הגאון ר' דב לנדו שליט"א

[מאור עינים]

הערת ביניים קטנה: על ההתנשאות והצמצום של החוג המדובר, (וזה נכון כמעט על כל חוג שהוא), אפשר להמחיש בדוגמא פשוטה מכיוון אחר. תארו לכם שהגר"ג נדל על דעותיו המקוריות, לא היה מקורב אצלם, אלא מקורב אצל הגריז"ס / הגראז"מ / הגרצפ"פ / הגרחע"ג / הטשיבינע'רב וכד'. אפשר להניח בוודאות, כי על המכתב שהיה מתפרסם נגדו ביום מן הימים, היו חתומים הרבה מגדולי תלמידי החזו"א.

מסקנה: תמיד כדאי לחשוב מחוץ לקופסה, ואפי' במקרה שמדובר בקופסה הכי נאורה ועמוקה בעולם.

אני מסכים בכל מילה שאם הגר"ג לא היה שייך לחוגם ההתיחסות אליו היתה גרועה ביותר
כמובן שאפשר לתלות את זה ב"נגיעות" דבר שמעט אנשים ניצולים ממנה,
אבל יש גם מקום זכות שאתה מכיר אדם שהוא גדול מאוד בתורה וירא"ש החסרונות מקבלים צורה אחרת,
צריך לזכור ש"הסטייפלר" גם למרות דעותיו החזיק מהגר"ג ולא הסכים לשמוע עליו לשוה"ר,
ועוד יש להדגיש שלא רק הציבור החזו"א המשיך להחזיק ממנו וכדוגמא הגר"ה זקס שבהספידו נתן לו [כמעט] מקום לאחר הח"ח והחזו"א וכן הגרח"י שרייבר ועוד וזה מקום שנותן לדון שאולי שאתה מכיר את הגברא שעומד מאחורי הדברים זה נראה אחרת.

[מאור עינים]

קדמאה כורך שוב ושוב את התנגדות הסטייפלער לשש"כ עם התנגדות החוג והגרד"ל, כביכול הדברים קשורים זב"ז מה שנותן לו כביכול 'מטריה' של הגנה, 'איך אפשר לחשוד ולדבר על הסטייפלער?'
ואם טפשות אין כאן (והאמת שאין) רשעות לשמה יש כאן, שמא תתאר לנו היחס לסטייפלער מכיוון ה'חוג'? או שאתה מעדיף שאנו נתאר?
כמובן שהביקורת שונה לחלוטין, כמו גם הירא"ש שגרמה לסטייפלער להסיר אחריותו מהספר, לעומת מה שנטען כאן על המשיגים האחרים שקמצוץ של ירא"ש לא הנחתה אותם וכמו שנתבאר הסיבות אינם קשורות כלל וההשקפות שונות
כמובן שר' דוב מטרתו לש"ש, אבל לבוא ולצעוק שוב ושוב "הסטיפלער והגרדל"... פשוט בושה!
לגבי שאר הטענות על הדיון כאן, הנה לכזה דיון בדיוק גרר קדמאה, וטענות הצד שכנגד פשוטים ביותר,
אין שום עליונות לאברכי החוג בתחומים בהם הם מתפארים וזה הנושא, מצחיק ששאלה עליה השיב הגרי"ש אלישיב בעיון ובעומק עדיין מטרידה כי הגרציקי לא חיווה עדיין דעתו...
אם זה לא היה עצוב זה עוד יכל לשעשע...

אינני מבין מה מצחיק שלאחר עיונו של הגרי"ש מענין מה דעתו "הגריציקי" הלוא ברור שאם כל עומק עיונו של מרן הגריש"א אינו הסגנון שהם רגילים בבית מדרשם בית מדרשו של החזו"א, ו"הגרציקי" הוא אחד האנשים המולפאים בתוך בית מדרשם, ודעתו חשובה להם, האם בבתי מדרשות אחרים זה שונה, [מסתמא גם קשה לך למה והירושלמים הלכו אחר כדוגמא אחר מרן הגרשז"א ולא סמכו דעתם אחר הכרעת החזו"א...]

[שומע ומשמיע]

הרב קדמאה, פשוט אין לי מושג מה אתה רוצה.
אף אחד אבל אף אף אף אף אחד, לא אמר שאין לחוג יחודיות, והכל זה שאלה של תלמידי החזו"א.
אמרו שהם אוחזים שרק מי שלומד בשיטה הייחודית שלהם ראוי להכריע.

ועל זה השוו שש"כ לקיצור, ושאלו מה ההבדל.
מה אתה ענית, אני לא יכול לסכם, כי עד עכשיו לא הבנתי.
חוץ מזה שאין מה להסביר למי שלא מבין.

[שש ושמח]

חצי אמת יותר גרוע משקר. החו"ב לא הכריע נגד המ"ב אלא רק כתב שמסברא היה נראה לא כך, ואין כאן הכרעה למעשה. כך הבנתי כשראיתי את החו"ב, ואח"כ ראיתי שכך מפורש בדבריו במכתב [שנדפס שם במהדורות החדשות]

אכן לא ראיתי את המכתב, ומלשונו היה נראה שכן מכריע למעשה. ואם כאן לא הכריע, במקומות רבים שכתב בסגנון זה כן הכריע למעשה, ואפילו במקומות שבחו"ב נשאר ב'צריך עיון', הרי שב'קיצור הלכות' פסק כן הלכה למעשה, וכפי שאפשר לראות בקונטרס 'בירור הלכות'.

א. מה הפירוש "במקומות רבים שכתב בסגנון זה כן הכריע למעשה"? כך שמעת ממנו הוראה למעשה? או ש"נראה" שאע"פ שכאן ראינו שלשון זו אינה הכרעה למעשה וחושש לדברי המ"ב נגד דעתו מ"מ בשאר מקומות שכותב לשונות כאלו כן מתכוין להורות לקולא נגד המ"ב? בכל אופן כדאי שתביא דוגמאות.
ב. גם הקטע שצירפת מבירור הלכות הוא חצי אמת [ופחות מכך] וכמבואר למעיין בבירור הלכות שם בהמשך, ונלאיתי מלהעתיקו.
ג. בדיון כאן מערבים בין לחדש דינים מסברא, לחלוק מסברא על הפוסקים, ולהכריע במחלוקת הפסוקים, אמנם כולם נידונים חשובים אך ראוי להפריד ביניהם.
ד. לא הגרד"ל ולא אף אחד אחר טענו על השש"כ או דומיו שאין ראוי לחדש דינים מסברא. אין כזה דבר לא להכריע מסברא. בשום ספר לא כתוב שמותר לעלות במדרגות בשבת ובכל אופן אני עולה כי מסתבר לי שמותר. הנידון הוא על סברות שגם מי שאמר אותם מבין שאינם מוכרחות כ"כ. לכן קשה מאד לטעון "והרי פלוני ופלוני גם מכריעים מסברא", וצריך להכנס בכל מקום לעומק הנידון.

[מעט דבש]

אני שמח שסוף סוף יש כאן דיון ענייני.

א. אציין לך כמה דוגמאות מתוך 'בירור הלכות' לפי העמודים של הקונטרס הנ"ל:
עמ' טז - ב'קיצור הלכות' הקיל נגד החזו"א, על פי חידושו בחו"ב למרות ששם נשאר ב'צריך עיון'.
עמ' נט - הקיל נגד תוס' ישנים ביומא (בשם תוספתא), ע"פ מה שכתב בחו"ב בדרך 'אולי'.
עמ' עד - הקיל נגד החזו"א, על פי חידושו בחו"ב, ושם כתב בדרך אפשר.

ב. בדוגמא שהבאתי אין חצי אמת. בהמשך דבריו, ב'בירור הלכות' מצא בית אב לסברת ה'חידושים וביאורים' באחרונים, ומאידך מצא אחרונים שחולקים. אבל כל זה לא היה ידוע לחו"ב (מכך שלא הביאם), ופסקו מבוסס על סברתו בלבד. ולפי סברתו פסק נגד השו"ע והש"ך (ואולי סמך על הגר"א שמשמע שפוסק שלא כשו"ע - אבל גם להכריע בפשיטות כגר"א נגד השו"ע והש"ך, בלי להביא כלל את דעתם אפילו לא בתור 'יש אומרים', לאו מילתא זוטרתי היא).

ג. הנושא כאן היה, סמכות ההכרעה על פי סברא. יש לסמכות זו השלכות שונות, אך כולן נובעות מאותו שורש - עד כמה סומכים על סברת הפוסק.

ד. אכן היה טוב ויפה אם זה היה סגנון ההשגות על השש"כ - השגות נקודתיות על מקומות מסויימים, שלא נראה כן (וכדרך שעשה בקונטרס 'בירור הלכות').
אך כל הקורא את קונטרס 'בירור דברים' רואה שההשגה היא כללית - אין סמכות למחבר לפסוק דינים מסברא דיליה, כיון שאינו למדן, לא הגיע להוראה, ואינו יודע איך לבדוק נידון מכל צדדיו. והדוגמאות הובאו רק כדי להמחיש זאת.

ועל זאת היתה הטענה כאן באשכול, שאם כך, אם מדוגמאות אלו ניתן להסיק שאין סמכות למחבר, הרי גם מהדוגמאות של קונטרס 'בירור הלכות' מי שרוצה יכול להגיע לאותה מסקנה.

אלא מאי, שהשגות על מקומות מסויימים בשש"כ אינה מעידה על סמכות המחבר (והרי גם נראה שברוב המקומות גם המשיגים הבינו שיש מקום גדול מסברא לפסק השש"כ; ואנו רואים שרוב מקומות אלו לא שונו גם במהדו"ב, ואושרו על ידי הגרשז"א).
בהחלט יש מקום להערות, תיקונים והוספות, וכדרך שעשה הגרשז"א, אבל אין זה אומר מאומה על סמכות המחבר באופן כללי (וכמו שאמר הגרשז"א ביחס לכך, שבעל קיצור שולחן ערוך שינה מאתים מקומות במהדורה השניה; ועדיין לא שמענו משום כך הערה כללית על סמכות הספר).

[שש ושמח]

א. כמו שכתבתי, אינני מונח בכל הסוגיות ואינני יכול ליישב דבריו בכל המקומות, וגם זה לא הנושא כאן. ייתכן מאד שטעה בכמה מקומות. מה שברור לי הוא דבר אחד - שהוא לא הקל במודע נגד מ"ב וחזו"א וכדו' בלי ראיה ברורה. בכל אופן אכתוב מה שנראה לי בשטחיות -
עמ' טז - ב'קיצור הלכות' הקיל נגד החזו"א, על פי חידושו בחו"ב למרות ששם נשאר ב'צריך עיון'. - כמדומני שאין כוונתו שם להכריע נגד החזו"א, ואין לדקדק כ"כ בדבריו [וגם בלשון המשנה שם אין הדברים מבוארים כ"כ].
עמ' נט - הקיל נגד תוס' ישנים ביומא (בשם תוספתא), ע"פ מה שכתב בחו"ב בדרך 'אולי'. - לא מקיל נגד תו"י אלא נדחק בכוונת התו"י.
עמ' עד - הקיל נגד החזו"א, על פי חידושו בחו"ב, ושם כתב בדרך אפשר. - לא מקיל נגד החזו"א אלא מחדש שם שבזה"ז נשתנה הדין, ובחזו"א לא דן בסברא זו. ולענ"ד אין הכרח כלל שהחזו"א חולק עליו.
[לא הבנתי מה איכפת לך שבחו"ב כתוב צ"ע ובקיצור הלכות הכריע. בתחילה כתב שצריך לעיין ובסוף עיין והכריע, מה יש?]
ב. לא הבנתי דבריך כלל. הוא טוען מכח סברתו שגם השו"ע והש"ך מודים לדבריו. לזה אתה קורא "נגד השו"ע והש"ך"?

[מעט דבש]

א. קשה לי לפרט כאן את כל הסוגיא, ולכן נניח לנידון זה.

ב. המעיין בתוספות ישנים (יומא נו:) יראה שנקטו שהתוספתא נאמרה להלכה, ולכן הקשו ממנה על הסוגיא שם. ובחו"ב נדחק שהתוספתא אינה להלכה, וזה להדיא דלא כתוס' ישנים (וכמדומה שבמהדורה החדשה של קיצור הלכות הוסיף שיש מחמירים, וציין לתו"י - כי כך ראיתי בשמו ב'משפטי ארץ' פט"ו הערה סז).

ג. החזו"א דן הלכה למעשה, ופוסק שלא כחידושים וביאורים. בחו"ב חידש סברא, ועל פיה חולק על החזון איש - ועל כגון זה בדיוק אנו דנים כאן באשכול.

ד. לענין השו"ע והש"ך - הוא ממש לא טוען שהשו"ע והש"ך הם כדבריו. זה ברור שהשו"ע והש"ך הם כרמב"ם, והוא מחמיר כר"ש והראב"ד. הבעיה שיש בזה גם קולא, ובקיצור הלכות כתב בלשון פסוקה, בין לקולא בין לחומרא.

ה. ממש לא מפריע לי שבחו"ב נשאר בצ"ע, ובקיצור הלכות הכריע. רק שאלת לעיל, למה נראה לי שבמקומות שבחו"ב כותב בלשון 'ונראה' הוא מתכוין הלכה למעשה, ועל זה הבאתי דוגמאות שכתב חידושים בסגנון זה, ואף נשאר לבסוף ב'צריך עיון', ואעפ"כ נפסקו ב'קיצור הלכות'. ומזה הבנתי שכשהוא כותב 'ונראה לי' הוא מתכוין להלכה למעשה (ואתה הבאת דוגמא להוכיח שלא בכל המקומות זה כך, ובזה הנך צודק).

[גם זו לטובה]

א
אך כל הקורא את קונטרס 'בירור דברים' רואה שההשגה היא כללית - אין סמכות למחבר לפסוק דינים מסברא דיליה, כיון שאינו למדן, לא הגיע להוראה, ואינו יודע איך לבדוק נידון מכל צדדיו. והדוגמאות הובאו רק כדי להמחיש זאת.

ועל זאת היתה הטענה כאן באשכול, שאם כך, אם מדוגמאות אלו ניתן להסיק שאין סמכות למחבר, הרי גם מהדוגמאות של קונטרס 'בירור הלכות' מי שרוצה יכול להגיע לאותה מסקנה.
.

בירור הלכות ממחיש את ההכרעות של החו"ב להכריע בראשונים להכריע נגד הפוסקים להכריע מסברא בשאלות חדשות. -.
אולם היאך אפשר להוכיח מדבריו שהחו"ב אינו למדן לא הגיע להוראה וכו'?

[מעט דבש]

אפשר להוכיח זאת בדיוק באותו סגנון של 'בירור דברים'.

ב'בירור הלכות' בהרבה מקומות טוען שאין הסברות נכונות (ושבדברי אחרונים מפורסמים רואים שלמדו לא כך - אבל זה כבר נושא אחר), שהדימויים לא דימויים, שבמקורות אליהם מצויין ב'קיצור הלכות' כתוב דברים אחרים ממה שהוא מביא בשמם, שהוא כותב דינים לחומרא ולא שם לב שיש בכך נפק"מ לקולא וכו'.

אפשר כמובן להתווכח. אבל גם עם ה'בירור דברים' אפשר להתווכח.

[איש_ספר]

גם רציתי להתייחס לנושא העופות
מש"כ איש ספר שלא רצו להיפגש עם הר"נ יברוב זו רכילות זולה
הגר"מ בויאר הוא אדם עניו בצורה מפליאה שמוכן לשמוע מכ"א, וגם ביודעי שהסכים להיפגש הנ"ל אלא שהיו לו תנאים מסוימים שלדעתו בל"ז לא יהיה תועלת בויכוח,
וגם הוא היה וכן ללכת לראות כל עוף שמשיהו טען בענין וגם ביודעי שדיבר עם הר"מ ברנדסופר שהיה מהאוסרים

חבר ששלטו עיניו באשכול כאן, התקשר לר' משה ברנסדורפר (0533111159) לדבריו, הם הוא מעולם לא פגש את ר' משה בויאר, וכל ניסיונותיו להפגש עמו לא צלחו. כל שהיה ביניהם הוא שיחת בת דקה אחת אותה יזם ר"מ ברנ', אחרי ששמע שרמ"ב סייר במשחטה וראה מה שראה, התקשר אליו ואמר לו, שאצלו יש כך וכך עופות שברור שהם טריפות וכו', רמ"ב השיב לו שהוא אמר מה שאמר על מה שראה, ואם יש דברים אחרים, שלא ראה אין לו מה להגיד. הא ותו לא.

----
קבלתי קונטרס זה, סי' ח הוא מכתב לר' משה בויאר, ושם בסוף המכתב, מדברי ר' משה ברנסדורפר.

[גם זו לטובה]

הערת ביניים קטנה: על ההתנשאות והצמצום של החוג המדובר, [size=85](וזה נכון כמעט על כל חוג שהוא), אפשר להמחיש בדוגמא פשוטה מכיוון אחר. תארו לכם שהגר"ג נדל על דעותיו המקוריות, לא היה מקורב אצלם, אלא מקורב אצל הגריז"ס / הגראז"מ / הגרצפ"פ / הגרחע"ג / הטשיבינע'רב וכד'. אפשר להניח בוודאות, כי על המכתב שהיה מתפרסם נגדו ביום מן הימים, היו חתומים הרבה מגדולי תלמידי החזו"א.

מסקנה: תמיד כדאי לחשוב מחוץ לקופסה, ואפי' במקרה שמדובר בקופסה הכי נאורה ועמוקה בעולם.

שוב כפי הכלל שהרוב אינו מכיר את המיעוט.
דעתם של הנ"ל על דעותיו של הרג"נ בימי זקנותו היתה חריפה ושלילית, אלא שהמנהג "לפרסם מכתב נגד מישהו" הוא מבית מדרש הסטייפלר והרב שך, והחזו"א ותלמידיו לא נהגו מנהג ק' זה. .

הם לא רק לא הוציאו מכתב...
לדוגמא ההספד של הגרנ"ק עליו.
[/size]

[איש_ספר]

הערת ביניים קטנה: על ההתנשאות והצמצום של החוג המדובר, [size=85](וזה נכון כמעט על כל חוג שהוא), אפשר להמחיש בדוגמא פשוטה מכיוון אחר. תארו לכם שהגר"ג נדל על דעותיו המקוריות, לא היה מקורב אצלם, אלא מקורב אצל הגריז"ס / הגראז"מ / הגרצפ"פ / הגרחע"ג / הטשיבינע'רב וכד'. אפשר להניח בוודאות, כי על המכתב שהיה מתפרסם נגדו ביום מן הימים, היו חתומים הרבה מגדולי תלמידי החזו"א.

מסקנה: תמיד כדאי לחשוב מחוץ לקופסה, ואפי' במקרה שמדובר בקופסה הכי נאורה ועמוקה בעולם.

שוב כפי הכלל שהרוב אינו מכיר את המיעוט.
דעתם של הנ"ל על דעותיו של הרג"נ בימי זקנותו היתה חריפה ושלילית, אלא שהמנהג "לפרסם מכתב נגד מישהו" הוא מבית מדרש הסטייפלר והרב שך, והחזו"א ותלמידיו לא נהגו מנהג ק' זה. .

הם לא רק לא הוציאו מכתב...
לדוגמא ההספד של הגרנ"ק עליו.
[/size]

חבל שנפלת בחרמו ומצודתו של הרב א"ק, שכנראה ראה שכלתה אליו הרעה בחילוקים ובילוקים מדומים שביקש להפריח בין סגנון שש"כ לקיצור הלכות, וגמר אומר להסיט את האש לכיוונים אחרים, בטענות בטלות ומגוחכות שהוא עצמו אינו מאמין בהם. אפילו אם הרב א"ק סבור שכולם פה יונקי שדיים, היה לו לקחת בחשבון שרק לפני איזה הודעות נתנו כאן לינק למכתב של הגרד"ל בסגנון של שומו שמיים, נגד כותב אנונימי בגליון אליבא דהלכתא. ועכשיו לחילוקים.

[אדם קדמאה]

איש
במקום ליפול בחרם ליטוש המליצות, לפחות היה לך לקרוא הכתוב, בענינים הלכתיים, כבר החזו"א היה כותב פשקוילים בסתר ומפרסמם ע"י עצמו או ע"י אחרים, נגד אנשים בחריפות (בלי הזכרת השם אלא רק הענין החמור מאד מאד מאד שהוא כנליזה), אבל בעניני השקפה לא עשה כן ולא עשו כן מעולם תלמידיו (והגרד"ל נוהג כהחזו"א לכנס כמה בחורים ולומר להם דבר חריף מאד נגד פלוני ונגד אלמוני).
על הרג"נ אמרו דברים חריפים מאד ולא סבלו דעותיו, וכי מביאין ראיה מההספד? זכרו לו שנות נעוריו ויגיעתו בתורה יחד עמם והערכת החזו"א אליו, והתייחסו אליו כשברי לוחות שנטרפה במקצת דעתו מהטרגדיה עם אשתו, וכי כשהגר"ש אוירבעך הספיד בבכי את הגר"ע יוסף, זה אומר שהסכים לו כל ימי חייו? ולא כולם קשים כהגרד"ל שלא הסכים אפי' להצטרף ללויה של מי שהיה לו עליו ביקורת.
ולגבי ההבדל בין שש"כ לקיצור, לא הפרחתי שום חילוק, כי לא נכנסתי לנושא זה, באשר ביארתי יפה מדוע אין טעם לנסות אפילו. רק אמרתי שהחושב שאין שום הבדל מלבד גודל הזקן של הכותב מזלזל באינטלגנציה, וגם מנסה אח"ז לטעון שלא טוען שאין הבדל. בכל מקרה אשמח לשמוע על קטע מה'בירור דברים' שאפשר להחיל את הטיעון שלו על קטע בקיצור הלכות.

[צעיר_התלמידים]

אני מבין את סוד פחדם של החוג מהגרשז"א, הוא הפוסק היחיד שאיך שהוא התקרב לסגנון הלימוד של מרן החזו"א כשרגליו נטועות עדיין עמוק בתוך הקונצנזוס הרגיל, שהרי ההכרעות שלו הם בעיקר בסברא מה נקרא תיקון מה נקרא כלי מהו מחתך וכדו' ואע"פ כן אין לו נטיה לחומרא ההיפך הגמור מרעו הגריש"א, והנה על הניתוח והסברא שלו הם לא יכולים לטעון זה שטויות /רב הונגרי/פלפול וכדומה ולכן הוא כל כך הרתיח אותם.

[מעט דבש]

ולגבי ההבדל בין שש"כ לקיצור, לא הפרחתי שום חילוק, כי לא נכנסתי לנושא זה, באשר ביארתי יפה מדוע אין טעם לנסות אפילו. רק אמרתי שהחושב שאין שום הבדל מלבד גודל הזקן של הכותב מזלזל באינטלגנציה, וגם מנסה אח"ז לטעון שלא טוען שאין הבדל.

אין צורך לחזור שוב מה אמרת, ומה אמרו לך. יראה הקורא כאן,
וכאן, וישפוט בעצמו.

ומופלא בעיני (ובעיני אחרים כאן) חוסר היכולת שלך להבין שיש חילוק בין דיון על שיטת לימוד שונה (שכל אחד יודע שהיא קיימת), לבין דיון על סמכות המכריע, ללא קשר לשיטת לימוד. גם אחרי שמסבירים לך זאת שוב ושוב (אני ואחרים), הנך שב שוב לנקודת המוצא, ללא שום התייחסות למה שנאמר, כביכול קיבלת על עצמך לומר תשעים פעמים שלחוג החזו"א יכולת עיון מעמיקה, שאחרים לא רק שאין להם אותה, אלא שאינם יכולים להבין כלל שהיא קיימת.

=============

מכל מקום, כיון שהנך מתעקש לדון על כך שוב, לא אפטור אותך ריקם, ואציג לך דוגמא נוספת:

החזו"א (או"ח סימן עט) מביא רשימה של תמיהות בדברי החתם סופר, וכלשונו: "ראיתי בח"ס בדיני מחיצות דברים שצלע"ג".

והולך ומונה שתים עשרה (!) תמיהות, שעל כל אחת מהן הוא מסיים בסגנון: של 'והדברים מתמיהים' 'תמוה מאד' 'צריך עיון'.

אז אולי מעתה נגנוז את שו"ת חתם סופר? ובפרט לפי מה שידוע (כמובן לאלו שיודעים להבדיל בין תכלת לכרתי) שדרך הלימוד של החתם סופר אינה בדיוק זו של החזון איש. ואחרי שיש לנו כאלו קושיות, המעידות כביכול על חוסר לימוד עיוני של החת"ס (חלילה וחלילה), שמא מעתה לא נסמוך על הכרעות החתם סופר?

מה בין זה ובין הדיון על הכרעות שש"כ (שאין לו את יכולת הלימוד העיונית של חוג החזו"א, ויש בדבריו רשימת דברים הצריכים עיון)?

אלא מאי, הקושיות הן קושיות וצריכות יישוב (והחזו"א גם פוסק מחמתן שלא כחת"ס), אבל סמכות החת"ס במקומה עומדת, למרות שדרך הלימוד שונה.

אז למה לא נאמר כן גם על 'שמירת שבת כהלכתה'?

התשובה היחידה היא, שבעיני חוג חזו"א, שש"כ (וכנראה גם הגרשז"א), אין לו את הסמכות להכריע, ולא בגלל הדוגמאות שהובאו ב'בירור דברים' (שבהחלט יש מקום ליישבן, כפי שנרמז ב'בירור דברים' עצמו), אלא מחמת עצמו. אין לו את הגדלות המספקת לכך. זה החילוק בין הקושיות על שש"כ, לבין הקושיות על 'קיצור הלכות'.

כמובן שתגובתך כעת תהיה שלא הבנתי כלום, ושתגובתי רק ממחישה את דבריך. חבל לך להגיב לחינם, כבר ידעתי כל זה מראש.

בכל מקרה אשמח לשמוע על קטע מה'בירור דברים' שאפשר להחיל את הטיעון שלו על קטע בקיצור הלכות.

ברוך הבא! לאחר ההתחמקות הלא מוצלחת מדיון ענייני, לאורך כל האשכול, לפתע תשמח לפתוח דיון ענייני.

אין בעיה, בשמחה רבה.

כבר כתבתי לך לעיל:

ההסתמכות על סברת הגרח"ג בתוקף לקולא, נגד השו"ע והש"ך (בירור הלכות עמ' נא), נגד תוספות ישנים ביומא בשם תוספתא (עמ' נט), נגד הר"ש בשם ירושלמי וכמו שפסק גם החזו"א (עמ' סו) -
קושיות מסגנון זה אי אפשר לפוטרם בטענת 'שיטה עיונית עמוקה'. אלו קושיות שבכל דרך לימוד שהיא צריכות יישוב.

בינתיים, היה כאן כבר דיון על חלק ממקומות אלו. הנך מוזמן להכנס גם כן לענין, ולחוות את דעתך.

מכל מקום, נראה לי שאם פסקים מסגנון זה היו כתובים בשש"כ, היו לבעל 'בירור דברים' דוגמאות מוצלחות יותר מאשר השמטת 'יש מקום להחמיר' של המשנה ברורה.

[איש_ספר]

הרב א"ק, אין לי חשק לפתוח נושאים חדשים, תן קצת להרגע מהאשכול המעיק הזה...
ורק בקיצור, לענ"ד ההבדל בין השקפה להלכה, הוא בין היתר, שב"השקפה" הכותב לא נזקק לנימוקים עניינים, ואדרבה, כידוע שרבותינו נמנעו מלתת נימוקים כדי לא להעמיד את הדברים עליהם, היסודות נשענים על מסורת, אינטואציה פנימית, ירידה לרוח הדברם או איך שלא תקרא לזה, ואילו "הלכה" פירושה דברים מנומקים המיוסדים על המקורות שהגישה להם נתונה לכל מבקש, ולא רק ליחידי סגולה וכו' וכו'. אם כנים אנו בזה, אמור מעתה שהמכתב של הגדר"ל אודות האברך שהעיז פניו לסכם את שיטות חכמי הזמן בעניין קו התאריך, שייך במובהק לתחום ההשקפה ולא להלכה.

[תוכן]

על הרג"נ אמרו דברים חריפים מאד ולא סבלו דעותיו, וכי מביאין ראיה מההספד? זכרו לו שנות נעוריו ויגיעתו בתורה יחד עמם והערכת החזו"א אליו, והתייחסו אליו כשברי לוחות שנטרפה במקצת דעתו מהטרגדיה עם אשתו, וכי כשהגר"ש אוירבעך הספיד בבכי את הגר"ע יוסף, זה אומר שהסכים לו כל ימי חייו?

נגד הרג"נ יצא רק אחד בחריפות, והוא ר' יודל בויאר *התבלבלתי, זה לא היה ר' יודל בויאר, אלא ר' יהודה שפירא* (בפורים הוא זעק: 'א פייער ברענט אין לעדערמאן' - אש בוערת בלדרמן), ודעתו לא התקבלה. רג"נ המשיך לקבל עשרת הדברות בלדרמן עד סוף ימיו. ר' בערל וויינטרויב אמר לי, שללמוד איתו מותר, אבל לא צריך לשמוע ממנו דעות. רח"ק המשיך לשאול את רג"נ כל ספיקותיו. כך, שנכון הוא לומר שלא הסכימו לדעותיו, אבל כיבדו אותו עד סוף ימיו. ומכאן עד 'דברים חריפים מאד' המרחק רב. עד כמה שידוע לי, לא נמצא גדול אחד מישראל שיצא נגדו בחריפות, בטח לא מתלמידי החזו"א. מה שכן, הרבה אברכי בני ברק אמרו עליו דברים חריפים, אבל לא מפיהם אנו חיים.

מכיון שבהשפעת האפיקורסים בעצכ"ח יצא לרג"נ שם שכאילו הוא היה משכיל קר, אני רוצה להבהיר שלא נמצא בעצכ"ח אפילו אפיקורוס אחד שהכיר אותו אישית מקרוב. אני כן הכרתי אותו מקרוב מאד (למדתי איתו ביחידות זמן חורף תשנ"ד (אולי זה היה נ"ה), ושעות רבות טיילנו יחד), ואני יכול להעיד עליו שהוא היה בעל אמונה פשוטה, טהורה וזכה עד מאד, שהקפיד על קיום תורה ומצוות בתכלית (אמנם ראיתי אותו עובר לפני המתפלל, אבל לא שאלתיו דעתו בזה). הוא האמין לחלוטין ללא צל של ספק בתורה מסיני ובדברי חז"ל, וסבור היה שדבריהם הם אמת לאמיתה לחלוטין. אלא מה, הוא היה בעל פרשנות מחודשת בכמה נושאים מהותיים, כגון שהאמין באבולוציה, למרות שכל בעל שכל יודע שאבולוציה (מוטאציות רנדומליות המייצרות יצורים חדשים) היא שטות מוחלטת. אבל הוא האמין שגם התורה מאמינה באבולוציה. ועוד, הוא נטה לפסיכוליזציה של מצוות התורה, וגם פה מדובר בגישה מחודשת ולא משכנעת במיוחד שמצמצמת את מימדיה הרוחניים של המצוות.

[אדם קדמאה]

הרב א"ק, אין לי חשק לפתוח נושאים חדשים, תן קצת להרגע מהאשכול המעיק הזה...
ורק בקיצור, לענ"ד ההבדל בין השקפה להלכה, הוא בין היתר, שב"השקפה" הכותב לא נזקק לנימוקים עניינים, ואדרבה, כידוע שרבותינו נמנעו מלתת נימוקים כדי לא להעמיד את הדברים עליהם, היסודות נשענים על מסורת, אינטואציה פנימית, ירידה לרוח הדברם או איך שלא תקרא לזה, ואילו "הלכה" פירושה דברים מנומקים המיוסדים על המקורות שהגישה להם נתונה לכל מבקש, ולא רק ליחידי סגולה וכו' וכו'. אם כנים אנו בזה, אמור מעתה שהמכתב של הגדר"ל אודות האברך שהעיז פניו לסכם את שיטות חכמי הזמן בעניין קו התאריך, שייך במובהק לתחום ההשקפה ולא להלכה.

איש
גם אני אשמח אם תירגע, אבל בינתיים אתה בונה דרוש על המערכה, ממציא הגדרות להשקפה ולהלכה הכל כדי לקיים קושיתך...
אף שזיו פני הגרד"ל דומה לתואר פני מרן הגרי"ז כנודע, הרי אתה נוהג בו אנכרוניזם ומפרש אותו לפי צורת החשיבה של הגרי"ז, והרי החזו"א גם בהלכה פסק הרבה פעמים בלי נימוקים מטעם הנ"ל.
הגרד"ל עשה דבר פשוט מאד, בדיוק מה שהרבה שלו עשה, ובדיוק באותו נושא, שמע שמישהו מפקפק על פסיקתו בקו התאריך, ולא אמר מי הוא בכלל מנדל כשר שאתייחס אליו, אלא טרח לכתוב ולשלוח לכל קצוי תבל, שזה חמור מאד מאד, ואף ע"י תלמידים ובעילום שם ובכל הצורות שלח וכתב דעתו.
ואילו את דעותיו על כל הרבנים המינים הציונים החסרי ירא"ש וכו' שמר החזו"א לתלמידיו בחריפות גדולה, וכך עושה הגרד"ל. תלמידי החזו"א מאד הקפידו לא להוציא החוצה אמירות חריפות שלו על חסידים בעלי מוסר רבנים ראשיים וכו', וכנראה יסוד הענין בחינוך שלו עצמו.
והרב תוכן שיחיה האומר "רק אחד", אין החי מכחיש את החי, אני שמעתי באזני משני גדולי תלמידי החזו"א דברים חריפים מאד על הרג"נ, הרבה יותר מ"אש בוערת בלדרמן", והיה זה הרבה לפני שנפתח בכלל פורום עצכ"ח, וכן שמעתי מכלי שני מעוד מתלמידי החזו"א.
הכרתי גם אני את הרג"נ, ואין ויכוח על מעלתו הרוחנית, אבל לא זה היה הנושא לגביו כאן (מה שבעיניך אמונה טובה וזכה, בעיני תלמידי החזו"א פגום ומקולקל, כי החזו"א לא חשב כך). ולגבי הגרח"ק, כמו שאמרתי הוא הולך בתמימות ואם החזו"א אמר שעליו אפשר לסמוך יותר מכולם, אז ככה זה. (ועוד שבאמת הרג"נ באמת היה גדול מהגרח"ק בכח ההכרעה, ושפיר נשאר לגביו מעלה זו). נכון הדבר שהאנשים שהכירו מעלתו הרוחנית, היה להם יותר קל לחיות באותה שכונה איתו למרות דיבוריו כי הבינו שלפחות זה כנה ולש"ש.

וכאמור לעיל מן הראוי לפתוח אשכול על דרך לימודו של הגרש"א, שאמרו לעיל שדומה לחזו"א, אבל כמדומני שהיינו רק בנקודת הבירור של כל סעיפי הסוגיא עד לאסוקי שמעתתא, אבל לא ממש בדרך החזו"א, ומי שמכיר את לימודו ואת תלמידיו הגדולים והמפורסמים יואיל להחכימינו.

[תוכן]

והרב תוכן שיחיה האומר "רק אחד", אין החי מכחיש את החי, אני שמעתי באזני משני גדולי תלמידי החזו"א דברים חריפים מאד על הרג"נ, הרבה יותר מ"אש בוערת בלדרמן", והיה זה הרבה לפני שנפתח בכלל פורום עצכ"ח, וכן שמעתי מכלי שני מעוד מתלמידי החזו"א.
הכרתי גם אני את הרג"נ, ואין ויכוח על מעלתו הרוחנית, אבל לא זה היה הנושא לגביו כאן (מה שבעיניך אמונה טובה וזכה, בעיני תלמידי החזו"א פגום ומקולקל, כי החזו"א לא חשב כך). ולגבי הגרח"ק, כמו שאמרתי הוא הולך בתמימות ואם החזו"א אמר שעליו אפשר לסמוך יותר מכולם, אז ככה זה. (ועוד שבאמת הרג"נ באמת היה גדול מהגרח"ק בכח ההכרעה, ושפיר נשאר לגביו מעלה זו). נכון הדבר שהאנשים שהכירו מעלתו הרוחנית, היה להם יותר קל לחיות באותה שכונה איתו למרות דיבוריו כי הבינו שלפחות זה כנה ולש"ש.

האם אתה מוכן לגלות מי אמר ומה אמר?

לא הבנתי מה אתה אומר שבעיני תלמידי החזו"א אמונת רג"נ פגום ומקולקל. הרי החזו"א היה אבי האמונה הפשוטה בדברי חז"ל, וכל אחד שזז ס"מ מאמונה פשוטה זו: "עבד את המינות בשוגג". וכך הלך רג"נ בדרכו, ברם, עם השינויים שתיארתי. אבל למה שאמונתו הפשוטה תהיה פגומה ומקולקלת?

[אדם קדמאה]

אני משתדל להמשיך את המסורת של לא להנפיק אמירות פנימיות החוצה
אם פעם תהיה לך נפ"מ למעשה אתה מוזמן אלי הביתה ואשתדל לעזור
ולגבי רג"נ לא כתבתי שיש בעיה עם האמונה הפשוטה שלו, אלא שלכל אמונה בסיסית יש השלכות, ומה שבעיניך נראה זך, יכול להיראות אחרת בעיני אחרים.

[אדם קדמאה]

הרב מעט.
כאדם שכבר ליקק מעט דבש בחייו, אני מצפה ממך להכיר יותר את העולם.
בכל קרב יש מה שנקרא "איזור הנוחות" של אחד הצדדים, לשם הוא מנסה למשוך את יריבו, שם יש לו נשק סודי, שם הוא מכיר את השבילים, וכו'. יריב טיפש רץ אחריו לאיזור הנוחות ומאבד את כל מה שיש לו.
ניסית פעם להתווכח עם המטיפים נגד פאה נכרית / בעד התכלת / בעד מעלתו העצומה של הרב עובדיה יותר מכל גדולי הדור / בעד שמן שששון מחבריך שכל האדמורי"ם העריצו את הרבי מחב"ד וכו'?
תוך ארבע שניות הצד השני יקח אותך לאיזור הנוחות שלו, "לעיין בסוגיא דפאה נכרית" למשל, יציף אותך באלף ציטוטים מוכנים, ולא משנה מה תעשה, אין טעם בויכוח. ולא עוד אלא שהוא יטען לך שהוא העניני, הוא זה שרוצה לעיין בסוגיא ולהראות לך שחור על גבי לבן מקורות וראשונים מפורשים, ואתה זה שמתחמק ומדבר קלישאות וגבוהה גבוהה ובסיסמאות.
בדיוק כך במקרה שלנו, יש לך את הספר של הרב קארפ, אתה מעתיק ממנו דוגמאות ותמיד תוכל להעתיק עוד ועוד, ובכל נושא הרי תוכל להעתיק לכאן את הר"ש והר"מ והמפרשים הראשונים והאחרונים ומליון ספרים ומעשה אפוד, וכל זה לבד יקח משא גמל של הודעות בין אצל לאצל, ומי ימצא את ידיו ורגליו?
ניסיתי לדבר על המהות, בעוד אתה ניסית לתפוס אותי במלה. אם אתה רוצה לצאת מנצח בפורום אוצר החכמה, אני מפרגן לך את זה באהבה.
אשמח לדבר אתך זמן אין קץ על כל דבר, אבל לא בצורה הזו שיהיה לך איזור נוחות בו תשפוך עלי ציטוטים ודוגמאות, בגיבוי ארטילרי של עוד כל מיני ניקים אנונימיים שאין לי מושג מי הם ומה הם רוצים מלבד שהם שופכים שנאה ובוז על ה'חוג', ובניצוח מעודן של ידידינו אי"ס האובייקטיבי...
החזונאישניקים הם לא כוס התה שלי, ואני מכיר את חסרונותיהם מן הסתם יותר ממך, פשוט קשה לי לראות כיצד מתגבשים מיתוסים טפשיים מחוסר היכרות. ופגשתי בחיים גם חוזרים בשאלה (אחרי שנרגעו) שמתרגזים כשחילונים מדברים על חרדים מתוך כל מיני מיתוסים בלי הבנה... (אחד החוזרים בשאלה המפורסמים לפני עשרים שנה, שנשר מגור, השקיע אנרגיה מטורפת בתור חילוני, להוכיח שבתשמ"ט גור צדקו ולא הרב שך).
אנסה לכתוב בקצרה, תרצה תאכל, תרצה תלקק, תרצה תקיא.
הגרח"ג מנסה ללכת בדרך החזו"א, ולכן 1) מכריע מכח מה שנחשב אצלו כהכרח הסוגיא, 2) מציע חדושים שלא קדמו אדם מעולם, בניגוד לגדולי עולם (כולל החזו"א), משום שמיישב בזה את לשון הגמ' או את חשבון הסברא. לקיצור הלכות שלו בד"כ מגיעים רק החדושים מסוג א'.
הגרשז"א לומד בצורה אחרת לגמרי, לא אתיימר להגדיר שיטתו, אבל כמדומני שברור שחלק מענינו הוא שהוא מתחיל את הנושא מדיון בסברא לא חשבונית, אלא 'מה התורה רצתה כשאסרה לזרוע בשבת'. את אותם הדברים שהגר"ח מבריסק הגדיר ע"י לשון הרמב"ם, הגדיר הגרשז"א ע"י הבנה בריאה ונפלאה.
הרב נויבירט, לפחות במהדורה קמא, לקח את דברי הגרשז"א ופיתח אותם בצורה שנחשבה ע"י המבקרים כלא אחראית, שיחק עם הסברות בלי נימוקים מוגדרים, שינה את הגדרות ההלכה באופן לא שיטתי, והסתמך על תקדימים שנחשבו בעיניהם מפוקפקים.
טעויות, יש בכל ספר, גם בחזו"א, וגם בגדולים שהיו לפניו (וי"א שאף בחו"ב!!), בשביל להבין אם מדובר בטעות שנמצאה בספר כי המחבר לא מלאך, אלא רק אדם הדומה למלאך (ולכן "אינה מכהה כבוד הלומד"), או אם מדובר בטעות שהיא חלק מחוסר אחריות – צריכים ללמוד טוב ולעיין ולהכיר את הספר והחיבור. זה לא משהו שיכול להיות מוכרע כאן בפורום ובערימות ציטוטים.

[ברזילי]

הגרח"ג מנסה ללכת בדרך החזו"א, ולכן 1) מכריע מכח מה שנחשב אצלו כהכרח הסוגיא, 2) מציע חדושים שלא קדמו אדם מעולם, בניגוד לגדולי עולם (כולל החזו"א), משום שמיישב בזה את לשון הגמ' או את חשבון הסברא. לקיצור הלכות שלו בד"כ מגיעים רק החדושים מסוג א'.
הגרשז"א לומד בצורה אחרת לגמרי, לא אתיימר להגדיר שיטתו, אבל כמדומני שברור שחלק מענינו הוא שהוא מתחיל את הנושא מדיון בסברא לא חשבונית, אלא 'מה התורה רצתה כשאסרה לזרוע בשבת'. את אותם הדברים שהגר"ח מבריסק הגדיר ע"י לשון הרמב"ם, הגדיר הגרשז"א ע"י הבנה בריאה ונפלאה.
הרב נויבירט, לפחות במהדורה קמא, לקח את דברי הגרשז"א ופיתח אותם בצורה שנחשבה ע"י המבקרים כלא אחראית, שיחק עם הסברות בלי נימוקים מוגדרים, שינה את הגדרות ההלכה באופן לא שיטתי, והסתמך על תקדימים שנחשבו בעיניהם מפוקפקים.
טעויות, יש בכל ספר, גם בחזו"א, וגם בגדולים שהיו לפניו (וי"א שאף בחו"ב!!), בשביל להבין אם מדובר בטעות שנמצאה בספר כי המחבר לא מלאך, אלא רק אדם הדומה למלאך (ולכן "אינה מכהה כבוד הלומד"), או אם מדובר בטעות שהיא חלק מחוסר אחריות – צריכים ללמוד טוב ולעיין ולהכיר את הספר והחיבור. זה לא משהו שיכול להיות מוכרע כאן בפורום ובערימות ציטוטים.

כמובן, השאלה מה נראה כ"חוסר אחריות" תלויה גם היא בגישה ללימוד (ובמידה רבה, גם ביחס הכבוד וההערכה לאישים השונים). יש מי שרואה כזאת בהכרעה מסברא של רשז"א או רי"נ, ויש מי שרואה זאת דווקא ב"הכרח הסוגיא" (שבדרך כלל אינו מוכרח בשפו"א, לראות עיני המבקרים), או בהתעלמות ממסורת הפסק באחרונים, וכדומה.

כך היא דרכו של עולם, ומעטים האנשים שיכולים להתייחס ברצינות לביקורת, אבל בכל זאת לא כל אנפין שווים. יש מי שמבין כי לא כל האמת בכיסו האחורי (ולכן לא ישתמש בסגנון כזה של "חוסר אחריות" גם כלפי מי שסגנון לימודו אחר, ואפילו אם שכנגדו מנפיק סברות, הכרחים ואונסי הלב בלי בסיס רציני, לראות עיני המבקר), ויש גם אחרים (כמובן, אני מתאר שני ארכיטיפים, ואנשים קונקרטיים יכולים להמצא בכל מקום על הספקטרום). ומכיוון שאיננו עוסקים כאן בפורום בנימוסים והליכות (למרות שגם זה חשוב מאד), יש לומר שלגישה הראשונה יש חסרון בולט גם מנקודת המבט של הבירור ההלכתי, באשר מי שלבו אונסו לבטל כל ביקורת ומחלוקת כ"חוסר אחריות" של בורים שלא זכו ליאור באור האמת, נמצא בעמדת נחיתות מובנית ביחס ליכולתו לברר את שמועותיו כראוי.

[אדם קדמאה]

כשמזקקים כל דיון לרמת אוניברסליות ולניתוח לוגי, הרי אין בסיס בכלל לכל שיטות הלימוד השונות, ולא רק 'חוסר אחריות' אין, אלא גם כל המושגים האחרים המשמשים בלימוד תורה אצל רבותינו.
אבל כשיוצאים מתוך עולם המושגים המשמש בבתי המדרש, אפשר להבין את דברי.
כמובן שעיקרי דבריך שכל ביקורת היא סובייקטיבית, נכונים.
המשמעות של הדיונים האלו היא למי שקרוב בעולם ההנחות הסובייקטיבי שלו למושגים שהמבקר משתמש בהם.
למרות שלא עוסקים כאן בנימוסים כאמור, הרי לא מנומס לצאת מהנחה שיש מי שכל ביקורת ומחלוקת הוא מסווג כ'חוסר אחריות', מטעמים של היעדר הגדרות מפוצצות אחרות. יתכן בהחלט שממקומו הסובייקטיבי בתפיסת הדת, נובעת הגדרה לאחריות, וההיפך ממנה הוא חוסר אחריות. כשמתרגמים את זה ללוגיקה ישיבתית פורמלית זה מובן יופי. אף שאני מניח שגדל היה מצליח להצביע כאן על משפט אי שלמות מסויים.

[מאור עינים]

על הרג"נ אמרו דברים חריפים מאד ולא סבלו דעותיו, וכי מביאין ראיה מההספד? זכרו לו שנות נעוריו ויגיעתו בתורה יחד עמם והערכת החזו"א אליו, והתייחסו אליו כשברי לוחות שנטרפה במקצת דעתו מהטרגדיה עם אשתו, וכי כשהגר"ש אוירבעך הספיד בבכי את הגר"ע יוסף, זה אומר שהסכים לו כל ימי חייו?

נגד הרג"נ יצא רק אחד בחריפות, והוא ר' יודל בויאר (בפורים הוא זעק: 'א פייער ברענט אין לעדערמאן' - אש בוערת בלדרמן), ודעתו לא התקבלה. רג"נ המשיך לקבל עשרת הדברות בלדרמן עד סוף ימיו. ר' בערל וויינטרויב אמר לי, שללמוד איתו מותר, אבל לא צריך לשמוע ממנו דעות. רח"ק המשיך לשאול את רג"נ כל ספיקותיו. כך, שנכון הוא לומר שלא הסכימו לדעותיו, אבל כיבדו אותו עד סוף ימיו. ומכאן עד 'דברים חריפים מאד' המרחק רב. עד כמה שידוע לי, לא נמצא גדול אחד מישראל שיצא נגדו בחריפות, בטח לא מתלמידי החזו"א. מה שכן, הרבה אברכי בני ברק אמרו עליו דברים חריפים, אבל לא מפיהם אנו חיים.

מכיון שבהשפעת האפיקורסים בעצכ"ח יצא לרג"נ שם שכאילו הוא היה משכיל קר, אני רוצה להבהיר שלא נמצא בעצכ"ח אפילו אפיקורוס אחד שהכיר אותו אישית מקרוב. אני כן הכרתי אותו מקרוב מאד (למדתי איתו ביחידות זמן חורף תשנ"ד (אולי זה היה נ"ה), ושעות רבות טיילנו יחד), ואני יכול להעיד עליו שהוא היה בעל אמונה פשוטה, טהורה וזכה עד מאד, שהקפיד על קיום תורה ומצוות בתכלית (אמנם ראיתי אותו עובר לפני המתפלל, אבל לא שאלתיו דעתו בזה). הוא האמין לחלוטין ללא צל של ספק בתורה מסיני ובדברי חז"ל, וסבור היה שדבריהם הם אמת לאמיתה לחלוטין. אלא מה, הוא היה בעל פרשנות מחודשת בכמה נושאים מהותיים, כגון שהאמין באבולוציה, למרות שכל בעל שכל יודע שאבולוציה (מוטאציות רנדומליות המייצרות יצורים חדשים) היא שטות מוחלטת. אבל הוא האמין שגם התורה מאמינה באבולוציה. ועוד, הוא נטה לפסיכוליזציה של מצוות התורה, וגם פה מדובר בגישה מחודשת ולא משכנעת במיוחד שמצמצמת את מימדיה הרוחניים של המצוות.

הגר"י בויאר סיפר לי איך שהגר"ג נדל התחיל לדבר איתו על ביטול ברוב מה שהופץ ברבים ואז הוא הבין שדברים משתנים, היה נראה לי אז שאמר בזלזול מה שהתחיל להסתובב.. לאחר כמה שנים שאלתי אותו אם נכון בדבר שכך אמר לי, ושלל מכל וכל,
דברי הגר"ג נדל מצויים על לשונו תמידים כסדרם בשיעורים ובפסקי הלכות, וה"ה רבו במובהק בתורה ולמד עמו בחברותא שנים רבות, [בהדגשה שודאי אינו שייך לדרכו המחשבתית]

[איש_ספר]

רק חסר שהרב אוצר החכמה יכנס לאשכול, ולא ייותרו בו אלא הרבנים ברזילי וא"ק ואוצה"ח, ויהיה זה בבחינת משולש ברמודה הבולע כל עצם זר הנכנס לתחומו...

עד שזה יקרה, אני מרשה לעצמי להשתעשע בדברי הבאי.

הרב א"ק, יכול להיות שאתה צודק, לא חשבתי ע"ז. אם כי הדמיון למערכה של החזו"א נגד הרימ"ט אינה במקומה, שהרי הרימ"ט היתה לו השפעה בכמה צינורות, ואילו הרב משדי בגליון אליבא דהלכתא מעט פחות, ויותר נראה שהמכתב בא להעמיד גבול ראשונים, מי ראוי ומי טוב לו שיפרוש. אבל בהחלט השארת מקום למחשבה.

כהמשך למה שכתבת, כתב פעם מישהו אבחנה יפה בן חוגי חזו"א לחוגי בריסק, הראשונים מבקשים להשפיע כלפי חוץ בעניני הלכה, דוגמא קיצונית הוא הגרח"ק שיכול להטיף על "הלכות החזו"א" כחשמל שבת הנעשה בהיתר, לאדם שכמעט אינו יודע שיש איסור בהפעלת מכשירי חשמל, ואילו "השקפת החזו"א", זו דת דרוזית סודית, צא ולמד כמה כרכורים מכרכר הרב א"ק כדי לא לגלות משהו ממגילת סתריו. ואילו חוגי בריסק, להיפך, זר שינהג במנהגותיהם ובכל חומר שהחמירו על עצמם, יתקל בזלזול על גבול העוינות. (כשלמדתי אצל הגרמ"ד אמרו שאמר, את החומרות בארבע מינים לוקחים מאתנו אבל את החומרא שלא לצום בצ"ג לא!), החומרות הם מאפיין אליטיסטי שלהם, ואין לזרים איתם, אבל השקפה?! מזה הם ישקו ברגלם את כל סביבותיהם.

[אדם קדמאה]

הגר"י בויאר עצמו כבר הרבה שנים נחשב כלא כשיר

[ברזילי]

כשמזקקים כל דיון לרמת אוניברסליות ולניתוח לוגי, הרי אין בסיס בכלל לכל שיטות הלימוד השונות, ולא רק 'חוסר אחריות' אין, אלא גם כל המושגים האחרים המשמשים בלימוד תורה אצל רבותינו.
אבל כשיוצאים מתוך עולם המושגים המשמש בבתי המדרש, אפשר להבין את דברי.
כמובן שעיקרי דבריך שכל ביקורת היא סובייקטיבית, נכונים.
המשמעות של הדיונים האלו היא למי שקרוב בעולם ההנחות הסובייקטיבי שלו למושגים שהמבקר משתמש בהם.
למרות שלא עוסקים כאן בנימוסים כאמור, הרי לא מנומס לצאת מהנחה שיש מי שכל ביקורת ומחלוקת הוא מסווג כ'חוסר אחריות', מטעמים של היעדר הגדרות מפוצצות אחרות. יתכן בהחלט שממקומו הסובייקטיבי בתפיסת הדת, נובעת הגדרה לאחריות, וההיפך ממנה הוא חוסר אחריות. כשמתרגמים את זה ללוגיקה ישיבתית פורמלית זה מובן יופי. אף שאני מניח שגדל היה מצליח להצביע כאן על משפט אי שלמות מסויים.

גם במסגרת "עולם המושגים המשמש בבתי המדרש" דבריך אינם עומדים במבחן. אפשר אמנם להגדיר אחרת את המושג אחריות, ואולי לפי הגדרה חדשה זו הכל א"ש, אבל מחוסר-חיבה לדיונים סמנטיים אמשיך בהנחה שאנו מדברים על המשמעות הרגילה של המושג.

לא זו בלבד שכמובן רשז"א ורי"נ בהחלט באים הם עצמם מתוך בית המדרש לא פחות מן המבקרים (והאשמתם בחוסר אחריות היא פשוט מגוחכת; אין ספק לשום בר-דעת שהם דנים בכובד ראש בכל הכרעה הלכתית, לפי הגישה ההלכתית שלהם), אלא שלאמיתו של דבר יודע היודע כי אותה ביקורת שהוטחה בשש"כ אפשר היה לכתוב (אם נקבל את נקודת המוצא של המבקר) על כמה וכמה פוסקים חשובים שמימיהם אנו שותים, מלפני דורותיים או שלשה או יותר. ולכן, סמי חוסר אחריות מכאן, אלה ואלה דנים בהלכה באימה וביראה. יש גישות שונות ללימוד, עם יתרונות וחסרונות לכל צד, וממילא הכרעה שבעיני פלוני נראית סבירה בעיני אלמוני היא חסרת בסיס, ולהפך.

אלא מאי, אפשר שרצונך לומר שכשבאים מתוך עולם ההנחות הסובייקטיבי של בית מדרש ספציפי של חוג מסויים, נראית דרך פסיקתם של הנ"ל ושל חלק חשוב מן הפוסקים לדורותיהם כחוסר אחריות. ובכן, זו בדיוק הבעיה...

[מעט דבש]

הגרשז"א לומד בצורה אחרת לגמרי, לא אתיימר להגדיר שיטתו, אבל כמדומני שברור שחלק מענינו הוא שהוא מתחיל את הנושא מדיון בסברא לא חשבונית, אלא 'מה התורה רצתה כשאסרה לזרוע בשבת'. את אותם הדברים שהגר"ח מבריסק הגדיר ע"י לשון הרמב"ם, הגדיר הגרשז"א ע"י הבנה בריאה ונפלאה.
הרב נויבירט, לפחות במהדורה קמא, לקח את דברי הגרשז"א ופיתח אותם בצורה שנחשבה ע"י המבקרים כלא אחראית, שיחק עם הסברות בלי נימוקים מוגדרים, שינה את הגדרות ההלכה באופן לא שיטתי, והסתמך על תקדימים שנחשבו בעיניהם מפוקפקים.
טעויות, יש בכל ספר, גם בחזו"א, וגם בגדולים שהיו לפניו (וי"א שאף בחו"ב!!), בשביל להבין אם מדובר בטעות שנמצאה בספר כי המחבר לא מלאך, אלא רק אדם הדומה למלאך (ולכן "אינה מכהה כבוד הלומד"), או אם מדובר בטעות שהיא חלק מחוסר אחריות – צריכים ללמוד טוב ולעיין ולהכיר את הספר והחיבור. זה לא משהו שיכול להיות מוכרע כאן בפורום ובערימות ציטוטים.

מחמת אריכות האשכול, שכחת כנראה על מה נסוב הדיון.

הנידון התחיל בדיון על קונטרס 'בירור דברים'.

אתה סבור כנראה שבחוברת 'בירור דברים', שבאה להראות על מה ולמה ההתנגדות, כתובים דבריך דלעיל:

הגרשז"א לומד בצורה אחרת לגמרי, לא אתיימר להגדיר שיטתו, אבל כמדומני שברור שחלק מענינו הוא שהוא מתחיל את הנושא מדיון בסברא לא חשבונית, אלא 'מה התורה רצתה כשאסרה לזרוע בשבת'. את אותם הדברים שהגר"ח מבריסק הגדיר ע"י לשון הרמב"ם, הגדיר הגרשז"א ע"י הבנה בריאה ונפלאה.
הרב נויבירט, לפחות במהדורה קמא, לקח את דברי הגרשז"א ופיתח אותם בצורה שנחשבה ע"י המבקרים כלא אחראית, שיחק עם הסברות בלי נימוקים מוגדרים, שינה את הגדרות ההלכה באופן לא שיטתי, והסתמך על תקדימים שנחשבו בעיניהם מפוקפקים.

וכמו שכתבת לעיל:

בחוברת בירור דברים יש טענות בנושאים עקרוניים ולא רק סתם טעויות שונות שיש מן הסתם בכל ספר.

והגדלת לעשות, כשטענת בתגובה הבאה שגם הגרשז"א נודע לו על כך לאחר מהדו"ק, ופשוט הסתירו ממנו את הכריכה...

הגרשז"א ברוב טובו וענוותנותו הרגיש שתלמידו היקר עבר מעט את הגבול, בכתבו 'הלכה למעשה לבית היהודי' על כל ספרו, בעוד חלקים ממנו מורכבים מדברים שנשמעו מהגרשז"א דרך דיון, והנ"ל ברוב הערצתו בנה סביב זה את כל התורה, ולכן הדגיש הגרשז"א (בניגוד לאמור בכריכה, את"ל שהיתה לפניו) שאין זה למעשה. ורק בהמשך עקב הביקורת הגדולה שממש היתה בבחינת רדיפה נגד המחבר, ראה הגרשז"א לנכון לעבור שוב על הכל, ולכן כתב ספר שלם (!) של תיקונים לדברים המובאים בשמו, ואחרי שעבר ותיקן הרי שוב קיבלו הדברים גושפנקא שלו, וזה דבר אחר לגמרי.

אבל מה לעשות, החוברת 'בירור דברים' נמצאת לפנינו, ולא מיניה ולא מקצתיה. חצי מהחוברת היא על השמטת חומרות מסויימות של המ"ב, והחצי השני הן אמנם השגות מסברא - אבל לא "דיון בסברא לא חשבונית" או "דברים שנשמעו מהגרשז"א דרך דיון, והנ"ל ברוב הערצתו בנה סביב זה את כל התורה"; מדובר בסברות שבהחלט יכלו למצוא את מקומם בספרי פוסקים רבים (כפי שאפשר לראות ב'ארחות שבת' שהגרשז"א הוא לא היחיד שמתיר בדברים אלו).
והאמירה הזו ש"מדובר בנושאים שנשמעו מהגרשז"א דרך דיון", בזמן שמדובר בתלמידו המובהק של הגרשז"א, שהכיר היטב את ארחו ושיגו, היא שטות מוחלטת, שאף אין צורך לדחותה, אך אם דוקא רצונך בהוכחה - צא וראה שסברות אלו, למרבה הפלא נשארו גם במהדו"ב, שגם את הודית באותה הודעה שהגרשז"א הסכים עליה...

כך שהגדרתך להשגת החוג על השש"כ, אולי היא 'אמירה פנימית שאסור להוציא החוצה' (ומכאן ההתחמקות הגדולה של מר, עד שזכינו כעת לשמוע סוף סוף את דעתו על מה יצא הקצף בענין שש"כ), אבל היא בהחלט לא משתקפת בחוברת 'בירור דברים'.

וכיון שהנידון כאן באשכול היה סביב החוברת, וסביב סוג ההשגות המתיימרות להראות את טענות החוג, הרי שמתאים לזה מאד דיון האם השגות מסוג זה נמצאים גם ב'בירור הלכות' או לא. וככל שמנסים להראות לך מתוך החוברות דוגמאות משקפות (והרי לכך בדיוק נועדו החוברות הנ"ל - להסביר את מניעי ההתנגדות), הנך בורח, כשלטענתך 'זה לא הנושא'. או שזה 'איזור הנוחות' של הצד השני (אגב, נדמה לי ש'איזור הנוחות' שלך, לשם מנסה הינך למשוך את יריביך, היא דרך הלימוד הסודית של תלמידי החזו"א; אבל משום מה כשהענין נפרט לפרוטות, כמו בהודעה האחרונה שלך למשל, רואים שהדברים אינם כה נשגבים להשגה....).

אך מה לעשות, אולי אצלך 'זה לא הנושא', ולדעתך ההתנגדות היא מכיוון אחר, אבל זה כן הנושא בחוברות ההתנגדות, ולכן זה הנושא כאן באשכול.

=========

בכלל, כשמדובר בהגדרות כלליות, כסגנון שכתבת כאן על השש"כ:

הרב נויבירט, לפחות במהדורה קמא, לקח את דברי הגרשז"א ופיתח אותם בצורה שנחשבה ע"י המבקרים כלא אחראית, שיחק עם הסברות בלי נימוקים מוגדרים, שינה את הגדרות ההלכה באופן לא שיטתי, והסתמך על תקדימים שנחשבו בעיניהם מפוקפקים.

האשמה כזו צריכה לבוא עם דוגמאות, אחרת אין לה כל ערך. אני רואה שאתה מאד לא אוהב להכנס לפרטים, אלא מעדיף לדבר 'בגדול' ולברוח מפרטים שיכולים לסתור את שיטתך, אבל מה לעשות, אין דרך אחרת.

[מחולת המחנים]

התבטא פעם הג"ר נתן שולמן על שלושה מגדולי תלמידי החזו"א ואמר: שלושה היו עתידים להיות מגדולי ישראל, אלא שנפטרו בצעירותם, הג"ר אברהם יעקב ויינר, הג"ר שאול ברזם, ו... אשתו של הגאון רבי גדליה נדל...

[אדם קדמאה]

הרב ברזילי, אתה בטוח שלהאשים את ר"י נויבירט בחוסר אחריות זה מגוחך?
אני גם לא מסכים עם הגדרת הסיכום שלך, ברור שעיקר ההתנגשות היא בין שני בתי מדרש, שכל אחד קוהרנטי עם עולם המושגים שלו, אבל מבקרי השש"כ, שלא סובלים ממחסור בIQ היטיבו לתפוס אותו בדברים שמוסכמים על בית המדרש הישיבתי הכללי. ז"א הם תפסו את הנפקא מינה בין שני בתי המדרש, ונכנסו בה, כאומרים ראו מה חמורות השלכותיך (זה כמו להגיד לחזו"א: תראה מה עושים עם הביקורתיות שלך נגד אחרונים, הנה יצא ממך ר' גדליה נדל).
בכלל רי"נ לא מייצג את הגרשז"א כ'ממשיך' שלו, אלא כמסדר הלכות שהושפע ממנו עמוקות (בעצם אין 'בית מדרש של הגרשז"א'). הוא לא הגרשז"א, ומותר להאשים אותו בחוסר אחריות.

[מעט דבש]

תמיד ידעתי שמי שלא מבין מתבייש להגיד לא הבנתי, אבל עדיין לא הורגלתי לכך שהוא אומר שלא נותר בידינו הסבר ומכאן שאין הסבר.
ואומרים שהסיבה שלא אומרים ק"ש בחושך, משום שכשאינך יכול להבחין בין תכלת לכרתי עדיף שתשתוק.

מעט דבש, בשביל להבין את החילוק צריך להבין קצת בדרכי הלימוד, אדם שכותב שאם אינו מבין ממילא מוכרח שאין שום חילוק וההבדל עבור הסטייפלר והגרד"ל ועוד מאה כמותם (ויש מאה כמותם) הוא רק זהות הכותב, מזלזל באינטלגנציה של אחרים ושל עצמו, ואין טעם להסביר לו כי לא יבין. בתור התחלה ראה בסעיף ה' של גזל"ט לעיל. להשוות את דרך הלימוד של חו"ב להגרשז"א זו פשוט בדיחה עלובה, (בעיני שני הדרכים קדושות וטהורות, ומה שאין השוואה לא משום שזה צודק וזה לא, אלא משום שפשוט זה לא דומה בשום צורה, ומי שטוען שההבדל הוא שמו של האיש, דומה למי שהביא אי"ס לעיל שטוען שהרב גרוס הוא "רב שלוימה זלמן'דיג").

זו בדיוק הדוגמא למה אין טעם להסביר למי שלא מבין.
זה כמו להסביר לכתבינו לעניני חרדים מה ההבדל בין מאמר ארוך ומפורט ומנומק של רב א' לבין מאמר שנראה אותו דבר של רב ב'.
אתה חוזר על שלך, ומוכיח שלא הבנת את ההבדל בשיטה, אותה מזהים גם בלי למדוד את הכותב או לדעת את זהותו.
בתור התחלה, האם לא מובן לך ההבדל בין הכרעה בין פוסקים ואפילו ראשונים, שזו חובתו של הפוסק, ובין המצאת חילוק וחדוש מסברא בדאוריתא?

הרב המתוק מדבש, שלא תבין לא נכון, אין בכוונתי לזלזל באינטלגנציה שלך, יש לך אדם שעשוי להבין אלא שאינו רוצה להבין. ולא עניתי לך אלא כמדתך, שהחלטת שאם אתה לא רואה חילוק אות הוא שאין חילוק ושלום על ישראל. להגדיר בהכללות דברים שאינם לפנינו ותלויים בהשתכלות ובהיכרות מעמיקה על חיבורים שלמים, אין טעם, יכול אדם שירמוז דבר ואחר המכיר יבין ע"פ הרמז, אבל להגדיר הכל כדי להיכנס לפולמוס לא יביא תועלת. תאר לעצמך שאתה מנסה להסביר לבעל תשובה שחזר בתשובה אתמול מה היא שיטת ר' חיים מבריסק, והוא מתעקש אתך שאין שום הבדל בין ר' חיים מבריסק לר' שמעון, מי שמכיר טוב את שניהם יבין ע"י רמז, אבל מי שיתעקש ויטען שיש לו המון דוגמאות מכאן ומכאן (ושאין לדבר גבוהה גבוהה, ולגבי המשפט שאתה אומר בתור התחלה יש לו דוגמא משערי ישר שהיא בדיוק כמו מה שהבאתי מר' חיים וכו'), חבל על הזמן להיכנס איתו לפולמוס שאין לו קץ שיחזור בסופו של דבר לנקודת ההתחלה. בעיני המדמה בין סוג חידושי הגרשז"א לבין חידושי החו"ב בהכרח אינו מכיר לפחות אחד מהם, וא"כ אין טעם לנסות להתפלמס. שא ברכה וינק דבש כל ימי חייך.

לי הפריעה הגישה שלדעתי נובעת מצמצום מחשבתי וחוסר היכרות, האומרת שאין אצל החזואי"ם שום יחוד ושום דבר, אלא רק גאוה והתנשאות ואמונה שלמדן יכול להיות רק חזוא"י.
מגישה מצומצמת זו נבעה הטענה שההתנגשות בין החוג לבין השש"כ היתה סתם ענין של אגו או של אמונה שרק מי שהוא משלנו זכאי להביע דעה. כמדומני שלהאשים בכך את הסטייפלר למשל, זו חוצפה (וכן שלחשוב שה'בירור דברים' מקביל להשגות הרב קארפ על הקיצור הלכות, זה חוסר הבנה של חילוקי הדעות).

ולגבי ההבדל בין שש"כ לקיצור, לא הפרחתי שום חילוק, כי לא נכנסתי לנושא זה, באשר ביארתי יפה מדוע אין טעם לנסות אפילו. רק אמרתי שהחושב שאין שום הבדל מלבד גודל הזקן של הכותב מזלזל באינטלגנציה, וגם מנסה אח"ז לטעון שלא טוען שאין הבדל. בכל מקרה אשמח לשמוע על קטע מה'בירור דברים' שאפשר להחיל את הטיעון שלו על קטע בקיצור הלכות.

ואחרי כל הדרמה... גילינו סוף סוף את ההגדרה שאיש לא יוכל להבין חוץ מבעלי העיון העמוק:

הגרשז"א לומד בצורה אחרת לגמרי, לא אתיימר להגדיר שיטתו, אבל כמדומני שברור שחלק מענינו הוא שהוא מתחיל את הנושא מדיון בסברא לא חשבונית, אלא 'מה התורה רצתה כשאסרה לזרוע בשבת'. את אותם הדברים שהגר"ח מבריסק הגדיר ע"י לשון הרמב"ם, הגדיר הגרשז"א ע"י הבנה בריאה ונפלאה.
הרב נויבירט, לפחות במהדורה קמא, לקח את דברי הגרשז"א ופיתח אותם בצורה שנחשבה ע"י המבקרים כלא אחראית, שיחק עם הסברות בלי נימוקים מוגדרים, שינה את הגדרות ההלכה באופן לא שיטתי, והסתמך על תקדימים שנחשבו בעיניהם מפוקפקים.
טעויות, יש בכל ספר, גם בחזו"א, וגם בגדולים שהיו לפניו (וי"א שאף בחו"ב!!), בשביל להבין אם מדובר בטעות שנמצאה בספר כי המחבר לא מלאך, אלא רק אדם הדומה למלאך (ולכן "אינה מכהה כבוד הלומד"), או אם מדובר בטעות שהיא חלק מחוסר אחריות – צריכים ללמוד טוב ולעיין ולהכיר את הספר והחיבור. זה לא משהו שיכול להיות מוכרע כאן בפורום ובערימות ציטוטים.

מה היה רע אם היית כותב מלכתחילה רק את השורות המודגשות? תכתוב מראש שהרב נויבירט כתב פסקים על פי מה ששמע מהגרשז"א דרך דיון, וחסל. אלו סודות נוראים הרגשת שאתה מסתיר כאן?

הרי לא כתבת כאן שום התנגדות לגרשז"א ולדרך לימודו, רק התנגדות לחוסר האחריות שלדעתך הגרי"נ נהג בדבריו (ואין לי אלא לחזור ולומר שאין זה אלא הבל ורעות רוח; ובינתיים לא ראינו אפילו דוגמא אחת), למה לא יכלת לכתוב זאת מראש?

האמת היא שכבר כתבת הגדרה זו בתחילת הדיון, אבל מרוב אוירת ההסתרה שיצרת סביב דבריך, איש לא שיער שכוונתך לדברים כה פשוטים...

[אדם קדמאה]

איש יקר, אחיך אני בציטוטים, ותאמין לי שלא יבצר ממני לצטטך גם כן אות באות ועין בעין ולצטט עוד אלף מקורות, אלא שאני רואה שאין בזה שום תועלת, שאתה ממשיך לנסות לתפוס אותי במלה ובקנטאורין של ימי קדם, ולהראות שלא התכוונתי למה שכתבתי ולא כתבתי מה שהתכוונתי ועשיתי מהנגלה נסתר ומהנסתר נגלה, ואת הנצחון הזה אני נותן לך באהבה רבה כמו שאמרתי.
אל נא תטרח לצטט וללנקק שוב ושוב ליתן את של זה בזה ואת של זה בזה.
אמנם היזהר שלא אשלח אליך את אחי ויונתן ניקו ובכור שטן הוא ויקפחך בהלכות.

[רון]

ר' אורי זוהר שיחי' סיפר פעם,
כשהתחיל לחזור בתשובה ואשתו ממש לא רצתה, והיה שמח, וכבר קבעו שמחר הולכים לרבנות.
באמצע הלילה ר' אורי קם לשתות מים וירד למטבח, והוא רואה שבסלון יש אור, הוא מסתכל ורואה את אשתו עומדת ומחזיקה רמב"ם הלכות טהרה וקוראת בו. לאחר כמה דקות שהיא מבחינה בו היא אומרת לו, ממחר אתחיל לשמור דיני טהרה!!
שאל אותה מאי האי?
ענתה לו: לא הבנתי מילה אחת מהרמב"ם, אבל הבנתי שזה נושא רציני!!!!

מה אענה ומה אומר,
מרוב ויכוחים וחזרות על הדברים לא הבנתי כלום.
אבל הבנתי שהעסק רציני.

וסתם מעניין אם יש מי שיקרא את המודעה שלי חוץ משלושה א"ק מ"ד ואי"ס - נשמע כמו שורה מספר עץ חיים [אוצ"ח לא בא בסוף], או שאני האחרון שעוד נשאר לעקוב אחרי כל המו"מ בין שני אריות!!!

[מעט דבש]

איש יקר, אחיך אני בציטוטים, ותאמין לי שלא יבצר ממני לצטטך גם כן אות באות ועין בעין ולצטט עוד אלף מקורות, אלא שאני רואה שאין בזה שום תועלת, שאתה ממשיך לנסות לתפוס אותי במלה ובקנטאורין של ימי קדם, ולהראות שלא התכוונתי למה שכתבתי ולא כתבתי מה שהתכוונתי ועשיתי מהנגלה נסתר ומהנסתר נגלה, ואת הנצחון הזה אני נותן לך באהבה רבה כמו שאמרתי.
אל נא תטרח לצטט וללנקק שוב ושוב ליתן את של זה בזה ואת של זה בזה.
אמנם היזהר שלא אשלח אליך את אחי ויונתן ניקו ובכור שטן הוא ויקפחך בהלכות.

רק בקשה אחת נותרה לי ממך; לאור מה שכתבת:

הרב נויבירט, לפחות במהדורה קמא, לקח את דברי הגרשז"א ופיתח אותם בצורה שנחשבה ע"י המבקרים כלא אחראית, שיחק עם הסברות בלי נימוקים מוגדרים, שינה את הגדרות ההלכה באופן לא שיטתי, והסתמך על תקדימים שנחשבו בעיניהם מפוקפקים.

אנא הבא לנו דוגמאות (בחוברת 'בירור דברים' לא מצאתי). אחרת אין לדבריך כל ערך.

אך אולי אלו סודות מן החדר, שאז אזכה לדעתם רק אם יתמשך הדיון עוד שני דפים...

[נשר]

הרב רון,

זה שאין תגובות משאר החברים זה לא אומר שזה לא מעניין אותם,
אנו נותנים את רשות הדיבור לאלו שעושים את זה מצוין - משני צידי המתרס. הויכוח מרתק, (וגם מעיק משהו כמו שכתב אי"ס)

ולענ"ד, צורת הויכוח באשכול הזה היא משקפת יותר מכל את ההבדל בין הצדדים,
כאשר האחד מצטט ומדייק ממקד ומחדד, והשני מתעקש להתחבר ללב ליבו של הענין מבלי לתחם או להגביל או להתחייב. האחד מתמצת והשני מאריך האחד מפרש והשני רומז

[אדם קדמאה]

איש דבש
כשהייתי בישיבה, אהבתי ללמוד לבד בסדרים ב' וג', אבל היה מישהו שהחליט שהוא לומד אתי, בהתחלה ניסיתי להתנגד, אבל בסוף הסכמתי...
פטור בלא כלום אי אפשר, חשבתי, מה אני צריך לטרוח להגדיר מה הגרד"ל התכוין ולמה, אני לא העו"ד שלו, וגם הקונטרס שלו לא מסכם את הביקורת על שש"כ, זו רק דוגמא.
בא נלמד יחד שמירת שבת, מהדורה שניה. (אני מגלה לך בסוד שהשוליים של השש"ך אצלי בבית הם בצבע כחול, כי כתבתי עליו הרבה גליונות, ואני שמח לשתף איתך מעט מהעמודים הראשונים).
דוגמא א
אני פותח את השש"ך שלי בעמ' ו', פרק ראשון, הערה מו:

"שמעתי מהגרש"ז שליט"א שאם נפל הכיסוי מהאש שאסור להחזיר, ואף דקטמה והובערה שרינן, שם במ"ב ס"ק יד, אפשר דמותר רק לשהות ולא להחזיר".

ובכן, הדין של קטמה והובערה מוזכר במשנה ברורה, ומכיון שלא ידוע לנו אם מדובר על לשהות או להחזיר "אפשר דמותר רק לשהות ולא להחזיר".
אמנם טרחתי ועיינתי במשנה ברורה בעצמי, וזה לשונו:

"ואפילו הובערה אחר כך שרי, גמרא",

הרי שאין זה חידוש של המ"ב, אלא נמצא בספר הנקרא תלמוד בבלי.
טרחתי שוב ופתחתי את הגמרא במסכת שבת לז. ומצאתי כך:

"אמר רב ספרא אמר רב חייא קטמה ונתלבתה סומכין לה ומקיימין עליה ונוטלין ממנה ומחזירין לה".

הרי שמי שטורח מעט לעיין במקור הדברים, במקרה ולא חשב שמובן מאליו שאם מסכמים את ההלכות צריכים לדעת את האמור בגמ', רואה שמפורש בגמרא שמותר אף להחזיר בקטמה ונתלבתה.
מסקנה, אחת מן השניים:

1) הגרשז"א לא אמר מעולם דבר כזה,

2)

הגרשז"א אמר תוכ"ד הילוך שצריכים לבדוק אם גם לענין חזרה, כי לא זכר באותו רגע את הגמ'. כך או כך העתקת דברים כאלו ופרסומם הם 'חוסר אחריות'.

דוגמא ב
הפוך נא עמי דף יחדיו, חברותא יקר, והתבונן בעמ' ח דין כ.
השאלה מעשית מאד, אדם שהוריד את הסיר אחרי חשכה מהכירה והניחו על גבי קרקע, ולא היה דעתו להחזיר, ועכשיו לא יהיה לו אוכל חם למחר, מה יעשה?
עונה לנו הרב נויבירט:

"יש מקום להקל ולהחזיר את הכלי ע"ג האש גם אם הניחו מידו ולא היה בדעתו להחזירו לאש",

ובמקורות הערה סו נאמר:

"סי' רנג ס"ב ברמ"א וכו' ועי' חזו"א סי' לז ס"ק יב, דראוי להחמיר בהניחו ע"ג קרקע".

הקורא התמים ירשום לעצמו בזכרון, שהחזרת כלי שהונח ע"ג קרקע ולא היתה דעתו להחזירו, מותרת בדיעבד, יש מקום להקל, ולהחזו"א ראוי להחמיר.
אמנם, כמו שאומרים

"פה חשדתי"

, מה זאת אומרת "ראוי להחמיר בהניחו על גבי קרקע", הרי כל הנדון כאן הוא בהניחו על גבי קרקע?
לא נותרה לי ברירה אלא לטרוח ולעיין במקורות.

הרמ"א כותב שי"א שאם נטלו אחרי חשכה, שאפי' הניח על גבי קרקע מותר להחזיר (המציין: ר"ן) וכן נוהגין וטוב להחמיר.

(הוספה שלי, השו"ע שם מדבר שצריך שלא יניח ע"ג קרקע, והרמ"א מוסיף שצריך שתהיה דעתו להחזיר. ולכן אפשר להבין שהרמ"א מתכוין שהמתירים מתירים אפי' כשהניח, ואפי' שלא היתה דעתו).
ואילו החזו"א כותב:

"הב"י הביא דברי הר"ן וכו' וסיים ודבר פשוט הוא שאין כן דעת תו' והרא"ש וסיעתם... ולפ"ז גם לפרש"י וכו' מוכח דלא כהר"ן. ונראה דאין מקום להקל מדברי הר"ן, וכמ"ש ב"י, ומיהו בדעתו להחזיר והניחו ע"ג קרקע או בעודן בידו ואין דעתו להחזיר דבזה יש מקילין וכו' בזה יש מקום צרף גם דעת הר"ן ואפשר דהיינו טעם המנהג שהביא רמ"א דמקילין להחזיר להחזיר בהניחו ע"ג קרקע. ונראה דאין המנהג רק בדעתו להחזיר אבל הניחו ע"ג קרקע ואין דעתו להחזיר אין מנהג ולכן דקדק הרמ"א וכו'... ויש מקום להקל בנתנן ע"ג ספסל אפי' באין דעתו להחזיר בצירוף דעת הר"ן להקל בנטל בשבת, ומ"מ ראוי להחמיר בחזרה בהניחו ע"ג קרקע אפי' דעתו להחזיר שכן דעת רה"פ".

תרגום לעברית: 1) אין להקל כר"ן דבאין דעתו והניח יכול להחזיר, 2) המנהג שמוזכר ברמ"א אינו אלא בהניח ע"ג קרקע, ולא כשלא היתה דעתו להחזיר (הוספה שלי, משמעות הרמ"א היא שמדובר במנהג קבוע, והרי אין זה דבר קבוע במי שמשנה את דעתו ואין דעתו להחזיר אבל מחזיר), 3) אפי' אם דעתו להחזיר, שעל זה התיר הרמ"א, ראוי להחמיר (זה כבר כתוב ברמ"א עצמו "וטוב להחמיר".
ובכן, מה עשה כאן הרב נויבירט?
הביא בסתם את הרמ"א, להקל בהניח ואין דעתו, בעוד החזו"א טוען שהרמ"א לא אמרו מעולם ואין שום מקום להקל. ולא עוד אלא שבהערה מפנה לחזו"א, ומשתמע מדבריו שהחזו"א לא אמר אלא שטוב להחמיר, מה שכתוב כבר ברמ"א.
בשלמא אם היה מתעלם מחזו"א, יש לו זכות לייצג בית מדרש שכביכול לא מעניין אותו פסיקת החזו"א, אבל השתא שמביאו בצורה לא טובה, מטעה ומבלבל את הקורא כאילו מייצג גת את דברי החזו"א, האין זו הבאה רשלנית?
דוגמא ג
בשביל הדוגמא השלישית, אין צורך להפוך דף, בעמ' ט.
מה הדין להעביר סירים על גבי הפלטה ולקרבם שיהיו מעל האש?
שאלה מעשית ביותר.
מלמדנו השש"ך דין כב:

מותר להעביר, והוא שמעביר ממקום שהיס"ב, ושמבושל כ"צ.

ומקורו:

מהא דחזו"א סי' לז' ס"ק י', דמסמיכה לעל גבה מותר, ועי' סי' רנג' במ"ב ס"ק טו'.

והנה המ"ב שם הביא בזה מחלוקת ולא הכריע, ואמנם החזו"א היקל בזה, אבל איזה מין בית מדרש הוא זה שסותם כקולת החזו"א ולא מביא שהמשנה ברורה מביא מחלוקת ולא מכריע?
ואל תתמה שבאים אליו בטענות שמיקל כחזו"א ולא כמ"ב, כי חלק מהגהות הגרציקי על שש"ך הוא שעושה כרצונו ולפעמים מיקל כחזו"א ולא כמ"ב בלי שהקורא יהיה מודע לכך (למשל באותו פרק הערה קיד), וגם זו רשלנות.
אל נא תטריחיני עוד כי רוכלא.

[ברזילי]

לענין ההערה הראשונה, עי' במהדורה החדשה. לגבי שתי ההערות האחרונות דומה שאישתמיט מנך מש"כ השש"כ בהקדמתו (אאל"ט, אולי במק"א). כשהוא כותב "ועיין" כוונתו לציין לדעות חולקות שהכריע שלא כמותן.

[אב בבינה]

לענין ההערה הראשונה, עי' במהדורה החדשה. לגבי שתי ההערות האחרונות דומה שאישתמיט מנך מש"כ השש"כ בהקדמתו (אאל"ט, אולי במק"א). כשהוא כותב "ועיין" כוונתו לציין לדעות חולקות שהכריע שלא כמותן.

כמדומה שזה רק "ועיין עוד"

[אדם קדמאה]

הרב ברזילי.
במהדורה המחודשת אכן השמיט את הטעות הזו, כנראה שהעירו לו על כך. מה זה אומר? שהודה על האמת, אולי, מדוע לא פרסם לוח תיקון לשגיאות רבות במהדורה השניה המתוקנת הנמצאת ברוב בתי הכנסת והבתים?
לגבי דעות חולקות, כפי שציינו זה במפורש כשהוא כותב "וע"ע".
בכל מקרה זה לא עוזר לנידון דידן.
בדוגמא ב' הוא מביא את החזו"א בצורה מטעה.
ובדוגמא ג' גם אם היה כותב וע"ע מ"ב, מהיכי תיתי להחליט סתם כך כחזו"א ולא כמ"ב, זו לא צורה זהירה ואחראית להעביר את קיצור ההלכות לפני הקורא, אם ברצונו להכריע יש לצרף את ההכרעה ונימוקיה, ולא ללהטט בין 'אפשר' 'יש מקום להקל' 'כדאי להחמיר' 'יש מחמירים' בלי שום שיטתיות ונימוק.

[ברזילי]

הרב ברזילי.
במהדורה המחודשת אכן השמיט את הטעות הזו, כנראה שהעירו לו על כך. מה זה אומר? שהודה על האמת, אולי, מדוע לא פרסם לוח תיקון לשגיאות רבות במהדורה השניה המתוקנת הנמצאת ברוב בתי הכנסת והבתים?
לגבי דעות חולקות, כפי שציינו זה במפורש כשהוא כותב "וע"ע".
בכל מקרה זה לא עוזר לנידון דידן.
בדוגמא ב' הוא מביא את החזו"א בצורה מטעה.
ובדוגמא ג' גם אם היה כותב וע"ע מ"ב, מהיכי תיתי להחליט סתם כך כחזו"א ולא כמ"ב, זו לא צורה זהירה ואחראית להעביר את קיצור ההלכות לפני הקורא, אם ברצונו להכריע יש לצרף את ההכרעה ונימוקיה, ולא ללהטט בין 'אפשר' 'יש מקום להקל' 'כדאי להחמיר' 'יש מחמירים' בלי שום שיטתיות ונימוק.

להערה הראשונה - בכלל לא השמיטו, אלא להפך, השאירו את ההערה הקודמת עם חזרה (איך אתה רוצה שיודה על האמת יותר מזה). ועוד נוספו שם דברים, וראה שם שרשז"א לא יחיד בזה להחמיר.

אינני יודע אם במקור אישתמיטתיה לרשז"א הגמרא, או שהוא למד אותה אחרת, או שרי"נ לא הבין אותו כראוי, כלומר אם אכן מדובר בטעות או בשינוי בדעתו, ומכל מקום טעויות כאלה יש הרבה (אבל אנשים שמודים בטעות יש קצת פחות).

בדוגמא ב - אינני חושב שזה מטעה לומר שהוא פוסק להקל ע"פ הרמ"א (כלומר, הבנתו את הרמ"א). גם אם החזו"א הבין אחרת את הרמ"א, אינני רואה בסיס לטענה שמי שחושב אחרת טועה. לכן הוא מפנה לרמ"א שעליו הוא מתבסס, ומציין שיש מי שחולק. בדוגמא ג - אם המ"ב נשאר בספק והחזו"א מכריע להקל, למה שלא יסמוך על הכרעה כזו? מהיכי תיתי שהוא חייב דווקא להחמיר? וגם כאן הוא מציין למ"ב שלא הקל.

מצד אחד השש"כ אינו ספר מ"מ גרידא, ומצד שני אינו ספר שו"ת. לכן יש בו הרבה הכרעות בין שיטות אחרונים, אבל בלי להסביר את עצמו בכלל מעבר לפירורי מידע פה ושם. אפשר לשאול אם יש בזה שיטה קבועה או שההכרעה היא לפי נטיית הלב בכל מקרה לגופו, אבל אין שום יסוד לטפול עליו (או על רשז"א) שמדובר בגחמות בלי בסיס. הביקורת מדוע לא צרף את נימוקיו המפורטים בכל מקום בו הכריע בין האחרונים כבר שייכת לז'אנר "למה לא כתבת את הספר שלי".