[רבינו] בחיי שמות כג יט
וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.
פרי יהושע כתב: ואם כבר הגענו לזה, יש מקום בהחלט לדון כיון ואינו רק לפי רופאים שהיו בשעתו מה זה מחייב להיום, בשלמא מה שכתוב בגמ', יתכן עוד שיכול לחייב כי נושא אופי של תקנה, אבל האם כל עצה שנזכרה ברא' עפ"י רופאי זמנם יכולה לחייב?
דבק כתב:פרי יהושע כתב: ואם כבר הגענו לזה, יש מקום בהחלט לדון כיון ואינו רק לפי רופאים שהיו בשעתו מה זה מחייב להיום, בשלמא מה שכתוב בגמ', יתכן עוד שיכול לחייב כי נושא אופי של תקנה, אבל האם כל עצה שנזכרה ברא' עפ"י רופאי זמנם יכולה לחייב?
טענה זו מושמעת רבות - שדברי רפואה שנזכרים בגמ' מחייבים משום שה"ה כתקנה שבטל טעמה.
ומעודי לא הבנתי עניין זה, למה להם לרבנן לתקן תקנה על כל דבר המסכן את הבריאות, והרי בוודאי יש עניין מדינא לשמור הבריאות משום ונשמרתם, ואם נתגלה לחז"ל על עניין מסוים שיש בו סכנה היה להם רק לפרסם הדבר וממילא יתחייבו כולם להישמר מפני הדבר, ולמה להם לתקן תקנה מיוחדת על כל דבר המסכן את הבריאות.
עקביה כתב:מן הסתם אין מקור הלכתי קדום האוסר זאת, ומ"מ יש את זה:[רבינו] בחיי שמות כג יט
וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 57 אורחים