דעת אבא שאול ביבמות לט: שהמייבם לשם נוי הרי הוא כפוגע בערווה וקרוב בעיני הוולד להיות ממזר.
וילה"ק דייבום דיהודה היה לשם נוי, שהרי לא ידע כלל שהיא יבמתו ולא כיוון לשם ייבום, ואטו לאבא שאול כל מלכות בית דוד ממזרים?
דבק כתב:דעת אבא שאול ביבמות לט: שהמייבם לשם נוי הרי הוא כפוגע בערווה וקרוב בעיני הוולד להיות ממזר.
וילה"ק דייבום דיהודה היה לשם נוי, שהרי לא ידע כלל שהיא יבמתו ולא כיוון לשם ייבום, ואטו לאבא שאול כל מלכות בית דוד ממזרים?
אפשר כתב:כל מה שכתבו בענין קודם מתן תורה אין לו מקום, כי לפשט אחד ברש"י נשאר יהודה עם תמר, וא"כ איסור כלתו להיכן הלכה, וזה לא שייך למתן תורה, כי גם בני נח מצווים בזה.
אלא דלמעשה הדיון בכ"ז תליא באשלי רברבי, ואגע במקצתו, קודם הא דביבום שלא לשם מצוה הוי ממזר היינו כי יש ערוה דאשת אח, וא"כ צריכים לדעת אם בבני נח היה ערות כלתו, והנה מרש"י סוף וישלח מבואר דיש בהם איסור כלתו, וכ"כ בסנהדרין נח בשעיטת ר"ע [ואגב בוישלח כתב גם דשייך ממזרות בבני נח, אבל פשוט שאין בזה איסור לבני נח], אבל הרמב"ן יבמות צח כתב דאין איסור כלתו, ומביא ראיה מיהודה ותמר, וכן מביא ב' אחיות דיעקב, ואי"ז שייך לרמב"ן ושאר ראשונים בתולדות שדנו באיסור ב' אחיות דשם דנו מצד קיימו האבות כהת"כ, אבל כאן השאלה מצד בן נח. וכהרמב"ן כתב גם הר"ן בסנהדרין. עכ"פ לרמב"ן אין קושיא ולרש"י יש קושיא.
ואגב ברמב"ן שם מבואר דביאה ראשונה דיהודה בתמר לא היה לשם יבום, ורק מה שהמשיך להיות נשוי לה היה משום יבום. ולפי הרמב"ן יוצא דהביאה הראשונה לא היה ערוה כנ"ל, וגם לא היה מצוה, ואלא יש בזה קצת כמו יבמה לשוק עם המייבם, ועי' רמב"ן בוישב שדן מצד יבמה לשוק לפני מתן תורה ובבני נח. וברש"י וישב מבואר דיש גם איסור יבמה לשוק. וא"כ לרש"י ע"כ צ"ל שהיה ביאת יבום, וא"כ תקשה הקושיא.
אמנם גם לרש"י לק"מ, דהא רש"י בסוטה כתב דלא היה כאן ערות כלתו כיון שלא היו קידושין לער ואונן, ועי' חזקוני כאן שבאו שלא כדרכה ואינו קונה. וא"כ גם לרש"י א"ש. [אבל להקשות משום קיימו האבות כהת"כ, אין לזה פשט, כי כ"ז אכניס לדברי הנפש החיים שהכל היה ע"פ השגתם בעולמות העליונים וכן הוא במדרשים כאן שמן השמים דחפו יהודה לכ"ז, וכ"ה ברש"י שמאתי תצא הדברים וכו'. וכן מוכרח דהא נשאר איתה ואין זה כמו הדין תורה].
שש עריות אסורות על בני נח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו, ואת אמו כמשמעה, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, באשתו ולא בזכור, והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד, ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בעריות. בני נח נצטוו על עריות שמחמת קורבה ושלא מחמת קורבה. בעריות שמחמת קורבה נחלקו תנאים באיזו מהן הוזהרו: ר' אליעזר אומר נאמר באדם הראשון: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו110, אביו זו אחות אביו, אמו זו אחות אמו111, וכל שכן אחותו112, ואף על פי שבישראל אינן עריות של חייבי מיתות בית דין אלא של חייבי כריתות, הוזהרו בני נח בהן ונהרגים עליהן, אבל לא הוזהרו בכל קרובות שמחמת אישות, כגון אשת אביו ואשת אחיו ואחות אשתו וכלתו ואשה ובתה113. וכן אמרו [עמוד שנב טור 1] חכמים: הרבה עריות יש שאין בי"ד של ישראל ממיתים עליהן - היינו חייבי כריתות - ובן נח מוזהר עליהן114, שלמדו מ"איש איש" האמור בפרשת עריות115, שדרשו לרבות את העכו"ם שמוזהרים על העריות כישראל116, שכולל כל האמור בפרשה, אף חייבי כריתות117, או שלמדו מ"לאמר" שבפסוק ויצו וגו', שממנו דרשו עריות לבני נח118, שכולל כל העריות119, אלא שעריות שמחמת אישות אף לחכמים אלה אינו מוזהר, שבאישות כתוב "קיחה" (כי יקח איש אשה120), ואין קיחה לב"נ121. ויש מהראשונים שסובר שהדורשים "איש איש" לרבות חייבי כריתות לבן נח, אף ערוה שמחמת אישות בכלל122. ר' עקיבא אומר אביו זו אשת אביו, ואפילו לאחר מיתת אביו, שאינה אשת איש, אמו כמשמעה, ואפילו אנוסת אביו, שאינה אשתו123. לדעת ר' עקיבא אמר ר' מאיר: כל עריות שבית דין של ישראל ממיתים עליהן בן נח מוזהר עליהן, אין בי"ד של ישראל ממיתים עליהן - היינו חייבי כריתות - אין בן נח מוזהר עליהן124. ואף על פי שמ"לאמר" שבפסוק ויצו וגו' למדנו לגילוי עריות לבני נח125, בא הכתוב על כן יעזב איש וגו' ללמד שאלו הן העריות שהוזהרו עליהן126. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שלר' עקיבא כל חייבי מיתות בי"ד ב"נ חייב עליהן, אפילו בקרובות שהן מחמת אישות, כגון חמותו וכלתו, שהרי אשת אביו היא גם כן ערוה שמחמת אישות, וממנה למדים לכל עריות של חייבי מיתות127, ויש סוברים שאף לר' עקיבא בעריות שמחמת אישות אין בן נח מוזהר, מלבד אשת אב, שגזרת הכתוב היא128. בירושלמי דורש ר' מאיר הכתוב את אביו ואת אמו לרבות אחותו בלבד: אביו, בסמוך לו מאביו, שהיא אחותו [עמוד שנב טור 2] מן האב129, ואמו, בסמוך לו מאמו, שהיא אחותו מן האם130.
אין לבן נח עריות הבאות מחמת קורבת האב, שהתורה הפקירה את זרעו, שנאמר131: וזרמת סוסים זרמתם132, ואף על פי שלענין ירושה יש לבן נח אב133, וכן לענין יחס134, בעריות הפקירה התורה זרעו135. וכן האוסר אחותו לב"נ, אינה אסורה לו אלא כשהיא אחותו מן האם ולא מן האב, שנאמר136: וגם אמנה אחתי בת אבי היא אך לא בת אמי137, וכן האוסר אחות האם, אינו אוסר אלא אחות האם מן האם ולא מן האב138, מלבד במקום שהתורה גזרה מפורש איסור קורבה מן האב, כמו אשת האב לר' עקיבא ואחות האב לר' אליעזר139 ואחותו מן האב לר' מאיר בירושלמי140. אחות האב מן האב מותרת לדברי הכל141, שכן מפורש בתורה: ויקח עמרם את יכבד דדתו לו לאשה142, שהיתה אחות אביו143.
נחלקו שתי לשונות בגמרא אם בן נח מותר בבתו144, לפי שאין להם שאר אב145, או שאסור בה146, לפי שהיא במדרגה אחת עם האם147.
להלכה פסקו ראשונים שבעריות שמחמת קורבה אין בן נח אסור אלא באמו ובאשת אביו ובאחותו מאמו148. ויש מוסיפים אף באחות האם מן האם149. ויש אוסרים בין אחות האם ובין אחות האב מן האם ומתירים באשת האב150. כל קרובות שמחמת אישות מותרות לו, אפילו להפוסקים שאשת אב אסורה לו151. ויש מן הראשונים שסובר שקרובות האשה אסורות לו152.
אפשר כתב:בקיצור, לא הבנתי, במה טעיתי?
אגב לא הזכרתי רמב"ם רק רמב"ן.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים