למה אין עושין זכר לנס הנצחון בכ"ד כסלו

[אנא עבדא]

שנים מניסי חנוכה הם, האחד נס הנצחון כשגברו המעטים על הרבים והטהורים על הטמאים, וזה היה בכ"ד כסלו. והנס השני הוא נס השמן שהחל בכ"ה בו. ותמה אני למה אין עושים זכר לנס הנצחון?

[יואל משה]

כל עניין הזכר לנס הוא אך ורק על נס פך השמן. ומכיוון שמה שהביא לנס פך השמן הוא מלמחת החשמונאים אז מזכירים אותם בועל הניסים, אבל הפרסומי ניסא וההלל הוא רק על נס פך השמן.
לגבי למה לא עושים זכר לנס הניצחון - על פי חסידות הוא מכיוון שלא הרגישו את ההשפעות של נס זה בשנה אחרת ובכל נס כזה לא קבעו חג. יש סיבות רבות בספרים עוד בכל מיני אופנים.
בפשטות ניצחונות החשמונאים היו כמה פעמים בשנה ובכל מקום היה ניצחון ביום טחר ובביהמק היה ניצחון באותו היום אבל אז עדיין היו מקומות אחרים שלא ניצחו בהם והמלחמה המשיכה גם לאחר מכן.

[ארזי ביתר]

כל עניין הזכר לנס הוא אך ורק על נס פך השמן. ומכיוון שמה שהביא לנס פך השמן הוא מלמחת החשמונאים אז מזכירים אותם בועל הניסים, אבל הפרסומי ניסא וההלל הוא רק על נס פך השמן.
לגבי למה לא עושים זכר לנס הניצחון - על פי חסידות הוא מכיוון שלא הרגישו את ההשפעות של נס זה בשנה אחרת ובכל נס כזה לא קבעו חג. יש סיבות רבות בספרים עוד בכל מיני אופנים.
בפשטות ניצחונות החשמונאים היו כמה פעמים בשנה ובכל מקום היה ניצחון ביום טחר ובביהמק היה ניצחון באותו היום אבל אז עדיין היו מקומות אחרים שלא ניצחו בהם והמלחמה המשיכה גם לאחר מכן.

שטיק'ל תורה נחמד.

לידיעתך, הדברים אינם תואמים את המבואר בראשונים. רוב הראשונים כותבים לגבי הקושיא הידועה [כקושיית הב"י, שכידוע רבים קדמו לו בקושיא זו] שיום אחד של חנוכה הוא כנגד נס הנצחון במלחמה.


התירוץ האמיתי לכאורה הוא, שכמו בפורים, שלמחרת הנצחון במלחמה בכל מקום, נקבע החג. בפרזים שנסתיימה המלחמה בי"ג אדר, נקבע חג הפורים לי"ד אדר. ובמוקפים שניתן גם מחר ליהודים, נקבע חג הפורים לט"ו אדר.

ואותו דבר כאן. המלחמה נסתיימה בכ"ד כסלו, ולמחרת נקבע החג.

[עקביה]

שנים מניסי חנוכה הם, האחד נס הנצחון כשגברו המעטים על הרבים והטהורים על הטמאים, וזה היה בכ"ד כסלו. והנס השני הוא נס השמן שהחל בכ"ה בו. ותמה אני למה אין עושים זכר לנס הנצחון?

עושים גם עושים זכר לנס הניצחון, ולא יום אחד אלא שמונה ימים. שמונת ימי חנוכה בהלל והודאה אינם אלא על נס הניצחון. לא אומרים הלל על נס שנעשה בשמן, אלא על הצלה ממוות לחיים או מעבדות לחירות. והודאה (על הניסים) כמובן שאינה על נס פך השמן, שהרי כלל לא מזכירים אותו שם, אלא על הניצחון.
ונתבאר בארוכה כאן viewtopic.php?f=24&t=24709

[הרוצה להחכים]

במגילת תענית נקבעו כמה ימים טובים לזכר נס הנצחון נגד היונים (ג' כסלו, למשל), ומשבטלה מגילת תענית בטלו אף ימים טובים אלו.

[עקביה]

אבל חנוכה לא בטל, כדברי הגמ' (ר"ה יח:) 'דמיפרסם ניסא'.

[הרוצה להחכים]

כלומר, אבותינו שחבבו את הצרות קבעו להם שני ימים טובים, אחד לנס הנצחון ואחד לחנוכת המזבח (ונס פך השמן), ככל הנראה לא סברו שבחנוכה יחגגו גם את נס הנצחון.
ואכן, ימי החנוכה לא בטלו משום 'דמיפרסם ניסא', ואם כוונתך לומר שהזכר לנס הנצחון לא בטל, אזי כנראה שהבינו המבטלים שאפשר לאחד את הימים-טובים, ולחגוג בחנוכה גם את נס הנצחון ולכן אפשר לבטל את ימי הנצחון.
מובן לבד, שדברים אלו דחוקים, וכוונת המבטלים היתה שאין כל טעם לחגוג את נס הנצחון לאחר שצרות אחרונות שיכחו את הראשונות ואין בשר מת מרגיש באיזמל.

[עקביה]

כלומר, אבותינו שחבבו את הצרות קבעו להם שני ימים טובים, אחד לנס הנצחון ואחד לחנוכת המזבח (ונס פך השמן), ככל הנראה לא סברו שבחנוכה יחגגו גם את נס הנצחון.
ואכן, ימי החנוכה לא בטלו משום 'דמיפרסם ניסא', ואם כוונתך לומר שהזכר לנס הנצחון לא בטל, אזי כנראה שהבינו המבטלים שאפשר לאחד את הימים-טובים, ולחגוג בחנוכה גם את נס הנצחון ולכן אפשר לבטל את ימי הנצחון.
מובן לבד, שדברים אלו דחוקים, וכוונת המבטלים היתה שאין כל טעם לחגוג את נס הנצחון לאחר שצרות אחרונות שיכחו את הראשונות ואין בשר מת מרגיש באיזמל.

מסופקני אם הבנתי את דבריך. איזה שני ימים טובים קבעו? אני מכיר רק את חנוכה (הימים הנזכרים במגילת תענית מעיקרא לא היו חשובים כחנוכה. לא תקנו בהם הלל והודאה).
כיצד הגיעה לכאן חנוכת המזבח? (הגמ' אינה מזכירה זאת).
למיטב הבנתי הגמ' הבינה שחנוכה מעיקרו ניתקן על הניצחון. ראה באשכול לו ציינתי לעיל.
דווקא יש טעם לחגוג את נס הניצחון גם לאחר החורבן, כדברי הרמב"ן (בראשית מט י): ...היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל. הווה אומר, העובדה שיש יום יהודים נאמנים לה' ולתורתו קשורה קשר של קיימא בניצחון החשמונאים.
ומ"מ יש בזה לעג לרש, לחגוג גאולה בזמן של גלות, ולכן הגמ' שואלת ועונה מה שעונה.

[הרוצה להחכים]

אכן, צדק עקביה שעיקר תקנת השמחה על חנוכת המזבח לדורות היתה מפני נס הנצחון. ולא רק שכן עולה מדברי הגמרא, אלא שכן מפורש במג"ת (ולא כמו שכתב באשכול שקישר).
הימים טובים שקבעו במג"ת כתוצאה מהנצחון על היונים:
/עשרים ושלש באייר/ בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלם. הוא דכתיב וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה הוא מקום הקראין עכשיו מפני שהיו מצרים לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב.
/עשרים ושבע באייר/ בעשרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מן ירושלם דילא למספד. שבימי מלכות יון היו עושין עטרות של ורד ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החניות ועל פתחי החצרות ושרין בשיר לעבודה זרה וכותבין על קרניו של שור ועל מצחי חמורים אין לבעליו חלק בעליון כשם שהיו הפלשתים עושים שנאמר וחרש לא ימצא וגו' והיתה הפצירה פים למחרשות ולאתים וכשגברה יד בני חשמונאי בטלום ויום שבטלום עשאוהו יום טוב.
בארבעת עשר לסיון אחידת מגדל צור. היא קסרי בת אדום היושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יון מפני שלא היו יכולים לכבשה מה שהיו בה גבורים וכשגברה יד בני חשמונאי כבשוה והוציאום משם והושיבוה ישראל יום שכבשוה עשאוהו יום טוב.
/חמשה עשר בסיון/ בחמיסר ביה ובשתת עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא. ואף הם היו לישראל יתד תקועה בימי יון כלפי הערבים מפני שלא נתחיבו גלות בראשונה ולא הגלה אותם לא יהושע בן נון ולא דוד מלך ישראל וכיון שנתחיבו גלות תקפה יד בני חשמונאי עליהם והגלו אותם יום שהגלו אותם עשאוהו יום טוב ששמחה היא לפני המקום שמלכותם מסתלקת מן העולם שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה. ה' מלך עולם ועד אימתי כשיאבדו גוים מארצו ואומר יתמו חטאים מן הארץ וגומר.
בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא. מפני שגזרה מלכות יון הרשעה שמד על ישראל ואמרו להם כפרו במלכות שמים ואמרו אין לנו חלק באלהי ישראל ולא היו מזכירין שם שמים בפיהם. וכשתקפה יד בית חשמונאי התקינו שיהו כותבין שם שמים בשטרות וכך היו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול דהוא כהן לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו וכי מזכירין שם שמים בשטרות למחר זה פורע את חובו וקורע את שטרו ונמצא שם שמים מוטל באשפה ובטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב.
בעשרין ותלתא למרחשון אסתתר סוריגא מן עזרתא. מפני שבנו שם גוים מקום והעמידו עליו את הזונות וכשתקפה יד בית חשמונאי נטלוהו מהן וסתרוהו ומצאו שם אבנים טובות ונמנו עליהן וגנזו אותן והן מנחות עד היום הזה עד שיבוא אליהו ויעיד עליהן אם טמאות הן אם טהורות יום שסתרוהו עשאוהו יום טוב. [כלומר, שבכ"ז במרחשון כבר כבשו החשמונאים את העזרה].
בתלתא בכסלו אתנטילו סימואתא מן דרתא. מפני שבנו שם גוים סימואתא וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום והוציאום משם יום שבטלום עשאוהו יום טוב. [כנראה גם כן במבצע טיהור העזרה,שהחלה כבר בשלהי מרחשון].
/עשרים וחמשה בכסלו/ בעשרין וחמשה ביה חנכתא תמניא יומין דילא למספד בהון. שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום שמנה ימים טובים. ומה ראו לעשות חנכה שמנה ימים והלא חנכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגומר ואומר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו וגומר ובשביעי הקריב אפרים וכן מצינו בחנכה שעשה שלמה שלא עשאה אלא שבעת ימים שנאמר כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת. חנכת בית חשמונאי לדורות ולמה היא נוהגת לדורות אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה במה להדליק וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בבעץ והתחילו להדליק. ומה ראו לגמר בהם את ההלל ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח וכך הוא אומר בספר עזרא ויענו כל העם בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה' ואומר לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. להקדוש ברוך הוא לעשות נסים ונפלאות ולנו להללו ולברכו שנאמר על עמך ברכתך סלה. [סוף סוף החלו בתיקון העזרה, וזכו לחנוך את המזבח ואת המנורה וקבעו שמונת ימי חנוכת המזבח (במקום שבעה)].
ולכן כתבתי שאבותנו שחבבו את הצרות קבעו ימים טובים לזכר הנצחון, וימים אלו בטלו יחד עם מגילת תענית.
ואילו ימי השמחה של חנוכת העבודה כן נקבעו לדורות וכמו שכתב עקביה שהוא מפני שאז אמרו הלל והודאה על שיצאו מצרה לרוחה. והסיבה שלא בטלו ימים אלו הוא מפני דמיפרסם ניסא.

[הרוצה להחכים]

גם במגילת אנטיוכוס מפורש יוצא כדברי עקביה שקבעו ימים אלו לדורות זכר לנצחונות:
על כן קימו בידהם חשמונאי קימא ותקיפו אסרא ורשמו ובני ישראל כחדא עמהון למיעבד תמניא יומין אלין יומי חדותא כיומי חדות מועדיא דכתיבין בספר אורייתא: ולאדלקא בהון אנהרותא להודעא די עביד אלהא שמיא נצחנין בהון לא למספד ולא למגזר צום ותענית, להן כל אינש די איתי עלוהי מן קדמת דנא ויצלי קדם אלהיה:

[ארזי ביתר]

הערת-הארת אגב:

יש אומרים שהנצחון על היוונים היה בכ"ה בכסלו.

ראה רמב"ם, אבודרהם, כלבו.

[אנא עבדא]

הערת-הארת אגב:

יש אומרים שהנצחון על היוונים היה בכ"ה בכסלו.

ראה רמב"ם, אבודרהם, כלבו.

ייש"כ. מאידך ישנם ראשונים שכתבו בהדיא שהנצחון היה בכ"ד כסלו. גם החת"ס נקט כן בדרשותיו.

[הרוצה להחכים]

מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה כו'. ופירוש הר"ן כלומר חנו בכ"ה כו' ע"ש וק"ק מאי חניית שייך הכא כיון דהותר בהן מלאכה ולא נתנו לי"ט אלא להלל ולהודות ונראה לפרש דנקרא חנוכה ע"ש חנוכת המזבח כדאמרי' בפרק ר' ישמעאל דבית חשמונאי גנזו אבני מזבח ששקצו אנשי עו"ג לע"ז והוצרכו לבנות מזבח חדש ולכך נקרא חנוכה ולא קאמר הכא מאי חנוכה אלא מאיזה נס קבעו אותו להדליק בו נרות גם לפי מדרש ב"ר שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסליו ולא חנכוהו עד ר"ח ניסן ושבו נולדו האבות והקב"ה שילם לו בימי מתתיהו כו' היינו נמי שהיה כמ"ש ששילם לו להיות ביום חינוך המזבח ע"י מתתיהו ששקצו אנשי עו"ג מזבח הישן:

החתם סופר (חידושים למסכת שבת כא, ב) ביאר שכוונת הר"ן הוא גם כן שחנו ביום כ"ה כסלו ממלחמה, ומוסיף הערה יפה:

לשבת חנוכה תקע"ו פה פ"ב יע"א:
פ' במה מדליקין כ"א ע"ב מאי חנוכה דתנו רבנן וכו' ע"ש וכ' מהרש"א ח"א שהר"ן כ' דשם חנוכה הוא נוטריקון חנו כ"ה, והקשה ז"ל הא מותר בעשיית מלאכה, ולע"ד לא מצינו חנו על שביתה ממלאכה כ"א על חניית המחנה וכוונת הר"ן חנו בקמץ תחת החי"ת לומר שחנו ממלחמה באותו היום. אמנם מהרש"א העלה שעיקור הי' על שם שחנכו בהמ"ק והמזבח ששקצו אנשי יון ושכן איתא ברבה שגם מלאכת המשכן נגמר אז ומ"מ ציוה הקדוש ברוך הוא שלא לחנוך המשכן עד ר"ח ניסן שבו נולדו אבות, והקב"ה לא קפח שכרו של אותן היום כ"ה כסליו ושמרו לחנוכת החשמונאים אלו דברי מהרש"א ז"ל:
ולדידי צל"ע קצת באיזה יום היתה התחלת הקרבה והקטרה לפי המבואר במנחות נ' ע"א אמר אביי ה"נ מסתברא כמ"ד וכו' ע"ש. דאין מחנכים מזבח העולה כ"א בשחרית ומזבח הקטרת בין הערבים ואז מדליקין הנרות ע"ש ובפירש"י וכן פסק רמב"ם, וא"כ אימתי חנכו המזבח והמנורה. אי ביום כ"ד כסלו א"כ הי' לנו להתחיל ימי חנוכה מיום כ"ד דלא למספד כיון שעיקור י"ט על החנוך והי' התחלתן ביום כ"ד. ואי התחילו ביום כ"ה א"כ לא הדליקו נרות עד ליל הפונה לכ"ו ונהי דיום החינוך יש לנו להתחיל ביום כ"ה, מ"מ אין להתחיל במצות הנרות עד יום כ"ו וצ"ע לכאורה:

מהם לכאורה יוצא שלא בטוח שהנצחון היה דווקא ביום כ"ד/כ"ה כסלו אלא חנוכת המזבח היתה אז. כמובן שאין המהרש"א צריך כל ראיה, אך כסניף בעלמא וכאנקדוטה יפה כיהודה ועוד לקרא, אציין שכדבריו מוכח ממג"ת, ומשמע ממגיל"א (שלדעת רס"ג נכתב ע"י החשמונאים).
מספרי מקבים (שכמובן לאו ממקור קדוש יהלכו) עולה תירוץ נוסף לקושיית פותח האשכול, מסופר בהם כי המלחמות נמשכו זמן רב אחר שכבר כבשו את המקדש, טיהרוהו וחינכוהו לעבודה, ולכן מובן למה לא קבעו ביום כ"ד כסלו זכר לנס הנצחון. מסופר בהם שכבשו את ירושלים, טיהרו את המקדש וחינכוהו לעבודה בכ"ה בכסלו, ולאחר שמונת ימי חנוכה יצאו להמשך סבב לחימות באדום, בגלעד שבעבר הירדן ובגליל. (עובדה זו מאירה באור אחר את ימי החנוכה, שבניגוד לחילונים המציינים חג זה כחג לאומי -חג העצמאות המכבית-, רואים שהחשמונאים וחז"ל לא חגגו ושמחו בעצם הקמת הממלכה היהודית והשגת העצמאות, והחג לא נקבע ביום העצמאות כי אם בימים שזכו בהם לחנוך את המקדש ולהתחיל שוב בעבודת השי"ת).

[גלאגוזים]

בדבריו הנפלאים של המשך חכמה בפ' בא [שמות יב.טו] הוא מתייחס לשאלת פותח האשכול:
"כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום מפלת אויביהם לחג הנצחון,
לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה על זה,
וכמ"ש בנפול אויבך אל תשמח וכו', ולכן על נס חנוכה אין היום מורה רק על
הדלקת שמן זית וחינוך בית ה' וטהרתו והשגחת אלוקים על עמו בית ישראל
בזמן שלא היה נביא וחוזהבישראל, ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם
ההדלקה שמונה ימיםבהיכל משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים,
והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו
הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים למען ידעו
כי יד אלוקי עשה הדבר הזה והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע."

ויש להעיר דלכאורה דבריו סותרים למה שכתב בפרשתנו [פ' וישב, עה"פ והבור ריק]:
"והנה עיקר הנס היה לנצחון אנטונינוס, וישראל קיבלו מלוכה למאתיים שנה".

[עקביה]

יש"כ על דברי המש"ח.

לא זכיתי להבין כוונתו במש"כ: לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה על זה, וכמ"ש בנפול אויבך אל תשמח וכו', ולכן על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ה' וטהרתו והשגחת אלוקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל.

וכי אם קובעים ימים טובים זכר לניצחון זו שמחה על מפלת האויבים? הלא אין זו אלא שמחה על גאולתנו ועל פדות נפשנו, והודאה לקב"ה על כך.
ואיך שיהיה, וכי סבר המש"ח שההלל וההודאה שניתקנו בחנוכה הם על נס פך השמן?

[גלאגוזים]

הערת-הארת אגב:

יש אומרים שהנצחון על היוונים היה בכ"ה בכסלו.

ראה רמב"ם, אבודרהם, כלבו.

ייש"כ. מאידך ישנם ראשונים שכתבו בהדיא שהנצחון היה בכ"ד כסלו. גם החת"ס נקט כן בדרשותיו.

וכן כתב המאירי בשבת: "ותגבורת זה היה בכ"ד בו".
וראה בחידושי "אור גדול" על המשניות יומא פ"ז מ"ד שכתב דהרמב"ם לשיטתו דמצוות הדלקת המנורה היא
גם ביום ולכן י"ל דבו ביום שניצחו [כ"ה] הדליקו המנורה. והמאירי י"ל דס"ל כהרשב"א דמצוות הדלקה היא
רק בלילה, וא"כ הוכרח לפרש דהתגבורת היה בכ"ד וממילא ההדלקה הראשונה היתה בליל כ"ה. עיי"ש שהאריך.

אגב, בשו"ת "בנין של שמחה" סי' י"ז כתב דלולי דמסתפינא הוה אמינא דט"ס נפל בדברי הרמב"ם ויש לגרוס בכ"ד.

[איתן]

עיינו במאמר על החנוכה של הרב אליהו רחמים זייני ב"עץ ארז" כרך ג'.

[אנא עבדא]

ראיתי השבת ב'עלים לתרופה' שהוקדש מדור מיוחד ומעניין על יום הנצחון בכ"ד כסלו [במיוחד גם על הקשר עם השבת, כפי שחל השנה]

[נחום וואהלינער]

השנה אכן הזכירו נס של נצחון המלחמה
וצפיר העזים וכו' חסדי ה' כי לא תמנו

אגב הקדו"ל מביא שהנצחון היה בזכות נרות שב"ק ומשום האי טעמא מדליקין נר בליל א' אפילו שלא היה הנס של השמן אלא חוגגין משום נצחון המלחמה [כפי אחד מהתירוצים על קושית הב"י] לרמז על זכות הנרות שעל ידן היה הנס.

[הא לחמא עניא]

אבל חנוכה לא בטל, כדברי הגמ' (ר"ה יח:) 'דמיפרסם ניסא'.

האם יש מקור שגם ימי החנוכה לא יבטלו לעתיד לבוא כמו ימי הפורים??

[אוצר החכמה]

דברי הגריח"ס בספרו חוקי רצונך ח"א בענין זה

[כן מסתבר]

הערת-הארת אגב:

יש אומרים שהנצחון על היוונים היה בכ"ה בכסלו.

ראה רמב"ם, אבודרהם, כלבו.

ייש"כ. מאידך ישנם ראשונים שכתבו בהדיא שהנצחון היה בכ"ד כסלו. גם החת"ס נקט כן בדרשותיו.

שיטה שלישית קיימת הנוקטת שהמלחמה שבה שמע יוחנן כה”ג בת קול בעבודת יוהכ”פ אודות הנצחון היא מלחמה זו, וזה היה באנטוכיה הרחוקה ובכ”ה כסליו חזרו לבתיהם