אחד מכותבי המנהגים, כנראה מגולי צרפת לקהילות אפ"ם, כותב לגבי תפילת שחרית של ראש השנה: "ומתחילין 'וכל הלבבות ייראוך', דהתחלה ראוייה לעורר לבב בני האדם ליראה יי". ואכן הדבר תואם למובא בסדורי אפ"ם שהחזן מתחיל ב'נשמת' במילים "וכל הלבבות יראוך". והנה שורש מנהג אפ"ם נעוץ בנוסח צרפת (בכלל מנהג אפ"ם בא לידי ביטוי או השתמר רק בימים נוראים כידוע), אלא שיש לעיין בכל מנהג עד כמה רווח בצרפת (דומה שגולדשמידט הוא היחיד שטיפל באפ"ם, ואולי גם מרקון בפיוטים. יש עוד?).
אולי לא מספיק חיפשתי אך ישנו קושי למצוא מנהג כזה בנוסח צרפת, שכן נוסחי הקבע או לפחות המזמורים שאומרים בכל חול ושבת, לא נכתבו מחדש לצורך הימים נוראים, ואילו בנוסח 'נשמת' של שבת אין זכר לכזה מנהג. באחד ממחזורי צרפת לא מצאתי שום רמז למנהג, מלבד העובדה שישנו רווח קל לפני המלים 'וכל הלבבות', אך לא משהו חריג משאר הרווחים בין פסקאות [כמובן שאין זו הוכחה שכן שרר גיוון בנוסחי צרפת].
מאידך, מצאתי בפירוש על שולי סדור מנהג צרפת, שמזכיר מפורשות שהצרפתים מתחילים בר"ה ויו"כ "וכל הלבבות". [עתה מצאתי שהפירוש שם נדפס ע"י נתנאל בר פרץ ב'תפילות מכל השנה', טרין רפ"ה.]
אגב, בהמשך דבריו הוא מביא את התשב"ץ, אך לא מצאתי מקומו.
האם ידוע על מי שכתב אודות מנהג זה ובכלל אודות נוסחי הקבע של צרפת ואפ"ם? יש כיום מומחה לעניינים אלו?