ראשית, כבר קדמו לש"ך -
בית יוסף יורה דעה סימן קסו
ורבינו מפרש דברי הרא"ש )שם( דמאי דכתב דאף אבק רבית אין כאן ואף לצאת ידי שמים אינו חייב קאי דוקא להלוהו אבל מאי דיהיב טעמא וקאמר דהא לא שקיל מיניה מידעם וכו' קאי גם להלוני. ואף על פי שעל הלוני כתב לא מפקינן ולא מנכינן ואם הוא אבק רבית הא סבירא ליה להרא"ש כה"ר אפרים דמנכינן אפשר דלא גריס רבינו ולא מנכינן אלא ולא מגבינן כדכתב רבינו ירוחם )נ"ח ח"א כז.(. אי נמי אפילו גריס ולא מנכינן אין בכך כלום משום דהאי לישנא דהרמב"ן הוא ואליבא דהרי"ף )לה:( דסבירא ליה דלא מנכינן והרא"ש לא נמנע מלהעתיק לשונו כאשר הוא מאחר שכבר גילה דעתו לעיל דסבירא ליה דמנכינן ורבינו דקדק בזה ולא כתב אלא ולא מפקינן והשמיט ולא מנכינן
וכן בדרישה חו"מ סי' קפב (ובספר יד מלאכי [כללי הרא"ש אות לא] ציין גם: דרישה י"ד סי' קע"ד ס"ז ושם ח"מ סי' ע"ב ס"ד וב"ח י"ד סי' רס"ט ס"ד. ומקורות נוספים, עי"ש):
ובהיות כן צריך לומר דהא דמסיק הרא"ש וכתב בתר ההיא עובדא דרב אשי דאיכא מאן דאמר דהלכתא כרבינא בזבינא לחוד דשמעינן דבזבינא על כל פנים הלכתא כרבינא לשון הרי"ף העתיק )כן כתב שם עיין שם דף ז' בדפוס גדול( אבל הרא"ש לא סבירא ליה גם בזה כוותיה ואף שסתם שם סמך נפשו אמ"ש אחר זה כללי דינא דרבית וגם כתב שם בסוגיא דדברי הרי"ף ופירושו בשמעתתא דמשכנתא דחוקין הן עיין שם
וכאמור, כן נקטו פוסקים רבים מאוד אחרי הש"ך, וכגון: ביאור הגר"א חושן משפט סימן לט ס"ק ג; ברכי יוסף חושן משפט סימן ז ס"ק ה; שו"ת איש מצליח חלק א סימן טו - הסעיף השני; שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן צז אות ט (יעוין גם במקורות שהביא); שו"ת תפלה למשה ח"א סי' כד אות ד. ויעוין עוד לקמן.
ועוד אציין שתי הרחבות לכלל זה בפוסקים:
המהרי"ט אלגאזי (הל' בכורות פרק א דף ז עמוד ב) כותב שכמו שעשה הרא"ש להלכות הרי"ף כן עשה גם בנדרים ובכורות להלכות הרמב"ן, וכך מתרץ סתירה בדבריו. וכ"כ בשם "כל הפוסקים" בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה רביעאה חלק א סימן כא). ולקמן מובאים דברי החיד"א שהרחיב כלל זה הן לפסקי נדרים ובכורות, והן לפירוש הרא"ש לזרעים וטהרות.
בספר ברכי יוסף (אורח חיים סימן תרנד ס"ק א) הביא כלל זה כסמך לטענה דומה שהוא העלה ביחס לפירוש הר"ן שהתבסס על רש"י, שאף הוא לא תמיד ס"ל כוותיה אף שסותם כמוהו (ואוסיף שבסתמא כן הוא לגבי כל החיבורים שביססו חיבורם על חיבור אחר [וכן נראה מהרחבתו של החיד"א הנ"ל], ויש לכך ראיות, ואכמ"ל).
וכעת, ויכוח בין חברי סיעתו של הש"ך -
הש"ך בספר תקפו כהן מרחיב על הרקע למה שגרם לתלות הזאת:
ולבי אומר לי שהרא"ש כשעשה חבורו מתחלה עשהו סביב הרי"ף כמו פירוש על דברי הרי"ף וכמו שעשה הר"ן, ורק אחר כך עשה מן חבור הרי"ף ומן חבורו הכל חבור אחד. ונראה כן בהלכות קטנות, שמקצתן נדפסים הרי"ף ופירוש הרא"ש סביב הרי"ף ומקצתן נדפסים הכל חבור אחד כשאר מסכתות הרא"ש
החת"ס (ח"ג [אה"ע א] סי' מד) הרחיב עוד יותר, וכתב שהמדפיסים הם אלו שהכניסו את דברי הרי"ף לתוך פסקי הרא"ש!
ידוע דהרא"ש כ' ספרו ע"ד פי' סביב הרי"ף כמו שעשה הר"ן וכמו שנדפס בהל' קטנות שעם הרי"ף שנדפס הרא"ש סביב הרי"ף ולא מייתי רא"ש דברי הרי"ף כלל רק מפרש דבריו ואף בהלכות קטנות שנדפס בש"ס אצל מסכת' סנהדרין הכניסו המדפיסי' דברי הרי"ף בתוך דברי הרא"ש והיו לאחדי' ומי שאינו יודע סובר כי הכל דברי הרא"ש וליתא וכן הוא בכל הש"ס המדפיסי' הכניסו דברי הרי"ף בתוך דברי הרא"ש
והוא פלאי! דלפי דבריו, כל מה שדייקו הב"י וכל הפוסקים שאחריו מפסקי הרא"ש שסובר כרי"ף ברוב המקומות שהעתיק לשונו בסתם, ליתא!!
זה מלבד הטענה הברורה שאין זה כך, שהרי בכל כתה"י, גם הקדומים ביותר, מופיעים פסקי הרא"ש כצורתם לפנינו פחות או יותר. ואדרבה, אם המדפיסים שינו משהו זה את ההדפסה בהלכות קטנות, שהפכו את הרא"ש לפרשן של הרי"ף (אולי בגלל שלחלקם היה חסר פירוש להלכות הרי"ף לחלק זה). וכ"כ החיד"א דלקמן. לא בדקתי עניין זה, ואם יש למישהו ידיעה בעניין, אשמח.
ובאמת, החיד"א (שם הגדולים, מערכת גדולים, אות א סע' רלו) חלק עליו, ואף חלק על הש"ך בקשר לרקע של הדברים, ולי הקטן נראים דבריו נכוחים וכקילורין לעיניים:
דע דהרא"ש הנדפס בספר הרי"ף והר"ן בהלכות קטנות אשר הלכות הרי"ף באמצע ומצד אחד הרא"ש ומצד שני נמוקי יוסף. הנה דברי הרא"ש לקוחים הם מפסקיו שחיבר הלכות קטנות בתוך פסקיו ע"ד הלכות הרי"ף כאשר נדפסו בתוך פסקי הרא"ש ופירשם הרב מעדני מלך. ודלא כמו שנראה מדברי הרב יד מלאכי דף קע"ד ע"ב שהרא"ש פירש דברי הרי"ף וגם עשה בתוך פסקיו הלכות קטנות.
שוב ראיתי בס' קרבן נתנאל בתחלתו בכללים שכ' בכלל ב' משם הש"ך בס' תקפו כהן סי' מ"ו שכ' וז"ל ולבי אומר לי שהרא"ש כשעשה חבורו מתחלה עשאו סביב הרי"ף כמו פירוש על דברי הרי"ף כמו שעשה הר"ן רק אח"כ עשו מחבור הרי"ף ומן חבורו הכל חבור אחר. ונראה כן מהלכות קטנות שמקצתן נדפסים הרי"ף ופירוש הרא"ש סביב הרי"ף ומקצתן נדפסים הכל חבור אחד עכ"ל ולי ההדיוט נראה פשוט שהרא"ש חיבר פסקיו כמו שהם בידינו ולא כוון לעשות פי' על הרי"ף כלל. וכן נראה ממ"ש רבינו ירוחם בהקדמת ספר מישרים למתבונן בדבריו וממ"ש הרב צדה לדרך בהקדמתו כאשר יראה המשתכל בעין יפה. וכן נראה ממ"ש הרב בס' יוחסין דף ק' ע"ב וז"ל חיבר פסקים על כל התלמוד ע"ד רב אלפס ז"ל עם מה שהוסיף מפלפול ר"י בעל התוספות כמו שכתב בשאלות כלל פ"ט דין ו' עכ"ל. ונראה שאלו הם דברי הרא"ש בתשובה והיינו כמאי דכתבינן אלא שכעת לא מצאתי דברי הרא"ש בתשובה הנז'. וגם מטבע פסקי הרא"ש עונים ואומרים שלא נתחברו בדרך פי' להרי"ף וזה פשוט לקוצר דעתי. וכן תראה מפי' הרא"ש לסדר זרעים וטהרות שקיצר פירוש רבינו שמשון ולפעמים מוסיף דבר. וכן תראה מתוספי הרא"ש על התלמוד שמקצר התוס' ומוסיף קצת.
אמנם למאי דאתי עלה הגאון הש"ך שם דליכא לאקשויי על הרא"ש אם כתב לשון הרי"ף במקום אחד ובמקום אחר פוסק להפך דאינו מקפיד להעתיק לשון הרי"ף וסומך על מ"ש במקום אחר בזה דבריו נאמנו מאד.
ואני ברגליו אעבורה ולמדתי שכן הוא דרך הרא"ש גם במס' בכורות ונדרים שמביא דברי הרמב"ן בהלכותיו על דרך שהוא מביא דברי הלכות הרי"ף אף דלא שמיע ליה ובמקום אחר מגלה דעתו.
וכן אני אומר כי דרך זו דרך רבינו הרא"ש גם בפרישתו לזרעים וטהרות שהוא כותב דברי רבינו שמשון אף אי לא סביר' לי' ובמקומו מגלה דעתו דעת עליון וקדוש.
וכעת, יש גם החולקים על הכלל הרווח הזה:
מהרא"ל צינץ (מעייני החכמה ב"מ יט ע"א, אות תקט, עמ' שה בהנד"מ) מביא את דברי הש"ך באחד המקומות הנ"ל, וכותב "וזה דחוק".
ועוד ראיתי לשני פוסקים חשובים שהתקשו בדברי הרא"ש, ויכלו לתרץ ע"י דברי הש"ך ולא תירצו, ונראה מזה שחלקו עליו (אך תמיה לי שהמשנה ברורה יחלוק בסתמא על דבר כזה שמקובל בכל הפוסקים ולא יעיר דבר):
כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אבן העזר סימן פ
ג. דקי"ב ע"ד שטה י': לפיכך נראה שמה שכתב הרא"ש ז"ל בפרק אעפ"י ואנן ס"ל כרבנן מדברי הרי"ף ז"ל הוא כו'. נ"ב: אמר המאסף: מבואר הוא דאם הם דברי הרא"ש ז"ל איך כתב הרב בעל הטורים וא"א ז"ל הביא דברי שניהם ולא פסק כמי, ומיהו קשה שאפילו שיהיה מנוסח דברי הרי"ף ז"ל כיון שהעתיק הרא"ש ז"ל דברי הרי"ף ז"ל ולא חלק עליהם, אין ספק דהכי ס"ל, ובביאורי לסמ"ג לאוין פ"א הארכתי עוד בזה.
שער הציון סימן תעה ס"ק כט
אלא שצריך עיון על הרא"ש שהעתיק דברי הרי"ף, ובאות כ"ה העתיק דברי רבנו יונה, שהוא מקור דברי הטור בסימן תע"ג.
לסיום, נקנח במחלוקת קלילה - מהר"ם פדואה (סי' לט) כותב לגבי הרא"ש: "וסתם דבריו הם דברי הרי"ף שהוא הגמרא שלו". אך בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' א) לא יכל לקבל כזאת אמירה אלא רק על דרך הלצה: "ודרך הלצה אומרים שתלמוד הרא"ש הוא הרי"ף".
בע"ה אביא בהמשך הסתייגות, המלמדת שאמנם כן דרכו של הרא"ש כפי שכתבו הפוסקים הנ"ל, אך ככל הנראה יש פעמים שהוא העדיף להיצמד לנוסח הגמרות מאשר לנוסח הרי"ף, ואפילו בפרטים קטנים מאוד.
