רפואה סגוליית

[אבןטובה]

אי רפואה סגוליית דוחה שבת כמו רפואה טבעיית?????

[בברכה המשולשת]

יעויין במש"כ בזה מע"כ ידידי הרה"ג שלמה גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א (מצוי באוצר) בתוך התשובה לגבי רפואה סינית

[אליהו בן עמרם]

אי רפואה סגוליית דוחה שבת כמו רפואה טבעיית?????

א. אם לא הוכח (באופני ההוכחה המקובלים) שה"סגולית" בכלל מרפאת, מהיכי תיתי להתיר?
ב. ואם הוכח שה"סגולית" מרפאת (באופני ההוכחה המקובלים, ולא על סמך סיפורי "מופתים" מכל מיני אינטרסנטים או הוזים) - מאי שנא מכל רפואה "טבעית" (כפי שקרא לזה מר)? (ומסתמא - שבדורות הראשונים, חלק אם לא כל התרופות היו בדרגה כזו פחות או יותר, ורפאו בהם בשבת...)
ג. ואם לא הוכח שמרפאת את ה"גוף", אך הוכח (ממש) שמרגיעה את הנפש (ופוק חזי מאי ע"ד...), בזה נכנסנו לסוגיית היתר פיקוח נפש של מחלות הנפש...ואכמ"ל.

ובשולי הדברים, כדי לנסות להבין עד היכן יכולים הדברים להגיע...
האם שמע מר מעולם על חסיד החרד לדבר ה' אשר רבו דומה עליו למלאך ה', שמאמין בברכותיו של רבו בכל מאודו, עד כי יצהיר בכל פה ולב שרבו ה"צדיק - גוזר, והקב"ה - מקיים" - ששלח טלגרמה לרבו בעיצומו של יום שבת קודש על בקשת ברכה לרפואת חולה שיש בו סכנה, ורבו גם ענה לו בברכה על ידי משלוח טלגרמה ביום שבת קודש???
אודה בעניות דעתי ולא אבוש - כי לא שמעתי, ואני מקווה שגם לא אשמע...

[יאיר]

בשו"ע הביא להלכה את דברי הרמב"ם :"מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו, כדי שלא תיטרף דעתו עליו. [שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף ו ]
על כך כתב הגר"א :"הרמב"ם. וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים....והתורה העידה "ויהיו לתנינים" וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת": [ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף ו ]

[אוצר החכמה]

אי רפואה סגוליית דוחה שבת כמו רפואה טבעיית?????

האם שמע מר מעולם על חסיד החרד לדבר ה' אשר רבו דומה עליו למלאך ה', שמאמין בברכותיו של רבו בכל מאודו, עד כי יצהיר בכל פה ולב שרבו ה"צדיק - גוזר, והקב"ה - מקיים" - ששלח טלגרמה לרבו בעיצומו של יום שבת קודש על בקשת ברכה לרפואת חולה שיש בו סכנה, ורבו גם ענה לו בברכה על ידי משלוח טלגרמה ביום שבת קודש???
אודה בעניות דעתי ולא אבוש - כי לא שמעתי, ואני מקווה שגם לא אשמע...

איני מבין את הראייה הזאת. טענת רפואה סגולית היא שכן נקבע במציאות שהדבר מועיל. (כמובן ברצות ה' שלא יצליח הרבה דרכים לפניו אבל כן הוא המציאות). טענת תפילת צדיק מניחה שהקב"ה מתרצה למעשיו וצדקותו ועושה בקשתו, ואם עושה חטא איך ירצה בזה הבורא.

[אליהו בן עמרם]

בשו"ע הביא להלכה את דברי הרמב"ם :"מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו, כדי שלא תיטרף דעתו עליו. [שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף ו ]
על כך כתב הגר"א :"הרמב"ם. וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים....והתורה העידה "ויהיו לתנינים" וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת": [ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף ו ]

א. לפי השו"ע והרמב"ם האם מותר גם כשלא "הוכח" שמרפא את הנפש? לכאורה לא כך, אלא רק בגלל ש"הוכח" (או כך האמינו אז בכל ליבם, וא"כ "הוכח" שהנפש מתרפאת בזה) שמועיל לו שלא תטרף דעתו.
ב. לפי הגר"א - בזמנם "הוכח" שמועיל לעקרב (ואין זה שקר), ולכן מותר. בזמננו - שכנראה לא בקיאים בזה...שאני.

[אבןטובה]

בלב שמח להרה"צ מאלעסק זצ"ל מובא שמורה אחד התיר לשלוח טע"ג לחולה בשבת לחתנו הרה"ק מהר"ש מבלזא זי"ע והגר"ש קלגער זצ"ל אסר הוראתו. ומהר"ש אמר שכיון ששלח אע"פ שלא נכון הוא מוכרח עתה להתפלל לרפואת אותו האיש שלא יהיה חילול שבת ח"ו

[אליהו בן עמרם]

אי רפואה סגוליית דוחה שבת כמו רפואה טבעיית?????

האם שמע מר מעולם על חסיד החרד לדבר ה' אשר רבו דומה עליו למלאך ה', שמאמין בברכותיו של רבו בכל מאודו, עד כי יצהיר בכל פה ולב שרבו ה"צדיק - גוזר, והקב"ה - מקיים" - ששלח טלגרמה לרבו בעיצומו של יום שבת קודש על בקשת ברכה לרפואת חולה שיש בו סכנה, ורבו גם ענה לו בברכה על ידי משלוח טלגרמה ביום שבת קודש???
אודה בעניות דעתי ולא אבוש - כי לא שמעתי, ואני מקווה שגם לא אשמע...

איני מבין את הראייה הזאת. טענת רפואה סגולית היא שכן נקבע במציאות שהדבר מועיל. (כמובן ברצות ה' שלא יצליח הרבה דרכים לפניו אבל כן הוא המציאות). טענת תפילת צדיק מניחה שהקב"ה מתרצה למעשיו וצדקותו ועושה בקשתו, ואם עושה חטא איך ירצה בזה הבורא.

לעניות דעתי החילוק הנכון הוא: מה שבין "אמונה" ל"הוכחה" (מציאות מוכחת).
וכמו כן ה"הוכחה" צריכה להיות ברמת סבירות ריפוי מספיקה בשיעור הנדרש.
(ובסוגריים נניח עוד הנחה - שאחוז המתרפאים הנדרש מתרופה חדשה קונבנציונלית יכול להיות קטן יותר מאחוז הנדרש מתרופת "אליל", ורק בגלל שחזקה על זו הקונבנצינלית שיש בה ממש, ואילו חזקה על זו ה"אלילית" שאין בה ממש, וצריך "חזקה" דהשתא חזקה יותר כדי להוציאה מחזקה דמעיקרא שלה...)
ולפי זה: אם הוכח נניח שדיקור סיני מועיל ב- 20% מהמקרים להציל חולה שיש בו סכנה (במקרים שהרפואה הקונבציונלית לא נותנת מענה טוב יותר) ממחלתו, יהיה לכאורה מותר (אם זה אחוז מספיק כמובן).
אבל כל זה ניתן לומר כשיש "הוכחות". אבל כשמדובר ב"אמונות" - זה שאני.

אך גם זה לא חילוק מספיק. כי מה יהיה אם יקום מאן דהוא ו"יוכיח" ויציג בפנינו סטטיסטיקה שאומרת שברכתו של צדיק כלשהו עוזרת בלפחות 50% מהמקרים...
התשובה לכך נעוצה כנראה למרות מה דאמרי "צדיק גוזר וכו'" עדיין זה תלוי ברצון ה' - ולכן אין זה נחשב כ"מעשה ריפוי" אלא כהפניית בקשה לרופא כל בשר שירפא...וזה לא מה שהותר. אלא הותר לעשות "מעשה ריפוי" "מוכח".
וזה כנראה מה שהתכוונת. תקן אותי אם טעיתי חלילה...

[דוד העיתונאי]

לכאורה מן הסברא נראה לענ"ד שצריך להתיר לחלל שבת כדי להזכיר חולה אצל חכם.
לעניין טלטול ברשות הרבים, אמרינן במסכת שבת שאם "איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא" אין זה משאוי אלא מלבוש, וסומכים על סגולה. א"כ בנוגע להצלת נפשות שאין צורך בהוכחות, אלא להיפך, כל ספק ספיקא של הצלה מתיר לחלל שבת, וודאי שיש להתיר.
מה עוד, שהיסוד מובא בגמרא, מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים. וכל הספק הוא האם חכם זה נחשב לחכם.
וא"א לומר שדין זה נאמר רק לרופא, כי גם לכבאי שיודע לכבות דליקה מותר, וגם לחייל שלוחם בכלי נשק, הכלל הוא שמותר כדי להציל נפשות בכל דרך שהיא. ומה בכך שזה בדרך סגולה.

ואבקש מהרב אבו טובה להביא ציטוט מלא של הפסק של הגאון ר"ש קלוגער שאסר זאת. וצ"ע.

[אוצר החכמה]

לא לזה התכוונתי. יש חוקי הטבע. ויש פעולות סגוליות כגון קמיעות שאם אתה חושב שהן עוזרות הן מכוח חוקים משלהם כעין חוקי הטבע. היינו שזה חוק שזה עובד. גם אם עובד רק באחוז מסויים מהמקרים כמו כל התרופות שאנו מכירים, הסיבה שזה עובד היא כי היא חוק טבעי או חוק סגולי.

לעומת זאת יש חוקים רוחניים. אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. ובא והתפלל אל הבית הזה. חוקים אלו יסודם בזה שאינם טבעיים אלא נובעים מעשיית רצונו של הקב"ה. כלומר החוק העומד בבסיסם הוא שאם עושים את רצון הבורא הוא עושה נסים (גלויים או נסתרים) ומכופף את חוקי הטבע כדי שייעשה רצונו. כיוון שהחוק העומד בבסיסם הוא עשיית רצונו לא סביר שמעשה שמוגדר כעבירה שהיא נגד רצונו יגרום לו לכופף את חוקי הטבע משום שעשו את רצונו.

[דוד העיתונאי]

לא לזה התכוונתי. יש חוקי הטבע. ויש פעולות סגוליות כגון קמיעות שאם אתה חושב שהן עוזרות הן מכוח חוקים משלהם כעין חוקי הטבע. היינו שזה חוק שזה עובד. גם אם עובד רק באחוז מסויים מהמקרים כמו כל התרופות שאנו מכירים, הסיבה שזה עובד היא כי היא חוק טבעי או חוק סגולי.

לעומת זאת יש חוקים רוחניים. אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. ובא והתפלל אל הבית הזה. חוקים אלו יסודם בזה שאינם טבעיים אלא נובעים מעשיית רצונו של הקב"ה. כלומר החוק העומד בבסיסם הוא שאם עושים את רצון הבורא הוא עושה נסים (גלויים או נסתרים) ומכופף את חוקי הטבע כדי שייעשה רצונו. כיוון שהחוק העומד בבסיסם הוא עשיית רצונו לא סביר שמעשה שמוגדר כעבירה שהיא נגד רצונו יגרום לו לכופף את חוקי הטבע משום שעשו את רצונו.

אבל אם זה מותר אין זה עבירה, בזכרוני שתי עובדות על צדיקים שהפסיקו באמצע שמו"ע כדי להזכיר חולה בהיתר של פיקוח נפש, שזה אולי עבירה פחות חמורה, אבל בנידון שלנו זה לא משנה עבירה חמורה או קלה.

[אוצר החכמה]

דברי ר"ש קלוגער צריכים עיון? דבריך אינם מובנים כלל. וכי צריך הקב"ה שיבקשו ממנו כדי לרפא את החולה הלא יודע הוא שהחולה חולה ובידו לרפאת. אלא מה שחפץ שאנחנו ניתקן בזה שנכיר מעלתו וטובו ונתפלל לפניו. ואיזה תיקון יש בזה שנעשה עבירות.
אפשר לשאול אותו דבר על כל רפואה וכי אין בידו לרפא בלי התרופה? והתשובה כמו שביארתי שהקב"ה מסר את העולם להתנהל לפי חוקי הטבע ורק בדרך נסתרת מוביל כרצונו. וכיוון שכן אנו מחוייבים להשתדל לפי חוקי הטבע כולל עשיית מעשים של איסור משום פיקוח נפש. אבל תפילה כל עניינה הוא רק לעשות רצונו של הקב"ה שמחמת כן יעשה נסים נסתרים או גלויים ואיך עשיית עבירה היא רצונו?

[פלגינן]

בנוגע לשליחה לצדיק בשבת, יעויין גם כאן
viewtopic.php?f=7&t=30371&p=317428#p317428

[אוצר החכמה]

לא הבנתי איזה איסור יש להתפלל באמצע שמונה עשרה על חולה להיפך זה מה שצריך לעשות בשמונה עשרה.

[אבןטובה]

עי' שו"ת ובחרת בחיים להגרש"ק זצ"ל סי' פז שציין לרש"י תענית יד. על אלו מתריעין בשבת וכו' ר' יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה פרש"י שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתינו לצעוק עליהן בשבת ע"ש וכן אס' בת' חיי אשר סי' ו
ובס' מנחת שבת ססי' פד כ' שהגה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע והגרש"ק זצ"ל התרעמו על מורה אחד שהתיר לשלוח טע"ג בשבת גם הביא בשם הג' המהרש"ם זצ"ל לאסור ובפרט בזמנינו ע"ש. אבל בס' מיכלא דאסוותא דף לא. כ' בשם סידור לב שמח להתיר ודלא כהג' המהרש"ק שהחמיר בזה וכ' כי נתפשט המנהג לשלוח טע"ג בשבת ובס' חמדת ישראל להג' בעל כלי חמדה ח"ב ססי' כא כ' דמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש פ' בתרא דיומא דרפואה סגוליית אינו דוחה איסורין לא כ' כן אלא לענין שאר איסורין אבל לענין שבת דהותרה אצל פיקונ"פ גם רפואה סגוליית דוחה שבת ובת'ק אבני צדק חיו"ד סי' קמט כ' בשפ שמש צדקה דבאיסור דרבנן שרי גם רפואה סגוליית
ובת' חיים שאל להחיד"א ח"ב סי' לח אות פא כ' שמצא כת"י ישן שרבינו פרץ כתב בשבת שמות הקודש שהם סגולה בדוקה ליושבת על משבר ועי' שבות יעקב ח"ב סי' נ דג"כ מתיר ע"פ רפואה סגוליית ובשער אפרים סי' צ מתיר לנכפה לחתוך חתיכת קלף מס"ת לכתוב עליה קמיע ע"פ מומחים ובת' פרי האראץ ח"ג חיו"ד סי' ב התיר ברפואה סגוליית אם הוא בדוקה
ועוד בענין רפואה סגוליית שו"ת חבלים בנעימים סוגיא מו חיי אריה בן הגר"י סלנטר ז"ל או"ח סי' ג אות ד אהל משה צווייג ח"א סי' כו כרם שלמה קאטלער סי' צב. ועי' דמשק אליעזר פרלמוטר סי' לו לאכול עוף טמא משום סגולה בדוקה ועי' ת' צמח צדק או"ח סי' לח
רדב"ז פ"ב מסנהדרין ה"א כ' בביאור ד' הרמב"ם דסנהדרין היו צריכין לדעת מעט בעניני רפואהוכ' הטעם כדי לידע איזה רפואה היא טבעיית שדוחה איסורין ואיזה הוא סגוליי שאינו דוחה איסור

[אליהו בן עמרם]

לא לזה התכוונתי. יש חוקי הטבע. ויש פעולות סגוליות כגון קמיעות שאם אתה חושב שהן עוזרות הן מכוח חוקים משלהם כעין חוקי הטבע. היינו שזה חוק שזה עובד. גם אם עובד רק באחוז מסויים מהמקרים כמו כל התרופות שאנו מכירים, הסיבה שזה עובד היא כי היא חוק טבעי או חוק סגולי.

לעומת זאת יש חוקים רוחניים. אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. ובא והתפלל אל הבית הזה. חוקים אלו יסודם בזה שאינם טבעיים אלא נובעים מעשיית רצונו של הקב"ה. כלומר החוק העומד בבסיסם הוא שאם עושים את רצון הבורא הוא עושה נסים (גלויים או נסתרים) ומכופף את חוקי הטבע כדי שייעשה רצונו. כיוון שהחוק העומד בבסיסם הוא עשיית רצונו לא סביר שמעשה שמוגדר כעבירה שהיא נגד רצונו יגרום לו לכופף את חוקי הטבע משום שעשו את רצונו.

אם הבנתי נכון את טענתך, אתה אומר שלחלל שבת בשביל ברכת צדיק, הרי זה מעשה עבירה, ולכן לא ישתנו חוקי הטבע.
אך זה גופא, נימא דאין זה עבירה, כי להציל נפשו הוא עושה כן, ופיקוח נפש דחי. ואדרבה, זה רצון הבורא שיעשה כל מה שיכול בדרכי ההצלה (אם זה מציל - כמובן)
ולכן, חייבים לבאר חילוק אחר, מדוע זה שונה מכל תרופה "סגולית" שמצליחה לרפא (באחוז הנדרש), ואולי כפי שבארתי לעייל (שבזמננו כנראה אין "הוכחות" ו"סטטיסטיקות" על זה, וגם אין זה "מעשה ריפוי" אלא רק "הגשת בקשה" לפני רופא כל בשר...)

[אוצר החכמה]

אפשר לסובב כמה שרוצים אבל השאלה היא איך זה מתחיל.

למה שהקב"ה יחפוץ שיעשו עבירה כדי שיהיה נחת רוח לפניו בתפילתו של פלוני. אם הוא יחפוץ אז יהיה היתר של פיקוח נפש וממילא לא יהיה בזה עבירה אבל למה שזה יתחיל כך? הלא הקב"ה אינו רוצה בחילול שבת ולמה פתאום יחפוץ בזה?

כמו שכתבתי אפשר לשאול את אותה שאלה גם על דברים טבעיים אבל שם התשובה היא שאחר שגזר הקב"ה שחוקי הטבע פועלים אין מקום לדון על כל מעשה אם הוא לרצון לבורא אם לא. אבל בתורה ומצוות ובפרט בתפילה כל העניין הוא שיהיה נחת רוח לפניו.

בשימוש בשמות הקודש אינו כן. וזה בעצם גזירה שיתכן שתפעל גם כביכול נגד רצון הבורא.


אתן לך דוגמה קיצונית. יבא מישהו ויאמר לך אם תתפלל לקב"ה ובתוך הדברים תבזה את שמו ח"ו אז תפילתך תצליח והקב"ה ישמע לך. מה תגיד ? הבל הבלים איך יתכן שביזוי הבורא יהיה סיבה שישמע תפילתי? אבל אם יאמרו לך שכדי להתרפא צריך להציא כדור משקית שכתוב עליה שם. ואע"פ שעובר משום לא תעשון כן מותר משום פיקוח נפש. למה שהקב"ה יסכים לרפא ע"י ביזוי שמו כי זה חוקי הטבע.
אני יודע שהדוגמה של הטלגרמה לצדיק המתפלל שונה מזה ואפשר לחלק אבל זו דוגמה מסבירה.

[אליהו בן עמרם]

אפשר לסובב כמה שרוצים אבל השאלה היא איך זה מתחיל.

למה שהקב"ה יחפוץ שיעשו עבירה כדי שיהיה נחת רוח לפניו בתפילתו של פלוני. אם הוא יחפוץ אז יהיה היתר של פיקוח נפש וממילא לא יהיה בזה עבירה אבל למה שזה יתחיל כך? הלא הקב"ה אינו רוצה בחילול שבת ולמה פתאום יחפוץ בזה?

כמו שכתבתי אפשר לשאול את אותה שאלה גם על דברים טבעיים אבל שם התשובה היא שאחר שגזר הקב"ה שחוקי הטבע פועלים אין מקום לדון על כל מעשה אם הוא לרצון לבורא אם לא. אבל בתורה ומצוות ובפרט בתפילה כל העניין הוא שיהיה נחת רוח לפניו.

בשימוש בשמות הקודש אינו כן. וזה בעצם גזירה שיתכן שתפעל גם כביכול נגד רצון הבורא.


אתן לך דוגמה קיצונית. יבא מישהו ויאמר לך אם תתפלל לקב"ה ובתוך הדברים תבזה את שמו ח"ו אז תפילתך תצליח והקב"ה ישמע לך. מה תגיד ? הבל הבלים איך יתכן שביזוי הבורא יהיה סיבה שישמע תפילתי? אבל אם יאמרו לך שכדי להתרפא צריך להציא כדור משקית שכתוב עליה שם. ואע"פ שעובר משום לא תעשון כן מותר משום פיקוח נפש. למה שהקב"ה יסכים לרפא ע"י ביזוי שמו כי זה חוקי הטבע.
אני יודע שהדוגמה של הטלגרמה לצדיק המתפלל שונה מזה ואפשר לחלק אבל זו דוגמה מסבירה.

יישר כח על הדברים הנעימים והבהירים.
אך מעניין מאד מה שראיתי מביאים את תוכן דברי מהר"ש קלוגר זצ"ל (וללא אחריות, כי לא ראיתי את דבריו ממש בפנים), והוא:
למה הזעיק בקול גדול לאסור? כי הביא ראיה שכבר בימי הש"ס "אין אנו בטוחים" שישמע הי"ת תפילת התנאים ואמוראים, ולכן אין לסמוך על זה ולהתיר.
כלומר, העולה מדבריו לכאורה, שכל החילוק בין תרופה קונבנציונלית לבין תרופה סגולית וכן תפילת הצדיק, שזה מוחזק לן שעוזר, וזה לא בטוח שעוזר (כלומר, איזשהו אחוז הצלחה צריך שיהיה ל"תרופה" כלשהי, ואלה שאינן קונבנציונליות לא עברו את האחוז הזה...)

(אני מאמין שיהיו רבים וטובים שלא יוכלו "לשמוע" מה שהוא כותב, בבחינת לאו כל מוחא סביל דא, אלא אדרבה מאמינים בכל ליבם בישועות הצדיקים שפועלות ללא סייג ותנאי, וא"כ לשיטתם למה שלא ישלחו בשבת לבקש ברכת הצדיק)

ועוד ראיתי באותו מקום מביאים בשם הדברי יחזקאל משינאווע זצ"ל, שגם אסר, מטעם אחר, והוא: שהואיל והקב"ה יודע מחשבות ויודע שאילולא השבת היו שולחים "קוויטל" לצדיק, אם כן אם ברצון הקב"ה להושיע הוא יושיע גם בלי ה"קווייטל", וכאילו נשלח.
אמנם גדול מאד היה המחבר זצ"ל, ולא צריך לכך כל הסכמה מעני ורש כמוני, אך בענייותי נראה לי אולי ואולי שרצה לסבר את אוזנם של מי שלא יהיו מוכנים לקבל את דברי מהר"ש קלוגר הנ"ל, שאל"כ במחכ"ת "אם קבלה היא - נקבל"...

ומאד מעניין, האם יש מישהו כיום (או גם בעבר הקרוב) שמחלל שבת באיזשהו אופן לבקש ברכת הצדיק, והאם יש שיתוף פעולה מבית הצדיקים - כיום?
או שאדרבה, יש הצהרה מפורשת מבית הצדיק, שלא יחללו שבת בשום אופן לצורך בקשת ברכה.
האם למישהו יש ידיעה בזה?

[נהר שלום]

אי רפואה סגוליית דוחה שבת כמו רפואה טבעיית?????

מפורש במשנה שבת ו, י. ובשו"ע סימן שא סעיף כז.

[עזריאל ברגר]

אי רפואה סגוליית דוחה שבת כמו רפואה טבעיית?????

מפורש במשנה שבת ו, י. ובשו"ע סימן שא סעיף כז.

כבר קדמוך:

לעניין טלטול ברשות הרבים, אמרינן במסכת שבת שאם "איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא" אין זה משאוי אלא מלבוש.

כלומר: היציאה בקמיע איננה מלאכה כלל, וכמדומני שהיא מותרת לכתחילה אפילו למי שיש לו מיחושים שאסור לו לקחת תרופות!

[אבןטובה]

הבלא מפיק הבלא שבת מא.

[בקרו טלה]

ברכי יוסף או"ח - סימן שא
[ו] דין כה. אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין וכו'. מעשה באיש אחד שמצא סגולה אחת בספר כ"י מאדם גדול מהראשונים למי ששתה סם המות לכתוב לו, ותכף מקיא האדם וחוזר לבריאותו. ואירע כמה פעמים שאיזה נער או מר נפש בכעסו שתה סם המות וזה האיש כתב קמיעא זו ועשה והצליח, שהקיאו אותו הבריאו. ויהי היום ליל ש"ק אירע שנערה ישראלית שתתה סם המות והתחילו לה דבקי מיתה ובאו אצל האיש הלז בליל שבת וקם וכתב הקמיעא לנערה ותכף הקיאה ועמדה על בוריה. וביום השבת נודע בעיר כל אשר נעשה ולעזה עליו \{ה\}מדינה שחילל שבת בשאט נפש וכתב ונתן בידה. והוא השיב דפקוח נפש דוחה שבת. והיו מגמגין בדבר. אי לזאת שאל שאל האיש אם חטא בזה ואם תמצא לומר שחטא אי עבר אדאוריתא או אדרבנן:
ועי"ע עוד מה שכתב שם, וכיום כבר נתפרסם בשער בת רבים במי הי' העובדא

[פלוריש]

שליחת מברק לצדיק בשבת כדי שיתפלל - הרב אהרן יצחק זסלנסקי קובץ על יד ב.pdf

(339.19 KiB) הורד 306 פעמים

[מה שנכון נכון]

עי' שו"ת ובחרת בחיים להגרש"ק זצ"ל סי' פז שציין לרש"י תענית יד. על אלו מתריעין בשבת וכו' ר' יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה פרש"י שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתינו לצעוק עליהן בשבת ע"ש וכן אס' בת' חיי אשר סי' ו
ובס' מנחת שבת ססי' פד כ' שהגה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע והגרש"ק זצ"ל התרעמו על מורה אחד שהתיר לשלוח טע"ג בשבת גם הביא בשם הג' המהרש"ם זצ"ל לאסור ובפרט בזמנינו ע"ש. אבל בס' מיכלא דאסוותא דף לא. כ' בשם סידור לב שמח להתיר ודלא כהג' המהרש"ק שהחמיר בזה וכ' כי נתפשט המנהג לשלוח טע"ג בשבת ובס' חמדת ישראל להג' בעל כלי חמדה ח"ב ססי' כא כ' דמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש פ' בתרא דיומא דרפואה סגוליית אינו דוחה איסורין לא כ' כן אלא לענין שאר איסורין אבל לענין שבת דהותרה אצל פיקונ"פ גם רפואה סגוליית דוחה שבת ובת'ק אבני צדק חיו"ד סי' קמט כ' בשפ שמש צדקה דבאיסור דרבנן שרי גם רפואה סגוליית
ובת' חיים שאל להחיד"א ח"ב סי' לח אות פא כ' שמצא כת"י ישן שרבינו פרץ כתב בשבת שמות הקודש שהם סגולה בדוקה ליושבת על משבר ועי' שבות יעקב ח"ב סי' נ דג"כ מתיר ע"פ רפואה סגוליית ובשער אפרים סי' צ מתיר לנכפה לחתוך חתיכת קלף מס"ת לכתוב עליה קמיע ע"פ מומחים ובת' פרי האראץ ח"ג חיו"ד סי' ב התיר ברפואה סגוליית אם הוא בדוקה
ועוד בענין רפואה סגוליית שו"ת חבלים בנעימים סוגיא מו חיי אריה בן הגר"י סלנטר ז"ל או"ח סי' ג אות ד אהל משה צווייג ח"א סי' כו כרם שלמה קאטלער סי' צב. ועי' דמשק אליעזר פרלמוטר סי' לו לאכול עוף טמא משום סגולה בדוקה ועי' ת' צמח צדק או"ח סי' לח
רדב"ז פ"ב מסנהדרין ה"א כ' בביאור ד' הרמב"ם דסנהדרין היו צריכין לדעת מעט בעניני רפואהוכ' הטעם כדי לידע איזה רפואה היא טבעיית שדוחה איסורין ואיזה הוא סגוליי שאינו דוחה איסור

ברכת שלמה אבראהאם.GIF (22.47 KiB) נצפה 6848 פעמים

ברכת שלמה אבראהאם 2.GIF (41.47 KiB) נצפה 6848 פעמים

[מיכאל1]

מענין לענין ובאותו הענין.
כידוע בזמן חוליו של מרן הגרי"ש אלישיב היה שאלה דחופה האם לנתחו מיידית או לא, ונסעו בשבת במונית הנהוגה ע"י גוי חתנו הגר"ע אויערבאך ובני פישר למרן הדרך אמונה לשואלו הכרעה בעניין זה.
ושאלתי ת"ח גדול מה ההבדל בין זה אל לבקש ברכה מהצדיק, שהרי בעל הדרך אמונה לא קיבל את הביקור מדין רופא טבעי, אלא משום כוחו ועמלו הרב בתורה הקדושה סמכו עליו שיוכל להגיע אל ההכרעה הנכונה, וא"כ מהיכי תיתי שיהיה מותר דבר זה בשבת.

ולא הצלחתי להבין תשובה ברורה וחילוק ברור בזה.

[אליהו בן עמרם]

מענין לענין ובאותו הענין.
כידוע בזמן חוליו של מרן הגרי"ש אלישיב היה שאלה דחופה האם לנתחו מיידית או לא, ונסעו בשבת במונית הנהוגה ע"י גוי חתנו הגר"ע אויערבאך ובני פישר למרן הדרך אמונה לשואלו הכרעה בעניין זה.
ושאלתי ת"ח גדול מה ההבדל בין זה אל לבקש ברכה מהצדיק, שהרי בעל הדרך אמונה לא קיבל את הביקור מדין רופא טבעי, אלא משום כוחו ועמלו הרב בתורה הקדושה סמכו עליו שיוכל להגיע אל ההכרעה הנכונה, וא"כ מהיכי תיתי שיהיה מותר דבר זה בשבת.

ולא הצלחתי להבין תשובה ברורה וחילוק ברור בזה.

בפתח הדברים, אני מדגיש שאני לא בקי בפרטי השאלה והתשובה במקרה זה (ואיתי תלון משוגתי)

אך, במהירה יבוא בעזהי"ת, ותונח שאלה לפני רבותינו, לדוגמא:
יש ארוע צבאי כלשהו בשבת קודש.
הרמטכ"ל (השומתומ"צ כמובן) מציב כמה אפשרויות פעולה או הבלגה, שיש להן פנים הלכתיים מובהקים אם לעשותם או לא, כגון: חילול שבת, פיקוח נפש, חיי שעה ועוד ועוד...
האם לא ניסע בשבת לשאול את אותה שאלה הלכתית את רבותינו - במונית הנהוגה על ידי גוי?
ומה זה שייך לברכותיהם של צדיקים?

האם נראה למר שליט"א שמטרת נסיעתם היתה לקבל "ברכת צדיק"? או לשאול שאלה ב"הלכה" שצריך לה כתפיים רחבות מאד מכח עמלו וכו' וכו'? (או שבמקרה זה ה"חולה" זצ"ל סמך רק על הכרעת ה"הלכתית" של חתנו הגאון שליט"א).

[מיכאל1]

מענין לענין ובאותו הענין.
כידוע בזמן חוליו של מרן הגרי"ש אלישיב היה שאלה דחופה האם לנתחו מיידית או לא, ונסעו בשבת במונית הנהוגה ע"י גוי חתנו הגר"ע אויערבאך ובני פישר למרן הדרך אמונה לשואלו הכרעה בעניין זה.
ושאלתי ת"ח גדול מה ההבדל בין זה אל לבקש ברכה מהצדיק, שהרי בעל הדרך אמונה לא קיבל את הביקור מדין רופא טבעי, אלא משום כוחו ועמלו הרב בתורה הקדושה סמכו עליו שיוכל להגיע אל ההכרעה הנכונה, וא"כ מהיכי תיתי שיהיה מותר דבר זה בשבת.

ולא הצלחתי להבין תשובה ברורה וחילוק ברור בזה.

בפתח הדברים, אני מדגיש שאני לא בקי בפרטי השאלה והתשובה במקרה זה (ואיתי תלון משוגתי)

אך, במהירה יבוא בעזהי"ת, ותונח שאלה לפני רבותינו, לדוגמא:
יש ארוע צבאי כלשהו בשבת קודש.
הרמטכ"ל (השומתומ"צ כמובן) מציב כמה אפשרויות פעולה או הבלגה, שיש להן פנים הלכתיים מובהקים אם לעשותם או לא, כגון: חילול שבת, פיקוח נפש, חיי שעה ועוד ועוד...
האם לא ניסע בשבת לשאול את אותה שאלה הלכתית את רבותינו - במונית הנהוגה על ידי גוי?
ומה זה שייך לברכותיהם של צדיקים?

האם נראה למר שליט"א שמטרת נסיעתם היתה לקבל "ברכת צדיק"? או לשאול שאלה ב"הלכה" שצריך לה כתפיים רחבות מאד מכח עמלו וכו' וכו'? (או שבמקרה זה ה"חולה" זצ"ל סמך רק על הכרעת ה"הלכתית" של חתנו הגאון שליט"א).

החולה במקרה זה כמדומני היה מחוסר הכרה כך שאי אפשר היה לשואלו על מי הוא סומך ועל מי הוא אינו סומך.
שאלתי היא האם הכרעה שמגיעה מכח כתפיים רחבות של עמל התורה אינה נחשבת כסגולית?
בילדותי גרתי לא רחוק מרח' רשב"ם ולא ראיתי מידי שבת בשבתו שמגיעות מוניות לשאול בדבר ה' זו הלכה, ואף שלא גרתי סמוך לבית חולים אני משער שהרבה רופאים הוזמנו בשבת לצרכים של פיקו"נ