לילית

[יאיר1]

מה ביאור האבן עזרא הזה
בראשית ב כג
ויאמר אז אמר זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי, כמוני, כי ממנו היה. ודבר לילית דרש.

[בברכה המשולשת]

חוה ראשונה וכו'

[איתן]

יש מדרש חז"ל שהייתה עוד אשה לפני חוה.
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יח

ויאמר האדם זאת הפעם, רבי יהודה בר רבי אמר בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה, הה"ד זאת הפעם זאת היא של אותו הפעם, זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח) פעמון זהב ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה, בעון קומי ר"ש בן לקיש מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם, וזו מיגעת את האדם, אמר להם שמתחלת ברייתה אינה אלא בחלום, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי, אמר רבי תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר עצם מעצמי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, מכאן שניתנה התורה בלשון הקודש, רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי כשם שניתנה תורה בלשון הקודש כך נברא העולם בלשון הקודש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא אנתרופי אנתרופא, גברא גברתא, אלא איש ואשה למה שהלשון הזה נופל על הלשון הזה.

ואילו באלפא ביתא דבן סירא כתוב ששמה היה לילית. ויש שם עוד כל מיני דברים עיי"ש.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא עמוד 47

כשברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון יחיד, אמר לא טוב היות האדם לבדו, ברא לו אשה מן האדמה כמוהו וקראה לילית וכו'

ספר אלפא ביתא דבן סירא אינו מוסמך בלשון המעטה, וראוי עכ"פ לגניזה, או מסתמא ליותר מזה.
נא לא להחליפו בספר בן סירא מזמן בית שני.

ויש עוד מקורות. למשל:

ובזה יובן ענין אדה"ר שהיה לו ב' נשים א' נקרא לילית וב' היא חוה וכו'

[נוטר הכרמים]

החיד"א בספר פני דוד על אתר האריך מאוד בענין, והביא גם מדברי ן' סירא הנ"ל, ובשל"ה הק' בהרבה מקומות מבואר שהיתה זיווגו של אדם הראשון בק"ל שנה שאחר החטא, ואכמ"ל.

ולגוף דברי האב"ע יש להעיר, שהמקור בכתובים ללילית כשידה נקבה הוא בישעיה לד, יד, כמו שפירש רש"י שם, ושם האב"ע פי' 'העוף שיעוף בלילה'.

[פלתי]

8.jpg (144.15 KiB) נצפה 2956 פעמים

[יהודי טבעי]

יש מדרש חז"ל שהייתה עוד אשה לפני חוה.
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יח

ויאמר האדם זאת הפעם, רבי יהודה בר רבי אמר בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה, הה"ד זאת הפעם זאת היא של אותו הפעם, זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח) פעמון זהב ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה, בעון קומי ר"ש בן לקיש מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם, וזו מיגעת את האדם, אמר להם שמתחלת ברייתה אינה אלא בחלום, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי, אמר רבי תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר עצם מעצמי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, מכאן שניתנה התורה בלשון הקודש, רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי כשם שניתנה תורה בלשון הקודש כך נברא העולם בלשון הקודש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא אנתרופי אנתרופא, גברא גברתא, אלא איש ואשה למה שהלשון הזה נופל על הלשון הזה.

ואילו באלפא ביתא דבן סירא כתוב ששמה היה לילית. ויש שם עוד כל מיני דברים עיי"ש.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא עמוד 47

כשברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון יחיד, אמר לא טוב היות האדם לבדו, ברא לו אשה מן האדמה כמוהו וקראה לילית וכו'

ספר אלפא ביתא דבן סירא אינו מוסמך בלשון המעטה, וראוי עכ"פ לגניזה, או מסתמא ליותר מזה.
נא לא להחליפו בספר בן סירא מזמן בית שני.

ויש עוד מקורות. למשל:

ובזה יובן ענין אדה"ר שהיה לו ב' נשים א' נקרא לילית וב' היא חוה וכו'

הנה עוד מקורות מוסמכים (בלי השם 'לילית', אבל על עצם הרעיון שנבראה אשה קודמת לחוה שברחה):
חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף ח עמוד א
הא דאמרינן הכא מר סבר חדא יצירה הואי ומר סבר תרתי יצירות הוו, פי' מאן דאמר חדא יצירה הואי סבר זנב הוה ומאן דאמר תרתי יצירות הוו קסבר שני פרצופין הוו וכן מפורש בריש פרק עושין פסין במס' עירובין, ורש"י ז"ל שפי' כאן בהיפך אינו נכון, ור"ח ז"ל פי' חדא הואי חוה לבדה נוצרה מן הצלע ומר סבר שתי יצירות הוו לו אחת נוצרה עמו מקודם וברחה ואח"כ ברא לו חוה מצלעו ע"כ.

וכן כתוב בפירוש ר"ח על התורה (מוסד הרב קוק)

[ישראליק]

בשו"ת עולת יצחק (רצאבי) מובא הרבה חומר על זה, וגם מדרש תימן נפלא על זה.

אין לי גישה לאוצר, על כן אין לי ההזדמנות לחפש המראה מקום המדוייק, כנראה שכמה מחברי הפורום יודעים ממה שכתוב שם, כי הם דברים נפלאים מאוד.

[צופה_ומביט]

הנה עוד מקורות מוסמכים (בלי השם 'לילית', אבל על עצם הרעיון שנבראה אשה קודמת לחוה שברחה):
חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף ח עמוד א
הא דאמרינן הכא מר סבר חדא יצירה הואי ומר סבר תרתי יצירות הוו, פי' מאן דאמר חדא יצירה הואי סבר זנב הוה ומאן דאמר תרתי יצירות הוו קסבר שני פרצופין הוו וכן מפורש בריש פרק עושין פסין במס' עירובין, ורש"י ז"ל שפי' כאן בהיפך אינו נכון, ור"ח ז"ל פי' חדא הואי חוה לבדה נוצרה מן הצלע ומר סבר שתי יצירות הוו לו אחת נוצרה עמו מקודם וברחה ואח"כ ברא לו חוה מצלעו ע"כ.

וכן כתוב בפירוש ר"ח על התורה (מוסד הרב קוק)

מה שהביא הרשב"א בשם ר"ח נמצא בפירוש ר"ח שם מכת"י, הובא בישורון ח עמוד ו.
והביא שם המהדיר בהערה שבהעתקת השטמ"ק איתא שם במקום "וברחה" - "כשנברא".

וציין שם עוד למדרש הנעלם בראשית אות תרצ-א [הכוונה לזוהר חדש שם לפי חלוקת בעל הסולם].
וכך איתא שם:

רבי יהושע אמר חוה הראשונה היתה ולקחה ממנו, והיא נזקי דברייתא. הה"ד ויקח אחת מצלעותיו, זו היא הראשונה שנלקח ממנו, על שהיא רוח מזקת. ויסגור בשר תחתנה, שהקים אחרת במקומה. רבא אמר זו היתה בשר והאחרת לא היתה בשר, ומאי הוות, א"ר יצחק זוהמא דארעא ושמריה.