משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה, שהיה יושב ודורש על קוץ וקוץ ועל כל תג ותג תילי תילים של הלכות.
אברך מקרית ספר כתב:יש סיפור ידוע שהגרמ"צ ברלין שליט"א מספר הרבה, שפעם נכנס עם עוד בחור לרב מבריסק לפני מעריב ושאלו הבחור ההוא שאלה חזקה מאוד על הגר"ח בהלכות מכות
והגרי"ז ישב כשפניו לציבור והתעמק רבות בקושיה ובינתיים התאסף ציבור גדול למניין ולאחר כמה דקות הגרי"ז התנער ושאל כמתפלא מה כבר יש מניין היינו שלא שם לב
מחמת שקיעות ולא ראה כלום אף שהיה עם פניו לציבור הבחור היה ר' משה זצ"ל .
יבואו הלומדים ויעלו את הקושיה.
דעת_האברך כתב:הג"ר אביעזר פילץ ראש ישיבת תפרח:
הוא דיבר במנגינת ההספד הידועה אך בלי בכי. דיבר בעיקר על כך שרבי משה היה כולו פנימיות, וכבר כשהיה בחור היה מורם מעם והסתכלו עליו כדמות מיוחדת.
אמר שרבי משה ברח מכל מה שקשור לחיצוניות ופרסום, ולכן נמנע מלדבר באסיפות ציבוריות, הוא היה כולו פנימיות, בגדר הביאני המלך חדריו, חדר לפנים מחדר. והוא הגיע לנסתר שבנגלה, לעומק העומק של הנגלה, ומתוך זה זכה להגיע גם לנסתר [היה נשמע מדבריו שרבי משה הגיע רק לחיצוניות של הנסתר - התפלאתי על כך מאד], ונשמע שבא להזהיר שאין להיכנס לתחום זה בלי העמקה גדולה בנגלה קודם לכן.
הוסיף שכשפתח את תפרח רבי משה בא כמה זמן לישיבה ועזב את כל כבודו בירושלים כדי להיות עם קבוצה של לומדים שחשובה להם הפנימיות.
אום אני חומה כתב:המשותף והמבדיל בין דרכו לדרכו של הגאון ר' יונתן דיוויד שליט"א כבר נידון היטב באשכול על האחרון. עם זאת, שוררת כמובן הערכה עצומה בין השניים. היום שמעתי מאברך שרמ"ש אמר לאביו שר' יונתן דיוויד הינו חד בדרא בכמה שטחים.
מאור עינים כתב:שיף כתב:וונדרבר כתב:באיזה שנים היה הגרמ"ש זצ"ל ר"מ בתפרח?
(הגרי"ח סופר שליט"א מזכירו בכל ספריו בתואר "מו"ר")
בתקופה הקדומה בכפר מיימון
אינני יודע אם זה נכון שהוא היה בכפר מיימון, אבל ודאי שהוא היה גם בתפרח וכמו שהזכיר ר' אביעזר פילץ בהספידו
איש טלז כתב:אברך מקרית ספר כתב:יש סיפור ידוע שהגרמ"צ ברלין שליט"א מספר הרבה, שפעם נכנס עם עוד בחור לרב מבריסק לפני מעריב ושאלו הבחור ההוא שאלה חזקה מאוד על הגר"ח בהלכות מכות
והגרי"ז ישב כשפניו לציבור והתעמק רבות בקושיה ובינתיים התאסף ציבור גדול למניין ולאחר כמה דקות הגרי"ז התנער ושאל כמתפלא מה כבר יש מניין היינו שלא שם לב
מחמת שקיעות ולא ראה כלום אף שהיה עם פניו לציבור הבחור היה ר' משה זצ"ל .
יבואו הלומדים ויעלו את הקושיה.
למיטב ידיעתי הסיפור היה עם ר' שלמה פישר [?]
הקושיה היא לדעת הגר"ח דהטעם שלא כתב הר"מ דין כאשר עשה במלקות כמו במיתה ובממון הוא משום דבמלקות לא משכח"ל כאשר עשה כיון דעיקר החפצא דמלקות הוא רק ע"פ בי"ד וע"כ אף בלקה הוי מכות ולא קיום מלקות וע"כ הוי עדין זמם עכ"ד דברי הגר"ח
ןתמה דעדיין משכח"ל כגון שני כיתי עדים משני חלונות שאין מצטרפים ומ"מ מבואר במתני' מכות ד"ו ע"ב דאם הוזמה כת אחת ג"כ חייבת בכאשר זמם הגם שהפסק דין נשאר אמת א"כ בכגון דא שהיה ב' כיתי עדים על מלקות והוזמה כת אחת הוי שפיר עדין קיום מלקות [מחמת הכת השניה שדוברת אמת] והו"ל כשאר עשה דשפיר נשאר כאן קיום דין של מלקות וצ"ע
אסיר ציון כתב:מה פשר הכותרת במודעה של ישיבת חברון?
'בעשירי בחודש הוכתה העיר'?
שכחו שם שזה היה בי"ז תמוז?
חוקרנוביץ כתב:במחילה איזה כולל?
מלאעולם כתב:הרב יהודה פולישוק:
"היפה שבברואים והאציל שבנפשות"
אחד מנכסי צאן הברזל שקיבלתי ממורי ורבי הוא הכוח שבשתיקה.
מי שהכיר את קורות חייו והצמתים בהם כוח השפעתו היה רב, הבין את עוצמת השתיקה שניחן בה. הוא הנחיל לי והשריש בי את הכוח לשתוק. גם כשנראה שצריך היה לומר את האמת, הוא לימד אותי פשוט לשתוק!
הייתה לו רטוריקת שתיקה מרהיבה ודרכה הוא חינך רבבות.
גם היום אני רוצה לשתוק ולא לדבר.
אבל מעמד הלוויה העצום ניער אותי בניסיון להבין, מה מביא רבים כל כך לעמוד ולמרר בבכי? והם היו כל כך רבים וכל כך שונים.
עמדו שם עילויים מהיחידים שבדור שעניינם הוא אך ורק בלימוד התורה,
עמדו שם חדשים שמקרוב באו ורק בשנים האחרונות נחשפו לעולם התורה,
עמדו איתנו שכנים ידידים, סתם אנשים טובים מעמך ישראל,
עמדו שם גם שועי עולם, בעלי ממון רב,
לכל אחד מהם היה את ר' מוישה שלו ולכל אחד מהם היה ברור שמה שהוא הכיר זה היה ר' מוישה.
אז מי באמת היית ר' מוישה? ואיך נגעת בעומק הלבבות של כולם?
את זה אני לא רוצה לשתוק היום!
ר' מוישה היה (אוי כמה קשה לדבר בלשון עבר) אדם שמצד אחד לא היה שני לו בעומק וברוחב תורתו בדור הזה ומצד שני פשטות הנהגתו עם כל אדם ואדם הייתה בלתי נתפשת. בזה הוא לימד מה תורה עושה לאדם ואיך היא הופכת אותו ליפה שבברואים ולאציל שבנפשות. כל מי שהכיר אותו יצא בתחושת רוממות והרגיש שכך נראה אדם מושלם שהופך להיות נושא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
כשפגשת אותו ולא משנה אם זה היה באחד משיעוריו העמוקים, או אלה הפתוחים לקהל הרחב. באחד מהשיחות האישיות עם נוער מתמודד או עם צעירים ישראלים שבאו להריח קצת את היהדות, תמיד נשארה התחושה של דמות לחיקוי, אדם שכולם רוצים להיות כמוהו.
רבים הם האנשים שבמהלך השנים פנו אלי וביקשו שאסדר עבורם זמן להתייעץ ולשוחח עם הרב, מעולם הוא לא סירב למרות שזמנו לא היה בידו. ברוב המקרים רק את הדלת פתחתי ויותר לא שמעתי. היום זרמו הסיפורים וחזרו על עצמם. הוא עיצב את חיי הם אומרים, הוא היה שם ברגעים הקשים ביותר, ירד לעומקם של דברים והציע פתרונות אנושיים כל כך.
על הגדלות, על ההתמדה בתורה, על כוח החידוש בתורה שבנגלה ובנסתר אשתמש במידת השתיקה. אבל את זאת אבקש לומר בקול גדול, איבדנו היום אדם שכל חייו היו שיעור אחד גדול עם מסר אחד וחד, תורת ישראל היא הדרך היחידה להיות אדם טוב, אמיתי ומושלם, בדיוק האחד שכולנו רוצים להיות כמוהו או לפחות להיות בקרבתו.
נוטר הכרמים כתב:היה לו קשר מיוחד ביותר, עם התבטלות גמורה, כלפי הגרי"י קלמנוביץ שליט"א עליו התבטא לא אחת שהוא רשכבה"ג בכל השטחים, כך ידוע לי בבירור מכמה מקורות, וכך ראיתי גם בעיני בחתונה של נכדת הגריי"ק שהתקיימה בב"ב בשנה האחרונה, כיצד הוא עומד לפניו במורא גדול ולאחר מכן רוקד בפניו, וזאת לאחר שטרח מירושלים במיוחד, והמתין שעה ארוכה בחתונה עד שהגריי"ק שב מתפילתו.
קנין דעת כתב:אסיר ציון כתב:מה פשר הכותרת במודעה של ישיבת חברון?
'בעשירי בחודש הוכתה העיר'?
שכחו שם שזה היה בי"ז תמוז?
אגב, הוכתה העיר נאמר על תשעה באב וכלשון שני פסוקים ביחזקאל על י"ז בתמוז נאמר הובקעה.
אבל אכן, כנראה שנפלה טעות.
איש לוי כתב:בשעת הלויה אתמול חולקו דפים שבהם היה כתוב את שיחתו (הידועה) על עשרה בטבת. בסוף המאמר הופיע, שהשיעור נלקח מספר שיעורי הגרמ"ש מובא באוצר החכמה.
מישהו יכול לומר לי מה זה הספר הזה? היכן הוא מופיע?
מה שנכון נכון כתב:איש לוי כתב:בשעת הלויה אתמול חולקו דפים שבהם היה כתוב את שיחתו (הידועה) על עשרה בטבת. בסוף המאמר הופיע, שהשיעור נלקח מספר שיעורי הגרמ"ש מובא באוצר החכמה.
מישהו יכול לומר לי מה זה הספר הזה? היכן הוא מופיע?
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?172788&
נשר כתב:האם הרב יעקב ענבל הנ"ל קשור לאחים אוריה ויהושע
מה שנכון נכון כתב:איש לוי כתב:בשעת הלויה אתמול חולקו דפים שבהם היה כתוב את שיחתו (הידועה) על עשרה בטבת. בסוף המאמר הופיע, שהשיעור נלקח מספר שיעורי הגרמ"ש מובא באוצר החכמה.
מישהו יכול לומר לי מה זה הספר הזה? היכן הוא מופיע?
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?172788&
מאור עינים כתב:נוטר הכרמים כתב:היה לו קשר מיוחד ביותר, עם התבטלות גמורה, כלפי הגרי"י קלמנוביץ שליט"א עליו התבטא לא אחת שהוא רשכבה"ג בכל השטחים, כך ידוע לי בבירור מכמה מקורות, וכך ראיתי גם בעיני בחתונה של נכדת הגריי"ק שהתקיימה בב"ב בשנה האחרונה, כיצד הוא עומד לפניו במורא גדול ולאחר מכן רוקד בפניו, וזאת לאחר שטרח מירושלים במיוחד, והמתין שעה ארוכה בחתונה עד שהגריי"ק שב מתפילתו.
לאחר בירור אצל אחיין של הרב קלמנוביץ, הוא אמר לי שהוא שאל את הגר"מ מה הקשר ביניהם ור' משה אמר לא היה הרבה, אבל זה היה מספיק...[ היינו לראות את גדלותו]
האחיין סיפר שאף היה הולך לפני ר"ה לבקש ממנו ברכה, [א"ה אולי שיזכירנו בתפילתו] גם הסיפור עם החתונה שמענו כעי"ז,
אבל מש"כ שהגר"מ אחז ממנו רשכבה"ג בכל השטחים, זה נשמע מוזר מאד, בבית מדרשו לא שמעתי ממישהו שיודע כעי"ז אשמח לשמוע מקור
עושה חדשות כתב:גיסו הגרי"ב שח לי פעם בתרעומת על אלו שמעריכים אמנם את הגרמ"ש בשל עיסקו בנסתרות, אבל אינם יודעים כי בנגלות ג"כ גבהה קומתו מאד מאד, בידיעה ובהעמקה וכו'. בתשובה לר"מ אחד ששאל אותו האם זה נכון מה שאומרים שר' משה יודע גם ללמוד(...), השיב לו: כמו שאתה יודע היום, הוא ידע כבר בגיל 9.
צירפתי כאן איזה שטיק'ל אחד בנגלה... כדאי לעיין.
ש. ספראי כתב:מאור עינים כתב:נוטר הכרמים כתב:היה לו קשר מיוחד ביותר, עם התבטלות גמורה, כלפי הגרי"י קלמנוביץ שליט"א עליו התבטא לא אחת שהוא רשכבה"ג בכל השטחים, כך ידוע לי בבירור מכמה מקורות, וכך ראיתי גם בעיני בחתונה של נכדת הגריי"ק שהתקיימה בב"ב בשנה האחרונה, כיצד הוא עומד לפניו במורא גדול ולאחר מכן רוקד בפניו, וזאת לאחר שטרח מירושלים במיוחד, והמתין שעה ארוכה בחתונה עד שהגריי"ק שב מתפילתו.
לאחר בירור אצל אחיין של הרב קלמנוביץ, הוא אמר לי שהוא שאל את הגר"מ מה הקשר ביניהם ור' משה אמר לא היה הרבה, אבל זה היה מספיק...[ היינו לראות את גדלותו]
האחיין סיפר שאף היה הולך לפני ר"ה לבקש ממנו ברכה, [א"ה אולי שיזכירנו בתפילתו] גם הסיפור עם החתונה שמענו כעי"ז,
אבל מש"כ שהגר"מ אחז ממנו רשכבה"ג בכל השטחים, זה נשמע מוזר מאד, בבית מדרשו לא שמעתי ממישהו שיודע כעי"ז אשמח לשמוע מקור
סיפר לי תלמידו המובהק ומקורבו הרב אהרן גינוער (כיום בנו"ש בחיפה) ששמע ממנו התבטאויות מופלגות מאד על הגר"ח קניבסקי, כמו: "מה שר' חיים קובע למטה- כך קובעים למעלה".
הוא סיפר לי שראה בעיניו כמה פעמים כיצד ר' משה שולח להגרח"ק ומתעניין בדיוק נמרץ מה השיב, מה היתה המילה המדויקת שהגרח"ק הוציא מפיו, ולפי"ז אמר לפעול.
מעניינת התבטלות שכזו להגרח"ק, כאשר לכאורה גישותיהם בלימוד ובכלל- שונות לגמרי.
דיברתי כעת עם הרב גינוער, והוסיף וסיפר שראה ששאלו את ר' משה על הנהגותיו של הגרח"ק בדבר ברכות שאם יגדל זקן וכדו', יזכה לישועה.
ציטט ר' משה כתגובה את דברי השיטמ"ק בב"ק נ' א': "שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא, שמסכים לסברת הצדיקים שבדור".
ואגב, השיטמ"ק הזה מעניין מאד, ולדברי השיטה, ברכות הצדיק מועילות עד פטירת הצדיק, אך לא לאחר פטירתו, יעוי"ש. (ויש ע"ז חז"ל בספרא, ואכמ"ל).
מן הדרום כתב:יש נקודה שלא עסקו בה כאן כמדומני וכדאי להשלימה, לאור דברי ר יצחק הוטנר הידועים על סיפורי גדולים,אולי מישהו יכול לספר כיצד היה בילדותו ואיך התקדם והגיע למה שהגיע
אגב, ציטוט יפה מהקדמתו לספר אפיקי מים חנוכה פורים-משחר נעורי נתן השי"ת בליבי להטות אזני לשמוע דברי חכמים, ובמעט החן שנתן לי השי"ת בעיני רבותי פתחו לי סדק צר וראיתי כמציץ מן החרכים משהו מן האור הגדול שהיה בלב, ומאז אין לי בעולמי אלא תשוקה להיות לפה למה שקבלתי והבנתי בעניי וביגיע כפי מדברי רבותי
תמיד דיבר על הענין של ראיה שמיעה. ראיה ענינה ראיית הדבר כמות שהוא. תפיסת המציאות כמות שהיא. הראיה תופסת את הכל.
חכמה ענינה תפיסת המציאות. עצמותו של דבר. לפני הפירושים ומה שניתן להוציא.
השייכות לראיה היא רק אצל מי שרואה את הדבר בעצמו.
הקדמת פה לעין, היא בהכרח ביטוי של דבר לא נכון. תחושות והרגשות שקדמו לראייה, שהיא תפיסת הדבר עצמו. הראיה היא תפיסת החכמה, משהו שמגיע מעבר לאדם, זה המפגש הראשון של האדם אם הדבר. ואחר כך מתפתח מזה ההמשך. התפיסה בדבר תלויה בכלים שלו.
הכוחות שמרכיבים את כח האדם, מביאים אותו לחפש ולהגיע לתפיסת עצם הדבר האמיתי.
יש כאלה שכל התורה ידועה לו, אבל כפרטים, שאפשר לחברם ולפרקם, לא תפיסה של מהות הדבר שעומד מאחורה.
התפיסה צריכה להיות של עצם הדבר, של החכמה עצמה, האור בעצמו.
האור הוא החיות, שם נמצאים החיים, זה היקף אחר לגמרי של חכמה, חיים אחרים לגמרי.
הרמב"ם אומר שהאבות ומשה לא הסיחו את הדעת ממציאות ה', זה לא שייך לדרגת האדם, אלא כמו הבזק של ברק ועוד הבזק ועוד הבזק. זה רק הבזק אבל זה נקלט. מי שמשיג חכמה הוא הוא משיג את האור כמו הבזק ועוד הבזק.
זוהי תפיסה שאם יתן איש כל הון ביתו בוז יבוזו לו. כל דבר אחר נהיה לא נוח, הוא לא יכול לחיות עם משהו אחר.
זה משה האיש.
לא היה לו עסק עם חיצוניות אבל כולו היה הוד והדר. כי המציאות שלו היתה מחייבת את זה. בכל אדם יש בחינה של עבד מלך מלך. מהחיצוניות אפשר לראות באיזה מלך מדובר.
עצם ערכה של החכמה זה ההשגה הפנימית. מי שאין לו "לצנועים חכמה" הוא לא השיג את החכמה אולי יש לו חשבון של חכמה אבל לא את עצם החכמה. אין שום ענין להראות לאחרים את החכמה.
הכח המיוחד של ללמד תורה ולהוציא את דיבור אחרי הראיה, וכל דיבור היה אחרי תפיסת האור שהדיבורים עצמן האירו. ואחד הבין יותר אחד הבין פחות. אבל כל אחד הבין שיש כאן תפיסת מציאות אחרת. שאין בדיבור כאן כלום חוץ מביטויים של השגה. האור בעצמו האיר בדיבורים שלו והלך מסוף העולם ועד סופו, ת"ח ובני תורה מבקשי דעת וחכמה.
אולי אני לא מתאר את זה מספיק, אבל היה כאן כח להוציא דברים מעמוק עמוק מי ימצאנו, מי שזכה, ראה את ההבזקים, שהאירו משהו.
אני זוכר שעמד בהספד של חכם גדול והסביר שמה שנשאר הוא הלמדנות וההשגות בדברי תורה, וכל עניני הנהגה, אין בזה משמעות כי אם לשעתו. אבל הדברי תורה זה מה שנשאר לנצחיות.
יש אנשים שרוצים להתחבר לדורות קודמים, זה עשה כך זה עשה כך. אבל החיבור הוא רק ע"י התורה. את ההשגות של גורות קודמים הוא קלט אל תוכו, זה העתקת השמועה.
אי אפשר לאגור אור, האור שייך רק עד כמה שהוא מאיר, והאור האיר אצלו. הוא גילה אור והאור האיר ממנו.
המהר"ל אומר שמשה כבד פה, אבל בתורה היה איש דברים. כי האור בעצמו יצא והאיר.
הוא חי בדחקות נוראה, היה תקופות שלא היה לו כסף לאוטובוס, היה הולך ברגל כל יום לכולל.
זה משה האיש. הוא לא דחק עצמו. גם אז היה הכל בהוד והדר. עצם החיים לא יכול להיות בהם בחינה של חשוב כמת כי הם כולם הארה.
כל חז"ל וכל פסוק הוא ביאר מכח האור שהאיר ממנו. ראו את זה.
בגמרא כתוב נתינתה כנטילתה, ברור שהפירוש הוא לא אחד למתן תורה ואחד לביטול תורה. יש קבלת התורה בנטילתה.
הבכיה של ההספד. החלל עצמו שאין לו מילוי. הוא מחייב את זה שהמציאות הזאת היא קיימת, עד כמה שאנחנו מבינים את החסר, זה יחייב אותו לתפוס את החיים בצורה הנכונה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 432 אורחים