אור וחושך בערבוביה - ר' שלמה קרליבך

[פלגינן]

אה"ע ח"א סי' לב. זה הוא?

בענין זונה מינקת וזונה מעוברת ט"ז אייר תשט"ו. מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר שלמה קארעלבאך שליט"א ... ידידו, משה פיינשטיין.

[מה שנכון נכון]

מי אמר שזה הוא, אולי מדובר בקרובו (כמדומני) שחיבר משכיל לשלמה, ואאל"ט היה מנהל סמינר אח"כ בא"י. או מישהו אחר.

[איש_ספר]

מי אמר שזה הוא, אולי מדובר בקרובו (כמדומני) שחיבר משכיל לשלמה, ואאל"ט היה מנהל סמינר אח"כ בא"י. או מישהו אחר.

ר' שלמה שהזכרת הוא בן דודו. משגיח בישיבה בארה"ב. חי לאוי"ט. (אין לי ידיעה אם הוא אכן הנמען).

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?199527&

[מה שנכון נכון]

מי אמר שזה הוא, אולי מדובר בקרובו (כמדומני) שחיבר משכיל לשלמה, ואאל"ט היה מנהל סמינר אח"כ בא"י. או מישהו אחר.

ר' שלמה שהזכרת הוא בן דודו. משגיח בישיבה בארה"ב. חי לאוי"ט. (אין לי ידיעה אם הוא אכן הנמען).

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?199527&

תודה.
מצאתי כעת בפורום את תמונתו.
viewtopic.php?f=19&t=3405&start=1400#p154510

[שיר ורננים]

מי אמר שזה הוא, אולי מדובר בקרובו (כמדומני) שחיבר משכיל לשלמה, ואאל"ט היה מנהל סמינר אח"כ בא"י. או מישהו אחר.

התשובה ממוענת אליו. ומעשה שהיה כך היה. בבחורה שרח"ל נתעברה מנכרי ונטשה. ונפלה למרה שחורה. ור' שלמה קירבה ליהדות ולבסוף נשתדכה לבחור יהודי. אך משבאו לקבוע מועד החתונה צצה השאלה לגבי ההמתנה במעוברת ט' חדשים ולאחמ"כ כד' חדשים כדינא. שמאידך היה חשש שמא תחזור לסורה וכן תאבד את דעתה. השאלה נשלחה לר' משה שיכריע.

[בברכה המשולשת]

אגב, מה הקשר המשפחתי בינו לבין הרב שלמה קרליבך מהבד"ץ?

[וונדרבר]

בתו הכריזה לאחרונה שהיא נהיתה רפורמית.
והוסיפה שאבא שלה היה רפורמי.
ע"י חיפוש ברשת של המילים "קרליבך רפורמית", תגיעו לתוצאות:

הבת של שלמה קרליבך: "אבא היה רפורמי" - כיכר השבת

אבא היה רפורמי יותר ממה שחושבים

(האתרים עצמם חסומים).

[אוצר החכמה]

מי אמר שצריך להאמין לבת הרפורמית שלו?

[פלגינן]

בספר השביעי של חיים ולדר אנשים מספרים על עצמם, מסופר מאורע פלאי איך שביומו האחרון של קרליבך, שעות אחדות לפני שנפטר בחטף, הוא זכה לעשות תשובה ע"ש.
איני חושד את חיים ולדר במעשה נבלה של המצאת כזה סיפור, וגם שמעתי מאדם השייך לבני החבורה דקרליבך שהסיפור אמיתי (אם כי יתכן והוסיף פרטים סיפוריים לקישוט).
וראה שם לאחר הסיפור שמוסיף כמה מילים אודות האיש והיחס אליו.

הרב אריך אשלח לך את ההקלטה האישית ממפר הסיפור ולכל מאן דבעי כפי שהוקלט ע"י ועוד חבר. בל"נ

ראיתי כעת דברי ולדר בספרו, וכדרכו מוסיף נופך. לסיום, הוא מוסיף עוד כמה "פנינים" אודות ר' שלמה [קרוב לדברים שנאמרו כאן ובאשכול סמוך], כגון שבחתונת בן/בת האדמו"ר מאמשינוב ניסו להורידו מהבימה אך האדמו"ר מנע בעדם. עוד סיפר שם שקיבצו מעות לקבורתו כיוון שנפטר בחוסר כל לאחר שפיזר ממונו לצדקה.
עקב חפזי איני זוכר פרטים נוספים. אולי מי שהספר ברשותו יסרוק ויעלה להנאת הציבור.

[שיר ורננים]

בספר השביעי של חיים ולדר אנשים מספרים על עצמם, מסופר מאורע פלאי איך שביומו האחרון של קרליבך, שעות אחדות לפני שנפטר בחטף, הוא זכה לעשות תשובה ע"ש.
איני חושד את חיים ולדר במעשה נבלה של המצאת כזה סיפור, וגם שמעתי מאדם השייך לבני החבורה דקרליבך שהסיפור אמיתי (אם כי יתכן והוסיף פרטים סיפוריים לקישוט).
וראה שם לאחר הסיפור שמוסיף כמה מילים אודות האיש והיחס אליו.

הרב אריך אשלח לך את ההקלטה האישית ממפר הסיפור ולכל מאן דבעי כפי שהוקלט ע"י ועוד חבר. בל"נ

ראיתי כעת דברי ולדר בספרו, וכדרכו מוסיף נופך. לסיום, הוא מוסיף עוד כמה "פנינים" אודות ר' שלמה [קרוב לדברים שנאמרו כאן ובאשכול סמוך], כגון שבחתונת בן/בת האדמו"ר מאמשינוב ניסו להורידו מהבימה אך האדמו"ר מנע בעדם. עוד סיפר שם שקיבצו מעות לקבורתו כיוון שנפטר בחוסר כל לאחר שפיזר ממונו לצדקה.
עקב חפזי איני זוכר פרטים נוספים. אולי מי שהספר ברשותו יסרוק ויעלה להנאת הציבור.

באשכול על האמשינובער כתבתי את סיפור רכישת קברו ע"י הרבי. הסיפור אמיתי וסופר ע"י שליח הרבי לעניין זה הרב א.ק.

[אריך]

ולדר על קרליבך 1.jpeg (332.54 KiB) נצפה 10731 פעמים

[אריך]

ולדר על קרליבך 3.jpeg (377.06 KiB) נצפה 10727 פעמים

ולדר על קרליבך 4.jpeg.jpeg (249.2 KiB) נצפה 10727 פעמים

ולדר על קרליבך 5.jpeg.jpeg (473.44 KiB) נצפה 10727 פעמים

[וונדרבר]

מי אמר שצריך להאמין לבת הרפורמית שלו?

כמדומה שהיא לא סיפרה עובדות חדשות, היא רק אמרה פרשנות (נכונה) על העובדות הידועות.
ציטוט נוסף מהתוצאות הנ"ל:

25 במאי 2014 - בתו הרפורמית של ר' שלמה קרליבך ז"ל, טוענת כי אביה היה רפורמי. היה איש של שינויים, הוא עבר מהישיבה כדי לחבר את העם, זה מה שהרפורמים ...

[שומע ומשמיע]

מי אמר שצריך להאמין לבת הרפורמית שלו?

כמדומה שהיא לא סיפרה עובדות חדשות, היא רק אמרה פרשנות (נכונה) על העובדות הידועות.
ציטוט נוסף מהתוצאות הנ"ל:

25 במאי 2014 - בתו הרפורמית של ר' שלמה קרליבך ז"ל, טוענת כי אביה היה רפורמי. היה איש של שינויים, הוא עבר מהישיבה כדי לחבר את העם, זה מה שהרפורמים ...

מה שבטוח
א. אין בדבריה איזו גאונות או חידוש גדול.
ב. קרליבך עשה עבירות.
ג. הוא ראה את עצמו חד משמעית שייך לאורתודוכסיה.
ד. היו לו כל מיני הסברים בראש למה שהוא עושה. לכאורה עם סימוכים [עכ"פ לשיטתו] מתורת איזביצא.
כל זה ידוע מכבר. עכשיו תחליט איך אתה מגדיר אותו.

[אוצר החכמה]

אחר מחילת כבודכם.

א. איני יודע אם חזר בתשובה שלמה ואני מאד מקווה שכן כמו שאני מקווה על כל יהודי שכך הוא. אבל היחיד שיודע את זה הוא יודע תעלומות. כי בשבילנו בארץ הידיעה שאדם חזר בתשובה מותנית בזה שראינו (ולעתים צריך לאורך זמן) ששינה את דרכיו.

ב. ראיתי הרבה אנשים שבכו ביום כיפור בדמעות שליש ומייד אחרי יו"כ חזרו לדרכם הקודמת כך שקשה להתפעל מזה שמישהו בוכה בדמעות ומתוודה.

ג. תשובה היא שינוי דרך. כאן אני אפילו לא יודע אם היה איזה שינוי דרך. כי זה בדיוק מה שכנראה קרליבך היה כל הזמן. בעל רגש גדול שכשהרגש שלו התעורר הוא באמת בכה לפני הקב"ה ורגשותיו היו רגשות דבקות בבורא. אבל זה לא החזיק מעמד וכשזה הגיע לכלל מעשה נכשל באיסורים מאיסורים שונים וזו הבעייה.
כך שיתכן שאין כאן בכלל תשובה ושינוי דרך. אותו יוס'ל הוציא פעם נוספת את הצד הרגשי הדתי והדבק של קרליבך.

(אפשר לומר שכולנו קצת כאלה, כמו שהזכרתי, ביו"כ מתודים ואח"כ חוזרים לחטאים. רק השאלה היא לאיזה סוג חטאים. )

ד. מעבר לכל זה האמירה אני בסך הכל התלכלכתי מהבוץ שנכנסתי אליו כדי ללקט יהלומים היא ממש לא חזרה בתשובה.

[אוצר החכמה]

מי אמר שצריך להאמין לבת הרפורמית שלו?

כמדומה שהיא לא סיפרה עובדות חדשות, היא רק אמרה פרשנות (נכונה) על העובדות הידועות.
ציטוט נוסף מהתוצאות הנ"ל:

25 במאי 2014 - בתו הרפורמית של ר' שלמה קרליבך ז"ל, טוענת כי אביה היה רפורמי. היה איש של שינויים, הוא עבר מהישיבה כדי לחבר את העם, זה מה שהרפורמים ...

אם אתה יודע שהפרשנות שלה נכונה מה צריך אתה לדבריה. ואם אינך יודע זה מה ששאלתי למה שנאמין לרפורמית שמנסה להצדיק את עצמה.

[שיר ורננים]

מי אמר שצריך להאמין לבת הרפורמית שלו?

כמדומה שהיא לא סיפרה עובדות חדשות, היא רק אמרה פרשנות (נכונה) על העובדות הידועות.
ציטוט נוסף מהתוצאות הנ"ל:

25 במאי 2014 - בתו הרפורמית של ר' שלמה קרליבך ז"ל, טוענת כי אביה היה רפורמי. היה איש של שינויים, הוא עבר מהישיבה כדי לחבר את העם, זה מה שהרפורמים ...

מה שבטוח
א. אין בדבריה איזו גאונות או חידוש גדול.
ב. קרליבך עשה עבירות.
ג. הוא ראה את עצמו חד משמעית שייך לאורתודוכסיה.
ד. היו לו כל מיני הסברים בראש למה שהוא עושה. לכאורה עם סימוכים [עכ"פ לשיטתו] מתורת איזביצא.
כל זה ידוע מכבר. עכשיו תחליט איך אתה מגדיר אותו.

אני משער שגם לשיטתך לא כל עובר עבירה לתיאבון נהפך לרפורמי. בנוסף בתו עברה הליך גירושין מורכב שהביא אותה לתסכול ותסבוכים.... והיא מנסה להתלות באביה. הרי היא הייתה ילדונת בת 19 כשנפטר כמה היא מבינה כבר? יש כאן עוד פרטים שאין המקום לפורטם בציבור.
חד וחלק הוא לא היה רפורמי. אולי אעלה כמה חומרים שיתנו אור.
אגב- בתו השניה שומרת מצוות (וגם מכסה ראשה למי שמתעניין)ומנהלת בית דתי כאן באחת ממושבות הכרמל.מה שמלמד שהחינוך היה דתי.

[אביגדור]

אחר מחילת כבודכם.

א. איני יודע אם חזר בתשובה שלמה ואני מאד מקווה שכן כמו שאני מקווה על כל יהודי שכך הוא. אבל היחיד שיודע את זה הוא יודע תעלומות. כי בשבילנו בארץ הידיעה שאדם חזר בתשובה מותנית בזה שראינו (ולעתים צריך לאורך זמן) ששינה את דרכיו.

ב. ראיתי הרבה אנשים שבכו ביום כיפור בדמעות שליש ומייד אחרי יו"כ חזרו לדרכם הקודמת כך שקשה להתפעל מזה שמישהו בוכה בדמעות ומתוודה.

ג. תשובה היא שינוי דרך. כאן אני אפילו לא יודע אם היה איזה שינוי דרך. כי זה בדיוק מה שכנראה קרליבך היה כל הזמן. בעל רגש גדול שכשהרגש שלו התעורר הוא באמת בכה לפני הקב"ה ורגשותיו היו רגשות דבקות בבורא. אבל זה לא החזיק מעמד וכשזה הגיע לכלל מעשה נכשל באיסורים מאיסורים שונים וזו הבעייה.
כך שיתכן שאין כאן בכלל תשובה ושינוי דרך. אותו יוס'ל הוציא פעם נוספת את הצד הרגשי הדתי והדבק של קרליבך.

(אפשר לומר שכולנו קצת כאלה, כמו שהזכרתי, ביו"כ מתודים ואח"כ חוזרים לחטאים. רק השאלה היא לאיזה סוג חטאים. )

ד. מעבר לכל זה האמירה אני בסך הכל התלכלכתי מהבוץ שנכנסתי אליו כדי ללקט יהלומים היא ממש לא חזרה בתשובה.

אבוי לי! שווינהו מר לכו"ע רשיעי. שאינם שבים ביו"כ ואין יו"כ מכפר להם.
אמנם יש ראיות לומר שיו"כ צריך תשובה קלה יותר אבל...

[אוצר החכמה]

בקושי הזה התקשה מרן ר' ישראל סלנטר. והתשובה שלו היתה שכיוון שכוונתם לתקן מעשיהם לעתיד ולו בקצת נקראים עושים תשובה היינו שהם בדרך של התשובה. הווה אומר שלא הבכי ביו"כ הוא עיקר התשובה אלא הקבלה לעתיד כמו שכתוב ברמב"ם ובשאר ספרים ואחר זה מועיל הבכי. כך שמי שבוכה עדיין אינו כלום אם אין ניכר שום תיקון.

יש עוד עניין בזה והוא שהאנשים שדברנו עליהם עושין ביו"כ תשובה גם ובעיקר על עבירות שאדם דש בעקביו. ואע"פ שכך ראוי זה בעצם עניין אחר לגמרי מתשובת מי שחטא חטאים גדולים שאין כשרים שבישראל חוטאים בהם כלל ואין צורך להאריך בזה.

[נתן]

בקושי הזה התקשה מרן ר' ישראל סלנטר. והתשובה שלו היתה שכיוון שכוונתם לתקן מעשיהם לעתיד ולו בקצת נקראים עושים תשובה היינו שהם בדרך של התשובה. הווה אומר שלא הבכי ביו"כ הוא עיקר התשובה אלא הקבלה לעתיד כמו שכתוב ברמב"ם ובשאר ספרים ואחר זה מועיל הבכי. כך שמי שבוכה עדיין אינו כלום אם אין ניכר שום תיקון.

יש עוד עניין בזה והוא שהאנשים שדברנו עליהם עושין ביו"כ תשובה גם ובעיקר על עבירות שאדם דש בעקביו. ואע"פ שכך ראוי זה בעצם עניין אחר לגמרי מתשובת מי שחטא חטאים גדולים שאין כשרים שבישראל חוטאים בהם כלל ואין צורך להאריך בזה.

1. לתירוצו של ר' ישראל סלנטר למה בעינן שיהי' ניכר התיקון, ואם כונתך שהוא בתנאי שלא יחזור לסורו חזרה טענת אביגדור למקומה, וביותר שהרי הרב קרלבך לא חזר לסורו.
2. בשבילי יש צורך כי אני לא מבין החילוק בין חטאים גדולים לתיאבון ומצוות שאדם דש בעקביו לתיאבון לענין גמירות דעתו לתשובה ואנא תועיל בטובך ללמדני דעת מה היתה כונתך בזה.
3. ידוע דברי האוהחה"ק שהכיר רשעים שהיו אומרים שמוכנים הם לחזור בתשובה בתנאי שימותו מיד כי אינן יודעים שיוכלו לעמוד בנסיון אח"כ, ומי אמר שלא הי' חסד מן השמים שאחר שנתחרט במעשיו מת מיד לפני שישוב היצר אצלו, ואולי הי' זה בזכות מעשיו הטובים.

[שיר ורננים]

אני חושב שבמקום להתפלסף אודות מי שאינו יכול לעמוד ולהגיב לטענות שבכאן מעצם היותו שוכן עפר . היה מן המקום לפתח את הדיון לגבי הנקודה של אין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך שהוא נקודה הלכתית ושאלה לגבי הגישה ולא לגבי האדם.

[אוצר החכמה]

בקושי הזה התקשה מרן ר' ישראל סלנטר. והתשובה שלו היתה שכיוון שכוונתם לתקן מעשיהם לעתיד ולו בקצת נקראים עושים תשובה היינו שהם בדרך של התשובה. הווה אומר שלא הבכי ביו"כ הוא עיקר התשובה אלא הקבלה לעתיד כמו שכתוב ברמב"ם ובשאר ספרים ואחר זה מועיל הבכי. כך שמי שבוכה עדיין אינו כלום אם אין ניכר שום תיקון.

יש עוד עניין בזה והוא שהאנשים שדברנו עליהם עושין ביו"כ תשובה גם ובעיקר על עבירות שאדם דש בעקביו. ואע"פ שכך ראוי זה בעצם עניין אחר לגמרי מתשובת מי שחטא חטאים גדולים שאין כשרים שבישראל חוטאים בהם כלל ואין צורך להאריך בזה.

1. לתירוצו של ר' ישראל סלנטר למה בעינן שיהי' ניכר התיקון, ואם כונתך שהוא בתנאי שלא יחזור לסורו חזרה טענת אביגדור למקומה, וביותר שהרי הרב קרלבך לא חזר לסורו.
2. בשבילי יש צורך כי אני לא מבין החילוק בין חטאים גדולים לתיאבון ומצוות שאדם דש בעקביו לתיאבון לענין גמירות דעתו לתשובה ואנא תועיל בטובך ללמדני דעת מה היתה כונתך בזה.
3. ידוע דברי האוהחה"ק שהכיר רשעים שהיו אומרים שמוכנים הם לחזור בתשובה בתנאי שימותו מיד כי אינן יודעים שיוכלו לעמוד בנסיון אח"כ, ומי אמר שלא הי' חסד מן השמים שאחר שנתחרט במעשיו מת מיד לפני שישוב היצר אצלו, ואולי הי' זה בזכות מעשיו הטובים.

1. כוונתי פשוטה. המציאות מוכיחה, למי שלא שוגה בדמיונות, שזה שאדם בוכה אינו מוכיח שקיבל עליו באמת
לשוב בתשובה ומי שבכה ביום הכיפורים וידע שיחזור לסורו בדיוק כפי שהיה קודם אין תשובתו תשובה. שאל אביגדור אם כן איך מצאנו ידינו ורגלינו כולנו במעשינו ביום הכיפורים ועל זה השבתי שאת השאלה הזאת שאל הגרי"ס ותשובתו היתה שאה"נ מי שחוזר לגמרי לכמות שהיה ואין בכוונתו להשתפר בכלל אין זה תשובה. והתנאי לתשובה הוא שישפר מעשיו. ועל זה התקשה שהרי ברמב"ם כתוב שאין תשובה אלא כשיעיד עליו יודע תעלומות וכולי. ועל זה השיב שזו תכלית התשובה אבל יש מושג של עושים תשובה שהוא בתהליך.

אבל טענת היסוד שלי לא השתנתה בגלל זה שזה שאדם בוכה אינו מוכיח שחזר בתשובה והא ראייה שיש בוכים וחוזרים לדרכם לגמרי, מה שמוכיח שחזר הוא תיקון המעשה.
מי שמת זמן קצר אחרי שאמר שחזר בתשובה איננו יודעים אם חזר בתשובה באמת אם לאו ורק יודע תעלומות יודע.
במחשבה שנייה הסיפור הזה בעיני ממש מגוחך. אילו היה בא מישהו ומספר שיום לפני פטירתו הפתאומית של מישהו בא ואמר לו בלי סיבה ונימוק החלטתי לשנות דרכי מקצה לקצה. וראה אותו מסתגר בחדר ובוכה בכייה רבה, הייתי אומר אולי באמת חזר בתשובה כי למה שיאמר ויעשה דברים כאלה סתם. אבל הסיפור מעיד על עצמו שקרליבך כאב לו היחס של היהודי הזה אליו ומתוך כל התעורר בלבו איזה עניין (אולי של תשובה) וכדרכו שהיה בעל רגש גדול עשה את זה בקול תרועה והשתפכות הנפש. אילו היו באים ואומרים מן השמים גלגלו שהיו לו איזה הרהורי תשובה כל שהם, ניחא. אבל להסיק מסיפור כזה שממש חזר בתשובה שפירוש הדברים שאילו היה חי היה בגלל הסיפור עם היוסל הזה משנה דרכיו לגמרי ומפסיק לעבור עבירות זה כאמור מגוחך.

2. אם אתה לא מבין את ההבדל אולי אני לא יכול להסביר לך. אבל לא שמעתי מעולם שחיים ולדר סיפר סיפור על יוסל שפגש מישהו בשדה התעופה ואמר לו אני לא לוחץ לך את היד כי אתה לא התכוונת בתפילה 25 פעם בשנה האחרונה ואותו אחד התחיל לעשות שם וידוי של יוה"כ. למה אתה חושב שלא שמענו?

3. אולי יש הרבה ואיני יודע אותם. בכלל הדיון מה נעשה עם אדם בשמיים הוא מטופש כי אין לנו מושג במאומה. אולי הוא יושב בגן עדן בגלל מעשיו הטובים. זה עסק של הקב"ה והוא יודע מה לעשות. הנושא הוא היחס שלנו כאן לאדם. והסיבה שזה חשוב היא כי כדברי שהמע"ה מצרף לכסף לכור לזהב ואיש לפי מהללו. וצריך להקפיד להלל את דרכי היושר ולגנות את הרע. והיוצא מהדברים שעלו כאן הוא הילול של החטא והחוטא, וציור כאילו גם מי שלא חשובה בעיניו התורה וההלכה אלא עושה כרעות לבו. אם הוא היה בעל רגש ומלחין וזמר מחונן אנו צריכים לקבל את דרכו ולהמציא סיפורים שיצדיקו אותה. היפך דעת הגדולים והרבנים שפתאום דעתם אינה חשובה.

[שיר ורננים]

בקושי הזה התקשה מרן ר' ישראל סלנטר. והתשובה שלו היתה שכיוון שכוונתם לתקן מעשיהם לעתיד ולו בקצת נקראים עושים תשובה היינו שהם בדרך של התשובה. הווה אומר שלא הבכי ביו"כ הוא עיקר התשובה אלא הקבלה לעתיד כמו שכתוב ברמב"ם ובשאר ספרים ואחר זה מועיל הבכי. כך שמי שבוכה עדיין אינו כלום אם אין ניכר שום תיקון.

יש עוד עניין בזה והוא שהאנשים שדברנו עליהם עושין ביו"כ תשובה גם ובעיקר על עבירות שאדם דש בעקביו. ואע"פ שכך ראוי זה בעצם עניין אחר לגמרי מתשובת מי שחטא חטאים גדולים שאין כשרים שבישראל חוטאים בהם כלל ואין צורך להאריך בזה.

ר' שלום שבדרון זצ"ל שהשבוע חל יום פטירתו ה-19, סיפר שפעם שאל יהודי את הרב קסטל זצ"ל על התועלת שבכל יו"כ עושים תשובה ושוב ח"ו נופלים ושוב יוה"כ . וענהו במשל שקרקע שנחפרה העפר כבר תיחוח ואח"כ כשיחפרוהו יותר קל.
מובא בשאל אביך ויגדך ח"א עמ' נה.

[אוצר החכמה]

אני חושב שבמקום להתפלסף אודות מי שאינו יכול לעמוד ולהגיב לטענות שבכאן מעצם היותו שוכן עפר . היה מן המקום לפתח את הדיון לגבי הנקודה של אין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך שהוא נקודה הלכתית ושאלה לגבי הגישה ולא לגבי האדם.

1. אף אחד לא פתח לדבר בגנותו של קרליבך. הביאו כאן סיפור שכביכול מאדיר את שמו ועל זה הגיבו שזה להיפך.

מעבר לזה אני לא חושב שהאיש עצמו הוא בכלל הנושא. לא קיבלנו עדויות על מעשיו ואיני יודע מה בדיוק עשה או לא עשה. הנושא הוא כאן דווקא הרעיון שאם מוצאים באדם התלהבות לעבודת ה' אין חשיבות למה שעשה בפעל ואם היה "איש הלכה" (?!). כלומר שיכול להיות אדם עובר עבירה ועדיין נחשיבנו כצדיק יסוד עולם וזה הנושא הנידון.

2. אדרבה תביא מקורות לגישה שאומרת שמותר לאדם לחטוא באיסורים חמורים או קלים כדי לקרב אחרים לאמונה בבורא ויהיה מקום לדון בדבר.

[אברהם]

סיפר לי אבי שליט"א ששמע מרבו הגר"ה זקס זצ"ל

שבעת לימודיו בליקווד היה לו חבר אחד שבכוח פלפולו קישר את כל מחלוקות הרמב"ם והראב"ד שבספר נזיקין [כמדומה] 'לשיטתם', וקראו לו שלמה קרליבך.

[פרי יהושע]

מה היה עם יעל אשת חבר הקני הייתה שואלת רב עם מותר לה לעשות מה שעשתה מה היה אומר?

[ארזי ביתר]

מה היה עם יעל אשת חבר הקני הייתה שואלת רב עם מותר לה לעשות מה שעשתה מה היה אומר?

אם יעל אשת חבר הקני, הייתה עושה זאת מידי יום ביומו, במשך שנים ע"ג שנים, סביר להניח שלא היו מעשיה רצויים.

[אוצר החכמה]

מה היה עם יעל אשת חבר הקני הייתה שואלת רב עם מותר לה לעשות מה שעשתה מה היה אומר?

אני פשוט לא מאמין ששאלת את השאלה הזאת.
אבל התשובה היא שברור שהיה אומר לה לעשות מה שעשתה.

[שיר ורננים]

אני חושב שבמקום להתפלסף אודות מי שאינו יכול לעמוד ולהגיב לטענות שבכאן מעצם היותו שוכן עפר . היה מן המקום לפתח את הדיון לגבי הנקודה של אין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך שהוא נקודה הלכתית ושאלה לגבי הגישה ולא לגבי האדם.

1. אף אחד לא פתח לדבר בגנותו של קרליבך. הביאו כאן סיפור שכביכול מאדיר את שמו ועל זה הגיבו שזה להיפך.

מעבר לזה אני לא חושב שהאיש עצמו הוא בכלל הנושא. לא קיבלנו עדויות על מעשיו ואיני יודע מה בדיוק עשה או לא עשה. הנושא הוא כאן דווקא הרעיון שאם מוצאים באדם התלהבות לעבודת ה' אין חשיבות למה שעשה בפעל ואם היה "איש הלכה" (?!). כלומר שיכול להיות אדם עובר עבירה ועדיין נחשיבנו כצדיק יסוד עולם וזה הנושא הנידון.

2. אדרבה תביא מקורות לגישה שאומרת שמותר לאדם לחטוא באיסורים חמורים או קלים כדי לקרב אחרים לאמונה בבורא ויהיה מקום לדון בדבר.

ר' אוצר הרמת להנחתה- מה שאומר אתגרת אותי אז הנה העתקה משרשור מיילים של בני חבורה "מסויימת" שכמובן הושמטו פרטים ועוד דברים מפני צנעת הפרט.

רב שלמה על נגיעה

אני פגשתי את רב שלמה בפעם הראשון בהתחלת תהליך התשובה שלי. אז לא הייתי זהיר בענין נגיעה (לא לנגוע בנשים), וכשראיתי אחרים בחברה העושים זה, זה לא דאג אותי. אף על פי כן, כשלמדתי את ההלכה אחר כך, זה הטריד אותי לראות את הרב והחברה עושים את זה. אז שאלתי אותו [את רב שלמה] להסביר לי מה שהיה נראה כסתירה.


הוא אמר לי, "אתה צודק. זה ההלכה. וזאת הדרך ללכת."

אז שאלתי מדוע הוא עושה את זה. הוא אמר שהמצב שלו הוא ייחודי. הוא הרגיש שהיו הרבה נפשות יהודיים שהיו רחוקים מאידישקייט [יהדות], ושהוא הצטרך באופן אישי לעבור את הגבול כדי להגיע להם ולהחזיר אותם. כיון שהוא הקדיש את החיים שלו לפרויקט הזה, באופן של מסירת נפש, היה לו רשות לעשות כן.


אז שאלתי, "ומה עם החברה שמתנהג בדרך זו?"

הוא ענה ש: "אלא אם כן הם מוקדשים לגמרי לזה [קירוב רחוקים], כפי שהוא עשה, אז אסור להם לעשות את זה."

אז שאלתי, "אז למה אתה לא מונע אותם מלעשות את זה?"

הוא השיב שהוא אומר לחברה לא לעשות את זה, אבל הם לא מצייתים לו.

כאשר רב שלמה אמר לי שהחברה לא מצייתים לו, לא יכולתי להבין - איך זה אפשרי? שנים אחר כך, דיברתי עם הרב אלעזר קניג בצפת על הבעיה של אנשים שמעשנים. שאלתי אם הוא יכול למנוע אנשים מלעשן.

הוא השיב לי שהוא מצא שכאשר הוא אמר לאנשים לא לעשות משהו, ושהם לא מצייתים, שזה היה יותר טוב בשבילו פשוט לא לומר משהו, מלשים אותם במצב שהם נוהגים נגד רבם.

אני מקווה שזה אעזור לברר את הוראת הרב [שלמה] ב'תורה הזאת'.

באהבה

ר.א. רוזן

[אוצר החכמה]

אבל לא עשית מה שאמרת שתעשה. שוב חזרת לסיפורים על קרליבך מה שלא רצית לעשות.

האם יש לך מקור שאם מישהו מחליט שהוא עושה עבירות באופן של מסירות נפש (איזה מסירות נפש יש בזה עמדו להרוג אותו בגלל זה?) למטרה טובה מותר לו לעשות את זה.
ובבקשה אל תחזור על השטות של להביא כאן את יעל אשת חבר הקיני. זה לא שייך לעניין.


לא עלה בדעתי שצריך לבאר אבל כיוון שהוזכר אז 1. היה שם עניין של הצלת כלל ישראל וזה מותר אפילו שעריות לא הותרו לצורך פיקוח נפש כמבואר בראשונים. 2. היה בזמן הנבואה ורוח הקודש וזה שורש ההיתר שלה (הגר"ח מוולוזין) 3. יעל היתה אשה וקרקע עולם ובאנשים אין שום צד היתר בזה (רמח"ל). 4. ומסתבר גם כארזי ביתר שלא מסתבר שיתכן דבר כזה באופן קבוע, אבל אין לי ראייה על זה.

[שיר ורננים]

עוד מהמיילים דשם:


1. זה חזק. אני אתרגם חלק:.שלמה אמר באידיש לאנשים שאולי הוא הלך רחוק מדי בזמן שלא היה עם מי לדבר (בתחילת דרכו, כפי שאמר לאדמו"ר מליובאוויטש), אבל כוונתי היתה להשיב את נשמותיהם האבודות ליהדות.

2.אבי ז"ל אמר לי פעם שר' שלמה אמר לו: אני יודע שאקבל קצת מכות בגיהנם (באידיש זה מצלצל יותר טוב), אבל מה אעשה – כך היא דרכי להחזיר את ישראל לאביהם שבשמים.
הוא היה מודע למעשיו, ולא טשטש בין האסור למותר, אלא שהיה מוכן למסור נפש [כפירוש החסידי, גם דברים רוחניים של הנפש, עולם הבא] לשם שמים ולשם אהבת ישראל שבערה בו. הדברים אינם פשוטים, 'גדולה עבירה לשמה...', כידוע. וכמובן אין זו דרך לרבים ואף לא להורות כן ליחיד.


3. יש קטע דומה שר' שלמה אומר בראיון בעברית (אולי בערוץ 7) המראיין מתעקש ושואל אותו שוב ושוב. מה ההיתר שלו וכו'. האם פלוני התיר לו או אלמוני, ושלמה אומר בתקיפות שאצל ר' אהרן ואצל הרבי מחב"ד ואצל שאר כל רבותיו זה היה חמור ביותר, והוא לקח זאת על כתפיו בלבד, ובגלל זה לא היה לו רבי למרות שהוא היה זקוק לזה מאד, והוא מצהיר שאין שום היתר הלכתי, והוא לא עושה זאת מתוך היתר אלא כמעשה עבירה שהוא ייענש על זה בגיהנום, וכוונתו להציל יהודים, ובכל זאת זה לא יועיל להציל אותו מגיהנום, אלא שהוא מוכן ללכת לשם בשביל להציל יהודים. ושואלים אותו האם אינו חושש שילמדו ממנו? והוא עונה "האם אתה מכיר יהודי שמוכן ללכת לגיהנום בשביל להציל יהודים? תספר לי מיהו, אני מחפש יהודי אמיתי שכזה (כדי להראות לבנות שלי יהודי אמיתי),...
דומני שכבר סופר כאן המעשה עם המסעדה בלונדון והרב ויינברג כיומיים לפני הסתלקותו. מעשה נורא הוד, כנראה אמיתי ואכמ"ל.
לדעתי האישית כל מי שרוצה להיות קשור לשירתו ולתורתו ולאישיותו של ר' שלמה, צריך קודם כל לחשק את עצמו שחלילה וחס לא יילך אף במשהו בכיוון הזה, שלגבי כל העולם הוא ייהרג ואל יעבור ואין רשות למי שהוא מאיתנו הקטנים "לקחת על עצמו" עניינים של עבירה לשמה בשטח חמור שכזה.

[אוצר החכמה]

במה הוא היה מודע למעשיו? שידע שעובר עבירות ודמיין שעושה רצון ה' בזה. או אולי גרוע מזה שהוא יודע יותר טוב מהקב"ה מה צריך לעשות?

אותי באופן אישי זה מצחיק שמישהו אומר שהוא יודע שייענש בגהינום אבל צריך לעשות את זה. אם אדם אומר כמליצה בעלמא אני מבין, אבל כמו שנראה שאתה מבין את זה זה לא מליצה. ואני שוב שואל הקב"ה לא מספיק חכם להבין את מה שאתה וקרליבך מבינים. ואם הוא כן מספיק חכם אז למה הוא יתן גהינום למי שעשה את מה שצריך לעשות?


אבל כאמור לא האדם הוא העניין ואני מתקשה להבין אותך. פתחת בזה שלא צריך לדבר על האדם אלא על העיקרון. ובמקום לדבר על העיקרון אתה מתעקש לדבר על האדם?

[אפשר]

או שיש כאן תמימות או סמיות עינא או משהו אחר, אבל הוא עשה מעשים מכוערים ברבים [ובפרט בצינעא] שלא היה בהם כדי להציל אף נשמה, אלא לספק תאוותיו ורצונותיו בלבד, ומאות אנשים [יראים, ל"ע] מספרים את זה, בעדות כלי ראשון. אתם צריכים פירוט.

[ברזילי]

מה היה עם יעל אשת חבר הקני הייתה שואלת רב עם מותר לה לעשות מה שעשתה מה היה אומר?

אני פשוט לא מאמין ששאלת את השאלה הזאת.
אבל התשובה היא שברור שהיה אומר לה לעשות מה שעשתה.

בלי להתייחס לנשוא האשכול דווקא, נראה שהמחלוקת ביניכם בהבנת דברי חז"ל על עבירה לשמה תלויה באשלי רברבי. כידוע, ענין זה היה מרכזי במסגרת הפולמוס על החסידות (כשברקע עומדת השבתאות והפרנקיזם), ובנפה"ח הרחיק מאד את ענין העבירה לשמה וכתב שכל זה רק לפני מתן תורה, אבל משניתנה תורה וניתנה הלכה, אין הכוונה יכולה להפוך איסור להתר. כמובן, קשה עליו מיעל, וצ"ל לשיטתו ששם לא היתה עבירה כלל ואילו היתה שואלת לחכם היה מורה לה לעשות מה שעשתה, כענין פיקו"נ דוחה שבת, וכמ"ש הראוצה"ח כאן וכך מפורש במהרי"ק.

אבל אין לכחד שאחרים הבינו עבירה לשמה כפשוטו, שמדובר במעשה שמצד עצמו הוא אסור ע"פ דין ואילו נשאל לחכם היה אוסרו, אלא ששלמות הכוונה הטובה מתירה אותו. כמובן, גם לשיטה זו קשה וכי נתת תורת כאו"א בידו, ומהם שקבעו סייגים אחרים (רק ע"פ נביא, רק ברוה"ק וכדומה), או שכתבו שבאמת אין כאן היתר ממש אלא רק צד קולא בעונש.

[אוצר החכמה]

התכוונת לעבירה לשמה כמובן.
ואיני מבין את הביטוי אילו נשאל לחכם היה אוסרו אם הכוונה נשאל ללא ידיעת הכוונה זה פשיטא ואם החכם יודע את הכוונה למה יאסור דבר שהוא מותר להבנתך?

ובעניין החסידות הלא זה להיפך שעיקר טענת החסידים היא שמעולם לא עלה בדעת מי מהם להתיר לעשות איסורים. והיה כאן אשכול להוכיח שהנועם אלימלך שהזכיר עבירה לשמה התכוון לחטא דק מן הדק שהוא חטא רק לפי מעלת הצדיק.

[שיר ורננים]

במה הוא היה מודע למעשיו? שידע שעובר עבירות ודמיין שעושה רצון ה' בזה. או אולי גרוע מזה שהוא יודע יותר טוב מהקב"ה מה צריך לעשות?

אותי באופן אישי זה מצחיק שמישהו אומר שהוא יודע שייענש בגהינום אבל צריך לעשות את זה. אם אדם אומר כמליצה בעלמא אני מבין, אבל כמו שנראה שאתה מבין את זה זה לא מליצה. ואני שוב שואל הקב"ה לא מספיק חכם להבין את מה שאתה וקרליבך מבינים. ואם הוא כן מספיק חכם אז למה הוא יתן גהינום למי שעשה את מה שצריך לעשות?


אבל כאמור לא האדם הוא העניין ואני מתקשה להבין אותך. פתחת בזה שלא צריך לדבר על האדם אלא על העיקרון. ובמקום לדבר על העיקרון אתה מתעקש לדבר על האדם?

הנה לגופו של עניין הדיון שהתקיים שם.

בס"ד
1.אחד הדברים שעד היום מציקים לי בנושא זה שלכאו' נתעלמה גמ' מפורשת של "אין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך?
זה הצ"ע אצלי.

2.

אחר הקידה נעלמו ממך דברי התוספות בכמה מקומות, האריכו בזה האחרונים במקומות הרבה שמה נקבצו דיות
ואחד מהם ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה תלמוד חלק א'
מצוה דרבים שאני. וזה מדוקדק נמי במה שאמרו בשבת דף ד' ע"א: אין אומרין לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך. דדייקו לומר חבירך, שדוקא בשביל חבירך שהוא יחיד אין אומרים לו חטוא בשביל שיזכה חבירו שהוא יחיד, אבל אם הוא כדי שיזכו רבים, כדאמרינן הכא, וכמו שכתבו התוספות שם בשבת ובעירובין דף ל"ב ע"ב סוף ד"ה ולא ובפסחים דף פ"ח ע"ב ובגיטין דף מ"א ע"ב סוף ד"ה כופין, יעויין שם. ובזה ניחא מה שאמר הכתוב ביחזקאל ריש סימן ה' @03(פסוק א)@02 ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך וגו'. דלכאורה קשה איך יצו ה' ליחזקאל שיעבור על לאו @03(ויקרא יט כז)@02 ולא תשחית את פאת זקנך, בשביל להוכיח את ישראל, אך כיון שהוא לרבים אומרים לו חטוא בשביל שיזכו רבים דמצוה דרבים שאני כמדובר:

3.עוד חלק מדברים (לאחר השמטה):
אנו נוטים להחליט דברים ב'שחור' 'לבן'. אך מאז החטא הקדמון יש תערובת טוב ורע בכל (רק לעתיד יקראו את הפסוק כך: 'מכל עץ הגן אכול תאכל - ומעץ הדעת טוב. ורע – לא תאכל ממנו'. לע"ע כשאוכלים מעץ הדעת, אוכלים מהטוב והרע גם יחד. כדברי מי השלוח על אתר), ותפקידנו לבררם, לא לטשטש.

בנוגע לספר מי השלוח – שהוא קודש קודשים. יש לזכור שהוא לא כתב את דבריו כלל, אלא נכדו הגדול כתב והדפיס את הספר, ומאוד מסתבר שלא היתה הכוונה הראשונה שהדברים יופצו לכל, אלא ליחידים. יש באימוץ השיטה באופן ציבורי סכנה (אני יודע זאת מדברי האדמו"ר מאמשינוב שליט"א לאבי ז"ל, כשרצה לההדיר מחדש את מי השלוח). שמעתי שגם ר' צדוק הכהן – תלמידו הגדול – לא היה ניחא ליה מעשה הדפסת הספר.
אף כי שיטתו היא חלק מהתורה, ולימוד היא צריכה – יש אנשים שלא ראוי להם להגות בתורתו, כענין 'לא זכה (- נזדכך), נעשית לו סם המוות'.
יכול להיות שכל העיסוק הזה מיותר ואינו רלבטני, דמאי דהוה הוה, אבל חושבני שהתפיסה ש"יש כאן דיון אם רבי שלמה קרליבך היה יהודי עם ירא"ש או קל דעת וחוטא ח"ו" – כלשונך, אינה נכונה. אדם מורכב מיצרים, טוב ורע. ופעמים זה וזה שופטו. במיוחד, כאשר ההליכה היא לעתים על הגבולות של ההלכה, ייתכנו מעידות. כבר אמר אדם גדול אחד על עצמו, שבפסיעה קלה הוא יכול ליפול ממדרגתו הרמה אל נוקבא דתהומא רבה.

4. גם אני רוצה להאמין ש'כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה'. ועם זאת, אי אפשר להתכחש למאמר חז"ל 'אין אפוטרופוס לעריות'. והאמוראים מעידים על עצמם שכמעט נכשלו, וכן דוד המלך מעיד על עצמו (אם כי אין לנו הבנה במהות חטאו, כדרז"ל).

לסיכום אומר כי אפשר להיות תלמיד וחסיד נאמן של ר' שלמה ושל משנתו, להאמין בצדקתו השלמה ובטהרתו, אבל זה גם אומר לדעת להכיל גם את המנגדים לו ולמבקרים את דרכו, שהרי כך היא שיטתו (ולדעתי זו עיקר גדלותו, שידע לשים את עצמו בצד ולאהוב גם את החולקים על דעתו. ומכאן נובעת לענ"ד התעוזה הגדולה שיש בתורותיו והחופש הגדול שלו – מפני היכולת העצומה של שפלות והכנעה). מאידך גיסא, אפשר להישאר מסוייגים קצת, לקבל את הטוב והיפה שבו, לכבדו ולהוקירו, ולהישאר ב"צ"ע" על השאר. (וכך לדעתי רובא דעלמא נוהג).

ואולם להיות מתלמידיו ולהיות קנאי – זה כבר בעיה....

[דבק]

[ אבל להסיק מסיפור כזה שממש חזר בתשובה שפירוש הדברים שאילו היה חי היה בגלל הסיפור עם היוסל הזה משנה דרכיו לגמרי ומפסיק לעבור עבירות זה כאמור מגוחך.

הרב דסלר כותב שכל אלה שנאמר עליהם יש קונה עולמו בשעה אחת, זה באנשים שמתו מיד לאחר אותה שעה, והסביר שאין אדם שיכול לשנות דרכיו באמת מקצה לקצה, ובוודאי אם היו ממשיכים לחיות היו חוזרים למעשיהם, ורק במי שמת מתוך התשובה קנה עולמו בשעה אחת כי למעשה היה בעל תשובה במיתתו.

[ברזילי]

התכוונת לעבירה לשמה כמובן.
ואיני מבין את הביטוי אילו נשאל לחכם היה אוסרו אם הכוונה נשאל ללא ידיעת הכוונה זה פשיטא ואם החכם יודע את הכוונה למה יאסור דבר שהוא מותר להבנתך?

ובעניין החסידות הלא זה להיפך שעיקר טענת החסידים היא שמעולם לא עלה בדעת מי מהם להתיר לעשות איסורים. והיה כאן אשכול להוכיח שהנועם אלימלך שהזכיר עבירה לשמה התכוון לחטא דק מן הדק שהוא חטא רק לפי מעלת הצדיק.

כוונתי שהמעשה מצד עצמו אסור אם לא באופן מיוחד של כוונה לשם שמים, ולכן אין זה ענין להוראת חכם.

ובענין החסידות - לא מדוייק כמדומני (ואתה מתייחס כבר לעמדה המעודנת שאחרי ההתנגדות), והביאו ענין עבירה לשמה, בכל הזהירות המתבקשת, כדי לומר שעיקר עבודת ד' תלויה בכוונה ולא בדקדוק הדין.

[אוצר החכמה]

2.

אחר הקידה נעלמו ממך דברי התוספות בכמה מקומות, האריכו בזה האחרונים במקומות הרבה שמה נקבצו דיות
ואחד מהם ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה תלמוד חלק א'
מצוה דרבים שאני. וזה מדוקדק נמי במה שאמרו בשבת דף ד' ע"א: אין אומרין לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך. דדייקו לומר חבירך, שדוקא בשביל חבירך שהוא יחיד אין אומרים לו חטוא בשביל שיזכה חבירו שהוא יחיד, אבל אם הוא כדי שיזכו רבים, כדאמרינן הכא, וכמו שכתבו התוספות שם בשבת ובעירובין דף ל"ב ע"ב סוף ד"ה ולא ובפסחים דף פ"ח ע"ב ובגיטין דף מ"א ע"ב סוף ד"ה כופין, יעויין שם. ובזה ניחא מה שאמר הכתוב ביחזקאל ריש סימן ה' @03(פסוק א)@02 ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך וגו'. דלכאורה קשה איך יצו ה' ליחזקאל שיעבור על לאו @03(ויקרא יט כז)@02 ולא תשחית את פאת זקנך, בשביל להוכיח את ישראל, אך כיון שהוא לרבים אומרים לו חטוא בשביל שיזכו רבים דמצוה דרבים שאני כמדובר:

איני מבין מה אתה רוצה. עבירה על איסור לזיכוי רבים יש לה מקום לפי הכללים. אין היתר לעריות בכלל זה.
דברי ר"י פאלאגי לכאורה תמוהים שמה קשה לו הרי הוא נבואה. וע"כ כוונתו שזה ראיה שיש לפעמים מקום להתיר עבירה לאחד להציל רבים מעבירה אבל לפי כללי ההלכה.

שאר הדברים שדנת עליהם אינם מתחומי הבנתי ועיסוקי.

[שיר ורננים]

אזהרה! ללא לליטאים שבינינו...
בספר "מי השילוח" של האיז'ביצה שהיה מאוד חביב על ר' שלמה. [8] לדעתה של ... ר' שלמה מצא אסמכתא בספר זה להצדקת הגישה של עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' (תהילים קי"ט, קכו). ב"מי השילוח", פרשת וישב, יש ניגוד בין שתי שיטות ביחס להלכה ולעבודת ה'. שיטת אפרים היא הקפדה "על הדין וההלכה מבלי לזוז ממנו". ואילו "שורש החיים של יהודה הוא להבינו לה' בכל דבר ולא להתנהג ע"פ מצוות אנשים מלומדה". יהודה "מביט להש"י שיראה לו עומק האמת". לפעמים זה יחייב "לעשות מעשה נגד ההלכה כי עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ (תהילים קי"ט, קכו)". שני השבטים מתנגדים זה לזה. רק לעתיד לבוא יתפשרו ואז אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם (ישעיה י"א,יג). לאפרים לא תהיה טענה נגד יהודה מדוע "יוצא חוץ להלכה" כי ה' יראה לאפרים "את כוונת יהודה שהוא מכוון לשם שמים ולא להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם".
דוגמא נוספת לשיטתו של בעל "מי השילוח" אפשר לראות בהסברו לאיסור וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ (ויקרא כה, יז): "זה הפסוק נאמר אף בנפשות גדולות יקרי ערך כאשר יראו באדם שעושה דבר שלא כרצון הש"י וירצה לקטרג עליו ולהענישו על זה, מזהיר הקב"ה לֹא תוֹנוּ". האיסור של וְלֹא תוֹנוּ פירושו שאין לקטרג על חברו ולדון אותו לכף חובה "פן הדבר הזה מותר לו, כי יש הרבה דברים שלאדם אחד אסורים ולאדם אחד מותרים" ("מי השילוח", חלק א, פרשת בהר, דף פד).

לסיכום האמור בזה זה חלק מהסיבוך. אני מכיר אישית חבר'ה חסידיים (גם מאמשינוב.... שהסתבכו בעניין והגיעו לאן שהגיעו ה' ישמור)