אוצר החכמה כתב:2.
אחר הקידה נעלמו ממך דברי התוספות בכמה מקומות, האריכו בזה האחרונים במקומות הרבה שמה נקבצו דיות
ואחד מהם ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה תלמוד חלק א'
מצוה דרבים שאני. וזה מדוקדק נמי במה שאמרו בשבת דף ד' ע"א: אין אומרין לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך. דדייקו לומר חבירך, שדוקא בשביל חבירך שהוא יחיד אין אומרים לו חטוא בשביל שיזכה חבירו שהוא יחיד, אבל אם הוא כדי שיזכו רבים, כדאמרינן הכא, וכמו שכתבו התוספות שם בשבת ובעירובין דף ל"ב ע"ב סוף ד"ה ולא ובפסחים דף פ"ח ע"ב ובגיטין דף מ"א ע"ב סוף ד"ה כופין, יעויין שם. ובזה ניחא מה שאמר הכתוב ביחזקאל ריש סימן ה' @03(פסוק א)@02 ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך וגו'. דלכאורה קשה איך יצו ה' ליחזקאל שיעבור על לאו @03(ויקרא יט כז)@02 ולא תשחית את פאת זקנך, בשביל להוכיח את ישראל, אך כיון שהוא לרבים אומרים לו חטוא בשביל שיזכו רבים דמצוה דרבים שאני כמדובר:
איני מבין מה אתה רוצה. עבירה על איסור לזיכוי רבים יש לה מקום לפי הכללים. אין היתר לעריות בכלל זה.
דברי ר"י פאלאגי לכאורה תמוהים שמה קשה לו הרי הוא נבואה. וע"כ כוונתו שזה ראיה שיש לפעמים מקום להתיר עבירה לאחד להציל רבים מעבירה אבל לפי כללי ההלכה.
שאר הדברים שדנת עליהם אינם מתחומי הבנתי ועיסוקי.
אני מסכים עם שאלתך. מה גם שיש לה סימוכין ממעשה דאליהו בהר הכרמל שהייתה הוראת שעה ונביא היה