קראקובער כתב:הרבה טרחו להסביר ההבדל בין היתר מכירה למכירת חמץ למרות שבשניהם זה טריק משפטי דבחמץ מספיק שהמוכר גומר בדעתו על פי תשובת חת"ס ולא משנה מה הגוי חושב וכו' אבל האם אפשר להגיד שהיתר עיסקא (אגב, הרבה חותמים בכלל לא מבינים איך זה עובד) הוא פחות הערמה מהיתר מכירה? (לפחות באופן שלא עושים על ידי שליח מטעם אשלד"ע כמו שעשו פעם)
הרי מדובר בתחכום ע"ג תחכום וזה ברור שאם ישבע שבועה חמורה ויביא עדים שהפסיד אף אחד לא יתעסק אתו יותר (דבר שכמעט בלתי אפשרי) נכון, שמבחינת "השקפה" אפשר בהחלט למצוא הבדלים ולא זה הנקודה רק מטעם הערמה וגמירות דעת קשה למצוא הבדל רק בזה שריבית דאורייתא לכו"ע לעומת שמיטה...
פרי יהושע כתב:היתר עיסקא לא עושים אלא לריבית דרך מקח שאינה דאו',
יהודה בן יעקב כתב:פרי יהושע כתב:היתר עיסקא לא עושים אלא לריבית דרך מקח שאינה דאו',
מה המקור של משפט זה???
בדברי האחרונים לא מצאנו חילוקים בזה.
בלום כתב:יהודה בן יעקב כתב:פרי יהושע כתב:היתר עיסקא לא עושים אלא לריבית דרך מקח שאינה דאו',
מה המקור של משפט זה???
בדברי האחרונים לא מצאנו חילוקים בזה.
שהרי הוא היתר "עיסקא" ולא היתר "הלואה", ובוודאי מפורש בפוסקים שאינו מותר רק כשהוא אכן באופן של "עיסקא" ולא באופן "הלוואה" שמשתמש עם המעות לצורכו ואינו משקיעו במסחר.
עזריאל ברגר כתב:ראה באחרונים שהמציאו היתרים שונים גם למי שמשתמש לצרכיו האישיים, ולכן כותבים שמשעבד לזה את "כל עסקיו הכשרים" וכיו"ב.
קראקובער כתב:הרי מדובר בתחכום ע"ג תחכום וזה ברור שאם ישבע שבועה חמורה ויביא עדים שהפסיד אף אחד לא יתעסק אתו יותר (דבר שכמעט בלתי אפשרי) נכון, שמבחינת "השקפה" אפשר בהחלט למצוא הבדלים ולא זה הנקודה רק מטעם הערמה וגמירות דעת קשה למצוא הבדל רק בזה שריבית דאורייתא לכו"ע לעומת שמיטה...
יהודה בן יעקב כתב:עזריאל ברגר כתב:ראה באחרונים שהמציאו היתרים שונים גם למי שמשתמש לצרכיו האישיים, ולכן כותבים שמשעבד לזה את "כל עסקיו הכשרים" וכיו"ב.
וכמובן כל זה כשיש לו עסקים, לדוגמא דירת מגורים וכדו'. אך מי שאין לו כל עסק, ודאי שלא יועיל לו ההיתר עיסקא אם אינו לוקח את המעות בשביל להתעסק בהם..
קראקובער כתב:הרבה טרחו להסביר ההבדל בין היתר מכירה למכירת חמץ למרות שבשניהם זה טריק משפטי דבחמץ מספיק שהמוכר גומר בדעתו על פי תשובת חת"ס ולא משנה מה הגוי חושב וכו' אבל האם אפשר להגיד שהיתר עיסקא (אגב, הרבה חותמים בכלל לא מבינים איך זה עובד) הוא פחות הערמה מהיתר מכירה? (לפחות באופן שלא עושים על ידי שליח מטעם אשלד"ע כמו שעשו פעם)
הרי מדובר בתחכום ע"ג תחכום וזה ברור שאם ישבע שבועה חמורה ויביא עדים שהפסיד אף אחד לא יתעסק אתו יותר (דבר שכמעט בלתי אפשרי) נכון, שמבחינת "השקפה" אפשר בהחלט למצוא הבדלים ולא זה הנקודה רק מטעם הערמה וגמירות דעת קשה למצוא הבדל רק בזה שריבית דאורייתא לכו"ע לעומת שמיטה...
דבק כתב:המקומות שצריך הסבר הם המקומות שכן התירו ולא המקומות שלא התירו. על היתר עיסקא מקובל לומר [ראיתי מכמה גדול"י אם כי אמרו באופן פרטי ולא פרסמו] שצורת השימוש במטבע השתנתה ובצורת החיים הנוכחית אין הבדל מבחינה מוסרית בין עשיית רווחים על מטבעות לבין עשיית רווחים משאר דברים. - ראיתי כמה הסברים באריכות, אבל רק דגומא בעלמא - האם נראה היום מי שלא מלווה כסף כ'בליעל' - היום הכסף הוא חלק מאמצעי המחיה הבסיסיים ופעם עיקר המחייב הייתה על קרקעות ובזמנים קדומים על צאן ובקר, והכסף היה רק לעכברא דשכיב אדינרא - ולכן אין ריבית בקרקע. ורק שמ"מ אין ההלכה משתנית וצריך 'להסתדר' איתה וע"ז באה ההערמה.
לעניין מכירת חמץ לכאו' זה לא הערמה בכלל, שהרי זה בדיוק מטרת המצווה שלא יהיה לך חמץ והרי אין לך, ומה לי שתחזור ותקנה זאת אחרי פסח, ואין עניין ש'תפסיד'חמץ אלא שלא יהיה ברשותך.
דבק כתב:קרקובר - השאה ההלכתית של הערמה היא מצד הגמ"ד - שהרי אדם לא באמת מתכוון למכור את הקרקע לנכרי כדי שיוכל לעבוד שנה בקרקע.
כלפי איסור חמץ הרי בוודאי יש גמ"ד גמורה, שהרי כל יהודי יר"ש יעדיף שהמכירה לא תחזור בכלל מאשר שלא תחול, ובוודאי יש לו גמ"ד למכור.
לעניין הערמה של ריבית לא ברור כ"כ מה העניין של הגמ"ד לכאן, חסור גמ"ד שיש בשמיטה היא שבן אדם לא מסכים באמת למכור את הקרקע, לגבי העיסקה הרי אדרבה מצד הדעת היה מוכן להתחייב אגר נטר ואין לו כל בעיה עם החיוב, ורק עושים בצורה של הערמה ואין שם אלא בעיה השקפית ולא הלכתית. [אה"נ שצריך לברר היטב אם מתקיימים כל תנאי ההלכה שיודע ממעשיו וכו'].
לעומקו - הסבר זה שמעתי מכמה מגדולי ראשי הישיבות שבכל עולם הישיבות לומדים את תורתם. [ובאמת הגרא"י שיחי' לא כ"כ חיבב אותם - ואולי באמת תלוי בצורת אמירת הדברים].
לעומת ריבית העיסקא היא ההתחייבות של האדם על הכסף, וזה בוודאי גומר בדעתו, השאלה ההגדרתית האם הוא מתכוון להתחייב על הנטר או על רווחים שיכול להביא לבנק ע"י הכסף שקיבל, זה לא משנה את מהות העיסקה שנעשית כאן ביניהם.
למה? אמנם יש טירחה לחקלאי ללכת לחפש שדה חדשה (בהנחה שירצה להמשיך בחקלאות), כמו שלבעלי אסם תהיה טירחה גדולה אם באמת יקנו מהם את כל החמץ, אבל תמורת סכום הולם שייקח בחשבון את הטירחה כל אחד יסכים בחפץ לב להשלים את העיסקה.דבק כתב: לעומת זאת היתר מכירה הרי אין שום מצב שבו מתכוון המוכר באמת לתת את הקרקע ליד לוקח.
ברזילי כתב:למה? אמנם יש טירחה לחקלאי ללכת לחפש שדה חדשה (בהנחה שירצה להמשיך בחקלאות), כמו שלבעלי אסם תהיה טירחה גדולה אם באמת יקנו מהם את כל החמץ, אבל תמורת סכום הולם שייקח בחשבון את הטירחה כל אחד יסכים בחפץ לב להשלים את העיסקה.דבק כתב: לעומת זאת היתר מכירה הרי אין שום מצב שבו מתכוון המוכר באמת לתת את הקרקע ליד לוקח.
ברזילי כתב:למה? אמנם יש טירחה לחקלאי ללכת לחפש שדה חדשה (בהנחה שירצה להמשיך בחקלאות), כמו שלבעלי אסם תהיה טירחה גדולה אם באמת יקנו מהם את כל החמץ, אבל תמורת סכום הולם שייקח בחשבון את הטירחה כל אחד יסכים בחפץ לב להשלים את העיסקה.דבק כתב: לעומת זאת היתר מכירה הרי אין שום מצב שבו מתכוון המוכר באמת לתת את הקרקע ליד לוקח.
ישנו כתב:ברזילי. איני מבין דבריך, וכי הנושא הוא האם יש טירחה, הנושא הוא שברור שאף חקלאי לא באמת מתכוון למכור את השדה שלו. בניגוד להיתר עסקה ולחמץ שאין סיבה שלא באמת יגמור בדעתו.
דבק כתב:ברזילי כתב:למה? אמנם יש טירחה לחקלאי ללכת לחפש שדה חדשה (בהנחה שירצה להמשיך בחקלאות), כמו שלבעלי אסם תהיה טירחה גדולה אם באמת יקנו מהם את כל החמץ, אבל תמורת סכום הולם שייקח בחשבון את הטירחה כל אחד יסכים בחפץ לב להשלים את העיסקה.דבק כתב: לעומת זאת היתר מכירה הרי אין שום מצב שבו מתכוון המוכר באמת לתת את הקרקע ליד לוקח.
הטרחה היא לא הנושא. בעלי אוסם יודעים שאם החמץ לא יימכר הוא ייאסר בהנאה ולא ייקנה ע"י יהודים שתו"מ, ולכן בוודאי רוצים את המכירה.
לעומת זאת אין שום סיבה בעולם שאדם שפוי יסכים למכור את השדה שלו כדי להרוויח שנה עבודה בקרקע.
יש נושא נוסף של גמ"ד שעליו דיברו - שעצם זה שהמכירה היא הערמה - דהיינו שיודעים שהמכירה היא רק למטרות רווחים צדדיים ולא לשנות דברים בשטח - זה מהווה סיבה לחוסר גמ"ד, ובזה באמת שווים היתר מכירה להיתר עיסקא ומכירת חמץ.
אף אחד לא מוטרד מזה כי יודעים שהחוזה לא ימומש. במכירת שמיטה יודעים להפך, שהחוזה ימומש בדיוק כפי שנכתב, ואין סיבה לחוסר גמירות דעת
אוצר החכמה כתב:אף אחד לא מוטרד מזה כי יודעים שהחוזה לא ימומש. במכירת שמיטה יודעים להפך, שהחוזה ימומש בדיוק כפי שנכתב, ואין סיבה לחוסר גמירות דעת
לא תפסתי את ההבדל. בהנחה שמדובר על מכירה לעולם בשמיטה ולא על מכירה לזמן. בשני המקרים מדובר על מכירה שלא תמומש כי אחרי הזמן (פסח, שמיטה) יחזור הדבר לבעליו היהודי.
לעומקו של דבר כתב:דבק כתב:המקומות שצריך הסבר הם המקומות שכן התירו ולא המקומות שלא התירו. על היתר עיסקא מקובל לומר [ראיתי מכמה גדול"י אם כי אמרו באופן פרטי ולא פרסמו] שצורת השימוש במטבע השתנתה ובצורת החיים הנוכחית אין הבדל מבחינה מוסרית בין עשיית רווחים על מטבעות לבין עשיית רווחים משאר דברים. - ראיתי כמה הסברים באריכות, אבל רק דגומא בעלמא - האם נראה היום מי שלא מלווה כסף כ'בליעל' - היום הכסף הוא חלק מאמצעי המחיה הבסיסיים ופעם עיקר המחייב הייתה על קרקעות ובזמנים קדומים על צאן ובקר, והכסף היה רק לעכברא דשכיב אדינרא - ולכן אין ריבית בקרקע. ורק שמ"מ אין ההלכה משתנית וצריך 'להסתדר' איתה וע"ז באה ההערמה.
לעניין מכירת חמץ לכאו' זה לא הערמה בכלל, שהרי זה בדיוק מטרת המצווה שלא יהיה לך חמץ והרי אין לך, ומה לי שתחזור ותקנה זאת אחרי פסח, ואין עניין ש'תפסיד'חמץ אלא שלא יהיה ברשותך.
פעם הבאתי כאן שדבר זה נכתב (מן הסתם הושאל) ע"י הר"ב תורה תמימה, ועל זה דנו הרא"י צוקר לרפו"ש ברותחין.
ואולי תלוי איך כותבים את זה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 138 אורחים