אגב..הלינק לא תקין אך המאמר מובא פה (מעשה לסתור:
http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whic ... um_id=1364 )
ולמי שחסום/מתעב:
"אמונת חכמים דמיון או מציאות? (מאמר קצת ארוך)
אמונת חכמים- מציאות או דמיון..?? הנושא הזה מאד מאד עמוק ודק להבחנה כי תלוי מי השואל..כי יש תשובה לאלה שמאמינים פחות ויש תשובה לאלה שמאמינים יותר..
כי באמונת חכמים אפילו אהרון ומרים הנביאים טעו ובכל התנ"ך והמדרשים מסופר על אמונת חכמים..ועל חוסר אמונת חכמים מהקטן שבקטנים ועד לגדול שבגדולים..
לגבי הטעויות שבזה ולגבי האמת שבזה.. כי אמונת חכמים זה בלי סוף כפשוטו!!! כל העולם טועה במסגרת המחייבת את אמונת החכמים.. ובחובה להאמין לחכמים, כי לפי האמת, יש פעמים שאין צורך וחיוב להאמין לחכמים ויש פעמים שחייב להאמין,
ויש פעמים שהמילה "חייב" זה מה שמאד מאד מבלבל.. אם אתחיל מהתחלה להסביר את מילה חייב ומה הגדר של זה זה יקח הרבה זמן לכן אסביר בכלליות.. הן לטוב והן למוטב בתקוה שהדברים לפחות יהיו מובנים.. נא לשים לב ולדייק, כי הדברים יחסית לעומקם נכתבים בקיצור. ואני חושב שהם מתאימים בין לאלה שיש להם אמונת חכמים ובין לאלה שאין להם אמונת חכמים.. אבל בתנאי אחד בלבד- שמדובר על אנשים עם שכל (למדנים) שמונחים בסוגיא הזו הנקראת אמונת חכמים..
כי כבר אמרנו שכל ההבדל בין הכפירה לבין האמונה זה תלוי ועומד על אמונת החכמים.. והנה התורה עוברת מדור לדור בעל פה ממלא זה אומר שמי שהוא יותר מוכשר למסור את התורה הוא זה שאנחנו צריכים לסמוך על דבריו יותר.. (לסמוך, ולאו דווקא להאמין ויתבאר יותר בהמשך..) כלומר התנאי הראשון לאמונת חכמים זה להיות בכלל מוכשר בכדי למסור את התורה.. (מה התנאים בפועל זה כבר עוד ענין..) ברגע שחכם הוא מוכשר למסור את התורה הוא נכנס לגדר של חכם בישראל.. שאפשר לסמוך עליו שאינו בודה דברים מליבו כלומר הגדר של חכם בישראל זה אחד שאינו בודה דברים מליבו אלא מתוך התורה הקדושה עד כדי כך שגם הדברים שמדבר מליבו הם בעצם מיוסדים על דברי התורה הקדושה.. (וזה כבר עוד ענין, איך אפשר לברר את זה..)
נמצאנו למדים שחכם בישראל שבודה מליבו.. איזה דבר תורה שהוא, אפילו הקל שבקלים באותו רגע הוא איבד את התואר של חכם בישראל.. והוא נכנס מיד לגדר של מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ופעמים הוא יכול לאבד את העולם הבא שלו בעבור זה.. (בודה מליבו =לא הוציא את דבריו מתוך היסודות ההקדמות חוקי ומשפטי התורה הקדושה..
אלא לפי מה שנראה לו משיכלו האישי.. שיכלו האישי= ללא מקורות מהתורה הקדושה..) (אלא שזה תלוי אם הוא עשה זאת במזיד או בשוגג או באונס, או רק על מנת להתלמד ולא על מנת לסמוך על הדברים.. ואת זה קל יחסית לברר..) מי שלומד גמרא ראשונים ואחרונים הוא לא יכול להתעלם מזה שרבותינו לא מתעלמים משום חידוש שהוא..
והם דנים עד הפרטים הקטנים של ההלכה אפילו על בשם מי היא נאמרה.. הכל רק בכדי לשמור על דברי התורה כתקנן,נמצאנו למדים שנדיר למצוא חכם בישראל שהינו שקרן בפועל.. אלא אם כן חז"ל כבר גילו לנו עליו שהינו כזה או שגדולי ישראל כבר גילו עליו שהינו כזה.. וכבר ההיסטוריה הוכיחה על כל המחלוקות בין גדולי ישראל..
הן בן הליטאים לבין החסידים, הן בין המקובלים לשאינם, הן בין בעלי ההשגחה לשאינם, הן בין החסידויות למיניהם, הן בין גדולי הדור כאלה לבין גדולי דור אחרים (כמו מחלוקת בין הרב שך לבין הרבי מלובביץ) ועוד ועוד ועוד..
שהכל כולל הכל, התחיל מנקודת אמת שמטרתה היתה לשלול אפילו שמץ של שקר.. (ומי שיש לו סבלנות, והוא מוכן ללמוד ולשמוע, אז זה לא כל כך בעיה להראות לו את זה..) המון העם רואים (ובצדק) את התוצאות של המחלוקת, שכתוצאה מזה נגרם פילוג בעם ישראל.. אבל הלמדנים רואים ומבינים את נקודת האמת של גדולי ישראל, שלא יכלו לסבול שום שמץ של שקר או המצאה.. שהיא אינה תואמת לדברי התורה הקדושה.. כלומר כבר גדולי ישראל בעצמם נלחמים מול השקר וההמצאה והם לא מוכנים להשלים עמו בכלל.. (איך גדולי ישראל מזהים את השקר ואיך אפשר לדעת את האמת..?? זה כבר עוד נושא בפני עצמו..) (מי שלא מסכים עם זה, והוא מדבר בלי שכל (למדנות) – מצטער אבל לא אוכל להתיחס אל דבריו..) נמצאנו למדים שאדם שסומך על גדולי ישראל אין הכוונה שהוא סומך רק על גדולי ישראל שבדור הזה..
אלא הוא סומך על כל גדולי ישראל לדורותם במיוחד עם הוא זכה בעצמו ללמוד בעיון גמרא ומפרשים כנ"ל.. -ראשונים ואחרונים כולל טור ושו"ע והוא זכה לראות במו עיניו מה זה עיון של גדולי ישראל לדורותם.. שאין הפה יכול לתאר את העיון הגדול ועצום על כל פרט ופרט בתורה הקדושה.. עם כל החקירות העמוקות והנפלאות שנכתבו בספרים ע"י גדולי ומאורי הדור.. שלא נדבר על מי שזכה ללמוד בספרים של חכמי האמת בזוהר הקדוש בכתבי האריז"ל, הרמח"ל, הגאון מוילנא ועוד ועוד ועוד.. ששם ניכר שבעתים מהי אמיתת האמונה ואמיתת התורה הקדושה.. (כי דברי הפשט מיוסדים על דברי הסוד ופעמים לא מועטות שגזרות חז"ל הם סתומים ולא ברורים רק משום שעיקר טעם הדברים הוא לפי הסוד..) נמצאנו למדים עד כאן, שכל השאלה אם להאמין לחכם בישראל כזה או אחר, וכן האם לקבל דברי חכם כזה או אחר,
זה בעצם אינה שאלה כלל.. כוון שלפי הנ"ל השאלה היא בדיוק הפוכה, כלומר השאלה היא למה לא להאמין לגדול בישראל כזה או גדול בישראל אחר..??? כי ודאי שאינו משקר כנ"ל.. (את זה אני יכול להוכיח)
שהרי אין גדול בישראל שבודה מליבו (את זה אני בעצמי יכול להוכיח), כי אם היה בודה מליבו באותו רגע הוא מאבד את כל עולמו.. וכבר שאר גדולי ישראל האחרים היו מעמידים אותו במקום, על חוצפתו הגדולה בזה שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, כך שאין גדול בישראל שממציא דברים מליבו.. (וזה שגדולי אחרים יצאו על גדולים אחרים זה משום שכך הם חשבו, וגם בזה יש הרבה מה לדבר ולהסביר, יש את דברי הגאון בזה, יש את דברי הנועם אלימלך ועוד) לכן משום כך אין השאלה למה להאמין לחכמי ישראל, כוון שגדולי ישראל לא בודים שום דבר מליבם, אלא השאלה היא הפוכה למה לא לקבל את דבריהם (כי אם היה שמץ של שקר, כבר גדולי הדור האחרים היו צועקים על זה וכמו שיש המון קושיות בגמרא שנשארות ללא תשובות רק משום מידת האמת של גדולי ישראל)כגון במחלוקת בין חכמים וכד', שמותר לאדם לסמוך על איזה גדול שרוצה לפי הכללים הידועים..
כי רק אם יש לאדם סיבה אמיתית (תורנית) שלא לקבל דברי חכם זה או אחר.. כגון שאותו חכם טעה בדבריו מחמת שחשב כך וכך ובאמת אין דבריו נכונים כי כך וכך.. רק אז אפשר שלא להאמין או לקבל את דברי החכם בישראל..
וכמו שחז"ל אמרו שאין משוא פנים בתורה.. (וזה עוד נושא)
אבל אדם שאין לו סיבה אמיתית (תורנית-שיכלית) שלא לקבל דברי חכם זה או אחר, אסור לו להתנגד או ללעוג לאותו חכם.. כוון שבזה הוא בסה"כ מגלה את חסרונו והיינו את הדמיונות שלו על גדולי ישראל.. ולדמיונות אין צורך להתיחס..
זה נושא מאד מורכב עמוק ודק.. וכבר אמרתי לעיל שאפילו אהרון ומרים הנביאים טעו בזה, (כדאי לקרוא על הטעות שלהם זה יוסיף הרבה פרטים,
http://www.or-hanetzach.co.il/phpBB3/vi ... f=4&t=162-לגרור את הסימנית
לקצת יותר מהחצי, ולראות את הדיבור המתחיל "ונתחיל במה שכתוב בתורה שבכתב שבטעות הזאת, שמשה רבינו זה בעצם מהות אחרת.. טעו אהרון ומרים)
כך שזה לא פלא כל כך, שאנחנו טועים בזה, וחושבים על חכמי ישראל מה שחושבים..
אבל העיקר זה לדון על הדברים במטרה לברר את האמת!!!! ואין יותר יקר לה' ית' מאדם שבאמת רוצה לברר את האמת, כאשר הוא בד בבד, מוכן ללמוד ולקבל את האמת, אפילו מהפחות שבפחותים, כי לאמת אין שום מעלה שהיא חוץ מזה שהיא היא היא – האמת!!! נמצאנו למדים מכל הנ"ל שאכן יכול להיות שאמונת חכמים זהו בעצם דמיון , ויכול להיות באמת שאמונת חכמים זוהי האמת והמציאות.. במה זה תלוי..???? זה תלוי בסיבה האמיתית של האדם לאמונת חכמים שלו, ולחוסר אמונת החכמים שלו.. כי פעמים שאדם מאמין בגדולת החכם במה שהוא בעצם לא גדול כל כך וכן להיפך פעמים שאדם לא מאמין בגדולת החכם במה שהוא בעצם כן גדול ואמיתי לפי מה יודעים?? לפי הנ"ל נמצאנו למדים שהכל תלוי בסיבה השורשית לאמונת החכמים של האדם (כלומר כל אחד צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו לבדוק את אמונת החכמים שלו לפי השורש שלה וזה לא משנה אם הוא מאמין פחות (כופר) או מאמין יותר..) לכן אדם שיש לו אמונת חכמים והוא מלביש תארים לחכם זה או אחר אז הוא צריך לשים לב..
(אין הכוונה שצריך לחפור יותר מדי, אלא שצריך לשים לב לנקודות זה הכל.) (נכתב בלשון זכר אבל זה לאו דווקא) א- האם התארים שאתה אומר על חכם זה או אחר הם לפי הדמיונות שלך או/ו של אחרים.. איך תדע?? פשוט מאד!
תברר היכן התארים האלה מופיעים בתורה או בחז"ל, ואיך גדולי החכמים פרשו או התיחסו אל אותם תארים!! (כמו מלך המשיח, שכינה מדברת מגרונו, בעל רוח הקודש, המנורה הטהורה, קדוש או קודש הקודשים, גאון הדור כו' כו' ) אם גדולי החכמים כתבו פרוש ברור בענין- אז אין ספקות, אבל אם גדולי החכמים לא כתבו פרוש ברור בענין – אז זה סתם בנין של דמיונות.. כי מאולי נשאר רק אולי.. וזה סתם דמיון! לכן אין בעיה לחלק איזה תארים שרוצים, ואם זה נהוג, אז אפשר קצת לזרום עם זה..
אבל הבעיה היא עד כמה מאמינים לאותם תארים כפי מה שהם, ולכן צריך לתת לתורה לעשות לנו פרופורציה עם כל התארים האלה, שלא כל אחד יחלק תארים לכל רב כזה או אחר..
ב- האם התארים לאותו חכם זה לפי התארים שניכרים מאותו חכם..
כגון פוסק, מקובל, רב שכונה, רב עיר כו' אז צריך לשים לב ביחס לאיזה דור מדובר כו'.. ג- האם התארים לאותו חכם הם תארים לפי מה שאותו חכם אמר וגילה וכתב על עצמו.. (ומי שחושד שאותו חכם בודה מליבו, אז בפסקה הבאה נדבר על מי שאין לו אמונת חכמים, כי כרגע אנו מדברים על מי שיש לו אמונת חכמים..) אז צריך לברר את המקור של אותם כתבים.. ד- האם התארים לאותו חכם זה לפי מה שחכמים אחרים נתנו לו את התארים.. אז צריך לברר האם אותם חכמים כתבו או אמרו את התארים לפי המנהג המקובל או שהם דיברו בדיוק רב להפליא – איך יודעים?? רואים למי דברי החכמים נכתבו או נאמרו- להמון העם או לגדולי ישראל עצמם..
וכן מה בכלל מטרת החיבור או הדיבור, האם מטרת החיבור היה לתאר את גדולת אותו חכם בדיוק.. או שרק בדרך אגב.. וכל כיוצ"ב.. כי אם לדוגמא הרב עובדיה כותב הסכמה לספר והוא משבח מאד את כותב הספר, כבר כולם יודעים שאין מטרת הרב לגלות לנו את גדולתו האמיתית של מחבר הספר, כי זה דרכו של הרב עובדיה לחזק את לומדי התורה כו' כו' אדם שאין לו אמונת חכמים הוא צריך לברר.. האם הוא לא מאמין מחמת ודאות או מחמת ספק- אם זה מחמת ודאות- אז פרושו של דבר שהוא בטוח שהחכם פשוט בודה וממציא מליבו דברים..
אלא שאם כן אז פרושו של דבר שיש לאותו אדם הוכחות ודאיות שאותו חכם אכן בודה מליבו.. ואם כן אז מה שנשאר זה לדון באותם מקורות והוכחות.. כפי הדרך שהגמרא הראשונים והאחרונים דנים בכל פרט ופרט בהלכה, מבלי שום הבדל בכלל.. מה הנתונים באמת, מה הם בעצם אומרים, האם זה מוכרח, אם כן מה בדיוק מוכרח, האם זה בכלל סותר,
אם כן את מה זה בדיוק סותר כו' כו' כו'.. (באמת, זה מענין מאד לדעת, למי בכלל היה את העצבים, לחקור את הדברים לעומק, עד כדי כך שברור לו שאותו חכם פשוט בודה מליבו, מענין לדעת מי זה אותו גאון סבלני, שהצליח לחקור את הדברים בעצמו עד כדי כך..) כי אם אין לאותו אדם הוכחות ודאיות שאותו חכם אכן בודה מליבו - אז זה לא גדר של ודאות!
כי הביטחון הוא תולדה של ודאות, ואדם שמדבר בביטחון גמור, ובעצם דבריו הם אינם ודאיים, ומוכחים, אז הוא לא בגדר של אינו מאמין, אלא בגדר של אינו יודע, וממלא זה לא מחמת ודאות אלא מחמת ספק..
ומי שבכל זאת מדבר בודאות – אז הודאי היחידי הוא, שהוא סתם מתלהב מרעיונות של אחרים.. ולא יותר מזה..
(לא לשכוח שכבר אמרנו לעיל שדבר כזה אינו יכול להיות כנ"ל.. כי אם אותו חכם בודה מליבו ואף גדול אחר לא אמר זאת בברור עם מקורות מהתורה, אז מי שכן מאמין לזה, אז הוא בסה"כ מאמין לדמיונות שלו או/ו של אחרים, ואפילו אם מדובר על דמיון וטעות של גדולים וחכמים עצומים (כל עוד אין להם מקורות והוכחות מהתורה הקדושה..) כי כבר אמרנו לעיל שאפילו אהרון ומרים הנביאים, טעו בענין הזה של אמונת חכמים במה שחשדו את משה רבינו שהוא בדה מליבו מה שחשבו שבדה, הכל כנ"ל – ונא לעיין לעיל בקישורית עד כמה אמונת חכמים זה דבר עמוק עמוק עמוק..) (עלי לציין שמכאן הדברים לא כל כך מדויקים כי כל מקרה הוא לגופו, ולפרטים אין סוף..)
- אם הוא לא מאמין, מחמת ספק – שאינו יודע מי צודק, הכופרים או המאמינים, הליטאים או החסידים כו' כו'.. אז אותו אדם קודם צריך לברר עם עצמו מה בכלל הספק שלו.. א. האם זה ספק - האם להאמין לחוקרים או לחכמי ישראל..
ב. האם זה ספק שמא אותו חכם טעה בדבריו, ובאמת המקורות שלו ניתנים להפרכה.. ג. האם זה ספק, סתם מצד ההרגשה ולא מצד הענין כו' כו'.. לגבי א. אותו אדם צריך ללמוד או למצוא מלמד רציני שילמד אותו גמרא בעיון ודקדוק..
עם ראשונים ואחרונים.. כדי שיכיר יותר מקרוב את חכמי ישראל לדורותם..
ויבין שאין חכמי ישראל בודים מליבם שום דבר שהוא.. אלא כל דבריהם הם לפי מה שקבלו והבינו מתוך התורה הקדושה בדקדוק רב גדול ועצום שאין כדוגמתו בכל העולם כולו.. כי אין בכל העולם כולו ספר שחוקר את דברי עצמו, מכל מיני כיוונים, וספקות כמו ספר הגמרא,
(לפחות לא לפי מה שידוע לי, ושלא נדבר על ספרי הראשונים והאחרונים..)
כך שאדם שיודע ללמוד גמ' ומפרשים בעיון אמיתי, ואף על פי כן הוא חושד את חכמי ישראל לבודים מליבם, זה אדם שצריך לבדוק טוב טוב טוב את כוונת דבריו.. כי הדבר הכי בולט בלמוד הגמ' זה שאסור לבדות דבר מהלב!
וזה פשוט מוזר מאד לשמוע דברים כאלו.. מי שאכן לא חושד את חכמי ישראל לבודים מליבם אבל הוא גם לא חושד את החוקרים לבודים מליבם.. ולכן הוא לא יודע למי להאמין? אז הוא צריך לדעת שישנו הבדל גדול בין החוקרים לבין חכמי ישראל.. (אם יהיה צורך בעזרת ה' אכתוב על זה מאמר) החוקרים חייבים בעל כורחם להניח הנחות..
כי דבריהם מיוסדים אך ורק על חכמת ההגיון, ובחכמת ההגיון חייבים להניח הנחות (ומי שרוצה הוכחות אני יוכיח לו בע"ה ) ואם אכן הם חקרו איזה דבר מבלי להניח שום הנחות שהן.. כגון שזו עובדה מדעית מוכחת!!
ולא רק איזה תאוריה.. אז צריך לדעת שחכמי ישראל או התורה הקדושה לא סותרת את זה בכלל.. ואם המדע חושב שכן, אז הוא בזה מניח את הנחותיו, ולא בעיה להוכיח את זה.. כי כבר אמרנו שהמדע לא יכול לדבר על בריאה.. כי מדע זה חוקים, ובריאה זה בריאת החוקים, כך שהבריאה היא מעבר לחוקים.. ומדען שמערבב בין השנים זה משום שהוא לא יודע תורה, ולא בקי בה בכלל בכלל בכלל ומשם מתחילים כל הבעיות, ואפשר לדון על זה בנפרד.. חכמי ישראל לעומת זאת אינם מניחים שום הנחות שהם, כי חכמי ישראל לא סומכים את דבריהם רק על חכמת ההגיון כמו החוקרים אלא גם על מסורת של שנים על גבי שנים, שאכן כך הם פני הדברים.. ואפשר לדון על זה בנפרד.. כל עוד מבינים שחכמי ישראל לא בודים מליבם דברים כנ"ל..
ג. במקרה כזה פשוט מאד צריך רק לרצות לדעת את האמת, להתפלל ולפנות אל אלוהים שיוליך אותנו בדרך האמת.. ויעזור לנו לפשוט את הספקות.. מי שמאמין בעצה הזו, זה משום שהוא הפנים והשיג..
שאין לאדם כל כך שכל חזק ואמיץ, לברר את כל הבלגן הזה בעיון גדול ועצום..
וההגיון אומר שאם אכן היהדות זו דרך האמת, אז זהו הפתרון הכי טוב שיש, כי ברור וברור שאלוהים לא סומך על השכל וההגיון החזק שלנו.. כאילו אנחנו מי יודע מה.. כוון שמעטים הם האנשים שיכולים לברר עם השכל את הכל בצורה מושלמת.. וגם זה ספק מאד גדול.. כך שממלא הפתרון הנורמלי זה לרצות לדעת ולהתפלל אל אלוהים..
רק שלצערנו הרב.. לוקח הרבה זמן לכולנו להבין את חוסר השכל שיש לנו, ורק מי שהצליח להפנים את זה, הוא בעצם מחליט להשתמש בעצה הפשוטה הזו.. חה חה חה.. כל עוד האדם לא מברר את הדברים כנ"ל, אין הוא יוכל לדעת ולברר את אמונת החכמים שלו.. וזה לא משנה כל כך אם הוא כופר יותר או מאמין פחות כנ"ל.. כי הכל נמדד לפי מידת האמת של האדם.. (ובעולם האמת מראים לאדם את מידת האמת שלו) לפני שהאדם מגיב לדברים אלה, כדאי שיראה את הקישורית לגבי הטעות עצמה של אהרון ומרים הנביאים,
לגבי אמונת החכמים שלהם, ואיך שהם בעצמם נכשלו בזה במה שדברו על משה רבינו ע"ה.. אחרי שרואים את הקישורית הנ"ל נא להגיב לדברי עם ציטוט, ולהראות לי מה כתבתי, ומה נכון או לא נכון במה שכתבתי.. נמצאנו למדים שמוכן ללמוד ולשמוע אז גם אם המסקנה שלו לא נכונה לפחות הוא אמיתי ומי שלא לומד אלא הוא סתם בטוח בעצמו כאילו הוא מי יודע מה, אז גם אם הוא נולד וגדל על דרך האמת על כל פנים הוא שקרן, וזה הכי גרוע.. מי שרציני אני אתיחס אל דבריו בין לטוב ובין למוטב, אבל מי שלא מוכן ללמוד מאף אחד, מצטער אבל לא אוכל להתיחס אל דבריו ברצינות..
מי שיגיב עם שכל (למדנות, הגיון) אני ישתדל לדבר איתו עם שכל.. אבל מי שידבר בלי שכל, אלא עם לצנות ושטויות- מצטער אבל לא אוכל להתיחס אל דבריו ברצינות..." ע"כ.