הערות על ספר פסקי תשובות

[עמקן]

מתחילים לקחת את הדיון למקום האישי. ואחלה פניכם להמנע מלהכנס למקומות שכאלה כשאפשר לבא לידי חטא. בפרט שאין בזה נפק"מ, ועלינו לדון על הספר לגופו...

לדעתי יש בזה נפק"מ איך להתייחס להספר. שאלתי לא מסברא אלא משום ששמעתי שמועה זו, ואם זה אמת צריך להסתכל על הספר אחרת מאם זה רק אי דיוקים בעלמא, שלא ימלט להיות לרוב בספר העשה ע"י אדם אחד בהיקף גדול כזה.
למעשה עד שיהיה מקור ברור לשהמשועה אינה ראויה להתייחסות, בפרט שבלא"ה ידוע שספר טעון בדיקה מאיזה טעם שיהיה.

[סגי נהור]

אתה נותן משקל גדול יותר לדעת המשנ"ב, וכמוך רבים מהציבור הליטאי.
והוא נותן משקל יותר גדול למנהג.

כמובן לא רק משקל גדול יותר למנהג, אלא משקל גדול יותר לדעות פוסקים אחרים (ובראשם שו"ע הרב) גם במקום שהמשנ"ב לא קיבל את דבריהם. והרי גם מה שהביא המשנ"ב ודחה להלכה, הרי אחרי המשנ"ב כתבו אחרים לקיים ולהצדיק את הדברים.

וכגון בענין גדר מלאכת קורע, שבביה"ל הקשה מדברי הירושלמי על שיטת שו"ע הרב שהיא רק במפריד שני גופים שנתחברו ולא בדבר אחד ע"ש, ובפסק"ת מביא מקצות השלחן ש"שמאריך בזה הרבה ומיישב דברי שועה"ר היטב". וזה כמובן חלק עיקרי ממטרת הספר, שמביא את מה שנתחדש אחר המשנ"ב, כולל תירוץ ויישוב של קושיותיו.

ובזה סרה כמובן הטענה לעיל על כך שהפסק"ת מביא דעות שהמשנ"ב ראה ודחה להלכה, כי באותו האופן גם הפוסקים האחרונים ראו גם את דברי המשנ"ב והכריעו כפי שהכריעו, והוא מביא את דבריהם. אלא מאי - מי שעבורו המשנ"ב הוא פוסק אחרון לא יקבל דברים אלו ובצדק. ולכן הפסק"ת אכן לא נועד (להלכה למעשה) למי שעבורו המשנ"ב הוא פוסק אחרון. אלא שאין שום עיקר באמונה שהמשנ"ב הוא הפוסק האחרון, ונהרא ונהרא ופשטיה.

[לעומקו של דבר]

הנה מההקדמה (על ח"א במהד' תשס"ז המצוייה באוצר)

לכידה.PNG (82.48 KiB) נצפה 14635 פעמים

כלומר הספר אינו חולק ח"ו על המ"ב, אלא רק 1. השלמת עניינים שהתחדשו בדור האחרון, 2. ביאורים בדברי המ"ב, 3. סיכומי הלכות, 4. קצת הוספות ממנהגי ישראל. (דוק - לא "הבאת דברי הנוהגים דלא כהמ"ב" אלא הוספות של מנהגים שהמ"ב לא הביאם, ואף זאת "קצת")

כלומר המחבר בפירוש לא העמיד את ספרו כאלטרנטיבה למשנה ברורה. ובלשונו "הס מלהזכיר"!, וכל זה הוא "דבר שפתיים אך למחסור" כלומר זה ברור בלי ספק ופקפוק וכך הספר מעמיד את עצמו, ומכיוון שלמעשה כן עשה זאת, יש לאנשים תלונות.

אם הקצות השולחן (כדרכו תמיד) מיישב את הגר"ז ופוסק כמוהו שלא כהמ"ב, אז אם היה כאן תחליף למ"ב (כמו למשל ספר קצה"ש עצמו שהוא אכן תחליף למ"ב), היה לגיטימי לפסוק כמוהו, אבל אם "הס מלהזכיר" תחליף למ"ב, זה לא לגיטימי. אלא מקסימום בהערה "עיין קצה"ש שיישב דברי שועה"ר". (ואם אכן זה כך, אז זו דוגמא לא רלוונטית לדיון, אף אחד לא התלונן על כגון דא.)

עוד שאלה היא למי יש סמכות לעשות תחליף למ"ב, אם הטשעבינער רב או הגרשז"א היו עושים ספר כזה, כמדומה שהיה מתקבל הרבה יותר מאשר הגאון מח"ס פסקי תשובות - כמובן בלי לזלזל. (אלא שהם עצמם כנראה לא היו עושים זאת מיראת ההוראה שלהם). אין שום עיקר באמונה שהמשנה ברורה הוא פוסק יחיד, יש בהחלט מכללי התורה שהולכים אחר הגדול בחכמה.

בנותן טעם להזכיר שהגר"ח מבריסק שאל את החפץ חיים (!) מהיכן לוקחים כח להכריע בין האחרונים (כנראה כוונתו להכריע לדורות בספר שימושי), והחפץ חיים אמר ששוקל כל הכרעה בדעתו שלושים ושש פעמים!, ואז הודה הגר"ח "מיט זעקס או דרייסיק מאל קען מען מכריע זיין".

[לעומקו של דבר]

אגב שוב אשאל, מוזכר כאן "המנהג" שוב ושוב, כביכול הפסיקה כמו המנהג זה ההבדל בינו לבין המ"ב, האם יש בספר מספיק מנהגי הישיבות (ההלכתיים)? ומנהגי ליטא (למשל ע"פ הערוה"ש?)? ומנהגי ק"ק אשכנז מערבית ומזרחית? ומנהגי פולין המקוריים? ומנהגי עדות המזרח לפלגותיהם? או רק מנהגי חסידים.
ושוב, הכל לגיטימי כמובן אבל בספר נטעי גבריאל ולא בספר המיועד לכלל ישראל על סדר המשנה ברורה ושיעדו המוצהר הוא כנ"ל בעיקר להוסיף למ"ב ולפרשו.

[דוד העיתונאי]

כלומר המחבר בפירוש לא העמיד את ספרו כאלטרנטיבה למשנה ברורה. ובלשונו "הס מלהזכיר"!, וכל זה הוא "דבר שפתיים אך למחסור" כלומר זה ברור בלי ספק ופקפוק וכך הספר מעמיד את עצמו, ומכיוון שלמעשה כן עשה זאת, יש לאנשים תלונות.

אם הקצות השולחן (כדרכו תמיד) מיישב את הגר"ז ופוסק כמוהו שלא כהמ"ב, אז אם היה כאן תחליף למ"ב (כמו למשל ספר קצה"ש עצמו שהוא אכן תחליף למ"ב), היה לגיטימי לפסוק כמוהו, אבל אם "הס מלהזכיר" תחליף למ"ב, זה לא לגיטימי. אלא מקסימום בהערה "עיין קצה"ש שיישב דברי שועה"ר". (ואם אכן זה כך, אז זו דוגמא לא רלוונטית לדיון, אף אחד לא התלונן על כגון דא.)

אז לכן הוא אומר ללמוד את המשנה ברורה בתוכו, ולא ללמוד פסקי תשובות לבד.

בנותן טעם להזכיר שהגר"ח מבריסק שאל את החפץ חיים (!) מהיכן לוקחים כח להכריע בין האחרונים (כנראה כוונתו להכריע לדורות בספר שימושי), והחפץ חיים אמר ששוקל כל הכרעה בדעתו שלושים ושש פעמים!, ואז הודה הגר"ח "מיט זעקס או דרייסיק מאל קען מען מכריע זיין".

לי זכור קצת אחרת, שלומד את הסוגיא עם כל הראשונים 36 פעמים.

[לעומקו של דבר]

ובגלל שיש שורה בהקדמה שילמדו גם את המשנה ברורה מותר לו לכתוב דברים אשר לא כדת "והס מלהזכיר"?

[סגי נהור]

כלומר המחבר בפירוש לא העמיד את ספרו כאלטרנטיבה למשנה ברורה. ובלשונו "הס מלהזכיר"!, וכל זה הוא "דבר שפתיים אך למחסור" כלומר זה ברור בלי ספק ופקפוק וכך הספר מעמיד את עצמו, ומכיוון שלמעשה כן עשה זאת, יש לאנשים תלונות.

אם אני מבין נכון את דבריו, הוא מתכוון שאיננו תחליף למ"ב לענין לימוד הלכות והדינים עצמם, היינו שאין לפתוח פסק"ת וללמוד ממנו הלכות שבת על הסדר, שהרי את עיקרי ההלכות אינו מביא אלא דוקא את הענינים המתחדשים. אבל לא ראיתי כאן התחייבות שהוא פוסק בכל דבר כהמשנ"ב. והרי חלק מהענינים המתחדשים הוא המשך המו"מ ההלכתי לאחר המשנ"ב ולפעמים הכרעת פוסקים מסוימים באופן אחר.

אם הקצות השולחן (כדרכו תמיד) מיישב את הגר"ז ופוסק כמוהו שלא כהמ"ב, אז אם היה כאן תחליף למ"ב (כמו למשל ספר קצה"ש עצמו שהוא אכן תחליף למ"ב), היה לגיטימי לפסוק כמוהו, אבל אם "הס מלהזכיר" תחליף למ"ב, זה לא לגיטימי. אלא מקסימום בהערה "עיין קצה"ש שיישב דברי שועה"ר". (ואם אכן זה כך, אז זו דוגמא לא רלוונטית לדיון, אף אחד לא התלונן על כגון דא.)

אם לדון בדוגמא זו עצמה, הוא מעמיד את שתי השיטות זו מול זו ואינו מכריע ביניהן (בשגם שמד"ס אסור בכל אופן). ובהערה כותב שאמנם המשנ"ב דחה את השיטה הראשונה, אמנם בקצוה"ש יישב (ומעתיק בקצרה את תוכן הדברים), ועוד מביא כמה פוסקים אחרונים שנקטו כשיטה זו.
אז לדעתך זה לא לגיטימי? אני אומר שיש כאן מידע מועיל ונצרך מאוד עבור מי שלמד סימן שמ במשנ"ב, אשר משלים לו את התמונה בענין זה, בפרט אם אינו מאלו שקיבלו על עצמם את הכרעות המשנ"ב בכל מקום.

[דוד העיתונאי]

ובגלל שיש שורה בהקדמה שילמדו גם את המשנה ברורה מותר לו לכתוב דברים אשר לא כדת "והס מלהזכיר"?

היו פעם כמה בחורי ישיבה גדולה שהולכים בדרכו של הגר"ח קנייבסקי, שאמרתי להם שהוא כותב בתחילת כל ספר שלו אזהרה שלא יסמכו על דבריו הלכה למעשה, והם לא האמינו לי עד שהראיתי להם בתוכו.
כשהרמב"ם מזכיר בתחילת הלכות שבת שכ"מ שיכתוב פטור הכוונה פטור אבל אסור, הוא לא חשש שמישהו יפתח באמצע ההלכות ויחשוב שזה פטור ומותר.

[לעומקו של דבר]

"עניינים שהתחדשו בדור האחרון" הכוונה שאלות הלכתיות חדשות. במחילה. לא שחלקו על המ"ב.

אבל כמדומה שהעניין מוצה.

[אוצר החכמה]

גם אני מבין את הקטע שהובא לעיל שעיקר הכוונה היא שאינו מחליף את המ"ב דהיינו ללמוד את ספרו במקום המ"ב. אבל אין שם התייחסות לשאלה אם הוא חולק על המ"ב בחלק מן הדברים.

[לעומקו של דבר]

גם אני מבין את הקטע שהובא לעיל שעיקר הכוונה היא שאינו מחליף את המ"ב דהיינו ללמוד את ספרו במקום המ"ב. אבל אין שם התייחסות לשאלה אם הוא חולק על המ"ב בחלק מן הדברים.

אז למה "הס מלהזכיר" אם ההכרעות של המ"ב לא שוות בעיניו.
ברור שחלק מהעניין הוא שיש חלקים במ"ב שהוא לא חוזר עליהם. אבל זה לא כל העניין.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ובגלל שיש שורה בהקדמה שילמדו גם את המשנה ברורה מותר לו לכתוב דברים אשר לא כדת "והס מלהזכיר"?

היו פעם כמה בחורי ישיבה גדולה שהולכים בדרכו של הגר"ח קנייבסקי, שאמרתי להם שהוא כותב בתחילת כל ספר שלו אזהרה שלא יסמכו על דבריו הלכה למעשה, והם לא האמינו לי עד שהראיתי להם בתוכו.
כשהרמב"ם מזכיר בתחילת הלכות שבת שכ"מ שיכתוב פטור הכוונה פטור אבל אסור, הוא לא חשש שמישהו יפתח באמצע ההלכות ויחשוב שזה פטור ומותר.

ההבדל די ברור למי שלא יתעקש. גם ללא הקדמת הגר"ח חייב כל אחד להבין שאין לפסוק מספרים כאלה, והבחורים האלו תמימי לב הם, והתקווה הוא שיתבגרו ויתפקחו, והגר"ח לא כתב דבריו אלא לרווחא דמילתא שבינתיים לא יטעו. הפסק"ת כתב כאילו כך הם פני הדברים, ותירץ עצמו אי שם בהקדמה.

[לעומקו של דבר]

תלוי איזה ספרים, דרך אמונה לכאו' אפשר לפסוק (אף שגם אני לא לוקח אחריות...)
ספרי תשובות זה ענין אחר.

[אריך]

סוף סוף קיבלתי אישור מהמחבר, ת"ח מישיבת מיר, לפרסם כאן. (אחרי עידון לשונות חריפים).

המשך יבוא בע"ה.

[לעומקו של דבר]

סוף סוף קיבלתי אישור מהמחבר, ת"ח מישיבת מיר, לפרסם כאן. (אחרי עידון לשונות חריפים).
המשך יבוא בע"ה.

על זה אומרים העולם "וואו".
אבל צריך לראות כתב הגנה.

[ישראל אליהו]

בדיני ער"פ הוא כותב שגם מיץ ענבים בכלל האיסור לשתות יין.
ומקורו מספר מצות מצוה, לת"ח בן זמנינו [עם כל הכבוד],
ושם הוא מסתפק בזה, ונוטה יותר לאסור [בלי ראיה] ..

[לעומקו של דבר]

ראיתי הספר באיזה עניין אחרי שלמדתי העניין, היה ממש מתחת לכל ביקורת.
אינני רואה טעם כבר בלטרוח ולציין הגרייזין, ולעבור על מה שאמר התנ"א רשב"י "אין אומר בקרו גמל".
רק לזרז למזורזין, שספר פס"ת הוא טעות. ודי בזה. והקובץ שהביאו לעיל ממש"כ ת"ח אחד, זה לא מקומי באותו הסימן, אלא ששם מישהו טרח לעבור ולבדוק לציין (וצ"ע מדברי רשב"י, ואולי י"ל שס"ל שהוכרע כהחולקים שם בחגיגה עיי"ש).

אולי אפשר להבטיח פרס למי שימצא שם עמוד שכתוב כהלכתו?...

[יתן חן]

ב"ה כלל ישראל חולק עליך.
ואין לך ביהמ"ד שאין שם פס"ת. וברוב בתי ישראל הכשרים ג"כ.

[סטפנסקי]

בשביל זה פתחו את הפורום להתריע על התופעה ולפי דבריך כל תופעה תגיד ב''ה עם ישראל חולק ולא היא לפעמים חלק מעם ישראל טועה וצריך לזעוק ולהעמידנו על טעתו .בטח בנושא כזה שזה לא נכנס לכל מקום ע''י מעיינים אלא ע''י דרישת פשוטי העם. בלי לפגוע

[ארזי ביתר]

ברבות השנים, נמחק...

[מתישהוא]

גם אצלי יש את הפסקי תשובות, ואני משתמש בו הרבה לצורך ליקוט מראי מקומות, ובכל זאת אני מסכים עם כל מה שנכתב לעיל אודות השגיאות בספר זה, שרבו מספור.

אלא שעל השגיאות כבר כתבו כאן הרבה, ואין מה להוסיף.
רצוני רק להוסיף נקודה שלא התייחסו אליה עדיין: הרבה פעמים ניתן להבחין שבעל הפסקי תשובות מחמיר סתם, היינו גם כאשר ניתן להקל בפשטות, בכל זאת קשה לו ללכת נגד דעת איזה פוסק, גם כשרבים חולקים עליו וכאשר הסברא נותנת שהצדק עם הרבים. הבעיה היא שאילו היה כותב בצורה פושרת, שיש שכתבו כך וכך ויש שכתבו כך וכך, ולציין את שמם, אזי היה הכל בסדר, אבל כאשר הוא מכריע בעצמו, וכך דרכו בדרך כלל לתת משקל חזק יותר לצד אחד על ידי ביטוי חזק יותר וכיו"ב, אזי אנו נדרשים לכוחו של בעל המחבר הפסקי תשובות, וכנראה שהוא חשש בעצמו מלהקל, כנראה מחמת שלא עיין היטב בעומק הסוגיא, לכן החמיר הרבה, גם במקומות שלא היה צריך להחמיר. וחבל.

[ארזי ביתר]

ברבות השנים, נמחק...

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ב"ה כלל ישראל חולק עליך.
ואין לך ביהמ"ד שאין שם פס"ת. וברוב בתי ישראל הכשרים ג"כ.

אתה באמת חושב שזה שיש את הספר הזה בהרבה בתי מדרשים יש לו משמעות הלכתית? האם עלינו לסגור את עינינו וללכת אחריו בפסק משום הסיפור הזה? האם חשיבותך ללימוד התורה כ"כ ירודה שיש לסיפורי סבתא אלו משקל מול המציאות שהספר הזה מלא טעיות וסילופים כרימון?

[יתן חן]

ב"ה כלל ישראל חולק עליך.
ואין לך ביהמ"ד שאין שם פס"ת. וברוב בתי ישראל הכשרים ג"כ.

אתה באמת חושב שזה שיש את הספר הזה בהרבה בתי מדרשים יש לו משמעות הלכתית? האם עלינו לסגור את עינינו וללכת אחריו בפסק משום הסיפור הזה? האם חשיבותך ללימוד התורה כ"כ ירודה שיש לסיפורי סבתא אלו משקל מול המציאות שהספר הזה מלא טעיות וסילופים כרימון?

אני יודע שאם א'ל אדון על כל המעשים מסובב כל הסבות עשה כן, רצונו ית' שכך יהיה, וכלל ישראל יהגו בספר זה.
לגופם של דברים כמובן שיתכנו טעויות, ושגיאות מי יבין.
אבל כפי שאני רואה את הדברים, יסוד הטענות הוא כמו שטענו על שש"כ, וכשם שהמציאות הוכיחה שש"כ נתקבל בכלל ישראל, כך גם פס"ת.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

והמסבב כל הסבות הניא אותי לכתוב על הפורום הזה.

אם אתה באמת חושב שדומה לשש"כ, כנראה לא עיינת. מה הניא אותך לכתוב דעות על דברים שאתה לא מכיר? תתיישב כמה דקות, תעיין במקורותיו על כל הלכה שתרצה, ותווכח לעצמך גודל הטעיות סילופים ועקמומיות שבספר הלז.

[לעומקו של דבר]

ב"ה כלל ישראל חולק עליך.
ואין לך ביהמ"ד שאין שם פס"ת. וברוב בתי ישראל הכשרים ג"כ.

אתה באמת חושב שזה שיש את הספר הזה בהרבה בתי מדרשים יש לו משמעות הלכתית? האם עלינו לסגור את עינינו וללכת אחריו בפסק משום הסיפור הזה? האם חשיבותך ללימוד התורה כ"כ ירודה שיש לסיפורי סבתא אלו משקל מול המציאות שהספר הזה מלא טעיות וסילופים כרימון?

אני יודע שאם א'ל אדון על כל המעשים מסובב כל הסבות עשה כן, רצונו ית' שכך יהיה, וכלל ישראל יהגו בספר זה.
לגופם של דברים כמובן שיתכנו טעויות, ושגיאות מי יבין.
אבל כפי שאני רואה את הדברים, יסוד הטענות הוא כמו שטענו על שש"כ, וכשם שהמציאות הוכיחה שש"כ נתקבל בכלל ישראל, כך גם פס"ת.

איכס. היה ראוי לכתוב כאן בחריפות יותר ממה שכותבים על דברים אחרים. אם זה נכתב ברצינות זה עיקרי האמונה ממש.
קל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה מסבב כל הסיבות סיבב שהיטלר נכנס הוא ושליחיו כמעט בכל בית בישראל, ועשה מה שעשה. ואוי למי שניסה להפריע לו, שעשה נגד רצון מסבב כל הסיבות. וב"ה שלא הצליחו להפריע לו.

"יתכנו שגיאות מי יבין" זה דמגוגיה ילדותית, ולא רלוונטית לנידון. ההשוואה לשש"כ היא פגיעה חמורה ושקרית בכבודו של מחבר שש"כ ושל הגרשז"א.

[יתן חן]

איני מבין מה אתה כועס.
לא חשבתי לרגע שיש יהודי מאמין שאינו יודע ללא פקפוק שא'ל אדון על כל המעשים מסבב כל הסיבות סיבב שהימ"ש השמיד והכחיד.
אתה יודע מי סבר שאלהיהם ישן הוא?
דמגוגיה זה לענות דמגוגיה.
לא השויתי לשש"כ אלא לטענות שטענו על שש"כ. ובזה שוו.

[ארזי ביתר]

ברבות השנים, נמחק...

[לעומקו של דבר]

דבריו של יתן חן לצערי כבר אינם ראויים לתגובה.

בכל אופן לענייננו, אולי היה ראוי להוציא קובץ מסודר לפרסום על כמה סימנים. אולי בקובץ החדש של אוצר החכמה, אולי בקובץ אחר, ואם אף אחד לא יסכים אז סתם קובץ שיתפרסם מיד ליד.
אם מישהו יקח ע"ע לערוך את זה, אוכל אולי להשתתף קצת.

[אוהב אוצר]

הצורה ש'מכסחים' ומבזים את הרב בעל הפסקי תשובות כאן [שפלא גדול שהנהלת האוצר נותנת לזה יד ובמה כזו] היא מותרת ע"פ מרנא הח"ח עצמו שכאן באים ל'הגן' על ספרו?
האם יש לו בזה כעת נחת רוח בשמים? זו דרכה של תורה? יש כאן מישהו שלמד והספיק כמותו שיכול הוא להעיר בביזוי כזה על הספר?

וכמו שכתבו לעיל, לא יכול אחד לשלוח שאלה אחת! מכובדת למחבר הספר כדי לראות את תגובתו?

מקווה אני שיצאתי בזה י"ח מחאה על בזיון ת"ח ברבים שאין לו רפואה למכתו.

ברור לי שיהיו כאלו שיאמרו שהם באים להציל את עם ישראל מלעבור על איסורים וכד'...
ה"י...

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אתה מדבר על נושא עמום כ׳נחת רוח׳ כאילו הבורא עולם הוא הילד שלך.

הבורא עולם נתן לנו תורה, ואינו רוצה שיזייפו אותה ויעקמו אותה. הכותב ׳ספר׳ ללא אחריות לאמת, ללא ביקוש האמת, ורבים טועים בה כאילו הלכות פסוקות כתובים שם, זהו הוא המנגד לרצונו של הקב"ה.

כל לומד בעל חוש ביקורת ידע בעצמו שאין הספר בר סמכא, אמנם קול מחאה לא נשמע. לקוות שמפורום זה יצא הקול לכלל הלומדים להמנע מספר זו, ואם יהיו שירשמו הטענות והתלונות דף על דף, ויראו אותו לפוסקים ומורים, יפסיקו לעיין בה ולכה"פ יתביישו בה.

[ברים]

אינני מתייחס לנושא הטעויות, אלא לטענה אודותיה נפתח האשכול., "האג'נדה החסידית".
ובכן, האם המ"ב עצמו לא בנוי על אג'נדה ליטאית? (היכן שלא, מתייחסים אליו כמאן דליתא...)
ומה בקשר לשמירת שבת כהלכתה ודומיו שלקחו את המ"ב כאילו זה הרמ"א בעצמו, תוך התעלמות מוחלטת מכל הפסיקה החסידית לדורותיה?
הנחתם הנחה שההלכה שייכת לליטאים בלבד, ובאים בטענות

[אוצר החכמה]

הודעה!
נמחקו כאן מספר תגובות בלתי ענייניות, הנוגעות לגופו של אדם ולא לגופם של דברים. אנא ואנא, לא להסחף.

[קראקובער]

ב"ה כלל ישראל חולק עליך.
ואין לך ביהמ"ד שאין שם פס"ת. וברוב בתי ישראל הכשרים ג"כ.

אתה באמת חושב שזה שיש את הספר הזה בהרבה בתי מדרשים יש לו משמעות הלכתית? האם עלינו לסגור את עינינו וללכת אחריו בפסק משום הסיפור הזה? האם חשיבותך ללימוד התורה כ"כ ירודה שיש לסיפורי סבתא אלו משקל מול המציאות שהספר הזה מלא טעיות וסילופים כרימון?

אני יודע שאם א'ל אדון על כל המעשים מסובב כל הסבות עשה כן, רצונו ית' שכך יהיה, וכלל ישראל יהגו בספר זה.
לגופם של דברים כמובן שיתכנו טעויות, ושגיאות מי יבין.
אבל כפי שאני רואה את הדברים, יסוד הטענות הוא כמו שטענו על שש"כ, וכשם שהמציאות הוכיחה שש"כ נתקבל בכלל ישראל, כך גם פס"ת.

בעוד כמה דורות כבר יחליטו שהספר נכתב ברוח הקודש...

[שיר ורננים]

לפי דעתי הכותבים כאן לא הבינו את מטרת הספר. אני אישית חיכיתי הרבה שנים לספר כזה.ואסביר את דברי:
כמו שכתבו כאן הפוסק האחרון הוא המ"ב אולם דא עקא שרבים מבני אשכנז(אולי!!! בעיקר החסידים) מנהג אבותיהם בידהם לא תמיד כמו המ"ב ולכן יצא עליהם שם שהם לא נוהגים כהלכה משום שרבים חשבו שהמ"ב הוא המילה האחרונה וכל מי שלא פוסק כמוהו הרי הוא נוהג שלא כהלכה.עד שהגיע הרב רבינוביץ שליט"א והביא בכל נושא את כל הפוסקים בענין וגם פוסקים שהמ"ב ראה ולא הביא אותם ולא פוסק אותם להלכה, מ"מ דברי אותם גדולי האחרונים שרירים וקימים וקהילות שלמות נהגו כמותם עוד לפני שהמ"ב כתב את ספרו ומימלא הוא רצה להראות בספרו שיש הרבה חולקים על המ"ב(או אחרונים שהמ"ב פסק לא כמותם) ויש נוהגים כמותם. ואכן אלא שפוסקים רק כהמ"ב (וכמו שהגדיר הגראי"ס שליט"א את אותם אנשים, בעלי תשובה שאין להם מסורת...)זה מאד מפריע להם, אבל מה אפשר לעשות שישנם קהילות שלמות שיש להם מסורת עוד לפני המ"ב לפסוק כמו אחרונים מסוימים שהמ"ב ראה לנכון לא לפסוק כמותם....
ואני שנים חיכיתי שיקום הגבר שימצא את המקורות ההלכתיים בפוסקים לכל אלא שלא נוהגים כהמ"ב.
אכן, זה לא אומר שהספר נקי מטעיות ויש הרבה טעיות בהערות למטה אבל הרעיון של הספר מבורך!

יפה אמרת.

א. כבר כתב החזו"א שהוראת המשנ"ב היא כמקויימת מפי סנהדרין.
ב. אין הביקורת על דעות בפסיקה, אלא שהוא מביא מנהגים שאין להם מקור שורשי כגון מכתבי האריז"ל והמקובלים וכד', אלא מנהגים שאדמו"ר מסויים החליט וממילא זה כבר נהיה חוצה גבולות.
(האם ידוע לך שבחסידות מסויימת הולכים עם ... לרגליהם גם בימות החמה...)ואין לזה מקור לפי ידעתי הדלה אלא כי א' מהאדמור"ים כך הלך, וירא כל העם...
וע"ז טען הרב אריך כהוגן לא כל רבה שנהג מנהג מתחושה ורגש מסויים נהפך למ"ד כשהמדובר בקביעת מסמרות הלכתיים.

[מה שנכון נכון]

משונה מאד שהחזון איש אחז ככה בזמן שהוא בעצמו חולק בלי סוף על המשנ"ב.

ואכן אין זו כוונת החזו"א.

ז"ל המלא (ח"ב סימן מא): "ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו מרן הב"י ומ"א והמ"ב, ושלא נמצא מי שאמר שאין לחוש לדעת ר"ת היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית, ואין שום צד קולא בזה". [ובקטע הקודם: "וההוראה להחמיר פשטה בכל ישראל"].
כלומר המדובר כאן על מה שהסכימו עליו גדולי הפוסקים מדור דור, ופשטה הוראה זו בישראל, ואין כאן שום כלל משונה שכל פסק של המ"ב הוא כהוראת סנהדרין.
כמובן שמתוך הדברים עולה ההתייחסות למיקומו המרכזי של המ"ב כפוסק. וראה עוד בח"ג סימן לה: "מי שמורה לרבים שלא... מורה נגד הכרעת הב"י והרמ"א והמ"א והנו"ב והמשנה ברורה אשר הוא הפוסק האחרון".

[סגי נהור]

א. כבר כתב החזו"א שהוראת המשנ"ב היא כמקויימת מפי סנהדרין.

מובן שגם דברים אלה עצמם (בהנחה שהם נכונים, ודומה שהנחה זו כבר הופרכה לעיל) מחייבים אך ורק את תלמידי החזו"א וההולכים בדרכו, ולא את כלל ישראל.

[קראקובער]

אסור לתלמיד לחלוק על רבו? לא ברור אם זה מחייב אפילו תלמידי החזו"א וק"ו לאלו שרק הולכים בדרכו.

viewtopic.php?t=5842

[נקדש את שמך בעולם]

לדעתי, לא כדאי לקחת את הדיון על הספר הנ"ל למקום של מגמתיות המחבר ועל האג'נדה שהוא מייצג, כי כפי שצפוי זה גורר ויכוח אידאולוגי על עצם הלגיטימציה שלו לחבר כזה חיבור,
לדעתי עדיף למקד את הביקורת בשיבושים הנוראים כמעט בכל עמוד במקורות המוטעים והמטעים אשר כל אחד שיפתח כמעט כל סוגיא יתקל בשיבוש של לפחות אחד מהמקורות, (אני כותב זאת כאחד שנכווה בעבר, ולקח לי זמן לקלוט מניין באו אלי הטעויות) .
דיון כזה אני חושב שיהיה יותר תועלתי כי ככה כולם מסכימים עם הביקורת ויוכלו לקבץ פה הערות ותיקונים לתועלת הכלל.

[יתן חן]

אכתוב בפעם האחרונה בל"נ בנושא זה.
כמעט כל הטענות שחוזרות ונשנות כאן על הספר פס"ת מסתכמים בטענה אחת: אין לגאון המחבר שליט"א לגימטציה וסמכות להיות 'פוסק', ובטח שלא לכתוב ספר הלכות.
ולדוגמא ציטוט:

בכ"א כמדומה שעיקר הטענות הם: (הסדר ע"ד העורך בלבד)
1. הספר אינו רק ליקוטים כשמו, אלא גם הכרעות הלכתיות של המחבר, גם כנגד ובין אחרונים שמקובלים להלכה, כאשר הקוראים סומכים עליו לא מפני סמכותו ההלכתית אלא מפני שחושבים שהכל רק מלוקט מתשובות של גדולי הפוסקים.
2. החשבת מנהגי קהילות מסויימות (חסידיות בעיקר) כנגד ההלכה הפשוטה, וזאת בספר אוניברסלי לכלל העדות (האשכנזיות לכה"פ), וזאת כנ"ל גם בחוסר סמכות וגם ללא הצדקה להורות כמנהגים אלו לקהילות אחרות.
3. טעויות רבות - הבאת הלכות בצורה שגויה ומוטעית.
4. פסיקה כשיטות של פוסקים שלפני המשנה ברורה, זאת למרות שהמשנה ברורה ראה אותם ודחאם מהלכה, וזאת בשונה לחלוטין ממטרתו המוצהרת של הספר. (כמובן שגם לכאן שייכת סמכותו ההלכתית של המחבר, ז"א שהטענה ההיא שגם אם זכותו לפסוק כדבריהם, אין לו זכות לעשות כן בספר שאין עניינו הכרעותיו ההלכתיות של המחבר אלא "פסקי תשובות" של גדולי הפוסקים, וזה כאשר ברור שאם הספר היה מכריז על עצמו "משנה ברורה החדש, פסקים על סדר שו"ע, להכריע מחדש במחלוקת האחרונים במקום שנהוג בק"ק דלא כהמ"ב", הרספקט אליו היה שונה לחלוטין)

ובכן, טענות אלו נטענו גם על הספר שש"כ, וכלל ישראל הכריע בזה, ופוק חזי מאי עמא דבר.
הספר ומחברו הוסמכו ע"י כל גדולי ההוראה בדור האחרון, שכל בית ישראל נשענים על פסקיהם, ובפירוט: הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ואזנר [-פעמיים], הגרמ"א פריינד, הגר"נ קרליץ, הגרא"ד הורביץ, הגר"ב זילבר, הגר"מ שטערן, הגר"מ הלברשטאם, הגרש"פ שנייבאלג, הגר"ח ואזנר, הגרי"ט וויס.
מעט מזעיר הם טענות על טעויות באמת [לא בכללי הפסיקה, אלא טעויות]. ע"ז כמובן מצוה להעיר לגהמ"ח שליט"א שיתקן במהדורה הבאה [ואני מעיד עליו שהערתי לו, וקיבל במאור פנים, ותיקן].
אמנם קשה לבוא עליו בטענות ע"ז, דשגיאות מי יבין.
המכיר את אצילות נפשו של הגהמ"ח יודע שישמח בכל הערה אמיתית.