איש דבש
כשהייתי בישיבה, אהבתי ללמוד לבד בסדרים ב' וג', אבל היה מישהו שהחליט שהוא לומד אתי, בהתחלה ניסיתי להתנגד, אבל בסוף הסכמתי...
פטור בלא כלום אי אפשר, חשבתי, מה אני צריך לטרוח להגדיר מה הגרד"ל התכוין ולמה, אני לא העו"ד שלו, וגם הקונטרס שלו לא מסכם את הביקורת על שש"כ, זו רק דוגמא.
בא נלמד יחד שמירת שבת, מהדורה שניה. (אני מגלה לך בסוד שהשוליים של השש"ך אצלי בבית הם בצבע כחול, כי כתבתי עליו הרבה גליונות, ואני שמח לשתף איתך מעט מהעמודים הראשונים).
דוגמא אאני פותח את השש"ך שלי בעמ' ו', פרק ראשון, הערה מו:
"שמעתי מהגרש"ז שליט"א שאם נפל הכיסוי מהאש שאסור להחזיר, ואף דקטמה והובערה שרינן, שם במ"ב ס"ק יד, אפשר דמותר רק לשהות ולא להחזיר".
ובכן, הדין של קטמה והובערה מוזכר במשנה ברורה, ומכיון שלא ידוע לנו אם מדובר על לשהות או להחזיר "אפשר דמותר רק לשהות ולא להחזיר".
אמנם טרחתי ועיינתי במשנה ברורה בעצמי, וזה לשונו:
"ואפילו הובערה אחר כך שרי, גמרא",
הרי שאין זה חידוש של המ"ב, אלא נמצא בספר הנקרא תלמוד בבלי.
טרחתי שוב ופתחתי את הגמרא במסכת שבת לז. ומצאתי כך:
"אמר רב ספרא אמר רב חייא קטמה ונתלבתה סומכין לה ומקיימין עליה ונוטלין ממנה ומחזירין לה".
הרי שמי שטורח מעט לעיין במקור הדברים, במקרה ולא חשב שמובן מאליו שאם מסכמים את ההלכות צריכים לדעת את האמור בגמ', רואה שמפורש בגמרא שמותר אף להחזיר בקטמה ונתלבתה.
מסקנה, אחת מן השניים:
1) הגרשז"א לא אמר מעולם דבר כזה,
2)
הגרשז"א אמר תוכ"ד הילוך שצריכים לבדוק אם גם לענין חזרה, כי לא זכר באותו רגע את הגמ'. כך או כך העתקת דברים כאלו ופרסומם הם 'חוסר אחריות'.
דוגמא בהפוך נא עמי דף יחדיו, חברותא יקר, והתבונן בעמ' ח דין כ.
השאלה מעשית מאד, אדם שהוריד את הסיר אחרי חשכה מהכירה והניחו על גבי קרקע, ולא היה דעתו להחזיר, ועכשיו לא יהיה לו אוכל חם למחר, מה יעשה?
עונה לנו הרב נויבירט:
"יש מקום להקל ולהחזיר את הכלי ע"ג האש גם אם הניחו מידו ולא היה בדעתו להחזירו לאש",
ובמקורות הערה סו נאמר:
"סי' רנג ס"ב ברמ"א וכו' ועי' חזו"א סי' לז ס"ק יב, דראוי להחמיר בהניחו ע"ג קרקע".
הקורא התמים ירשום לעצמו בזכרון, שהחזרת כלי שהונח ע"ג קרקע ולא היתה דעתו להחזירו, מותרת בדיעבד, יש מקום להקל, ולהחזו"א ראוי להחמיר.
אמנם, כמו שאומרים
"פה חשדתי"
, מה זאת אומרת "ראוי להחמיר בהניחו על גבי קרקע", הרי כל הנדון כאן הוא בהניחו על גבי קרקע?
לא נותרה לי ברירה אלא לטרוח ולעיין במקורות.
הרמ"א כותב שי"א שאם נטלו אחרי חשכה, שאפי' הניח על גבי קרקע מותר להחזיר (המציין: ר"ן) וכן נוהגין וטוב להחמיר.
(הוספה שלי, השו"ע שם מדבר שצריך שלא יניח ע"ג קרקע, והרמ"א מוסיף שצריך שתהיה דעתו להחזיר. ולכן אפשר להבין שהרמ"א מתכוין שהמתירים מתירים אפי' כשהניח, ואפי' שלא היתה דעתו).
ואילו החזו"א כותב:
"הב"י הביא דברי הר"ן וכו' וסיים ודבר פשוט הוא שאין כן דעת תו' והרא"ש וסיעתם... ולפ"ז גם לפרש"י וכו' מוכח דלא כהר"ן. ונראה דאין מקום להקל מדברי הר"ן, וכמ"ש ב"י, ומיהו בדעתו להחזיר והניחו ע"ג קרקע או בעודן בידו ואין דעתו להחזיר דבזה יש מקילין וכו' בזה יש מקום צרף גם דעת הר"ן ואפשר דהיינו טעם המנהג שהביא רמ"א דמקילין להחזיר להחזיר בהניחו ע"ג קרקע. ונראה דאין המנהג רק בדעתו להחזיר אבל הניחו ע"ג קרקע ואין דעתו להחזיר אין מנהג ולכן דקדק הרמ"א וכו'... ויש מקום להקל בנתנן ע"ג ספסל אפי' באין דעתו להחזיר בצירוף דעת הר"ן להקל בנטל בשבת, ומ"מ ראוי להחמיר בחזרה בהניחו ע"ג קרקע אפי' דעתו להחזיר שכן דעת רה"פ".
תרגום לעברית: 1) אין להקל כר"ן דבאין דעתו והניח יכול להחזיר, 2) המנהג שמוזכר ברמ"א אינו אלא בהניח ע"ג קרקע, ולא כשלא היתה דעתו להחזיר (הוספה שלי, משמעות הרמ"א היא שמדובר במנהג קבוע, והרי אין זה דבר קבוע במי שמשנה את דעתו ואין דעתו להחזיר אבל מחזיר), 3) אפי' אם דעתו להחזיר, שעל זה התיר הרמ"א, ראוי להחמיר (זה כבר כתוב ברמ"א עצמו "וטוב להחמיר".
ובכן, מה עשה כאן הרב נויבירט?
הביא בסתם את הרמ"א, להקל בהניח ואין דעתו, בעוד החזו"א טוען שהרמ"א לא אמרו מעולם ואין שום מקום להקל. ולא עוד אלא שבהערה מפנה לחזו"א, ומשתמע מדבריו שהחזו"א לא אמר אלא שטוב להחמיר, מה שכתוב כבר ברמ"א.
בשלמא אם היה מתעלם מחזו"א, יש לו זכות לייצג בית מדרש שכביכול לא מעניין אותו פסיקת החזו"א, אבל השתא שמביאו בצורה לא טובה, מטעה ומבלבל את הקורא כאילו מייצג גת את דברי החזו"א, האין זו הבאה רשלנית?
דוגמא גבשביל הדוגמא השלישית, אין צורך להפוך דף, בעמ' ט.
מה הדין להעביר סירים על גבי הפלטה ולקרבם שיהיו מעל האש?
שאלה מעשית ביותר.
מלמדנו השש"ך דין כב:
מותר להעביר, והוא שמעביר ממקום שהיס"ב, ושמבושל כ"צ.
ומקורו:
מהא דחזו"א סי' לז' ס"ק י', דמסמיכה לעל גבה מותר, ועי' סי' רנג' במ"ב ס"ק טו'.
והנה המ"ב שם הביא בזה מחלוקת ולא הכריע, ואמנם החזו"א היקל בזה, אבל איזה מין בית מדרש הוא זה שסותם כקולת החזו"א ולא מביא שהמשנה ברורה מביא מחלוקת ולא מכריע?
ואל תתמה שבאים אליו בטענות שמיקל כחזו"א ולא כמ"ב, כי חלק מהגהות הגרציקי על שש"ך הוא שעושה כרצונו ולפעמים מיקל כחזו"א ולא כמ"ב בלי שהקורא יהיה מודע לכך (למשל באותו פרק הערה קיד), וגם זו רשלנות.
אל נא תטריחיני עוד כי רוכלא.