זמן הדלקת נרות במוצאי שבת חנוכה - האם יש עניין למהר ההדלקה?

[ביני עמודי גרסי]

בס"ד.

שלום וברכה

ברצוני לעורר על זה שישנם כאלו הממהרים במוצאי שבת חנוכה להדליק הנרות מבלי מקור הלכתי מבוסס דיו; מניין להם שיש "עניין" למהר ולהזדרז? כי ממקורות הראשונים והאחרונים נראה שיש לנהוג ההפך ממעשיהם, ולבטלם. ונרחיב בדברים:

1. המעשים של אותם היחידים שעשו כן - אלו הם רק מהדור האחרון [בערך רק מהמאה וחמישים שנה האחרונות]. לפני כן, לא ידועים לנו הנהגות שכאלו.

2. אם כדבריהם הנה מדוע לא ניזכר בראשונים ובגדולי האחרונים שיש "עניין" למהר במוצאי שבת?

3. הנה בשולחן ערוך סימן רצ"ג נפסק במפורש "מאחרין תפילת ערבית וכו'" ואם היה עניין או צריך להקדים ההדלקה במוצ"ש - השולחן ערוך היה מביא כן. ומזה שלא הביא רואים שלא קיים הדבר הזה.

4. למה אין המנהג הזה מופיע גם אצל שאר הרבנים שהיו בזמנם [וגם בזמנינו]?

5. לא שייך לבטל מצווה דאורייתא שהיא להוסיף תוספת שבת על מנת לקיים מצווה מדרבנן.

6. בגדולי האחרונים אנו רואים שכל דיונם הוא כאשר יש לפנינו "ברגע זה" שני מצוות; הבדלה ונר חנוכה, - מה קודם? אבל כשזה לא לפנינו (כי אנו לפני ערבית או בסעודה) לא עלתה על דעת אף אחד מהפוסקים לומר שיקום ממקומו בסעודה וירוץ להתפלל ערבית בשביל נר חנוכה.

ובנוסף לדברי האומרים "מבדיל תחילה ואחר כך מדליק" זהו מטעם "דעושין כן כדי לאחורי באפוקי יומא דשבת". הרי שדבריהם אלו הם עדות נאמנה שיש עניין מיוחד וגדול יותר להמשיך בקדושת השבת - עוד כמה רגעים - מלמהר בהוצאתה להקדים הדלקת נרות חנוכה.

7. בנוסף, לדעת רבים מן הגאונים והראשונים אין כיום מצווה להדליק - בשאר ימות השבוע - בתחילת זמנה מיד. ולפי זה, כל שכן וקל וחומר שלא יהיה עניין ביציאת השבת - למהר להוציא את השבת, מאחר וכבר ואין את סיבה שהיא לא קיימת כבר!

מלשונות הבאים אנו נראה שיש "יותר" עניין לאחר את הוצאת השבת מלהקדים נרות חנוכה:

ספר כלבו
סימן מד. זה לשונו:
מיהו בע"ש שצריך להקדים נר חנוכה להדלקת נר שבת ונר שבת מצותה סמוך לשקיעת החמה כמו שאמרנו פ"ק דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלא אדליקו שרגא משום דבתר הדלקת נר שבת אין לעשות שום מלאכה לפיכך מדליק תחלה נר חנוכה ומברך כיון דלא אפשר להדליק אחר נר שבת יש אומרים שמדליקין תחלה נר שבת ואחריו נר חנוכה ומברך לפי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ולא הוי קבלת אסור מלאכה אחר שדעתו להדליק אחר כן נר חנוכה,
וכן במוצאי שבת דלא אפשר להדליק עד שחשכה – משום כבוד שבת – מאחרין ומברכין. עכ"ל. נשים לב שהדגיש בלשונו את הסיבה והיא משום כבוד שבת ולא בגלל שזה "שבת" אלא רק משום שיש לכבד את השבת גם לאחר צאתה, - לכן מאחרין..

אורחות חיים
חלק א, הלכות חנוכה, אות טו. זה לשונו:
ומצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ושיעור זה כמו חצי שעה או יותר מעט...
וקודם זמן זה לא ידליק דהוי כשרגא בטיהרא ואחר זמן זה ג"כ לא ידליק דליכא פרסומי ניסא שהרי נכנסו כל העם לבתיהן ואיכא מאן דאמר דקודם זמן זה ואחריו ג"כ אם הדליקו אין מברכין. וכתב הרשב"א ז"ל דלאו דוקא שאם רצה להדליק סמוך לשקיעת החמה הרשות בידו דהא איכא פרסומי ניסא וכענין שאמרו בנר שבת דעמוד הענן משלים לעמוד האש אלמא סמוך לשקיעת החמה ניכר דלצורך שבת מדליק ודכוותה הכא.
וכתבו מקצת הגאונים ז"ל דבזמן הזה שמדליקין בפנים מפני חשש שמא יכבוה עכו"ם שאנו דרים ביניהם לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכין אחר זמן זה (= של "משתשקע החמה". וכל שכן במוצאי שבת! המסדר) "לכתחלה!" והוי זמנה לבני הבית עד עמוד השחר.
וכן דעת הב' התרומה ז"ל. והר"פ ז"ל כתב ונכון להדליק כל זמן שבני הבית נעורי'. ולשיעורא כתב רבי' שמשון שגם עכשיו כן והוה מצריך לעשות קנדי"לאש ארוכות ע"כ.

ובערב שבת צריך להקדים נרות חנוכה להדלקת נרות שבת ונר שבת מצוה סמוך לשקיעת החמה כמו שאז"ל פ"ק דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלי אדליקו שרגא משום דבתר הדלקת נר אין ראוי לעשות שום מלאכה לפי' מדליק תחלה נר חנוכה ומברך בהן דלא אפשר להדליק אחר נר שבת. וי"א שמדליקין תחלה נר שבת לפי שהוא תדיר ולא הוי קבלת איסור מלאכה אחר שדעתו להדליק אחר כן של חנוכה ונראה באמת שיש להקפיד אם אדם אחד מדליק את שתיהן אבל אי לא אדליק אדם אחד את שתיהן אין להקפיד כי באמת אחר הדלקה אין איסור לעשות בה מלאכה אלא מי שהדליק בלבד וכ"כ הר"פ ז"ל. ודעת הרמב"ם ז"ל שמדליק של שבת תחלה ואח"כ חנוכה משום תדיר ובדין הדלקת נר שבת כתבתי למעלה.
ובמוצאי שבת דלא אפשר להדליק עד שחשיכה - משום כבוד שבת - מאחרין לדברי הכל. (=היינו גם לדעת הרמב"ם! שהזכירו. המסדר). עכ"ל.

סיכום הדברים הוא: אין כל מקור הלכתי למהר ולהזדרז במיוחד להדלקת הנר במוצאי שבת חנוכה, ומשכך, כל מי שנוהג כדעת ר"ת הראשונים ואפילו רק כחסידות יכול להמשיך במנהגו היפה והמשובח.

[צולניק]

נעלם מהכותב מש"כ במעשה רב אות רלז.

[לעומקו של דבר]

הכי אהובים עלי הם משפטים כגון דא:

2. אם כדבריהם הנה מדוע לא ניזכר בראשונים ובגדולי האחרונים שיש "עניין" למהר במוצאי שבת?

דפח"ח ממש.

[אורח]

למה לכתוב כך, והריני מעתיק מ"ש הגריח"ס בס' ברית יעקב עמ' כא:

כתב הגאון רבי אברהם דאנציג ז"ל בעל חיי אדם, בנשמת אדם (כלל ג' סימן ט"ו ד"ה אמנם): "וכמה פעמים כתב לי הגאון בעל בית מאיר ז"ל שיותר יש לסמוך מסתימתן של ראשונים מפירושן של אחרונים". ומצאתי בס"ד את תשובת הגאון בית מאיר ז"ל והיא לו נדפסה בבינת אדם (שער הקבוע סימן ז') וזו לשונו: "ודע אהובי שכבר כתבתי בספרי כמה פעמים שנוח לי יותר ללמוד מסתימת הראשונים מפירושן של אחרונים". וכן כתב עוד בבית מאיר או"ח (סימן תמ"ג אות ב' ד"ה ואולם) ובשו"ת בית מאיר (סימן כ"א). וסמך על זה הגאון המובהק מהרמ"ך ז"ל בשו"ת שואל ונשאל ח"א או"ח (סימן מ"ו) ויו"ד (סימן פ"א) וח"ב יו"ד (סימן יו"ד ד"ה וראיתי), ע"ש.

וידוע כמה נפיש חיליה ורב גובריה דהגאון בית מאיר ז"ל, ועמיתו בתורה רבינו עקיבא איגר ז"ל כותב אליו: "הרב הגאון הגדול האמיתי, נזר הקודש, רבה דעמיה מדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק המפורסם כקש"ת מו"ה מאיר נ"י" כלשונו בתשובות רבי עקיבא איגר מכתב יד (סימן פ"ה), ועוד בכאלה לשונות, עיין במבוא לשו"ת בית מאיר (דף י"ג ודף כ'), וכן עיין בשו"ת עטרת חכמים, ושו"ת מהרש"ג ח"א (סימן י"א) וח"ב (סימן נ"ב) מש"כ במעלת הגאון בית מאיר. והגרי"ש נתנזון ז"ל בעל שואל ומשיב בהסכמה לספר בית מאיר כתב: "ספר בית מאיר כשמו כן הוא, מאיר עינים לכל באי בית שמואל, והוא יורד ונוקב עד תהום עמקי מצולות התלמוד והפוסקים וכו' וראשו יגיע עד רום שמי רקיע שני התלמודים והפוסקים ראשונים ואחרונים, וכמעט אומר שאין ערוך אליו בכל מפרשי דברי השלחן ערוך והפוסקים האחרונים, ועל דבריו יש לסמוך לדינא כעל משענת חזק" וכו'. ואכן קבלה מרבינו החתם סופר ז"ל בעניני אבן העזר יש לפסוק כבעל בית מאיר ז"ל, וכמובא בפתיחה לספר בית ישראל (חלק ח' דף כ"א), ע"ש.

[אוצר החכמה]

ובערב שבת צריך להקדים נרות חנוכה להדלקת נרות שבת ונר שבת מצוה סמוך לשקיעת החמה כמו שאז"ל פ"ק דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלי אדליקו שרגא משום דבתר הדלקת נר אין ראוי לעשות שום מלאכה לפי' מדליק תחלה נר חנוכה ומברך בהן דלא אפשר להדליק אחר נר שבת. וי"א שמדליקין תחלה נר שבת לפי שהוא תדיר ולא הוי קבלת איסור מלאכה אחר שדעתו להדליק אחר כן של חנוכה ונראה באמת שיש להקפיד אם אדם אחד מדליק את שתיהן אבל אי לא אדליק אדם אחד את שתיהן אין להקפיד כי באמת אחר הדלקה אין איסור לעשות בה מלאכה אלא מי שהדליק בלבד וכ"כ הר"פ ז"ל. ודעת הרמב"ם ז"ל שמדליק של שבת תחלה ואח"כ חנוכה משום תדיר ובדין הדלקת נר שבת כתבתי למעלה.
ובמוצאי שבת דלא אפשר להדליק עד שחשיכה - משום כבוד שבת - מאחרין לדברי הכל. (=היינו גם לדעת הרמב"ם! שהזכירו. המסדר). עכ"ל.

לא הבנתי מה אתה רוצה. הכוונה היא שמאחרין את נר חנוכה אחר ההבדלה. ולא התכוון לומר שמאחרין סתם לשעה מאוחרת שאין זה נושא דיונו.

[יוצא פוניבז']

בס"ד.

שלום וברכה

ברצוני לעורר על זה שישנם כאלו הממהרים במוצאי שבת חנוכה להדליק הנרות מבלי מקור הלכתי מבוסס דיו; מניין להם שיש "עניין" למהר ולהזדרז? כי ממקורות הראשונים והאחרונים נראה שיש לנהוג ההפך ממעשיהם, ולבטלם. ונרחיב בדברים:

1. המעשים של אותם היחידים שעשו כן - אלו הם רק מהדור האחרון [בערך רק מהמאה וחמישים שנה האחרונות]. לפני כן, לא ידועים לנו הנהגות שכאלו.

2. אם כדבריהם הנה מדוע לא ניזכר בראשונים ובגדולי האחרונים שיש "עניין" למהר במוצאי שבת?

3. הנה בשולחן ערוך סימן רצ"ג נפסק במפורש "מאחרין תפילת ערבית וכו'" ואם היה עניין או צריך להקדים ההדלקה במוצ"ש - השולחן ערוך היה מביא כן. ומזה שלא הביא רואים שלא קיים הדבר הזה.

4. למה אין המנהג הזה מופיע גם אצל שאר הרבנים שהיו בזמנם [וגם בזמנינו]?

החילוק ברור, בזמנם היו מדליקין בפנים, ואין כ"כ נפק"מ בזמן ההדלקה, משא"כ כיום בא"י שמדליקין בחוץ.

אלא שכיום יש לדון מצד אחר, מאחר שזמן "שתכלה" בפרט בערים הגדולות מאוחר מאד, וממילא יתכן שמצד זה אי"צ לדקדק להדליק דווקא בתחילת הזמן.

סיכום הדברים הוא: אין כל מקור הלכתי למהר ולהזדרז במיוחד להדלקת הנר במוצאי שבת חנוכה, ומשכך, כל מי שנוהג כדעת ר"ת הראשונים ואפילו רק כחסידות יכול להמשיך במנהגו היפה והמשובח.

מנהגו היפה והמשובח - רק לדעת הסוברים שיש בזה איזה שהוא ענין, כמובן. החזו"א למשל, לא סבר כך, וביטל ענין זה מכל וכל, כידוע.

[ביני עמודי גרסי]

נעלם מהכותב מש"כ במעשה רב אות רלז.

לא נעלם, אלא למולי נמצא מנהג כלל ישראל שלא נהגו בכך לאורך הדורות כולם, ורק דעת יחידים (ממש) עשו כן, וזאת (כמו הגר"א), שסבר כי אי אפשר לברך כעבור חצי שעה וברכתו לבטלה אם מברך אז - שלכן נהג כן. אך כיום (וגם פעם) מעולם עם ישראל לא סבר כן, וכולם מברכים גם אחר כך, ומשום כך גם הגר"א יודה כי אין עניין למהר במוצאי שבת. וגם הגר"א בעצמו לא היה ממהר בכגון דא מה שהזכרנו כדלעיל.

[ביני עמודי גרסי]

....

[ביני עמודי גרסי]

בס"ד.
סיכום הדברים הוא: אין כל מקור הלכתי למהר ולהזדרז במיוחד להדלקת הנר במוצאי שבת חנוכה, ומשכך, כל מי שנוהג כדעת ר"ת הראשונים ואפילו רק כחסידות יכול להמשיך במנהגו היפה והמשובח.

מנהגו היפה והמשובח - רק לדעת הסוברים שיש בזה איזה שהוא ענין, כמובן. החזו"א למשל, לא סבר כך, וביטל ענין זה מכל וכל, כידוע.

אין טעם לדבריך. עם ישראל עדיין לא הפסיק ללכת אחר הוראות והנהגות השולחן ערוך.

[סעדיה]

נעלם מהכותב מש"כ במעשה רב אות רלז.

לא נעלם, אלא למולי נמצא מנהג כלל ישראל שלא נהגו בכך לאורך הדורות כולם, ורק דעת יחידים (ממש) עשו כן, וזאת (כמו הגר"א), שסבר כי אי אפשר לברך כעבור חצי שעה וברכתו לבטלה אם מברך אז - שלכן נהג כן. אך כיום (וגם פעם) מעולם עם ישראל לא סבר כן, וכולם מברכים גם אחר כך, ומשום כך גם הגר"א יודה כי אין עניין למהר במוצאי שבת. וגם הגר"א בעצמו לא היה ממהר בכגון דא מה שהזכרנו כדלעיל.

סיכום הדברים: חייבים להזדרז להדליק במוצ"ש לפני סו"ז ההדלקה, אבל לא מעבר לכך.

מהו סו"ז הדלקה בזמנינו? זה כבר שייך לאשכול אחר.

[אוצר החכמה]

נעלם מהכותב מש"כ במעשה רב אות רלז.

לא נעלם, אלא למולי נמצא מנהג כלל ישראל שלא נהגו בכך לאורך הדורות כולם, ורק דעת יחידים (ממש) עשו כן, וזאת (כמו הגר"א), שסבר כי אי אפשר לברך כעבור חצי שעה וברכתו לבטלה אם מברך אז - שלכן נהג כן. אך כיום (וגם פעם) מעולם עם ישראל לא סבר כן, וכולם מברכים גם אחר כך, ומשום כך גם הגר"א יודה כי אין עניין למהר במוצאי שבת. וגם הגר"א בעצמו לא היה ממהר בכגון דא מה שהזכרנו כדלעיל.

השיב לך יוצא פונוביז' תשובה כהלכה ולא התייחסת.

החילוק ברור, בזמנם היו מדליקין בפנים, ואין כ"כ נפק"מ בזמן ההדלקה, משא"כ כיום בא"י שמדליקין בחוץ.

[חוקר ודורש]

בוודאי אלו שמקפידים מוצ"ש אחר ר"ת מספק ,אין טעם להקדים.

[לעומקו של דבר]

ההיצמדות הקנאית הזו דווקא לפסקי מרן המחבר גם בסוגיות שנויות במחלוקת אינה מתאימה לאף חלק בכלל ישראל אלא רק להגר"ע יוסף וההולכים בדרכו. (ובנושא זה גם הוא הודה שאין חיוב מדינא להחמיר כר"ת וודאי שלא בדרבנן)
וכידוע גם המחבר כתב שאין ספרו מיועד לשנות במקום שנהגו אחרת וכו'.

בדר"כ בפורום הזה לא מקובלת דמגוגיה.

[עזריאל ברגר]

בס"ד. סיכום הדברים הוא: אין כל מקור הלכתי למהר ולהזדרז במיוחד להדלקת הנר במוצאי שבת חנוכה, ומשכך, כל מי שנוהג כדעת ר"ת הראשונים ואפילו רק כחסידות יכול להמשיך במנהגו היפה והמשובח.

מנהגו היפה והמשובח - רק לדעת הסוברים שיש בזה איזה שהוא ענין, כמובן. החזו"א למשל, לא סבר כך, וביטל ענין זה מכל וכל, כידוע.

אין טעם לדבריך. עם ישראל עדיין לא הפסיק ללכת אחר הוראות והנהגות השולחן ערוך.

אכן עם ישראל לא הפסיק ללכת אחרי השו"ע, וגם כשהשו"ע חזר בו (בהלכות מילה, כידוע) - המשיכו ללכת אחרי הפסק החדש שלו, בין לקולא בין לחומרא (פוק חזי מאי עמא דבר).

[ביני עמודי גרסי]

כקורא מהצד - לא מתרשם מתכנים חסרי מקור ידוע!! (ומעלתכם בכלל!!).

בנוסף, נראה מראשונים רבים וכן מגדולי אחרונים שלא דקדקו על ההדלקה בימות החול - בזמנה - ולפי זה כל שכן במוצ"ש!

יאמר לי כת"ר, הראשונים שכתבו "מאחרין" לאיזה שיעור איחור כוונתם? והאם כת"ר יכול להוכיח זאת "מתוך" דבריהם? (לא מסברא ולא מדיוק כלוש).
בנוסף, תלמידי חכמים רבים לא מקפידים על כך במוצ"ש כלל, חוץ מיום חול. ביניהם חכמי בריסק, למה, אם דבריך נכונים?

וחוץ מזה, בשכל פשוט נוכל לראות שאין מציאות להדלקה תוך חצי שעה, ולמה? כי צריך להוסיף איזה כמה דקות תוספת מדינא, (נניח כמו 5 - 10 דק'), ההליכה וחזרה אל בית הכנסת (בהנחה כללית וכוללת 10 דק') וצרף לזה תפילה סבירה שאורכה 17 - 20 דקות. סך הכול יבוא לביתו בין כ 32 - ל-40 דקות אחר זמן ההדלקה.
ולדבריך, השולחן ערוך היה צריך לומר כך (מה שלא ניזכר כן); ממהרין/מקדימים להתפלל ערבית במצ"ש [חנוכה], כדי להדליק בזמנה או (לכל היותר) בסוף זמנה. (= כי זהוי מציאות ועובדה שלא אני ואף אחד אחר וגם לא אתה - יכולים להכחישה).

[אורי אגסי]

וידוע כמה נפיש חיליה ורב גובריה דהגאון בית מאיר ז"ל, ועמיתו בתורה רבינו עקיבא איגר ז"ל כותב אליו: "הרב הגאון הגדול האמיתי, נזר הקודש, רבה דעמיה מדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק המפורסם כקש"ת מו"ה מאיר נ"י" כלשונו בתשובות רבי עקיבא איגר מכתב יד (סימן פ"ה), ועוד בכאלה לשונות, עיין במבוא לשו"ת בית מאיר (דף י"ג ודף כ'), וכן עיין בשו"ת עטרת חכמים, ושו"ת מהרש"ג ח"א (סימן י"א) וח"ב (סימן נ"ב) מש"כ במעלת הגאון בית מאיר. והגרי"ש נתנזון ז"ל בעל שואל ומשיב בהסכמה לספר בית מאיר כתב: "ספר בית מאיר כשמו כן הוא, מאיר עינים לכל באי בית שמואל, והוא יורד ונוקב עד תהום עמקי מצולות התלמוד והפוסקים וכו' וראשו יגיע עד רום שמי רקיע שני התלמודים והפוסקים ראשונים ואחרונים, וכמעט אומר שאין ערוך אליו בכל מפרשי דברי השלחן ערוך והפוסקים האחרונים, ועל דבריו יש לסמוך לדינא כעל משענת חזק" וכו'. ואכן קבלה מרבינו החתם סופר ז"ל בעניני אבן העזר יש לפסוק כבעל בית מאיר ז"ל, וכמובא בפתיחה לספר בית ישראל (חלק ח' דף כ"א), ע"ש.

אפשר אולי לקבל מראה מקום מדוייק בעטרת חכמים. אני לא מצאתי בינתיים וזה די מעניין אותי.

[עדיאל ברויאר]

בס"ד.
ובנוסף לדברי האומרים "מבדיל תחילה ואחר כך מדליק" זהו מטעם "דעושין כן כדי לאחורי באפוקי יומא דשבת". הרי שדבריהם אלו הם עדות נאמנה שיש עניין מיוחד וגדול יותר להמשיך בקדושת השבת - עוד כמה רגעים - מלמהר בהוצאתה להקדים הדלקת נרות חנוכה.
...
מלשונות הבאים אנו נראה שיש "יותר" עניין לאחר את הוצאת השבת מלהקדים נרות חנוכה:

ספר כלבו
סימן מד. זה לשונו:
מיהו בע"ש שצריך להקדים נר חנוכה להדלקת נר שבת ונר שבת מצותה סמוך לשקיעת החמה כמו שאמרנו פ"ק דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלא אדליקו שרגא משום דבתר הדלקת נר שבת אין לעשות שום מלאכה לפיכך מדליק תחלה נר חנוכה ומברך כיון דלא אפשר להדליק אחר נר שבת יש אומרים שמדליקין תחלה נר שבת ואחריו נר חנוכה ומברך לפי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ולא הוי קבלת אסור מלאכה אחר שדעתו להדליק אחר כן נר חנוכה,
וכן במוצאי שבת דלא אפשר להדליק עד שחשכה – משום כבוד שבת – מאחרין ומברכין. עכ"ל. נשים לב שהדגיש בלשונו את הסיבה והיא משום כבוד שבת ולא בגלל שזה "שבת" אלא רק משום שיש לכבד את השבת גם לאחר צאתה, - לכן מאחרין..

אורחות חיים
חלק א, הלכות חנוכה, אות טו. זה לשונו:
ומצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ושיעור זה כמו חצי שעה או יותר מעט...
וקודם זמן זה לא ידליק דהוי כשרגא בטיהרא ואחר זמן זה ג"כ לא ידליק דליכא פרסומי ניסא שהרי נכנסו כל העם לבתיהן ואיכא מאן דאמר דקודם זמן זה ואחריו ג"כ אם הדליקו אין מברכין. וכתב הרשב"א ז"ל דלאו דוקא שאם רצה להדליק סמוך לשקיעת החמה הרשות בידו דהא איכא פרסומי ניסא וכענין שאמרו בנר שבת דעמוד הענן משלים לעמוד האש אלמא סמוך לשקיעת החמה ניכר דלצורך שבת מדליק ודכוותה הכא.
וכתבו מקצת הגאונים ז"ל דבזמן הזה שמדליקין בפנים מפני חשש שמא יכבוה עכו"ם שאנו דרים ביניהם לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכין אחר זמן זה (= של "משתשקע החמה". וכל שכן במוצאי שבת! המסדר) "לכתחלה!" והוי זמנה לבני הבית עד עמוד השחר.
וכן דעת הב' התרומה ז"ל. והר"פ ז"ל כתב ונכון להדליק כל זמן שבני הבית נעורי'. ולשיעורא כתב רבי' שמשון שגם עכשיו כן והוה מצריך לעשות קנדי"לאש ארוכות ע"כ.

ובערב שבת צריך להקדים נרות חנוכה להדלקת נרות שבת ונר שבת מצוה סמוך לשקיעת החמה כמו שאז"ל פ"ק דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלי אדליקו שרגא משום דבתר הדלקת נר אין ראוי לעשות שום מלאכה לפי' מדליק תחלה נר חנוכה ומברך בהן דלא אפשר להדליק אחר נר שבת. וי"א שמדליקין תחלה נר שבת לפי שהוא תדיר ולא הוי קבלת איסור מלאכה אחר שדעתו להדליק אחר כן של חנוכה ונראה באמת שיש להקפיד אם אדם אחד מדליק את שתיהן אבל אי לא אדליק אדם אחד את שתיהן אין להקפיד כי באמת אחר הדלקה אין איסור לעשות בה מלאכה אלא מי שהדליק בלבד וכ"כ הר"פ ז"ל. ודעת הרמב"ם ז"ל שמדליק של שבת תחלה ואח"כ חנוכה משום תדיר ובדין הדלקת נר שבת כתבתי למעלה.
ובמוצאי שבת דלא אפשר להדליק עד שחשיכה - משום כבוד שבת - מאחרין לדברי הכל. (=היינו גם לדעת הרמב"ם! שהזכירו. המסדר). עכ"ל.

סיכום הדברים הוא: אין כל מקור הלכתי למהר ולהזדרז במיוחד להדלקת הנר במוצאי שבת חנוכה, ומשכך, כל מי שנוהג כדעת ר"ת הראשונים ואפילו רק כחסידות יכול להמשיך במנהגו היפה והמשובח.

א. נאמרו בראשונים כמה טעמים לכל אחד מהצדדים (וכדוגמה ראה לקמן).

ב. דווקא מדברי הכלבו-ארחות חיים איני חושב שאפשר ללמוד דבר. הרי הם כותבים שמאחרים אחרי שקיעת החמה בגלל השבת. וזה הרי ברור. ומאיפה למדת שאפשר למשוך בשופי וכו'. (אמנם יתכן שאם אדם תופס שיש כאן ספק דאורייתא משיטת ר"ת זה עדיף. אבל זה דיון אחר מזה שכתבת כאן).

ג. שים נא לב לדברי אחיינו של בעל העיטור, ר' משה ב"ר שמואל ממרשלייאה, שכתב (מנהג מרשלייאה כסלו עמוד 145), וז"ל: "ומוצאי שבת תוך חנוכה אחר שהשלים סדר קדושה ואמר קדיש י"או שמבדיל ואחר כך מדליק. ואעפ"י שהבדיל בתפלה טוב הוא שיבדיל על הכוס קודם שיתעסק במלאכה. ועוד, שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ועוד, אחר שעשה נר חנוכה והתעסק בה איך יברך עליה כטעם אחר שמלא כרסו ממנה חוזר ומברך. ויש אומ' שמדליק נר חנוכה ואחר כך מבדיל משום חבוב פרסום הנס. ועוד, שחיוב חנוכה יותר גדול מחיוב הבדלה. ועו', שזמנו קודם משתשקע חמה. ועו', שזמנו קצר עד שתכלה רגל מן השוק. ואחר תקשה - אחר שמלא כרסו ממנה - נר חנוכה אסור להשתמש לאורה. ועו', אחר שתקנו לסדר הברכות על הכוס, אעפ"י שיהנה בה, אינו מברך עד בא הכוס כברכות של שחרית שאינו מברך אותם על מקומו וסדרן כי אם אחר נטילת ידיו או בבית הכנסת", עכ"ל

[לעומקו של דבר]

אגב עניין זמן ר"ת בארץ, דבר מעניין, נשתרש משום מה כעובדא כביכול מנהג החסידים ההולכים בדרך הבעש"ט הוא לנהוג גם בא"י כשיטת ר"ת,
ומעניין שזה לא נכון אלא איפכא,
למשל ד' החסידויות הגדולות היינו גור בעלזא ויזניץ (לחצרותם) וחב"ד אין נוהגים זמן ר"ת,
(לבעלז יש זמן משלהם קרוב למה שנקרא זמן חזו"א),

כמובן שמטבע הדברים כשנוהגים שלו"ס ווי עס דארף צו זיין ממילא מתאחרים בדר"כ אחר זמן ר"ת, אבל זה רק ממקרה ולא בקפידא.

אמנם אולי אפשר לומר שאצל חסידים יש יותר מושג שמדקדקים יחמירו ר"ת עכ"פ לדאורייתא, יותר מ"ליטאים" המושפעים מהגר"א ומנהג ירושלים והחזו"א שקבעו כעיקר את הגאונים. (אצל ספרדים ג"כ נכנס ע"פ הגרע"י)

אמנם כן שבגזע צאנז הקפידו בזה ביותר, והוא כנראה ע"פ הגה"ק מקאלאשיץ שחיבר קונטרס מיוחד לזה.
והני תרי צדיקי בדור אחרון הרה"ק מקלויזנבורג והרה"ק מסאטמר היו מעוררים רבות על זמן ר"ת. אבל כנ"ל אין זה הדבר המקובל אצל כל מקהלות החסידים.

[ביני עמודי גרסי]

משהו מעניין בדרך אגב,

מוצ"ש של חנוכה האחרון; סיקרן אותי לבדוק באמת מתי הציבור מדליק נרות חנוכה: (האם לפני זמן ר"ת או לאחריו).
והנה לאחר שבדקתי כמה רחובות ענקיים וגדולים מאוד, מצאתי וראיתי, שלפחות 90 או 95 אחוז מכלל כול התושבים דבני ברק הדליקו את נרות החנוכה רק לאחר צאת שבת כדעת ר"ת ושולחן ערוך - כמנהגם בשאר השנה בהוצאת שבת ר"ת. והיה לפלא בעיני. ורק מעט מאוד (בודדים ממש) הדליקו נרות חנוכה כ-50 דקות לאחר השקיעה.
והנה מיד כעבור זמן ר"ת ראיתי אך שמתחילים להדליק בזה אחר זה עד שכעבור כ-10 - 15 דקות מזמן ר"ת ראיתי שכבר הדליקו כ-50 - 60 אחוז, לפחות, מתושבי בני ברק. דבר שהוא מעניין בעיני.

[לעומקו של דבר]

בשביל לראות בזה הוכחה ש95% מתושבי ב"ב מקפידים על ר"ת - צריך משקפיים מיוחדות מאוד מאוד...

אבל כמו שכתבו על הניק ביני עמודי דגרסי, על פרסומת לא שואלים שאלות

[שומע ומשמיע]

משהו מעניין בדרך אגב,

מוצ"ש של חנוכה האחרון; סיקרן אותי לבדוק באמת מתי הציבור מדליק נרות חנוכה: (האם לפני זמן ר"ת או לאחריו).
והנה לאחר שבדקתי כמה רחובות ענקיים וגדולים מאוד, מצאתי וראיתי, שלפחות 90 או 95 אחוז מכלל כול התושבים דבני ברק הדליקו את נרות החנוכה רק לאחר צאת שבת כדעת ר"ת ושולחן ערוך - כמנהגם בשאר השנה בהוצאת שבת ר"ת. והיה לפלא בעיני. ורק מעט מאוד (בודדים ממש) הדליקו נרות חנוכה כ-50 דקות לאחר השקיעה.
והנה מיד כעבור זמן ר"ת ראיתי אך שמתחילים להדליק בזה אחר זה עד שכעבור כ-10 - 15 דקות מזמן ר"ת ראיתי שכבר הדליקו כ-50 - 60 אחוז, לפחות, מתושבי בני ברק. דבר שהוא מעניין בעיני.

בבני ברק מתפללים 40 דקות אחרי השקיעה ממילא יוצא שעד שמדליקים זה בערך אחרי ר"ת.

[מלבב]

בס"ד. סיכום הדברים הוא: אין כל מקור הלכתי למהר ולהזדרז במיוחד להדלקת הנר במוצאי שבת חנוכה, ומשכך, כל מי שנוהג כדעת ר"ת הראשונים ואפילו רק כחסידות יכול להמשיך במנהגו היפה והמשובח.

מנהגו היפה והמשובח - רק לדעת הסוברים שיש בזה איזה שהוא ענין, כמובן. החזו"א למשל, לא סבר כך, וביטל ענין זה מכל וכל, כידוע.

אין טעם לדבריך. עם ישראל עדיין לא הפסיק ללכת אחר הוראות והנהגות השולחן ערוך.

אכן עם ישראל לא הפסיק ללכת אחרי השו"ע, וגם כשהשו"ע חזר בו (בהלכות מילה, כידוע) - המשיכו ללכת אחרי הפסק החדש שלו, בין לקולא בין לחומרא (פוק חזי מאי עמא דבר).

האם גם הרמא חזר בו? האם גם בעל העיטור שממנו מקור הדברים חזר בו? איך כל האחרונים כולל התניא לא שמו לב שהמחבר חזר בו, ורק מי שהוסיף הסוגריים בסידור הרב שם לב שהמחבר חזר בו? ו

[מלבב]

בס"ד.

שלום וברכה

ברצוני לעורר על זה שישנם כאלו הממהרים במוצאי שבת חנוכה להדליק הנרות מבלי מקור הלכתי מבוסס דיו; מניין להם שיש "עניין" למהר ולהזדרז? כי ממקורות הראשונים והאחרונים נראה שיש לנהוג ההפך ממעשיהם, ולבטלם. ונרחיב בדברים:

1. המעשים של אותם היחידים שעשו כן - אלו הם רק מהדור האחרון [בערך רק מהמאה וחמישים שנה האחרונות]. לפני כן, לא ידועים לנו הנהגות שכאלו.

2. אם כדבריהם הנה מדוע לא ניזכר בראשונים ובגדולי האחרונים שיש "עניין" למהר במוצאי שבת?

3. הנה בשולחן ערוך סימן רצ"ג נפסק במפורש "מאחרין תפילת ערבית וכו'" ואם היה עניין או צריך להקדים ההדלקה במוצ"ש - השולחן ערוך היה מביא כן. ומזה שלא הביא רואים שלא קיים הדבר הזה.

4. למה אין המנהג הזה מופיע גם אצל שאר הרבנים שהיו בזמנם [וגם בזמנינו]?

החילוק ברור, בזמנם היו מדליקין בפנים, ואין כ"כ נפק"מ בזמן ההדלקה, משא"כ כיום בא"י שמדליקין בחוץ.

אלא שכיום יש לדון מצד אחר, מאחר שזמן "שתכלה" בפרט בערים הגדולות מאוחר מאד, וממילא יתכן שמצד זה אי"צ לדקדק להדליק דווקא בתחילת הזמן.

סיכום הדברים הוא: אין כל מקור הלכתי למהר ולהזדרז במיוחד להדלקת הנר במוצאי שבת חנוכה, ומשכך, כל מי שנוהג כדעת ר"ת הראשונים ואפילו רק כחסידות יכול להמשיך במנהגו היפה והמשובח.

מנהגו היפה והמשובח - רק לדעת הסוברים שיש בזה איזה שהוא ענין, כמובן. החזו"א למשל, לא סבר כך, וביטל ענין זה מכל וכל, כידוע.

לא רק החזו״א גם המהר״ם אלשקר, אבל זה לא סיבה לא להחמיר כמו כשלושים ראשונים כשספק אם יש בכלל ראשונים חולקים וגם אם כן הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבה מאוד ראשונים ואחרונים, והיכן מצינו דבר כזה שמקילים נגד כ״כ הרבה ראשונים בדאורייתא?

[האמת והשלום]

אכן לדידן תלמידי הגר"א והחזו"א בודאי שאין אנו חוששים כל עיקר לילך אחר רבותינו ז"ל אפי' אם דעתם דעת יחיד ואפי' בדאוריתא ואפילו לקולא וכפסק מר"ן החזו"א זללה"ה בחו"מ סי' ק"נ כמדומה שהעלה כן בביאור הגמ' דנדה כמדומה.

[מלבב]

לא התכוונתי שאין תלמידי הגר'א והחזו"א רשאין להקל, רק כיון שרשאין גם להחמיר אז למה לא להחמיר בדבר שאינו קשה, ובפרט לאנשים שאינם תלמידי החזו"א והגרא ובהרבה דברים נוהגים שלא כדבריהם, היכן מצינו דבר כזה שמקילים לכתחילה נגד רוב ראשונים בדאורייתא?

[ביני עמודי גרסי]

אכן לדידן תלמידי הגר"א והחזו"א בודאי שאין אנו חוששים כל עיקר לילך אחר רבותינו ז"ל אפי' אם דעתם דעת יחיד ואפי' בדאוריתא ואפילו לקולא וכפסק מר"ן החזו"א זללה"ה בחו"מ סי' ק"נ כמדומה שהעלה כן בביאור הגמ' דנדה כמדומה.

מי שאומר כן לוקח את זה 'כתירוץ'... לא כמקור הלכתי. כי אם כמקור, וודאי שאי אפשר לומר כן.
הנה רבי חיים אבולעפיא ולהקתו אמרו שמתחייב בנפש כל מיקל בדבר וגזרו עליו בחרם ובנדוי גמור לבלי התרה - אפילו שהיה המנהג אחרת והיו [אולי] שסברו אחרת; מאחר ופשטות הש"ס דלא כוותיהו, תו המיקל אין לו עוד על מי לסמוך, וכמו שכתב הגאון המרי"ף להדיא בפשיטות. וכן כתבו עוד כמה וכמה גדולים להדיא שהמיקל מתחייב בנפשו. (אלא שיש לדון את המיקלים כשוגגים גמורים וכאנוסים. אך הלומד בעיון סוגיא זו אינו יכול להתחמק בתירוצים השונים כמו שהוא סומך על...) ודי למבין.

[האמת והשלום]

לא התכוונתי שאין תלמידי הגר'א והחזו"א רשאין להקל, רק כיון שרשאין גם להחמיר אז למה לא להחמיר בדבר שאינו קשה, ובפרט לאנשים שאינם תלמידי החזו"א והגרא ובהרבה דברים נוהגים שלא כדבריהם, היכן מצינו דבר כזה שמקילים לכתחילה נגד רוב ראשונים בדאורייתא?

ר' מלבב,כנראה שאתה מבין הדברים באופן הזה:אמת שרשאים אנו להקל כמו רבותינו ז"ל,אך מכל מקום תחשוש באיסור דאוריתא לדעות אחרות וכידוע מהגמ' דספק דאוריתא לחומרא.
אלא שעל זה גופא החזו"א כתב דבריו דאין זה אלא במקום שאין לו רב,רק אז פוסקים כהכלל הזה.אך במקום רבו לא אמרינן ספק דאוריתא לחומרא.כך אני בכל אופן הבנתי דברי החזו"א זללה"ה שם.
וא"כ בודאי איני יודע מי ערב לי לילך נגד רבותיי ולהחשיב אותם במעשיי "המצודקים" לספק מחללי שבתות,דאין לך יותר גדול מזה בזלזול כבוד התורה.

[האמת והשלום]

אכן לדידן תלמידי הגר"א והחזו"א בודאי שאין אנו חוששים כל עיקר לילך אחר רבותינו ז"ל אפי' אם דעתם דעת יחיד ואפי' בדאוריתא ואפילו לקולא וכפסק מר"ן החזו"א זללה"ה בחו"מ סי' ק"נ כמדומה שהעלה כן בביאור הגמ' דנדה כמדומה.

מי שאומר כן לוקח את זה 'כתירוץ'... לא כמקור הלכתי. כי אם כמקור, וודאי שאי אפשר לומר כן.
הנה רבי חיים אבולעפיא ולהקתו אמרו שמתחייב בנפש כל מיקל בדבר וגזרו עליו בחרם ובנדוי גמור לבלי התרה - אפילו שהיה המנהג אחרת והיו [אולי] שסברו אחרת; מאחר ופשטות הש"ס דלא כוותיהו, תו המיקל אין לו עוד על מי לסמוך, וכמו שכתב הגאון המרי"ף להדיא בפשיטות. וכן כתבו עוד כמה וכמה גדולים להדיא שהמיקל מתחייב בנפשו. (אלא שיש לדון את המיקלים כשוגגים גמורים וכאנוסים. אך הלומד בעיון סוגיא זו אינו יכול להתחמק בתירוצים השונים כמו שהוא סומך על...) ודי למבין.

לו יצוייר ויולד ילדך לאחר צה"כ דגאונים קודם צה"כ דר"ת,האם תמול אותו בשבת כהגאונים? או בשישי שיהיה כר"ת? או שמא תעכב מילתו לראשון כדי שלא לחלל שבת על צד הספק מדין מילה שלא בזמנה.?
אז בודאי שאנו תלמידיהם,וכן לשאר עם ישראל שאינו מתלמידיהם שע"פ גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א מחזיקים ומקיימים לעיקר שיטת הגאונים,מלים ילדינו בשבת קודש.

[מלבב]

לא התכוונתי שאין תלמידי הגר'א והחזו"א רשאין להקל, רק כיון שרשאין גם להחמיר אז למה לא להחמיר בדבר שאינו קשה, ובפרט לאנשים שאינם תלמידי החזו"א והגרא ובהרבה דברים נוהגים שלא כדבריהם, היכן מצינו דבר כזה שמקילים לכתחילה נגד רוב ראשונים בדאורייתא?

ר' מלבב,כנראה שאתה מבין הדברים באופן הזה:אמת שרשאים אנו להקל כמו רבותינו ז"ל,אך מכל מקום תחשוש באיסור דאוריתא לדעות אחרות וכידוע מהגמ' דספק דאוריתא לחומרא.
אלא שעל זה גופא החזו"א כתב דבריו דאין זה אלא במקום שאין לו רב,רק אז פוסקים כהכלל הזה.אך במקום רבו לא אמרינן ספק דאוריתא לחומרא.כך אני בכל אופן הבנתי דברי החזו"א זללה"ה שם.
וא"כ בודאי איני יודע מי ערב לי לילך נגד רבותיי ולהחשיב אותם במעשיי "המצודקים" לספק מחללי שבתות,דאין לך יותר גדול מזה בזלזול כבוד התורה.

אני לא חושב שיש משום זלזול ברבותיו למי שמחמיר מה שהם לא החמירו, ושוב זה טוב ויפה אולי לתלמידי החזו״א והגר״א, אבל מה תגיד למי שעושים דברים אחרים לקולא שלא כדבריהם? ושוב היכן מצינו בכל ד חלקי שו״ע שעושים נגד רוב ראשונים לכתחילה, גם אם יש דבר כזה כותבים כל הפוסקים שירא שמיים יחמיר, ופה ברבר כזה קל רוב הבני תורה מקילים, והדבר מאוד תמוה.

[ביני עמודי גרסי]

אכן לדידן תלמידי הגר"א והחזו"א בודאי שאין אנו חוששים כל עיקר לילך אחר רבותינו ז"ל אפי' אם דעתם דעת יחיד ואפי' בדאוריתא ואפילו לקולא וכפסק מר"ן החזו"א זללה"ה בחו"מ סי' ק"נ כמדומה שהעלה כן בביאור הגמ' דנדה כמדומה.

מי שאומר כן לוקח את זה 'כתירוץ'... לא כמקור הלכתי. כי אם כמקור, וודאי שאי אפשר לומר כן.
הנה רבי חיים אבולעפיא ולהקתו אמרו שמתחייב בנפש כל מיקל בדבר וגזרו עליו בחרם ובנדוי גמור לבלי התרה - אפילו שהיה המנהג אחרת והיו [אולי] שסברו אחרת; מאחר ופשטות הש"ס דלא כוותיהו, תו המיקל אין לו עוד על מי לסמוך, וכמו שכתב הגאון המרי"ף להדיא בפשיטות. וכן כתבו עוד כמה וכמה גדולים להדיא שהמיקל מתחייב בנפשו. (אלא שיש לדון את המיקלים כשוגגים גמורים וכאנוסים. אך הלומד בעיון סוגיא זו אינו יכול להתחמק בתירוצים השונים כמו שהוא סומך על...) ודי למבין.

לו יצוייר ויולד ילדך לאחר צה"כ דגאונים קודם צה"כ דר"ת,האם תמול אותו בשבת כהגאונים? או בשישי שיהיה כר"ת? או שמא תעכב מילתו לראשון כדי שלא לחלל שבת על צד הספק מדין מילה שלא בזמנה.?
ביום שיש כמו שהורו כל הגאונים והראשונים שהיו לעם ישראל. ונפסק בשולחן ערוך מבלי חולק.
אז בודאי שאנו תלמידיהם,וכן לשאר עם ישראל שאינו מתלמידיהם שע"פ גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א מחזיקים ומקיימים לעיקר שיטת הגאונים,מלים ילדינו בשבת קודש.

חלול שבת.
תלמד בעיון תבין.
ואז תראה שאין בסיס להישען עליו.

נ.ב. ואם נראה לך שלנוהג זה כן יש בסיס להישען עליו אזי תסביר לנו אותו בבקשה פה https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=51&t=43093 (באשכול "שיטת ר"ת במעלות"). שנראה ונבין שהראשונים והשולחן ערוך והפוסקים אכן טעו בהוראה. ושאין הלכה כדעת עשרות ראשונים וגאונים ומאות פוסקים ועל גביהם השולחן ערוך.
אך אם אם ירצה מאן דהו להחמיר לשני הצדדים זה כבר יותר מובן. אך לחלל את השבת החמורה על פי כמה אחרונים בודדים כנגד כל הגאונים והראשונים והפוסקים ובעלי ההוראות השולחן ערוך ונושאיו כליו - לא מובן לי.

[כדכד]

המנהג הפשוט ברוב הקהילות בארץ ישראל אינו כר"ת וגם מי שנוהג כר"ת זה בדרך כלל חומרא ולא מעיקר הדין ולכן ברוב הקהילות אם יוולד ילד בליל שבת לפני השקיעה של ר"ת אך אחרי צאה"כ לשיטת הגאונים ימולו אותו בשבת ולא ביום ששי