הגאון ר' דב לנדו שליט"א

[אדם קדמאה]

ועדיין ב' הערות עמדי.
א' היכחדות מהדו"ק דשש"כ, בעיני, אינה סתם דבר. אנשים פשוט גנזו את המהדורה הזו, מהרבה ספרים אחרים שהיו כמה וכמה מהדורות, לא נגנזה הראשונה. החכמת אדם עד היום נדפס לפעמים במהדורות הישנות, וכן הנתיבות המשפט. לשש"כ מהדו"ק התייחסו בצורה אחרת, ואכן יצא לי כמה פעמים להיות בבתי כנסיות נידחים של אחינו שבשדות שיש להם מהדו"ק, לא משום שאין שם ספרים חדשים, אלא משום שלא ראו בה בעיה.
ב' תשובות הגרח"ק, מאד תלוי מי השואל ואיך נשאל, יש דברים שהשיב וסומכים עליו בסוגיות חמורות, כאשר מדובר במחבר רציני של ספר רציני וסומכים עליו שידע איך לשאול ושהמשיב הבין במה מדובר. אבל ספר שכל מהותו היא "הצלחתי לשאול את הגרח"ק כך וכך אלף פעמים", המחבר עושה מעצמו ומהגרח"ק בזיון, ואף אדם רציני לא מתייחס גם לתוכן הדברים, כי אדם דלית ליה מגרמיה כלום מלבד להטריד את הגרח"ק מובן שאינו יכול להציב את השאלה טוב ולא להבין את התשובה, ולכן כל דבר שלא יהיה כתוב שם אינו בר סמכא.

[לעומקו של דבר]

ועדיין ב' הערות עמדי.
א' היכחדות מהדו"ק דשש"כ, בעיני, אינה סתם דבר. אנשים פשוט גנזו את המהדורה הזו, מהרבה ספרים אחרים שהיו כמה וכמה מהדורות, לא נגנזה הראשונה. החכמת אדם עד היום נדפס לפעמים במהדורות הישנות, וכן הנתיבות המשפט. לשש"כ מהדו"ק התייחסו בצורה אחרת, ואכן יצא לי כמה פעמים להיות בבתי כנסיות נידחים של אחינו שבשדות שיש להם מהדו"ק, לא משום שאין שם ספרים חדשים, אלא משום שלא ראו בה בעיה.

חכמת אדם איני יודע, אבל ודאי שכאן זה לא סתם מהדו"ב, אלא בהוספות מרובות, ואף הוציא כרך מיוחד להשלמות לכרך הראשון עוד טרם המהדו"ב. כשהמחבר עושה דבר כזה כמובן שכולם מעדיפים להשתמש בכרך אחד עם ההוספות והשינויים מאשר במהדו"ק + כרך השלמות.

[איש_ספר]

איש
תפסיק להיות כזה אוניברסלי
ועזוב פטרונות
תחשוב לבד על השאלה, מה בעיניך עשר המקומות בהם תמצא את גדולי הת"ח בימינו, והאם שם יש איזה יחס של הערצה לדרך הלימוד של הרע"י. בלי שום קשר למפלגתיות, פלגים, ופלגאה. אני בטוח שגם אם עשר ת"ח ישבצו כל אחד עשר מקומות אחרים בראש, עדיין התשובה תהיה אותה התשובה.
במקום שמעריצים את הרע"י מעריצים גם את הרב שניאור כמנה"ג אחינ"ו מקד"ם. וא"כ לא השתנה כלום.
הפורום שלך מקום אוניברסלי, אבל אברך ת"ח ממוצע לא יודע בכלל מי זה הרב שניאור ואף את שמו לא שמע.

אני כבר לא זוכר מי אמר מה ולמה, ולכן אכתוב שוב, ההשוואה בין הרב שניאור לרב עובדיה היא לא רצינית, והיא נובעת רק מאי היכרות של מי מהם או שניהם גם יחד. אחדד נקודה קטנה שהיה אופיינית: לרב עובדיה היה כח מופלא לעבור על תשובות ארוכות של מהרשד"ם/מהרש"ך/ מהרח"ש. תשובות ארוכות ומלאות באותיות שבירות ובלתי קריאות, שכולם נלאים להציץ בהן והוא בחריצותו וכשרונו גמע את כולן ובזכרונו המופלא זכר כל ענין שבהם. הגרע"י הכיר את ספרות ההלכה היטב, ולמרות שאוהבים ללעוג על שושנים לדוד ותותים ליונתן, מי שקרא את תשובותיו הארוכות, רואה שהכותב יודע היטב לתת משקל נכון לראשונים כראשוניותם ואחרונים למדרגותיהם, זה לא שאין מה לבקר, ורבים וטובים עשו זאת, אבל את מה שהיה בו צריך ביושר להכיר. הספרות שהרב שניאור משתעשע בה, היא ספרים ממדרגה ידועה, והתערובת שלהם עם הספרים שוכני בית המדרש לא עולה יפה. וכל זה פרי עיסוקו בנושאים מאד מסוימים. כמו שהאריך הרב ענבל בביקורתו המצוינת. וזה כמובן לא אומר שאין לו מעלות עצומות לכשעצמו אבל ההשוואה לרב עובדיה אין לה מקום כלל ועיקר. ולכן הגרע"י זכה להערכה רבה מאד מצד חכמים כמו הגרצ"פ והגרשז"א ועוד, אולי הם לא ידעו ללמוד סוגיא כמו שאחרים יודעים, אבל ידעו "דבר או שנים" כמו שאומרים. וסמי מכאן לשון הערצה או הערכה לדרך הלימוד, הם העריכו את ההישגים.

לגבי שאר הדברים קשה לנהל דיון חופשי כשהידים כבולות, מה ניתן לציטוט ומה לא. ובכל זאת אומר דבר אחד, באזני שמעתי מאחד מגדולי הלוחמים בגר"מ גרוס, ת"ח גדול בזכות עצמו מהחוג הידוע, ששרטט את מפת הדרכים עד רדתה, והתבטא בכנות וביושר: אנו לוחמים בגר"מ גרוס כמלחמה כוללת בהלכה "הרבשלומנזאית". כמדומה שאדם קדמאה יודע במי אני שח (אף שאינו מחבבו במיוחד...). בעניותי איני מבין מה הדמיון בין שני האישים, אבל יש כאן הצהרת כוונות מעניינת.

[אפשר]

שוין גייט מען ווייטער
אתייחס בעזה"י לקצת מן הטענות שהוזכרו לעיל, וגם לשאר דברים, ואלך משלב לשלב, ואקוה שהכל ישוזר בדברינו. [הנני מקדים מראש, שכתבתי במהירות לא הגהתי, וגם לא דקדקתי, כי קשה עלי מלאכת הריכוז ולהיזכר בפרטים רבים אשר גורמים לתמונה השלימה, ויתכנו לי טעויות, ולא באתי אלא לכתוב את הרוח, ויבוא מי שיבוא ויתקן ויגרע כאוות נפשו].
הנה דנו על שרוב כלל ישראל נטה מדרכו של הגדר"ל, ולכלל ישראל יש ריח בריא וכו'. זה אמת ויציב, רוב מנין ובנין של כלל ישראל נלאה מלהבין כל הדקויות שהוא מחנך בהם תלמידיו. אבל לטענתו וטענת חביריו, זה נכון לא רק לגביו אלא גם לגבי קבלת החזו"א. וג"ז אמת ויציב הציבור הרחב לא נכנע לגמרי תחת מרות החזו"א, כ"א למחצה ולשליש. בעיקר בעניני זרעים, אבל באו"ח יו"ד ועוד הרבה ענינים, סומכים על הגריש"א גרשז"א ואג"מ, ולפי הצורך גם על השבט הלוי, ואם יש צורך יותר יש עוד אחרים. נמצא שהחזו"א נחשב אצל כלל הציבור כבר סמכא גדול ומכריע, אבל הוא לא המרות האבסלוטית, וכשלא נוח אז לא מתעכבים כ"כ להתחשב בדעתו.
כאן יש קבוצה שביטל דעתם לגמרי באופנים שנתבארו, לקחת את החזו"א למורם ורבם ותל"מ. ועוד הם אחזו את רבם כמי שאינו שייך לדור, אלא כאחד ששייך לכמה דורות שלפנינו, שכל הו"א וכל שיחת חולין שלו היה ראוי להיות כתוב וחתום לפסק הלכה עדי עד, משום שראשית מחשבתו היתה מאירה ובהירה באמיתת התורה [ומסתבר שגם החזו"א בעצמו נתן לחשוב כן, מה שלא היה כלל אצל הגרשז"א לא מצידו ולא מצד תלמידיו, ולכן מה שכתבו להשוות בין להוציא הלכות מתוך דיון עם החזו"א לתוך דיון עם הגרשז"א אינו דמיון כלל]. יתירה על כך, הם סוברים שהחזו"א הציג אמת אבסלוטית, באופן שלא היה שום התפשרות על הקוצו של יו"ד הכי קטן, משא"כ האחרים שנטו מדרכו חיפשו איך להקל או להתאים ההלכה עם חיים נוחים [לא לגבי כולם זה נכון, למשל הגריש"א היה פוסק שלא היה איכפת לו למרר את החיים של הנשאל]. ועוד הם סוברים שהחזו"א במידה מסויימת יש לו דין משנה ברורה, וא"א לברוח מהכרעותיו כ"כ בקלות. ומזה נבע כל ההתנגדות לספרים שהתנגדו לו.
[וכמדומה שאין זה מחמת ההכרעה בדאורייתא, וכמו שהזכירו, כי כל אברך חזו"א יודע פחות יותר שיש לו את הרישיון להכריע בדאורייתא, כגון במלאכת בורר וכדומה שכ"א עושה כהבנתו המושתת ע"ד הלימוד שקיבלו אצל רבותיהם, והגרד"ל אילו היה סובר שיש לצד שכנגדו יכולת להכריע, לא היה יוצא נגדו על עצם הענין שהוא נוטה בסברא בדאורייתא. וכל חו"ב מלא נטיות כאלו גם בקולות גדולות. אלא ראו בריחה מסויימת מדרכו של החזו"א שלדעתם מחייב על כלל הציבור עד גבול מסויים בהיותו רבן של ישראל, וחמורה מזה שראו בו גם עקמימות, ועוד לקולא כדי להתאים לחיי היום יום של אנשים. ובמאמר המוסגר תוך המאמר המוסגר יאמר, שהגרד"ל כן נותן משקל מסויים מבטן מי יצאו ההכרעות, וגם כלפי עצמו, הוא בפירוש לא מחשיב עצמו כאחד שיכול לפסוק ולהכריע, אף שבזה ראיתי סתירות, כי בשאלות החמורות שהיו לי בפדיון מע"ש הכריע לי בין אשרי לובא לציון, בלי לנדנד [למי שישאל, הוא בעצמו אמר שזו מהשאלות החמורות], ואילו פעם ראיתי איזה חסיד ששאלו איזו שאלה קלה מאוד, ואמר "וכי אני אפסוק מילתא שיהא בזה נפק"מ לכל כלל ישראל"].
עכשיו זה נכון שבאמת יכול הטוען לטעון לא אלמן לישראל, ומה"ת צריכים לקבל את החזו"א כאחד ויחיד, ושוב נתלה עצמינו על כח הריח הבריא של כלל ישראל, שהריח שאת המשנ"ב יש לעשות ללשכת הגזית, ואילו את החזו"א לא [ויש בעמדה הזו הרבה צדק ואמת, כי באמת באמת לא אלמן לישראל, ואף שאנו מצווים על ציות לחכמי דור, מכ"מ המנהג שאת קבלת גדולי ישראל אנחנו עושים באופן עצמאי, אע"פ שיש לדון מצד בד"ת הלך אחר המחמיר ובד"ס אחר המיקל, אבל כך המציאות, וא"כ באמת שהבחירה ניתנה ביד כ"א לבחור במה שנכון ויאות בעיניו]. אז נכון, אף אחד לא בא בטענות לאף אחד, אבל אי אפשר לנפנף את הטיעון הזה מול הגרד"ל. כי רגע, הרי אם אתה אברך ליטאי, במה אתה ליטאי, הלא לכלל ישראל יש ריח בריא שהריח שיש ללכת אחרי דרך הבעש"ט, הרי לכאו' במספרים הם רוב, אז זהו טעינו, ואם כי אפשר לדון שהם מחולקים בינם לבין עצמם, עד שאין שום משותף בין איש לרעהו, וא"כ ליטאי רגיל הוא שייך לקבוצת הרוב, ולקבוצת המריחים הבריאים ביותר, א"כ מה תאמר לחילוני או לגוי, וכבר שאלה מטרוניתא אחת את רבי יהושע בן חנניה את השאלה הזאת, הרי אזלינן בתר רובא. וכמו שאת זה לא קשה לך, גם לגרד"ל והנמשכים אחריו לא קשה להם, ולא מחפשים לתרץ אם העולם צודק או שהוא צודק, הוא בתומו הולך.
ובכלל גם הלכתית זה לא טיעון צודק, עי' חו"מ סי' כה סוף ס"ב ובנו"כ שם, דריח בריא של כלל ישראל אינן משקל הלכתית, אלא צריך לעמוד למנין ולברר כל דעה, עיי"ש ותמצא נחת.
בקיצור כוונתי בזה, שזה רדוד מאוד לבוא ולהגיד שיש לכלל ישראל ריח חזק ולדעת את האמת ומה שלא, ומלבד שהריח הזה טעה כמה פעמים כגון בשבתי צבי ושאר מאורעות, גם אי"ז הדרך. [שאל את עצמך, הרי לגרי"ש היה כך וכך בהלווייתו ואילו הגרע"י היה כך וכך, אז בתר מי נלך. וכי העבדקנים שנכנסים למוסאיוף אין בידם כח להכריע ע"פ הריח שלהם].

[אפשר]

ואדרבה היותם שייך לקבוצת מיעוט חישל אותם, וחידד אותם ואת עמדתם, במה הם מאמינים ובמה אינם מאמינים, מי טוב ומי רע, ומזה גם נובע חלק גדול של הביטול שלהם לשאר עמא דישראל, מי שנמצא בעמדה של רוב, אינו מסתכל על המיעוט, ואין המיעוט מעורר אצלו ספיקות, כך שהוא הולך לדרכו ובאמונתו, אבל מי שרודפים אותו, ואין מתחשבים בדעתו, עומד השכם והערב ומשנן לעצמו ולתמידיו, ראו מה בין בני לבין בן חמי. אני משער לעצמי שבגור החסידים לא מתעמקים במה הם עדיפים מאלכסנדר מודזיץ ואמישנוב, אלא סתם צוחקים על השאר, וכן בבעלז לא חושבים כ"כ על דאראג, אבל להיפך הדארגער חושב הרבה למה עדיף לו להיות בדאראג ולא בבעלז, וכן ע"ז הדרך. ופוק חזי מההתרחשויות האחרונות, הרדיפה מצמיחה לא גודעת.
זאת מלבד מה שהחזו"א חינך לביקורת עצמית, וק"ו ביקורת על הסובבים, הקורות, והגדולים, וכידוע מהמכתב הידוע, ולכן אינם בוחלים במצוה חשובה זו שהיא גם מצוה החביבה בשעתה ושלא בשעתה. והגרד"ל שזמנו יקר לו מאוד, והוא יוצר כמו שאחרים אינם מייצרים, היה מבזבז שעות [בין ארבע לשש אחה"צ, כמדומה אלו היו השעות החביבות לסוגיות אלו], על סוגיות אלו, והוא חזר אחורה דורות. הזכירו כאן משהו על הב"ח. אז אכן כמו שזה נאמר זה נשמע קצת משונה, "מי לומד ב"ח", ובודאי לא יצא מפיו, אבל אני אישית שמעתי ממנו מפליג מאות שנה אחורה, וקובע עמדות בגדלות של זה, ואופיו של ההוא, ובמיוחד מי נחשב בר פלוגתא של מי, ומי בכלל לא בר פלוגתא של מי, וזה היה חביב עליו ביותר, ולא הסתפק דווקא באותם הדורות, גם מה שהיה נצרך לחיי שעה, היינו המצב היום, הכל עלה על לשונו המושחזת לכאן ולכאן. והם חושבים הדבר לעיקר גדול. [יש עוד סיבות לסגנון הביטול אבל אין צורך להרחיב בזה].

[אפשר]

וכמדומה שמזה בא לו התנגדות הגדולה שלו לדרך החסידות, שאלו לעיל למה וכו', אז כידוע יש את האימרה אז א גווארענער איז ערגער פון א גיבארענער, אבל לענ"ד אי"ז הסיבה לא מיניה ולא מקצתיה, קודם הוא לא היה כ"כ חסיד מיום היוולדו, חוץ מייחוס הוא באמת לא התגייר לעולם הליטאי, שנית הוא ממש אמת צח ונקי, בשונה מקבוצות אחרות [למשל אפילו בבריסק] שלצורך הענין הם יכולים לטאטא מה שלא נוח ומה שלא מריח כמו שצריך, הציבור הזה הוא האחרון לטאטא, הביקורת הפנימית שם על זה ועל זה שורפת, וכן כ"א כלפי עצמו, אני עכ"פ מעולם לא מצאתיו נוטה מן האמת אפילו במקצת, ולכן דומני שההתנגדות שלו נקייה וזכה. ואמנם מה שהגרח"ג חושב בלבו ומחייך כלפי חוץ במשפט אחד, אצל הגרד"ל זה מתבטא באש וגפרית, ראיות וסיפורים, הוא לא מסוגל לחיות עם המציאות הזאת שיהיו יהודים שחיים לצידו שעושים כל העולה על רוחם, מתפללים אחרי הזמן, מדליקים בתוך הבית, עוברים לפני המתפלל, כהנים נכנסים לקברי צדיקים, ניטל [יודעני התרה"ד והחת"ס] ומה לא, וזה אוכל אותו, אז במקום שהגרח"ג מרחיב את חיוכו על עולם החסידות, אצלו זה תופס אחה"צ שלם של צעקות וכאבי לב. [כמובן בענין חסידים יתכן ונתן דעתו ע"כ יותר מהגרח"ג, כיון שהוא בא מגזע, וזה העסיק אותו קצת].

[אפשר]

[ובאמת שמכח הנ"ל ועוד גם נפלה המחלוקת בישראל לפני כ"ה שנה ועוד, חושבים שהרב שך היה לו איזה דעה, ובאו שני תלמידי חזו"א ונחלקו עליו, והוא מחק אותם במחי יד, זה ממש לא מה שהיה, מה שהגרח"ג והגרד"ל התחילו עם הרב שך, לא היה מחלוקת נקודתית, אלא פועל יוצא של מערכת שלימה, וזהו גם ביאור כוונת הרב שך "החזו"א יכול ללכת וכו'". אבל אין בי כח להתחיל בכ"ז, כי אי"כ נייר, והויכוחים לא יכלו, וגם איני רוצה חלק בהם באשר אין לי זמן. אבל בגדול צריך לטחון מה היתה לפנים בישראל עמדת וחשיבת ככל אשר יורוך, האם באמת היה מרכז החיים כמו היום, או שהיה תוצאה מכל מיני התרחשויות עד יסוד אגודת ישראל. האם היה כלי להנהיג את ישראל בעידן החדש וכו'. וכן עד כמה הרב שך הרחיב מצוה זו לצורך כל המצוות התלויות בארץ, קרי כנסת בחירות יתד וכו'. ובאמת שצריך לייחד שתי יריעות יריעה אחת לזה, שהוא המעיקרא מאי קסבר של הציבור החזו"א, וכן יריעה שניה לעידן החדש שלפני כמה שנים, שעברנו מאופוזיציה לקואליציה, שזו סוגיא רחבה מאוד, ואפשר גם השינוי דעה היחיד שידוע לי מהגרד"ל, ובזה באמת אף שהגרח"ג נתן הסכמתו, מכ"מ היה מעורב הרבה פחות, ויש להאריך טובא בזה. ואי"ז קשור למשקעים בינו לבין הצד שכנגד, כי יכולים היה לעמוד בצד כמו שעמדו עד השתא, אלא נעשה איזו שינוי תפיסה בציבור תלמידי החזו"א שלע"ע החליטו כן להיות מעורב, וכחדא עם שאר ציבור הליטאי].
ועתה נגיע לעמדותיו בדרכי הלימוד והבקיאות, אי"ה אמשיך כאשר יד ה' תהיה עלי.

[חשבה לטובה]

וכמדומה שמזה בא לו התנגדות הגדולה שלו לדרך החסידות, שאלו לעיל למה וכו', אז כידוע יש את האימרה אז א גווארענער איז ערגער פון א גיבארענער, אבל לענ"ד אי"ז הסיבה לא מיניה ולא מקצתיה, קודם הוא לא היה כ"כ חסיד מיום היוולדו, חוץ מייחוס הוא באמת לא התגייר לעולם הליטאי, שנית הוא ממש אמת צח ונקי, בשונה מקבוצות אחרות [למשל אפילו בבריסק] שלצורך הענין הם יכולים לטאטא מה שלא נוח ומה שלא מריח כמו שצריך, הציבור הזה הוא האחרון לטאטא, הביקורת הפנימית שם על .

אכן דברים נוקבים כדרבנות וכמסמרות נטועים בהלוויית הגרח''ג סח לי ת''ח מופלג בזה''ל אם רוצה אתה לראות מהו החילוק בינם לבין הבריסקערס הנה האח הגאון רבי מאיר בהספדו אמר שמימות הרמב''ם עד החזו''א ומהחזו''א וכו' ואמר לי שאצל הבריקערס אמת יש בריסקער רוב רבי חיים וכו' אבל אין מתעלמים מרבי ברוך בער מרבי חיים עוזר מרבי שמעון הם גם חיו והרביצו תורה לרבים... משא''כ הכא רמב''ם חזו''א רח''ג.......

[דודי צח]

אפשר וקמכוין, יישר כחך. דבריך מאלפים ומאליפים.

עוד קצת בענין התנגדותו לשש"כ. כפי שאני רואה את הנהגתו וביקורתו, בהיותו מייצג היטב את החוג המצומצם הזה, יש להם סלידה מכל המהלך הזה שיש "פוסקי הדור", ואף שביותר הם נטפלו על הגרש"ז, אבל באמת גם את שאר הנקראים "פוסקים" - הם לא סבלו. וכדלהלן.

כבר החזו"א בחייו אמר פעם למי ששאלו שאלה מסוימת (רבי זונדל קרויזר בעל אור החמה), והחזון איש נשאר בספק. אמר לו הנ"ל הרי רבי הערש פסח (הגרצ"פ פראנק בעל הר צבי) הכריע בזה כך וכך. אמר לו החזו"א באירוניה: אצלכם בירושלים יודע המורה בבוקר כמה 'מותר' וכמה 'אסור' יאמר באותו היום - - - [כך שמעתי מתלמיד הגרז"ק. ופעם אמר לי שאמר זאת כלפי רבי וועלוול מינצברג (הגרי"ז מינצברג בעל שארית ישראל)].
הדברים מדהימים מפעימים ומזעזעים גם יחד; החזו"א גילה כאן איך הוא מסתכל על פרצוף הרבנים שיש להם 'תשובות לכל דבר'. אין להם (כמעט) איבעיות וספיקות (כדרך החוג) ונהירים להם בעיניהם שבילי ההלכה, עד שיודעים לומר אסור ומותר כמפי הגבורה.

ספר שמירת שבת, שיצא לאור כעבור כמה שנים, רק חידד את הנוסח הזה, ובפרט את ההתלהבות של אותו הדור שקיבלו את הספר מלוא חפניים, כאומרים מעתה אין שאלה ושאלות. גם הסטייפלר במכתבו בהקדמה כותב אודות חשיבות הצריך עיון והספק העיוני בהלכה. מה שפוסקי הדור לא קיבלו !!

הנה כי כן, כבר אין זה תלוי מי האישיות - בין אם זה הגרש"ז בין אם זה הגרצ"פ בין אם זה הגריש"א או הגרמ"פ - מכולם הם סלדו, מעצם המסר הלזה שהתורה ניתנה מסודרת ומכוונת - פסקי הלכה אינסטנט...
עתה ראיתי שוב את דברי הגרד"ל כנגד השש"כ, המגלה טפח מההשערה דלעיל: מעמד חדש זה של "פוסקים" העושה פלסתר ממש את מושג פסיקת-ההלכה, היה צריך לעורר ולזעזע כל מי שקצת הרגש בו למשמרת התורה, ומה רב הצער שעוברים על כך לסדר היום.. שימו לב, שאין כאן רק תערומת על האישיות המסוימת הפוסקת, כי אם על עצם חניכת וקיבוע המעמד הזה. וכמה מתאימות השמועות שהגרד"ל אכן לא השתתף בהפגנתיות בהלוויותיהם של מרנן הגרש"ז הגרי"ש והגרש"ה - יש בזה אמירה ברורה.

הנדון הזה, נכבדי רבי אפשר שיחי', כבר אינו ענין של 'ריח' גרידא של כלל ישראל [שבכדי לגנות את חוש הריח של עמ"י זלזלת מבלי משים באחינו בני מוסאיוף, שאיני יודע מה חטאם]. כאן מדובר בהשקפה שונה ואחרת, שהחזו"א ביקש לעקור את מושג ה'פוסקים' - אך כלל ישראל לא קיבלת זאת, כנראה מפני שההנהגה זו כמובן מתאימה אך ורק לעמקני תורה וגדולי תורה בעצמם, שיכולים בעצמם להסתפק בספיקות, ואין להם צורך ברב מורה-הוראה שיאמר להם (עדיף בפאלפון) כן או לא, חייב פטור מותר ואסור.
לא מדובר בהתדרדרות ובירידה ח"ו, אלא בעטיים של הפיתוחים הטכנולוגיים של השבעים שנה האחרונות, הרי רוב שאלות הלכתיות הם כיום בדברים חדשים, שהפוסקים בעלי המסורה לא נתנו עליהם את הדעת, וצריך בהכרח 'כח מכריע' ולא 'כח מסתפק' כפי שמבקשים יושבי בית המדרש עמוקי הלמדנים.

אותו החוג המוגדר גם לא סובל למשל את הגרנ"ק שבעשרים שנה האחרונות הפך גם הוא להיות 'פוסק' ומכריע, בתשובות ברורות ונהירות, שלא כדרך ה'חיידר'. והכל כנראה מטעם הנ"ל.

ועל זה יש אמירה ברורה מהדור - גדוליו וקטניו, רבניו ותלמידיו - אכן יש לנו פוסקים, והם מאירי עינינו. ממשיכי מרנן הבית יוסף והרמ"א, דור דור ופוסקיו. <<נ.ב. הדור אכן רואה את החזון איש כמו 'עוד פוסק' ולא יותר מכך, ולכן אם יש חזו"א בצד אחד, ומצד שני כמה אחרים כמו הגרמ"פ והגריש"א, אזי לא ינהגו כחזו"א. ליטאי וחסיד גם יחד. וזה כמובן לצנינים ולזרות בעיני החוג הקטן, שבהסתכלותם יש לחזון-איש מעמד-על>>

[חשבה לטובה]

דבר נוסף ששמעתי כשפער הקובץ בית אהרן וישראל את פיו כנגד פסקו של מרן החזו''א על 'קו התאריך' היה זה רבי דב שכתב מכתב נוקב ויוצא דופן בחריפותו וחתמו כל תלמידי החזו''א ודוקא רבי חיים גריינימן זצ''ל היה זה שכשהגיעו להחתימו גנז המכתב

[לעומקו של דבר]

(כיוון דהותרה הותרה)
דודי צח, לא הבנתי. החזו"א היה מורה הלכות כל היום, במקרים רבים ב"שליפה", לבע"ב לת"ח ולכל השואלים.
מה החילוק בינו לבין הגרצפ"פ למשל. כלומר ברור שהחזון איש היה חזון איש, אבל לעניין זה של הוראה.

[חשבה לטובה]

עם כל התנגדותו לחסידים מעריך מאוד את רבי לייביש לייזער מפשעווארסק ורבי לייביש גופא עומד קמייהו ביראה

[אפשר]

החסרתי בדברי, שהיה בדעתי לכתוב, סיפור מיוחד שעמדתי לידו, שמלמד על ההלך רוח והביקורת תוך המחנה פנימה. עמדתי באיזה חופה מתוך הקהילה, [ממש ענבי בענבי], ודיברו שיכבדו אחד מבני ר' גדליה במשהו מתחת לחופה, אחד מבני ר' חצקל ברטלר אמר למחותן לתת קריאת כתובה, ובלבד שלא יגע ביין.....

שמעתי הלצה, כמדומני שמקורו מהגרח קרויזר ואוסיפו, ואח"כ נחזור לתלמודינו
שאלו הגר"מ גריינימן, האם האח ר' חיים הגיע למעלת החזו"א.
ענה "חס ושלום, אולי כהרמב"ן אולי כהרשב"א".

[אדם קדמאה]

אפשר
יש"כ על דבריך היוצאים מלב טהור, כמדומני מלב טהור של חסיד שלמד בסלבודקה...
אבל חושבני שאתה טועה לגמרי, אף אחד לא חושב שהחזו"א הוא סמכות אבסולוטית, ולהיפך, כל תלמידיו נוטים הרבה פעמים מדבריו אם מעט ואם הרבה, וכך מחנכים את תלמידיהם, מפליגים במעלתו יותר מדורות קודמים, אבל גם בדורות קודמים לא היה דבר כזה, וכי תלמידי הרמב"ן לא נטו מדבריו? ולא היתה מעולם סמכות אבסולוטית בהלכה, אפילו הנשיא ואב"ד בימי התנאים לא היה סמכות אבסולוטית וכשחלקו עליו הרבים הלכה כמותם. ובזה החזו"אים הרבה יותר ליברלים מהבריסקערס או מתלמידי הח"ח או מתלמידי הרב שך, שלא רואים קשר ישיר בין מעלת הרב לבין קבלת דבריו באופן אבסולוטי.
מה שכתבת שכל א' עושה קולות בדאוריתא, אינו נכון כלל, סברות בעלמא בתוך הלימוד כ"א יכול להעלות, ורגילים בסברות מחודשות פורמלית כשנסמכות על דקדוק הסוג', אבל להלכה להקל מסברא בדאוריתא אין רגילים כלל. והגרשז"א התייחד בזה שמחדש הרבה קולות מסברא, לא מתוך דקדוק הסוג', אלא מתוך הגדרת הענין כפי שנראה בעיניו, פעם עברתי על שלחן שלמה לסדר השו"ע ונפעמתי מכמות החידושים המקוריים והמחודשים.
ומש"כ דודי צח שהחזו"א ביקש לעקור את מושג הפוסקים, הוא שטות גמורה, העובדה שלא אחז מהגרצ"פ לא אומרת שלא אחז מהפוסקים, אם היו אומרים לו משהו בשם ר' אלעזר משה הורביץ הוא היה משתטח ארצה, וכן הרעיון שהחזואי"ם לא אחזו מהמושג פוסקי הדור הוא שטות, הם פשוט באופן טבעי אחזו שפוסקי הדור הם בד"כ הרבנים של החזואי"ם ולא אחרים, או עכ"פ שא"א להתעלם מדבריהם. וכך דרכה של תורה שתלמידי ב"ש אחזו שרק מורי הוראות של ב"ש ראויים, וכך הלאה בדורות אחרים. ולאט לאט מתערבות ומתקרבות הדעות עד שאחרי דורות המחלוקות שוככות והראוים לשם ולתהלה נזכרים לדורות.
(ולגבי הסיפור הלפני אחרון של ר' אפשר, בני ר' חצקל ברטלר אינם דוגמא מייצגת לחזוא"י נורמלי, אלא לקיצוניים מאד ובפרט אם אפשר עי"ז לבזות מישהו מה טוב).

[לא ידען]

מעודי ידעתי שלהיות חזונאישניק אמיתי זה להיות גם מתנשא על אחרים ולבטלם כעפר ובלי זאת לא שווה כל התורה כולה שלך, אבל לא ידעתי עד כמה. האשכול התחיל ברבי עובדיה, המשיך ברבי שלמה זלמן וכעת רוב רובם של גדולי ישראל אינם שווים. וההלצה האחרונה שהבאת על הרמב"ן והרשב"א ממחישות היטב היטב.

ועתה אכתוב זאת בצורה חזונאישניקית, ולא השקעתי מספיק בכתיבה יען אני ממעריצי רבי שלמה זלמן, ורבי צבי פסח פראנק, ורבי עובדיה יוסף, ורבי יוסף שלום אלישיב, והב"ח והמאירי, ורבי שמואל הלוי ואזנר, ורבי חיים גריינמאן ורבי דב לנדו ורבי יצחק יעקב וייס ורבי ניסים קרליץ ורבי גדליה נדל בקיצור כולם. ועל כן בבערותי כתבתי בחפזה ולא עברתי על הדברים להבררם להיותם צח ומצוחצח ודק ונקי מכל נפה ונפה : (נא לקרא במלעיל ובהגייה הידועה)
הדבר ברור שמהיות האומה ואנשיה להתאחד עיקרי הדת ועיקר המסורה היא יכולת ההבחנה בין העמקה בעמל החכמה לבין הבלי הפטפוט בדברי שיחה דתורה ופטפוטיה כאותם פתאים המתענגים בתורה כמתעדנים בבשר ולקרבם ולמוחם לא הביאוה, והיא היא אחת מחוליי הנפש והמוניה. ועיקר גדלות הנברא מצד מציאותו התורני שנפשו ומהותו תהיינה מזוככות והיא מבחנת בין עיקרהמסורה ובין עומק ההרגש הבנוי באנוש יציר כפיו. ואילו מצאנו מעט מההמון, ואף אם הם מרובים, מתאספים לכבוד מי שנקראים 'פוסקים' אוי לדור שכך עלתה בימיו, ויש מהם שעוברים לפני המתפלל ויש שחטאם שהם מריחין בשמים בבית מדרש בשכונה ישנה וקריאתו משונה מהמון טבעם 'מוזאיוף', ואנו אין לנו כי אם חוש הריח הבריא. בקיצור.

[הוה אמינא]

מעודי ידעתי שלהיות חזונאישניק אמיתי זה להיות גם מתנשא על אחרים ולבטלם כעפר ובלי זאת לא שווה כל התורה כולה שלך, אבל לא ידעתי עד כמה. האשכול התחיל ברבי עובדיה, המשיך ברבי שלמה זלמן וכעת רוב רובם של גדולי ישראל אינם שווים. וההלצה האחרונה שהבאת על הרמב"ן והרשב"א ממחישות היטב היטב.

ועתה אכתוב זאת בצורה חזונאישניקית, ולא השקעתי מספיק בכתיבה יען אני ממעריצי רבי שלמה זלמן, ורבי צבי פסח פראנק, ורבי עובדיה יוסף, ורבי יוסף שלום אלישיב, והב"ח והמאירי, ורבי שמואל הלוי ואזנר, ורבי חיים גריינמאן ורבי דב לנדו ורבי יצחק יעקב וייס ורבי ניסים קרליץ ורבי גדליה נדל בקיצור כולם. ועל כן בבערותי כתבתי בחפזה ולא עברתי על הדברים להבררם להיותם צח ומצוחצח ודק ונקי מכל נפה ונפה : (נא לקרא במלעיל ובהגייה הידועה)
הדבר ברור שמהיות האומה ואנשיה להתאחד עיקרי הדת ועיקר המסורה היא יכולת ההבחנה בין העמקה בעמל החכמה לבין הבלי הפטפוט בדברי שיחה דתורה ופטפוטיה כאותם פתאים המתענגים בתורה כמתעדנים בבשר ולקרבם ולמוחם לא הביאוה, והיא היא אחת מחוליי הנפש והמוניה. ועיקר גדלות הנברא מצד מציאותו התורני שנפשו ומהותו תהיינה מזוככות והיא מבחנת בין עיקרהמסורה ובין עומק ההרגש הבנוי באנוש יציר כפיו. ואילו מצאנו מעט מההמון, ואף אם הם מרובים, מתאספים לכבוד מי שנקראים 'פוסקים' אוי לדור שכך עלתה בימיו, ויש מהם שעוברים לפני המתפלל ויש שחטאם שהם מריחין בשמים בבית מדרש בשכונה ישנה וקריאתו משונה מהמון טבעם 'מוזאיוף', ואנו אין לנו כי אם חוש הריח הבריא. בקיצור.

לא ידען לקחת את הדברים לפי פשוטם, והאמת שזה רק שרשרת ביטויים לתחושות, שזר הנקלע לשיחה לוקחה בלי פרופורציות.
מה שהזכרת אודות הביטוי על הרמב"ן והרשב"א - מעלה ספק גדול בהבנת ה"וארט" הנ"ל. וכי אינך יודע את האימרה המפורסמת של רבי חיים מוולוז'ין על הגר"א? (משם הביטוי מושאל, וזהו החידוד בכאן)

[מעט דבש]

מה שכתבת שכל א' עושה קולות בדאוריתא, אינו נכון כלל, סברות בעלמא בתוך הלימוד כ"א יכול להעלות, ורגילים בסברות מחודשות פורמלית כשנסמכות על דקדוק הסוג', אבל להלכה להקל מסברא בדאוריתא אין רגילים כלל.

אולי לא להקל בציורים חדשים, אבל בהחלט מכריעים בין ראשונים מסברא. וספר חידושים וביאורים מלא מזה.
ואם תאמר שאין זה להלכה - צא וראה ב'קיצור הלכות' שפוסק הלכה למעשה על פי הכרעות אלו.

ובזמנו, כתב הגרמ"מ קארפ שליט"א קונטרס נגד 'קיצור הלכות' על תרומות ומעשרות (נמצא באוצר), ורוב ההשגות היו על כך, שהכריע בין ראשונים על סמך סברותיו (ושמעתי שחזר בו מקונטרס זה; ראה כאן,
וכאן.).

ספר שמירת שבת, שיצא לאור כעבור כמה שנים, רק חידד את הנוסח הזה, ובפרט את ההתלהבות של אותו הדור שקיבלו את הספר מלוא חפניים, כאומרים מעתה אין שאלה ושאלות. גם הסטייפלר במכתבו בהקדמה כותב אודות חשיבות הצריך עיון והספק העיוני בהלכה. מה שפוסקי הדור לא קיבלו !!

הנה כי כן, כבר אין זה תלוי מי האישיות - בין אם זה הגרש"ז בין אם זה הגרצ"פ בין אם זה הגריש"א או הגרמ"פ - מכולם הם סלדו, מעצם המסר הלזה שהתורה ניתנה מסודרת ומכוונת - פסקי הלכה אינסטנט...
אותו החוג המוגדר גם לא סובל למשל את הגרנ"ק שבעשרים שנה האחרונות הפך גם הוא להיות 'פוסק' ומכריע, בתשובות ברורות ונהירות, שלא כדרך ה'חיידר'. והכל כנראה מטעם הנ"ל.

ומעתה יש לדון, מה בין 'שמירת שבת כהלכתה' או הכרעותיו של הגרנ"ק, לבין 'קיצור הלכות' שגם הוא מכריע בהחלטיות, ובלשון פסוקה, ובהחלט בנידונים של דאורייתא שנחלקו בהם ראשונים.

ולא נותר בידינו אלא החילוק בין זהות המחברים, ותו לא.

[אדם קדמאה]

תמיד ידעתי שמי שלא מבין מתבייש להגיד לא הבנתי, אבל עדיין לא הורגלתי לכך שהוא אומר שלא נותר בידינו הסבר ומכאן שאין הסבר.
ואומרים שהסיבה שלא אומרים ק"ש בחושך, משום שכשאינך יכול להבחין בין תכלת לכרתי עדיף שתשתוק.

[בתבונה]

מעריצים גם את הרב שניאור כמנה"ג אחינ"ו מקד"ם. וא"כ לא השתנה כלום.
הפורום שלך מקום אוניברסלי, אבל אברך ת"ח ממוצע לא יודע בכלל מי זה הרב שניאור ואף את שמו לא שמע.

שמעתי עליו לראשונה כעת, אבל מאיפה הזלזול המובנה שלך אולי הוא באמת גאון?
האם זה לא יתכן בגלל שהוא לא שייך למחנה שלך?

[בתבונה]

כלל ישראל הזה, שזה בעצם אנחנו, אני ואתה וכל הסובבים אותנו, הכריע כי בית המדרש הלזה שעליו דיבר הגרד"ל, של המעמיקים והלמדנים שנשארים בצ"ע ובספיקות על השאלות החדשות, מקומו אולי מוערך כיאות, אך הוא שמור וגנוז בפינה אחת.
חזונו של האיש עדיין לא התגשם, וה' ירחמנו

בקהילת גריינמן כמו בשאר ציבור הלומדים יש מעטים שמעמיקים יותר, הציבור גם לא חושב אחרת

[בתבונה]

ואדרבה היותם שייך לקבוצת מיעוט חישל אותם, וחידד אותם ואת עמדתם, במה הם מאמינים ובמה אינם מאמינים, מי טוב ומי רע, ומזה גם נובע חלק גדול של הביטול שלהם לשאר עמא דישראל, מי שנמצא בעמדה של רוב, אינו מסתכל על המיעוט, ואין המיעוט מעורר אצלו ספיקות, כך שהוא הולך לדרכו ובאמונתו, אבל מי שרודפים אותו, ואין מתחשבים בדעתו, עומד השכם והערב ומשנן לעצמו ולתמידיו, ראו מה בין בני לבין בן חמי. אני משער לעצמי שבגור החסידים לא מתעמקים במה הם עדיפים מאלכסנדר מודזיץ ואמישנוב, אלא סתם צוחקים על השאר, וכן בבעלז לא חושבים כ"כ על דאראג, אבל להיפך הדארגער חושב הרבה למה עדיף לו להיות בדאראג ולא בבעלז, וכן ע"ז הדרך. ופוק חזי מההתרחשויות האחרונות, הרדיפה מצמיחה לא גודעת.

הרגעה עצמית באמצעות טיפוח האגו,

[בתבונה]

[ובאמת שמכח הנ"ל ועוד גם נפלה המחלוקת בישראל לפני כ"ה שנה ועוד, חושבים שהרב שך היה לו איזה דעה, ובאו שני תלמידי חזו"א ונחלקו עליו, והוא מחק אותם במחי יד, זה ממש לא מה שהיה, מה שהגרח"ג והגרד"ל התחילו עם הרב שך, לא היה מחלוקת נקודתית, אלא פועל יוצא של מערכת שלימה, וזהו גם ביאור כוונת הרב שך "החזו"א יכול ללכת וכו'". אבל אין בי כח להתחיל בכ"ז, כי אי"כ נייר, והויכוחים לא יכלו, וגם איני רוצה חלק בהם באשר אין לי זמן.

לא פירשת אבל כדי שלא ייווצר רושם מבולבל
מדובר במספר נושאים נפרדים בזמן
1 בתשמח הגרד"ל יצא נגד פתיחת מפלגת דגל התורה בטענה שבכך זה יגרום לבני הישיבות לעסוק בפוליטיקה.
2. שנים לפני כן הסטיפלר עקב התמיכה בבחירות לראשות העירייה בנציג פא"י. ואז פתחו בית כנסת
3. הרב שך שאמר "החזון איש יכול ללכת נגד כולם אבל לא כל מי שנגד כולם הוא חזון איש", אמירה שהיא גם על דרכי ההלכה, שאינו כבר פלוגתא של גדולי האחרונים.

[בתבונה]

ועל זה יש אמירה ברורה מהדור - גדוליו וקטניו, רבניו ותלמידיו - אכן יש לנו פוסקים, והם מאירי עינינו. ממשיכי מרנן הבית יוסף והרמ"א, דור דור ופוסקיו. <<נ.ב. הדור אכן רואה את החזון איש כמו 'עוד פוסק' ולא יותר מכך, ולכן אם יש חזו"א בצד אחד, ומצד שני כמה אחרים כמו הגרמ"פ והגריש"א, אזי לא ינהגו כחזו"א. ליטאי וחסיד גם יחד. וזה כמובן לצנינים ולזרות בעיני החוג הקטן, שבהסתכלותם יש לחזון-איש מעמד-על>>

לכל הציבור עכ"פ הליטאי לת=חזון איש יש מעמד על
ההבדל הוא שהיו קבוצה שהחליטה שהם ממשיכיו של החזון איש ושלהם עצמם יש מעמד על,
והן הן עומק דברי הרב שך החזון איש יכול ללכת נגד כולם, אבל לא כל מי שנגד כולם, הוא חזון איש.
לכאורה מאותו שורש.. עולה הדעה כי מה שהם לא עמדו עליו,לא יתכן שיש פוסק שהוברר לו הדבר כאחותו ובהכרח שאותו פוסק הוא קל.

[גם זו לטובה]

נלאיתי לצטט דברי קודמי והמעיין הישר יבין כללפי מה (ומי) הדברים אמורים.
א' הגרש"ז לא העריץ את הגרע"י ודרך לימודו, והעריך אותו על מה שיש בו ויותר אין להאריך.
ב' חלק מהאשמות הנוראות של הגריי"ק כנגד בעל השש"כ לכ' אין להם שום מובן. [ושמעתי שהגרש"א נסע אליו במיוחד כדי להסביר לו שהגרי"נ יר"ש גדול וכו']
ג' א"א להשוות בין ר' שניאור לגרע"י, אולם רק איש תבונות כאי"ס מבין את את החילוק, אבל "העמך" לא יבדילו וצא ולמד שאפילו בנו של הגרע"י זוכה להערכה, וכ"ש שר' שניאור בעל הסגולות המיוחדות יכול להיות כתר לראשם.
ד' הגרשז"א סבר שספר שש"כ מיועד לעמי הארצות ובעלי בתים, ולא חלם שהספר יתפוס מקום כ"כ נכבד בתוך בית המדרש. [ואולי בזה דוקא צדקו המבקרים שהבינו את המשמעות הכבירה של הספר]
ה' החו"ב מכריע בין ראשונים, וע"פ נפסק בקיצור הלכות וכמו שהראה במישור הגרממ"ק, ואילו הגרשז"א ובית מדרשו לא יעיזו להטיל כסותם בין הקדמונים, ומבחינתם החו"ב הוא בעל התעוזה וכו', ומאידך גרשז"א הכריע בדאוריתא בסברא שאינה מוכרחת, וע"פ נפסק בשש"כ והגרד"ל מחה ע"ז בתוקף והביא דוגמא מהדבקת חור בגרב ובאמת בשש"כ מהד"ב תוקן מעט.
בקיצור אמרים ההבדל לא רק בין האישים.

[גם זו לטובה]

1 בתשמח הגרד"ל יצא נגד פתיחת מפלגת דגל התורה בטענה שבכך זה יגרום לבני הישיבות לעסוק בפוליטיקה.

במכתבו של הגרד"ל הנושא העיקרי לא העיסוק בפוליטיקה אלא השחתת המידות, והפסדת עדינותו של בן תורה.

[מעט דבש]

תמיד ידעתי שמי שלא מבין מתבייש להגיד לא הבנתי, אבל עדיין לא הורגלתי לכך שהוא אומר שלא נותר בידינו הסבר ומכאן שאין הסבר.
ואומרים שהסיבה שלא אומרים ק"ש בחושך, משום שכשאינך יכול להבחין בין תכלת לכרתי עדיף שתשתוק.

רק מעניין, שאחרי כל התגובות הארוכות והמפורטות שלך באשכול, זו התשובה (או יותר מדוייק: ההתחמקות) שמצאת לנכון להגיב על החילוק בין 'שמירת שבת כהלכתה' לבין 'קיצור הלכות'.

אולי כבודו ירד קצת מההר אל העם, ויואיל קצת לבאר למה בקיצור הלכות מותר להכריע בין ראשונים בהלכות טבל (מיתה בידי שמים), ואילו לשש"כ אסור להכריע בין אחרונים באיסור סקילה?
(החילוק בין זהות הכותבים כבר נכתב על ידי, ועל זה הגבת מה שהגבת).

===========

ואם נדבר יותר עניינית, וכדרך שנעשה בקונטרס 'בירור דברים' (שמשום מה לא הסתפק בקביעה חד משמעית 'שכשאינך יכול להבחין עדיף שתשתוק', אלא טרח לבאר ולהביא דוגמאות רבות), נפרט את טענות קונטרס 'בירור דברים':

בתחילת דבריו הוא מונה את התנאים הנצרכים לחיבור ספר של פסקי הלכות:
א. דייקנות.
ב. שלא לסטות מספרי הפוסקים המפורסמים.
ג. לכתוב מתוך אימה ויראה, ולא בגישה קלילה.
ד. לפרסם טעויות שטעה, שלא יטעו אחריו.
ה. לקביעת הלכה בעניינים מסופקים, נדרשת גדלות נעלה בתורה.
ו. למדנות.

לדעתו תנאים אלו אינם קיימים במחבר ספר 'שמירת שבת כהלכתה'.

ומכאן הוא מביא דוגמאות לטענותיו. חצי מטענותיו הם מקומות שבשש"כ לא דייק בהבאת דברי המ"ב (חצי מהדוגמאות הן שהמ"ב כתב שיש מקום להחמיר - והושמט בשש"כ); בכל המקומות בהחלט יש לשש"כ מקום לסמוך על אחרונים אחרים, וכל ההשגה היא שנטה מהמ"ב.

החצי השני של טענותיו, הם מקומות שפסק בשש"כ מסברא, ולדעת 'בירור דברים', אפשר לומר אחרת (וברוב המקומות נראה שמסכים שיש לזה מקום בסברא, אלא שאין זה מוכרח. ואחרי שבמהדו"ב הגרשז"א הסכים עם רוב רובם של פסקים אלו, הרי שטענה זו נחלשה מאד. יכול הגרד"ל להשיג - ואף בחריפות - על הגרשז"א, אבל העומד מן הצד הרי יודע שהגרשז"א בהחלט ראוי להוראה גם בדאורייתא).

אין ב'בירור דברים' כמעט טענות על הכרעה בין ראשונים - ומחמת הסיבה הפשוטה, שבדרך כלל האחרונים כבר דנו והכריעו, ובשש"כ לא הביא אלא את האחרונים שהכריעו.

המקום היחיד שהשיג ב'בירור דברים' על שש"כ בהכרעה בין ראשונים, הוא בענין מעקה של מצוה, שבביאור הלכה כתב שהריטב"א מיקל, אך סתימת שאר ראשונים להחמיר, ובשש"כ הביא שגם בתוס' רא"ש ראב"ד ומאירי מקילים, ועל סמך זה הקיל. ועל זה השיג ב'בירור דברים' שלא היה לו לנטות מדברי הביאור הלכה, גם אחרי ראשונים אלו (ראשונים שנדפסו מחדש וכו'). לא נראה שהטענה כ"כ חמורה, על מי שהקיל כריטב"א, תוס' רא"ש, ראב"ד ומאירי.

===========

ועתה נעבור ל'קיצור הלכות' על תרו"מ.

בסדר זרעים אין לנו משנה ברורה. וגם אין כמעט אחרונים. כך שנידונים רבים לא נידונו באחרונים, וצריך לדון על הכרעה בין ראשונים. והמעיין במקורותיו של 'קיצור הלכות' (שרובן מתבססות על 'חידושים וביאורים'), יראה הכרעות בין ראשונים לרוב, ועוד יותר מכך - פסקים מחודשים שנולדו לפי הדרך שבה למד ב'חידושים וביאורים' את הסוגיא, אף שבהחלט אפשר ללמוד אחרת (ומי שישווה את 'קיצור הלכות' ל'דרך אמונה' יווכח בכך בקלות).

והדרן לקמייתא - מה החילוק בין שש"כ לבין 'קיצור הלכות'? המעיין בקונטרס של הגרמ"מ קארפ, יראה טענות קשות יותר מאשר השמטת 'ויש מקום להחמיר' של המשנה ברורה; פסקים מוחלטים לקולא, על אף שיש ראשונים שמחמירים (ואם נשתמש בלשונך לעיל בנוגע לשש"כ: "הכתפים הרחבות שלקח לעצמו להחליט בשאלות של דאוריתא").

התשובה שכתבתי היא - ההבדל בזהות הכותבים (ראה סעיפים ה' ו' שלמעלה).

אם יש הסבר אחר - אשמח לשמוע. סתימת פיות (ובפרט אם היא נעשית בצורה מתנשאת) אינה משכנעת איש.

[חשבה לטובה]

1 בתשמח הגרד"ל יצא נגד פתיחת מפלגת דגל התורה בטענה שבכך זה יגרום לבני הישיבות לעסוק בפוליטיקה.

במכתבו של הגרד"ל הנושא העיקרי לא העיסוק בפוליטיקה אלא השחתת המידות, והפסדת עדינותו של בן תורה.

וחינוך למחלוקת,
לכן בבחירות הקודמות תמוה היה מדוע נקט לא' מן הצדדים?!.?

[ספרים וועלט]

בעז"ה

יש הבדל בין הספר שש"כ (מהדו"ק) לבין שאר ספרי הליקוטים. רוב ספרי הליקוטים אינם פוסקים הלכות אלא מסדרים הלכות פסוקות החל מהגמ' וכלה בפסקי הרב אלישיב והרב וואזנר ור' ניסים וכו' וכו', הם לא מתיימרים להכריע לא בהלכה ולא במחלו' בין החכמים, והם מסדרים בלבד, מקסימום הם מחמירים יותר.. - לא כן הספר שמירת שבת כהילכתה הוא בהחלט פוסק וקובע הלכות במחלוקת החכמים, והוא לא רק מלקט. [במהדו"ק הוא גם מחדש פסקי הלכות].

הויכוח שהיה בזמנו הוא בהחלט ויכוח לגיטמי, מה הסמכויות של ת"ח בסדר גודל של הגר"י נובירט זצ"ל להכריע (וכמובן דעת הגרי"נ מקורה בהגרש"ז), במיוחד שהספר נהיה מורה דרך לרבים. מעז יצא מתוק - היות והגרי"נ שהיה ירא אלוקים באמת וכל כוונתו לש"ש - הסיפור גרם להגרש"ז לקחת אחריות מלאה על הספר, וברור לכל שש"כ אחרי התיקונים וההוספות זה ספר שהגרש"ז סמך את ידיו עליו באופן מוחלט, וזה מייצג את דעתו של ר' שלמה זלמן לחלוטין.

אחרי שר' שלמה זלמן פרש חסותו על הספר, הביקורת הבני ברקית על הספר היא יותר חלק מהשינוי בצורת הפסיקה בין הגרש"ז לבין ביהמ"ד של החזו"א. וגם על הגישה של כח דהיתרא עדיף. (וגם זה גישה שרש"ז הנחיל).

מה בדיוק הבעיה להוציא ספר עם פסקי הלכות ולהכריע במחלוקת שבין החכמים? אפילו אם הסמכות של המחבר היא לא בסדר גודל כהגרש"ז

[הוה אמינא]

1 בתשמח הגרד"ל יצא נגד פתיחת מפלגת דגל התורה בטענה שבכך זה יגרום לבני הישיבות לעסוק בפוליטיקה.

במכתבו של הגרד"ל הנושא העיקרי לא העיסוק בפוליטיקה אלא השחתת המידות, והפסדת עדינותו של בן תורה.

וחינוך למחלוקת,
לכן בבחירות הקודמות תמוה היה מדוע נקט לא' מן הצדדים?!.?

א. זה היה בתשמ"ט, ורק לגבי הבחירות המונציפליות ולא לגבי דגל התורה הארצי.
כנראה שאז (בבחירות לכנסת) הסכימו חוג תלמידי חזו"א וסלבודקא שהויכוח נגד העסקנים של אגו"י הישנה אינו רק ויכוח על כספים ומגרשים אלא יותר עקרוני לגבי החינוך של הדור הבא, מה שנקרא "השקפה".
(למי שזוכר, הפיצול היה לבסוף על מעמדו של מלך המשיח מחב"ד בעיתון הרשמי של אגו"י "המודיע").
ב. הטענה על הפסקת העדינות וחינוך למחלוקת היה שלכן עדיף להיות מהסובלים ומקבלים בשקט מה שנותנים להם, כך מפורט לאורך במכתבו של הגרד"ל. אבל לא ויתר על שום עיקרון חינוכי מפני העיקרון שחינוך בני תורה צריך להיות לוותרנות וסלחנות ולא לדרוש מה שמגיע להם תוך כדי הקמת התארגנויות ומפלגות והתמודדות וכו'.
ג. כפועל יוצא מדעתו שבני תורה לא צריכים להיות חלק מהמובילים של הפוליטיקה המקומית על עסקי ממון ושטחי ציבור, נקט אז הגרד"ל שצריך להשאר במסגרת הישנה. דהיינו רשימת ט"ז. והיה נגד הקמת רשימת ש"ץ (שהובלה ע"י הרב שך וקיבלה בציבור הישיבות מעמד של הקמת רשימת הצלת ההשקפה, כהמשך להקמת דגל התורה רשימת "עץ" בבחירות הארציות, וכאילו הכל שאלה של קדשים ותרומה ובכלל לא פוליטיקה...)
ד. לכן השאלה למה בבחירות הקודמות נקט הגרד"ל "צד מן הצדדים" אינה במקומה, כי לשיטתו שוב נקט להשאר עם הרשימה הישנה ולא להקים
רשימה חדשה בשביל דברים שאינם עקרוניים.

[רון]

עבור חלק מהכותבים הצעירים פה, שאינם מבינים מה אומר בשבילנו "תשמט'" [ולא היו בכנס היסוד ב"ימים"], חשוב לומר, כי כל מה שהיום פשוט וברור, כי מי שקובע עבור העסקנים הם גדולי התורה בלבד בלבד בלבד, לא היה כלל מובן מאיליו. ולדוגמא, אם מרן בעל האבי עזרי הכריז ברבים כי השקפת התורה היא שפיקוח נפש דוחה החזרת שטחים כמובן תמורת שלום בר קיימא, ולמחרת התפרסם בהמודיע מכתב בשם אחד הרבנים בו מובאת דעה המבארת כי דעת מרן ז"ל אינה מקובלת, רק "אף שעל", ועוד כהנה וכהנה,

האם יתכן היה להשאיר את המצב על כנו???????? האם מדובר בחלוקת "ג'ובים" ח"ו? היתה כאן מערכה על טהרת ההשקפה, מי המוביל. והאם תפקידם של גדולי ישראל הוא לייעץ כמו שבנט אוהב לומר, או שגדולי ישראל הם הבעלי בתים הי ח י ד י ם המובילים.

ולכשתתבונן בדבר תראה,
כמה חסד עשה הקב"ה עמנו שהיה מרן ז"ל בתוכנו ועשה לתורה שלא תשתכח מישראל.

דרך אגב,
מומלץ לשמוע את נאומו של ר' אברהם רביץ אז בכנס היסוד לא רק בשביל ללמוד את תורת הנאום - רטוריקה, ממש נוטף דבש, אלא בשביל להבין מה ביקש מרן ז"ל לחדש בקשר בין העסקונה לגדולי ישראל. ואם כבר, "אנו קיימים יען אנו קיימים"

סליחה על הנוסטלגיה והגלישה מענינו של הגרד"ל

[אדם קדמאה]

מעט דבש, בשביל להבין את החילוק צריך להבין קצת בדרכי הלימוד, אדם שכותב שאם אינו מבין ממילא מוכרח שאין שום חילוק וההבדל עבור הסטייפלר והגרד"ל ועוד מאה כמותם (ויש מאה כמותם) הוא רק זהות הכותב, מזלזל באינטלגנציה של אחרים ושל עצמו, ואין טעם להסביר לו כי לא יבין. בתור התחלה ראה בסעיף ה' של גזל"ט לעיל. להשוות את דרך הלימוד של חו"ב להגרשז"א זו פשוט בדיחה עלובה, (בעיני שני הדרכים קדושות וטהורות, ומה שאין השוואה לא משום שזה צודק וזה לא, אלא משום שפשוט זה לא דומה בשום צורה, ומי שטוען שההבדל הוא שמו של האיש, דומה למי שהביא אי"ס לעיל שטוען שהרב גרוס הוא "רב שלוימה זלמן'דיג").

[מעט דבש]

כנראה שלא שמת לב מה הנושא.

הנושא לא היה דרכי הלימוד, איזו מהן ראויה ואיזו לא.

הנושא היה - האם אפשר להקל כיום מסברא בדאורייתא. אחת הטענות שנכתבו כאן נגד שש"כ היא, שאינו ראוי להכריע בנושאים דאורייתא, כשהדבר נעשה מסברא.

ועל כך באה תגובתי, שבקיצור הלכות - ע"פ חידושים וביאורים - מכריע גם מכריע בין ראשונים בדאורייתא מסברא דיליה, כשאפשר בהחלט לדחות את סברתו.

ועל כך החילוק הוא בהחלט זהות הכותבים. וכשאני כותב 'זהות' אין הכונה למספר הזהות, אלא למה שכתבתי לעיל בשם קונטרס 'בירור דברים' שלקביעת הלכה בעניינים מסופקים, נדרשת גדלות נעלה בתורה, ולמדנות.

וכמובן, שבעיני תלמידי החזו"א, רק מי שצעד בדרכם הוא העונה לקריטריונים אלו. ותול"מ.

[אדם קדמאה]

זו בדיוק הדוגמא למה אין טעם להסביר למי שלא מבין.
זה כמו להסביר לכתבינו לעניני חרדים מה ההבדל בין מאמר ארוך ומפורט ומנומק של רב א' לבין מאמר שנראה אותו דבר של רב ב'.
אתה חוזר על שלך, ומוכיח שלא הבנת את ההבדל בשיטה, אותה מזהים גם בלי למדוד את הכותב או לדעת את זהותו.
בתור התחלה, האם לא מובן לך ההבדל בין הכרעה בין פוסקים ואפילו ראשונים, שזו חובתו של הפוסק, ובין המצאת חילוק וחדוש מסברא בדאוריתא?

[מעט דבש]

הנך כותב גבוהה גבוהה ('זר לא יבין' 'כשאינך יכול להבחין בין תכלת לכרתי עדיף שתשתוק', וכו'), אבל כשיורדים איתך לפרטים, לפתע נהפכים הדברים לנידונים פשוטים, שלמרבה הפלא, כל אחד מבין אותם, גם מי שלא קיבל את סודות התורה איש מפי איש עד לחזו"א.

בינתיים (כמובן הכל 'בתור התחלה') העלית נקודה אחת: יש הבדל בין הכרעה בין ראשונים, לבין חילוק מסברא בעלמא בנושאים דאורייתא.

ועתה ענה לי אתה בכנות (במקום שאטרח להביא לך דוגמאות): האם אין בחו"ב חילוקים מסברא בדאורייתא?

[צולניק]

שאלה נוספת: איך מכריעים בחוג החזו' בכגון מה נחשב תערובת [לענין בורר] ומה נחשב הידוק [לענין בנין בכלים].

[אדם קדמאה]

הרב המתוק מדבש, שלא תבין לא נכון, אין בכוונתי לזלזל באינטלגנציה שלך, יש לך אדם שעשוי להבין אלא שאינו רוצה להבין. ולא עניתי לך אלא כמדתך, שהחלטת שאם אתה לא רואה חילוק אות הוא שאין חילוק ושלום על ישראל. להגדיר בהכללות דברים שאינם לפנינו ותלויים בהשתכלות ובהיכרות מעמיקה על חיבורים שלמים, אין טעם, יכול אדם שירמוז דבר ואחר המכיר יבין ע"פ הרמז, אבל להגדיר הכל כדי להיכנס לפולמוס לא יביא תועלת. תאר לעצמך שאתה מנסה להסביר לבעל תשובה שחזר בתשובה אתמול מה היא שיטת ר' חיים מבריסק, והוא מתעקש אתך שאין שום הבדל בין ר' חיים מבריסק לר' שמעון, מי שמכיר טוב את שניהם יבין ע"י רמז, אבל מי שיתעקש ויטען שיש לו המון דוגמאות מכאן ומכאן (ושאין לדבר גבוהה גבוהה, ולגבי המשפט שאתה אומר בתור התחלה יש לו דוגמא משערי ישר שהיא בדיוק כמו מה שהבאתי מר' חיים וכו'), חבל על הזמן להיכנס איתו לפולמוס שאין לו קץ שיחזור בסופו של דבר לנקודת ההתחלה. בעיני המדמה בין סוג חידושי הגרשז"א לבין חידושי החו"ב בהכרח אינו מכיר לפחות אחד מהם, וא"כ אין טעם לנסות להתפלמס. שא ברכה וינק דבש כל ימי חייך.

[איש_ספר]

שאלת בור שלצערו ל"ע בחו"ב יותר ממחצית השעה: האם ההכרעות בחו"ב יועדו להלכה, או שהן כההיא דב"ב: אין למדין הלכה לא מפי וכו' ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה, כלומר איך היה מגיב הגרח"ג לנסיון להוציא מתוך ספרו את הדינים העולים ולפרסמם בסגנון של קיצור הלכות?!

[שומע ומשמיע]

הרב אדם קדמאה.
זה מעניין מאד שמישהו טורח כ"כ לכתוב, למה אין טעם לכתוב.
אתה לא חייב להשתתף בדיון עם אנשים שלא הגיעו להבנתך הגבוהה שעדיין לא זכינו לה.

[דודי צח]

שמעתי ממספר די נאמן, אודות הקשר הראשוני בין הגרש"ז לחזו"א.

הגרש"ז שלח דרך הגרח"ג (שהיה גר אז בירושלים אחר חתונתו) מכתב להחזו"א. כשהתמהמהה התשובה, ביקש הגרש"ז מהגרח"ג לברר מה קורה.

השיב לו החזו"א: ראיתי את המכתב, ומדובר באיש גאון ולמדן שהציג לפניי צדדי הראשונים והאחרונים בזה, ואף סידר יפה איך חלק מהם סוברים כך וחלק סוברים אחרת. עתה הוא מבקש ממני שאודיע לו לאיזו קבוצה ברצוני להצטרף - אינני מוכן להודיע לו....

או אז הבין הגרש"ז, את סגנון לימודו המחודש של החזון איש, אשר אינו רואה עצמו כ'עוד אחרון' או 'עוד ראשון', וכמכריע בין 'קבוצות' כדרך משיבי ההלכה מדור דור... במכתב הבא כבר תיקן הגרש"ז את לשונו ואת דרך שאלתו, כמבקש לשמוע את דעתו בלבד בהבנת דבר פלוני - ואז התחילה חליפת מכתבים רצינית, שכידוע החזו"א החשיב אותו מאוד, כפי שכותב כמה פעמים באגרותיו, וכפי שגם הביא ב"ארחות רבינו" עדויות בענין זה.

אפשר שבענין זה, שיש לחזו"א כח מיוחד ונעלה יתר על כל שאר ה'קבוצות' של הראשונים והאחרונים - האמונה הנוראה הזאת לא אומצה אצל כלל ישראל בכל הנוגע לשאלות הלכתיות יום יום. כמובן שכל בר-הכי שהורגל בלימוד העיון יכול להבין באובייקטיביות את הייחודיות המפליאה בדרכי הכרעותיו עיוניו וסברותיו, אבל כלפי לקבוע הלכה לדור דור, כבר נודע מפי קדמונים כי ההלכה למעשה לא הוכרעה מפי מחדשים (כמו: מהרש"ל, מהרש"ק).

ובנותן טעם, להזכיר כאן עובדה שסיפר יהודי 'מומחה' בעניני זמנים וקו התאריך, ששאל בהזדמנות את הגראמ"מ שך, איך נחלק החזון איש על כל שאר גדולי עולם שבאותו זמן. לסיפורו, תפס הרב שך בדש בגדו ואמר לו: אדוני היקר, כשיש חזון איש אין שום אחר כנגדו - - - [וזה מתאים לאמירתו על 'החוג', החזו"א יכול היה להלך כנגד כל העולם, אבל לא מי שמהלך כנגד כולם הוא החזו"א, והיא היא].

לסיפורי צדיקים וסיפורי מופת זה יפה, אבל לגבי הכרעת ההלכה וההנהגה בישראל. לאו דוקא.

נ.ב. גם הגרש"ה ואזנר, הוצרך לברוח מבני ברק לכמה שבתות, כשנרדף ע"י גדולי אותו החוג, בעקבות העזתו לסטות באיזהו מקומן מפסקי החזון איש. כלל ישראל החליט לבסוף אחרת

[לא ידען]

עבור חלק מהכותבים הצעירים פה, שאינם מבינים מה אומר בשבילנו "תשמט'" [ולא היו בכנס היסוד ב"ימים"], חשוב לומר, כי כל מה שהיום פשוט וברור, כי מי שקובע עבור העסקנים הם גדולי התורה בלבד בלבד בלבד, לא היה כלל מובן מאיליו. ולדוגמא, אם מרן בעל האבי עזרי הכריז ברבים כי השקפת התורה היא שפיקוח נפש דוחה החזרת שטחים כמובן תמורת שלום בר קיימא, ולמחרת התפרסם בהמודיע מכתב בשם אחד הרבנים בו מובאת דעה המבארת כי דעת מרן ז"ל אינה מקובלת, רק "אף שעל", ועוד כהנה וכהנה,

האם יתכן היה להשאיר את המצב על כנו???????? האם מדובר בחלוקת "ג'ובים" ח"ו? היתה כאן מערכה על טהרת ההשקפה, מי המוביל. והאם תפקידם של גדולי ישראל הוא לייעץ כמו שבנט אוהב לומר, או שגדולי ישראל הם הבעלי בתים הי ח י ד י ם המובילים.

ולכשתתבונן בדבר תראה,
כמה חסד עשה הקב"ה עמנו שהיה מרן ז"ל בתוכנו ועשה לתורה שלא תשתכח מישראל.

דרך אגב,
מומלץ לשמוע את נאומו של ר' אברהם רביץ אז בכנס היסוד לא רק בשביל ללמוד את תורת הנאום - רטוריקה, ממש נוטף דבש, אלא בשביל להבין מה ביקש מרן ז"ל לחדש בקשר בין העסקונה לגדולי ישראל. ואם כבר, "אנו קיימים יען אנו קיימים"

סליחה על הנוסטלגיה והגלישה מענינו של הגרד"ל

עשרות מאמרים ביתד נאמן ובאחרונה גם ספרים חדשים שיצאו לאור, עשו את פעולתם, כפי שמקובלנו מרבותינו מלובאוויטש זי"ע שהיה מרגלא בפומיהון 'חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם'.
העסקנים שהיו כפופים לרבי חיים גריינמן זצ"ל בשעתו, היו הרבה יותר מחוייבים אליו, כמובן העסקנים החסידיים, חסידי גור, חסידי סלונים וחסידי ויזניץ (שאז היו עיקר העסקנים, לא היו כמעט אחרים)היו מחוייבים לרבותיהם/מועצת גדולי התורה הרבה יותר ממה שמחויבים עסקני דגל התורה לרבניה, מלבד בשנתיים שלוש שנות הקמתה הראשונות, שאולי בגלל התוקף של מרן הרב שך זי"ע חרדו הימנו, איני יודע.
עסקני אגודת ישראל שהיו הכי ידועים בעצמאותם, ומפני כבודם לא נזכיר שמות שוכני עפר, הם קיבלו את הגיבוי הכי גדול מהרב שך והיה שורש קיומם הפוליטי. הדברים עתיקים ואך למותר.

אלא מאי, השאלה הגדולה מי הם בכלל הרבנים הללו שיגידו לר' שמעלקע הלפרט ולר' א"י שפירא, לאירנשטיין מה לעשות, אותם 'בית יתומים' או אנשים שאינם גדולי תורה לפי שיטתנו?! ואם תאמר היכן באמת ספרי חיבוריהם של גדולי האדמורי"ם? איזה שו"ת טוב שחיברו? נצא ונבדוק מה יקרה אם נשאל שאלה ציבורית את רבי דוד פוברסקי או את רבי חיים גריינמאן ורבי דב לנדו שהם גדולי תורה מובהקים אף לשיטתנו בעלי הריח וההשקפה. ומה עושים לעומתם באמת? נפסול אותם!! נגיד שאין להם את השימוש הנכון, נוציאם אל מחוץ לגדר. שישארו במסירת השיעורים שמושכים רבים כל כך ולא יתערבו בפוליטיקה ובעסקי הציבור. (מוכר? 'כמו ש....אוהב לומר') כך שאין כאן כל שאלה האם גדולי תורה מכריעים אלא אלו גדולי תורה יכריעו ואם כן הנושא כרוך היטב לעניין האשכול.

ואגב, אולי לזה כיוון הגרד"ל במכתבו המפורסם. מעתה לא יהיה הוויכוח בין הגאון המפורסם משה אירנשטיין לגאון הבקי ירחמיאל בויאר, או בין פרוש ולורנץ לבין שפירא, מעתה גדולי התורה עצמם ייבחרו על ידי בני התורה והפוליטיקה תיכנס לבית המדרש, לא רק במובן שידברו עליה בבית המדרש, אלא שבית המדרש עצמו יהיה פוליטי.