לייטנר כתב:קשים הדברים להיאמר, אך מסתבר שגם רחל וגם בני יעקב היו בני אדם...
דבק כתב:מן הרעות החולות שמשתרשות בציבור שכל התורה כולה היא דינא קשיא, כל דבר הוא קיום דין בלי שום תוכן. ואין אנו אלא חבורת מצוות.
ואטו אבלות קורעים את הבגד בגלל 'קיום דין' בלי שום תוכן, אם המעשה הוא חסר ערך לפני שציוותה עליו התורה לא ייעשה לבעל ערך ע"י ציווי התורה, והאבות הרי קיימו כל התורה כולה בלי שהיה 'קיום דין', ומן הטעם הברור שמצוות התורה אינן קיום דין חסר תוכן אלא יש בהם תוכן קיים שהשיגו האבות מדעתם.
ולכן כמו שקרעו על המת מסברא כך קרעו הבגד במקום שהבינו שכך צריך לנהוג.
השאלה אם יקבלו ע"ז גן עדן היא שאלה למי שמשחק במיליונר המצוות, ועוסק בלהרוויח הרבה מצוות. צדיק הוא מי שחי חיי תורה, ומי שחייו הם לשם שמים, (וכפי שפי' כל רבותינו עניין 'שכר מצווה מצווה'), ולא צריך לחפש את ה'קיום דין' שיש במעשה אלא את התוכן הערכי שיש בו.
או שבאמת היה כאן פשוט ביטוי לאנושיות פשוטה כפי שכתב לייטנר.
ומי שחושב שהאבות לא הצטערו על איבוד בן לא הופך אותם למלאכים אלא לסדיסטים.
סליחה אם הדברים בוטים, אבל צריך פעם להעמיד את הדברים על השולחן.
שלמה בן חיים כתב:. והדברים פשוטים, [או אולי יותר נכון פעם היו פשוטים] וברורים לכל ינוקא.
אפשר כתב:בענין מש"כ לייטנר יש ע"ז מעשה בשם הגרי"ז שפעם הלך עם הגרא פלצינסקי ובכה קצת על בניו שנהרגו בשואה, או התאונן על שיעוריו, וענהו הגראפ משהו בסגנון שגם יעקב הצטער על יוסף, וענהו הגריז שאין לזה שייכות כי יעקב הצטער רק משום איבוד שבט, ולא סתם צער מאבא לבן, והמשיכו ללכת, וכשקרב הגריז לביתו אחר שתיקה ממושכת, אמר סוף סוף גם יעקב היה אבא, ובודאי גם הוא הרגיש צער של אבא, עפעס אזוי
שלמה בן חיים כתב:מן הרעות החולות שחושבים שרגשות פשוטים שיש לנו היו לאבות הקדושים ושהתורה כותבת רגשות פשוטים.
התורה לא מספרת על רגשות פשוטים שהיו לאבות הקדושים ולא היו להם רגשות כאלו.
אריך כתב:שלמה בן חיים כתב:מן הרעות החולות שחושבים שרגשות פשוטים שיש לנו היו לאבות הקדושים ושהתורה כותבת רגשות פשוטים.
התורה לא מספרת על רגשות פשוטים שהיו לאבות הקדושים ולא היו להם רגשות כאלו.
לא רק שרגש אנושי לא היה להם, גם לב וכבד וכליות לא היו להם, וכ"ש רגליים וצפרניים.
שלמה בן חיים כתב:אריך כתב:שלמה בן חיים כתב:מן הרעות החולות שחושבים שרגשות פשוטים שיש לנו היו לאבות הקדושים ושהתורה כותבת רגשות פשוטים.
התורה לא מספרת על רגשות פשוטים שהיו לאבות הקדושים ולא היו להם רגשות כאלו.
לא רק שרגש אנושי לא היה להם, גם לב וכבד וכליות לא היו להם, וכ"ש רגליים וצפרניים.
ממש מצחיק. היה להם רגש אנושי מאד אך הרגש שלהם היה רגש של קדושי עליון שאין לו שום קשר לרגש של לב האבן שיש לנו.
א) רחל במותה קראה לבנה הנולד לה "בן אוני". פרש"י בן צערי. וצ"ב למה היא צריכה להנציח את הענין של הצער, מה תועלת תצא מזה שלילד יקראו שם שיקבעו בו את העובדה שאמו מתה בלדתה.
אריך כתב:שם שנושא בו פן חיובי שראה ה' בעוניה ובהיותה שנואה וכו' אינו מקום לקושי, נכון שאני ואתה לא היינו נותנים שם על זה, אבל זה שאלה של טעם. משא"כ לקרוא לילד "בן צערי" אין פה שום נקודה חיובית ומה טוב בשם כזה?
אריך כתב:אפשר כתב:בענין מש"כ לייטנר יש ע"ז מעשה בשם הגרי"ז שפעם הלך עם הגרא פלצינסקי ובכה קצת על בניו שנהרגו בשואה, או התאונן על שיעוריו, וענהו הגראפ משהו בסגנון שגם יעקב הצטער על יוסף, וענהו הגריז שאין לזה שייכות כי יעקב הצטער רק משום איבוד שבט, ולא סתם צער מאבא לבן, והמשיכו ללכת, וכשקרב הגריז לביתו אחר שתיקה ממושכת, אמר סוף סוף גם יעקב היה אבא, ובודאי גם הוא הרגיש צער של אבא, עפעס אזוי
לדעתי אסור לספר כך על הגרי"ז (אני מתכוין על החלק הראשון).
ולא שצריך ראיות, אבל להנצרכים לכך:
איך למדו מרחל שמי שאין לו בנים נחשב כמת, הרי רחל בכלל לא היה אכפת לה שאין לה ילדים, אלא רק שאין כאן המשכיות של הספירות יסוד...
ויש עוד כאלה למכביר.
בברכה המשולשת כתב:כמדומני שיש תשובת הרדב"ז על רב שמת בנו והוא לא בכה כלל, והרדב"ז לא ראה זאת כהנהגה ראויה
מה שנכון נכון כתב:בברכה המשולשת כתב:כמדומני שיש תשובת הרדב"ז על רב שמת בנו והוא לא בכה כלל, והרדב"ז לא ראה זאת כהנהגה ראויה
ח"ג סימן תקנה.
אריך כתב:אבל בכל זאת ראיה, שכתבתיה לעיל ומשום מה לא ענו לי: חז"ל בנדרים אמרו שמי שאין לו בנים חשוב כמת ממה שרחל אמרה ואם אין מתה אנכי. ואיך אפשר ללמוד ממנה לסתם אנשים? הרי אין שום צד השוה?
פלגינן כתב:מעניין לעניין. מצוי, בעיקר אצל נשים, שמתבטאות "אני מתה" כשמשהו קצת מציק.. כששמעתי פעם יהודי שנוזף באחת מבנות ביתו על הביטוי הזה, הצבעתי בפניו על דברי החרדים המצ"ב (ברכות פ"ב ה"ז).
ואולי מכריע בנידון הנ"ל, שכן בדבריו פשט אחר בדברי רחל אמנו, פשטני יותר מדברי הגמרא שמי שאין לו בנים חשוב כמת..
ולדינא צ"ע.
מה שנכון נכון כתב:פלגינן כתב:מעניין לעניין. מצוי, בעיקר אצל נשים, שמתבטאות "אני מתה" כשמשהו קצת מציק.. כששמעתי פעם יהודי שנוזף באחת מבנות ביתו על הביטוי הזה, הצבעתי בפניו על דברי החרדים המצ"ב (ברכות פ"ב ה"ז).
ואולי מכריע בנידון הנ"ל, שכן בדבריו פשט אחר בדברי רחל אמנו, פשטני יותר מדברי הגמרא שמי שאין לו בנים חשוב כמת..
ולדינא צ"ע.
עדיפא מינה ראה ברמב"ן שם.
מה שנכון נכון כתב:אריך כתב:אבל בכל זאת ראיה, שכתבתיה לעיל ומשום מה לא ענו לי: חז"ל בנדרים אמרו שמי שאין לו בנים חשוב כמת ממה שרחל אמרה ואם אין מתה אנכי. ואיך אפשר ללמוד ממנה לסתם אנשים? הרי אין שום צד השוה?
וכן שמעתי מר"ד סגל בשמו (בהספד עליו).
וצ"ע מהגמרא.
וע"ע פניני רבנו הגרי"ז עמ' נה.
המעיין כתב:אני מתקשה להבין את דברי אריך.
הוא זה שהמציא את הרעיון שיש קושי בהתנהגותם של האבות. ואח"כ הוא מתלונן על הכותבים החשובים שחושבים שיש קושי בהתנהגותם של האבות.
למה שאברהם אבינו לא יאהב את ארצו ומולדתו? כי הוא עושה מצוות? נכון לכן הוא הולך על אף שהוא אוהב את ארצו לפי ציווי ה'.
וכי אפשר לשאול מה הוא נסיון העקידה שהרי אברהם אבינו כל כולו מצוות ואם הקב"ה מצווה אותו לשחוט את בנו וודאי שישחט את בנו?
או מה מעלת רחל שויתרה לאחותה הלא ברור שצדקת כרחל אמנו מוותרת לאחותה?
פלגינן כתב:מעניין לעניין. מצוי, בעיקר אצל נשים, שמתבטאות "אני מתה" כשמשהו קצת מציק.. כששמעתי פעם יהודי שנוזף באחת מבנות ביתו על הביטוי הזה, הצבעתי בפניו על דברי החרדים המצ"ב (ברכות פ"ב ה"ז).
ואולי מכריע בנידון הנ"ל, שכן בדבריו פשט אחר בדברי רחל אמנו, פשטני יותר מדברי הגמרא שמי שאין לו בנים חשוב כמת..
ולדינא צ"ע.
בברכה המשולשת כתב:מה שנכון נכון כתב:בברכה המשולשת כתב:כמדומני שיש תשובת הרדב"ז על רב שמת בנו והוא לא בכה כלל, והרדב"ז לא ראה זאת כהנהגה ראויה
ח"ג סימן תקנה.
ייש"כ, ואכן מביא ראיה מאאע"ה ומיעא"ה ומדהע"ה (ויעויין כל לשונו הברורה בזה)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 65 אורחים