ב'ראיון' שנתן רבי יעקב יצחק רודרמן לבוגרי 'ישיבת רבי ישראל מאיר הכהן', הוא הבליט את ההדגשה המיוחדת ששמו בישיבת סלבודקה על יחסים בין-אישיים, וסיפר את הסיפור הבא:
(היה ניכר בטון שלו, שלא היה בטוח אם להגיד את הסיפור להמראיינים שלו, אבל בפועל הוא הגיד).
בשנות התר"ץ, הוזמנתי לשבות את השבת בביתו של רבו של אליזבט ניו ג'רסי.
קודם כניסת השבת, הרב לקח אותי הצדה להחלפת-דיבור סודי. הוא אמר לי – האורח שלו, שיש לו כמה בנות אוכלי שולחן-שבת שלו, והן מענגים את השבת ע"י ששרים עמו יחד את זמירות-שבת.
(כאן העיר הרב רודרמן - שבאותם הימים לא היה שום בתי חינוך 'בית יעקב' באמריקה. ורצה לציין בזה שבוגרות 'בית יעקב' יודעות יותר מזה ולא תעשו ככה).
רבה של אליזבט אמר לי, שרבי ברוך בער לייבאוויץ התאכסן בביתו באיזשהו זמן לפני זה, וכשהבנות התחילו לשיר, הוא עמד וברח מהחדר החוצה, ובזה הפיר את השבת להבנות והשפיל את אביהם.
המארח שלי שאל אותי אם גם אני אעשה ככה.
השבתי לו, שלאור הרקע הסלובודקי שלי, אני לא יהרס למשפחה את המצב-רוח של שבת, או לבייש את מארחו. אני ימשיך לשבת, ולא אאזין להבנות. "ה'פרומקייט' שלי לא צריך לפגוע במישהו אחר
ואפשר שצירף גם את סברת הגר"י וינברג שיש להקל בתרי קלא (כך לזכרוני מובא בשרידי אש ולא בדקתי כעת).
