הגותו של הגאון רבי משה שפירא זצ''ל - אשכבתיה דרבי

[שיף]

באיזה שנים היה הגרמ"ש זצ"ל ר"מ בתפרח?
(הגרי"ח סופר שליט"א מזכירו בכל ספריו בתואר "מו"ר")

בתקופה הקדומה בכפר מיימון

[דעת_האברך]

העירו שלא היה מדבר על עניינים פנים ציבוריים, אבל אין זה אומר שלא חי את האקטואליה. הוא ראה את הכל במבט תורני ממש, ולא רק במשקפיים של תורה, אלא הוא אחז שכל מה שקורה בעולם זה התורה בעצמה, רק שאין לנו נביא שיפרש לנו את דבר ה' המתגלה במתרחש בעולם.
זכורני היטב את השיעור שמסר ביום שנחתם הסכם הגרעין עם איראן, שם היה נראה שאוחז שזה כמעט סוף העולם. אם תהיה דרישה, אחפש מה שכתבתי משיעור זה ואציג כאן.

פעם שאלתיו [שאלה שעדיין מציקה לי מאד], איך ניתן להגדיר מתי מעשה שאדם עושה (בחיים החומריים) שגרם לו אחר כך נזק, הוא גזרת שמים, ומתי הוא נחשב כאשמתו של האדם.
הוא תפס אותי ביד חזק, ואמר לי בזה הלשון: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו?!" ולא יסף.

מחמת מורא הכבוד שהשרה, היה קשה לנסות למצוץ ממנו עוד תשובות, שלא אמר בתחילה, אבל שמעתי שדווקא בפורום שהיה בו עם חוזרים בתשובה היה הרבה יותר משוחרר ונתן להם לדבר אתו כמה שרוצים ואיך שרוצים. אם יש ביד מישהו להרחיב, הריהו מוזמן.

[אריך]

גם אני שמעתי את השיעור הלזה על ההסכם עם אירן, והנה מה שכתבתי בשעת מעשה (זה לשונו, אך בקיצורים).

ג' מטו"מ תשע"ה
(אחרי שנתפרסם עתה שחתמו עם איראן אודות הגרעין).
הדבר הזה קרה היום, כל רודפיה השיגוה בין המצרים (היום זה בדיוק בין המצרים, 11 יום לכאן ולכאן).
מעמיד עליהם מלך קשה כהמן ועושים תשובה. אם אפשר לעשות זאת עם פרס, למה להעביר למישהו אחר…
צריך לשמוח. קרובים אל הסוף. יש סיכוי טוב שיעשו תשובה אמיתית מעומק הלב.
שתי הרגליים הם אדום וישמעאל (א"ה. שעשו ההסכם), צעד אחד עושה אדום וצעד אחד ישמעאל. יש להם כיוון אחד.
צריך שיקום אחד כמו יונה הנביא ויכריז עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, או כפשוטו או שנהפכת מרע לטוב.
רואים את הסוף. מי שאין לו בטחון מותר לו לפחד, ומי שיש לו בטחון רואה שקרובים לקץ הימים.
הרי האומות הסכימו לזה מפני שרואים בכך אפשרות לפתרון הסופי. הם סבורים שמרכז הבעיות בעולם הוא היהודים, אז יש כאן מדינה שמצהירה בגלוי שהם הולכים לפתור את הבעיה, אז בואו ניתן להם סיכוי…
הלואי ואנחנו נהיה 'ישראל דאורייתא' כמו שהם 'עשיו דאורייתא'…
אנחנו חיים כאן בניסי ניסים. פעם היו רגילים לומר 'לכל כדור יש כתובת', היום אומרים כבר: "לכל כתובת יש כדור מכוון".
יש פסוק מפורש: 'זכור ימות עולם' – ללמוד ממה שהיה. 'בינו שנות דור ודור' – היינו הדורות שאנו חיים בהם.
משמע שיש זמן ששבע שני השבע נגמרים.

ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. לבבכם זה אדום, עיניכם זה ישמעאל. פירוש: הם הולכים (הם הרגליים) ואנחנו הולכים אחריהם. אם הולכים את המהלך שלהם הם יובילו אותנו למקום לאן שהם רוצים להביא אותנו.
בזמן האחרון נעשה דבר זה פרוץ מאד.

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. והקב"ה מצילנו. אבל יש מצבים שכל רודפיה השיגוה.

אחרי לבבכם זו מינות - הלב הוא משכן הרצונות. אדם יש לו שאיפה להיות אדון לעצמו. הוא קובע בכל מה שנוגע אליו ולהיקף העולם שסביבו.
ולמה זנות היא בעיניים? מפני שעין רואה ולב חומד. אבל אם כן העין היא רק היכי תמצי, וסוף דבר הוא בלב.

[לא ידען]

על האי שופרא דבלי בארעא.
אני הק' ראיתי מאמרים ודברים משמו, שיעורים וספרים של שיחותיו, וכשראיתיו אישית ושמעתי את צורת אמירת השיעור, הבנתי שכל מה שכותבים ויכתבו לא יכול להעביר את התחושה עצמה שלפנינו נמצא גאון פלא, איש שלמות, בקיא בכל מכמני תורה ויורד לחקר סודותיה.
המראה שלו ושמיעת הדברים מפיו, היה חזק בהרבה מכל מה ששמעתי ותיארו לי.

זכר צדיק לברכה.

[שבע]

ההלויה יצאה לכיוון הר הזיתים

האם יש מי שיודע היכן בדיוק בהר-הזיתים מקום מנוחתו?

[מוישי]

מי הספיד?

[מחולת המחנים]

ההלויה יצאה לכיוון הר הזיתים

האם יש מי שיודע היכן בדיוק בהר-הזיתים מקום מנוחתו?

רבי משה הובל לקבורת אבותיו בהר הזיתים, אביו מן הסתם קבור בסמיכות לרבו הסבא מסלבודקה הטמון בחלקת הנביאים בהר הזיתים.

[ידידיה]

אביו זצל היה טלזר בכל מהותו.
חידוש הוא בשבילי שנחשב תלמיד האלטער, מר בטוח בכך?

[לעומקו של דבר]

אביו ר' מאיר היה טעלזר שהגיע לסלבודקא שבחברון יחד עם עוד טעלזער'ס, והאלטער הכה על קודקדם בכדי שיקיאו חלב טעלז ממעיהם.

[ידידיה]

אצל ר' מאיר זצל זה לא צלח.
כל ימיו נשמע ממנו על טלז והוויותיה.

[משוש דורים]

מי הספיד?

הגרב"ד פוברסקי, הגר"י עדס, הגר"א פילץ, חתנו, ושלשת בניו.

[אום אני חומה]

הרב עדס לא נוהג להספיד, וכשכן מספיד, כמו בהלוויות הגר"ג אייזמן ור' אברהם שלזינגר למשל, נוהג להבהיר בפתח דבריו שזה רק מכיון שהנפטר הוא רבו.
וזה אומר גם על רמ"ש.

[לעומקו של דבר]

אביו ר' מאיר נכב"ב.

[מוישי]

נא ונא בבקשה, מי שברשותו שיעורים על פרשת שבוע שנשלחו במייל במשך שנים, יואיל להעלותם ולזכות את הציבור ולדובב שפתותיו

[אפשר]

שמעתי פעם שהוא נכד ר' לייבל קאוונער, דרך בנו הבכור ר' יצחק מנחם זונדל שפירא, האם יש מי שיודע או יכול להכחיש [הרב שיף?].
[כמדומה שיש לו אחות נשואה להרב זילבר מסנהדריה מחותנו של הגרא גרבוז. ויש לו גיס הרב גרוסנס מאור אלחנן שהוא גם חתן ר' אהרן בריסקר.
דיבר על תלמידיו, שמעתי פעם שהג"ר שמחה מיימון מירושלים תלמידו מהזמן שהיה ראש ישיבה בחו"ל. הנ"ל הוא ת"ח מופלג ומשמש בקודש בכמה דוכתי].

[לעומקו של דבר]

אביו ר' מאיר נכב"ב.

בעניין הטעלזערס בסלבודקא והנהגתו של האטלער עמהם, ראו ביומן אותנטי זה מעמ' זה ואילך
http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... sfid=48920

[מלאעולם]

אליהו ישראלי:

אדם עם מימד נוסף,

הבריסקער,
שיראתו על פניו. ירא מן החטא ומן הכיעור ומן הדומה לחטא ומן הדומה לכיעור. דקדקן ומחמיר, קנאי ואדוק.

ההוגה,
שלא מניח דבר גדול ודבר קטן. שאין משפט או חצי משפט שלא נבחן לעומק באמת מידה של דעת. החושב תמיד מחדש. בודק ובוחן מכל צד ומכל זווית. הקורא בשם השם ממעמקים.

השקדן,
שלא מניח סוגיא שלא עמל בה עד עומקה. בנגלה ובנסתר, בפלפול ובחסידות, ביראה ובאהבה. מאהב החכמה הגדול, הלומד תמיד ומכל דבר ובקי על פה בלשון הרחמן בתורתו ובלשונם של חכמים.

הרבגוני,
אשר מהין להיכנס לקדשי הקדשים, לתוככי הנפש ולנבכי הרוח, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. ילד שעשועיו של הרב מבריסק, יוצק מים על ידי הרא״א דסלר, איש ׳חברון׳ מובהק, ואיש ׳פוניבז׳׳ מסור, בריסקאי והגותי, יורד עד רפש נערים, במבואותיה המטונפים של תל אביב, של פריז ושל מוסקבה, אך ראשו בשמים - בבית קודשי הקדשים.

הטהור,
שפניו טהורים, יפה תואר ואריסטוקרט, אציל וגנדרן, נקי הדעת וזך המחשבה.

הנעלם,
אפוף תמיד סוד, קולו בדממה נשגב מקולו בגבורה, השותק הגדול, המתחנן בפני שומעיו לפקוח את עיני רוחם, לפתוח את אוזן נשמתם ולהקשיב. המגלה טפח ומכסה טפחיים, השוחה בים התלמוד וצולל לעמקי המחשבה, הבקי במכמני חכמת העמים ומיודד עם שועי ארץ.

הבתולי,
המתרחק ממגע, השומר על דיסטנס, על מרחב הפרט והכלל, המדיף ניחוחו ליושבי המסתרים ומתפתל באי נוחות מהמוניות ומבערות.

הזקן,
היושב בישיבה, מרביץ תורה לעדרים, מושיב חכמים לשמוע תורה, מכתת רגליו להפיץ דעת אלוקים ולהרבות כבוד שמים. סביביו נשערה מאד, נורא על כל סביבותיו, המקבץ חבר מקשיבים מבקשי דעת.

התלמיד,
דולה ומשקה מתורת רבותיו, קשוב לכל דבר תבונה, לכל בדל ידיעה או הבנה וממשיך לחדור וללמוד עוד.

מורה הדרך,
שמשפט אחד שלו פולש מבעד לחומות בצורות ומתווה דרך חדשה, מאיר אור חדש בלבבות התלמידים, אשר שותים דבריו בפה פעור, בצמאון, והוא עומד על גביהם וממלא פיהם הפתוח, חודר לנבכיהם.

עובד אלוקים,
המאהיב את השם בעולם, מרבה כבוד שמים, שכל משפט שלו פונה באופן ישיר לבורא עולם, מתחטא מול קונו, נושק לשפתותיו, יוצק חן לכל דבר השם ולכל גילוי שכינה, יודע את אלוקיו ומתחנן אליו, משתף אותו בכל שעל. בכל צעד. וצועד - צועד מעלה מעלה, פנימה פנימה, גבוה גבוה.

המאמין,
שכל דבריו אמת, ותורתו אמת, הנאמן לאלוקיו ומאמין בו. בכל לב וללא פשרות, ללא סטיה וללא תמיהה, חוקר ושואל מחפש ומבקש - באהבה, באמונה ברורה, במגמה טהורה, להצדיק את השם כי צדיק השם בכל דרכיו.

החבר,
ומכיוון שאבי ז״ל הכניס לחייו של ר׳ משה מושג חדש: ׳חברות׳. כך העיד ר׳ משה. לכן, מכוח האהבה הגדולה ששררה ביניהם, אני עומד דומע מול מיתתו, מנסה לצייר קומפוזיציה אנושית בקווי פחם, לאדם המלאכי, המלכותי, האציל והנשגב הזה ומצטער שלא הספקתי יותר, כי היו לי עוד תוכניות...

[פרנצויז]

כמדומה שאביו הרב מאיר זצ"ל היה ממשפחתו (אחיין?) של רבי שמחה זיסל מקלם זצ"ל.
[ואולי משם הקשר החזק עם הרב דסלר זצ"ל].

[מוישי]

מלא עולם:
גנדרן??????????????????

[נוה הלבנון]

ר' אביעזר דיבר וחזר והזכיר את ה'פנימיות'.
הזכיר את בואו של הגר"מ לתפרח עוד כשהיתה מועטת בבחורים וויתר על כבודו בירושלים (?) בשביל מעט בחורים, מבקשי פנימיות.

[לעומקו של דבר]

אביו ר' מאיר נכב"ב.

בעניין הטעלזערס בסלבודקא והנהגתו של האטלער עמהם, ראו ביומן אותנטי זה מעמ' זה ואילך
http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... sfid=48920

ממש זיכוי הרבים, "לומדים עכשיו" בה"ב מלא ב"נחלת בנימין - זכרון"...

[דודי צח]

זכיתי לשמוע ממנו לפני 25 שנה כל שבועיים שיעור כללי בסוגיות נשים-נזיקין הנלמדים בהיכלי הישיבות.
כ"כ היה נראה 'ראש ישיבה' עמקן טבעי, עם כל הרייד, ועם נופך החידוש שהוסיף, ומתק השפתיים שאינו נשכח מפי כל השומעים.

כמעט לא הרגשנו שמדובר במי שעיקר עניינו כנראה בתורת המחשבה והקבלה. או בעניינים נדחים כמשניות טהרות וכלים וכו'.

'שמועה' שמענו כי הראש ישיבה הלז הוא בעצם מפורסם ובעל מחשבה.

הפן הזה כמעט לא מובלט באשכול הנוכחי ובכל מיני רשמים שכותבים אודותיו, כמה היה בקיא ברצוא ושוב בכל הסוגיות הנלמדות. כשהוא מצטט לשונות של קצות ונתיבות ברכת שמואל ורבי חיים.
שיעורו היה מורכב מניתוח יפה, והכל בעל פה - עם העתקת השמועה בניחוח מיוחד, כשלא פעם נלוו סיפורים ופרדוקסים איך קיבל ושמע את הדברים וכו' וכו'.
בקיצור ראש ישיבה כריזמטי לכל דבר. כשהוא גם בעל חביבות לשמוע כל תלמיד, ומצד שני בעל תקיפות גדולה להפריך דברים שלא הוטבו בעיניו.

ביטויים מיוחדים ונעימים נוסטלגיים המורכבים מניואנסים מיוחדים רק לו. כ"כ גדלנו עליהם

[שבע]

זֹעַמְתִּי בְּתִשְׁעָה בוֹ בַכְּלִמָּה וָחֵפֶר,
חָשַׂךְ מֵעָלַי מְעִיל הוֹד וָצֶפֶר
טָרֹף טֹרַף בּוֹ הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר,
הוּא עֶזְרָא הַסּוֹפֵר.

הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר - רבי משה שפירא

[שבע]

שמעתי רמז על פטירתו בשבת קודש

''רבי משה שפירא'' גימטריא ''שבת וינפש''
וכדרשת חז''ל: וי אבדה נפש!

אוי! מי יתן לנו תמורתו

[דעת_האברך]

לפי מה שהבנתי הוא נפטר במוצאי שבת בי' טבת, ולא בט' טבת (אם כי לפני זמן רבנו תם שהיה נוהג להחמיר בו...).

[נשר]

הגרב"ד פוברסקי שליט"א הזכיר בדבריו שהוא למד תורה אצל החזו"א, לי זה היה חידוש, האם יש כאן מישהו שיוכל להרחיב על מה מדובר?

[שיר ורננים]

זכיתי לשמוע ממנו לפני 25 שנה כל שבועיים שיעור כללי בסוגיות נשים-נזיקין הנלמדים בהיכלי הישיבות.
כ"כ היה נראה 'ראש ישיבה' עמקן טבעי, עם כל הרייד, ועם נופך החידוש שהוסיף, ומתק השפתיים שאינו נשכח מפי כל השומעים.

כמעט לא הרגשנו שמדובר במי שעיקר עניינו כנראה בתורת המחשבה והקבלה. או בעניינים נדחים כמשניות טהרות וכלים וכו'.

'שמועה' שמענו כי הראש ישיבה הלז הוא בעצם מפורסם ובעל מחשבה.

הפן הזה כמעט לא מובלט באשכול הנוכחי ובכל מיני רשמים שכותבים אודותיו, כמה היה בקיא ברצוא ושוב בכל הסוגיות הנלמדות. כשהוא מצטט לשונות של קצות ונתיבות ברכת שמואל ורבי חיים.
שיעורו היה מורכב מניתוח יפה, והכל בעל פה - עם העתקת השמועה בניחוח מיוחד, כשלא פעם נלוו סיפורים ופרדוקסים איך קיבל ושמע את הדברים וכו' וכו'.
בקיצור ראש ישיבה כריזמטי לכל דבר. כשהוא גם בעל חביבות לשמוע כל תלמיד, ומצד שני בעל תקיפות גדולה להפריך דברים שלא הוטבו בעיניו.

ביטויים מיוחדים ונעימים נוסטלגיים המורכבים מניואנסים מיוחדים רק לו. כ"כ גדלנו עליהם

זכורני מימי בחרותי שהיו קבוצה של בחורים מחברון שהיו שומעים ממנו חבורה בסוגיות הנלמדות בכל שבוע.

[שיר ורננים]

אני לא יודע מה הרב שך עשה או לא עשה, ו'המקורות' של שיבר שיודעים לצטט בדיוק מה נאמר בתוך החדר, הם משונאיו של הרב שך כניכר מבין השורות.
אני רק זוכר בימי בחרותי, שהבחורים המוכשרים שהלכו לשיעור הקבוע של הגרמ"ש בשיעור באור שמח, לא היו אלו שהיו במתח לימודים גדול של סדרי הישיבה ולימודיה, (בלשון המעטה) כלומר היה כאן בהחלט התעסקות על חשבון התכנים של הישיבה. אני לא אומר זאת כביקורת על הגרמ"ש, שאפילו להגיד כלפיו "קטונתי" זו סוג של גאווה, אבל בהחלט שמי שראה עצמו אחראי על צביון הישיבות היה אמור לטפל בבעיה הזו.

דוקא אני שמעתי מיהודי מקורב מאד לגר"ש אויערבאך שליט"א. ששימש לו כנהג תקופה מסויימת שהוא שמע שהרב שך לא מרוצה מכל הסגנון וכו'. ור' משה בענוותנותו בא לרב שך חלוץ נעליים ואמר שבא לקבל נזיפה...
אגב- הרב אי"ס היקר , אני זוכר מימי בחורתי ב"אור שמח" שהיה יהודי בעל כשרון גדול מרח' חגי .. שטרח לבא ולשמוע ... וגם בנו היה קשור עמו כידוע לך הרבה יותר.,

[שיר ורננים]

ראיתי היום את הגאון ר' דב קוק שליט"א מטבריה בהלויה ועמד ודיבר רבות על הכח שיש בזיו פניו ועוד דיבורים שלא קלטו אזניי היטב מפני הדוחק סביבו. מה שכן ראיתי שהכה על ליבו במעין וידוי על האבידה הגדולה שבעוונות וכו'' (כמדו' ששמעתיו אומר אשמנו..) עד שנענה מי שנענה ואמר אם הרב אומר מה נענה אנן ? האם היה להם קשר?

[דעת_האברך]

דברים שנשמעו בהספדים (אני מקוה שאני לא מבלבל בדברים שנשמעו בין האומרים השונים):

הג"ר בערל פוברסקי שליט"א ראש ישיבת פונוביז':
היה חבר ילדות של רבי משה. דיבר רוב הזמן בלי נימת בכי ולא במנגינת ההספדים הידועה, אך בכבוד עצום. למעשה הוא אמר את התארים הכי גדולים מכולם. אמר שרבי משה היה כמו רבן יוחנן בן זכאי, שלא הניח דבר גדול ודבר קטן מעשה מרכבה והוויות דאביי ורבא, וכשם שריב"ז העמיד חמשה תלמידים שהיו ממשיכי דרכו בשלמות, חוץ מכל אלפי התלמידים שלמדו אצלו, כך רבי משה ראה את ייעודו בהעמדת תלמידים גדולים, וזכה שיש אלפי רבנים ותלמידי חכמים שהם ממשיכי דרכו ותלמידיו. רבי משה פתח אור חדש לכל תלמידיו.
אמר שבכל דור ודור יש את מוסרי התורה של הדור, משה רבנו של הדור, ורבי משה שפירא היה אחד מהם. ואמר על עצמו שהוא לא זכה לכך... וכהנה וכהנה, אינני זוכר הכל ואשמח להשלמות.

הג"ר יהודה עדס ראש ישיבת קול יעקב:
חבר קרוב של הגרמ"ש [שמעתי שלפני כמה שבועות יצא רבי משה עם אשתו ועברו ליד קול יעקב והוא ביקש מאשתו שתניח לו להכנס לישיבה, ושם שוחח עם הרב עדס ארוכות], דיבר בבכי וברגשות התעוררות גדולים, ממש עורר דמעות. הוא התחיל עם בקשת מחילה מר' משה, ואמר שהוא לא ראוי כלל לדבר על רבי משה ומבקש ממנו שיסלח לו שהוא מדבר עליו רק לבקשת המשפחה. אמר צר לי מאד עליך אחי נעמת לי מאד, והביא שרבי אברהם פרבשטיין שאל וכי זה כל מה שיש לדוד המלך לומר על יהונתן שהיה גדול הדור? וענה רבי אברהם שרואים מפה שהשבח של נעמת לי מאד הוא השבח הכי גדול. להיות אדם שאוהבים אותו ונעים להיות איתו זה כל האדם. עוד הביא דברים בשם רבי שמחה זיסל ברוידא - איני זוכר מה.
סיפר שאמר לו מישהו שהיה עם רבי משה בקבר המהר"ל ואי אפשר היה להאמין כמה רגשות התפרצו לרבי משה בקבר זה, ובכה שם תמרורים שעה ארוכה מאד [אגב, מסופר כך גם על הרב הוטנר בספר הזכרון שיצא לזכרו].
אמר שיודעים כמה היה גדול בעמקות והבנה אך לא יודעים כמה היה ענק בבקיאות, וכל מקום שהיו אומרים לו מילים מגמרא היה יכול לצטט את כל העמוד בעל פה.
עוד סיפר שרבי משה היה שנים ארוכות חתן בראשית בישיבתו ואחר כך מסר דרשה, שרישומה היה ניכר היטב בישיבה עד חנוכה.
סיפר שכבר כשהגיע לבית וגן לפני כ55 שנה, רבי משה היה מפורסם בשכונה לגברא רבה (הוא היה אז רק בן 27!) ובמכון הרי פישל בין כל תלמידי חכמים העצומים שהיו שם הוא התבלט כארי שבחבורה וכולם התבטלו לפניו.
אמר שהקב"ה רצה לזכך אותו, ודווקא באותו מוח גדול שכל השנים הוקדש להגדלת כבוד שמים, הביא הקב"ה יסורים כדי לזכך עוד יותר.

הג"ר אביעזר פילץ ראש ישיבת תפרח:
הוא דיבר במנגינת ההספד הידועה אך בלי בכי. דיבר בעיקר על כך שרבי משה היה כולו פנימיות, וכבר כשהיה בחור היה מורם מעם והסתכלו עליו כדמות מיוחדת.
אמר שרבי משה ברח מכל מה שקשור לחיצוניות ופרסום, ולכן נמנע מלדבר באסיפות ציבוריות, הוא היה כולו פנימיות, בגדר הביאני המלך חדריו, חדר לפנים מחדר. והוא הגיע לנסתר שבנגלה, לעומק העומק של הנגלה, ומתוך זה זכה להגיע גם לנסתר [היה נשמע מדבריו שרבי משה הגיע רק לחיצוניות של הנסתר - התפלאתי על כך מאד], ונשמע שבא להזהיר שאין להיכנס לתחום זה בלי העמקה גדולה בנגלה קודם לכן.
הוסיף שכשפתח את תפרח רבי משה בא כמה זמן לישיבה ועזב את כל כבודו בירושלים כדי להיות עם קבוצה של לומדים שחשובה להם הפנימיות.

[אום אני חומה]

המשותף והמבדיל בין דרכו לדרכו של הגאון ר' יונתן דיוויד שליט"א כבר נידון היטב באשכול על האחרון. עם זאת, שוררת כמובן הערכה עצומה בין השניים. היום שמעתי מאברך שרמ"ש אמר לאביו שר' יונתן דיוויד הינו חד בדרא בכמה שטחים.

[מאור עינים]

אליהו ישראלי:

אדם עם מימד נוסף,

הבריסקער,
שיראתו על פניו. ירא מן החטא ומן הכיעור ומן הדומה לחטא ומן הדומה לכיעור. דקדקן ומחמיר, קנאי ואדוק.

ההוגה,
שלא מניח דבר גדול ודבר קטן. שאין משפט או חצי משפט שלא נבחן לעומק באמת מידה של דעת. החושב תמיד מחדש. בודק ובוחן מכל צד ומכל זווית. הקורא בשם השם ממעמקים.

השקדן,
שלא מניח סוגיא שלא עמל בה עד עומקה. בנגלה ובנסתר, בפלפול ובחסידות, ביראה ובאהבה. מאהב החכמה הגדול, הלומד תמיד ומכל דבר ובקי על פה בלשון הרחמן בתורתו ובלשונם של חכמים.

הרבגוני,
אשר מהין להיכנס לקדשי הקדשים, לתוככי הנפש ולנבכי הרוח, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. ילד שעשועיו של הרב מבריסק, יוצק מים על ידי הרא״א דסלר, איש ׳חברון׳ מובהק, ואיש ׳פוניבז׳׳ מסור, בריסקאי והגותי, יורד עד רפש נערים, במבואותיה המטונפים של תל אביב, של פריז ושל מוסקבה, אך ראשו בשמים - בבית קודשי הקדשים.

הטהור,
שפניו טהורים, יפה תואר ואריסטוקרט, אציל וגנדרן, נקי הדעת וזך המחשבה.

הנעלם,
אפוף תמיד סוד, קולו בדממה נשגב מקולו בגבורה, השותק הגדול, המתחנן בפני שומעיו לפקוח את עיני רוחם, לפתוח את אוזן נשמתם ולהקשיב. המגלה טפח ומכסה טפחיים, השוחה בים התלמוד וצולל לעמקי המחשבה, הבקי במכמני חכמת העמים ומיודד עם שועי ארץ.

הבתולי,
המתרחק ממגע, השומר על דיסטנס, על מרחב הפרט והכלל, המדיף ניחוחו ליושבי המסתרים ומתפתל באי נוחות מהמוניות ומבערות.

הזקן,
היושב בישיבה, מרביץ תורה לעדרים, מושיב חכמים לשמוע תורה, מכתת רגליו להפיץ דעת אלוקים ולהרבות כבוד שמים. סביביו נשערה מאד, נורא על כל סביבותיו, המקבץ חבר מקשיבים מבקשי דעת.

התלמיד,
דולה ומשקה מתורת רבותיו, קשוב לכל דבר תבונה, לכל בדל ידיעה או הבנה וממשיך לחדור וללמוד עוד.

מורה הדרך,
שמשפט אחד שלו פולש מבעד לחומות בצורות ומתווה דרך חדשה, מאיר אור חדש בלבבות התלמידים, אשר שותים דבריו בפה פעור, בצמאון, והוא עומד על גביהם וממלא פיהם הפתוח, חודר לנבכיהם.

עובד אלוקים,
המאהיב את השם בעולם, מרבה כבוד שמים, שכל משפט שלו פונה באופן ישיר לבורא עולם, מתחטא מול קונו, נושק לשפתותיו, יוצק חן לכל דבר השם ולכל גילוי שכינה, יודע את אלוקיו ומתחנן אליו, משתף אותו בכל שעל. בכל צעד. וצועד - צועד מעלה מעלה, פנימה פנימה, גבוה גבוה.

המאמין,
שכל דבריו אמת, ותורתו אמת, הנאמן לאלוקיו ומאמין בו. בכל לב וללא פשרות, ללא סטיה וללא תמיהה, חוקר ושואל מחפש ומבקש - באהבה, באמונה ברורה, במגמה טהורה, להצדיק את השם כי צדיק השם בכל דרכיו.

החבר,
ומכיוון שאבי ז״ל הכניס לחייו של ר׳ משה מושג חדש: ׳חברות׳. כך העיד ר׳ משה. לכן, מכוח האהבה הגדולה ששררה ביניהם, אני עומד דומע מול מיתתו, מנסה לצייר קומפוזיציה אנושית בקווי פחם, לאדם המלאכי, המלכותי, האציל והנשגב הזה ומצטער שלא הספקתי יותר, כי היו לי עוד תוכניות...

למי שמכיר- שפתיים יישק!!!!

[אסיר ציון]

מה פשר הכותרת במודעה של ישיבת חברון?
'בעשירי בחודש הוכתה העיר'?
שכחו שם שזה היה בי"ז תמוז?

[מאור עינים]

הגרב"ד פוברסקי שליט"א הזכיר בדבריו שהוא למד תורה אצל החזו"א, לי זה היה חידוש, האם יש כאן מישהו שיוכל להרחיב על מה מדובר?

אם כי אפשר שבימי בחרותו הסתופף ברמה מסוימת אצל מרן החזו"א [ויש שמועה שהוא ייעץ לו לשאלתו לעבור לחברון, [אשמח אם יש מישהו שיכול לאמת את זה]
אבל כל שומעי שיעוריו בנגלה יכולים להעיד שהיה רחוק מתורת החזו"א וגם הוא הבליט את זה אין ספור פעמים,
יניקתו בלימוד היא מבריסק וממרן הגרי"ז, וכמה חביבה עליו שמעתתיהו, שהיה מביא שמועה מהגרי"ז ששמע מפיו חזר בהתרגשות רבה כמה פעמים, אני בעצמי שמעתי ממנו
הלוא למשמע אוזן דאבה נפשינו.

[סטפנסקי]

): להרגיש יתום.
אודה ואבוש כי ר' מוישה כבר לא היה נוכח באופן פעיל בחיי זה כבר כמה שנים. תהליך צמיחתי והתבגרותי האישית, לצד אי אלו קשיים ואכזבות (כן, הדדיות) ודברים שלא הסכמתי עמו וכו', יצרו לצערי את המרחק בינינו. ועדיין, הערב אני יתום. יתום לראשונה בחיי. תחושה מעיקה של חלל שלא יימלא עוד, של משהו שהוא אל חזור; ר' מוישה איננו. ע"כ המשתמע.
בכל אותם שנים שבהם התרחקנו, איכשהו כל הזמן המשיך האיש הגדול והמופלא הזה להיות נוכח במן נוכחות רקע שכזאת בחיי. תמיד הייתי אומר לעצמי, טוב, מתישהו אפגוש בו ואדבר עמו בנושא ההוא וההוא, אשתף אותו בסיפור המסוים הזה בחיי, במחשבותיי ההם וכיו"ב. ותמיד איכשהו דחיתי זאת, חששתי, שלא לומר נרתעתי, ממפגש מחודש עמו. מהתראות שתיקח אותי באחת חזרה, אי שם אל המפגשים הארוכים שהיו לי עמו, אל אותן שעות ארוכות של ישיבה אישית במחיצתו, בשיחות כנות וגלויות, מטלטלות ונוגעות עד קצה תהום נפשי (שהייתה לא מעט סוערת, אי שם בימים ההם). של הבכי לצד השחוק, רגעי הסיפוק וההתעלות, לצד רגעי הכאב והשבר (והשתיקות, הוו השתיקות הארוכות במחיצתו), הכל בא והתכנס אליו, אל שולי אדרת גלימתו בהן זכיתי להסתופף.
אני באמת שלא יודע במה זכיתי, מה עשיתי או לא, שידעתי את הקרבה האבהית ההיא, אבל מה שבטוח שזאת זכייה שאין למעלה הימנה, להתוודע לאדם בנקודה מוקדמת למדיי בחייך, וברגע אחד לדעת בברירות מלאה, שזאת נקודת ציון מכוננת בביוגרפיה שלך. שמה שלא תעשה ותהיה מעתה ואילך, כבר איכשהו יהיה מושפע מהמפגש המכונן והסימביוטי ההוא. ושהאיש הזה העומד כאן לפניך, הוא בוודאות הדבר הכי גדול ומשמעותי שקרה לך עד כה, וככל הנראה זה גם יישאר כך. אז כן, ר' מוישה הוא לא דמות משפיעה בחיי, הוא דמות מכוננת. איך שלא אביט ואבחון את עצמי, הוא שם. נוכח ומפעם. היו אפילו לא מעט רגעים, שזה אפילו תסכל אותי עמוקות. לאדם שרואה עצמו כעצמאי בעיצוב אישיותו, הלך חשיבתו וכו', לא קלה היא המחשבה שטביעת אצבעות זולתית כה מוטבעת בך ובמה ומי שאתה. אבל גם עם זה למדתי לחיות, הסתגלתי לדומיננטיות הפעילה של האיש הזה עליי ועל חיי, ואף למדתי לראות את הצד החיובי של ההשפעה הזאת.
אבל הלילה, הלילה נוכחותו הנעדרת של האיש הזה בחלל הוויתי, היא בלתי ניתנת להתכחשות. כי כשאתה מרגיש יתמות, כשאתה מוצא עצמך בוכה על מישהו שכבר זה כמה שנים שלא החלפת עמו מילה, אתה יודע בברירות מהו ומיהו בשבילך. מה הוא היה ומה עוד ימשיך להיות נוכח במלוא תוקף אישיותו המזהרת בחייך, בכל רובד וצד בהם. ועם נוכחתו וזכרונו זה האלמותי אמשיך לפלס לעצמי מסילות במסלול החיים הקצת לא שגרתי הזה שבחרתי לעצמי.
אז כן, אני בוכה הלילה. לא עליו ואפילו לא על הדור והאבידה שאין לה תמורה וכו', הלילה אני בוכה עליי ועל החלל המפלח הזה בחיי ובתוכי פנימה. מי ימלא חסרוני, מי ימלא נוכחותך אבי, מורי ורבי ועטרת ראשי ?! קיבלתי מפלוני

[תולדות]

על קבר רבי חיים מוולוזין, באחד ממסעותיו, לחיזוק היהדות בבלרוס, לפני כעשור. [קרדיט: הרב מרדכי רייכינשטיין, רבה הראשי של בלרוס].

רבי משה שפירא על קבר רבי חיים מוולוזין.jpg (114.55 KiB) נצפה 14979 פעמים

[אברך מקרית ספר]

יש סיפור ידוע שהגרמ"צ ברלין שליט"א מספר הרבה, שפעם נכנס עם עוד בחור לרב מבריסק לפני מעריב ושאלו הבחור ההוא שאלה חזקה מאוד על הגר"ח בהלכות מכות
והגרי"ז ישב כשפניו לציבור והתעמק רבות בקושיה ובינתיים התאסף ציבור גדול למניין ולאחר כמה דקות הגרי"ז התנער ושאל כמתפלא מה כבר יש מניין היינו שלא שם לב
מחמת שקיעות ולא ראה כלום אף שהיה עם פניו לציבור הבחור היה ר' משה זצ"ל .
יבואו הלומדים ויעלו את הקושיה.

[מאור עינים]

באיזה שנים היה הגרמ"ש זצ"ל ר"מ בתפרח?
(הגרי"ח סופר שליט"א מזכירו בכל ספריו בתואר "מו"ר")

בתקופה הקדומה בכפר מיימון

אינני יודע אם זה נכון שהוא היה בכפר מיימון, אבל ודאי שהוא היה גם בתפרח וכמו שהזכיר ר' אביעזר פילץ בהספידו

[מאור עינים]

צאצאיו
חתנו הגדול רבי אריה פלדמן
בנו רבי שמואל, חתן רבי שמעון הכהן רוזנגרטן זצ"ל ממונסי[ חתן מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל]
בנו רבי אברהם, חתן רבי רפאל שמואלביץ זצ"ל
בנו רבי שלמה

בנו רבי שלמה חתן הג"ר ברוך סולובציק

[שבע]

שמעתי רמז על פטירתו בשבת קודש

''רבי משה שפירא'' גימטריא ''שבת וינפש''
וכדרשת חז''ל: וי אבדה נפש!

לפי מה שהבנתי הוא נפטר במוצאי שבת בי' טבת, ולא בט' טבת (אם כי לפני זמן רבנו תם שהיה נוהג להחמיר בו...).

לאחר בירורים - עודכנתי כי פטירתו הייתה במוצאי שבת קודש, בשעה 6, מס' דקות לפני זמן ר''ת.

ומה מאד ימתקו דברי חז''ל הק' (ביצה) לענייננו:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵרָה נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם עֶרֶב שַׁבָּת, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד) "שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ", כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת, וַוי, אָבְדָה נֶפֶשׁ.

''שבת וינפש'' - כמנין שמו המלא ''רבי משה שפירא''.
וכמנין ''עשרה בטבת לוקח, וי''.

''כד מית משה - צווח קב''ה: וי, מי יקום לי עם מרעים''...

אוי! משה שפיר קאמרת...

מי ישקני מים חיים...

עדיין מצלצלים באזני - ברכת התורה
עם ההדגשה הכ''כ מאפיינת
''ברוך אתה ה' נותן התורה''!!!