הוספתי קטע בתגובה לעיל.מעט דבש כתב:עד עתה עסקנו ב'רשות' לדעתנו, ו'חובה' לדעתכם.
אך אתם כבר עליתם למדרגה נוספת. הנכם מעוניינים לעסוק אף בדברים שאנו טוענים שהם אסורים בתכלית.לדעתכם, כיון שהמלכות כיום ביד ישראל, הרי:
מחובתנו להלחם בערבים ולסלקם מן הארץ, ולהודיע זאת לכל ללא פחד ומורא (גליון 3; גליון 16 - בהלכות); שחרור מקום המקדש מידי הערלים הישמעאלים הינו מפתח גם לנושא הגשמים שיעמוד על תיקונו (גליון 15); שלטון שלא נותן לבנות את בית המקדש, ודאי יש להתאבל עליו (גליון 9).
"מי יתן ונזכה לחזות בחקיקת 'חוק הפעמונים', אשר יאסור על קיומן של הכנסיות הארורות בארץ הקודש, אשר ודאי מהוות עבודה זרה, אותה צווינו לשבר ולנתץ... כמובן שממשלת ישראל החילונית, אשר כבוד שמים וקיום ההלכה אינם מהווים עבורה כל גורם - לא תעלה על הדעת לחוקק את אותו חוק מתבקש... הם לא יסכנו את 'מעמדנו הבינלאומי' עבור קיום דבר ה'.
אותם אנשים רואים הכל דרך משקפיים של "ריאליות" ו"יחסי כחות בינלאומיים".
אולם עלינו יראי ה', מוטלת החובה להיות ערוכים ליום בו השלטון בארץ יהיה בידינו, ואז לחוקק את אותם חוקים הכרחיים, למורת רוחם של אנשי ה"ריאליה" וה"פרקטיקה" שאינם יודעים את ה'" (גליון 16).אמרו לנו אחינו: זו מנין לכם?
דל מהכא ג' שבועות; דל מהכא 'דחיקת הקץ' - מה עם פיקוח נפש?האם באמת חובת השמדת הכנסיות היא 'יהרג ואל יעבור'? האם חובת בנין בית המקדש היא 'יהרג ואל יעבור'? למה לא להתייחס לזה ריאלית? אם המצב הריאלי הוא שזה יביא ודאי לפיקו"נ, וכי לא נמנע מכך?
הרי הסכמתם (גליון 14 עמ' 2) שסילוק נכרים הדרים ביננו אינו אלא בלאו של 'לא תחנם'; וכי לאו זה הוא ב'יהרג ואל יעבור'?
ושמא הנכם סבורים שכל זה הוא מדין מלחמה וכיבוש הארץ, ובמלחמה אין דין פיקו"נ, כדברי המנ"ח (תכה; תרד). [וראה בקובץ המצורף
כאן].
בין כך ובין כך, חידוש גדול זה ודאי צריך 'דעת תורה' עליו, וזה לא ראינו בעלון.
===========================
הנה עוד ציטוטים מהעלון:האמונה בצדקת הדרך כה חסרה אצל ראשי העם, המצטדקים ומתרפסים בפני האויב, שעה שבני השפחה מעיזים את מצחם וטוענים ללא צל של בושה לבעלות על הארץ.
במקום בו כל זה מתרחש, היה מקום לצפות, שיראי ה' יבחינו בשעת הכושר, ויעלו על הבמה הציבורית את עמדת התורה הנאמנה, לפיה ארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ה', ושצוואתה של שרה אמנו - "גרש האמה הזאת ואת בנה" הינה אקטואלית מתמיד... התוצאות בשטח לא היו מאחרות לבוא, הטרור היה מחוסל, והאויב היה נס על נפשו, כאשר הם, ולא אנחנו, היו מפחדים להסתובב ברחובות...
אגודת "קדושת ציון" שמה לה למטרה לפני כל דבר אחר, לשנות את אותו הלך חשיבה הרה אסון שקנה שביתה בקרב הציבור החרדי, ולהוליד הלך חשיבה אחר, הלך חשיבה המבוסס על התנ"ך וחז"ל, ולא על אמרות כנף שנאמרו על-ידי פלוני או אלמוני בהקשר מסויים, והפכו ברבות הימים ל"יסודות הדת" (גליון 3).
בכלל הציפיה לגאולה, בכלל הכיסופים שליוו אותנו בכל שנות הגלות, הייתה גם השאיפה לגאולת האמת התורנית, שנוכל לומר בגאון את דבר ה' בלא פחד ומורא, בלא צנזור רשמי או בלתי-רשמי, ובלא צורך למצוא חן בעיני הגויים הערלים. על כן השתוממנו מאד בחודש שחלף, כאשר כאן בארצנו הקדושה, כשכבר כמעט שבעה עשורים איננו זקוקים לחסדי הגוי, ואנו חיים תחת שלטון המתקרא "יהודי", לפחות לפי המוצא של ראשיו, והנה אנחנו מקבלים תזכורת כאובה, לפיה וורשה זה כאן.
לשכת הרבנות "מטעם" פרסמה הצהרה רשמית, ולפיה חובת גרוש הגויים מארצנו אם לא יקבלו על עצמם מעמד של גר תושב אינה אלא "הלכתא למשיחא" ו"חלילה" לומר שדין זה נוהג כיום.
וכאילו לא די בכך, הלשכה אף התפארה בכך שהרה"ר מתנגד להריגת "מחבל מנוטרל". לקינוח נאמר באותו מכתב כי תורת ישראל היא שוחרת שלום ואוהבת אדם וכו' וכו'.
הייתה זו תזכורת כאובה לכך, שעל-אף שה' גאלנו משעבוד מלכויות, וביכולתנו לשוב ולחיות כעם ה' בארצו, מ"מ עדיין אנו מצויים בין יהודים מתיוונים, התופסים בשררה, ועדיין אין דבר ה' נשמע בלא מורא, כשרבים חיים בתודעתם תחת אימת הצנזור (גליון 8).
ישיבת הארץ והנהגתה על פי תורת ה' אינם שני דברים, אלא היינו הך. באופן סמלי ניתן לראות זאת באירועים האחרונים שחווינו החודש. הסכם הכניעה המביש של ישראל עם טורקיה, חידוש הטרור הערבי באזור חברון ועוד, כאשר אנו רואים שההנהגה המתכחשת לתורת ה' מזלזלת בצורה עקבית ביושבי הארץ ובלוחמיה, ופעם אחר פעם נותנת תמיכה לאויבי ה', וכל זה בהיותם נעדרים את המבט התורני. ודאי שלתורתנו ישנם דרכים הראויים הן למלחמה והן לשלום, וכאשר פועלים על פיה אין הדברים נראים כה מגוחכים וכה עצובים (גליון 11)
... וממוצא דבר תבין, שמה שיש החושבים שהאיסור "להתגרות באומות" פירושו הוא "אסור לעצבן את הגוים", אין לו יסוד ושורש, ואי אפשר לצרף הבנה מוטעית זו כאבן פינה אשר עליה נבנה את השקפתנו התורנית (גליון 14)
ואל תתמה על כך שבזמן החורבן רצו הקנאים למרוד ברומאים ולא היתה דעת רוב חכמי ישראל נוחה מכך. ובכן דע, שיש חילוק בין זמן גזרת גלות, שאז לא יועיל שום מרד, לבין זמן שאין בו גזרת גלות (גליון 14)
יש לסלק את המואזין, ולהגיב ולהסביר לכל "שצריך לסלקו משום שקריאתו מהווה התרסה כלפי אלוקי ישראל" (גליון 16).
...אמנם מתגוררים שם נכרים (=ברובע המוסלמי) ואין היום במצבנו (שאנו עומדים בו אמנם מרצון ההנהגה, אבל מכל מקום היום זה המצב) אפשרות לגרשם משם...
