האם מותר להאמין לחקירת משטרה,ולא נחשב לשון הרע

[חוקר ודורש]

לצערינו עדים אנו לתופעה מבית ומבחוץ לעצירים ומאסרים פעמים זה עדויות פעמים זה הודאות
השאלה היא האם אדם שידוע כאינו רשע,שנפתחה אחריו חקירה ואפילו הגיעו עדים והעידו
שעשה מעשה עבירה ונאסר בבית כלא,האם מותר להאמין לסיפור או שנאמר מאחר והמשטרה
איננה עובדת ע"פ דין תורה ,ופעמים זה עובד אם עד מדינה שבוודאי פסול לעדות ונוגע וע"א
בקיצור האם מותר להאמין או שאסור להאמין עד שיבורר בבי"ד,כמובן שכמו שאומר הח"ח למיחש
מבעי.ועל זה אין שאלה.

[תוכן]

איזה צד בעולם יש שאפשר להאמין למשטרה? אפילו למיחש למה שנחוש?

[חוקר ודורש]

ז"א לפי דבריך כל אלו שיושבים אחרי סורג ובריח הם בחזקת כשרים
מאחר ואין אנו מאמינים לשפיטה של השופטים,ולא לעדיות וחקירות משטרה.

[תוכן]

חילונים וכיוצא אין להם חזקת כשרות, וכן שומרי תורה ומצוות שהעידו עליהם יהודים שומרי תורה ומצוות או שיצא עליהם קול וכיוצא, יש לחוש לפי הגדרים בשו"ע. אבל יהודי שומר תומ"צ שנתפס על ידי המשטרה, וחוץ מדברי המשטרה ומה שהם מדליפים לתקשורת, לא ידוע כלום, הרי הוא בחזקתו לגמרי. אני חושב שזה דבר פשוט ביותר, האם יש עוד צד?

[בברכה המשולשת]

חילונים וכיוצא אין להם חזקת כשרות, וכן שומרי תורה ומצוות שהעידו עליהם יהודים שומרי תורה ומצוות או שיצא עליהם קול וכיוצא, יש לחוש לפי הגדרים בשו"ע. אבל יהודי שומר תומ"צ שנתפס על ידי המשטרה, וחוץ מדברי המשטרה ומה שהם מדליפים לתקשורת, לא ידוע כלום, הרי הוא בחזקתו לגמרי. אני חושב שזה דבר פשוט ביותר, האם יש עוד צד?

יש שרצו לדמות זאת לחזקת אומן לא מרע אומנותיה, אך אינו מסתבר כלל

[תוכן]

ואם ידמו, מה ירויחו. הרי האומנות שלהם זה להאשים על בסיס ראיות קלושות ביותר, ולרדוף כל מי שעולה לגדולה על סמך האשמות שוא, ולהצדיק אוטומטית כל טענה של אשה או ילד. איך אפשר להתייחס ברצינות למערכת משפט שכזה?

[בברכה המשולשת]

ואם ידמו, מה ירויחו. הרי האומנות שלהם זה להאשים על בסיס ראיות קלושות ביותר, ולרדוף כל מי שעולה לגדולה על סמך האשמות שוא, ולהצדיק אוטומטית כל טענה של אשה או ילד. איך אפשר להתייחס ברצינות למערכת משפט שכזה?

כמדומני שמי שטוען כן (שיש כאן חזקת אומן) מבין אחרת מכת"ר (וגם קצת ממני) מהי אומנותם

[תוכן]

אני רוצה להבהיר, אני לא חושב שכל אחד שמאשימים אותו במשטרה, הוא צח כשלג, אלא הטענה שלי היא, שאם מישהו יש לו חזקת כשרות, אי אפשר להוציא אותו מחזקתו על סמך האשמה של המשטרה, ללא הוכחות אחרות.

למשל, באם המרעיבה, אפילו שלאם היתה חזקת כשרות, אבל מכיון שראו אותה מנתקת את הצינורות מהבן שלה, הרי שיש לנו הוכחה חיצונית, שמערער את חזקתה.

נקח למשל, אברך שמאשימים אותו במעשים אשר לא יעשו על בסיס עדות של ילד אחד, דבר זה לא קביל בכלל על פי ההלכה. בימינו התחדשה סברא שאומרת, שהילד לא היה אומר משהו כזה אם זה לא היה אמת. אבל מכיון שלא מצאנו סברא זו בפוסקים כלל לגבי נאמנות של ילד, הרי שהאשמת המשטרה אין לה על מה לסמוך מבחינת ההלכה. ועל כן, אע"פ שאפשר לטעון שהמשטרה פועלת בתום לב במקרה זה, מכל מקום אין דבריהם נאמנים כלל.

[מעט דבש]

שו"ת מהרי"ק סימן קפח

ראיתי דברי הרבנים הראשונים והאחרונים והנה דבריהם שוים ומכוונים כי זה רבי אהרן ריסקי"א יצ"ו נרדף על לא חמס בכפו והדברים פשוטים אפילו לתנוקת של בית רבן דאין בדברי האשה הארורה הזאת ממש דאע"ג דהלכתא כרבא דאומר אין אדם משים עצמו רשע גבי פלוני רבעני לרצוני ופלגינן לדיבוריה היינו דוקא להצטרף עם עד אחד כדקאומר התם הוא ואחר מצטרפין להורגו כו' אבל בלא צירוף עד א' פשיטא כביעותא בכותחא דאפי' עד כשר לא מהימן וכ"ש האשה הארורה הזאת.

כדגרסינן בקדושין פ' האומר (דף סה) דפריך ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן וגרסינן נמי פ' ערבי פסחים (דף קיג) טובי' חטא אתא זיגוד הוה קא מסהיד עליה קמיה דרב פפא נגדי' וכו' עד טוביה חטא זיגוד מנגיד א"ל אין את לחודך קא מסהדת ביה שום ביש בעלמא הוא דקא מפקת עלויה. ופי' שם רבינו שמואל וז"ל מאחר שאין אתה נאמן עליו ולא יתקבל עדותך ואין עליך מצוה להעיד הרי אתה עובר על לא תלך רכיל משמע משם שאין להאמין עד א' לשום דבר דאם יש להאמינו לשום ענין לבייש או להרחיק אותו שיהא מעיד עליו שחטא אמאי נגדיה ואמר ליה שום ביש בעלמא כו'. והא שפיר עבד דאסהיד ביה כיון דמהמנינן ליה לבייש או להרחיק ואין כאן משום לא תלך רכיל אלא פשיטא דלא מהימן מידי אפילו לבייש או להרחיק.

ולא מבעי' דאין לבייש ולהרחיק ע"פ עד א' אלא אפילו לשנאתו בלב מתוך עדות עד א' אסור כדמוכח שם בהדיא דגרסינן שם א"ר יצחק ב"ר שמואל מותר לשנאתו דכתיב כי תראה חמור שנאך כו' עד אי דאיכא תרי סהדי כ"ע נמי מסנא סנו ליה מ"ש איהו אלא לאו כה"ג דחזא ביה איהו דבר ערוה הרי לך ראיה ברורה דאע"ג דחזא ביה דבר ערוה דלא מהימנינן ליה למסנייה דאי מהמנא ליה למסנייה מאי משני דחזא ביה איהו כו' סוף סוף יקשה כ"ע מסנא סנו ליה כדהקשה מעיקרא אלא ודאי פשיטא דאפילו חזא ביה דבר ערוה דדוקא איהו שרי למסנייה שהרי ידע בו בודאי שהוא רשע כדפי' שם רבינו שמואל מותר לשנאתו הרואה יחידי דבר ערוה בחבירו שאין רשאי להעיד שמותר הוא לשנאתו שאע"פ שאין נאמן בעינינו לעצמו הוא נאמן שהרי יודע בו בודאי שהוא רשע עד כאן לשונו משמע בהדיא דדוקא הוא שיודע בו בודאי שהוא רשע מותר אבל לכ"ע דלא ידעי דודאי אסור למסנייה דעד אחד אינו קם לכל עון ולכל חטאת ואפילו היה העד ההוא אדם כשר ונאמן אין להאמינו כלל אפילו למסנייה כדמוכח שם דאומר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אסי מהו למימר ליה לרביה כי היכא דליסנייה א"ל אי מהימן ליה לרביה כבי תרי לימא ליה ואי לא לא לימא ליה.

כ"ש וכ"ש ע"פ אשה כזאת אשר פרשה מדרכי בנות ישראל הצנועות דלא מהימנא אפי' כחדא ולא כפלגא דחדא ואפילו לשנאתו על פיה היה אסור כדפירש' ק"ו בן ק"ו שאסור לביישו ולהרחיקו מפני דברי האשה הזאת והמביישו יבקש רחמים על עצמו בהיות כבוד בני אברהם יצחק ויעקב קל בעיניו ובודאי כי תועבת ה' יתברך כל עשה אלה ורב עונשו מאד וכ"ש לביישו ברבים כאשר נעשה להעני הזקן רבי אהרן יצ"ו אשר ביישהו והכלימוהו ועכבוהו שלא לקרוא בתורה בצבור ואין לך מלבין פני חברו גדול מזה ולו חכמו ישכילו המביישים יכירו וידעו כי גדול מה שנאמר במלבין פני חבירו ברבים ממה שנא' בבא על א"א כמו שהשיב דוד לדואג ואחיתופל שהב' על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעה"ב והמלבין חבירו ברבים אין לו חלק לעה"ב וראו כמה יש לו לאדם להזהר שלא להלבין פני חבירו ברבים על חנם וראוי לחקור ולדרוש בכמה דרישות וחקירות קודם שיעשו מעשה כזה והמקיל בזה דמו בראשו בלי ספק.

ואף על גב דאמר האי לישנא בישא אף על גב דלקבוליה לא בעי למיחש מיהא בעי דבר פשוט הוא לפני כל יודעי דת ודין דלא אמרו למיחש ליה כדי לעשות שום מעשה נגד מי שמספרים עליו לישנא בישא כדמוכח בהדיא בנדה פ' האשה (דף סא) דגרסינן שם הא גלילא נפק עלייהו קלא דקטל' נפשא אתו לקמיה דר"ט אמרו לטמרינהו מר אומר להו היכי אעביד ליה לא ליטמרינהו הא קחזו לכו ליטמרינהו הא אמרו רבנא וכו' זילו אייתו איטמרו נפשייכו ולא מיבעיא לפי השאלתות שפירשו הא אמור רבנן כו'. ושמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם את ראשי למלך דודאי פשיטא שיש לדקדק דהא אי לא הוה עליה אימת דמלכותא היה מצילם וכ"ש שלא היה מענישם מפני חששא דלישנא בישא אלא אפילו לפירש"י שפיר' שמא הרגתם אסור להצילכם מ"מ דבר פשוט הוא דלא חשש אלא שלא לעשות מעשה ההצלה דשמא הרגו אבל לעשות להם שום עונש לא עלה על לבו שהרי השיאם עצה להסתיר עצמם כדמשמע התם דאמר להו זילו אייתו איטמרו נפשייכו ופשיטא שאם היו ראויין להענש לא עונש רבא ולא עונש זוט' שלא היה משיאם עצה אלא היה מסתלק מהם לגמרי אלא ודאי פשיטא ופשיטא דלקבולי לא בעי לענין עשיית שום מעשה ולא שום ביוש לא קטן ולא גדול וזה פשוט וישר.

ואם יאמר אדם להחמיר עליו מדגרסינן בשילהי קדושין (דף פא) מלקין על לא טובה השמועה הלא דבר פשוט הוא דהיינו דוק' בקול שהרבים מסכימים עליו ואינו פוסק דמסתמא י"ל שלא על חנם יצא קול זה אבל היכא שידוע לנו שהקול יצא ממי שאינו ראוי להאמינו כיוצא בנדון הזה שהדבר ידוע שהיא הארורה הוציאה הקול ואין ראוי להאמינה כלל וכלל מכמה טעמים שפי' למעלה פשיטא ופשיטא שאין בקול זה ממש אלא הוי קול ושוברו עמו ואין להאריך בזה כי פשוט הוא אפילו לתינוקות של בית רבן דהיאך יטעה אדם לומר שמחמת קול הברה היוצא מחמת אשה כזאת שנלקה אדם שהוא בחזקת כשרות חלילה וחס לא תהיה כזאת בישראל דא"כ לא הנחת בן לאברהם אבינו שלא ילקה ויחזור וישנה. וא"כ לקתה מדת הדין ח"ו כי בני פריצי עמינו יתנשאו להוציא דיבה על כל אדם אשר ישנאוהו ובאיבה יהדפוהו ומתוך כך יצא הקול וא"כ ילקה כל העולם כולו ח"ו. ועוד שהרי כ' רבינו משה בפ' כ"ד דהלכות סנהדרין וז"ל וכן יש לב"ד בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה כו'. והוא שיהיה קול שאין פוסק כמו שביארנו ולא יהיו אויבים ידועים שמוציאים עליו שמועה רעה עכ"ל.

והנה ראיתי כתב ידיד הח"ר אליה יצ"ו בן מהר"ר שמואל ז"ל אשר העיד מפי הנכבדת אמו מב"ת שהיא השיאתה עצה לומר לרבי אהרן שממנו נתעברה כדי להשתיק רבי אהרן זה שהיה מחזיק הקול שיצא עלי' ומביישה לפי דבריה וא"כ הוא אין לך אויבים מפקי לקלא יותר מזה דהתם טעמא מאי דכיון שהדבר ידוע שאויביו הם אין להאמינה מאחר שאין כאן עדות ברורה ויש לו לתלות שמחמת שנאה עשו כן כ"ש הכא שאין כאן עדות ג"כ כדפירש' לעיל וגם ידוע שהיא הוציאה הקול להשתיקו וגם לקחת נקמתה ממנו על שהיה מחזיק הקול כמו שלמדתי מתוך דברי החר"ר אליה יצ"ו בכתב ידו.

וגם אם יאמר האומר דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה הלא כתב רב אלפס דדוק' גדול הדור כמו ר"נ דהוה חתניה דבי נשיאה או טובי העיר שהמחוהו רבים עליהם ואפילו לדבר החולקים עליו ואומרים דה"ה ב"ד של ג' הדיוטות מ"מ בנדון הזה לא ראיתי שום רב שהבדילו לזה רבי אהרן כלל ואפילו מהר"ר יודא לנד"א יצ"ו לא כתב שהיה הוא מבדילו ולפי הנשמע כי אותם שהבדילוהו לא נתמנו דיינים לא מבעי' מומחה לרבים כמ"ש רב אלפס אלא אפילו להיות כב"ד דג' הדיוטות כמו שכתבו החולקים עליו דפשיטא דלכל הפחות בעינן שיהיו ממונים לדיינים כב"ד של ג' הדיוטות וזה פשוט ועוד דפשיטא ופשיטא דאפילו ב"ד הגדול שבירושלם אין כח להכות ולענוש שלא מן התורה אלא היכא שבודאי יש שם קצת דררא דאיסורא כי ההיא שרכב על סוס בשבת וכן ההוא שהטיח באשתו תחת התאינה וכו' שהיו עדים בדבר אלא שלא היו ראוין לאותו עונש אם לא מכח הוראת שעה אבל בלא עדות ברורה לא.

והנה זה העני הזקן רבי אהרן עומד וצווח שמעולם לא הלך עמה בייחוד כי הם היו ג' באותו הדרך שהלך עמה. ואם כי מלשון הפוסקים משמע דבעינן ג' תלמידי חכמים מ"מ מלשון הפוסקים האחרונים כגון הסמ"ג וכן בטור אבן העזר משמע דסגי בג' כשרים ולא בעינן שיהיו תלמידי חכמים וכן נראה דעת רבינו אלפס שהשמיט ההיא דרב ורב יודא הוו קא אזלי באורחיה וכו'. ולא כתב כי אם ל"ש אלא בכשרים וכו' משמע דסגי בכשרים ולא בעינן ת"ח ואפי' אם ימצא שלא היו עמו ג' כשרים כל כך מ"מ מאחר שפשט הדבר עכשיו ללכת עם ג' אנשים כל דהו וכהתירא דמי להו אף על גב דלאו מן אולפנ' הוא מ"מ דבר פשוט הוא שאין לנדות וגם לא להבדיל או לבייש על כך כ"א אחר ההתראה וההזהרה ואף אם יבוא ב"ד לענוש על כן בלא התראה להוראת שעה לעשות גדר וסייג לתורה פשיטא שיש להו להשוות מדותיהן ולא להטיל עונש על אדם אחד ומשאר עמי הארץ אשר נוהגין תמיד לעשות המנהג הרע הזה העלם יעלימו את עיניהם חלילה מעשות כדבר הזה שאין זה סייג לתורה אלא חלול התורה כי יאמרו העולם שמחמת שנאה ואיבה החמירו על זה יותר מעל שאר אנשים ונמצא ש"ש מתחלל ח"ו.

סוף דבר נראה לע"ד שהמרחיקין ומבדילין זה רבי אהרן הזקן לא טוב עשו אלא חטאו חטאה גדולה ואפשר כי בשוגג היה ואם ח"ו יוסיפו סרה מכאן ולהב' אחרי ראותם כתב הרבנים יצ"ו אשר עמם בגליל ועוד יתנו כתף סוררת למען ספות הרוה את הצמאה ח"ו יבקשו רחמים על עצמן כי גדול מאד העונש המבייש והמלבין פני חבירו ברבים חנם כמו שכתבתי למעלה וגרסינן בגיטין פ' הנזקין (דף נז) תניא אמר ר"א בא וראה כמה גדול כח של בושה שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא כו' ועל דבר זה ידוו כל הדווים שלא לבייש בני אברהם יצחק ויעקב מחזיקין בדת האמת על חנם ועל לא חמס. ואל ק"ק פדוא"ה בקשתי לצרף זה ר' אהרן לכל דבר שבקדושה ולא תהיה זאת עוד לכם לפוקה ובמה שעשו כבר דים והותר ואלמלא פניהם אני נושא כי קהל חשוב הוא הייתי מרחיב הדבר בזה בדרך לא היתה תפארתם כאשר לא שמעו לקול רבותינו אשר בגלילותיהם כולם שוים לטובה לזכות זה הזקן אהרן יצ"ו ולהקפיד על עלבונו שהרי גם מהר"ר יודא לנד"א יצ"ו הקפיד על הנעשה לו מתחילה ובסוף.

ועל הסגן של ק"ק פדוא"ה יצ"ו אומר שהוא ראוי להתנדות אם לא יקרא זה רבי אהרן רסקיא"ה יצ"ו לקרא בתורה בהגיע תור שלו כשאר בני ברית הכשרים ובפרט כי כבר קא צווח כי כרוכיא היותו מוכן לקבל את הדין רבותינו אשר שם אם ח"ו ימצא לו שום פשע ואשם ועוד הוא עומד וצווח על כך. וע"פ הדברים האלה אני גוזר עליו בכח נח"ש שבשבת ראשון שיגיע זה הזקן רבי אהרן בבית הכנסת מהאשכנזים מק"ק פדואה יצ"ו בשעת קריאת התורה שיקראוהו לעלות לקרא לס"ת כשאר בני ברית ולא יסרב עוד על דברי רבותינו אשר שם אשר כתבו לקרבו ולא להרחיקו וגם לא תהא עוד המכשלה הזאת תחת ידו להלבין פני חבירו ברבים חנם אשר אמרו רבותינו ז"ל על זה שאין לו חלק עולם הבא ואם שמע ישמע שלום יהיה לו ועליו תבא ברכת הטוב:

[לעומקו של דבר]

מעט דבש, מה שייך זה למשטרה.

[עזריאל ברגר]

מעט דבש, מה שייך זה למשטרה.

שאילו המעשה הזה דר' אהרן שבשו"ת הנ"ל היה קורה בזמננו, ואילו היה בזה משהו פלילי לפי חוקות הערכאות - היו עלולים להרשיע אותו על סמך עדות "האשה הארורה" ולהושיב אותו בכלא למשך שנים רבות...

[עיק]

מעט דבש, מה שייך זה למשטרה.

שאילו המעשה הזה דר' אהרן שבשו"ת הנ"ל היה קורה בזמננו, ואילו היה בזה משהו פלילי לפי חוקות הערכאות - היו עלולים להרשיע אותו על סמך עדות "האשה הארורה" ולהושיב אותו בכלא למשך שנים רבות...

הראיה לא ברורה לי. המהרי"ק חשב שבמקרה הספציפי שלפניו האישה אינה נאמנת. האם הוא חשב שבכל מקום בכל זמן אין לקבל אלא עדות של שני גדולים בני חורין שראו מחלון אחד?
פשוט שלא ניתן לקבוע כללים מוצקים מדי בדיני נאמנות, ולכן הפוסקים המציאו כל מיני חריגים בביהכ"ס של נשים וכיו"ב . סוכ"ס זוהי שאלה של אומדן דעת, והשאלה היא האם המשטרה (והפרקליטות ושאר הגורמים הקשורים) עובדים כמו שצריך, ואת זה צריך לשאול עו"ד ואנשי מקצוע שמצויים בדברים אלה, ולא להביא ציטוטים משו"ת מהרי"ק.

[מעט דבש]

הראיה לא ברורה לי. המהרי"ק חשב שבמקרה הספציפי שלפניו האישה אינה נאמנת. האם הוא חשב שבכל מקום בכל זמן אין לקבל אלא עדות של שני גדולים בני חורין שראו מחלון אחד?
פשוט שלא ניתן לקבוע כללים מוצקים מדי בדיני נאמנות, ולכן הפוסקים המציאו כל מיני חריגים בביהכ"ס של נשים וכיו"ב . סוכ"ס זוהי שאלה של אומדן דעת, והשאלה היא האם המשטרה (והפרקליטות ושאר הגורמים הקשורים) עובדים כמו שצריך, ואת זה צריך לשאול עו"ד ואנשי מקצוע שמצויים בדברים אלה, ולא להביא ציטוטים משו"ת מהרי"ק.

א. המעיין במהרי"ק יראה, שלא תלה הדבר בשיקול הדעת כלל, אלא מדבר באופן כללי על כל עדות פסולה, ומוכיח מדברי הגמרא. ואחרי כל האריכות לא ציין אפילו ברמז שיש מקומות שאשה כן נאמנת (אלא רק מכח בי"ד עונשין שלא מן הדין, שעל זה כתב שאי"ז שייך בנידון דידיה).

ב. המהרשד"ם (יו"ד רטו) גם הוא הביא ראיה מדברי המהרי"ק לנידון שלו.

ג. גם החפץ חיים בכמה דוכתי (כלל ו, במ"ח ל ועוד) הביא באריכות את כל דברי המהרי"ק, ולמד מזה כמה הלכתא גברוותא.

ד. ולא נותר לנו אלא קושייתך מהא שיש מקומות שסומכין על נשים (שו"ע חו"מ לה, יד). אמנם עיי"ש בפתחי תשובה (סקי"א) בשם כנסת יחזקאל (חו"מ פג), שאין זה אלא לברר פרטי המעשה, ולא היכן שהשני מכחישו לגמרי.
ובלאו הכי, נראה שכל התקנה שתיקנו להאמין נשים (כמבואר ברמ"א שם), אי"ז אלא בדיני ממונות.

[עיק]

הראיה לא ברורה לי. המהרי"ק חשב שבמקרה הספציפי שלפניו האישה אינה נאמנת. האם הוא חשב שבכל מקום בכל זמן אין לקבל אלא עדות של שני גדולים בני חורין שראו מחלון אחד?
פשוט שלא ניתן לקבוע כללים מוצקים מדי בדיני נאמנות, ולכן הפוסקים המציאו כל מיני חריגים בביהכ"ס של נשים וכיו"ב . סוכ"ס זוהי שאלה של אומדן דעת, והשאלה היא האם המשטרה (והפרקליטות ושאר הגורמים הקשורים) עובדים כמו שצריך, ואת זה צריך לשאול עו"ד ואנשי מקצוע שמצויים בדברים אלה, ולא להביא ציטוטים משו"ת מהרי"ק.

א. המעיין במהרי"ק יראה, שלא תלה הדבר בשיקול הדעת כלל, אלא מדבר באופן כללי על כל עדות פסולה, ומוכיח מדברי הגמרא. ואחרי כל האריכות לא ציין אפילו ברמז שיש מקומות שאשה כן נאמנת (אלא רק מכח בי"ד עונשין שלא מן הדין, שעל זה כתב שאי"ז שייך בנידון דידיה).

ב. המהרשד"ם (יו"ד רטו) גם הוא הביא ראיה מדברי המהרי"ק לנידון שלו.

ג. גם החפץ חיים בכמה דוכתי (כלל ו, במ"ח ל ועוד) הביא באריכות את כל דברי המהרי"ק, ולמד מזה כמה הלכתא גברוותא.

ד. ולא נותר לנו אלא קושייתך מהא שיש מקומות שסומכין על נשים (שו"ע חו"מ לה, יד). אמנם עיי"ש בפתחי תשובה (סקי"א) בשם כנסת יחזקאל (חו"מ פג), שאין זה אלא לברר פרטי המעשה, ולא היכן שהשני מכחישו לגמרי.
ובלאו הכי, נראה שכל התקנה שתיקנו להאמין נשים (כמבואר ברמ"א שם), אי"ז אלא בדיני ממונות.

איני יכול לעיין כעת בכל המ"מ שהבאת; אבל כבר אשאל אותך, מה לדעתך אמורה לעשות אישה שהוכתה/נאנסה/נשדדה?

[אבןטובה]

דבר זה מפורש בתוס' נדה סא. ד"ה אטרמינכו

[א. חיים]

איני יכול לעיין כעת בכל המ"מ שהבאת; אבל כבר אשאל אותך, מה לדעתך אמורה לעשות אישה שהוכתה/נאנסה/נשדדה?

אולי שתפנה לפורום שלנו, יש כאן אנשים שיש להם תשובות לכל דבר ...
לפי מיעוט ידיעתי, הרבנים נוהגים להפנות אנשים עם סיפורים כאלו, ישירות למשטרה, כנראה שדעתם שבשביל "צורך השעה" וכו' מספיקות דרכי עבודת המשטרה בכדי לבער את הסכנה.

[בברכה המשולשת]

איני יכול לעיין כעת בכל המ"מ שהבאת; אבל כבר אשאל אותך, מה לדעתך אמורה לעשות אישה שהוכתה/נאנסה/נשדדה?

אולי שתפנה לפורום שלנו, יש כאן אנשים שיש להם תשובות לכל דבר ...
לפי מיעוט ידיעתי, הרבנים נוהגים להפנות אנשים עם סיפורים כאלו, ישירות למשטרה, כנראה שדעתם שבשביל "צורך השעה" וכו' מספיקות דרכי עבודת המשטרה בכדי לבער את הסכנה.

בוודאי, אבל זה איינו נוגע לשאלת פותח האשכול

[לעומקו של דבר]

איני יכול לעיין כעת בכל המ"מ שהבאת; אבל כבר אשאל אותך, מה לדעתך אמורה לעשות אישה שהוכתה/נאנסה/נשדדה?

אולי שתפנה לפורום שלנו, יש כאן אנשים שיש להם תשובות לכל דבר ...
לפי מיעוט ידיעתי, הרבנים נוהגים להפנות אנשים עם סיפורים כאלו, ישירות למשטרה, כנראה שדעתם שבשביל "צורך השעה" וכו' מספיקות דרכי עבודת המשטרה בכדי לבער את הסכנה.

ואחרי שתפנה למשטרה יוציאו נגדה מכתב שבו יכתב "האשה הארורה"?

[תוכן]

פשוט שלא ניתן לקבוע כללים מוצקים מדי בדיני נאמנות, ולכן הפוסקים המציאו כל מיני חריגים בביהכ"ס של נשים וכיו"ב . סוכ"ס זוהי שאלה של אומדן דעת, והשאלה היא האם המשטרה (והפרקליטות ושאר הגורמים הקשורים) עובדים כמו שצריך, ואת זה צריך לשאול עו"ד ואנשי מקצוע שמצויים בדברים אלה, ולא להביא ציטוטים משו"ת מהרי"ק.

יש הבדל מהותי באקסיומות המונחות בבסיס המשפט היהודי למשפט החילוני. במשפט החילוני הגישה היא שהצדק מטרתה לעשות הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים. למשל, אם בן מאשים את אבא שלו שהתעלל בו לפני שלשים שנה, הרי אין לנו דרך להוכיח אם זה נכון או לא נכון, זה מילה של הבן נגד מילה של האבא. השופט אבל יכריע לפי מה שנראה לו מסתבר, וההנחה היא, שאפילו אם במקרה זה מדובר בהאשמת שוא, אבל רוב המקרים הדומים הם צודקים. ומשום כך, נכון הוא להשים שלשים איש בכלא, אפילו אם חמשה מהם חפים מפשע. השיקלול הוא שלשים מול חמש. הגישה הזאת מיושמת אפילו לגבי גזרי דין חמורים, עשרות שנים בכלא ואפילו לגבי גזר דין מות. בארה"ב יש הרבה מקרים של אנשים שנשפטו למאסרים של שלשים שנה ויותר, שלאחרונה ע"פ דגימת דנ"א הוכיחו את חפותם. זה לא שולל את השיטה המשפטית האמריקאית, כי ההנחה היא שעדיין הבית משפט עושה הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים.

שיטת המשפט היהודי היא שונה לחלוטין וכמו שכתב אדוננו הרמב"ם בספר המצות מצות לא תעשה ר"צ: 'וכאשר לא נחתוך הגדרים בדמיון החזק מאד, הנה תכלית מה שיהיה שנפטור החוטא. וכאשר חתכנו הגדרים בדמיון ובאומד, הנה פעמים נהרוג נקי יום אחד. ולזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד יום אחד'. הרי שהרמב"ם ס"ל שעדיף שנזכה אלף חוטאים כדי לא להאשים נקי אחד. וגישה זו מנוגדת מן הקצת אל הקצה אל שיטת השיפוט של העולם המערבי.

לסיכום, אפילו אם נסכים ששיטת השיפוט המערבי משיגה את המטרה שלה, והוא עשיית הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים, שזו היא הנחה שאפשר לדון בה הרבה, עדיין היא מנוגדת לגישה המשפטית העברית. משום כך, המשפט המערבי או הישראלי כיון שאנו עסוקים בו כרגע, אין לו שום משמעות ליהודי שומר תורה ומצוות.

[סטפנסקי]

מהו המושג להאמין . בלב? לפעול על פי זה? לכאורה בלב שיחשוב כל אחד מה שרוצה

[שמש]

סתם שאלה לשיטת הרמב"ם אין אפשרות לעשות דין במי שאנס אישה כי אין עדים? ודאי שלא שהרי ב"ד עושים תקנות לפי העניין וברור לכולנו שאם מחר יהיה רוב שומרי תו"מ בא"י ויחליטו על מדינה ע"פ ההלכה לא יבטלו את כל דיני הראיות הנהוגים ויעמידו הכל על שני עדים כשרים + התראה...
אמנם נכון שיש בעיות בשיטת המשפט הנהוגה (שתוצאותיה הם 99.7% הרשעות מתוך כתבי האישום המוגשים לבתי המשפט, נתון שאין לו אח ורע בשום דמוקרטיה בעולם) כמו העובדה שהשופט יכול להכריע בין שתי גרסאות ע"פ שיקול דעתו מי נראה יותר אמין וכו' או העובדה שביהמ"ש נוהג להשתמש ב'מבחני סבירות' (למשל 'מבחן האדם הסביר' שהוא - כלשונו של א' ברק - האדם הנאור כלומר הוא עצמו) כדי להכריע בשאלות עובדתיות או ערכיות, ונכון שנראה שביהמ"ש נוטה לקבל תלונות עם יד קלה על ההדק כולל תעלולים משפטיים בנוסח פלגינן דיבורא למתלוננת שנמצא שא' הפרטים שאמרה אינו נכון אך אין בזה כדי לומר שאילו ההלכה היהודית הייתה מקבלת את השלטון לידיה היו משתנים סדרי עולם.

[א. חיים]

ואחרי שתפנה למשטרה יוציאו נגדה מכתב שבו יכתב "האשה הארורה"?

מה השאלה ? בודאי. וגם רבנים יחתמו ע"ז, עם ציטוטים משו"ת מהרי"ק. והכל יפורסם בחוצות. וכמובן עם אשכול בפורום. ולכן הצעתי שתיגש מלכתחילה לפורום. כך שתהיה לה הזדמנות לומר את דבריה לציבור החרדי לפני שהמכבש יופעל כנגדה.

[עיק]

פשוט שלא ניתן לקבוע כללים מוצקים מדי בדיני נאמנות, ולכן הפוסקים המציאו כל מיני חריגים בביהכ"ס של נשים וכיו"ב . סוכ"ס זוהי שאלה של אומדן דעת, והשאלה היא האם המשטרה (והפרקליטות ושאר הגורמים הקשורים) עובדים כמו שצריך, ואת זה צריך לשאול עו"ד ואנשי מקצוע שמצויים בדברים אלה, ולא להביא ציטוטים משו"ת מהרי"ק.

יש הבדל מהותי באקסיומות המונחות בבסיס המשפט היהודי למשפט החילוני. במשפט החילוני הגישה היא שהצדק מטרתה לעשות הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים. למשל, אם בן מאשים את אבא שלו שהתעלל בו לפני שלשים שנה, הרי אין לנו דרך להוכיח אם זה נכון או לא נכון, זה מילה של הבן נגד מילה של האבא. השופט אבל יכריע לפי מה שנראה לו מסתבר, וההנחה היא, שאפילו אם במקרה זה מדובר בהאשמת שוא, אבל רוב המקרים הדומים הם צודקים. ומשום כך, נכון הוא להשים שלשים איש בכלא, אפילו אם חמשה מהם חפים מפשע. השיקלול הוא שלשים מול חמש. הגישה הזאת מיושמת אפילו לגבי גזרי דין חמורים, עשרות שנים בכלא ואפילו לגבי גזר דין מות. בארה"ב יש הרבה מקרים של אנשים שנשפטו למאסרים של שלשים שנה ויותר, שלאחרונה ע"פ דגימת דנ"א הוכיחו את חפותם. זה לא שולל את השיטה המשפטית האמריקאית, כי ההנחה היא שעדיין הבית משפט עושה הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים.

שיטת המשפט היהודי היא שונה לחלוטין וכמו שכתב אדוננו הרמב"ם בספר המצות מצות לא תעשה ר"צ: 'וכאשר לא נחתוך הגדרים בדמיון החזק מאד, הנה תכלית מה שיהיה שנפטור החוטא. וכאשר חתכנו הגדרים בדמיון ובאומד, הנה פעמים נהרוג נקי יום אחד. ולזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד יום אחד'. הרי שהרמב"ם ס"ל שעדיף שנזכה אלף חוטאים כדי לא להאשים נקי אחד. וגישה זו מנוגדת מן הקצת אל הקצה אל שיטת השיפוט של העולם המערבי.

לסיכום, אפילו אם נסכים ששיטת השיפוט המערבי משיגה את המטרה שלה, והוא עשיית הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים, שזו היא הנחה שאפשר לדון בה הרבה, עדיין היא מנוגדת לגישה המשפטית העברית. משום כך, המשפט המערבי או הישראלי כיון שאנו עסוקים בו כרגע, אין לו שום משמעות ליהודי שומר תורה ומצוות.

א. יעויין ברמב"ם פכ"ד מסנהדרין, שעיקר הדין הוא לחתוך הדין באומד אלא שחכמים העדיפו לקבוע כללים אחידים כשנמעטו הדורות. ומשמע שאין הבדל מהותי בין המשפט הכללי לדין תורה.

ב. לדעתך, שמטרת דין תורה שונה ממטרת המשפט הכללי, מהי המטרה בעצם?
אמנם, ידועים דברי הר"ן בדרוש הידוע שמטרת משפט התורה אינה התיקון המדיני; אך זה שטר ושוברו בצידו, שהלא הר"ן מכריח מכך שיש גם משפט המלך, שעניינו הוא הסידור המדיני. זה א"א לומר לשיטתך, שהרי משתמע שאתה לא מוצא מקום למשפט הכללי (=משפט המלך) בשום מקום.

[נוה הלבנון]

תוכן, ייש"כ על דבריך.

למעשה ודאי שהמשטרה מסוגלת להעליל על חפים מפשע, או לבנות תאוריות ובנינים מופרכים מחמת סיבות שונות ובעיקר משונות.
כמובן שמן הסתם הרוב המוחלט אין זה כך, אבל כיון שזה שייך וקיים כיצד ניתן להאמין להם?
(לא הבנתי מה כ"כ ברור באם המרעיבה, מאיפה יודעים היא גופא שאכן ניתקה צינורות אם לא מהודעת המשטרה ו'טוב שברופאים' של הדסה?)

אם כבר לדעתי ניתן לדון מצד קלא דלא פסיק, יש מקרים שאנשים נתפסים ע"י המשטרה ואף אחד לא קם ואומר שקר ענו בו אלא אדרבא הדבר נתפס בציבור כאמת.
לא עיינתי בכללי הדבר אבל אולי זה שייך לכאן.

[מעט דבש]

איני יכול לעיין כעת בכל המ"מ שהבאת; אבל כבר אשאל אותך, מה לדעתך אמורה לעשות אישה שהוכתה/נאנסה/נשדדה?

ואני שואל להפך: מה יעשה מי שאשה אחת שונאת אותו משום מה, ומתלוננת עליו כי הוא הכה / אנס / שדד אותה?

שו"ת מהרשד"ם חלק יורה דעה סימן רטו

שאלה ראובן נתחזק לכשר ולא נשמע במקום שנולד ונתגדל שמץ דבר, ובא נער ובער ודבר עליו שרצה לאנסו ולטמאו וראובן צועק בקול מר ואמר כי שקר אמר עליו וכי איש רע ומר הסית ופתה לנער שיאמר כך היאמן כי יסופר או אם ראוי לייסר לנער שכך אמר:

תשובה דבר זה פשוט יותר מביעתא בכותחא מן התלמוד ומן הפוס' מן התלמוד בקדושין פ' האומר פריך בגמרא בפשיטות וז"ל ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן מן הפוסקים הרמב"ם ז"ל כתב בפ' י"ב מהלכות עדות וז"ל אין אדם נפסל בעבירה ע"פ עצמו כיצד הרי שבא לב"ד ואמר שגנב או גזל או הלוה ברבית אע"פי שמשלם ע"פ עצמו אינו נפסל וכן אם אמר שאכל נבלה או בעל ארוסה אינו נפסל עד שיהיו שם ב' עדים ע"כ הא למדת שצריך ב' עדים ואם לאו אינו פסול והרשב"א כתב בתשובה סי' תתל"ז וז"ל בענייני נאמנות באיסורין יש ד' חלוקין א' כל דבר שהוא ספק וכו' עד היכא דאתחזק היתרא ואמר ע"א אסור אינו נאמן ומהר"ריק ז"ל שרש ל"ג כתב וז"ל אין לפסול אותו השוחט מעדותו של אותו העד שהרי דבר פשוט הוא שאין ע"א נאמן היכן שהלה אינו שותק אלא מכחיש כו' עד הרי הוא בא להוציא אדם זה מחזקת כשרות אשר הוא עומד בה ופשיטא דלא מהימן להוציא דבר מחזקתו היכא דאין בידו וגם הלה מכחישו:

ולענין אם ראוי לייסר לנער, האמת שאם הוא קצת גדול ובר דעת שהיה מן הדין להענישו שהרי כתב בסמ"ג לא תעשה רי"ג על פסוק לא יקום ע"א כו' וז"ל ולמדנו מכאן שע"א שיודע בחברו עון דבר שאין ראוי להשביעו שלא יקום להעיד עליו ואם קם והעיד עליו לוקה משום ביש הוא דקא מפיק עליה כדאמרינן בערבי פסחים טוביא חטא אתא זיגוד קא מסהיד עליה נגדיה רבא לזיגוד פי' משום לאו דלא יקום ע"כ וגם מהר"ריק בשרש הנ"ל הביא דברי סמ"ג ומדבריו נראה עוד שאפילו העד עצמו ראוי להחזיקו לכשר מכאן ולהבא אפילו היה אמת כיון שיש לו תקנה בתשובה לכן אני אומר שאפילו היה זה העד אומר שחס ושלום טמא אותו ואם היה ע"א עמו היו יכולים להצטרף להורגו כדאמרינן פ"ק דסנהדרין אמר רב יוסף פ' רבעו לאונסו הוא ואחר מצטרפים להרגו ע"כ מ"מ אם לא היה שם אחר עמו אינו נאמן ואם היה לו דעת היה לו לשתוק כי אין אדם בן דעת מעיד יחידי לפסול שום איש מישראל ואם העיד יחידי עובר בלאו כנ"ל. ואין לנו להאמינו כלל ח"ו ולא לשנאתו וכמ"ש מהר"ריק ז"ל בשרש ק"מח והאריך בדבר וז"ל ולא מיבעיא דאין לחוש ולהרחיק ע"פ ע"א אלא אפי' לשנאתו בלב מתוך עדות ע"א אסור הרי דאין לבייש ולא אפי' לשנאתו ואם ח"ו שונא אותו עבר על איסור מרבנן והמביישו עובר על איסור תורה מלא תשא עליו וכ"ש עתה שכפי מה שבא בשאל' לא הי' שם דבר בפועל ויש לנו להאמין שאפי' שאמת היה כן כמו שאמר הנער לא היה בא לפועל וכמו שמצינו דוגמא לזה בתלמוד בפ' התכלת וכן ראוי להאמין לכל מי שמאמין בתורת מר"עה על כל אחד מישראל המוחזק לכשר וכל המפקפק בזה אינו אלא מי שהוא נגוע ומוכה מחולי זה אבל המאמין לא יטה שמאל וימין מכל מה שכתבתי כי דברים ברורים הם והאריכות בזה מותר גמור וצור ישראל יצילנו מעדות שקר יכרת ה' מוציאי דבה והשומע לדברי חכמים ישכון בטח. אני שמואל די די מדינה:

[אוצר החכמה]

אני מאד מסתפק בצדקת דברי תוכן.

א. אנשי המשפט דווקא מרבים להביא את דברי הרמב"ם שהביא ועושים אותו לעיקרון גדול מאד.

ב. מצד שני איני יודע אם אפשר להוציא מדברי הרמב"ם האלה את המסקנה שהוציא תוכן או אנשי המשפט שהזכרתי. הרמב"ם מבאר את דין ונקי וצדיק אל תהרוג. והרמב"ם מבאר אותו על דיני התורה ומבאר במפורש שבכלל זה דין עדות מיוחדת. וכמדומני שמקובל להגיד וזה נראה אמת שדיני התורה בעניין מיתות ב"ד עיקרם הוא עשיית הצדק ותיקון ההורג וכפרתו. אבל מה שנקרא ההרתעה והתיקון המדיני את זה השאירה התורה לדיני המלך. ועל זה לא כתב הרמב"ם את דבריו שטוב שיצאו לחפשי אלף חוטאים משימות זכאי אחד.
והאמת היא שגם השכל הישר לא מקבל את זה. כי אם אלף החוטאים ימשיכו להרוג עוד אלף בני אדם וודאי זה קלקול גדול וטובה טעות אחת מדבר זה.

אח"כ ראיתי שעיק כבר העיר מעין דברי. וגם ציין לדברי הר"ן בדרשות בעניין.

[סטפנסקי]

מהו המושג להאמין . בלב? לפעול על פי זה? לכאורה בלב שיחשוב כל אחד מה שרוצה

מישהו יכול לאמת או לשלול ענין זה

[עיק]

איני יכול לעיין כעת בכל המ"מ שהבאת; אבל כבר אשאל אותך, מה לדעתך אמורה לעשות אישה שהוכתה/נאנסה/נשדדה?

ואני שואל להפך: מה יעשה מי שאשה אחת שונאת אותו משום מה, ומתלוננת עליו כי הוא הכה / אנס / שדד אותה?

שו"ת מהרשד"ם חלק יורה דעה סימן רטו

שאלה ראובן נתחזק לכשר ולא נשמע במקום שנולד ונתגדל שמץ דבר, ובא נער ובער ודבר עליו שרצה לאנסו ולטמאו וראובן צועק בקול מר ואמר כי שקר אמר עליו וכי איש רע ומר הסית ופתה לנער שיאמר כך היאמן כי יסופר או אם ראוי לייסר לנער שכך אמר:

תשובה דבר זה פשוט יותר מביעתא בכותחא מן התלמוד ומן הפוס' מן התלמוד בקדושין פ' האומר פריך בגמרא בפשיטות וז"ל ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן מן הפוסקים הרמב"ם ז"ל כתב בפ' י"ב מהלכות עדות וז"ל אין אדם נפסל בעבירה ע"פ עצמו כיצד הרי שבא לב"ד ואמר שגנב או גזל או הלוה ברבית אע"פי שמשלם ע"פ עצמו אינו נפסל וכן אם אמר שאכל נבלה או בעל ארוסה אינו נפסל עד שיהיו שם ב' עדים ע"כ הא למדת שצריך ב' עדים ואם לאו אינו פסול והרשב"א כתב בתשובה סי' תתל"ז וז"ל בענייני נאמנות באיסורין יש ד' חלוקין א' כל דבר שהוא ספק וכו' עד היכא דאתחזק היתרא ואמר ע"א אסור אינו נאמן ומהר"ריק ז"ל שרש ל"ג כתב וז"ל אין לפסול אותו השוחט מעדותו של אותו העד שהרי דבר פשוט הוא שאין ע"א נאמן היכן שהלה אינו שותק אלא מכחיש כו' עד הרי הוא בא להוציא אדם זה מחזקת כשרות אשר הוא עומד בה ופשיטא דלא מהימן להוציא דבר מחזקתו היכא דאין בידו וגם הלה מכחישו:

ולענין אם ראוי לייסר לנער, האמת שאם הוא קצת גדול ובר דעת שהיה מן הדין להענישו שהרי כתב בסמ"ג לא תעשה רי"ג על פסוק לא יקום ע"א כו' וז"ל ולמדנו מכאן שע"א שיודע בחברו עון דבר שאין ראוי להשביעו שלא יקום להעיד עליו ואם קם והעיד עליו לוקה משום ביש הוא דקא מפיק עליה כדאמרינן בערבי פסחים טוביא חטא אתא זיגוד קא מסהיד עליה נגדיה רבא לזיגוד פי' משום לאו דלא יקום ע"כ וגם מהר"ריק בשרש הנ"ל הביא דברי סמ"ג ומדבריו נראה עוד שאפילו העד עצמו ראוי להחזיקו לכשר מכאן ולהבא אפילו היה אמת כיון שיש לו תקנה בתשובה לכן אני אומר שאפילו היה זה העד אומר שחס ושלום טמא אותו ואם היה ע"א עמו היו יכולים להצטרף להורגו כדאמרינן פ"ק דסנהדרין אמר רב יוסף פ' רבעו לאונסו הוא ואחר מצטרפים להרגו ע"כ מ"מ אם לא היה שם אחר עמו אינו נאמן ואם היה לו דעת היה לו לשתוק כי אין אדם בן דעת מעיד יחידי לפסול שום איש מישראל ואם העיד יחידי עובר בלאו כנ"ל. ואין לנו להאמינו כלל ח"ו ולא לשנאתו וכמ"ש מהר"ריק ז"ל בשרש ק"מח והאריך בדבר וז"ל ולא מיבעיא דאין לחוש ולהרחיק ע"פ ע"א אלא אפי' לשנאתו בלב מתוך עדות ע"א אסור הרי דאין לבייש ולא אפי' לשנאתו ואם ח"ו שונא אותו עבר על איסור מרבנן והמביישו עובר על איסור תורה מלא תשא עליו וכ"ש עתה שכפי מה שבא בשאל' לא הי' שם דבר בפועל ויש לנו להאמין שאפי' שאמת היה כן כמו שאמר הנער לא היה בא לפועל וכמו שמצינו דוגמא לזה בתלמוד בפ' התכלת וכן ראוי להאמין לכל מי שמאמין בתורת מר"עה על כל אחד מישראל המוחזק לכשר וכל המפקפק בזה אינו אלא מי שהוא נגוע ומוכה מחולי זה אבל המאמין לא יטה שמאל וימין מכל מה שכתבתי כי דברים ברורים הם והאריכות בזה מותר גמור וצור ישראל יצילנו מעדות שקר יכרת ה' מוציאי דבה והשומע לדברי חכמים ישכון בטח. אני שמואל די די מדינה:

לכן אין מנוס מלתת לדיין רשות לדון כפי שדעתו נוטה, גם ללא ב' עדים כשרים.
אגב, ברור גם מדברי המהרשד"ם שהבאת שהוא קודם כל האמין לראובן מצד אומדן הדעת, ולא חשב שיש רגליים לדברי הנער.

[מעט דבש]

שולחן ערוך אבן העזר הלכות סוטה סימן קעח סעיף כ

אשת איש שטוענת על איש אחד שהוא רודף אחריה, והוא מכחישה, אין להאמינה כדי לייסרו; אבל יגזרו עליו נדוי, שלא ידבר עמה כלל, ושלא ידורו בשכונה אחת אם הוא מוחזק בעיניהם לחשוד על העריות, ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה יבדילוהו מביניהם לרעה וידחוהו בשתי ידים כמו שארז"ל מלקין על לא טובה השמועה (שמואל - א ב, כד), וכמו שכתב הרמב"ם בפכ"ד מסנהדרין.

וז"ל הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק כד)

הלכה ד
יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות, מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת אילן, ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו, ומעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון ולא היו שם כל דרכי הדרישה וחקירה וההתראה ולא בעדות ברורה אלא הוראת שעה כפי מה שראה.
הלכה ה
וכן יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננים עליו שהוא עובר על העריות והוא שיהיה קול שאינו פוסק כמו שביארנו ולא יהיו אלו אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה, וכן מבזין את זה ששמועתו רעה ומחרפין את יולדתו בפניו.

וכבר הביא המהרי"ק דלעיל, את דברי הרמב"ם.

ולכאורה מש"כ בשו"ע שהוא מוחזק בעיני הדיינים לחשוד על העריות, הוא כדרך הרמב"ם, שיצא עליו קול (וכן מבואר בח"ח כלל ז, במ"ח סק"ח, עיי"ש, ובהגה בסק"י).

[יואל משה]

כמה נקודות שנראה שנעלמו מעיני הדנים.
בימינו וודאי שאין שייך דין תורה באלו העיניינים שכן אין דנים דינים אלו בזמנינו. לכן כל רב וכל בית דין שולחים לעשות כדינא דמלכותא שבכל מקום וכך יקבע העונש בכל העניין. אמנם לגבי חזקת כשרות וודאי שאין לזה שום קשר למשטרה שהרי לא שם נקבע אם יש לאדם חזקת כשרות או אין אלא רק לפי דיני התורה בלבד וממילא בכל מקרה לגופו.
לגבי מי שהזכיר שמה יעשה מי שאשה שונאת אותו ורוצה להעליל עליו כבר נאמר שברשיעי לא עסקינן ולא חוששים חששות כאלו, הדיון צריך להיות עניני בלבד.

[תוכן]

אני דברתי על העקרונות המנחים את הליך המשפט היהודי לעומת העקרונות המנחים את המשפט המערבי, ואיך עקרונות אלו משפיעים על התוצאה המעשית. לא דברתי כלל על הנוהל המעשי של המשפט היהודי, ובזה צדקו דברי המגיבים שמעלי, שכל בית דין של כל דור צריך להחליט איך ליישם את המשפט באופן שיביא לתיקון החברה המדינית. אבל גם אחרי יישום מעשי של המשפט היהודי, טעות תהיה לחשוב שלא יהיו הבדלים מהותיים בין המשפט היהודי ובין המשפט המערבי. אחד ההבדלים המהותיים ביותר לעניות דעתי הוא איך לשפוט מילה כנגד מילה.

נקח למשל אשה הטוענת שגבר עשה איתה מעשה אשר לא יעשה. אם יש הוכחות מסביב, למשל, יש לנו עדים או צילומים שהגבר התייחד איתה, שזה דבר שאסור ע"פ דין תורה, ואפילו אינו אסור ע"פ דין תורה וכגון שבעלה בעיר, אבל יש בזה טעם לפגם, הרי שבית דין ובית המשפט ידונו על פי סימוכין אלו. אבל כשאין ראיות ואין הוכחות, והכל הוא מילה כנגד מילה, בכה"ג המשפט המערבי ידון על פי שיקול דעת השופט בלבד, למי הוא מאמין יותר, בהנחה שבכה"ג יעשה הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים, בעוד שהמשפט העברי אין לו אלא לסמוך על הגדר שכתוב ברמב"ם שעדיף לפטור אלף חוטאים, ולא לחייב אדם אחד נקי.

אין לבוא לטעון שאם נלך לפי הכלל הזה, זה יגרום לערעור הסדר החברתי, כי אדרבה אנחנו מאמינים שתורתנו, תורת ה' תמימה משיבת נפש, ודוקא עקרונות אלו הם הם שיכוננו חברה תקינה, ואדרבה שאם נלך לפי כללי השיפוט המערבי, זה מה שיביא לקלקול החברה.

[עיק]

שכל בית דין של כל דור צריך להחליט איך ליישם את המשפט באופן שיביא לתיקון החברה המדינית...

אין לבוא לטעון שאם נלך לפי הכלל הזה, זה יגרום לערעור הסדר החברתי, כי אדרבה אנחנו מאמינים שתורתנו, תורת ה' תמימה משיבת נפש, ודוקא עקרונות אלו הם הם שיכוננו חברה תקינה, ואדרבה שאם נלך לפי כללי השיפוט המערבי, זה מה שיביא לקלקול החברה.

לפי דבריך האחרונים התבטלו דבריך הראשונים, כי כל בי"ד שבכל דור יאמר שאין לו שום צורך להחליט איך ליישם את משפט התורה - שהרי בכל מקרה, מה שנראה לנו כקלקול גדול הוא בעצם תיקון עצום ונורא שיחולל חברה תקינה וכו'.

אם אנו סבורים שמתן האפשרות לדיין לדון לפי שיקול דעתו יביא לתיקון החברה, מה מונע את בי"ד או ז' טובי העיר או אדם חשוב לתקן שידונו כך?

[תוכן]

אתה שואל, איך אפשר לדון באומדנא כשאנו כל כך נזהרים לא לחייב את הזכאי, והרי מצאנו אומדנות רבות בש"ס ובפוסקים שאנו דנים על פיהם. והתשובה היא, שבודאי אפשר לדון באומדנא, אבל הגישה הנמצאת בבסיס המשפט עדיין צריכה להיות זהירות מריבית לא לחייב את הזכאי, ולא הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים. איך זה מיושם למעשה, כל אחד יש לו ללמוד, אבל אין ספק שיש הבדל ביישום בין שתי שיטות אלו.

[בור ריק]

עי' בישורון ט"ו קונטרס דם רעך אריכות בזה

[דוד העיתונאי]

מהו המושג להאמין . בלב? לפעול על פי זה? לכאורה בלב שיחשוב כל אחד מה שרוצה

מישהו יכול לאמת או לשלול ענין זה

איסור קבלת לשה"ר, הכוונה שאסור להאמין שזה אמת.

[דוד העיתונאי]

מהו המושג להאמין . בלב? לפעול על פי זה? לכאורה בלב שיחשוב כל אחד מה שרוצה

מישהו יכול לאמת או לשלול ענין זה

איסור קבלת לשה"ר, הכוונה שאסור להאמין שזה אמת.