"וראיתם אותו"-בלי טלית? האם יש "ענין" לעשות מעשה "דומה" למצוה?

[אבןטובה]

מי שאין לו תפלין כשרות אלא פסולין יניח אותם מחמת שלא תשתכח אצלו תורת תפלין כמ"ש בשו"ע סי' תרמט ס"ו לענין ד' מינים פסולין שאם אי"ל כשרים יטול הפסולין בלי ברכה כדי שלא תשתכח תורת לולב או דילמא נפיק מיניה חורבא שאפילו יהיה לו תפלין כשרים יתמיד להניח הפסולין????

[איש בער]

ראה כעי"ז בטוש"ע יו"ד סי' רפ"ח ס"ה, ובב"ח וט"ז שם.

[חיס]

כדאי לשאול את השאלה הנ"ל ב"קול הסופר" מספר 0722706060 ואח"כ 82

[אוצר החכמה]

לא הבנתי את זה. בא אדם לבית המדרש ומעורר שאלה הלכתית כדי שידונו עליה. אתה אומר לו לך תשאל רב?

[אבןטובה]

בשו"ת שבט הלוי ח"ג וח"י כ' דתפלין פסולים אין להניח אף משום שלא תשתכח כיון שיבא חורבא מיניה וכ' דלא כישועות יעקב סי' נב דס"ל שיש להניח תפלין פסולין משום שלא תשתכח ונדפס עתה עוד פעם בס' שביבי הלוי סי' ג.
ויש לצדד הרבה בדבריו דבגמ' לא: מבואר דרק במין אחר שייך שיהיה חורבא ממנו אבל לא בפסולין יעע"ש ברא"ש.
אבל ראיתי שגם בספר וידבר משה להג' מבאניהאד כ' הכי בחג הסוכות כמדומה אות כז שאין להניח תפלין פסולין כיון שהוא תדיר ותפלין בי בר חבו מישכח שכיחי יע"ש


ומעתה אין שום צורך לצלצל לקול השופר שהמציא לנו הסרסור מר. חיס

[יאיר]

לא הבנתי את זה. בא אדם לבית המדרש ומעורר שאלה הלכתית כדי שידונו עליה. אתה אומר לו לך תשאל רב?

שמא רצה לזכות ''על הדרך'' במס' החשוב אם אי מי יצטרך.

[אבןטובה]

השבט הלוי הוא ח"ט סי' ה אות ב אות וח"י סי' לב ותקון למשה הלכה למשה סוכות אות לג שלא יניחו תפלין פסולות והישועות יעקב סי' לב כ' שיניח תפלין פסולות
וכל שאלה על סת"ם אין צורך לצלצל קול השופר אלא ישאל אותו כאן בבית המדרש

[שמש]

כעין זה נשאלתי באישה שמסרבת לקבוע בביתה מזוזה מטעמי טבעונות וצעב"ח ומבקשת מזוזה הכתובה על נייר וכד' ש'לא נוסתה על בעלי חיים'...
ומצאתי שיש אוסרים בדבר מפני שיבואו לשכוח תורת מזוזה וגם כאן יש לכאו' לחוש שתאמר לאחרים שהרב התיר לה לקבוע מזוזה כזו.
מה דעת הרבנים שליט"א האם נכון לאסור לחלוטין (או להתחמק) או שמא לומר לה במפורש שזו אינה מזוזה כשרה אך 'עדיף מכלום'?

[אבןטובה]

במנחות לב: תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה של בית מונבז המלך היו עושין בפונקדותיהן כן זכר למזוזה ופרש"י ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר בכל מלכותו.
ובשבת סט: המהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ומשמר יום א' בקדושא ואבדלתא ופרש"י לזכרון בעלמא שיהא לו שם יום חולק משאר ימים ולא תשתכח שבת מהם
ובחולין קד. תוד"ה חלת חו"ל כ' שלא תשתכח תורת חלה וכ"ה פסחים נא..
ובבעל המאור פ"ב משבת דתכלת מעכבת את הלבן ומה שמתעטפין בלבן לחוד הוא שלא תשתכח תורת ציצית ע"ש במלחמות ובשו"ת זכר יהוסף או"ח סי' קכ אות ד
וע"ע שיח יצחק לרבי יצחק ווייס מווערבוי זצ"ל סי' קפה
והנה סברא זו דדבר שנוהג בתדירות ל"א שיעשנה כדי שלא תשתכח יש סמוכין לזה מתוספי הרא"ש נדה יא. ד"ה אע"פ שאמרו דיה שעתה וכו'.
וכבר ציין א' לט"ז סי' רפח סק"ב דמזוזה פסולה לא יניח שיתמיד בזה ע"ש.
סיכום לדינא: מי שממילא לא יניח מזוזה כשרה י"ל שיניחנו להניח לזכר מזוזה על נייר כמו מונבז המלך הנ"ל שלעולם לא דר בדירת קבע וה"נ באשה הזו שלא תניח מזוזה בעור מפני צעבע"ח יש לה להניח הפסולה ואין למחות בידה... אבל זה פשוט שאין להורות לה להניח הפסולה כי פסק הלכה יוכל להביא חורבה כמ"ש ערובין סד. אכרזתא לדרדקי... אלא להניחה ולא למחות בידה

[אוצר החכמה]

במנחות לב: תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה של בית מונבז המלך היו עושין בפונקדותיהן כן זכר למזוזה ופרש"י ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר בכל מלכותו.
ובשבת סט: המהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ומשמר יום א' בקדושא ואבדלתא ופרש"י לזכרון בעלמא שיהא לו שם יום חולק משאר ימים ולא תשתכח שבת מהם
ובחולין קד. תוד"ה חלת חו"ל כ' שלא תשתכח תורת חלה וכ"ה פסחים נא..
ובבעל המאור פ"ב משבת דתכלת מעכבת את הלבן ומה שמתעטפין בלבן לחוד הוא שלא תשתכח תורת ציצית ע"ש במלחמות ובשו"ת זכר יהוסף או"ח סי' קכ אות ד
וע"ע שיח יצחק לרבי יצחק ווייס מווערבוי זצ"ל סי' קפה
והנה סברא זו דדבר שנוהג בתדירות ל"א שיעשנה כדי שלא תשתכח יש סמוכין לזה מתוספי הרא"ש נדה יא. ד"ה אע"פ שאמרו דיה שעתה וכו'.
וכבר ציין א' לט"ז סי' רפח סק"ב דמזוזה פסולה לא יניח שיתמיד בזה ע"ש.
סיכום לדינא: מי שממילא לא יניח מזוזה כשרה י"ל שיניחנו להניח לזכר מזוזה על נייר כמו מונבז המלך הנ"ל שלעולם לא דר בדירת קבע וה"נ באשה הזו שלא תניח מזוזה בעור מפני צעבע"ח יש לה להניח הפסולה ואין למחות בידה... אבל זה פשוט שאין להורות לה להניח הפסולה כי פסק הלכה יוכל להביא חורבה כמ"ש ערובין סד. אכרזתא לדרדקי... אלא להניחה ולא למחות בידה

לא מובן בכלל. מה שייך שלא תשתכח כשיכול לשים מזוזה כשרה ורק אינו רוצה. אין זה אלא דברי תימה.

[אבןטובה]

לא הבנת הענין כלל:
היא ממילא לא תניח עיין בהשאלה ותראה
ואז אם לא שייך כלל לומר לה שלא יוצאה המצוה כי לא יועיל ולא תניח כלל אז שייך לומר שיניחנה כך ולא יאמר לה להסיר הפסולה אבל גם לא יאמר לה שהיא כשרה אלא לא יאמר לה דבר
תעיין עוד הפעם ותראה שזהו הדין עפ"י הש"ס

[אליהו בן עמרם]

מתורף דברי מהר"ם מינץ בתשובה ק"י, שהובא במג"א סימן ט"ז (ובמשנ"ב) נראה כי:
יש עניין ללכת עם טלית קטן בלי שיעור מחייב - מאשר ללכת בלי כלום, כי כך "יראה" (מצד - "וראיתם") ו"יזכר" (מצד - "וזכרתם").

האם זה אומר גם ש:
1. מי שיש לו רק סוכה מתחת לגג, ואין לו כל אפשרות אחרת לקיים מצוות ישיבת סוכה, שנאמר לו לשבת בסוכה זו (ולא לברך כמובן) - כדי שיזכר ב"סוכות הושבתי" וב"ענני הכבוד"?
2. מי שיש לו רק פחות מכזית מצה בליל הסדר (והוא לא סובר כהשיטות שיש חיוב של "חצי שיעור" במצוות עשה) - שנאמר לו לאכול את ה"חצי שיעור" כדי להזכר ב"משארותם צרורות בשמלותם..." (והוא הדין לחולה ל"א שיכול לאכול מקסימום פירור של מצה...)?
3. באופן כללי, (גם במצוה כלשהי בלי זכר לארוע או משהו מסוים), האם יש עניין לקיים משהו "דומה" או "מאד קרוב" למצוה המחוייבת - רק כדי שלא יתבטל לגמרי ו"ישכח" את המצוה? (וזה נכון גם למצבים קיצוניים ל"א שאדם נמצא על אי בודד או בכלא בסיביר...)

[הרוצה להחכים]

3. באופן כללי, (גם במצוה כלשהי בלי זכר לארוע או משהו מסוים), האם יש עניין לקיים משהו "דומה" או "מאד קרוב" למצוה המחוייבת - רק כדי שלא יתבטל לגמרי ו"ישכח" את המצוה? (וזה נכון גם למצבים קיצוניים ל"א שאדם נמצא על אי בודד או בכלא בסיביר...)

ראה במאמרו הנפלא של הרב ישראל דנדרוביץ, "וצוה לעשות סימנים", קובץ עץ חיים כ"ד.

[אליהו בן עמרם]

3. באופן כללי, (גם במצוה כלשהי בלי זכר לארוע או משהו מסוים), האם יש עניין לקיים משהו "דומה" או "מאד קרוב" למצוה המחוייבת - רק כדי שלא יתבטל לגמרי ו"ישכח" את המצוה? (וזה נכון גם למצבים קיצוניים ל"א שאדם נמצא על אי בודד או בכלא בסיביר...)

ראה במאמרו הנפלא של הרב ישראל דנדרוביץ, "וצוה לעשות סימנים", קובץ עץ חיים כ"ד.

אשמח אם תעלה את הקטע הרלוונטי לטובתי ולטובת אחרים שאין להם...

[הרוצה להחכים]

3. באופן כללי, (גם במצוה כלשהי בלי זכר לארוע או משהו מסוים), האם יש עניין לקיים משהו "דומה" או "מאד קרוב" למצוה המחוייבת - רק כדי שלא יתבטל לגמרי ו"ישכח" את המצוה? (וזה נכון גם למצבים קיצוניים ל"א שאדם נמצא על אי בודד או בכלא בסיביר...)

ראה במאמרו הנפלא של הרב ישראל דנדרוביץ, "וצוה לעשות סימנים", קובץ עץ חיים כ"ד.

אשמח אם תעלה את הקטע הרלוונטי לטובתי ולטובת אחרים שאין להם...

אין לי את הקטע הרלוונטי.
דיון בדבריו ראה viewtopic.php?t=23681#p241582

[אוצרניק]

סוכה דף לא/ב
אמר מר: לא מצא אתרוג, לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר. פשיטא ! מהו דתימא לייתי, כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג, קא משמע לן זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך.

[אליהו בן עמרם]

סוכה דף לא/ב
אמר מר: לא מצא אתרוג, לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר. פשיטא ! מהו דתימא לייתי, כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג, קא משמע לן זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך.

זה לכאורה איננה קושיא לדברי המהר"ם מינץ הנ"ל, כיון שניתן לכאורה לחלק בין רימון שהוא מין אחר לבין אתרוג חסר - הדומה לטלית שאין בה שיעור, שהוא אותו מין - רק פסול.
ואדרבה אולי משתיקת הגמרא, שלא חידשה חידוש יותר גדול באתרוג חסר, משמע שדווקא זה כן יוכל ליטול, וכדברי המהר"ם מינץ.

[אליהו בן עמרם]

אין לי את הקטע הרלוונטי.
דיון בדבריו ראה viewtopic.php?t=23681#p241582

ראיתי קצהו...עד כמה שאפשר לראות במה שהביא מר, ועל כך יישר כוחו.

אך השאלה היא באמת: עד כמה?
עד היכן אפשר "למתוח" את חידושו של המהר"ם מינץ, שנפסק במגן אברהם ובמשנה ברורה סימן ט"ז(וזו "מעלתו" לכאורה לדידנו, שהמקורות הקדמונים האחרים אולי לא הובאו להלכה בספרי הפוסקים האחרונים)?
כלומר, מה הגבולות של ה"עניין" לעשות מעשה "דומה" למצוה? ומה זה ה"דומה" ממש - שלא אתי למיסרך? ומה זה ה"דומה" שאיננו דומה - וכן אתי למיסרך?

[אליהו בן עמרם]

ברא"ש פ"ג דסוכה סימן י"ד איתא
"...וכן כתב הראב"ד ז"ל, ושוב חזר בו ואומר דבין בשעת הדחק ובין שלא בשעת הדחק אין יוצאין ביבש כלל, דכל היכא דקתני פסול דמשמע אפילו דיעבד אפילו במקום הדחק לא יצא בו, דאיך יתכן זה להיות שבמקום הדחק יוצאין בו ומברכין עליו לכתחלה ושלא במקום הדחק אפי' דיעבד לא יצא. וסברא הוא, כי היבש כמת הוא וכמה שנכתת שיעורו ואיננו. ואין מברכין עליו, אלא שנוטלין אותו בידים בשעת הדחק כדי שלא תשתכח מהן תורת לולב ואתרוג. וזהו שאומר אין שעת הדחק ראיה, כלומר שלא עשו כן אלא כדי שלא תשתכח מהן תורת לולב. וכמו שאמרנו ביבשים שנוטלין אותו לזכרון בעלמא שלא תשתכח וכו' ה"נ במקום שיש לו לולב ואין לו אתרוג אע"פ שמעכבין זה את זה ואין מברכין על הלולב בלא אתרוג אפ"ה מצוה ליטול את הלולב לבדו בלא אתרוג לזכרון בעלמא כדי שלא תשתכח תורת לולב, כדאמרינן לא מצא אתרוג וכו' ואמרי' פשיטא מהו דתימא כי היכי דלא תשתכח מצות אתרוג קמ"ל זימנין דנפיק מיניה חורבה דכי איתיה לאתרוג נמי שביק ליה ומייתי להנך, שמע מינה היכא דליכא למיחש לחורבה כי הכא צריך למינקט כי היכי דלא לישתכח מצות לולב. ועוד מדקאמר נייתי כי היכי דלא לישתכח מצות אתרוג ואי לא נקיט לולב אמאי מייתי פריש שלא תשתכח תורת אתרוג וכי חמור תורת אתרוג מתורת לולב אלא ש"מ דנקיט לולב אע"פ שאין אתרוג וסלקא דעתך אמינא לינקוט בהדיה פריש או רמון לזכרון דהאי אתרוג קמ"ל דמוטב ליטול הלולב ולא ליטול עמו מין אחר במקום אתרוג משום דנפיק מיניה חורבה..."עכ"ל
וכן פסק בשו"ע סי' תרנ"א.

ובט"ז או"ח סי' תרנ"א איתא:
"...והא דזכר רבינו הטור בזה איכא בל תוסיף ולא זכר בל תגרע, לפי שלפעמים נוטל אפי' פחות מד' מינים דהיינו בשעה שאין לו כולם אז נוטל את מה שיש לו כדי שלא תשתכח תורת לולב כדאיתא לקמן, אבל במוסיף יש איסור אם כוון לשם מצוה, ואם יש לו כל ד' מינים ונוטל פחות משום חיבוב מצוה אה"נ דעובר על לא תגרע..." (בזה תירץ לכאורה את קושיית הטורי אבן אמאי אין בזה איסור דלא תגרע).

וברמ"א או"ח סי' תמ"ה ס"ג איתא:
ואם לא מצא חמץ כשבדק - ישרוף הכלי שלקח לבדיקה כדי שלא ישכח חובת ביעור (מהרי"ל)

ולכאורה מדברי הרא"ש והראב"ד הנ"ל היה ניתן להשוות ולומר:
א. מי שיש בידיו רק תפילין עם פרשיות פסולות, שיניחם, כדי שלא תשתכח תורת תפילין. דמאי שנא ממי שיש שבידו ארבעת המינים עם ערבות פסולות מחמת היובש?
ב. מי שיש בידו רק בתים של תפילין עם פרשיה אחת בלבד, שיניחם, כדי שלא תשתכח וכו'. דמאי שנא ממי שחסר לו מין מהמינים?

ומדברי הרמ"א, שלכאו' מקורם מהגמ' בסוכה שממנה מביא הראב"ד ראיה לדבריו, עולה חידוש עוד יותר מופלג לכאו':
מי שיש לו רק בתים של תפילין ללא פרשיות, שיניחם...דמאי שנא ממי שיש לו את הכלי שלקח לבדיקת חמץ....?

ומה יעשה מי שאינו יכול לשבת בכל הסוכות בסוכתו מחמת הגשם, האם נאמר לו שיכסה את הסוכה בגג, וישב תחתיה שלא לשם מצוה אלא רק לזכר בעלמא, שלא תשתכח תורת סוכה?
ומה נאמר למי שאין לו אלא 3 סלעים לפדיון בנו, שיפדה את בנו בלי ברכה, רק כדי שלא תשתכח תורת "פדיון הבן"?
ומי שאין לו אלא חצי כזית מצה (למ"ד שאין שום מצוה ב"חצי שיעור"), שיאכל, כדי שלא תשתכח?
ועוד ועוד דוגמאות, שאכמ"ל.
למה לא מצאנו כה"ג בשאר מצוות (ואיתי תלון משוגתי וחוסר ידיעתי...) כפי שכתב הראב"ד במצות ארבעת המינים?

[שש ושמח]

viewtopic.php?f=17&t=30297&p=316912&hilit=%D7%A9%D7%9C%D7%90+%D7%AA%D7%A9%D7%AA%D7%9B%D7%97#p316261

[ביקורת תהיה]

למה לא מצאנו כה"ג בשאר מצוות כפי שכתב הראב"ד במצות ארבעת המינים?

מפני שהמינים שבלולב מילתא דשכיחא היא שאינם בנמצא, ועלולות לעבור כמה וכמה שנים שלא תשיג יד הקהל מינים כשרים, לפיכך אמרו חכמים: מצוה ליטלם אף אם אינם כשרים לברכה או שאינם ארבעה במספר, כדי שלא תשכח תורת המצוה. מה שאין כן בשאר כל המצוות, שאין מצוי בהן החשש שתשכח תורתן, אין שום טעם לעשותן במעשה סרק.

[פרי יהושע]

כמו ששוחחנו כבר יש לחלק בטוב בין חלקים של מצוה, שעכ"פ כל חלק יש לו צורת חלק מהמצוה, ואינו כמבטל צורת המצוה שעושה ממנה רק חלק בלבד

[אליהו בן עמרם]

אין לי את הקטע הרלוונטי.
דיון בדבריו ראה forums/viewtopic.php?t=23681#p241582

ראיתי קצהו...עד כמה שאפשר לראות במה שהביא מר, ועל כך יישר כוחו.

אך השאלה היא באמת: עד כמה?
עד היכן אפשר "למתוח" את חידושו של המהר"ם מינץ, שנפסק במגן אברהם ובמשנה ברורה סימן ט"ז(וזו "מעלתו" לכאורה לדידנו, שהמקורות הקדמונים האחרים אולי לא הובאו להלכה בספרי הפוסקים האחרונים)?
כלומר, מה הגבולות של ה"עניין" לעשות מעשה "דומה" למצוה? ומה זה ה"דומה" ממש - שלא אתי למיסרך? ומה זה ה"דומה" שאיננו דומה - וכן אתי למיסרך?

viewtopic.php?t=30697