בשו"ע סימן קיד סעיף ט' ומ"ב שם ס"ק מא, מבואר:
שמי שחזר צ' פעמים "את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה" (ולפי החתם סופר צ"ל לכתחילה קא פעמים) מרגי לשונו לומר כן, ובמקרה של ספק אם אמר טל ומטר תולים שוודאי אמר.
וראיתי השבוע בעיתון המודיע מדור פטנט רשום, שאחד כתב עצה איך לספור צ' פעמים, שיחד עם האמירה, ידפדף כל פעם שאומר דף אחד בספר, ואח"כ יראה אם כבר דפדף 90 דפים. אני נוהג שנים באופן אחר, למנות 10 פעמים באצבעות הידיים, ואז אני מונה בקול, עשר, עשרים, וכו'.
עכ"פ עורך המדור העיר עליו שלמעשה אינו פשוט לסמוך ע"כ במקרה של ספק אם אמר, וזוהי רק עצה טובה להרגיל לשונו. ולא ידעתי מה יש לדון בזה אחר שמפורש כן בשו"ע ובמשנ"ב. ובינותי בספרים, וראשית הבה"ל מביא שהביאור הגר"א חולק ע"ז, והט"ז מפקפק בזה. והסתכלתי בספרים שהתחברו על המשנ"ב,
ומצאתי בפסקי תשובות שכתב כך:
"ומצינו בכמה מגדולי האחרונים שכתבו שאכן נכון למנוע מלעשות עצה זו, וכמה מגדולי המלקטים נמנעו מלהביא עצה זו בספריהם [יש להוסיף שהשו"ע גם לא הביא זאת כעצה, אלא רק שאם אמר וכו']. ויש שהעידו שחסידים ואנשי מעשה אכן היו נמנעים מכך, זולת מי שיודע בעצמו שטבעו ורגילותו לבוא הרבה לידי ספק, שאז ראוי יותר שיעשה עצה זו ובכך ימנע ממנו לחזור ולהתפלל שוב ושוב תפילותיו, כי לאחר שכבר עשה עצה זו הסכמת הפוסקים ששוב אין לו לחזור תפילתו כשנסתפק אם הזכיר כהוגן, כי כן עיקר".
עוד הביא שם בהערה למטה, "אמנם לעניין להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם משמיני עצרת והילך היו אומרים צ' פעמים, והיו שנהגו תוך כדי ההקפות דשמ"ע לשורר לעצמם צ' פעמים משיב הרוח וכו'.