עוד לגבי כהנים בזמנינו
viewtopic.php?f=7&t=5357&start=40#p326422)
קו ירוק כתב:ובענין דבריו של הרב בתבונה, שלפי אמה של 48 ס"מ הקצה המזרחי של הצכרה יכול להיכנס לקודש הקודשים - גם אם הכותל המזרחי של העזרה לא עמד על הרמה. כפי הנראה נחסרה כאן הידיעה שאמנם רוחב הצכרה ממערב למזרח הוא כשלושה עשר מטר, אך היא משתפעת כלפי מזרח, כך שלמעשה רק החלק המערבי שלה (עד כשלושה מטר מן המערב), היה יכול להיות גלוי בקודש הקדשים.
המדידות לפי הידוע אינם מדוייקות כל כך יש הבדלים בין צ'ארלס וורן לבין מפת עיריית ירושלים ובינם למדידות הלווין של גוגל,
במדידות מפת צ'ארלס וורן המרחק בין תחילת הרמה לקצה מערב הסלע בערך 80 מטר נוריד 3 מטר זה 77 מטר לפי השיעור של0.48 זה יוצא 1.4 מטר פחות, איני יודע האם זה בתחום הטעות. אשמח אם ישנם ואקבל נתונים מדוייקים יותר
(ואגב גם בחישוב השיעור הקטן דהיינו חישוב על פי גודל הביצים לא בהכרח שאמה היא 48 ס"מ אולי זה 50 ס"מ).
ובהתייחס לכלל המכתב המצוטט צ"ע האם המכתב הוא אכן מהרב קורן .
1. מופיע במכתב כי מפורש במסכת מידות שהיתה חומה לעזרת נשים, אמנם במשנה במסכת מידות לא מוזכר כלל שהייתה חומה לעזרת נשים, אמנם מוזכר החיל ומחלוקת ראשונים האם זה חומה או שטח הפרדה.
2. מה שציטט בשם גדעון חרלפ להעדר ממצאים אדרבה ראה כאן שמספר על הממצאים הרבים
https://www.shofar.tv/articles/3108וכן כאן תצלום כתבתו של החוקר המפורסם לין ריטמאייר על הממצאים הרבים
http://rotter.net/forum/gil/7626.shtmlוכן כאן
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/166244להלן מובאים תצלומים של של הוצאת אבנים הרודיאניות מגבול חומת עזרת נשים וכן צילום אווירי משנת תש"ו שבו על פי התמונה אפשר לראות מעל הקרקע את חומות עזרת נשים
http://the--temple.blogspot.co.il/searc ... 7%99%D7%9Dאגב אף שהרב קורן מחלוצי המחקר בתחום, אבל לין ריטמאייר הפליא לעשות הרבה ודעתו בעניין זה מתאימה מאוד לממצאים בשטח והתקבלה אצל כל החוקרים בתחום.
בנוסף עיקר הטעם לזיהוי אבן השתייה מלבד המסורת הברורה, היא העובדה שמבחינת טופוגרפיית ההר אין אפשרות למקום אחר, כי בגבולות הטבעיים של ההר רק שם הסלע בעלייה כנדרש, כמו כן ישנם הרבה ממצאים המתאימים לשיטת לין ריטמאייר, ששיטתו שמקטין מעט את שיעור האמה.
לגבי החשש שמביא שהחיל בצדדים גדול מאוד, ראה זבחים ל"ב וחולין ב'בטמא שאפשר שישחוט מהצד ושאלו שם תוס שהרי עזרת נשים ארוכה וביארו שם בתוס' ובשאר ראשונים בבא מהצדדים ששם אין עזר"נ, ואם החיל היה גדול כל כך לא עדיף להו מעזר"נ, מלבד שללא כל ראיה זהו ספק ספק ספיקא רחוקה בדרבנן (להרדב"ז בזמן הזה העזרת נשים והחיל מותרים, וגם ספק מהו חיל שאם הוא חומה לא שייך שהחומה תהיה עבה יותר, וכן החשש שמא מהצדדים החיל גדול יותר הוא ספק רחוק שלא מסתבר ולא מצאנו שמהצד הוא יהיה גדול יותר וכלל הוא בהלכה שריעותא דלא חזינן לא מחזקינן) וביותר שהוכחנו שזה לא היה כך.
לגבי הרדב"ז דיבר במפורש על הכותל המערבי של ההיכל ןלא של העזרה וכל דבריו הם שייכים רק לכותל ההיכל ראה כאן ההוכחה והביאור בדברי הרדב"ז
viewtopic.php?t=28514&start=40#p295560(בנוסף בל' תשובתו צריך להוסיף את המילה רוב שכ"ב אמה מכותל המזרח וק"ל) לר' גורן היה בית כנסת עם תפילות קבועות בהר הבית קרוב לשער המוגרבים בתשעה באב תשכ"ז היתה סנסציה תקשורתית עם שר הביטחון דאז והוא נסגר, לא משהו חדש מבחינת ההלכה.
לגבי לרמות את הציבור בד"ת למגדר מילתא, והביא מב"ב קס"ו (וכן כריתות ח): "מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב, אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה, לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרין! בסוף נכנס לב"ד ולמד: האשה שיש עליה ה' לידות ודאות, ה' זיבות ודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, ועמדו קינין ביום ההוא ברבעתים". נמצא שפסק כאילו מדין תורה אין השאר עליה חובה, כאשר לפי האמת הייתה זו רק הוראת שעה.
בתוס' ב"ב קס"ו משום זה גרסו והשאר עליה חובה וכן הנוסח בתו"כ שבידינו, וברמב"ם סבר שזו אכן דעתו של רשב"ג, ובנצי"ב כתב שמדאוריתא כשלא משיגה ידה די באחד, ועוד ראשונים שמדאורייתא יכולה לצאת באחד אלא שמדרבנן חייבו על כל לידה והם אמרו והם אמרו. ואמנם רש"י היחיד שפירש שהוא משום הוראת שעה שכוח ביד חכמים לעקור בשב ואל תעשה, (לא לאסור) גם לשיטתו אינו שקר כלל שבאמת היולדות היו פטורות באותו זמן מכח זה.
ו
להנהגה שכזאת יש עוד דוגמאות, עיין ב"ב ה ע"א: "זיל פייסיה במאי דאיפייס, ואי לא, דאיננא לך דינא כרב הונא אליבא דרבי יוסי", ובתוספות שם ד"ה זיל פייסיה,
כנ"ל אין מדובר בשקר ומשום כך באמת הלכה כרב הונא אליבא דרבי יוסי, אלא שהנתבע נותן רק כפי התביעה עד שיתבע יותר.
ובים של שלמה על מס' בבא קמא בדף ל"ח ע"א (פרק ד' סי' ט') כתב, דאסור לשנות דבר הלכה בשינוי ממה שהוא באמת, ואפילו במקום פקוח נפש חייב למסור עצמו למיתה על זה, ולא לשנות דין תורה, ואפילו אם אינו נוגע להלכה, והוכיח זאת ממה שאמרו שם בגמרא, שלא רצו לשנות הדין לגוים, עיין שם.
וכן בסוכה לד ע"ב: "דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא: אשוו וזבינו, ואי לא – דרישנא לכו כרבי טרפון"